אור ברסלב
ליקוטי מהריח חלק א ח"א סדר מצות תפילין

ליקוטי מהריח חלק א· רבי ישראל חיים פרידמן

ח"א סדר מצות תפילין

ח"א סדר היום

הנה מצות תפילין גדולה עד מאוד כמ"ש הרא"ש במנחות שאין לך בכל מצות עשה גדול ממצות תפילין ויתר פרטי המעלות עיין בטור ועיין בתיקונים מ"ז מאן דאנח תפילין על רישי' ודרועי' קלא סליק לכל חיון ואופנים ושרפים ומלאכים הבו יקר לדיוקנא דמלכא וכו' ע"ש וכנגדן גדול עונש המבטל מצות תפילין שעובר בכל יום על שמנה מצות עשה ואת פושעי ישראל בגופן הוא נמנה אשר גופו כלה ונשמתו נשרפת (עיין פ"א דר"ה) ואין הכוונה דוקא באם אינו מניחן כלל רק אם אינו מניחן כדינו או שהתפילין אינו כדינו לזאת הנני אבאר כל פרטי דיני ומנהגי תפילין והנחתם המוטל על כל אדם לדקדק בהם (חוץ מסדר עשיית התפילין המוטלת על סופרי ישראל וסתם ספרי דדייני מגמיר גמירי וכבר נדפסו ע"ז כמה ספרי סת"ם) ועיין בלבוש שרוב דיני ומנהגי התפילין הם הלכה למשה מסיני תפילין מרובעת הם הלכה למשה מסיני בתפירות ובמקום מושבן וגם הבתים ואם אחר זמן נתקלקלו הרבוען צריך לרבען ש"ע ועיין במחהש"ק דעכשיו בעוה"ר אין משגיחין רק על ראש הבתים שיהיה מרובעים ולא על התפירות והתיתורה ויזהרו מאוד להשגיח ע"ז ע"ש וביותר יש להשגיח ע"ז בבתים העשוים מעור שור אם כי הם למצוה מן המובחר כי בזה ינצל מחששת פלוגתה דרבוותא אם ניקב עור הבתים מבחוץ אשר יש פוסלין ויש מכשירין ועוד שאר מעלות והגאון בעל שו"מ מחבב אותם מאוד וקורא אותם תפילין דמרי עלמא עיין בפתיחת הס' קסת הסופר ע"ש אך ראיתי שהם מיעוטו המצוי שהתפירות ובית מושבן אינם מרובעים כראוי והנה אם כי בבתים הוא ספק אם הרובע הוא לעכב עיין בתשובת מהר"י אסאד יו"ד אבל בתפירות ובמקום מושבן לכ"ע הוא לעכוב:

אורך ורוחב התפילין וגובהן אין לו שיעור ש"ע ועיין במג"א דמ"מ יש לחוש לדברי הגאונים שאין לעשותם קטנים מרוחב שני אצבעות (היינו שני גודלין פרמ"ג) וכ"כ בתוס' ריש פ' המוצא תפילין בשם המדרש (והטעם עיין בב"ח משום דאמרינן מקום יש בראש להניח שני תפילין משמוע לא פחות ולא יותר ואמרינן ג"כ דציץ היה מונח במקום תפילין ושערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם היה מניח תפילין והציץ היה רוחבו שני אצבעות עכ"ח דרוחב התפילין ג"כ שני אצבעות:

יתפור ג' תפירות בכל צד שיהיה י"ב תפירות כנגד י"ב שבטי ישראל וחוט יהיה סובב משתי רוחות ואם נפסקו שתי תפירות זה בצד זה או שלשה אפי' שלא כנגד זה פסולה ש"ע ועיין בחיי אדם שמחמת שהסופרים עושין נקבים גדולים נמשך החוט לצדדין ועי"ז התפירות אינם מרובעין שזה נכנס וזה יוצא וראוי לדקדק ע"ז מאוד ע"ש:

חריץ שבין בית לבית צריך שיגיע עד התפר ואם לא הגיע כשרה רק שיהיה ניכר החריץ ויעבור חוט התפירה בין בית לבית ש"ע ועיין בט"ז שזה ג"ב רק לכתחילה ועיין בשע"ת מה שרוב העולם אין בתפליהם חרוצים עד למטה ולא חוט התפירה עובר בין בית לבית הטעם שע"י החרוצים מתקלקל רובעם ובפרט אם חוט התפירה עובר והרובעם הם הל"מ והחרוצים או שיהיה חוט התפירה עובר אין מעכבים וכ"כ בח"ס או"ח שנהגו הסופרים מעולם לדבק הבתים זה לזה בדבק בין בית לבית שלא יתקלקלו הרובעם אך כתב דהמניח בתים העשוים מב' עורות ואינם תפורים אלא מדובקים וגם דבק בין בית לבית ממ"נ לא יצא ידי חובתו ע"ש כוונתו משום דהבתים צריכין להיות מעור אחד עפ"י דיני דגמ' ועיין ב"י דטוב ונכון הוא לעשותם מעור אחד בלי תפירה כלל ודעת הב"ח דאף בדיעבד לא מהני תפירה אך המג"א כתב בשם התוס' וסה"ת ואגודה דחתיכות תפירות יחד חשוב עור אחד ודעת איזה פוסקים מאחרונים דגם דבק חשוב חיבור כמו תפירה אך דעת הח"ס שם דתפירה מהני ודבק לא מהני ע"ז אמר דעכ"פ המניח בתים מב' עורות ואינם תפירות אלא מדובקים וגם דבק בין בית לבית ממ"נ לא יצא:

שי"ן של תפילין עיין בש"ע שיעשו שי"ן אחד מימין המניח ואחד משמאלו של ימין יהיה של ג' ראשין ושל שמאלו של ד' ראשין והוא הל"מ והטעם עיין במג"א בשם הנקדן משום דבס"ת היה השי"ן בולטת ובלוחות היה שוקעת לכך עושין שני שיני"ן של ג' ראשין דומה לשי"ן של ס"ת ושל ד' ראשין שיש בשקיעתה ג' ראשין דומה לשי"ן שבלוחות שהיתה שוקעת ולפ"ז צריך שלא יגעו היודי"ן למטה בשי"ן דאל"כ לא יהיה השי"ן שוקעת וכן הוא באמת דעת הב"ח וע"ת והרמ"ע אך דעת המג"א דאין לזוז ממנהג אבותינו שבשתי שינ"ן יגעו היודי"ן למטה כי יש טעמים אחרים על השי"ן של ד' ראשין בזוה"ק פרשת פנחס:

דיני רצעות הנה רצועות שחורות הם הל"מ (ולדעת הב"ח גם הבתים שחורות הם הל"מ אך דעת הב"י דאינו רק מצוה ע"ש) וצריך להשחירן לשמן ואם נתלבנו צריך לחזור ולהשחירן וישחיר הרצועה בצד השער שהוא חלק ויהיה השחור שברצועות לצד חוץ (ועפ"י האר"י ז"ל ישחיר הרציעות פנים ואחור שחורות כעורב ומ"מ יהיה גם כן הצד השער לצד חוץ שהוא חלק) ולא יתהפכו בין של יד בין של ראש ש"ע ועיין במג"א דאם נתהפכו מה שמקיף הראש או הזרוע אפי' בשוגג מדת חסידות הוא להתענות (ועיין בגמרא מ"ק דף כ"ה דר"ה איתהפיכא לי' רציעה דתפילין ויתיב בתענית מ' יום אך עיין ברא"ש דמרוב חסידותי' הוא דעביד) ועיין באשל אברהם שקפידא דוקא באם היה הרציעה מהופכת בק"ש ותפלה ע"ש אך עיין בא"ר בשם המרדכי דקפידא הוא בשעת הנחה ומשום ברכה לבטלה אך אפשר לקיים דברי האשל אברהם אף לדעת המרדכי באם הניחה כתקנה ואח"כ נתהפכה:

אורך הרצועות של יד כדי שיקשור על הזרוע ויכרוך ששה או שבעה כריכות (ועפ"י האר"י ז"ל דוקא שבעה) ועל אצבע שלש כריכות וזה לכתחילה אבל לעוכב אינו אלא שיקשור על הזרוע וימתוח על אצבע האמצעית ויכרוך עליו ג' כריכות ואורך רציעה של ראש כדי שיקיף הראש וישלשל לפניו ויגע הימין עד הטבור והשמאל עד החזה ש"ע ועיין בטור שי"א ימין עד המילה וכן דעת השל"ה ע"ש סוד התפילין וכן נראה לכאורה מזוה"ק פרשת בראשית דף כ"ח ע"ב דקאמר אתכסו דלא יתגלי עריתייהו וכסוייא דלהון כנפי ציצית ורצועות של תפילין ע"ש אך בהקדמת תיקוני זוהר וברעיא מהימנא פנחס מפורש כדעה ראשונה בכ"ז לכתחילה בודאי ראוי לחוש גם לדעה השני' דהא אם הרציעות הם ארוכים משיעור זה אין קפידא רק שהימין יהיה ארוך יותר מהשמאל:

רוחב הרצועות בין של יד בין של ראש כאורך שעורה לפחות ש"ע ועיין פרמ"ג דהיינו בלא עוקצין וכתב עוד שם דהעולם אינם נזהרים בשל יד במקום הידוק בכפל ששכיח שנפסק שם ולא נשאר שם אורך שעורה וגרדומי רצועות פסולים ע"ש והנה אם נפסק הרציעה בשל יד בשיעור שיקשור על הזרוע וימתוח על האצבע ויכרוך ג' כריכות ובשל ראש מה שמקיף הראש (ודעת הט"ז גם בשיעור הטבור והחזה ולזה הסכים גם כן בסידר היעב"ץ ובח"א) אסור לתפור ולאחר שיעור זה מותר ובשעת הדחק יש לסמוך על דעת המתירין לתפור ויתפור מבפנים שיהיה נראה כשלימה ש"ע ועיין בט"ז דלא יברך אך דעת הסידר ד"ח דדוקא באם תופר במה שמקיף הרא"ש והזרוע אין לברך ע"ש ועיין במג"א דדעת הש"ע דהיכי דמותר לתפור אין חילוק בין בגידין בין בחוטין אך דעת הת"ה ורי"ו בגידין דוקא ולזה הסכים גם כן בח"א ובסידר ד"ח ועיין בש"ע סי' מ"ב דאסור ליקח רציעה מתפילין של ראש לשל יד שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה:

קשר של תפילין יעשה ברציעה קשר כמין דל"ת בשל ראש וכמין יו"ד בשל יד להשלים אותיות השם שד"י ש"ע (והקשרים יעשו ע"י גדול דוקא פרמ"ג) ולא יעשה הקשרים אלא לאחר שעשה השי"ן בתפילין ואח"כ יעשו הדל"ת ואח"כ היו"ד כסדר אותיות הש"ס רמ"א ועיין באשל אברהם דמי שבדק תפיליו ונשארו הרצועות בהמעברתא א"צ להוציא הרציעה ולחזור ולקשרה אח"כ כשהתפילין תפילין כראוי כיון שמתחילה עשויה בכשרות וכמו גגין של סכך שאם הניח הסכך בהיותם פתוחים אין חשש במה שסתום אח"כ אך מצד היותר טוב יעשו קשר מחדש:

קשר של ראש עיין ב"י שיניח התפילין על ברכיו ויחזרו הרציעות כלפי פניו והרציעה השמאלית תהיה יותר ארוכה ויקח הרצועה השמאלית ויעשה כעניבה וכן יעשה בשל ימין ומכניס העניבה השמאלית בשל ימין וכופל הרציעה מתחת העניבה ב' פעמים (ואם לא יכפול רק פעם אחת תצא הקשירה מלמטה כדמות שתי וערב) ואז יקח הרציעה שמצד השני ומכניס אותה לתוך העניבה ומהדק ויהיה צורת דל"ת ע"ש והנה יש עושין קשר בענין שהדל"ת נראה משני צדדין היינו גם מבפנים עיין מג"א סי' כ"ז וסוף סי' ל"ב ויש עושין קשר שני דלתי"ן כמו מ"ם סתומה עיין במשנת חסידים וכפי הנראה שזה הוא גם כן כוונת הרעיא מהימנא פנחס דף רנ"ח ע"ש וידידי הה"ג מו"ה משה יוחנן נ"י אב"ד דק"ק מיהאליפאלווא אמר לי דאפשר ליתן רמז ע"ז מדברי חכמז"ל ברכות פ"א וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך זה תפילין שבראש דהיינו השי"ן של התפילין והדל"ת כפולה שהוא מ"ם סתימה וזה ש"ם ה':

קשר של יד עיין ב"י סי' כ"ז שיש שני מיני קשרים יש שמתחילין בקצה האחד של הרציעה ומעביר במעברתא של התפילין כל הרציעה עד שמגיע לקשר אשר הוא בסוף ואז תהיה התפלה יותר פנימית וקרובה אל הלב מהקש ויש שמכניסין כפל הרציעה הנמשך אחר עשיית הקשר תוך המעברתא ונשאר הקשר והיו"ד אשר בו למטה מהתפלה והסכים למנהג הב' ע"ש והד"מ כתב שנוהגין כמנהג הא' שמכניסין הרציעה לתוך המעברתא ולא הכפל ומ"מ הקשר והיו"ד הם למטה מהתפלה כי מכניסין הרציעה מימין לשמאל במעברתא אם כן נשאר הקשר והיו"ד בימין סמוך ללב ע"ש ועיין בסידר אור ישר לנהוג כמנהג הב' להעביר כפל הרציעה לתוך המעברתא ואף שהכריכות הם מימין לשמאל מ"מ בזה היו"ד אינה יכולה לזוז מהבית וכמ"ש בהש"ע ליזהר שלא תזוז היוד מהתפלה והוא מזוה"ק פנחס (והמקובלים כתבו שאפילו בהיותם מונחים בכיס לא יזוז היו"ד מהתפלה) ולפענ"ד גם החשש שהפריכות הם מימין לשמאל ליתא דידוע דקשירת תפילין דומיא לכתיבה דכתיב וקשרתם וכתבתם והנה גם כתיבה שלנו הוא מימין לשמאל וכבר דברו מזה בתשו' מהרי"ל הובא בתויו"ט מס' סוכה:

ועיין בא"ר באחד שאחר התפלה ראה שהותר קשר של יו"ד ופסק לחזור ולהניחם בלא ברכה ולקרות ק"ש ועיין בב"י שיש מניחין המעברתא לצד היד והקציצה לצד הכתוף ויש להיפך ולמנהג הזה הסכים ג"כ בהש"ע שהמעברתא תהיה לצד הכתוף והקציצה לצד היד ע"ש:

מקום:

הנחת תפילין הנה מקום הנחת תפילין של יד בזרוע שמאל (מדכתיב ידכה ולא כתיב ידך דרשו חכמז"ל יד כהה ר"ל ביד שהוא כהה ותש כוחה היינו שמאל) ובבשר התופח היינו בשר הגבוה שבחצי עצם הסמוך לקובדא שקורין עלינבויגין אבל לא בחצי עצם הסמוך לבית השחי ואיטר יד ימינו יניח בשמאלו שהוא ימין כל אדם אך מחמת שהרבה חלוקי דינים יש בענין איטר והמקובלים מקפידים מאד ע"ז שלא לשנות מסדר כל אדם עיין בסדר נגיד ומצוה לזאת יעשו ש"ח והנה מקום הנחת תפילין של ראש מהתחלת עיקרי השער ממצחו עד סוף מקום שמוחו של תינוק רופס ועיין בט"ז דקצה התחתון היינו התיתורא צריך להתחיל בעיקרי השער והנה מ"ש ידידי הרב הגדול בעל המחבר ספר ברכת הבית דאם רובן במקום השער יצא בדיעבד דרובה ככולו ושכן משמע בט"ז סי' ח' ס"ק י"ד עיין בספר שבילי דוד על או"ח דדברי הט"ז אין ענין לכאן דשם מיירי לענין גמר דאם רובה של תפילין נשאר במקומו לא חשוב גמר ומסיק שם בפירוש שאם אפילו רק מיעוט שלא במקומו לא יצא דמיעוט זה נחשב כאלו אינו וכאלו נחסר אותו מיעוט מהבתים והפרשיות ע"ש וכ"כ בספר אשל אברהם דכמו דגבי וכתבתם כתיבה תמה יש קפידא בכל דהו מהאות שאינו נתקנו כמו כן וקשרתם קשירה תמה וכ"כ בח"א דאם מניח אפילו מקצתו שלא במקום השער הוא מדרך הקראים ע"ש ועיין בסידר דעת קדושים שבכל קיבץ לתפלה יש ליחד איש אחד משגיח ע"ז שלא יצא משהי מעיקרי השער ע"ש והנה אמרו חכמז"ל ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש לזאת מוטל על כל איש אשר יראת ה' נוגע בלבו להשגיח ע"ז ולהיות ממזכה רבים וזכות הרבים יהיה תלי בו ע"ש:

ועיין בש"ע לכוין שהקציצה תהיה באמצע כדי שתהא בין העינים וגם הקשר יהיה באמצע העורף ולא יטה לכאן או לכאן ע"ש ומ"ש בשו"ת ד"ח ח"ב דתפילין אינם צריכין להיות דוקא באמצע הראש כי מקום יש בראש להניח שני תפילין היינו דוקא לענין זה שאין צריך להסתכל במראה לראות אם הם באמצע ממש וע"ז סיים וזה מנהג בורית היינו מי שמסתכל במראה אבל ודאי דלכתחילה יש לדקדק בכל מה דאפשר שיהיה באמצע ממש וכמשמעות הש"ע ועיין בשע"ת ומפורש יותר באשל אברהם שיניח הקציצה משכבת על הראש ולא שיהיה באויר דהא מברכין להניח תפילין ואין זה הנחה:

ועיין בהש"ע שלא יהיה דבר חוצץ בין תפילין לבשרו בין בראש בין ביד ועיין בט"ז דגם ברצועות יש להחמיר מה ששייך לקשירה בין בראש בין ביד וכ"כ הלבוש והא"ר ועיין במחהש"ק שאותן המגדלים בלירותיהן מלבד שהוא שחץ וגאוה יש בו איסור בהנחת תפילין כי שערות מרובים הם ככובע ועיין בשלה"ק לרחוץ מקום הנחת תפילין ועיין בשע"ת דכוונתו משום דהמשכים לחצות נותן אפר על ראשו לכך יש לרחוץ מקום הנחת תפילין אך כתב בשם הברכי יוסף דהנוהג כן צריך לנגב המקום היטב משום כבוד התפילין ומשום דאפשר דהמים חוצצין והביא מדברי המיימי' בהלכות עבודת יוה"כ דלכך כ"ג עלה ונסתפג שלא יהיה חציצה בין בגדי כהונה לבשרו ע"ש ולפ"ז יש גם כן ליזהר מי שטובל עצמו במקוה מים סמיך להנחת התפילין לנגב ראשו היטב במטפחת ולא די במקום הנחת תפילין לבד כי המים שהם בשערות שלמעלה ממקום הנחת תפילין ירד אח"כ על מקום הנחת תפילין:

תוכן העניינים

ליקוטי מהריח חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה