ליקוטי מהריח חלק א· רבי ישראל חיים פרידמן
ח"א סדר הנחת תפילין
הנה יניח של יד תחלה ואח"כ יניח של ראש ואפילו אם פגע בשל ראש תחילה משום דכתיב בתורה בהדי' והיה לאות על ידך והדר לטוטפת בין עיניך וכן כשימשמש בתפילין ימשמש בשל יד תחילה ש"מ והנה דעת הטוש"ע שתיכף אחר שקשר על היד קודם שיכרוך הכריכות יניח של ראש כדי למעט ההפסק כיון שברכת להניח חוזר גם על ש"ר והכריכות אינם מן המצוה אך עיין בט"ז ומג"א בשם האר"י ז"ל לכרוך הכריכות גם כן קודם שיניח ש"ר וזה עפ"י סוד ולזה הסכים בשל"ה ובא"ר וכן מנהג העולם (אך אם אחר שבירך על של יד שמע קדיש או קדושה ואם לא יכרך יהיה לו פנאי להניח ש"ר ולענות אח"כ טפי עדיף למעבד הכי שע"ת) והג' כריכות על האצבע לכולי עלמא אין לעשות אלא אחר שיניח ש"ר והטעם עיין בר"ח פ"ו משער הקדושה מפני שהכריכות על האצבע הם סוד הקידושין ותפילין ש"ר הם החתן וכיון שלא בא עדיין החתן קידושין מהיכן:
ועיין בש"ע האר"י בשם ספר התחלת חכמה שיכרוך ט' כריכות על הזרוע וכ"כ בא"ר בשם מקור חיים ע"ש ובבאה"ט הביא דברי העט"ז דמשמעות ש"ע האר"י ז"ל הוא לכרוך ג' כריכות בקיבורות וד' על הזרוע ע"ש: ועיין ברמ"א בשם מהרי"ל דאין לכרוך הרציעה על התיתורא כדי לחזקם על היד כי התיתורא יותר קודש מהרציעה ע"ש ונראה שהסכים לזה גם כן בט"ז ובמג"א ובלבוש וא"ר ע"ש ומטעם זה הה"ד על המעברתא אך בכ"ז אין למחות במי שנוהגין לכרוך על התיתורא או על המעברתא דעיין בבאה"ט בשם כנה"ג שמנהג העולם לקשור על המעברתא וכ"כ בשע"ת בשם משנת חסידים שיניח היו"ד על המעברתא ויכרוך עליהם כריכה אחת וע"ש עוד בשם הגאון הח"צ שהיה כורך כריכה אחת על התיתורא וכ"כ בעט"ז בשם האריז"ל אך השע"ת שם הביא עדות מהר"ש ויטל בשם האר"י ז"ל להיפך שלא היה כורך שום כריכה לא על התיתורא ולא על המעברתא:
והנה בספר ש"צ מביא שם שני מנהגים יש שעושין ד' כריכות בקיבורת ואומרים שג' מהם כנגד שי"ן דשם שדי ואחד כנגד הדל"ת ועם קשר היו"ד הרי שם שד"י ויש שעושין רק ג' כריכות שהוא נגד ג' העליונות ועם ז' כריכות שבזרוע הם עשר שלה ועל כלם קירא תגר שם דהעושין ד' כריכות נגד שי"ן ודל"ת עוברים על דברי חכמים שאמרו רובו של שם בשל ראש וגם כן כשיסיר הרציעה נמצא כאלו נמחק השם והעושין רק ג' כריכות כנגד ג' העליונות טעות בידם מב' אופנים א' כי אין הז' כריכות ספירות כדי להשלים לעשר וכו' ועוד כי היד הוא פרק עליון וקשר הסמוך לכתף הוא התחתון כנודע ואם כן איך יעשו ג' עליונות בחלק התחתון ומ"ש בפע"ח בשם האר"י ז"ל לעשות ג' כריכות בקיבורת כעין שי"ן הביא שם בשם מהר"ש ויטל שהעיד שאביו הניח לו התפילין ולא עשה שום כריכה בקיבורת ואמר לו שכן היה נוהג האר"י ז"ל ע"ש והובא בקצרה בשע"ת והנה מ"ש טעם לדחות מנהג הב' אין לי עסק בנסתרות אך מ"ש טעם לדחות מנהג הא' עיין בשו"ת התשב"ץ סי' קי"ח וז"ל מה שנהגו לכרוך כריכות כריכות כצורת שד"י לא היה כן מנהג רבותינו ולא מנהג הגאונים ומספרד יצא מתוך חבובם במצות ואינו מעכב וכבר יש שם שד"י קבוע בקציצה של ראש וברציעה דל"ת ובשל יד רציעה קטנה כעין יו"ד ע"ש הרי לפניך דעכ"פ לא מקרי עובר על דברי חכמים וגם אין בו חשש מחיקת השם ואדרבא נקרא חבוב מצוה ועיין בנוב"י קמא תשובה א' לענין להתיר הקשר כתב דאין בו משום מחיקת השם כיון דלא קרוב האותיות השם זה אל זה ע"ש ואפשר דמטעם זה יש נוהגין לעשות השי"ן והדל"ת בפרק היד ולא על הקיבורות והוא כדי שיהיה השי"ן והדל"ת רחוקים מהיו"ד ולא יהיה בו משום מחיקת השם: ועיין ברמ"א בשם הזוהר להניח של יד מיושב וש"ר מעומד (והמקובלים נתנו סימן ע"ז כי יד על כס) אך כתב דבמדינות אלו נהגו שתיהם מעומד והמג"א הכריע דהנחה תהיה מיושב והברכה והקשירה תהיה מעומד אך עיין במחהש"ק בשם רש"ל ושאר אחרונים שגם הנחה תהיה מעומד ועכ"פ ברבים אין לשנות מן המנהג ויעשו הכל בעמידה ע"ש ועיין בש"ע וברמ"א סוף סי' כ"ז דתפילין ש"ר יהיה גלוים ונראים ובשל יד אין להקפיד ודעת הלבוש והא"ר והב"ח שתפילין של יד יהיה דוקא מכוסים ועיין בשע"ת דעפ"י האר"י ז"ל צריך לכסות בטלית על הזרוע בשעת הנחת תפילין של יד:
ב' כריכות מאצבע עיין במג"א שב' יהיה בפרק התחתון ואחד בפרק העליון והט"ז כתב בשם הכוונת ב' בפרק התחתון ואחד בפרק האמצעי ע"ש ולכאורה מדברי שניהם משמע שתחילה יעשו הב' בפרק התחתון אך עיין בבאה"ט בשם האר"י ז"ל שתחילה יעשו כריכה אחת בפרק האמצעי ואח"כ הב' כריכות בפרק התחתון והטעם עיין בספר אור צדיקים שהכריכה ראשונה נגד כתר והשתי כריכות נגד חכמה בינה לכן יכרוך תחילה בפרק האמצעי ואח"כ בראש פרק התחתון ואח"כ בסוף פרק התחתון כסדר ג' ספירות הנ"ל ע"ש ועיין בספר מעבר יבק מאמר שפתי רננות פ"ו שיכרוך הרציעה סביב היד שלא יהיה תלוי ורמז ע"ז שלא יהיה רצועה יוצאה מתחת ידו טפח ע"ש ובש"ע האר"י ז"ל בשם ס' התחלת החכמה כתב שיהיה מניחה תלוי כמין וא"ו ע"ש:
דיני ברכת תפילין הנה דעת המחבר דעל של יד יברך להניח תפילין ועל של ראש לא יברך כלל דהוא ברכה אחת לשניהם אם לא שהפסיק ביניהם שלא לצורך תפילין דאז מברך אח"כ על של ראש על מצות תפילין והוא דעת רש"י ז"ל אבל דעת ר"ת דלעולם מברך על ש"ר על מצות תפילין ואם הפסיק ביניהם אז מברך על ש"ר להניח וגם על מצות והעיד ע"ז הרמ"א שכן פשט המנהג בבני אשכנז אך כתב דלרווחא דמילתא יאמר בשכמל"ו דהוא תיקון למברך ברכה לבטלה כמ"ש בש"ע סי' ר"ו והנה אסור להפסיק בדיבור בין תפילין של יד לשל ראש אף לקדיש וקדושה ואם הפסיק צריך לחזור ולברך כנ"ל ולענות אמן על ברכת תפילין שבירך חבירו עיין בבאה"ט בשם ד"ש דאסור והשע"ת כתב בשם פ"מ דמותר ועיין בבאה"ט דאף לרמוז בעיניו ולקרוץ באצבעותיו הוה הפסיק אך בס' מאורי אור כתב דבדיעבד אין קפידא ע"ש והנה אף בתפילין דר"ת דאף דאין מברכין עליהם מ"מ אסור להפסיק בין של יד לש"ר אך לקדיש וקדושה מותר ואם נשמטו התפילין ממקומם דעת הש"ע דצריך לחזור ולברך אך המג"א כתב בשם השל"ה דאינו מברך ואם בתחילת ההידוק נפסק הקשר והוצרך לעשות קשר אחר אמנם לא הסיח דעתו א"צ לחזור לברך ואם אחר ההידוק נפסק דעת הב"י דצריך לחזור ולברך כיון שכבר נעשה המצוה הוה כמו נשמטו ממקומם אך דעת הט"ז והמג"א דאין מברך דהא גם בנשמטו ממקומן לא מברכינן ואם נפסק הקשר והוצרך להניח תפילין אחרים עיין בשע"ת בשם מחבר דצריך לחזור ולברך ואם חולץ תפילין לכנוס לביהכ"ס מוכח בגמ' דצריך לחזור ולברך וכן דעת רוב הפוסקים אך המג"א כתב דאפשר דבבהכ"ס שלנו שאינם רחוקים א"צ לברך ולזה הסכים בפרמ"ג ובסידר ד"ח ובספר אשל אברהם ע"ש:
זמן הנחת תפילין הנה זמן הנחת תפילין בבוקר משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות ויכירנו ש"ע סי' למ"ד והטעם עיין בב"י שם בשם רבינו יונה משום דבתפילין כתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ע"כ בראייה תליא מנתא ע"ש ומצותן להיות עליו כל היום אך מפני שתפילין צריכין גוף נקי שלא יפיח בהם ושלא יסיח דעתו מהם נהגו שלא להניחם רק בשעת ק"ש ותפלה ש"ע סי' ל"ז ועיין במג"א שרמ"ע תיקן להניחן גם בתפלת מנחה ועיין בבאה"ט דבמנחה יניח תפילין דר"ת (והוא עפ"י סוד עיין שע"ת סי' ל"ד) ובע"ש לא יניחם במנחה והטעם עיין בשע"ת משום דכבר נתנוצץ קדושת שבת וע"ש דה"ה ערב יו"ט:
והנה שבת ויו"ט אסור להניח תפילין מפני שהם עצמם אות ש"ע סי' ל"א ואף שגם בחול יש לנו אות מילה עיין בפרמ"ג דשני עדים בעינן וכן הוא בהדי' בהקדמת תקוני זוהר וז"ל אינון דלא אשתכחי בכל יומא בשתי אותות אות תפילין ואות מילה ובשבת אות מילה ואות שבת כתיב בהון שלח תשלח את האם וכו' ע"ש ולענין חוה"מ דעת המחבר דגם כן אסור להניח תפילין והוא מדברי הזוה"ק במדרש הנעלם שיר השירים דמפליג מאוד בעונש המניחם אבל הרמ"א כתב די"א דחוה"מ חייב בתפילין (והוא דעת הרא"ש במנחות שכן מפורש בירושלמי ושיש לומר שכן הוא ג"כ דעת הגמ' דידן ע"ש) ושכן נוהגין בכל גלילות אלו רק שאין מברכין עליהם בקול רם ע"ש והטעם דאין מברכין בקול עיין בבאה"ט מפני דדעת הרבה שאין מברכין עליהם כלל והוא דעת הסמ"ק וס"ת שהובא בב"י ע"כ גם אותן שמברכין מברכין בחשאי כדי שלא יבואו לידי מחלוקת והלבוש כתב טעם להורות שיש בחוה"מ גם כן קצת קדושת אות ע"ש אך דעת הט"ז וסידר ד"ח וח"א שלא לברך כלל ע"ש ומ"מ אין להפסיק בין תפילין של יד לש"ר רק לקדיש וקדושה ואמן וכמ"ש לעיל לענין תפילין דר"ת ולענין אם להניח תפילין דר"ת בחוה"מ אכתוב אי"ה לקמן בסדר תפילין דר"ת:
קטן היודע לשמור תפילין בטהרה חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו ש"ע ודעת בעל העיטור הובא ברמ"א שעד י"ג שנה ויום אחד לא יניח תפילין וסיים ע"ז הרמ"א דכן נהגו ואין לשנות וכן דעת הלבוש אך דעת הב"ח כהש"ע והמג"א כתב שעכשיו נהגו להניח ב' או ג' חדשים קודם י"ג שנה ע"ש ודעביד כמר עביד וכו' ועיין בתשובת בית היוצר דהנוהגין כפי מנהג הרמ"א שלא להניח תפילין קודם שיהיה בן י"ג שנה אז יש לו לברך ברכת שהחיינו כשמתחיל להניח בפעם הראשון דבלא"ה יש דעות לברך שהחיינו על המצות תפילין עיין ביו"ד סי' כ"ח בש"ך ובפר"ח אך התב"ש שם כתב דלכך אין מברכין כיון שמתחילין להניח קודם החיוב ע"ש א"כ אותן שמתחילין להניח בזמן החיוב בודאי יש להם לברך שהחיינו רק מהיות טוב שילבוש בגד חדש כדי לצאת ידי כל הספיקות ע"ש:
והנה המנהג שיתום מן האב ר"ל מתחיל להניח חצי שנה או שנה קודם ואפשר הטעם דלכאורה מה הוא הטעם להמנהג שכתב הרמ"א להניח ב' חדשים קודם ממ"נ אם סוברים כדעת הש"ע הי' להם לנהוג כדברי הש"ע או עכ"פ כשנעשה בן י"ב שנה כדעת הב"ח אך שמעתי שטעם מנהג הרמ"א כדי לחנכו שיהיה בקי ורגיל היטב בדיני ומנהגי תפילין כדי כשיגיע זמן החיוב יניח כדינו לכך יתום מהאב ר"ל כיון שאין לו מי ללמדו רק אנשים אחרים מלמדים אותו היום איש זה ולמחר איש אחר לכך המנהג להתחיל זמן רב קודם ובעוד זמן זה גם ע"י אנשים אחרים ילמוד הדינים כראוי:
אבל ביום הראשון אסור להניח תפילין ש"ע סי' ל"ח ואם יום הקבורה אינו ביום המיתה דעת המהריט"ץ הובא בבאה"ט כאן דחייב בתפילין אך דעת הא"ר כאן ובמחבר ובדג"מ יו"ד שפ"ח ובפתחי תשובה בשם בעל משנת חכמים דגם כן אסור להניח תפילין וכן הוא בדיני אבילות מהגאון בעל יד אפרים ע"ש ודעת החיי אדם להניח בלא ברכה ע"ש אך מדברי כל הפוסקים הנ"ל משמע דאסור לגמרי להניח תפילין ועיין ביו"ד שה"ה ביום שמיעה קרובה אסור בתפילין ע"ש ומי שנעשה אבל ר"ל בחוה"מ דעת המג"א בסי' תקמ"ח דמניח תפילין דאין אבילות בחוה"מ ובחכמת אדם כתב שוא"ת עדיף ע"ש ולענין תפילין דר"ת בז' ימי אבילות עיין במ"ש בסדר תפילין דר"ת:
והנה יש נוהגין להניח תפילין קודם פסד"ז ועיין בספר מטה משה שהוא מטעם דכיון דצריכה גוף נקי אין להיות עליו יותר מן החיוב ע"ש אך ראיתי בסידר כתר נהורא שכתב שמשמע מזוהר שסדר קרבנות צריך לומר בתפילין ולפענ"ד שכוונתו על זוהר ויקהל דף רט"ו דקאמר צריך לאתקנא גרמי' במצוה וקדושה ולאתקנא בקרבנין ועולין וכו' וכפי הנראה הכוונה במ"ש במצוה וקדושה היינו טלית ותפילין) וכן הוא באבודרהם סדר טו"ת קודם פ' התמיד ומשנת איזהו ועיין בספר עטרת צבי על הזוהר פ' ואתחנן דלדידן שמסדרין ברכת השחר בביהכנ"ס אם כן גם ברכת השחר יש לברך בתפילין ע"ש וכן נראה מסידר הטוש"ע ועיין בטור בשם אביו הרא"ש ז"ל שהיה מניח תפילין קודם ברכת עוטר ישראל בתפארה לפי שתפילין נקראין פאר:
דיני חליצת התפילין הנה דעת הש"ע סי' כ"ה שאין לחלוץ אחר קדושת ובא לציון וביום שקורין בתורה אף במקום שמחזירין הס"ת אחר ובא לציון אין חולצין התפילין עד שמחזירין הס"ת להיכל ודעת הרמ"א בשם המקובלים שלא לחלוץ עד אחר קדיש של עלינו ועיין בא"ר שאפילו המתפלל ביחיד או במקום שאין אומרים קדיש אחר עלינו מ"מ אין לחלוץ עד שיאמר פסוק והיה ה' למלך וכו' ועיין בסדר היום שראה מדקדקים כאשר הגיעו אחר קדושת ובל"ג ליהר"מ שנשמור חקיך וכו' התחילו להסיר הרציעות מעל של יד משום דאמרינן דבמערבא היו מברכין לשמור חקיו בשעת חליצת התפילין כדאיתא בגמרא ברכות דף מ"ד (וכ"כ בא"ר שטוב לעשות כן) אך כתב שאין נראה בו להסיר התפילין עד אחר עלינו ע"ש והנה יש שחולצין תפילין דרש"י אחר קדושה דהחזרת הש"ץ ומניחין אח"כ תפילין דר"ת ואכתוב בזה אי"ה לקמן בסדר תפילין דר"ת ולענין חליצת התפילין בר"ח או בחוה"מ אכתוב כל אחד במקומו ע"ש:
ועיין בש"ע סי' כ"ח דתפילין ש"ר חולץ תחילה משום דכתיב והיו לטוטפות בין עיניך כ"ז שיהיו בין עיניך יהיה שתים דוהיו הוא לשון רבים ועיין במג"א שקודם שחולץ ש"ר יסיר הרציעות מהאצבע (ובשע"ת כתב בשם ספר הכוונות להסיר גם כן ב' או ג' כריכות מהזרוע ע"ש אך במשנת חסידים ובסידר ר' שבתי ובספר אור צדיקים לא מוזכר רק הג' כריכות מהאצבע וכמ"ש המג"א) ויחלוץ ש"ר מעומד וה"ה הכריכות מהאצבע מעומד ולדידן שמניחין תפילין של יד מעומד צריך לחולצו גם כן מעומד אך אותן שמניחין של יד מיושב יחלוץ השל יד גם כן מיושב דכהנחתן כך חליצתן וע"ש בשם השל"ה לחלוץ תש"ר ביד שמאל להראות שקשה עליו חליצתן (ועיין בספר ארחות חיים בהגהות הגאון מבערזאן בשם הגהות מהתוספת על מסכת ערכין דגם כשפושט הטלית יפשוט בשמאל) ואם בשעת חליצת התפילין או בשעת הנחתן נפלו לארץ עיין במג"א סי' מ"ד דמנהג העולם להתענות ועיין בא"ר דיתענו באותו יום ואם נפלו בנרתקן יתן פרוטה לצדקה ועיין בספר אשל אברהם דמי שהפיח בתפילין נכון להתענות גם כן יום אחד כי י"א דהפחה אסור מדאורייתא וגרע מהפלת תפילין דלכ"ע אינו אלא דרבנן ע"ש: ועיין במג"א לכרוך התפילין ככנפים ע"ש כנפי יונה ואין להניח הרציעות על הבתים והנה דעת הב"ח והט"ז שיעשה הכיס של התפילין צר כדי שיהיה מונחים זע"ז כדי שלא יהיה אפשר לשל ראש שתבוא קודם (וע"ש עוד שיש עושין לכל תפלה כיס בפני עצמו ולעשות סימנים בכיסים איזה של יד ואיזה ש"ר אך לא נכון בעיניו ע"ש) אך המג"א כתב דכיון דש"ר קדושתו חמורה משל יד לא יתכן להניח ש"י על ש"ר לכך ניחא לן יותר המנהג שמניחין זה אצל זה ע"ש וכן הוא עפ"י האר"י ז"ל עיין בסידר ר' שבתי ובספר אור צדיקים והנה המנהג להניח ש"ר מצד ימין הכיס וכ"כ בסידר ר' קאפיל והטעם נראה מפני חשיביתה:
ועיין בספר אור צדיקים שאין לחלוץ התפילין עד שילמוד בהן תחילה אחד המרבה ואחד הממעיט כי לא יזכה האדם לנר"ן אלא אם ילמוד בתפילין כמ"ש בר"ח שער הקדושה ועיין בעט"ז סי' כ"ה דכשם שצריך לכנוס לביהכנ"ס מוכתר בתפילין כך צריך לצאת מביהכנ"ס מוכתר בתפילין ועיין מ"ש בשע"ת סי' כ"ח בשם הש"צ אך מצאתי בקיצור של"ה שהביא מנהג זה בשם אנשי מעשה וכתב טעם לדבר משום דאמרו חכמז"ל על פסוק חונה מלאך ה' סביב ליראיו תפילין בשמאלו ומזוזה בימינו וזה לא שייך כשיוצא מביתו לביהכנ"ס כי אז התפילין והמזוזה בשמאלו משא"כ כשנכנס מביהכנ"ס לביתו אז הוי מזוזה בימינו ותפילין בשמאלו: