ליקוטי מהריח חלק א· רבי ישראל חיים פרידמן
ח"א סדר קביעות עתים לתורה ביום
הנה אחר התפלה יקבע שעה לתלמוד תורה כדי לקיים והגית בו יומם ולילה ולא יעבור כמבואר בהש"ע סי' קנ"ה וב"ה כעת נתפשט אצל כל בעלי בתים יודעים ספר שתיכף אחר התפלה לומדין בס' חק לישראל בפי אשר מסודר שם דבר יום ביומו ואפילו ת"ח שלומדין בתנ"ך וגפ"ת מ"מ טוב הוא שילמדו ג"כ בס' חק לישראל כי הוא נסדר מרבינו האריז"ל עפ"י סוד ועיין בספר זכרון יהודא מגאון ישראל וקדושו בעל אמרי אש שהיה לומד ג"כ בס' חק לישראל דבר יום ביומו והאנשים אשר אינם יודעים ספר ללמוד בס' חק לישראל טוב שיאמרו סדר מעמדות דבר יום ביומו ואם ירגילו בו יהיה נקל להם להבין ג"כ פירושו:
ועיין בש"ע סי' רל"ח דאם לא השלים חק הקבוע לו ביום ישלימנו בלילה מיד ועיין בפתחי תשובה יו"ד סי' רמ"ו בשם משנת חכמים דדעתו נוטה דאם לא השלים בלילה מחיוב להשלים אף ליומא אחרא וצריך ללמוד דבר זה קודם שאר לימודו ע"ש:
ועיין בש"ע יו"ד סי' רמ"ו דאם אינו יודע כלל ללמוד או מפני הטרדות שיש לו אז יספיק לאחרים הלומדים ותחשב לו כאלו לומד בעצמו ע"ש ועפ"י זה פרשתי בדרך סמך הפסוק כי תשא את ראש בני ישראל (יד) לפקדיהם לפקדיהם ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם ר"ל באם תרצה לקבל עליכם ראש בני ישראל ותמנוה אתכם א זה וזה לפקדיהם ר"ל למניניכם אז ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם ר"ל שיתן כל איש המנין שלו על איש כזה שיהיה כופר נפשו לה' דהיינו שיעסוק בתורת ה' ואז אם הוא אינו יכול לעסוק בתורה יפטור נפשו במה שמחזיק ומפרנס להרב שיוכל לעסוק בתורת ה' ולא שיתמנה עליהם איש אשר עוסק בספרי חצונים ובחיק נכרים ישפקו:
הנהגת הלימוד גרסינן במסכת עירובין כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו תכתוב אומר הנה נתתי להם חוקים לא טובים וכו' (ועיין בס' חסידים סי' ש"ג לא תסיג גבול רעך אשר גבלו הראשונים שלא יאמר הניגון של תורה לנביאים וכתובים וכו' שהכל הלכה למשה מסיני שנאמר יעננו בקול) ולכאורה צ"ע הלא אמרינן בסוטה דף ל"ה בשביל שאמר דוד זמירות היה לי חקיך אמר הקב"ה חייך שאני מכשילך בדבר שתינוקת יודעים ע"ש אך עיין בימ"ד ח"א דף ע"ה שמתרץ זאת והא דעונשו היה שהכשילו בדבר שתינוקת יודעים אפשר עפ"י דברי הגמ' בפ"ב דשבת בתירוץ הא' דהרב ילמוד מתוך שמחה והתלמוד יהיה שפתותיו נוטפות מר ע"ש וכיון שאמר זמירות היה לי חקיך עכ"ח שסובר כתירוץ זה ומחזיק עצמו בבחינת רב לכך היה עונשו שהכשילו בדבר שתינוקת יודעים להודיעהו שהוא עדיין בבחינת תלמוד וצריך ג"כ ללמוד באימה ויראה וכאשר באמת מסקנת הגמ' שם בתירוץ הב' שבשעת הלימוד גם הרב ילמוד באימה ויראה ע"ש כ"ז כתבתי רק בדרך אפשר ואם שגיתי ה' הטוב יכפר לי:
ועיין בספר חסידים תרי"א שלא יתכן לאותן שלא למדו עדיין מס' הצריכות בכל יום שילמדו מס' הנוהגין לימות המשיח וכ"כ בהקדמת ספה"ק חובת הלבבות שנשאל אחד מהחכמים על שאלה שאינו מצוי והשיב לו אתה שואל על מה שלא יזיקנו אם לא ידענו הידעת מה שאתה חייב לדעת מן המצות אשר אינך רשאי להתעלם מהם וכו' ע"ש:
ועיין במג"א סי' רט"ו דאין להזכיר הזכרות בשעת הלימוד וכ"כ בשע"ת בשם בר"י דכן נוהגים רבני קשישא דא"י ושכן כתב בתשב"ץ ובשם היעב"ץ כתב דיכול להזכיר הזכרות בשעת הלימוד ועיין בט"ז או"ח אות תרכ"א בשם רי"צ גיאות דאם מזכיר פסיק מותר לומר השם כמו שאומר בתפלה ע"ש (וכן היה מנהג אדומ"ר הגה"ק מו"ה יקותיאל יהודא ט"ב זצללה"ה מסיגוט בשעה שהיה אומר תורה ברבים) וע"ש עוד בט"ז דאם רוצה להזכיר השם יאמר השם ולא כמו שאומרים המון עם (אדושם) כי אין דרך כבוד של מעלה: ועיין במג"א סי' נו"ן דאם אינו מבין מה שלומד לא נחשב ללימוד ולפענ"ד דהכוונה דוקא באם אינו מבין מחמת שלומד משפה ולחוץ ואינו מיגע עצמו להבין ועיין בספר מעבר יבק מאמר שפתי רננות פ' כ"ו דאם אדם טורח בתורה בעוה"ז אע"פ שאין לו לב עתה יהיה לו לב במתיבתא דרקיעא והוא מזוה"ק וישב ובזה פי' דברי הגמ' במס' ע"ז לעולם לגרוס איניש ואע"ג דלא ידע מאי קאמר כי עתיד להבין וסיים ולכן טוב לגרוס סדר הזוהר ותיקונים ור"מ וכדומה גם שלא יבין אותם ע"ש:
ועיין בס' חסידים סי' תתצ"ט שלא יצניע אדם קולמס או שאר חפץ בספרים ע"ש ורע עלי המעשה המנהג העמי הארץ שמניחים בשעת התפלה האבק שקורין שנופף טאבאק בתוך הסידר התפלה או בתוך המחזורים ולא עוד שעוברים על דברי הס' חסידים אלו אלא גם שע"י כן כמה פעמים מתלכלך הספר והשמות הקדושים ולפעמים באה ג"כ לידי מחיקה והנה גם על מה שמצניעים שערות של הזקן בהספרים ג"כ מתרעם בס' מאורי אור אך כבר דשו בזה רבים אנשי מעשה ובודאי יש סוד בדבר אך ממילא מובן דכ"ז ג"כ דוקא לאותן אשר נזהרים בחומרת האריז"ל המובא בבאה"ט יו"ד סי' קפ"א שלא לעקור שער הזקן שלא יפגום הצינורות משא"כ אותן שכל היום הולכים בשוק ועוקרים שער זקנם וזורקים לאשפה:
ועיין עוד שם סי' התקנ"ה דאם קונה ספרים לא יאמר רע המקח אלא יאמר כך וכך אני רוצה ליתן ובצוואה כתב שלא יכתוב על הספר שלי הוא אלא יכתוב שמו סתם:
ועיין ביו"ד סי' רפ"ב דאין מניחים נביאים וכתובים ע"ג תורה ועיין בש"ך שם דאם ספרים מונחים על הספסל אסור לישב בשוה רק יניח איזה דבר תחת הספרים שיהיה מונחים בגובה כל דהו ואם הוא בשעת הלימוד והמקום צר מותר ועיין בט"ז דאסור להניח ספר תחת ספר כדי להגביהו שיהיה נוח לו לראות רק אם היה מונח כבר ע"ש והמג"א בסי' קנ"ד מתיר אך בס' בל"י ביו"ד כתב דיש לנהוג כהט"ז ע"ש:
תפלת רנב"ה גרסינן בפ' תפלת השחר הנכנס לביהמ"ד אומר יהר"מ שלא יארע דבר תקלה ע"י ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבירי ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם והובא בהש"ע סי' ק"י וע"ש בט"ז דה"ה במי שלומד ביחידות צריך לאמרה קודם הלימוד ובפרט במי שהגיע להוראה ועיין במג"א שהאריז"ל היה אומרה בכל בוקר והיה אומר אח"כ פסוק (כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה והוא פסוק במשלי ופסוק גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך שהוא בתהלים) ע"ש ולכאורה הלשון דרנב"ה היא כפל ומצאתי בס' ארץ חיים לקוטים על מסכת ברכות מהגה"ק בעל סדורו של שבת שמביא שם מעשה רב אשר עיניו ראו אצל הגה"ק המגיד מזלאטשוב בעל ס' בת עיני עה"ת שבא לפניו שאלה על דקין שבעוף ורצה להטריף ואמר לו הגה"ק בעל סש"ש איני יודע למה רצון רבינו להטריף דבר פשוט כזה והשיב מה אעשה שפי אינו רוצה לומר על עוף זה כשרה והיה לפניהם העוף ובדקו שנית ונטרפה על דבר שלא שאלוהו כלל ואמר אח"כ הגה"ק מזלאטשוב שאתה יודע הפי' בתפלת רנב"ה שלא יאמר על טמא טהור שאין הכוונה שלא יטעו בדין שזה כבר נכלל במה שאמר שלא אכשל בדבר הלכה אלא הכוונה שלא נעלם ממנו האיסור ע"ז התפלל שלא יאמר היינו שלא יוכל הפה לומר על טמא טהור ע"ש ועיין בח"ס או"ח סי' ר"ח שכתב ג"כ דבר נחמד על מאמר רנב"ה ומתוך דבריו נתיישב ג"כ כפל הלשון ע"ש וע' בט"ז שכתב שם נוסחא אחרת קצרה הכוללת הרבה (יהר"מ שתאיר עיני במאור תורתך ותצילני מכל מכשול וטעות הן בדיני איסור והיתר הן בדיני ממונות הן בהוראה הן בלימוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה יהיה לרצון אמרי פי וכו'):
הנה יזהר מדברים הקשים לשכחה כי לדעתי אם בן תורה איכו נזהר מדברים הקשים לשכחה הוא עובר על השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים וכו' (אם כי בס' חסידים סי' תתר"ח לכאורה אינו נראה כן דבריו הקדושים צריכין עיין וביאר ע"ש) ואלו הן הדברים הקשים לשכחה דברים הצריכין נט"י אם אינו נוטל ידיו תורתו מסתלקת ממגד כמבואר בש"ע או"ח סי' ד' ועיין בסיף מסכת הוריות חמשה דברים משכחין הלימוד האוכל ממה שאכל עכבר וחתול (ועיין בס' חסידים סי' הנ"ל שאחד שאל לחכם שעכבר אכל מלחמו והשיב לו אני רואה שאינך עוסק בתורה ואתה הולך עם עמי הארץ לשמוע דברים בטלים מיטב שלא הזהר מדברים המשכחין כדי שתשכח הדברים בטלים) והאוכל לב בהמה (ועיין בש"ך יו"ד סי' ע"ב דה"ה לב עוף והרגיל בזתים (אבל שמן זית מחזיר הלימוד גמ' שם) והשותה מים משיורי רחיצה (ועיין פ"ג דשבת רחץ בחמין ולא שתה מהמים וכו' ואכתוב בזה בסדר רחיצה דער"ש) והשותה מים משיורי רחיצה והרוחץ רגליו זו ע"ג זו וי"א אף המניח כליו מראשותיו (והא דאמרינן בתמיד שהכהנים היו מניחים בגדיהם תחת ראשיהם אכתוב אי"ה אחר סדר ק"ש שעל המטה ויזהר ג"כ מדברים הקשים ללימוד דאיתא בגמ' שם היינו העובר בין ב' גמלים ובין ב' נשים ואשה העוברת בין ב' אנשים והמריח ריח נבלה והאוכל פת שלא בשל כל צרכו (והטעם נראה לפענ"ד דאפשר עפ"י מ"ש ביערות דבש דף ע"ג צריך לברך המוציא מהיכן דקדים בישלא משום דקודם חטא אדה"ר לא היה צריך שום אוכל אפי' ובישול רק אחר החטא נמשך הארס של נחש על רוב מאכלים ואינם ראוין לאכלם עד אחר הגישם לאש וכח האש מגרש הארס וא"כ זה דקדים בישלא קדים לגרש הארס שבו כח דסטרא דמסאבא לכך ראוי לברכה ע"ש וא"כ לפ"ז זה שלא בישל כל צרכו עדיין יש בו כח הארס הסטרא דמסאבא לכך קשה ללימוד כ"ז כתבתי רק בדרך אפשר) והאוכל בשר מזוהמא ליסטין (פי' כף שבוחשין בו הקדרה ונראה דה"ה שאר דברים לאו דוקא בשר) והשותה מים מאמת המים העוברת בבית הקברות והמסתכל בפני המת (ובס' זכירה הוסיף בפני הגוי ובפני הנבלה וע"ש סגולה לזה להסתכל ג' פעמים על צפורני ידיו וג' פעמים בשמים) והקורא כתב שע"ג קבר (היינו כשהוא כתב בולטת משנת חסידים יום שלישי) ועיין בריש פ"ג דפסחים דנסיבא דחלבא דהוא מי חלב מטמטם את הלב:
והנה יש עוד דברים הקשים לשכחה המסתכל באדם שכועס ובאשה בשעה שהדמים מצויין בה (ס' חסידים סי' תתשכ"ו) התופר בגד כשהוא מלובש בו (וסגולתו לטול קיסם לתוך פיו בשעת התפירה) והישן במנעלים (ספר זכירה) והלובש שני מלבושים כאחד (ס' הכוונת) והמנגב ידיו בחלוקו (מג"א סי' קנ"ח) המניח ס' פתוח ויצא (ש"ך יו"ד סי' רנ"ז):
ואלו דברים הם המסוגלים לזכרון הלומד בביהמ"ד והמשמיע קולו בשעת הלימוד יו"ד סי' רמ"ז ועיין במשנת חסידים סדר יום ראשון שירחוץ מצחו בשלג ג"פ כי שלג בגימטריא שכחה ועיין בס' זכירה דהכוונה הוא בשלג ראשון ועיין בהגהות רע"א יו"ד סי' שע"ו סגולה לזכרון לומר אהבה רבה וכו' ע"ש: