ליקוטי מהריח חלק א· רבי ישראל חיים פרידמן
ח"א סדר תפילין דר"ת
הנה פלוגתא דרש"י ור"ת הוא במנחות פרק הקומץ דלרש"י הוא הסדר קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע ולר"ת קדש והיה כי יביאך והיה אם שמוע שמע ותפילין של זה הם פסולים לזה ודעת רוב הפוסקים כרש"י וכן הוא מנהג העולם אך עיין בהש"ע סי' ל"ד שיר"ש יצא ידי שניהם ומניח תפילין דרש"י ור"ת בבת אחת ויכוין בהנחתן באותן שהם אליבא דהלכתא אני יוצא כי מקום יש בראש להניח שני תפילין ואם אינו יודע לכוין המקום ולהניח שניהם יחד יניח של רש"י ויברך עליהם ויהיה עליו בשעת ק"ש ותפלה ואחר ק"ש ותפלה יניח של ר"ת בלא ברכה ויקרא בהם שמע והיה אם שמוע ע"ש אבל פ' ציצית א"צ לומר בהם דכיון שלא נזכר בו תפילין לא הוי כמעיד עדות שקר עט"ז וא"ר אך בתשובת מהר"ם שי"ק החזיק במנהג העולם שאומרים גם פ' ציצית בתפילין דר"ת וכתב שם טעם לדבר ע"ש: ועיין בעט"ז בשם מצת שמורים שמזהיר מאוד להניחם שניהם בפעם אחת ומביא סוד גדול על זה שלא להפרידם ובשם סידר האר"י ז"ל כתב דהאר"י ז"ל לא היה מניחם בפעם אחת מפני יוהרא כי אם אחר התפלה ע"ש: וכפי הנראה שכתב כן לפי שהיה רואה בסידר האר"י ז"ל אחר עלינו שכתב המסדר שם כן בשם מורו הרב והבין העט"ז שמורו הרב הוא האר"י ז"ל אך באמת זה אינו דהמעיין בסידר האר"י ז"ל בסדר כוונת התפילין כתב שם בפי' שהאר"י ז"ל היה מניח ב' זוגי תפילין ביחד רק מורו הרי"ב לא היה מניחם בפעם אחת מפני היוהרא כי אם אחר התפלה ע"ש ומורו הרי"ב נראה שהוא ר' ישראל ברונא אך כבר נתפשט מנהג העולם להניחם אחר התפלה: ועיין בתשובת חיים שאל דאף דכתב בהש"ע דלא יניח תפילין דר"ת רק המוחזק בחסידות היינו לפי מ"ש הפוסקים דאינו אלא ספק ומאחר דפשטה הוראה בעולם כרש"י הבא לחוש מספק לדעת ר"ת צריך שיהיה מוחזק בחסידות לא כן עתה שגילה לנו האר"י דעפ"י סוד תרווייהו צריכי אם כן גם שאינו מפורסם בחסידות יכול להניחם ע"ש ודברי האר"י ז"ל הובאו כאן בעט"ז שכל אחד מהסברות הם אמיתיות וכל אחד פועל בהנחתם פעולה מיוחדת ושכן כתב בזוהר חדש וז"ל כיון דלא בקיאין אילין דדרא בתרא שווין תרי זוגין דתפילין מספק דלא ידעין ברזא דא דתרווייהו אצטרכו ע"ש ומ"מ גם עפ"י סוד אין לברך על תפילין דר"ת אף אם אין לו רק דר"ת ברכי יוסף ועיין בהש"ע דלא יניח הב' זוגות בכיס אחד ועיין בבאה"ט דאסור להחליף הכיסים וכ"ש הבתים או הרצועות והפרשיות משל רש"י לר"ת או איפכא ע"ש אך אותן המניחין הב' זוגות ביחד כתב בשע"ת בשם ברכי יוסף דיש נוהגין להניח השני ראשים בכיס אחד ושתי ידות בכיס אחד והטעם דהוי כהותנה וכו' ע"ש ועיין בבאה"ט בשם הכוונות דתפילין דר"ת יהיה קטנים משל רש"י:
מי שטעה והניח תפילין דר"ת בחושבו שהן של רש"י ובירך עליהם וקרא ק"ש והתפלל ואח"כ נזכר יניח אח"כ דרש"י ויברך עליהם ס' עבוה"ק מהחיד"א אך עיין בתשובת דברי חיים ממרן הגה"ק מצאנז זצללה"ה שמי שדרכו להניח תמיד גם תפילין דר"ת אין לו לברך אח"כ שנית ואדומו"ר הגה"ק מו"ה יקותיאל יהודא ט"ב זצללה"ה מסיגוט בתשוב' אבני צדק דעתו שאפילו מי שאין דרכו להניח תפילין דר"ת מ"מ לא יברך אח"כ רק להניח תפילין ולא על מצות תפילין:
והנה אם מותר להפסיק בתפילין דר"ת בין של יד לש"ר כבר כתבתי לעיל שאינו מפסיק רק לקדיש וקדושה ואמן אך אם מותר להפסיק בק"ש בתפילין דר"ת עיין בשע"ת בשם תשו' פ"מ דמפני הכבוד מותר ודעתו נוטה להחמיר אף מפני הכבוד:
ועיין בפרמ"ג דאין להניח תפילין דר"ת בחוה"מ וכ"כ בספר אשל אברהם אך עיין בתשובת שו"מ מהד"ג להניח גם בחוה"מ ע"ש ודעביד כמר עביד ולענין תפילין דר"ת בז' ימי אבילות עיין בבאה"ט סי' ל"ח בשם האר"י ז"ל דאינו מניח והוא עפ"י סוד ועיין בדיני אבילות מבעל יד אפרים בשם ברכי יוסף שהמקובל מהר"ש שרעבי היה מניח תפילין דר"ת בימי אבלו ואמר שכן נכון עפ"י סוד ג"כ אך דעת הבר"י דשב וא"ת עדיף ושכן נראה דעת הש"צ:
והנה כבר כתבתי לעיל שיש מניחין תפילין דר"ת בהחזרת הש"צ לאחר קדושה ועיין בעיון תפלה בשם הפרמ"ג דהתרעם מאוד על זה אך ראיתי גדול' תורה אנשי מעשה נהגו כן ושמעתי טעם המנהג כדי שיתפללו כל הד' עולמות גם בתפילין דר"ת והוא דעד הקדיש שלאחר תפלת י"ח הוא מעולם אצילות ומאשרי עד תפלה לדוד הוא בריאה ומשם עד קוה אל ה' הוא יצירה ומשם עד אחר עלינו הוא עשייה כידוע והוא נכון ואפשר לומר עוד עפ"י מ"ש במטה משה שסדר קדושת ובל"ג הוא כמו תפלה קטנה שיש בה קדושה וי"ח אזכרות כנגד תפלת י"ח ובתחילה אשרי כמו קודם כל תפלה וכו' ע"ש ובלא"ה מה קול רעש גדול עיין במו"מ בשם מהר"י מרפורק שראה לרבותיו ולדודו הקדוש מהר"א שחלצו התפילין לאחר קדושה ע"ש ואם כי הטעם שנתן מהר"י מרפורק למנהגם מדחה שם המט"מ ע"ש אך הלא המהר"י לא שמע מהם טעם זה רק מדעתי' דנפשי' אמר ע"ש וידוע דברי חכמז"ל ריש מסכת ע"ז דלא קאים אינש על דעת רבו עד מ' שנין ות"ח שאמר דבר הלכה אין מזניחין אותו כ"ש אם עביד מעשה והנה כבר כתבתי לעיל בשם הספה"ק החיוב ללמוד בהתפילין ונתנו רמז ע"ז והיה לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך וכתיב אחריו למען תהיה תורת ה' בפיך ועיין בספה"ק דהעיקר הוא ללמוד בתפילין דר"ת:
הנני מכוין בהנחת תפילין לקיים מצית בוראי שצונו להניח תפילין ככתוב בתורה וקשרתם לאות על ידך והי' לטוטפת בין עיניך והם ארבע פרשיות אלו שמע והיה אם שמוע קדש והיה כי יביאך לכאורה הלא פ' קדש והיה כי יביאך הם קודמין לפ' שמע והיה אם שמוע בין לסדר רש"י ז"ל ובין לסדר ר"ת אך נוסח זה מיוסד עפ"י דברי הש"ע שכתב יכוין בהנחתם שצונו להניח ארבע פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים ויחיד שמו הוא פרש' שמע ויציאת מצרים הוא קדש והיה כי יביאך ועיין בספר נועם אלימלך בפסוק ויקח יעקב מקל לבנה לח לוז וערמון דמקל הוא דינים ויעקב המתיקם ע"י הד' פרשיות שבתפילין שהם לבנה לח לוז וערמון שלבנה הוא פרשת שמע לח והיה אם שמוע לוז וערמון הם קדש והיה כי יביאך ע"ש עפ"י דרכו בקודש הרי דסדר דידן יש לו ג"כ רמז בתוה"ק וצונו להניח על היד לזכרון זרוע הנטויה ושהוא נגד הלב לשעבד בזה תאות ומחשבות לבינו לעבודתו ית"ש ועל הראש נגד המוח שהנשמה שבמוחי וכו' טעמים אלו הם מיוסדים עפ"י דברי הש"ע ע"ש ובמט"מ כתב גם כן טעם אחר דחמשה חושים יש ביד חוש אחד חוש המישוש ובראש ד' חושים חוש הראות וחוש השמע חוש הריח חוש הטעם לכך צוה להניח תפילין על היד ועל הראש לשעבד כל החמשה חושים שביד ושבראש להבורא ית"ש ולטעם זה גם כן בשל יד רק בית אחד להורות על חוש אחד ובשל ראש ד' בתים לרמז על הד' חושים ע"ש ודע הא דקאמר כאן שהנשמה שבמוח אף דאמרינן פ"ק דברכות שהנשמה ממלא כל הגוף אפשר הכוונה עפ"י דברי השלה"ק במאמר עשרה מאמרות דחלק הנפש הוא בכבד שבו כח הזן והמחזיק והמגדיל והמוליד והמרגיש וחלק הרוח הוא בלב שהוא המנהיג כל הכוחות וחלק הנשמה הוא במוח שהוא מחשבה השכליות ע"ש והנה ידוע דנר"ן בכלליות כלם בשם נשמה נקרא ולפ"ז ניחא דמה דאמרינן בגמרא דנשמה ממלא כל הגוף קאי על נשמה הכללי דהוא נר"ן והם ממלאים כל הגוף ומה דאמרינן כאן שהנשמה במוח הכוונה על חלק הנשמה הפרטי דהוא נשמה השכלי וזה הוא במוח ומשפע מעות תפילין יתמשך עלי להיות לי חיים ארוכים וכו' הכוונה נראה משום דאמרינן במנחות דהמניח תפילין מאריך ימים ואפשר דזה היה גם כן הכוונה בפ"ק דשבת גבי האי תלמוד שמת בחצי ימיו והיה אשתו נוטלת תפיליו ואמרה בעלי שקרא ושנה ומפני מה מת בחצי ימיו ולכאורה למה נטלה התפילין ועיין בחרדים שהביא שרבינו יוסף גיקטלא חלה עד קרוב למיתה ר"ל וראה ששוקלין עונותיו וזכיותיו ונתעורר וחזק עצמו והניח תפילין ומיד התחיל להרפא ועלה מעות לחיים ע"ש ולכאורה גם שם קשה למה דוקא הניח תפילין ולא עשה מצוה אחרת אך שניהם לדבר אחד נתכוונו משום דהמניח תפילין מאריך ימים ויהי רצון מלפניך ה' או"א שתהא חשובה מצות הנחת תפילין לפני הקב"ה וכו' לכאורה לפניך הוי למימר אך נוסח כל הברכות כן הוא בנוכח ונסתר וכן מצינו גבי תפלות ובקשות ובכן יתקדש שמך בנו ה' אלהינו ונאמר לפניו שיר חדש:
ודע דבנוסח התפלה של קודם הנחת תפילין דמנהג ספרד המובא בשערי ציון וכתב ויחבק חתן הכלה והרצועות יהיה וכו' הכל הוא עפ"י דברי הזוה"ק והתיקונים הובא בר"ח פ"ו משער הקדושה ע"ש:
ברוך אתה ה' אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין הא דלא אמר לקשור תפילין וכמ"ש בתורה וקשרתם עיין בעט"ז משום דעיקר המצוה שיהיה התפילין מונחים עליו כל היום ואם היה מברך לקשור הוה משמע דברגע אחד שקושר יוצא לכך תקנו לומר להניח שיהיו מונחים עליו שעה אחת עכ"פ והא"ר כתב משום דברכת להניח קאי נמי על תפילין ש"ר ועיין בהש"ע שאחר שהניח על הקיבורת קודם שקושר יברך וכן בשל ראש קודם שמהדק ע"ש לא כאשר המנהג אצל העמי הארץ שקושרין בשעת ברכה:
בא"י אמ"ה אקב"ו על מצות תפילין הנה אם לומר מצית בפתח תחת הוא"ו או בחולם יש בזה כמה דעות ועיין בפרמ"ג דעביד כמר עביד וכו' ע"ש אך סוגיא דעלמא בפתח כמג"א ועיין בפרמ"ג דיש ספק אם לענות אמן אחר ברכה זו כיון דברכה זו ספק הוא ואמירת בשכמל"ו לא מועיל לענין אמן ועיין בתשובת רמ"ץ שכתב מטעם זה לומר ברכה זו בלחש וכ"ב בקיצור ש"ע: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד הטעם דאומרין בשכמל"ו מפני דדעת רש"י דאין מברכין על המצות ובשכמל"ו הוא תיקון למברך ברכה לבטלה ואע"ג דבשאר ספק ברכות אין סומכין על אמירת בשכמל"ו כאן העיקר כדעת התוספת לברך על המצות רק לרווחא דמילתא אומרין גם כן בשכמל"ו ועיין בתשובת אבני צדק לאדומו"ר דמה דאין אומרין ג"כ בשכמל"ו גבי הלל דר"ח דיש ג"כ כמה דעות דאין מברכין בר"ח היינו משום דכיון דלאחר ברכת לקרוא את ההלל אי אפשר לומר בשכמל"ו דיהיה הפסק ועכ"ח צריכין לסמוך על הפוסקים דמברכין בר"ח לכך גם אחר ברכת יהללוך יהללוך אין אומרין ע"ש שהאריך הדבר בטוב טעם ולכאורה אכתי קשה מברכת הנותן ליעף כח דג"כ דעת המחבר וכמה פוסקים דאין מברכין וכן לאותן שמברכין בא"י המקדש שמו ברבים ולמה אין אומרין שם בשכמל"ו ושם לא שייך תירוץ אדומו"ר ונראה לפענ"ד דמברכת ליעף כח וכן מברכת המקדש שמו ברבים דטעם הספק הוא מפני שלא הוזכרה בש"ס לא קשה מידי דלאותן הנוהגין לברך אין אצלם אפילו ספק דודאי קבלה הוא בידן שהיה בש"ס שלהם וכ"כ הב"ח לענין ברכת ליעף כח משא"כ הכא גבי ברכת על מצות תפילין דהוזכרה בש"ס רק דספק הוא אם כפירש"י או כפי' התוספת ואם כן אם כי דעתינו נוטה שדעת התוספת עיקר מ"מ מספקא כל דהו לא נפקינן לכך לרווחא דמילתא אומרין בשכמל"ו אך לענין הלל ג"כ מידי ספקא כל דהו לא נפקינן וע"ז שייך תירוץ אדומו"ר זצללה"ה ועיין בפרמ"ג לומר בשכמל"ו אחר שמהדק התפילין בראשו דלא להוי הפסק:
ועיין מ"ש לעיל בסדר נט"י שחרית דחופף ראשו יטול ידיו וי"א אפי' רק נוגע בשער שבראשו ואם כי המקילין בנוגע בשערו יש להם שיסמוכו כמ"ש שם אך כשמהדק התפילין על ראשו רוב פעמים לא יכול להנצל מלחופף בראשו ע"כ טוב ליזהר ליטול ידיו אח"כ או להדק ע"י מטפחת:
ומחכמתך אל עליון תאציל עלי (הנה נוסח סידר ר' קאפיל ומחכמתך אל עליון תחכמינו) ומבינתך תביננו ובחסדך תגדיל עלי ובגבורתך תצמית אויבי וקמי לפענ"ד אפשר הכוונה עפ"י דברי הזוה"ק פ' ואתחנן דהד' בתים של ראש הם חכמה בינה חסד גבורה ע"ש לכך אחר תפילין ש"ר אומרין ומחכמתך ומבינתך ובחסדך ובגבורתך ושמן הטוב תריק על שבעה קני המנורה אפשר הכוונה לדרשת חכמז"ל בסוף מס' שבת ושמן על ראשך אל יחסר אלו תפילין שבראש ופרש"י שהם שם טוב משמן הטוב ע"ש כ"ז כתבתי רק בדרך אפשר ובדרך סמך ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונך:
וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה' (צ"ל וידעת בשו"א התי"ו ולא בקמ"ץ כאשר המוני עם אומרים כן) הנה ג' פסוקים אלו אומרים כשכורכין הג' כריכות על האצבע וסדר הכריכות כתבתי לעיל ודע דג' פסוקים אלו וכן נוסח ומחכמתך ליתא בסידר האריז"ל ובפע"ח אך עיין בקיצור של"ה שמביא נוסח ומחכמתך בשם היכל הקודש וג' פסוקים אלו הם מהר"ן שפירא בעל מצת שמורים: קדש לי כל בכור וכו' עיין במג"א סי' כ"ה בשם הב"ח והשל"ה לומר פרש' קדש ופ' והיה כי יביאך בתפילין ואף דמדברי הספרי נראה דא"צ לומר מ"מ האומרו לא הפסיד דהא בקשו לקבוע פ' בלק בק"ש משום דאית בה יציאת מצרים והכי נמי אית בהו יציאת מצרים ע"ש ובס' מאורי אור מביא ג"כ סמך למנהג זה מדברי הגמרא פ"ב דמגילה ובפרק הקומץ דתפילין ומזוזה נכתבים שלא מן הכתב מ"ט מיגרס גריסין ופרש"י שגורות הן בפי הכל ע"ש והא תינח פ' שמע והיה אם שמוע שגור הוא דקורין ק"ש בכל יום אבל פרש' קדש והיה כי יביאך מ"ט הם שגורות אעכ"ח דגם כן היו אומרים אותו בכל יום ולכאורה הוא ראיה נכונה אך עיין בטור וב"י או"ח סי' ל"ב דמפורשין שגורות הן בפי הכל היינו בפי כל הסופרים ע"ש אך נהגו עלמא לאמרם וכבר שוינו עלינו חובה ולענין אם לאמרם בע"פ אם דאין למחות במי שהפרשיות שגורין בפיו אך עיין במג"א סימן מ"ט דיש ליזהר חוץ מבפרשיות ק"ש ותמיד וברכת כהנים ע"ש ובפרט בפרשת אלו שמחמת שיש בהם איזה שינוים בפרשה שני' מבפרשה ראשונה לזאת מצוי' גם כן טעות: ועיין בלבוש סי' כ"ח וסי' ס"א דכשיגיע לויהיה לאות על ידך ימשמש בתפילין ש"י וכשאומר ולטוטפת בין עיניך ימשמש בש"ר ע"ש ואם דשם הוא ט"ס דצ"ל כשיגיע לוקשרתם לאות על ידך וכו' כי שם קאי על הק"ש וכמ"ש הא"ר אך דינו אמת דגם בפרשיות אלו כשיגיע לוהיה לאות על ידך ימשמש בש"י וכו' וכן נהוג עלמא בין בפרשה ראשונה ובין בפרשה שני' ועיין בשע"ת סי' מ"ט דהאריז"ל כשהיה מגיע לפרשה שבתורה היה קורא אותה בטעמים שבתורה ע"ש ועיין ברמ"א סי' ס"א לענין ק"ש שרוב העולם אינם נוהגים לקרות הק"ש בטעמים שבתורה מפני שמפסיד הכוונה למי שלא הרגיל בה ע"ש וזה שייך גבי ק"ש שצריך כוונה ויש לכוין בה הרבה כוונות משא"כ כאן: