ליקוטי מהריח חלק א· רבי ישראל חיים פרידמן
ח"א סדר היום
הנה מיד כשיאיר היום יטול ידיו שנית וכבר כתבתי מזה בסדר נט"י שחרית ועיין בסידר היעב"ץ בשם המדרש ויצא ובירושלמי פ' תה"ש דכשהאיר השחר יאמר מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מאפלה לאורה ועיין בש"ע סי' פ"ט דמיד שהאיר השחר אסור להתעסק בצרכיו או לילך לדרך עד שיתפלל (ויש מקילין לאחר שאמרו מקצת ברכות קודם שאמרו ברוך שאמר וטוב להחמיר רמ"א) ולא לאכול ולא לשחות ואם התחיל לאכול קודם עלות השחר צריך להפסיק (ועיין במג"א בשם הזוהר דאפי' מי שקם בחצות לילה אסור לאכול אח"כ עד אחר התפלה) ואסור להשכים לפתח חבירו ליתן לו שלום ואם אינו משכים לפתחו אלא שפגע בו בדרך מותר וי"א דאפילו בזה לא יתן לו שלום אלא יאמר לו צפרא דמרי טב ע"כ דברי הש"ע והנה זמן ציצית ותפילין וק"ש ותפלה אכתוב כל אחד במקומו אך על עתה באתי דאם הגיע זמן ק"ש והוא אינו מוכן להתפלל עדיין מאיזה סיבה אז יאמר כל הג' פרשת ק"ש אף בלא תפילין אף דבספר עבוה"ק מהחיד"א כתב דילבוש טלית ותפילין ויקרא ק"ש דהקורא ק"ש בלא תפילין באלו מעיד עדות שקר ע"ש ובאמת כן הוא מנהג הרבה אנשי מעשה אך עיין בשע"ת סי' מ"ו דטעם מנהג העולם שקורין ק"ש בלא תפילין שלא להרבות בברכות וחששא דכל הקורא ק"ש בלא תפילין כתב הלבוש דזה דוקא במזיד ע"ש ומצאתי תנא דמסייע למנהג העולם בשו"ת שואל ומשיב דהיה עוסק ברפואת ולא היה הזמן מוכשר אצלו להתפלל בבוקר וקרא ק"ש בלא תפילין ואמר דיש ע"ז ב' חששות בגמ' אחד כאלו מעיד עדות שקר ב' כאלו הקריב תודה בלא נסכים והנה על חשש הא' מפורש בלבוש שזה דוקא במזיד ופשיעה ועל חשש הב' הלא מנדב תודה היום ומביא נסכים לאחר זמן ע"ש אך כ"ז לענין ק"ש ועכ"פ מתפלל בזמנה ועיין בספר מאור ושמש פרש' נצבים שכתב ועוד מתנאי העבודה שלא יפסיע אפילו פסיעה קטנה לעבור על דברי הש"ע וכל הפורש מדבריהם כאלו פורש מן החיים והאנשים החושבים שבאם לא יתפללו בזמנם תפילתם יותר מעולה וכדומה אך שוא והבל עבודתם ע"ש ואם כי יש צדיקים ואנשי מעשה שמתפללין אחר הזמן תפלה אין להרהר אחריהם והרבה תירוצים ולימוד זכות עליהם נאמרו בענין זה (עיין בספר הישר והטוב ח"ב) והם קדשים שאין אתה חייב באחריותן וכ"כ בספר דרך פקודיך מצוה ט"ז שאין להרהר להרהר אחריהם אבל ח"ו להתלמד מהם וכו' ע"ש אך כ"ז אם יש לו גוף נקי כי טפ"י דין הש"ע סי' פ' מוטב שיעבור זמן התפלה ויתפלל בגוף נקי ועיין בספר תפוחי זהב על התורה שהביא בזה דבר נחמד על פסיק שמור רגלך כאשר תלך אל בית אלקים וכו' והוא דאיתא בט"ז סי' ק"ך דאם מתפלל בזמנה הוה קרבן ושלא בזמנה הוה רק תפלה וזה שמור רגלך כאשר תלך אל בית אלהים ר"ל כשתרצה לילך לביהכ"נ להתפלל אז תנקה גופך (וזה שמור רגלך כי הוא נקרא להסך רגליו) וע"ז אמר אם עי"ז תעבור הזמן תפלה ע"ז אמר כי קרוב לשמוע מתת הכסולים זבח מאותן הכסילים אשר מתפללין אף בלא גוף נקי כדי שיתפללו בזמנה שיהיה נקרא קרבן ע"ש ודברי פח"ח:
מצות ציצית סדר עלית קטן הנה איתא במסכת מנחות שקולה מצות ציצית כנגד כל המצות וזוכה לקבל פני השכינה ומצילתו מן החטא ע"ש ועונש המבטלו עיין בזוה"ק פרש' שלח כל בר נש דלא זכי לאתעטפא בעטופא דמצוה (ר"ל טלית גדול) ולאתלבשא בלבושי דמצוה לר"ל טלית קטן כד עייל בההוא עלמא קאים בלבושא טנופא וכו' וההיא בר נש דלא זכה בלבושא דמצוה מלבושין לי' בלבושא דאשתמודע לגבי מאריהון דגיהנם ווי למאן דאתלבש בי' דכמה גרדיני נמוסין זמינין לאחדא בי' ועיילי לי' לגהינם ע"ש ועיין בשלה"ק מסכת חולין דמדברי הזוהר הזה משמע דעיקר העונש הוא על טלית קטן שלבוש בו כל היום לקיים תמיד וראיתם אותו וזכרתם וכו' ועיין באבן עזרא פרש' שלח שכתב ג"כ שלדעתו יותר החיוב הוא בציצית בשאר שעות משעת התפלה למען יזכור ולא יעשה עבירה כי בשעת התפלה לא יעשה עבירה ע"ש ע"כ יזהר כל אדם שיהיה לו טלית קטן שיהיה לבוש בו כל היום ויהיה גדול כשיעור שאכתוב לקמן וטוב שיהיה של צמר וציצית של צמר כדי לצאת דעת הרי"ף והרמב"ם שהובא בהש"ע שבגד של שאר מינים אינו חייב בציצית רק דרבנן ואם אין לו טלית של צמר אז יעשה הטלית משאר מינים חוץ מפשתן והציצית יהיה של צמר (ואף דלדעת הי"א שמביא המג"א גם ציצית של צמר אינו פוטר אלא במינו עיין במג"א בשם ת"ה דהעולם לא חשו לזה ועושין ציצית של צמר גם לשאר מינים וכפשטי' דש"ס דצמר פוטר בכל המינים ע"ש והא דאין עושין הציצית משאר המינים שלא יבא לטעות ליקח חיטין מן החנות שלא נעשה לשמה משא"כ חוטי צמר אין נעשין אלא לשם ציצית כי אין תופרין בחוטי צמר עיין מחהש"ק) ואם אין לו רק טלית של פשתן עיין בש"ע ובמג"א ובשע"ת כיצד יעשה:
שיעור ט"ק עיין בבאה"ט בשם ספר דרך חכמה ששיעורו ג' רביע אמה באורך וחצי אמה ברוחב ע"ש ועיין בספר ש"ל שבספר פרי הארץ חולק ע"ז שצריך להיות אמה על אמה בין ברוחב בין באורך ובמחהש"ק כתב שגם בשיעור זה מידי ספיקא לא נפקינן ועיין בבאה"ט בשם בית יעקב דאם אחר שלבש הטלית נתקפל קצת ואין בו כשיעור כיון שעומד להתפשט כפשוט דמי ע"ש אך עיין בסידר הגה"ק התניא שכתב שהט"ק יהיה רוחב אמה והאורך של אחריו מבית הצוואר ולמטה יהיה גם כן אמה והאורך שלפניו מסוף נקב בית הצוואר ולמטה ג"כ אמה כי נקב בית הצוואר הוא נקב שיש בו חסרון ואינו עולה לשיעור ובזה מקיים המצוה לדברי הכל ובקטנים שהגיעו לחינוך מבן שש עד בן י"ג שנה יש לסמוך על דעת הסוברים דשיעור טלית הוא שיעור אמה על אמה וכל השיעור הזה לא יתקמט, דמקום הנכפל והנקמט אינו עולה מן המדה וגם נכון להיות שני צדי הצוואר למעלה תכופים זה לזה ע"י קשירה או ע"י קרסים כדי שהחזה יהיה מכוסה כמ"ש בכתבי האר"י ז"ל ע"ש: והנה יש שתופרין הט"ק תחת זרועותיהן ואין במה שלמטה מהתפירה רוב פתוח אלא אם יצטרף ג"כ הנקב שמכניסין הידים עיין בסידר דרך חיים בשם א"ר שמצטרפין אך עיין בחיי אדם דאזלינן לחומרא דחייב בציצית ואין מברכין עליו ואסור לצאת בו בשבת ע"ש ובאמת המעיין בא"ר יראה ג"כ דדין זה לא היה ברור אצלו:
ועיין בקיצור של"ה שקודם שלובש הט"ק יאמר הריני מזמן את גופי להתלבש במלבושי דמצוה וקודם עטיפת הט"ג יאמר דהריני מזמן את גופי להתלבש במלבושי דמצוה וקודם עטיפת הט"ג יאמר הריני מזמן את גופי להתעטף כעטופא דמצוה ועיין בטוש"ע דעיקר מצות טלית קטן ללובשו על הבגדים שתמיד יראהו ויזכור המצות וכ"כ השל"ה בשם נמוקי יוסף אך עיין במג"א בשם האר"י ז"ל ללובשו דוקא תחת הבגדים (ומטעם זה יש איזה אנשי מעשה שלובשים שני ט"ק אחד תחת הבגדים על חלוקו כדעת האר"י ז"ל ואחד על הבגדים כדעת הטוש"ע) ועיין עוד במג"א דצריך שיהיה הציצית מבחוץ ולא כאותן שתוחבין אותם בהכנפות אך אנשים שהולכים בין עכו"ם יוצאין בזה רק בשעת הברכה יהיה מגולין כדי הילוך ד' אמות ע"ש:
ועיין ברמ"א סי' כ"א די"א שלא לשכוב בטלית שיש בו ציצית גם שלא ליתן לכובס עכו"ם שלא יהיה המצות בזיות אליו אך נוהגין להקל לשכוב בהם ע"ש והמג"א כתב בשם האר"י ז"ל דעפ"י סוד יש לשכוב בלילה בט"ק (ושהוא סגולה להנצל מטומאת קרי ר"ל) ועיין בס' אשל אברהם מהגה"ק מבוטשאטש שדעתו נוטה שיותר נכון לישן בט"ק שהיה עליו בום ולא כאותן שמיחדין להם ט"ק לשינה לבד שבזה יש חשש בל תוסיף ע"ש ועיין בט"ז שמותר ליכנס לביהכ"ס בט"ק כיון שהוא תחת המלבושים אבל לא בט"ג ובקיטל ע"ש: והנה בנוסח הברכה על הט"ק דעת המחבר לברך להתעטף בציצית אף שאינו מתעטף בו אלא לובשו משום דלהתעטף הוא רק נוסח הברכה כמו לישב בסוכה) ודעת הרמ"א לברך על מצות ציצית ע"ש (אך כ"ז באם יש בו כשיעור הנ"ל) ואם לובשו בשעה שאין ידיו נקיות ילבשנה בלא ברכה ואח"כ ימשמש בציצית ויברך וכן כשלובשו קודם אור היום ילבשנה ג"כ בלא ברכה וכשיאיר היום ימשמש בי ויברך ומי שלן בטליתו בלילה דעת המחבר ג"כ למשמש בו בבוקר ולברך והיא דעת הרמב"ם והרא"ש אך דעת הטור והב"ח והט"ז דא"צ לברך והמג"א כתב לפטור אותו בט"ג ע"ש ועיין בסידר דעת קדושים מהגה"ק מבוטשאטש בהסכמת אדומו"ר הגה"ק מו"ה יחזקאל שרגא הלברשטאם זצללה"ה משינאווא מ"ש בזה ועיין בכתבי האר"י ז"ל שהאר"י הקדוש כשרחץ במרחץ אז כשיצא מהמרחץ היה חוזר ומברך על הט"ק ע"ש ובאמת דעת המחבר שגם בט"ג אם פושטו אפילו דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד צריך לחזור ולברך וכן דעת כמה פוסקים אך דעת הרמ"א שם דאם נשאר עליו הט"ק אין צריך לברך ע"ש ואם כן בנידן דידן כשיצא מהמרחץ גם הרמ"א מודה דצריך לברך בכ"ז קשה לעשות מעשה נגד דעת הט"ז וסייעתו שפסקו גם בט"ק שא"צ לברך: טלית גדול הנה המנהג לעשות בט"ג נקב אחד בכל כנף להטיל בו הציצית ובט"ק ב' נקבים כמו צר"י והטעם עיין במג"א סי' י"א בשם הב"ח משום דדעת בעל העיטור לעשות דוקא ב' נקבים אך הב"י כתב ע"ז דהעולם לא נהגו כן והעושה כן מיחזי כיוהרא לכך הכריע הב"ח דבט"ג דמתעטף בו על המלבושים מיחזי כיוהרא אבל הט"ק דהוא תחת המלבושים לא מיחזי כיוהרא ע"ש וכ"כ בבאה"ט דכן הוא עפ"י כוונת האר"י ז"ל (ועיין בשע"ת בשם רח"ו לעשות גם בט"ק רק נקב אחד אך נהג עלמא כהב"ח ע"ש) ועיין בקיצור של"ה דלמנהגינו שעושין ב' נקבים יהיה הציצית יוצאין לצד הטלית מבחוץ:
והנה מקום הנקב באורך וברוחב הטלית לא למעלה מג' אצבעות משום דכתיב על הכנף ושם לא מקרי כנף רק בגד ולא למטה ממלא קשר אגודל (שהוא קרוב לרוחב ב' אצבעות) דשם מקרי תחת הכנף ולא על הכנף ש"ע (ועיין בפרמ"ג דבט"ק דעושין ב' נקבים מודדין הג' אצבעות מהנקב שהוא לצד הבגד ולא מהנקב שהוא לצד חוץ ע"ש וממילא דשיעור מלא קשר אגודל נמדד מהנקב השני שהוא לצד חוץ ומאוד צריך לדקדק ע"ז שיהיו הנקבים כדינים כי ראיתי הרבה ט"ק וגדולים גם מבני תורה ולא היו הנקבים כדינם מחמת שסמכו עצמן על החייט וגם על הט"ק של הקטנים ראוי להשגיח ע"ז ואם אחר שקשר הליצית על הכנף נקרע קצת מן הכנף ולא נשאר מלא קשר אגודל כשר כיון שהיה כשיעור בשעה שקשר עליו הציצית ש"ע (וה"ה אם כשקשר הציצית היה למעלה מג' אצבעות ואח"כ נקרע הנקב ובאו הציצית בתוך ג' אצבעות פסול כיון שהיה בפסול בשעה שקשר עליו מג"א) והנה מנהג העולם ליתן חתיכת בגד תחת הכנף לחזק הכנף אע"ג דיש אוסרין בזה משום דכיון שהחתיכות בגד מפסיק בין הציצית להכנף לא מקרי על הכנף כמ"ש בש"ע מ"מ העולם סומכין על המתירין והטעם דמחתינן נפשינו לפלוגתא עיין במג"א סי' ט"ו:
ועיין במג"א דאם יש בשפת הטלית חוטי שתי בלא ערב כדרך טליתים שלנו הוא ספק אם הוא נמדד מהבגד ואזלינן לחומרא בין לענין קשר אגודל בין לענין ג' אצבעות ע"ש ע"כ יחתוך אותם סביב הכנף קודם שיקשר הציצית: ועיין בט"ז סי' טי"ת שראוי לדקדק שיהיה הט"ג והט"ק לבנים דוקא והטעם משום די"א לעשות הציצית מצבע הטלית והרמ"א כתב שהציצית יהיה לבנים דוקא (כדרשת חכמז"ל במסכת שבת בכל עת יהי' בגדיך לבנים זה עצות ציצית ועיין בבעה"ט פרש' שלח בכל עת יהיו בגדיך לבנים בגימט' זה ציצית לבגדיכם) ע"כ לצאת לכל הדעות יהיה גם הטלית לבן והעולם אינם מדקדקים רק בט"ג ונראה הטעם עפ"י דברי הב"ח סי' כ"ד משום דדרשו חכמז"ל מלמד שנתעטף הקב"ה בטליתו וכתיב לבושי' כתלג חיור מכאן שהטלית עם הציצית יהיה לבנים ע"ש וזה שייך בט"ג דוקא שמתעטף בו ועיין בפרמ"ג שמה שבשפת הטלית כעין תכלת הוא זכר לתכלת ואין קפידא בזה שבתר עיקר הבגד אזלינן ע"ש:
חוטי הציצית הנה הציצית צריכין להיות שזורים דהיינו כל חוט יהיה שזור משנים והטעם עיין בט"ז בשם ספרי משום דכתיב פתיל טוי ושזור כעין פתילה ע"ש והנה יש עושין כל חוט כפל שמנה ועיין בשע"ת בשם באר עשק דאין מוחין בידן ע"ש אך ראיתי בקיצור של"ה דהביא התשובת באר עשק ושם נאמר שהוא מצוה מן המובחר והרי זה נשכר לקיים המצוה כתיקונה ועפ"י רזי תורה כי הטלית הוא דוגמת הכסא כבוד וכמו שבכסא ד' חיות כמו כן יש ד' ציצית וכמו שלכל חיה ד' פנים ולכל פנים ד' כנפים ולכל כנף ד' גדפין הרי ס"ד גדפין לכל חיה כמו כן בכל כנף ח' חוטין שהם כפולים שמונה הרי ס"ד ע"ש ועיין בח"ס או"ח סי' ו' נראה ג"כ דהקפיד על כפל שמנה:
והנה מנין חוטי ציצית בכל כנף ארבעה (משום דאי הוה כתיב גדיל הוה ב' השתא דכתיב גדילים הם ארבעה ט"ז והיא מגמרא פרק התכלת) ויתחבם בכנף ויכפלם (משום דכתיב פתיל כעין פתילה א"ר) ואז יהיה שמנה ש"ע והנה אורך החוטין אינו פחות מד' גודלין וי"א י"ב גודלין וכן נוהגין ש"ע (וכן הוא ברעיא מהימנא פרש' פנחס וגם בלבוש לא העתיק רק דעה השני' ולזה הסכים בא"ר וכל האחרונים וזה יהיה בציצית אחר שנקשר כל הקשרים מלבד מה שמונח על קרן הבגד רמ"א ואחד מהחוטין יהיה יותר ארוך כדי שיכרוך בו הגדול ש"ע ואם אינו ארוך כל כך יכרוך קצת כריכות מחוט אחד וקצת מחוט השני מג"א:
הכריכות והקשרים הנה יקח ד' חוטין מצד זה וד' חוטין מצד זה (ואם ג' מצד זה וה' מצד זה עיין בשע"ת בשם מחבר דכשר) ויקשור שני פעמים זה על זה (מדאיצרך התורה למשרי סדין בציצית עכ"ח דצריך שני קשרים דקשר אחד אינו חיבור לענין כלאים) ואח"כ יכרוך חוט הארוך סביב השבעה חוטין קצת כריכות וקושר שני פעמים זע"ז וחוזר וכורך וכן יעשה עד שישלים לחמש קשרים כפולים (נגד חמשה חומשי תורה כ"כ הטור סי' כ"ד וכן הוא ברעיא מהימנא ע"ש) ועיין במרדכי הובא בב"י שיש עושין הקשרים בחוט הארוך לבד שתוחב ראש החוט באמצעית הז' חוטין ומהדקן יחד וע"ש עוד שאר קשרים ולבסוף כתב בשם רבו לקשור הד' חוטין שמצד זה עם הד' חוטין שמצד זה ע"ש והוא כמו המנהג שלנו וכ"כ הב"י שכן נראה מדברי הרא"ש ע"ש והנה אם לא כרך רק חוליא אחת וקשר תחתיו שני פעמים ג"כ כשרה (וכן יש לעשות בע"ש עם חשכה) וכן אם כרך אפילו רובה גם כן כשרה כי כל זה הוא רק לכתחילה משום הידור מצוה אבל לכרוך כלה או שלא לכרוך כלל פסולה מדאורייתא דכתיב גדילים תעשה היינו כריכות וכתיב ציצית היינו חוטין נפרדין כמו ויקחנו בציצית ראשי עכ"ח דצריך שניהם לבוש ע"ש ועיין בש"ע שנהגו לקשור כל חוט למטה כדי שיעמוד בשזירתן ולזה הסכים גם כן הרמ"א ע"ש והמג"א בשם כתב שאין נוהגין כן וג"כ שמע דהוי כמוסיף על הקשרים ע"ש והברכי יוסף כתב דהאר"י ז"ל לא היה מוחה בזה ואדרבא ועיין בש"ע שנוהגין לעשות באויר ראשון ז' כריכות ובשני ט' ובשלישי י"א וברביעי י"ג והמג"א כתב בשם השל"ה והכתבים והלבוש לעשות בשני רק ח' כריכות ואז מכוון כמנין הויה אחד וע"ש שבציצית של ר"ש מלכו היה באויר הא' יו"ד כריכות ובשני ה' ובשלישי וא"ו וברביעי ה' כמנין הויה ע"ש ועיין בד"מ בשם נמ"י לעשות הג' כריכות ראשונות כל אחד ז' כריכות וברביעי י"ג כריכות ועיין בלבוש שכל אחד יכול לעשות הכריכות לפי כוונתו ע"ש והאידנא נהוג עלמא כמ"ש המג"א לעשות טל כריכות וכן הוא בהדי' ברעיא מהימנא ע"ש ועיין במג"א שיהיו כל החוליות בשוה שזה נוי לציצית וא"כ באויר הראשון יעשה הכריכות רחוקים זה מזה ואח"כ בכל אויר יותר מקורב ובשם רעיא מהימנא כתב שיהיה בין קשר לקשר כמלא אגודל ובשם הכתבים כתב לעשות הכריכות חוליות דהיינו אחר שעשה ג' כריכות ירחוק מעט וכמ"ש הרמב"ם אך כבר העיד בשע"ת בשם הברכי יוסף שמנהג העולם אינו כן:
ועיין בש"ע שקשירת הציצית צריכה כוונה לשמה ואשה כשרה לקשור והרמ"א כתב דיש מחמירין להצריך אנשים דוקא ועיין פרמ"ג שקטן פחות מי"ג שנה דינו כאשה ועיין עוד בפרמ"ג דמותר לקשור ציצית בלילה:
הנה אם נפסקו חוטי הציצית יש בזה חילוקי דינים בש"ע בין אם נשתאר בהם כדי עניבה או לא וגם בשיעור כדי עניבה יש בזה דעות ולצאת ידי הכל הוא כן אם נפסק חוט אחד מן הענף אפילו כולה וכן אם דקדק בשעת עשיית הציצית בענין שלעולם הד' ראשים הם מצד אחד והד' ראשים אחרים לעולם מצד השני אז אפילו נפסקו שני חוטין מצד אחד כשר כיון שנשתייר שני חוטין שלימים ומשנים אחרים נשתייר מכל אחד הראש השני שהוא יותר מכדי עניבה אבל אם נפסקו שני חוטין משני צדדין או אפי' רק משני צדדין רק שלא דקדק בשעת עשיית הציצית פסול מספק שמא השני חוטין שנפסקו הם מחוט אחד והרי נפסק חוט אחד כולה וכן אם נפסק חוט אחד במקום שתלוי' בנקב פסול (ובכל הני לא מהני לחזור ולקשור החוטין הנפסקים משום תולמ"ה אבל קודם שקשרו בבגד מותר ט"ז) וכל זה מדינא אבל מצד הידור מצוה עיין בספר אשל אברהם בשם הרב הקדוש מו"ה מנחם מענדל מרומנוב זצללה"ה שאפילו לא נחסר רק חוט אחד כיון שלא נשאר רק לי"א חוטין נכון לעשות אחרים שיש סוד ורמז על מספר ל"ב חוטין ולכולי עלמא שייך בזה הידור מצוה ע"ש ועיין בבאה"ט סי' ט"ו בשם לבוש דמותר להתיר ציצית מבגד אם רוצה לעשות ציצית יותר יפות ועיין בחיי אדם דאם קשה בעיניו הטירחא להתירן מותר לנתקם ואין בזה משום בל תשחית ועיין במג"א שאל יחתוך ראשי החוטין בסכין אלא יפסוק אותן בשינים שהם ל"ב ויעסוק בחוטין שהם ל"ב:
והנה חוטי ציצית שנפסקו עיין בש"ע סי' כ"א שיכול לזורקן לאשפה אבל כ"ז שהם קבועים בטלית אסור להשתמש בהם כגון לקשור בהם שום דבר וכדומה (ויזהר שלא יהיה ציציותיו נגררין ע"ג קרקע ובשעת לבישת הטלית יש קפידא גדולה דנראה כאלו מכבד בהם הבית מג"א) והרמ"א כתב דגם לאחר שנפסקו אין לזורקן במקום מגונה והמחמיר לגונזם תע"ב ועיין בט"ז ובמג"א שמהרי"ל היה מניחו בספר לסימן ע"ש וטלית של מצוה שבלה אסור ליחדו לתשמיש מגונה ואם אינו בלה ועדיין עומד למצותה עיין פרמ"ג דחמיר כמו הציצית ואסורה לכל תשמיש הדיוט אך כ"ז בט"ג אבל ט"ק שרי לכל תשמיש שאינו מגונה ע"ש. בדיקת הציצית הנה קודם שיברך יעיין בחוטי הציצית אם הם כשרים שלא יהיה ברכה לבטלה (ויראה שלא יהיה תלוין באלכסון על קרן זויות דהוא מנהג הקראים מג"א) ויפרוד חוטי הציצית זה מזה ש"ע (ואם הם מסובכים אסור להפרידם בשבת ספר עבודת הקודש מהחיד"א) ועיין במג"א דבשעת הדחק אם יודע שהציצית היו כשרים מאתמול א"צ לבדקם וכוונת שעת הדחק עיין בשע"ת כגון שקראוהו לעלות לתורה וטליתו בידו ואין פנאי לבודקם וכדומה והנה יש שאין בודקין הציצית בשבת אך מדברי השע"ת לא משמע כן ואין לומר דכאן שייד גדול כבוד הבריות דדוקא ללובשו בלא ברכה מהני זאת ובש"ע התניא בק"א מפורש שצריך לבדוק הציצית בשבת ע"ש ועכ"פ אותן שאין בודקין בשבת יבדקו הטלית עם הציצית בע"ש כשגונזין אותו:
עטיפת הטלית הנה דעת רוב הפוסקים דא"צ עוטף אך מחמת שיש דעות דעות דעוטף דוקא לזאת דעת הש"ע וכל האחרונים שבשעת הברכה יתעטף ראשו ויעמוד כן כדי הילוך ד' אמות ואח"כ ימשכנו וילבוש גופו ע"ש ועיין בסידר ר' שבתי שיתעטף ראשו בטלית ויכרוך קצה הב' של הטלית סביב גרונו וישלך כל הד' ציצית דרך כתף שמאל או להשליך שני ציצית הימנית דרך כתף שמאל ושני ציצית השמאלית ישאר דרך פנים ועכ"ז יהיה כל הד' ציצית לצד שמאל הם ע"ש (ומ"ש בשע"ת בשם רדב"ז דבשבת מחזי כאבל עיין בספר ש"צ דזה דוקא אם עוטה על שפתו אבל למטה מגרונו שפיר דמיא ועיין בספר שפע"ח פ"ו בהג"ה לצאת כל שני אופנים הכל תחלה יחזור הימינים דרך כתף שמאל (ויעמוד כך כדי הילוך ד' אמות) ואח"כ ישלך גם ב' השמאלים דרך כתף שמאל ויעמוד כשיעור ד' אמות ע"ש ועיין בספר ש"צ שבשעת עטיפה יעטוף הראש ויכסה גם כן הגוף ולא כאותן שאין מתעטפין בשעת הברכה רק הראש לבד:
ועיין בא"ר לכסות ראשו מתחלת התפלה עד סופו (כדי שיתפלל באימה) ואותן שאחר הברכה זורקין הטלית מאחוריהם עליהם נאמר ואותי השלכת אחרי גוויך ועיין במג"א שהאר"י ז"ל היה מכסה הטלית על התפילין של ראש ועכ"פ לא יכסה לגמרי ועיין עוד שם דמשמע בגמרא דמי שאינו ת"ח לא היה מכסה ראשו בטלית ובחור אפילו ת"ח לא היה מכסה ראשן ע"ש: ועיין בבאה"ט בשם מהרי"ל שהמנהג שאין מתעטפין בציצית עד שנושאין נשים וסמכו אקרא גדילים תעשה לך וסמיך לי' כי יקח איש אשה והבאה"ט מתמה וכי עד שלא ישא אשה יהיה יושב ובטל ממצות ציצית ע"ש והמעיין בא"ר יראה דמקיימין מצות ציצית בט"ק וכוונת מהרי"ל רק על ט"ג וכאשר באמת המנהג כן במדינת פולין והנה אם כי גם מנהג אשכנז שגם בחור לובש ט"ג הוא מנהג ותיקין המחבבים המצות וחביבא להו מצוה בשעתא אך גם הנוהגין כמנהג מהרי"ל הוא בודאי ג"כ מנהג ישראל וכתורה הוא ומי יודע מאיזה טעם הנהיגו כן ועיין בספר בני יששכר ג"כ טעם למנהג זה ולפענ"ד ג"כ סמך למנהג זה ממה שמנהג ישראל הוא שהכלה נותן להחתן מתנה ט"ג והחתן נותן להכלה מצרפת עכ"ח שהוא דבר שהנשואין גורמין לכך נותן הכלה להחתן ט"ג שעל ידה הוא נצרך להט"ג וכמו כן נותן החתן להכלה מצנפת שעל ידו היא נצרכה להמצנפת שהבתולות אינם לובשין מצנפת כ"ז כתבתי רק בדרך סמך וכל פוטופוטין בישין לבר מפוטפיטי דאורייתא: והנה איתא בש"ע דנשים ועבדים פטורין מציצית מפני שהוא זמן גרמא והרמ"א כתב דמ"מ אם רוצים לעטפו ולברך עליו הרשות בידם אך מחזי כיוהרא ועיין בא"ר בשם הלביש דהוי כשמלת גבר ותמה עליו דדוקא כשלובשת משום עידוי וקישוט שייך איסור דשמלת גבר ע"ש ובאמת בתרגום יונתן בפסוק לא ילבש גבר מפורש כדברי הלבוש ע"ש וצ"ע שלא ראיתי לאיזה מאחרונים שהתעוררו מדברי התרגום אלו והנה לענין קטן עיין בשע"ת בשם א"ר להלביש לקטן ט"ק כשיודע לדבר ולפחות כשיהיה בן ג' שנה:
זמן חיוב הציצית הנה לילה לאו זמן ציצית ולהרמב"ם כל מה שלובש בלילה אפילו מיוחד ליום פטור ומה שלובש ביום חייב אפילו מיוחד ללילה ולרא"ש המיוחד ללילה פטור אפילו ביום והמיוחד ליום חייב אפי' בלילה ופסק הרמ"א ספק ברכות להקל ואין לברך אלא כשלובשו ביום ומיוחד ליום ע"ש ועיין ב"ח דבת"צ שלובשין הציבור טלית במנחה יסירו הטלית כשמגיעין לברכו והבאה"ט כתב בשם כנה"ג שלא להסיר הטו"ת עד אחר תפלת ערבית ועיין במג"א דכל העובר לפני התיבה צריך להתעטף (אפילו בלילה פרמ"ג) מפני כבוד הציבור ובשם הל"ח כתב דאף האומר קדיש יתום יתעטף ע"ש:
דיני ברכת הטלית הנה דעת הבית יעקב הביא בבאה"ט לברך אחר העיטוף וכ"כ בחיי אדם שכן משמע מלשון הפוסקים אך הוא הכריע לברך בשעה שמניח אותו בראשו להתעטף בו ובסידר השל"ה כתב שם וכדי לברך אחר שמניח אותו בראשו קודם העיטוף ועיין בשע"ת בשם ש"צ שבעוד שהטלית בידו יברך ותיכף ילבשנו דרך אחיריו על ראשו ועל גופו ואח"כ יתעטף בו כעטיפת הישמעאלים ע"ש וכן מנהג העולם ועיין במג"א שהברכה והעטיפה יהיה מעומד:
והנה אם פשט טליתו ודעתו לחזור ולהתעטף בו כבר כתבתי שיש דעות בזה אם יחזור ויברך וספק ברכות לקולא אך אם נפל טליתו ממנו שלא במתכוון אז הכל מודים לחזור ולברך ואם נשאר עליו עכ"פ מקצת דעת הט"ז לחזור ולברך וכן נראה בא"ר ולזה הסכים גם כן בח"א אך דעת המחבר דא"צ לברך וכן נראה דעת המג"א ולזה הסכים בסידר דרך חיים ע"ש:
ועיין בש"ע סי' כ"ב דמי שקנה טלית חדש מברך שהחיינו בשעת עשיית הציצית ואם לא בירך בשעת עשיי' יברך בשעת עיטוף ראשון ע"ש ועיין בבאה"ט לברך שהחיינו ואח"כ להתעטף אך עיין בשע"ת בשם ברכי יוסף לברך להתעטף קודם ולזה הסכים בסי' דרך חיים:
הנה דעת המחבר ריש סי' כ"ה דמי שהולך בט"ק יניח תפילין ואח"כ יתעטף בט"ג (והוא דעת הנמ"י) וכ"כ במג"א בשם מנהגי מהרי"ל ונראה לפענ"ד דיש סמך לדעה זו מדברי רש"י ז"ל דבפירושו על התורה פרש' בלק בפסוק הן עם כלביא יקום כתב ללבוש טלית להניח תפילין ובסוכה דף מ"ו ד"ה מצות הרבה כתב להניח תפילין להתעטף בציצית ע"ש ולכאורה צ"ע דבפירושו עה"ת מקדים ציצית לתפילין ובגמרא להיפך ועוד דבתורה כתב ללבוש ציצית ובגמ' נקט לשון עטיפה אך ידוע דבב"ק שייך לשון לבישה ובט"ג לשון עטיפה (עיין בשל"ה מסכת חולין) לכך בתורה מיירי מט"ק לכך נקט לשון לבישה וגם כן מקדים הציצית לתפילין משא"כ בגמ' דמיירי מט"ג כאשר יורה לשון עטיפה דנקט לכך מקדים שם התפילין לציצית וכדעת המחבר אך כבר העיד בנו הרמ"א שהמנהג גם הט"ג קודם התפילין אך אם בא לידו התפילין קודם הטלית צריך להניח התפילין קודם שלא יעבור על המצות ש"ע ועיין בשע"ת דמי שיש לו טלית של חול וטלית של שבת ופגע בטלית של שבת תחילה יכול להניחו וליקח השל חול ע"ש:
ברכו נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאוד הוד והדר לבשת עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה הנה בסידר ר' קאפיל מוזכר פסוקים אלו אחר עטיפת הטלית אך בכל הסידורין הוא קודם העטיפה וכ"כ בקשל"ה בשם מהר"ן שפירא שבשעת בדיקת הציצית יאמר פסוקים אלו וע"ש שמי שחננו ה' בקבלת האר"י יבין וישכיל מה טעם לאמירת פסוקים אלו ע"ש ובדרך פשיט אפשר משום דכתיב הוד והדר לבשת והטלית הוא דוגמת לבושי' של הקב"ה כמ"ש הב"ח סוף הלכות ציצית:
הריני מתעטף גופי בציצית עיין בהש"ע שיכוון בהתעטפו שצונו להתעטף בציצית כדי שנזכר מצותיו לעשותם (וביאור הדברים עיין בטור סי' כ"ד כאדם המזהיר את חבירו על ענין אחד שקושר קשר באזורו כדי שיזכרנו וע"כ יש בו ה' קשרים כנגד ה' חומשי תורה וד' כנפות שבכל צד שיפנה יזכור ע"ש) ועיין בב"ח והובא בפרמ"ג שכוונה זו חיובא היא ואם לא כיון לא עשה כתקנה משום דבתורה מבואר כוונה זו וראיתם אותו וזכרתם וכו' ועשיתם שראייה מביא לידי זכירה וזכירה לידי עשייה משא"כ שאר מצות די לכוון לצאת מ"ש כן תתעטף נשמתי ורמ"ה אברי ושס"ה גידי באור הציצית ביאור הדברים עיין בר"ח פ' עשירי משער הקדושה וז"ל בענין הברכה להתעטף בציצית ראוי לכוון שהנשמה מתעטפת באור המצוה שבנשמה יש רמ"ח אברים ושס"ה גידים רוחנים וכלם יאירו ע"י מצות ציצית ע"ש ולפ"ז היה ראוי לומר (רמ"ח אבריה ושס"ה גידיה) ובאמת כן הנוסח בשערי ליון ובסידר השל"ה ובקיצור השל"ה ובסידר ר' קאפיל אך גם לפי נוסח סידורי דידן גם כן הכוונה על אברים וגידים הרוחנים העולה תרי"ג הכוונה למ"ש רש"י ז"ל בפ' התכלת שציצית בגימט' ת"ר וח' חוטין וה' קשרים הם תרי"ג ודברי הרש"י הם דברי המדרש תנחומא ורבה פרש' קרח ע"ש וכשם שאני מתכסה בעוה"ז כך אזכה לחלוקא דרבנן הכוונה של חלוקא דרבנן עיין בזוהר בראשית דף ס"ה ומפורש יותר בזוהר ויקהל דף ר"ו ובפקודי רמ"ז דמכל מצות שעושין בעוה"ז נעשה לבוש להנשמה וכמ"ש בר"ח שהנשמה מתעטפת באור המצוה ולטלית נאה לעוה"ב בגן עדן אפשר הכוונה עפ"י דברי הזוהר שלח הבאתיו לעיל מאן דלא זכו בהאי עלמא להתעטף בלבושי דמצוה כדעייל בעלמא דאתי קאי בלבושי טנופא ע"ש ע"ז אנו מתפללין שלא יהיה לנו ח"ו לבושא טנופא רק אדרבא שנזכה לטלית נאה לעוה"ב והנה ידוע דשכר המצוה הם מדה כנגד מדה ואם כן המחבב מצוה זו ומהדרה בעוה"ז בטלית של מצוה נאה יכול לצפות לטלית נאה לעוה"ב משא"כ אותן אשר מצוה זו בזויה עליהם ולובשים טלית קריעה ובלויה מהיכי תיתי יזכהו לטלית נאה בעוה"ב ומי שאין ידו משגת שאני ואינו מחיוב להחזיר על הפתחים בשביל טלית של מצוה כמבואר בבאה"ט סי' כ"ה והקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה וע"י מצית ציצית תנצל נפשי רוחי ונשמתי ותפלתי מן החיצונים אפשר הכוונה למ"ש בפע"ח שע"י מצות ציצית ניצל מהקליפות כי הוא סוד אבא ואמא השומר את האדם מכל רע והנה בסודם לא בא נפשי ולא באתי רק כמעתיק דבריו הקדושים וה' ינחיני בדרך האמת והטלית יפרוש כנפיו עליהם ויצילם כנשר יעיר קנו על גזליו ירחף בסידורי ספרד וקיצור של"ה יש כאן תוספת נוסחא (ובכן באתי להוסיף קדושה בעליונים ולטהר העונות וכל הפגימות שעשיתי בעיני ובידי ובגופי בעוה"ז אך בשערי ציון ובסידר השל"ה כנוסח דידן ותהא חשובה מצות ציצית לפני הקב"ה כאלו קימתיה ככל פרטיה ודקדוקיה וכונותיה ותרי"ג מצות התלוים בה אמן סלה הכוונה בזה עיין בשלה"ק בהקדמה לתורה שבכתב שכל מצוה ברוחניתה כולל כל תרי"ג מצות ועיין בהקדמה לספר דרך פקודיך שעי"ז שמכוונין בכל מצוה להתרי"ג מצות התלוים בה יש תקנה גם לאותן מצות שלא נזדמן לנו לקיימן ע"ש: ועיין בסידר ר' קאפיל ובסידורי ספרד ששם הנוסח הריני מתעטף גופי בציצית כדי לקיים מצות בוראי ככתוב בתורה ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורתם וכן תתעטף נשמתי וכו' אך נוסח דידן הוא בשערי ציון: הנה יש נוהגין לומר קודם עטיפת הטלית וכן קודם כל מצוה פסיק ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו והוא מדברי הזוה"ק יתרו דף צ"ג וז"ל דהא לית כל בר נש חכים לשואה רעותא ולבא לתקנא כלא ויעביד עובדא דמצוה על דא צלי צלותא דא ומעשה ידינו כוננה ואתקין תקונך לעילא כדקא יאות עלינו אע"ג דלית אנן ידעין לשואה רעותא אלא עובדא בלחודוי וכו' ע"ש:
ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית עיין במג"א בשם הלבוש לומר בציצית בשו"א תחת הבי"ת (ולזה הסכים בשכנה"ג ובא"ר ובמחב"ר והטעם עיין במחהש"ק דכיון דאין לנו תכלת אין לנו לומר בפת"ח דמשמעו ציצית הידועים דהיינו תכלת) ובשם הב"ח כתב לומר בפת"ח דוקא עפ"י הדקדוק ע"ש וכן דעת הל"ח וכ"כ בסידר השל"ה בשם ר' שבתי סופר דאע"פ דאין לנו תכלת מ"מ יש הרבה פרטי דינים לכך יש לומר בפת"ח ר"ל בציצית הכשרים עפ"י הדין ע"ש ודעביד כמר עביד וכו' והא דמברכין וצונו להתעטף בציצית אע"ג דאינו חובה להתעטף אפילו למ"ד חובת גברא הוא עיין באו"ז סי' ק"מ דמדרבנן חייב או כיון שנהג בה שויא עלינו חובה כמו גבי תפלת ערבית מה יקר חסדך אלהים וכו' וצדקתך לישרי לב עיין בקשל"ה שמביא בשם מהר"ן שפירא שתיכף אחר עטיפת הטלית יאמר ד' פסוקים אלו וקודם רב ורם ע"ש: