ליקוטי מהריח חלק א· רבי ישראל חיים פרידמן
ח"א סדר קריאת התורה בחול
הנה קרה"ת בשני ובחמישי עיין בגמרא פרק המרובה שהנביאים שהיו בימי משה תקנו כדי שלא יהיה ג' ימים בלא תורה רק הם לא תקנו רק חדא גברא ואתא עזרא ותיקן תלתא גברא ע"ש ועיין בש"ע סי' קל"ה והוא מדברי הגמ' מגילה דאין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהם ודעת הרמ"א דאם יש שני חתנים או שני בעלי ברית והם ישראלים מוסיפין וקורין ארבעה דלדידהו הוה כיו"ט אך עיין בבה"ט בשם אחרונים דאין נוהגין כן וכ"כ בבדק הבית להב"י ע"ש ואם בטלו הקריאה ביום ב' מחמת אונס עיין בבה"ט בשם עט"ז דקורין ביום ג' שלא ילכו ג' ימים בלא תורה ע"ש אך באשל אברהם מהגאון ר' אברהם אויפינהייס כתב בשם משאת משה דאין לו תקנה:
ועיין בתשו' מהר"י אסאד תשו' נ"א דאם מאיזה סיבה נתבטל קרה"ת בב' וה' בשחרית קורין במנחה ושכן עשו הלכה למעשה בהסכמת ג' גדולי ישראל ע"ש ועיין בשו"ת מהר"י ברינא דמי שלא שמע קרה"ת בשני ובחמישי יקרא הפרשה:
אין קורין בתורה פחות מבעשרה ישראל גדולים ש"ע סי' קמ"ג (ואין הקטן עולה לתורה בחול מג"א סי' רפ"ב ולענין שוי"ט ור"ח וחו"מ אכתוב אי"ה כל אחד במקומו הראוי לו) והנה מדברי הנוב"י תנינא תשו' ט"ו נראה דאפילו כלם כבר שמעו קרה"ת יכולין לקרות אח"כ שנית ובח"א מסתפק בדבר אם צריך דוקא רוב הציבור שלא שמעו קרה"ת והניח בצ"ע ועיין בספר אשל אברהם מהגה"ק מבוטשאטש סי' ס"ט שמתחילה דעתו נוטה שסגי באחד שלא שמע כמו גבי קדושה וברכו ואח"כ חזר בו וכתב ונראה שצריך עשרה שלא שמעו או עכ"פ רוב הציבור ומסיים בצ"ע אם מהני בזה מנהג להוציא מחשש ברכה לבטלה ועיין בסידר היעב"ץ בסדר קרה"ת לשבת שכתב שהמנהג להצריך רוב: ויהי בנסוע הארון הנה מנהג זה לומר פסוקי ויהי בנסוע בשעת פתיחת הארון הקדוש ליתא בש"ע ובנושאי כליו אך הוא בכל בו בסדר קרה"ת לשבת ועיין באו"ז שהמנהג לקנות מי שיוציא הס"ת מארון הקודש והוא כבוד התורה ועיין בספר זכריה שמי שנכנסה אשתו בחודש טי"ת לעיבורה הוא סגולה שיהיה פתיחת הארון ויש לו סמך עפ"י סוד:
בריך שמיה דמארי עלמא הוא בזוה"ק ויקהל דף ר"ו וז"ל כדמפקינין ס"ת בציבורא למקרא בי' מתפתחן תרעי שמייא דרחמן ובעי לבר נש למימר בריך שמיה דמארי עלמא וכו' והנה בדברי האריז"ל יש ב' דעות עיין במג"א ריש סי' רפ"ב בשם האריז"ל לאמרה בשבת וכן במשנת חסידים ליתא רק בשבת (ואף דזוה"ק קאמר סתם כדמפקינין ס"ת היינו משום דזוה"ק קאמר שם קודם רזא דס"ת דיומא דא ויעסוק שם בתפלת שבת כ"כ בס' נגיד ומצוה ע"ש) אך הבה"ט כתב בשם האריז"ל לאמרה גם בחול וכן בסידר האריז"ל מביא נוסח בריך שמיה אצל קרה"ת דחול ע"ש וכן הוא בסדר היום וכן המנהג ולא על בר אלהין סמיכנא הנה הנוסח בקיצור של"ה ולא על מלאכא דשמיא סמיכנא ועיין בספר שלמה מול עדר שכתב כוונה לנוסחא זו אך בכל ספרי הזוהר שלפנינו ובכל הנוסחאות כנוסח דידן ועיין בעיון תפלה דכתב דאחר דתפתח לבאי באורייתא צ"ל (ותיהב לי בנין דכרין דיעבדין רעותך) דכן הוא בזוהר ע"ש אך בסדר היום ליתא וכנוסח דידן ועיין בספר יסוד יוסף דכתב שכשלמד אצל הרב הקדוש מהר"ם פאפראש העתיק ממנו הגהות על הזוהר ובתוכו הגהות על בריך שמי' הנוסחא ק"ל תיבות והוא תיקן קרי ע"ש ונוסחא דידן מכוונת למנין ק"ל תיבות וכפי הנראה שזה היה נוסח של מהר"ם פאפראש בזוהר שם ומ' הוא יותר נאמן בית הזוהר מהמקובל אלהי המהר"ם פאפראש ועיין בסדר היום דאם לא אמר בריך שמיה בשעת הוצאת ס"ת יאמר אותו כשפותחין הס"ת לפני העם:
ועיין בסידר היעב"ץ דאם הוציא ס"ת מהיכל ובהיותו חוץ להיכל ביד הנושאו להוליכו לתיבה נזכר שאין זה ס"ת המוכן יגללוהו לזה שהוציאו וי"א דיחזרוהו להיכל ויקחו המוכן ובספר אשל אברהם סי' קמ"ד דעתו נוטה לסברה הב' אך מסידר היעב"ץ שהביא דעה ראשונה בסתם ודעה הב' בשם י"א נראה שדעתו נוטה לדעה ראשונה וכן מצאתי באיזה מס' ספרד בשם הרב מהר"י עייאש בספר מט"י שעיקר כדעה ראשונה ועיין בד"מ סי' קמ"ד שאם צריכין לגלול הס"ת גוללין בשעה שאומרים פסד"ז ועיין במטה אפרים סי' תקפ"ד שקרא תגר על מנהג זה מתנ' שמבטלין כוונת הציבור ע"ש: גדלו לה' אתי וכו' הטעם שאין אומרים גם בחול פסוק שמע ישראל ואחד הוא אלהינו וכו' כמו שאומרים בשוי"ט אכתוב אי"ה בסדר קרה"ת לשבת ועיין במג"א סי' קל"ד להגבי' הס"ת בשעה שאומר גדלו וכן בפסוק שמע ישראל ואחד הוא אלהינו:
לך ה' הגדולה וכו' הנה בספר המנהגים וברמ"א ובאו"ז ליתא רק פסוקי רוממו ה' אלהינו וכו' ע"ש אך הוא בכל בו והטעם כיון שהחזן אומר גדלו אומרים הקהל ג"כ פסוקי גדולה ע"ש אב הרחמים הוא ירחם וכו' באו"ז ובכל בו ליתא ובמנהגים איתא לאמרו בשוי"ט ומנהגינו לאמרו אף בחול הוא בד"מ וברמ"א:
והנה כשמוליכין הס"ת על הבימה צריך להוליכה דרך ימין והמנהג שכל העם מתקרבין אצל הס"ת ומנשקין אותה (ולא כאשר איזה חזנים עושים שמקרבין הס"ת אצל כל אחד ואחד) ועפ"י האריז"ל צריך ג"כ לחבק אותה וצריך לנשקה בפה ויאמר ישקני מנשיקות פיהו וכו' ואם אינו יכול לנשקה בפה עיין בשערי אפרים שינשק ביד כי כן נוהגין ג"כ לנשק התפילין או המזוזה ע"י שנוגע בידו ואח"כ מנשק היד ע"ש ועיין בפע"ח שהאריז"ל היה מלוה להס"ת עד התיבה והיה נשאר שם עד שהיה פותחין אותה ומסתכל בה ורואה האותיות ע"ש:
ותגלה ותגלה ותראה הנה נוסח ותגלה ותראה היא במס' סופרים בנוסח על הכל יהגדל וכן הוא באבודרהם אך מנהגינו לאמרו בשעה שקורין לעלות לתורה היא במחזור ויטרי ובס' המנהגים ובמט"מ מלכותו עלינו בזמן קרוב הנה הנוסח במס' סופרים ובמחזור ויטרי (במהרה ובזמן קרוב) ועיין עוד במס' סופרים שיש שם כאן תוספת נוסחא והוא יבנה ביתו בימינו אך במחזיר ויטרי ליתא ויחון פליטתנו וכו' הנה הנוסח במחזור ויטרי (ויחון וירחם פליטתנו וכו') אך נוסח דידן במס' סופרים לחן ולחסד ולרחמים ולרצון הנה נוסח מס' סופרים (בחן ובחסד וברחמים המקום יעשה עמנו בעבור שמו הגדול) ונאמר אמן הנה הנוסח במסכת סופרים ואמרו אמן ונוסח המחזור ויטרי (ויאמר כל העם אמן) ועיין מ"ש בזה בסדר יה"ר שלאחר קרה"ת הכל הבו גודל לאלהינו ותנו כבוד לתורה הנה במס' סופרים ובסידורי ספרד הכל תנו עוז לאלהים ותנו כבוד בתורה אך נוסח דידן בסידר ר"ע ובטור:
כהן קרב יעמוד (פכ"פ) הכהן וכן כשקורין הלוי אומרים (פב"פ) הלוי ועיין באו"ז שבזמן הגמ' לא היה רגילין להזכיר לא כהן ולא לוי אלא פב"פ ובד"מ כתב בשם המרדכי דאפילו שמו א"צ להזכיר אלא מרמז לו שיעלה (וכ"כ בספר אמרי קודש מהרב הקדוש מסטרעליסק שלא להזכיר שם הקרואים וע"ש טעם הדבר) אך כבר העיד בנו האו"ז והמרדכי שהמנהג לקרות יעמוד פב"פ ובמקומות שנהגו שלא לקרות בשמו נהגו ועיין בא"ר סי' קמ"א דמנהג אשכנז שקורין לשביעי סתם ואין פורטין בשם ברוך שנתן תורה לעמו ישראל בקדושתו תורת ה' תמימה וכו' עדות ה' נאמנה וכו' פקודי ה' ישרים וכו' מצות ה' ברא וכו' ה' עוז לעמו יתן וכו' האל תמים דרכו וכו' כן הוא בסידורי דידן והנה בס' מנהגים וברמ"א ליתא כלל פסוקים אלו רק (ברוך שנתן תורה לעמו ישראל בקדושתו) אך הם בסידר ר"ע ובכל בו ובאבודרהם והם מוזכרים ג"כ בתוס' סוף מס' מגילה והטעם לפסוקים אלו עיין בתוס' שם וביתר ביאור ובאבודרהם ובכל בו שיש בפסוקים אלו עד לכל החוסים בו מ' תיבות כנגד מ' יום שהיה משה בהר לקבל התורה:
הנה אם אין שם כהן דעת איזה מהראשונים שלא יקרא ללוי כלל רק יקרא לישראל ולזה הסכים הב"ח דכיון דפלוגתא דרבוותא הוא שב ואל תעשה עדיף אך דעת רוב מהראשונים דרק ללוי אינו יכול לעלות כיון שלא קראוהו לפניו כהן אבל ראשון יכול לקרות ופסק כן להלכה ברמ"א והסכימו לזה כמעט כל האחרונים (וע"ש דאם קורין לוי ראשון וה"ה ישראל יאמרו במקום כהן כדי שלא יטעו לומר שזה כהן) מ"מ אין ללוי קדימה על ישראל אלא אם הם שוין אבל אם הישראל הוא גדול ממנו הוא קודם כ"כ הטור בשם אביו הרא"ש והשבלי לקט ומהרי"ל והסכים לזה ג"כ בט"ז ובמג"א ובא"ר וכ"כ במט"מ שכן המנהג אך כתב שבפראקנפורט המנהג שלעולם לוי קודם לישראל ואם יש שם כהן ואין שם לוי הכהן שקרא ראשון יעלה ג"כ במקום לוי ומברך שנית:
והנה המנהג באיזה מקומות שמוכרין המצות וקורין לישראל במקום כהן ואין היתר לזה אלא א"כ נעשה התקנה בהסכמות כל הכהנים שבעיר כמ"ש בח"ס או"ח תשו' כ"ה ואף בזה ההיתר דחוק מאוד כמ"ש אדומ"ר הגה"ק מו"ה יקותיאל יהודא ט"ב זצללה"ה בתשוב' אבני צדק תשו' טי"ת שמתשובת כנסת יחזקאל מבואר דאף באופן זה אינו מועיל ועיין בהגהות רב"פ, שגם מהרי"ק לא התיר רק משום שהתקנה לא היה רק על זמן פרטי ולא בכל השנה ע"ש אך עכ"פ נראה לפענ"ד לקרות לוי במקום כהן ויש שם כהן בודאי אינו מותר חדא דבזה פגמו של הכהן יותר גדול כמובן ועוד כמ"ש התב"ש כמה פעמים דכיון דמיעוך ומשמוש קולא גדולה הוא ע"כ בעלילה כל דהו מבטלינן לי' כמו כן הוא ג"כ בנידן דידן כיון דזה שלא לקרות לכהן הוא קולא גדולה וא"כ שוב מצטרפינן דעת הפוסקים הנ"ל דאם אין כאן כהן לא יקרא ללוי כלל:
מי שקראוהו לקרות בתורה והיא עומד בפסד"ו יעלה ויברך לפני' ולאחרי' ודעת השערי אפרים דג"כ מותר לקרות בלחש עם הקורא אך בסידר, ד"ת כתב דלא יקרא עם החזן כלל אבל לכתחלה אין לקרותו ואם הוא כהן או לוי ואין שם כהן או לוי אחר כתב המג"א בסי' קל"ה דאפשר דאפי' לכתחלה מותר לקרותו והסכים כן להלכה בש"א ובד"ח ואם עומד בק"ש וברכותי' דעת הש"ע בסי' ס"ו דאפילו קראוהו לא יעלה ודעת הט"ז לחלק דבק"ש עצמו לא יעלה ובברכותי' יעלה אך דעת המג"א שם בשם הלבוש דנוהגים להפסיק ואין לשנות המנהג אך לא יקרא עם החזן כלל אך לכתחלה עיין במג"א בסי' קל"ה דלא יקרא אותו אפילו הוא כהן ואין שם כהן אחר ע"ש והסכימו לזה ג"כ בא"ר ובכנה"ג וכו' ואם הוא עומד בין גאולה לתפלה אז פשיטא דאפילו קראוהו לא יעלה דאפילו לקדיש וקדושה אסור להפסיק שם:
ועיין בהש"ע דאם לא היה כהן בביהכנ"ס וקראו ללוי או לישראל במקום כהן ואח"כ בא הכהן אם כבר התחיל העולה לברך דהיינו שאמר בא"י אינו פוסק אבל ברכו לא הוה התחלה ועולה הכהן ומברך והלוי שעלה יעמוד שם אצל התיבה עד שישלימו קריאת הכהן ואז קורין לוי זה שנית ומברך וקורא וכן הדין לגבי ישראל:
אם קרא לכהן או ללוי ולא הי' שם בביהכנ"ס לא יקרא לאחר בשם (משום פגמו של ראשון) אלא יעלה מעצמו אבל בנו מותר לקרותו בשם דאין כאן פגם דאם היה הכהן הראשין פגם לא היו יכולין לקרות גם את בנו לכהן ואם הכהן או הלוי עומדים במקום שאין רשאי להפסיק כגון בתפלת י"ח או בין גל"ת מותר לקרות לאחר בשם לפי שהכל רואין שבשביל שאינו יכול להפסיק אינו עולה ואין כאן פגם וכן אם קראוהו ישראל ולא היה שם מותר לקרות לאחר בשם דגבי ישראל לא שייך פגם ואם הכהן הוא אכל ר"ל בתוך השבעה ואין שם כהן אחר אם הוא בחול לא יקרא אותו ואפילו אם בטעות קראוהו גם כן לא יעלה וכיצד יעשו בשוי"ט אכתוב אי"ה בסדר קרה"ת לשבת ואם הוא ת"צ והכהן אינו מתענה אכתוב אי"ה בסדר ת"צ:
ועיין באבה"ע סי' ג' דמי שבא ואמר כהן אני בחוץ לארץ נאמן אבל בא"י כיון דאיכא תרומה ומעשרות אינו נאמן אפילו לקרות בתורה ראשון ולישא את כפיו ועיין בבאה"ט בשם בל"י דהאידנא אפילו בא"י מאמינים לי': שני אחים אין לקרות לתורה זה אחר זה (ועיין בש"א ובסידר ד"ח דבין אחים מן האב ובין אחים מן האם) וכן אב עם בנו (ודעת השכנה"ג דה"ה עם בן בנו) והטעם משום עין הרע ש"ע סי' קמ"א ועיין בא"ר בשם מהרי"ל דאפילו אם אמר שאין מקפיד אין שומעין לו ע"ש ובדיעבד אם קראו דעת השערי אפרים לחלק דבאחים מן האב וכן באב עם בנו לא יעלה רק אם עלה לא ירד אך בבן בנו דבלא"ה הפר"ח חולק ע"ז וכן באחים מן האם אם קראוהו אפילו לכתחלה ובעת הצורך אפילו לכתחלה מותר לקראם ע"ש ועיין בא"ר בשם אמונת שמואל דאם המנהג שאין קורין לס"ת בשם מותר לעלות שני אחים זא"ז ועיין בש"ע סי' קל"ט דסומא אין קורין אותו אך הרמ"א כתב בשם מהרי"ל דעכשיו קורין לסומא כמו שקורין לעמי הארץ ע"ש:
מי שקראוהו לעלות לתורה עולה בדרך קצרה ויורד בדרך ארוכה ואם השני דרכים שוים עולה בימין ויורד בדרך שכנגדו ואסמכיהו אקרא דיחזקאל הבא דרך צפון להשתחוות יוצא דרך שער הדרום ש"ע סי' קמ"א ובא"ר ועיין ביאור הגר"א ובהגהות ח"ס ובתשובה סי' קפ"ז דדעתם נוטה שימין עדיף מדרך קצרה ומביאין ראיה ממזבח ע"ש (ולכאורה לפי מ"ש בא"ר הטעם שיעלה בדרך קצרה משום כבוד הציבור ע"ש א"כ אין ראיה ממזבח) אך הח"ס בתשו' שם כתב שמחמת שבש"ע כתב דדרך קצרה עדיף לזאת יצדד עצמו שיהיה ימין שלו מעותד להפנות לדרך קצרה ע"ש:
הנה קודם שמברך על הס"ת צריך לפתוח הספר ולראות הפסוק שצריך להתחיל בו ואח"כ מברך ש"ע סי' קל"ט וצריך החזן לדקדק היטב להראות להאיש העולה המקום שצריך לקרות במכוון שאם הראה לו מקום אחר יש בזה דעות שונות עיין בש"א שאם הטעות היה באותו העמוד שיש לו לקרות שהראה לו למעלה ממקום שצריך לקרות או למטה מזה א"צ לחזור ולברך (והקורא מתחיל לקרות ממקום הראוי ואם מה שהראה לו הי' למטה יש לו לקרות ג"כ איזה פסוקים להלן ממקום שהראה לו) ואם הטעות היה בעמוד אחר אע"פ שגם אותו עמוד היה מגולה לפניו צריך לחזור ולברך ובסידר ד"ח כתב דאפילו אם מה שהראה לו היה בעמוד זה והוא צריך לקרות בעמוד הב' רק שהיה פתיחה לפניו א"צ לחזור ולברך ועיין בקיצור ש"ע דאם מה שהראה לו הוא למטה ממקום שצריך לקרות אם הוא סמוך באופן שיכולין לקרות לו ג"כ ג' פסוקים ממקום שהראוהו יעשו כן ולא יברך שנית ואם אי אפשר לו לקרות ג' פסוקים ממקום שהראוהו צריך לחזור ולברך אפילו היה מגולה לפניו ואפילו בעמוד אחד ע"ש וכפי הנראה שגם דעת הסידר ד"ח נוטה לזה ע"ש וכמדומה לי שהעולם נוהגין כקולות שניהם ואין למחות בידם שבלא"ה בגוף הדין יש בזה ב' דעות בש"ע סוף סי' ק"מ ע"ש:
ועיין בש"ע סי' קל"ט דבשעת ברכת התורה לפני' יהי' הס"ת פתוחה ולאחר הקריאה גולל ומברך ברכה שלאחרי' (והרמ"א כתב דבשעה שמברך יהפוך פניו אל הצד שלא יהא נראה כמברך הברכות מן הס"ת והמג"א כתב דיהפוך לצד שמאל שהוא ימין הקב"ה אך הט"ז והב"ח כתבו דהפיכת פנים אינו נכון דמראה עצמו כאלו מסלק פניו ממנה ע"ש אך לא יסתכל בכתב אלא לחוץ א"ר בשם שכנה"ג) ודעת התוס' בסיף מס' מגילה ועוד כמה פוסקים דקודם שמברך הברכה שלפני' יפתח הס"ת ויראה המקום שצריך לקרות ויגלול הס"ת ויאמר ברכו וברה"ת ואח"כ חוזר ופותח הס"ת וקורא וכן הוא דעת האריז"ל ואלו ואלו דברי אלהים חיים:
ועיין עוד בש"ע שם שיאחוז בס"ת בשעת הברכה ועיין במג"א בשם הכוונת שקודם הברכה יאחוז העמודים ובשעת הברכה יסיר ידו השמאלית (וכ"כ בכנפי יונה ע"ש) ובשם כתבים כתב שבשעת הברכה יאחוז בשתי ידיו ביריעות ע"י מפה ולאחר הברכה יסלק ידו השמאלית וכ"כ במשנת חסידים ובסידר ר' שבתי אך בסידר ר' קאפיל כתב שהאידנא שיש עמודים לס"ת יאחוז בעמודים ע"ש ועיין בב"י שמביא בשם הירושלמי מאן דבריך נקט עמודא דתורה בידי' שנאמר לקוח הס"ת הזה ע"ש משמע לאחוז בעמודים וכ"כ הב"ח שבין בשעת הברכה ובין בשעת הקריאה יאחוז בעמודים ע"ש ועיין בש"א שהכריע לאחוז ביריעות התורה בשעת הברכה ואח"כ יאחוז ביד הימין בעמוד התורה ע"ש ואלו ואלו דברי אלהים חיים (ועיין בעט"ז בשם האריז"ל לאחוז בשעת ברכו בשתי ידיו בעמודים ובשעת ברכה יחזיק רק בימינו ואח"כ בשעת קריאה יחזיק בשתי ידיו ביריעות הס"ת ע"ש אך כבר העיד בנו המג"א שבכוונת ובכתבים יש נוסחא אחרת בשם האריז"ל וכן כתבתי בשם המשנת חסידים ועליהם אנו סומכים) ולענין אם מותר לאחוז בעמודי הס"ת בלי הפסק מפה עיין בב"ח סי' קמ"ז ובמג"א ובבאה"ט דכשהס"ת ערומה אסור לאחוז אפילו בעמודיו ולכן כתב הב"ח שנכון ליזהר שהקורא והמגביה והגולל לאחוז אפילו בעמודי ס"ת ע"י הטלית ע"ש אך הט"ז שם שלא ראה אפילו המדקדקים ליזהר בזה וכ"כ בנוב"י קמא דמותר: נוסח ברה"ת לפני' ברכו את ה' המבורך הנה נוסח זה לומר ברכו קודם ברה"ת מוזכרה בפ' שלשה שאכלו דף נו"ן ע"א ועיין בש"ע סי' קל"ט שצריך לקרות הברכות בקול רם ואם אמרה בלחש י"א שצריך לחזור ולברך בקול רם ואם לא שמעו הציבור את המברך אע"פ ששמעו שהחזן עונה ברוך ה' המבורך לע"ו לא יענו עמו אלא עונין אמן על דברי החזן ע"ש והנה לענין אם יענו הציבור אמן אחר שחזר העולה ואמר ברוך ה' המבורך כתבתי אחר ברכו שבתפלה שלדעת הפרמ"ג הוא רשות ולדעת השערי אפרים צריך לענות אמן אבל העולה לא יענה אחר הקהל ולאחר ברכו את ה' המבורך גם הקהל לא יענו ע"ש:
בא"י אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו הנה נוסח ברכה זו במסכת סופרים (אשר נתן לנו תורה מן השמים חיי עולמים ממרומים) אך ברמב"ם ובכל הפוסקים כניסת דידן וכן הנוסחא בגמ' אצל בהר"ת דשחרית (ועיין בש"ע דאפילו אם בירך ברה"ת בשחרית ותיכף קראו לקרות בתורה צריך לחזור ולברך דמשום כבוד התירה נתקנה כשקורא בצבור ועיין במג"א דעכ"פ נקרא פסיק אחד בנתיים ועיין מ"ש בזה לעיל גבי בה"ת דשחרית) ועיין במג"א דינענע התירה כשאומר ונתן לנו תורתו ע"ש ועיין במג"א סי' קל"ט בשם ל"ח דהנוהגים לכרוע בברה"ת טועים כי אין לשחות אלא במה שתיקנו חכמים אך כתב שמרוקח משמע שמנהג קדמונים לכרוע בברה"ת ע"ש ועיין בא"ר שמשמע ברוקח ג"כ שבברכה עצמה כורע ולא קודם הברכה רק שאין לשחות בסוף הברכה ע"ש ובסידר האר"י ז"ל כתב לשחות קודם הברכה: