ליקוטי מהריח חלק א· רבי ישראל חיים פרידמן
ח"א סדר פסוקי דזמרה
הנה מנהג אשכנז לומר ברוך שאמר קודם הודו לה' קראו ולזה הסכים רבינו הטור בסי' נ"א להקדים הברכה לכל המזמורים שיהיה לכלם ברכה תחילה וסוף אך מנהג ספרד לומר הודו לה' קראי בשמו קודם ברוך שאמר ולזה הסכים הכל בו משום דנכון לסמוך הודו לסדר הקרבנות מטעם שאכתוב בסמוך ובאבודרהם נתן טעם לשני המנהגים גם רבינו האריז"ל נתן טעם לשני המנהגים עפ"י דרכו בקודש אך הוא ז"ל היה נוהג עצמו כמנהג ספרד עיין בספר הכוונת ואלו ואלו דברי אלהים חיים:
והנה יש נוהגין לומר קודם פסד"ז מזמור ה' מי יגור באהליך וכו' והטעם עיין בסידר אור ישר משום דאיתא במדרש הנעלם שבמזמור זה מרומז הי' דיברות והרש"ל כתב לומר הי' דיברות קודם פסד"ז אך מדברי האר"י ז"ל נראה דאין לומר כלל הי' דיברות גם קודם פסד"ז ע"כ טוב לומר מזמור זה ולכוין בו הי' דיברות ויצא ידי שתיהן ע"ש ויש נוהגין לומר פיוט ידיד נפש קודם פסד"ז והטעם עיין בסידר דעת קדושים מהגה"ק מבוטשאטש זצללה"ה עפ"י סדר העולמות ונהרא ונהרא ופושטה ואגב אזכיר הנה נוסח דידן בפיוט ידיד נפש כפי שכתב בשערי ציון בחרוז הדור נאה (אז תתחזק ותתרפא והיתה לה שמחת עולם) ונוסח סידורי ספרד והיתה לה שפחת עולם וכן בחרוז שלאחריו (אלה חמדה לבי וחוסה נא ואל תתעלם) ונוסח ספרד אנא אלי חמדת לבי חושה נא ולא תתעלם ע"ש ועיין בסידר היעב"ץ דמה שנקרא פסד"ז מפני שחותכין כל פגעים רעים ומזיקין המעכבים התפלה מלשון וכרמך לא תזמור ע"ש וכן הוא בסידר השל"ה ובסדר היום ובמט"מ ע"ש:
הודו לה' קראו בשמו הנה מנהג זה לומר מזמור הודו עיין במסכת סופרים פי"ז דדוד המלך תיקנו לאמרו בכל יום ועיין בב"י שדוד תקנו שיהיה אומרים בתמיד של שחר מהודו עד ובנביאי אל תריעו ובתמיד של בין הערביים משירי לה' כל הארץ עד והלל לה' ע"ש (ומטעם זה כתב בס' עבוה"ק מהחיד"א שלא להפסיק הרבה בין פ' התמיד להודו משום דהודו ניתקן על אמירת התמיד ע"ש) ואף שלכאורה לפ"ז לא היה לנו לומר שחרית רק עד ובנביאי אל תריעו ומשם עד והלל לה' במנחה נראה לפענ"ד משום דמתחילה לא נתפשט מנהג זה לומר פ' התמיד במנחה ובאמת לא מוזכר בטור והמחבר רק הוא באגרת לרבינו יונה והרמ"א הביאו וכתב עליו שהוא מנהג טוב לומר בערב קודם אשרי פ' התמיד והאבודרהם הביאו וכתב דכן נוהגין במקצת מקומות לכך נתפשט המנהג לאמרו הכל בשחרית כנלפע"ד. בדרך אפשר: ועיין באבודרהם שמנהגם לא היה לאמרו רק בשבת ויו"ט וכן בסידר ר"ע לא מוזכר רק בתפלת שוי"ט וכ"כ בסדר היום שהיה ראוי לאמרו בכל יום אבל משום ביטול מלאכה לא פשטה התקנה בחול רק בשבת ע"ש אך בזה"ז נהגו הכל לאמרו בין בשבת ובין בחול ודע שמהודו לה' קראו בשמו עד והלל להי הוא מס' דברי הימים (והוא ג"כ בתהלים אבל יש ביניהם שינוי במקצת תיבות ע"ש) ומשם ואילך הם פסוקים מלוקטים מס' תהלים והנה בסידר ר"ע יש שם פסוקים אחרים אך נוסח דידן היא במחזור ויטרי וכן נראה מדברי רוקח ואבודרהם ומדברי האריז"ל למעיין שם:
כי כל אלהי העמים אלילים וה' שמים עשה הנה בפסוק זה יש ד' הפסקות אחד בין כי ובין כל והובא במג"א בשם השל"ה והטעם עיין בס' ש"צ שהשי"ת נקרא כי כל בפסוק כי כל בשמים ובארץ ותרגומו דאחיד בשמיא ובארעא והוא צדיקו של עולם ועליו אמרו חכמז"ל עמוד יש מהארץ עד הרקיע וצדיק שמו שעליו העולם עומד שנאמר וצדיק יסוד עולם וע"ש ג"כ שידגיש הכ"ף של כל והפסקה שני בין העמים ובין אלילים והוא ג"כ במג"א והפסקה שלשי בין אלילים ובין וה' שמים עשה והובא בטוש"ע והפסקה הרביעי בין שמים ובין עשה שלא תבלע המ"ם והוא ג"כ במג"א ישמחו השמים ותגל הארץ עיין בסידר השל"ה בברכת ק"ש בהג"ה שם שנוהגין לעמוד כשאומרים ישמחו השמים ותגל הארץ מפני השם הויה ב"ה הנרמז בהר"ת ע"ש (וכיוצא בזה כתב הרמ"א בסי' רע"ו שעומדין כשמתחילין לומר הקידוש מפני השם הויה הנרמז בהר"ת יום הששי ויכלו השמים) אך לא ראיתי נוהג כן לעמוד כשאומרים ישמחו השמים וכו' אך המנהג למשמש בהתפילין ואפשר הטעם משום דהד' פרשיות שבתפילין הם מרומזים על הד' אותיות הויה כמ"ש בכתבי האריז"ל ובהקדמת התיקונים ע"ש והנה המנהג גם בפותח את ידך למשמש בתפילין ואפשר ג"כ עפ"י מה דאיתא בס' אור צדיקים דהפרשיות שבתפילין מרומזים על הוי' והבתים על שם אדנ"י ע"ש והר"ת של פותח את ידך הם מרומזים על ב' שמות אלו כמ"ש בכתבי האריז"ל:
והוא רחום יכפר עון עיין במג"א סי' רפ"א שיש שאין אומרין והוא רחום יכפר בשוי"ט בפסד"ז מלבד ביוה"כ וכ"כ בסידר השל"ה בהג"ה שם שאין אומרין אותו בשוי"ט אך בשע"ת מביא בשם מחזיק ברכה שיש קהלה קדושה בירושלים המתנהגים עפ"י האריז"ל ונהגו לאמרו ע"ש ובסידר היעב"ץ מביא ב' דעות בזה ע"ש ודעביד כמר עביד וכו' אך מ"ש המגיה שם בסידר היעב"ץ ראיה שגם בסידר ר"ע איתא והוא רחום בשבת בפסד"ז במחילת כבודו מסידר ר"ע אינו ראיה דהרי נוסח סידר ר"ע הוא לאמרו אף בתפלת ערבית דשבת וכן הוא באמת מנהג ספרד כמ"ש הטור סי' רס"ז ובזה העיד בנו הטור שמנהג אשכנז שלא לאמרו ושכן גם דעתו נוטה ע"ש וכן נראה בהדי' מזוה"ק תרומה קל"ה אל נקמות ה' עיין בכתבי האריז"ל שהוא ר"ת אנא והנה בעיון תפלה תמה ע"ז דהרי כתב כאן שם הויה ואיך הוא ר"ת אנא ובאמת בסידר ר' קאפיל כתב כאן שם אדנ"י אך אצל השיר של יום הרביעי כתב שם בהויה וכתב שר"ת אל נקמות ה' אל נקמות הוא גימטריא יב"ק ע"ש אבל באמת כל זה ניחא שהשם הויה ב"ה פעמים כוונתו לפי הקריאה ופעמים לפי הכתיבה וגם בזוה"ק בלק דף קפ"ז איתא וירא אליו ה' באלוני ממרא ואיתגלי לי' ה' בא"ד ולפנינו בכל ס"ת ובכל החומשים בהויה ע"ש:
הראנו ה' חסדך וישעך תתן לנו עיין באבודרהם לומר היו"ד של וישעך בסג"ל קומה עזרתה לנו ופדינו למען חסדך הנה במחזור ויטרי יש כאן תוספת כמה פסוקים המדברים מענין חסדי ה' אך בכל הסידורין ליתא וכן נראה מדברי הרוקח שכתב שמרוממו ה' עד כי גמל עלי יש קע"ח תיבות והוא מכוין לנוסח דידן:
מזמור שיר חנוכת וכו' הנה בסידר ר"ע ובאבודרהם וברוקח לא נמצא שום רמז לומר מזמור הזה אך היא בכתבי האר"י והרמ"ק ובסדר היום והטעם עפ"י דרכם בקודש והנה מנהג אשכנז אף שאומרין הודו לאחר ברוך שאמר כדי להקדים הברכה לכל המזמורים כמ"ש הטור מ"מ מזמור שיר חנוכת אומרין קודם ברוך שאמר ומה שנראה לפענ"ד בזה הוא דזה אינו מניסח בעלי מסדרי התפלה (וכאשר אינו בניסח הר"ע והרוקח וכו' כאשר כתבתי לעיל) רק אח"כ הנהיגו לומר מזמור הזה לכך לא רצו לסדרן בין הברכות כ"ז כתבתי בדרך אפשר ועיין בסידורי ספרד דאין לומר פסוק מזמור שיר חנוכת רק בחנוכה ובסי' ש"צ כתב דגם בחנוכה אין לאמרו ע"ש אך מנהג העולם לאמרו בכל יום. ה' מלך ה' מלך ה' ימלך וזה בסידר ר"ע ובאבודרהם ובכל בו ובב"י בשם א"ח איתא לומר ה' מלך בשוי"ט להודיע מלכותו בשבת ליום שכלו שבת אך הב"י כתב שנוהגין עכשיו לומר ה' מלך בעמודה פעמים בכל יום והטעם מפני שנמצא באגדה שמלאך אחד עומד שחרית באמצע הרקיע ואומר ה' מלך וכו' וכל גדודי מעלה עונים אחריו (ועיין בש"צ שמטעם זה המנהג שהש"צ לבדו אומר תחילה ה' מלך דוגמת המלאך ואח"כ כל העם עונים אחריו דוגמת כל גדודי מעלה ע"ש) וכשם שהמלאכים אומרים בעמודה כך אנו אומרים בעמודה ומה שאומרים פעמים הוא עפ"י התיקונים תיקון עי"ן ע"ש והנה מנהג אשכנז שלא לאמרו כלל אף בשוי"ט ואפשר שהם סמכו עצמן על מה שאומרין בשוי"ט ה' מלך קודם שמוצאין הס"ת ובאמת בסידורי ספרד ליתא ה' מלך קודם הוצאות הס"ת ע"ש או שסמכו עצמן על שאומרין איתי בכל יום בפסוקי יהי כבוד וטעם מנהגינו לאמרו אחר מזמור שיר חנוכת הוא עפ"י סוד כמ"ש בסידר האר"י ובפע"ח ועיין בסידר השל"ה והרמ"ק שמה שסידר כאן מלך בסגלי"ן תחילה ואח"כ מלך בקמ"ץ ופת"ח שלא כסדר הפייט אדון עולם ע"ש שהכל עולה בקנה אחד והוא ג"כ ע"ד הי' הוה ויהי' כי ה' מלך קודם שברא העולם כי מלך בו"ד מלכותו מצד העם אבל מלך מלכי המלכים הקב"ה מלך עולם ועד בלי ראשית בלי תכלית ה' מלך לאחר שברא העולם כי קודם שנברא העולם על מה מלך ואח"כ ה' ימלך לע"ו ושכן הוא בפיוט הספרדיים עד לא עשה ארץ וחוצות ה' מלך ובהכינו יצורים עלי ארצות ה' מלך וכו' ובעל פיוט אדון עולם שסידר תחילה מדבר מבחינת עלות רצונו לברוא את העולם ואז שייך מלך רומז על רצון הגילוי ובהגילוי מלך נקרא ויש חילוק בין אמרינו ה' מלך לאזרינו מלך נקרא כי קודם הבריאה ה' מלך אבל לא נקרא מלך אבל לאחר שהי' נבראים אז הי' נקרא בפי הברואים מלך ע"ש ועיין בסידורי ספרד לומר מזמור (לדוד ברכו נפשי) קודם ה' מלך אך עפ"י האריז"ל אין לאמרו עיין במשנת חסידים ועיין עוד בסידורי ספרד שבעשרת ימי התשובה יאמר קודם ה' מלך ב' פעמים (ה' הוא אלהים) ע"ש אבל אין מנהגינו כן לאמרו ובשום ס' לא ראיתי רמז מזה:
והי' ה' למלך על כל הארץ וכו' פסוק זה ופסוקי הושיענו וכו' ליתא בסידר ר"ע ובאבודרהם וכו' אך הוא מכתבי האר"י ז"ל וע"ש שפסוק והי' ה' למלך וכו' יאמר ג"כ מעומד ובפסוקי הושיענו ישב ועיין בפר"ח דהאר"י ז"ל כשהי' אומרים ה' מלך בביהכ"נ והוא עדיין לא הי' הגיע לשם הי' קם מעומד עם הצבור אבל לא הי' קורא עמהם והטעם שלא אמר עמהם לפי שהי' מכוין לעלות ולשלוב העולמות מלמטה למעלה כסדרן וע"ז כתב הפר"ח לדידן דבלא"ה אין מכוונים בתפילתינו יותר טוב לאמרו עם הצבור כדי להמליך הקב"ה כלם ביחד ע"ש אך עיין בס' ש"צ דאף לדברי הפר"ח דוקא במקום שמותר להפסוק לפסוק הראשון שבק"ש כדי לקבל עול מלכות שמים עם הצבור דהיינו בפסד"ז. למנצח בנגינות מזמור שיר אלקים יחננו וכו' הוא ג"כ בכתבי האר"י ז"ל ועיין בסידר ר' קאפיל לאמרו מתוך ציור המנורה ועיין באבודרהם אחר סדר התפלה שכל האומר מזמור זה בכל יום כאלו מדליק המנורה בביהמ"ק כי תמצא בו ז' פסוקים כנגד ז' קני מנורה ומ"ט תיבות כנגד כ"ב גביעים טי"ת פרחים י"ב כפתורים ז' נרות ובפסוק הראשון ד' תיבות כנגד מלקחיה ומחתותיה שהם ד' ע"ש והנה בשבת ויו"ט אומרים במקום למנצח בנגינות מזמור השמים מספרים וכו' ואכתוב מזה אי"ה בסדר תפלת שבת ועיין בס' ש"צ בשם הרמ"ז שגם בחוה"מ יאמרו השמים מספרים והב"י כתב שהמנהג לאמרו בכל יום אף דמזוהר תרומה נראה שאין לאמרו רק בשבת מ"מ המנהג לאמרו ע"ש ובמדינותינו אין אומרין אותו לא בחול ולא בחוה"מ רק בשוי"ט וגם בהושענה רבה. הריני מזמן את פי להודות ולהלל ולשבח את בוראי לשם יחוד קוב"ה ושכינתי' על ידי ההוא טמיר ונעלם ונוסח זה הוא מדברי השלה"ק והכוונה בזה עיין בכסא מלך בהקדמת התקוני זוהר שיתייחדו זו"ן שהם קוב"ה ושכנתי' ע"י ההוא טמיר ונעלם שהוא א"ס ב"ה השורה וחונה בתוכם שהוא נשמת כל הנשמות וע"י התורה או התפלה זו יתוקנו ויוכנו זו"ן לקבל המוחין והשפע א"ס בתוכם ויש מוסיפין בשם כל ישראל הכוונה שע"י הלימוד או המצוה שאני עושה תהי' כאלו עשו כל ישראל וזכותא דרבים עדיף לייחד קוב"ה ושכינתי' שיתרצה לנו ההוא טמיר ונעלם ע"ש ובס' מאור עינים לקיטים מס' ברכות פי' כוונת קוב"ה ושכינתא כי השי"ת נתן בכל דבר קדושה וחיות וגם בקרב אדם הוא חלק אלקי שנשפע בו מהבורא ית"ש ובעושו מצוה או בתפלה מתדבק החלק אלקי שבו בהבורא ית"ש ע"י הדיבר כי אורייתא וקוב"ה חד וזה מלשון שכינה וזה נקרא יחוד קוב"ה ושכנתי' ע"ש. ברוך שאמר והיה העולם הנה ברכת ברוך שאמר לא מיזכר בגמ' אך עיין בטור שהוא בס' היכלות מר' ישמעאל כה"ג וקבלה הוא שאנשי כנסה"ג תקניהו עפ"י פתקא דנפל מן השמים והי' כתב בו שבח הזה כמ"ש בטו"ז בשם התולעת יעקב ועיין באבודרהם גבי ברכת ישתבח שמביא בשם המדרש מי האיש הירא ורך לבב זה המדבר מברוך שאמר עד סוף התפלה ע"ש (ולא ידעתי מקומו אך נאמן עלינו רבינו האבודרהם) א"כ נזכרה ג"כ במדרש ועיין בטור בשם ס' היכלות שיש בנוסח ב"ש פ"ז תיבות וסימנו ראשו כתם פ"ז ר"ל ראשו הוא רמז ברכת ב"ש שהוא ברכה ראשונה של פסד"ז כתם פז הוא פ"ז חיבותן והנה בסידורי ספרד ובר"ע וברמב"ם ובאבודרהם יש בו יותר ממאה תיבות אך עיין בסידר השל"ה בשם התולעת יעקב שהמוסיף או גורע ממספר פ"ז תיבות טועה (ובס' ש"צ כתב בשם מחב"ר שאפי' אם הצבור יאמרו נוסח אחר הוא לבדו יאמר הנוסח של פ"ז תיבות והנה נוסח סידורי דידן ורמ"ק ובסדר היום הוא פ"ז תיבות ועיין בפר"ח שלא ישנה הנוסח אפי' בשוי"ט ע"ש כוונתו משום דבסידורי ספרד ובאבודרהם יש בנוסח ב"ש נוסח תוספת לשבתות וליו"ט ע"ש) ויש בו עשרה מיני שבחות כנגד עשרה מאמרות שנברא העולם וברוך הוא הנזכר בראש הנוסח וברוך שמו הנזכר בסוף הנוסח אינו מן החשבון רק הם תיבות שרגילין לאמרם כהזכרת כל ברכה והא דהזכיר כאן יותר מבשאר מקומות כדי למלאות פ"ז תיבות עכ"ל השלה"ק ולפענ"ד אפשר דלכך ב"ה וב"ש אינם מן המנין משום דכל העשרה העשרה שבתות מדברים ממעלות ומדת הקב"ה משא"כ ב"ה וב"ש (ועיין בסדר היום ששם ליתא כלל הך ב"ה וב"ש) והנה איך שנרמוז בעשרה שבחות אלו העשרה מאמרות עיין בסדר השל"ה שם אך לכאורה הוא גופא טעמא בעי למה רומז בברכת ב"ש העשרה מאמרות ואפשר עפ"י מ"ש האבודרהם שבמזמורי פסד"ז נרמוז העשרה מאמרות ע"ש לכך גם בברוך שאמר שהוא ברכה קודם פסד"ז רומז בו ג"כ העשרה מאמרות כ"ז כתבתי רק בדרך אפשר ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונך. ועיין במג"א שיאמר ברוך שאמר מעומד אפי' ביחיד וגם יאחוז בשתי ציצית שלפניו בשעת אמירת ברוך שאמר והטעם עפ"י סוד ועיין בא"ר שהי' המנהג לומר ברוך שאמר על הבימה שקורין בס"ת. ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים ברוך עושה בראשית הנה נוסח סידורי אשכנז ברוך עושה בראשית ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים וכן הוא הנוסח בתדב"א זוטא פ"ד וכן נראה נמי בפע"ח ע"ש אך נוסח דידן הוא בסידר ר"ע והאר"י ובמשנת חסידים ולפענ"ד אפשר לומר כוונה לנוסח דידן משום דלכאורה קשה איך הקב"ה הוא גוזר ומקיים הלא אמרינן הקב"ה גוזר וצדיק מבטל אך עיין בנועם אלימלך פ' ויחי ופ' בחקותי שח"ו אין השתנות אצל הבורא ית"ש ולא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם אך הענין דכל העולמות וכל הנבראים כלם היו בשעת בריאת העולם בכח א"ס ב"ה וכל מה שיהי' הוא שהי' בכח א"ס ב"ה נמצא שאין כאן השתנות כי כל זאת הי' בכח הא"ס ב"ה שהצדיק יתפלל ע"ז ויבטל ע"ש דבריו הקדושים וזה שאמר כאן ברוך גוזר ומקיים ושלא תקשה איך הוא גוזר ומקיים הלא הצדיק מבטל ע"ז אמר ברוך עושה בראשית ר"ל שאין זה השתנות ח"ו אלא הקב"ה עושה מה שהי' בראשית הבריאה דהיינו בכח הא"ס ב"ה וה' ינחיני בדרך האמת והנה בסדר התפלה להרמב"ם ובסדר היום ליתא כלל (ברוך עושה בראשית) אך היא בכל הנוסח אות ברוך משלם שכר טוב ליראיו לכאורה עה שבח הוא זה הלא דינא הכי הוה אך יובן עפ"י מ"ש לעיל על גומל חסדים טובים ע"ש ברוך חי לעד וקיים לנצח עיין בפר"ח שמביא הנוסחא (ברוך חי וקיים לנצח) אך הוא חסרון הניכר כי. כתב שם שיש בניסחתו פ"ז תיבות ע"ש והנה נוסח סידורי ספרד ור"ע וברמב"ם ובאבודרהם (ברוך אל חי לעד וקיים לנצח) אך נוסח סידורי דידן הוא בפע"ח ובמשנת חסידים ובסדר היום:
בא"י אמיה האל אב הרחמן הנה דעת האבודרהם הובא בד"מ שאין לומר האל דהא אמר אלהינו ע"ש ובאמת בסידורי ספרד ובסדר היום ליתא ולכאורה צ"ע דהרי נוסחות הג"ה ברוך פודה ומציל בסידר ר"ע וברמב"ם ליתא אך איתא שם תחת זה תוספת נוסחא אחריתא (ברוך מעביר אפילה ומביא אורה ברוך שאין לפניו עולה ולא שכחה וכו') ברוך שמו הנה נוסח ספרד ור"ע ואבודרהם (ב"ה וב"ש וברוך זכרו לעולמי עד) בלשון חסידיו ועבדיו הנה נוסח סידורי ספרד ור"ע והרמב"ם ובסדר היום (בלשון כל חסידיו ועבדיו) ובשירי דוד עבדך הנה נוסח הרמב"ם (ובשירי דוד עבדך משיחך) הנוסח ר"ע והרמ"ק בשבחות ובזמירות (בשבחיו ובזמיריו) אך בכל הנוסחאות כנוסח דידן ונגדלך ונשבחך וכו' הנה נוסח סידורי ספרד ור"ע ובאבודרהם ובסדר היום (נהודך נגדלך נשבחך ונפארך ונרוממך ונמליכך ונקדישך ונעריצך ונזכיר שמך מלכינו וכו') מלך משובח ומפואר בסידר ר"ע וברמב"ם ובסדר היום ליתא תיבות (מלך) ערי עד שמו הגדול נוסח ר"ע ובאבודרהם שמו עדי עד וגם ליתא שם תיבות הגדול אך הכלל בכתבי האריז"ל כל נוסח ברכות ב"ש הוא ממש כנוסח דידן ע"ש:
סידורי ספרד והאבודרהם והסדר היום (המלך הגדול והקדוש אב הרחמן) ומה חילוק יש בין המלך להאל והלא ג"כ אמר מלך העולם אך זה אינו דמלך העולם ומלך גדול שני שבחות הם משא"כ האל ואלהינו אך כבר העיד בנו הד"מ שמנהגינו כהרמב"ם והטור לאמרו וכן הוא נוסח האריז"ל ובאמת ממקום שהביא האבודרהם ראי' לדבריו מדברי הר"ע שכתב כן גבי ברכה שלאחר המגילה שאין לומר האל הרי שוברו עמו דהרי נוסחת הר"ע כאן האל אעכ"ח דיש חילוק בין ברכה זו לברכת המגילה וכאשר באמת גם מנהגינו כן שכאן אומרין האל ובמגילה אין אומרין ודע דנוסח סידורי אשכנז האב הרחמן וכן הוא באמת באבודרהם אך בסידר ר"ע וברמב"ם וכו' אב הרחמן כנוסח דידן המהולל בפה עמו הנה נוסח הר"ע והרמב"ם והאבודרהם (בפי עמו) אך נוסח דידן לומר בפה הוא בסדר היום ובכתבי האריז"ל ורמז ע"ז בפה בגימ' פ"ז והוא רמז על המנין פ"ז ע"ש:
ונמליכך ונזכיר שמך מלכנו וכו' הנה נוסח סידורי אשכנז ונזכיר שמך ונמליכך מלכינו וכו' ועיין בדברי חמידות על הרא"ש פ"ה דברכות שאח"כ הוגה כן כדי לחבר לשון מלוכה למלכנו אבל הנוסחא ראשונה הוא נכון שיש ד' שבחים ביחד ונגדלך ונשבחך ונפארך ונמליכך והם ממש כנגד שמות המרכבה העליונה ע"ש ובסידר ר"ע ואבודרהם ובסדר היום נראה ג"כ כנוסח דידן:
יחיד חי העולמים הנה דעת התוספת יו"ט בסוף מסכת תמיד גבי משנת השיר שהיו הלוים אומרים לומר חי בצר"י וכתב כן בחתימות ברוך שאמר וישתבח והסכים לדבריו ג"כ המג"א בסי' ר"ז גבי ברכת בורא נפשות רבות ע"ש (עיין בהגהות הגאון ר' ישעי' ברלין על המשניות שהעיר על שלא כתב המג"א זאת גבי ב"ש וישתבח ע"ש ומ"מ הדין דין אמת גם כאן וגם בישתבח) וכן דעת ביאר הגר"א אך בא"ר סי' נ"ז כתב ששמע מפי נאמן שהתוס' יו"ט בעצמו חזר בו והסכים לומר חי בפת"ח וכן דעת השאילת יעב"ץ ובסידורו גבי ב"ש וישתבח ע"ש (אך צ"ע דבסידורו גבי משנת השיר שהלוים היו אומרים בביהמ"ק כתב לחי העולמים בצר"י ושכן גבי ב"ש וישתבח ואלו זה אינו מדברי היעב"ץ רק מדברי איזה מגיה) ועיין בברכי יוסף סי' ר"ז שהביא כמה דעות לכאן ולכאן ע"ש ודעביד כמר עביד וכו':
בא"י מלך מהולל בתשבחות הנה אם סיים ברוך שאמר קודם שסיים הש"צ עונה אחריו אמן ולא מקרי הפסקה בין הברכה להפסד"ז משום דאמן ופסד"ז שניהם שבח הם ב"י ובש"ע אבל אם סיים בשוה עם הש"צ לא יענה אמן דהוה כעונה אמן אחר ברכותיו חוץ מברכת ישתבח וברכת השכיבנו דאפי' סיים בשוה עם הש"צ עונה אמן וכן אם הוא סיים ברכה אחת והש"צ סיים ברכה אחרת דעת המג"א דג"כ מותר לענות אמן ועיין בבה"ט דהיד אהרן חולק ע"ז דגם זה מקרי עונה אחר ברכותיו אך עיין בשע"ת דהברכי יוסף והש"צ החזיקו בפסק המג"א וכן דעת הא"ר והיעב"ץ:
דיני הפסקה בפסד"ז הנה בין ברוך שאמר לישתבח אסיר להפסיק אפי' לדבר מצוה אבל לענות אמן מותר אחר כל הברכות ואפי' באמצע ב"ש וישתבח ואף דבברכות ק"ש וה"ה בכל שאר הברכות אינו מפסיק רק לאמן דהאל הקדוש ודשומע תפלה וכו' עיין במג"א דהכא מפסיק לכל אמן כיון דברוך שאמר וישתבח לא נזכר בגמ' ע"ש והנה דעת הברכי יוסף (וכן נראה שלזה נוטה ג"ב דעת הש"ע התניא ובסידר היעב"ץ) דאף בברכת פסד"ז אינו מפסיק לכל אמן אך דעת שאר האחרונים כהמג"א ועיין בסידר היעב"ץ דמ"מ הני דממצי נפשי' למישמע ברכה כדי לענות אמן לאו שפיר עבדי וכ"כ בסידר השל"ה נכדו שם דאין ראוי לחזיר אחר עניית אמן בפסד"ז ע"ש (ועיין בבה"ט סי' ס"ו דב"ה וב"ש אסור לענות בפסד"ז) ולענות קדיש וקדושה וברכו ומודים פשיטא דמותר דאף בברכת ק"ש מותר אך יש לסתפק אם מותר לענות כל הקדיש וכל הקדושה ומודים דרבנן ויתברך וישתבח שלאחר ברכו במקום שהמנהג לאמרו ועיין בהגהות רע"א סי' נ"א שכתב בשם הא"ר שמותר לומר מודים דרבנן בפסד"ז אך המעיין בא"ר שם סי' ס"ו יראה דלא כתב כן רק בדרך אפשר וסיים בצ"ע ועיין בש"ע התניא שמפורש שם שאסור לומר אחר ברכו יתברך וישתבח ובקיצר של"ה כתב בשם מהר"ש מפירדא שגם בפסד"ז לא יענה איש"ר רק עד יתברך ולא עד דאמירן בעלמא ע"ש ועכ"פ נראה לפענ"ד דמותר לומר בקדושה גם פסוק ימלוך דבלא"ה יש דעות שהוא בכלל הקדושה ומותר לאמרה אפילו בק"ש וברכותיה עיין במג"א סי' ס"ו ומה גם שפסוק ימלוך היא ג"כ מפסד"ז ולענין פסוק שמע ישראל דעת הש"ע והלבוש בסי' ס"ה דאינו עונה ודעת הב"ח דאף בברכת ק"ש עונה ודעת הט"ז להכריע דבברכת ק"ש אינו עונה ובפסד"ז עונה והסכים לזה ג"כ בא"ר ובסידר היעב"ץ ובסידר ד"ח וכן הוא בהדי' בתשב"ץ לומר שמע ישראל בפסד"ז (ולכאורה משמע שם שגם בשכמל"ו אומר ע"ש) ואם קראוהו לעלות לתורה עיין במג"א קל"ה ובשערי אפרים ריש שער א' דיעלה משום כבוד התורה אך לכתחילה אין לקרותו אם לא שהוא כהן ואין שם כהן אחר עיין בש"א שם שגם לקרות בלחש עם הקורא מותר אך בסידר ד"ח כתב שלא יקרא עם הקורא כלל ולענין ברכת אשר יצר למי שעשה צרכיו עיין בבאה"ט בשם ג"מ דמותר וכ"כ בסידר ד"ח אך בחיי אדם ובקיצר ש"ע מסתפקין בזה ודעתם שלא יברך עד אחר ברכת ישתבח ולענין ברכת רעמים וברקים דעת המג"א דאף בברכת ק"ש פוסק אך התב"ש במסכת ברכות חולק עליו ע"ש אך כפי הנראה דזה דוקא לענין ברכת ק"ש כיון דאינו פוסק שם לכל אמן משא"כ בפסד"ז ע"ש וכ"כ בחיי אדם דפוסק לברכת רעם וברק ועיין במג"א סי' נ"א דבפסד"ז בדיעבד אפי' שהה כדי לגמור כולו אינו חוזר לראש ועיין בספר ארחות חיים סי' ס"ט בהגהות הגאון מברעזאן בשם שי"ט מהמרש"ק שאין לענות י"ג מדות בפסד"ז וע"ש עוד סי' נ"א בשם שו"ת שאילת שלום דיתום מותר לומר קדיש בפסד"ז ולענין אם לומר הלל בציבור בפסד"ז הנה יש חילוק בזה בין אם הוא בימים שגומרין בהם ההלל או לאו ואכתוב אי"ה בזה בסדר ההלל: מזמור לתודה הטעם שאומרים מזמור לתודה מפני שאין לך יום שלא נעשה בו נס ואין הבעל נס מכיר בניסו וצריך לתת הודאה להשי"ת ועיין בסידר השל"ה שזה טעם מנהג אשכנז שאומרים מזמור לתודה אחר הודו לה' קראו בשמו שלאחר שסיימו כי גמל עלי שהוא ברכת הודאה גומל חסדים לחייבים וכו' ע"ש אך למנהג דידן שאומרים מזמור לתודה אחר ברכת ב"ש אפשר הטעם עפ"י מ"ש באבודרהם שיש במזמורים אלו מב"ש עד שירת הים רמז לעשרה מאמרות וב"ש נגד מאמר הראשון ומזמור לתודה נגד השני ע"ש לכך נוסח דידן מזמור לתודה אחר ב"ש ועיין בטור שבאשכנז אין אומרין אותו בשוי"ט לפי שאין תודה נקרבת בשוי"ט אך כתב דיכול לאמרו דליכא למיחש דאתי להקריבה בשוי"ט כשיבנה ביהמ"ק דלא טעי אינשי בהכי ע"ש ובאמת בסידר ר"ע ליתא מזמור לתודה רק בשבת אך ברוקח ובאו"ז ובמחזור ויטרי כמנהג אשכנז וכ"כ הרמ"א שאין אומרים מזמור לתודה בשבת ויו"ט ובחוה"מ פסח שאין תודה קריבה בפסח משום חמץ ולא בע"פ ובעיוה"כ שמא לא יוכלו לאכלו ויצטרכו לשרפו (ועיין במג"א בשם הגמ"נ שיש שאין אומרים אותו בעט"ב ובט"ב אבל הוא טעות דבזמן המקדש היה ט"ב יו"ט והיה מקריבין תודה ע"ש) ועיין עוד שם דיש מקומות שאומרין מזמור לתודה בר"ה ויוהכ"פ משום דכתיב בו הריעו לה' כל הארץ ויש נוהגין לאמרו בעיוהכ"פ והבאה"ט כתב בשם שכנה"ג דמנהגם היה לאמרו בע"פ ובחוה"מ פסח ע"ש ונהרא ונהרא ופושטה אך מנהגינו כדברי הרמ"א ועיין בא"ר בשם מנהגים די"א לאמרו בשוי"ט רק להתחיל הריעו לה' כל הארץ אבל אין המנהג כן ע"ש והנה המעיין בסידר ר"ע יראה ששם הנוסח מזמור לתודה קודם הודו לה' קראו וכן נראה מדברי הטור ע"ש אך נוסח סידורי דידן אחר ב"ש או אחר הודו הוא ברוקח ובאבודרהם ובסדר היום ובכתבי האריז"ל ועיין בשע"ת בשם מהר"י סריק לאמרו מעומד אך בשם הכוונת כתב דא"צ לאמרו מעומד ע"ש וכ"כ בעבוה"ק מהחיד"א ועיין מ"ש לעיל גבי פ' התמיד וה"ה הכא:
יהי כבוד ה' לעולם וכו' הם פסוקים מלוקטים מס' תהלים חוץ מפסוק רבית מחשבות בלב א"ש שהוא בס' משלי ומוזכרים בסידר ר"ע וברוקח ובאבודרהם ועיין בב"י שיש בפסוקים אלו כ"א אזכרות (היינו שתחשוב הר"ת של ישמחו השמים ותגל הארץ לאזכרה וגם שם י"ה שבפסוק כי יעקב בחר לו וכו' לבוש) כנגד כ"א פסוקים שגתגלה לדוד והוא כמו הקדמה למזמור תהלה לדוד ועיין בכתבי האריז"ל רמזים וסודות בפסוקים אלו וכ"כ בסידר היעב"ץ שבחכמה עמוקה נפלאה נתקנו ישמחו השמים ותגל הארץ כבר כתבתי לעיל בשם סידר השל"ה שנוהגין לעמוד כשאומרים ישמחו השמים ותגל הארץ מפני כבוד השם הויה הנרמז בהר"ת ועיין במ"ש שם ועיין בס' עבוה"ק מהחיד"א שפסוקי ה' מלך שבכאן א"צ לאמרו בעמידה ודלא כסידד היעב"ץ ע"ש ועיין בסידר השל"ה דמשמע שם לכאורה לומר פסוקי ה' מלך דכאן ג"כ ב' פעמים ע"ש אך אין המנהג כן רק בפסוקי ה' מלך שקודם ב"ש:
והוא רחים יכפר עין כגר כתבתי לעיל שיש דעות בזה אם לומר פסוקי והוא רחום בשוי"ט ע"ש ועיין בעיון תפלה שכתב שאם לא יאמר והוא רחום נפסד כאן הכוונה וכ"כ בס' ש"צ ולפענ"ד נראה בדרך אפשר דהנה עיין בסידר האר"י ובפע"ח דהכוונה הוא שיש בפסוקי יהי כבוד קל"ז תיבות ועם הכולל הוא חק"ל תיבות והוא נרמז לחקל תפוחין (והנה בסודם לא באה נפשי ולא באתי רק כמעתיק דבריו הקדושים) והנה אם נצטרף ב' פסוקי אשרי לפסוקי יהי כבוד כי גם הם רק פסוקים מלוקטים אם כן יעלה המספר חקל גם בלא הכולל ע"ש ואם כי יש עוד רמזים בפסוקים אלו עיין בפע"ח שם אך כפי הנראה שזה עיקר הכוונה דהנה בס' שרף פע"ח מביא בשם רנ"ש דאותן שאין אומרים כאן פסוק רבות מחשבות וכו' מפני שכל פסוקים דכאן הם מתהלים וזה אינו מתהלים טעות הם בידם שמפסידין הכוונה של חקל תיבות הנ"ל ע"ש כ"ז כתבתי רק בדרך אפשר וה' ינחני בדרך אמת:
אשרי יושבי ביתך גרסינן בפרק כל כתבי יהי חלקי עם גומרי הלל בפסד"ז בכל יום ופרש"י שם דהיינו השני מזמורים של הלולים הללו את ה' מן השמים וגם הללו אל בקדשו אך הרי"ף והרא"ש כותבים דהכוונה הוא מתהלה לדוד עד כל הנשמה תהלל וכו' וכדבריהם הוא מפורש בהדי' במסכת סופרים פי"ז ע"ש לכך תיקנו רבותינו בעלי מסדרי התפלה לאמרם בכל יום וכן הוא בזוה"ק במדבר ריש דף ק"ך ובסידר ר"ע וברמב"ם וכו' אך פסוקי אשרי לכאורה לא נזכר בגמ' ועיין בתוס' פ' אין עומדין על הא דאמרינן שישהא שעה אחת קודם התפלה שנאמר אשרי יושבי ביתך והדר יהללוך סלה כתבי התוס' לפיכך תיקנו לומר פסוק זה קודם תהלה לדוד לאפוקי מאותן דאמרי אשרי הרבה ע"ש ולכאורה כוונת התוס' על פסוק אשרי העם שככה לו שנוהגין העולם לאמרו וגם הטור אינו מזכיר רק אשרי יושבי ביתך ועיין בתשו' רש"ל שבשחרית לא היה אומר כלל רק היה מתחיל תהלה לדוד דמאחר דלא ניתקן אלא כדי שישהא שעה אחת קודם התפלה ובשחרית לא שייך טעם זה דהא אומרין תהלה לדוד אחר ברכת ב"ש וכמה פסוקים ומזמורים אך במנחה היה אמרו אבל ג"כ רק פסוק אשרי יושבי ביתך ע"ש ועיין בסידר השל"ה דיש מביאים ראיה לומר פסוק אשרי בכל פעם מלישנא דגמ' פ"ק דברכות מפני מה לא כאמר נו"ן באשרי הרי דהיו מדבקין הפסוק אשרי למזמור תהלה לדוד וקראוהו בשם מזמור אשרי אך כתב דאין זה ראיה נגד הרש"ל וכמעט יש להוכיח כדעת הרש"ל דהא איתא בגמ' שם ג"כ כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום וכו' ולא קאמר שם ג"כ כל האומר אשרי ג' פעמים אלא דאשרי לא היו אומרין רק פעם אחת אך כבר העיד עלינו השלה"ק שם שמנהג העולם לומר בכל פעם פסוק אשרי יושבי ביתך וגם פסוק אשרי העם שככה לו וכתב שם כמה טעמים עפ"י דרכו בקודש וסיים ואין לשנות וכתב שם ג"כ דמ"ש התוס' שלא לומר אשרי הרבה אפשר שהיו קצת נוהגין להרבות בפסוקי אשרי נוסף על אלו אבל אלו יאמר ע"ש והנה על רבינו השל"ה נאמר אשריך וכו' אם ספיקות שלך כך וכו' כי במחזור ויטרי באמת יש שם הרבה פסוקי אשרי ע"ש:
תהלה לדוד ארוממוך וכו' הנה אמרינן בגמ' פ"ק דברכות כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח שהוא בן עוה"ב (והטעם דג' פעמים אכתוב אי"ה בסדר אשרי קודם קדושה דסדרא) מ"ט משום דאתי' באל"ף בי"ת ואית בי' פותח את ידך וכו' ופרש"י דאית בי' שבח הכנת מזון לכל חי וכוונתו במה דאמר לכל חי אומרים בשם הגר"א דלא תקשה הלא המזמור אודה ה' בכל לבב אתי' ג"כ באל"ף בי"ת וא"ת בי' טרף נתן ליראיו ע"ז מפרש דכאן לכל חי משא"כ התם רק ליראתו) ומשום הכי כתבו הפוסקים לכוין מאוד במזמור הזה וביותר בפסוק פותח את ידך ואם לא כוון בפסוק פותח את ידך צריך לחזור ולאמרו פעם אחרת ע"ש ועיין במג"א סוף סי' ס"ה דאם מצא הציבור אומרים מזמור תהלה לדוד קורא עמהם (ועיין במחהש"ק דה"ה בעלינו לשבח) ופשוט הוא דהיינו דוקא במקום שמותר להפסיק זכר רב טובך הנה בכל הסידורין הוא בצר"י תחת הזי"ן אך ברד"ק ובספר שערי רחמים מהגר"א הוא בסגו"ל וכן לענין תמחה זכר עמלק ע"ש פותח את ידך וכו' כבר כתבתי לעיל בשם הפוסקים שאם לא כוון בפסוק זה צריך לחזור ולאמרו וכוונה זו היינו פי' המלות אבל בספה"ק איתא שראוי לכוין עוד שר"ת פ"ותח א"ת י"דך הם צ"א כמנין השם יאהדונהי שמתחיל ביו"ד ומסיים ביו"ד והפרנסה באה מג' יודי"ן של השם הזה וזה פותח את יד"ך היינו השני יודי"ן וזה הס"ת של פות"ח א"ת יד"ך חת"ך והוא שם המלאך הממונה על הפרנסה ועיין בסדר היום ובמעבר יבק מאמר שפתי רננות פל"א שטוב ליתן לצדקה כשאומר פותח את ידך ע"ש ואנחנו נברך יה וכו' הא דמוסיפין פסיק זה עיין בטור בשם רב עמרם שהוא כדי לשלשולי הללויה בתר הללויה דכולהו פרשיות עד כל הנשמה וכו' איתנהו סוף פרקא הללויה ותחילת פרקא הללויה ע"ש ואף דטעם זה לא שייך במנחה ובאשרי ובלצ"ג מ"מ מוסיפין בכל פעם משום לא פליג ובב"י בשם הכל בו כתב טעם אחר משום דאמרינן דכל האומר תהלה לדוד מובטח שהוא בן עוה"ב לכך אומרים אח"כ ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם ר"ל שנזכה לאמרו לעוה"ב:
הללויה הללו נפשי וכו' אל תבטחו בנדיבים בבן אדם וכו' עיין בסידר השלה"ק שפי' הכוונה עפ"י דברי המדרש שאדה"ר נתן ע' שנה משנותיו לדוד המלך וכשהגיע זמנו לפטור מן העולם רצה להתחרט והראה לו הקב"ה את יעקב אבינו שקיים כל מה שנדר מיד חזר אדה"ר ונשאר בנדרו וז"ש הכתוב אל תבטחו בנדיבים בבן אדם היינו אדה"ר תצא רוחו ישב לאדמתו וכו' ר"ל בזמן שבא העת שיצא רוחו וכו' אברו עשתנותיו ר"ל רצה לחזור ממחשבתו לולי שה' הראה לו את יעקב וז"ש אשרי שאל יעקב בעזרו ע"ש עושה משפט לעשוקים נותן לחם לרעבים ה' מתיר אסורים נראה לפענ"ד דאפשר לרמז כאן מה שמצינו גבי אלי' והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבוקר וכו' ואמרינן בריש חולין שזה הי' מטבחי דאחאב רק שהיה עפ"י הדיבר שהקב"ה הותר לו האסור ע"ש וז"ש עושה משפט לעשוקים דהיינו לאלי' נתן לחם לרעבים ה' מתיר אסורים שנתן לו הקב"ה לחם וגם בשר ע"י שהותר האסיר כ"ז כתבתי בדרך אפשר ובדרך סמך יתום ואלמנה יעודד ומה שמזכיר שם הוי' בכל אחד חוץ מביתום ואלמנה עיין בסידר השל"ה בהג"ה שגם כאן נרמז שם הוי' בר"ת יתום ואלמנה יעודד שעולה כ"ו כמנין שם הוי' ושיתף השם בתוך יתום ואלמנה וכו' ע"ש ימלוך ה' לעולם הא דלא אמר ה' ימלוך לעולם ועד כמו שאמר מרע"ה עיין בסידר השל"ה ששמע הטעם דלא רצה לסמוך השם לתיבות יעות ע"ש ודברים אלו הם בבעה"ט בפסיק ה' ימלוך לעולם ועד ע"ש:
הללויה כי טוב וכו' הנה יש נוהגין כשמסיימין הקפיטל מהפסד"ז אומרים הללויה הללויה וממתינים על החזן עד שיסיים הקפיטל ואז מתחילין כי טוב זמרה וכו' וכן בכלם ועיין בעיון תפלה שקרא תגר ע"ז דבהדי' אמרינן בסוף מס' פסחים דהללויה הראשון הוא שייך לסוף מזמור הראשון והשני שייך לתחלת השני ומ"ש המג"א לשלשולי הללויה בתר הללויה או דהכוונה על הש"צ דאמרה ביחד או דהיחיד אינו פוסק שם כלל אבל כשפוסק להמתין על החזן צריך להפסיק בין ראשון לשני ע"ש אך עיין בהגהות חכמת שלמה ממהרש"ק באו"ח סימן נ"א שמחזיק מנהג הלז ועיין בס' אשל אברהם דאם אירע שעונה קדיש או אמן בין המזמורים אחר ב' פעמים הללויה י"ל אח"כ שנית פעם אחת הללויה השייך למזמור שמתחיל בו ואם אומר אח"כ ג"כ ב"פ הללויה הוא ג"כ נכון:
לתבונתו אין מספר לכאורה איך שייך מספר אצל תבונה היה לומר לתבונתו אין חקר עיין בסידר היעב"ץ שר"ל אין מאמר מל' סיפר דברים כי קצרה יד הלשון לבארה ולספר ולהשיח בעצם תבונתו כי אין לה חקר ועיין בסידר השל"ה בשם כתבי האריז"ל שפי' מספר לשון מנין כפשוטו והאריך שם עפ"י דרכו בקודש איך שייך מספר אצל תבונה ע"ש ועיין בסידר ר' שבתי שם כתב ולתבונתו בוא"ו בתחילה אך הוא ט"ס וצ"ל בלא וא"ו וכ"כ באבודרהם לאמרו בלא וא"ו וכן הוא בכל הסידורין ע"ש שבחו ירושלים את ה' עיין בש"צ להפסיק בין ירושלים לאת ה' מפני החירוף משליך קרחו הנה ברז"ה הקו"ף בקמ"ץ וביעב"ץ ובסידורי ספרד בפת"ח:
הללויה הללו אל בקדשו וכו' כל הנשמה תהלל יה הללויה עיין בטור שכופלין פסוק כל הנשמה ובספרד כופלין סוף פסוק של כל מזמור ומזמור ועיין בב"י שזה היה בזמנו אבל עכשיו גם בספרד אין כופלין רק פסוק כל הנשמה וכ"כ האבודרהם שאין לכפול רק פסיק זה מפני שהוא סוף פסד"ז וכדרך סיום הפרשה שכופלין פסוק אחרין ומטעם זה כופלין ג"כ פסוק ה' ימלוך מפני שהיא סוף השירה והב"י בסי' תכ"ב כתב בשם שבילי לקט טעם אחר מפני שדוד המלך רמז במזמור זה לומר הלל בר"ח ואמר י"ב פעמים הללי כנגד י"ב חדשים (ועיין בפר"ח דמקשה הלא בר"ה ליכא הלל) וכופלין פסוק כל הנשמה עבור שנה מעוברת שיש בה י"ג חדשים ע"ש:
ברוך ה' לעולם הנה ד' פסוקים אלו נזכרים בסידר ר"ע ואבודרהם וברוקח וכסדרן כאן כן הם מסודרים בפסוק ברוך ה' לעולם בתפלת ערבית הרי דד' פסוקים אלו יש להם איזה שייכות זה אחר זה וכוונתם לכאן עיין באבודרהם ובמט"מ ובסידר היעב"ץ וכעין קצת סמך נראה לפענ"ד ג"כ דאפשר מדברי המדרש תהלים על פסוק עולם חסד יבנה הובא בספר בינה לעיתים דרוש למ"ד שכתב שם ועלינו מה לעשות לקלס ולברך וכן הוא אומר כל הנשמה תהלל י"ה ואומר ברוך ה' לעולם אמן ואמן הרי דפסוק ברוך ה' לעולם יש לו איזה שייכות אחר כל הנשמה תהלל:
ויברך דוד את ה' הנה מויברך דוד עד לשם תפארתיך הוא מס' דה"י ומשם עד שירת הים הוא בס' נחמי' והטעם שאומרים ויברך דוד ושירת הים אחר פסד"ז עיין בטור מפני שאותן ט"ו לשונות של שבח שבישתבח נדרש במכילתין מתיך פסוקי ויברך דוד ומשירת הים ע"ש ועיין ברוקח שמתחלה לא היו אומרין רק עד לשם תפארתך רק אח"כ תיקנו לומר פרשה שבנחמיה אתה ה' לבדך וכו' ושירת הים ועיין ברמ"א לעמוד שכשאומרין ויברך דוד והמג"א כתב בשם האריז"ל לעמוד עד אתה הוא ה' אלהים ויכוין שהם ר"ת אהי"ה ע"ש:
בא"י אלהי ישראל אבינו עיין ברש"י וברד"ק שאבינו קאי על ישראל ר"ל שהוא אלקי של אבינו ישראל ע"ש והמתנשא לכל לראש עיין בסידר השל"ה בשם פרש"י כשאנו סבורין ששבחנו לך כל ההודאות עדיין המשבח עומד לראש השבחות ע"כ כתב לספוק מעט בין והמתנשא לכל ובין לראש כי סדר השבח הוא עד לכל ויהרהר כוונת לראש עדיין אני לראש השבחות כי אין להם גבול ע"ש ועתה מושל בכל עיין במג"א בשם האריז"ל ליתן צדקה כשאומר ואתה מושל בכל ויפריש ג' פרוטות ע"ש ויברכו שם ככודך וכו' ועיין בעיון תפלה שכתב שהוא טעות דהוא חצי פסוק וכו' והנה אם כי אין למחות במי שאינו אומרו כיון שבסידורי אשכנז ובסידר האר"י וברוקח ובכל בו ליתא אך בודאי מי שאומרו יש לו על מה שיסמוך כי בטור ובאבודרהם ובמט"מ ובלבוש איתא וגם בסידר ר"ע והרמ"ק איתא ועיין בסידר השל"ה שכן הוא נוסח האמיתי לפי המתבאר בזוהר ועיין בס' אגרא דפרקא או"ת שי"ב דדייק ג"כ מדברי הזוהר שלח דף קס"ח לאמרו ע"ש ובודאי לדברי הזוהר הזה כיון ג"כ השלה"ק ותמי' לי על בעל עיון תפלה אם כי נאמר שלא ראה סידר ר"ע והרמ"ק כי לא היו בנמצא בימיו מ"מ איך לא נשא פנים לכל הני זקנים רבינו הטור והאבודרהם והשל"ה ולומר שהוא טעות והנה ע"ז נאמר חכמים הזהרו בדבריכם והנה אם כי גם בסידר היעב"ץ כתב שלא לאומרו מפני שהוא חצי פסוק אך כתב בדרך כבוד ע"ש:
אתה עשית את השמים שמי השמים הנה בסידר ר' שבתי ור' קאפיל איתא ושמי שמים בוא"ו בתחילה אך הוא ט"ס צ"ל שמי שמים בלא וא"ו וכ"כ בהדי' באבודרהם לאמרו בלא וא"ו וכן הוא בספר נחמיה ובכל הסידורין: וכרות עמו הברית עיין בס' נחמי' שוכרות עמו הברית הוא באמצע הפסוק והוא פסוק אחד עם ומצאת את לבבו נאמן לפניך ע"ש וצ"ע למה מפסיקין באמצע הפסוק ועיין במג"א שתמה על שביום המילה מחלקין פסוקי וכרות והלא כל פסקי דלא פסקה משה וכו' ע"ש ואמאי לא קשיא לי' על שבכל יום מפסיקין כאן באמצע הפסיק ואפשר דבזמן המג"א לא היה המנהג להפסיק אצל וכרות רק ביום הילה והכנעני החתי האמורי והפריזי והיבוסי והגרגשי הנה בסידר ר' שבתי איתא והאמורי בוא"ו בתחילה והוא ט"ס דצ"ל בלא וא"ו וכן מפורש בהדי' באבודרהם דג' הראשונים צ"ל בלא וא"ו וג' האחרונים בוא"ו ע"ש והא דלא נזכר כאן החוי עיין בסידר היעב"ץ משום שהם הגבעונים שהחיו יהושיע וישראל וכרת להם ברית להניחם בארצם וכ"כ בס' אגרא דפרקא ע"ש לתת לזרעו לכאורה הוא שפת יתר והלשון כפול שכבר אמר וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני עיין בס' עבודת ישראל בלקוטים:
ויושע ה' ביום ההוא וכו' הנה כבר כתבתי לעיל בשם הרוקח שמתחילה לא היו אומרין שירת הים רק אח"כ תיקנו לאמרו ועיין ברמב"ם פ"ז מהלכות תפלה שכתב יש מקומות שאומרים שירת הים בכל יום ויש מקומות שקורין שירת האזינו ויש יחידים שקורין השתי שירות וכן הטור כתב בשם הגאונים שיש נוהגין לומר השירה ע"ש אך כבר נתפשט המנהג בכל ישראל לומר השירה בכל יום וכן העיד לנו בס' המנהג שבכל גבול ישראל אומרים השירה ע"ש וג"כ דוקא שירת הים כאשר הוא בטור שם בשם הגאונים וברוקח ובמחזור ויטרי ועיין בזוה"ק בשלח וז"ל כל בר נש דאמר שירתא דא בכל יומא זכי למימרא לזמנא דאתי תו אמרינן ויאמרו לאמר דא הוא לדר דרין דמאן דזכו להאי שירתא בהאי עלמא זכו לשבחא בה ביומא דמלכא משיחא ובזוהר תרומה אמרינן בזימנא דסיימי ישראל תושבחן דדוד ותשבחא דשירתא דימא ואי תימא תושבחא דומיא אמאי תיקנוהו בתר שבחי דדוד והא תורה שבכתב קודמת לתורה שבע"פ ולנביאים ולכתובים וכו' בגין דא בעי בר נש לשוואה רעותי' בהאי שירתא וכל דזכי לה בהאי עלמא זכי למחמי מלכא משיחא בכתרא וזכי לשבחא האי שירתא תמן ע"ש ועיין ברמב"ם בסדר התפלה ובהלכות תפלה שם שמביא המנהג לומר השירה אחר ישתבח וכ"כ הכל בו בשם יש נוהגין ע"ש אך נוסח דידן לומר השירה קודם ישתבח הוא בטור שם בשם הגאונים וברוקח ובאבודרהם וכן נראה מדברי הזוהר תרומה ע"ש וכן הוא בדברי האר"י והרמ"ק ובסדר היום ע"ש ועיין בשכנה"ג שי"א שאין אומרים שירת הים בבית אבל אבל אין המנהג כן ע"ש:
אז ישור משה וכו' הנה מנהג מקצת מקומות לומר השירה פסוק פסוק ומקצת מקומות אומרים כל השירה הכל ביחד עיין בספר נחלה לישראל דאפשר דזה תלי בפלוגתות הגמ' בסוטה דר"א סובר דאמרי השירה כקטן המקרא את הלל דישראל ענו את משה כל מה שהיה אומר ור' נחמי' סובר דמשה התחיל השירה ואח"כ אמרו ביחד כל השירה ע"כ מנהג שאומרים ביחד כר' נחמי' ומנהג שאומרים פסקי פסקי כר' אליעזר ע"ש ואם כי לכאורה נראה שלא מן השם הוא זה רק מפני שבח מעלות השירה אומרים פסקי פסקי וראי' דגם בהלל הגדול בשבת יש נוהגין לומר פסקי פסקי מ"מ הוא דבר נכון ואפשר דגם בהלל הגדול יש טעם לדבר דאיתא בסדר האריז"ל דכל פסוק אומר מלאך אחר ע"ש לכך גם אנו אומרין פסוק פסוק ולא כל הלל ביחד ועיין בספר שערי רחמים שהגר"א ב"ז של פסח אמר ג"כ השירה פסוק עם פסוק ע"ש צללו כעופרת במים אדירים עיין בסידר היעב"ץ לומר בעופרת הכ"ף בפתח ובהרז"ה בקמץ ע"ש ועין בשע"ת להפסיק בין מים לאדירים כי אדירים לא קאי על המים רק על המצרים וזה שאמרו במדרש צללו אדירים כעופרת במים ע"ש ובאמת כן הוא ג"כ פי' הספורנו ע"ש אך מדברי התרגום אונקלס נראה דאדירים קאי על המים דאל"כ הוי לי' לומר תקיפיא ולא תקיפין ע"ש וברשב"ם מפורש בהדי' דקאי על המים ע"ש ע"כ טוב לכוין הב' פרושים: מי כמוך באלים ה' מי כמוך וכו' עיין בב"י שמי כמוך הא' כ"ף רפוי ומי כמוך הב' הכ"ף דגושה דלא לשתמע כאומר ה' מיכה ומיכה הוא שעשה פסל מיכה ועבר בים ואין להקשות מפסוק כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך שהוא רפוי שזה לא נאמר על הים ואין להזכיר עליו מיכה ע"ש כגדול זרועך ידמו כאבן עיין בב"י שם להדגיש ג"כ הכ"ף של כאבן דלא לשתמא ידמוך אבן ה' ימלוך לע"ו ה' ימלוך לע"ו הא דכופלין פסוק זה כבר כתבתי לעיל בשם האבודרהם מפני שהוא סוף השירה ועיין בב"י שיש שאין כופלין פסוק זה דהוה כאומר שמע שמע רק אומרים פסוק זה בלשון הקודש ובלשון תרגם ע"ש אך מנהגינו לכפול פסוק זה וגם לומר התרגם הוא מדברי האר"י ז"ל עיין בבה"ט כי בא סוס פרעה וכו' בסידורי אשכנז ובסידר ר"ע ובטור ובאבודרהם ובכל בו ליתא אך מנהגינו לאמרו והטעם עיין במחהש"ק שסוברים כדעת הרמב"ם שגם פסוק זה הוא מן השירה ע"ש ולכאורה לפ"ז א"כ לא היה לנו לכפול פסוק ה' ימלוך כי אין שם סוף השירה ובאמת כ"כ בסידר היעב"ץ שאביו הח"צ היה אומר פסוק כי בא סוס ולא היה כופל פסוק ה' ימלוך אך מנהגינו לכפול הפסוק ה' ימלוך וגם להוסיף הפסוק כי בא סוס פרעה הכל הוא מדברי האריז"ל כי לה' המלוכה ומושל בגוים וכו' הנה פסוקים אלו מוזכרים בסידר ר"ע וברוקח ובאבודרהם והפסוק הא' הוא מתהלים ושני פסוקים האחרים הם מס' זכרי' ע"ש) והטעם עיין בב"י משום שמן פסוק ויהי באשמורת הבוקר עד סוף השירה נכלל השם של ע"ב דהיינו שיש שם י"ח פעמים שם הוי' חוץ ממקדש ה' כוננו שהוא בא"ד והם ע"ב אותיות אך מפני שאין אנו מתחילין רק הישועה חסר לנו ד' שמו"ת לכך משלימים אותם בפסוקים כי לה' המלוכה וכו' ומזה הטעם אין לכפול ה' ימלוך שיוסיפו שם אחד וכל המוסיף גורע ע"ש אך עיין בד"מ בשם המחזור ויטרי דיש לכופלו שהשם של ביום ההוא יהי' וכו' אינו מן המנין שאינו רק מפרש מה שיהי' לעתיד ע"ש ואפשר דהטעם של רבינו האר"י שהיה כופל הפסוק ה' ימלוך ואמר עליו התרגום והוסיף ג"כ הפסוק כי בא סוס פרעה כי הוא היה חשב גם מקדש ה' לש"ס אחד ואף שהוא בא"ד כבר נמצא בזה בדברי האריז"ל שבמזמור שיר חנוכת כתב שיש שם עשרה פעמים הוי' ואין שם רק ט' פעמים הוי' ואחד הוא שם א"ד או שהיה חושב ש"ס י"ה ג"כ להו"י וכן הוא החשבון ג"כ אצל הי"ח הוי' שבפסוקי יהי כבוד ע"ש לכך היה כופל הפסוק ה' ימלוך ואמר עליו התרגום והוסיף הפסיק כי בא סוס פרעה שיהי' עוד ג' שמות וישלם למנין הח"י שמו"ת כדי שתמצא כל השם ע"ב בעניני השירה לבדה אח"כ מצאתי במשנת חסידים שכתב שעם הויו"ת דשנים מקרא ואחד תרגום עד אחר פסוק כי בא סוס יש ח"י הויו"ת ובסידר ר' שבתי חשב הי"ח שמו"ת עד ישתבח רק שלא חשב שם הד' הויו"ת שבפסוקי ויושע רק שהחשבון מתחיל מאז ישיר ע"ש עכ"פ מ"ש יש לו מקום בין לזה ובין לזה ודו"ק:
ודע דבסידורי אשכנז איתא לומר אחר ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד ובתורתך כתוב לאמור שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד וכן הוא בא"ר סוף סי' מ"ו והטעם עיין בסידר היעב"ץ כדי להשלים בתורה כמו במלכות דר"ה וגם כדי להזכיר קבלת מלכות שמים בכל ד' עולמות ע"ש אך עפ"י האריז"ל אין לאמרו עיין במשנת חסידים וגם בסידר ר"ע ליתא וכן נראה מדברי הרוקח והכל בו והב"י ע"ש והנה מנהג שלנו שלא להפסיק בין ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד לישתבח והטעם עיין בספר אור צדיקים ובש"צ מפני שהד' של אחד עם היו"ד והשי"ן של ישתבח הוא שם שדי:
ועיין בהש"ע דאין לברך על הטלית (וה"ה תפילין א"ר) בין פסד"ז לישתבח אלא בין ישתבח ליוצר ואם אין מנין בביהכ"נ ימתין הש"צ עם ישתבח עד חצי שעה (דהוא שיעור כדי לגמור כולה) עד שיבא עשרה ויאמר ישתבח וקדיש ע"ש ובדיעבד אם שהה אפי' יותר א"צ לחזור לראש ועיין במג"א דיחיד יאמר ישתבח מיד וכן בשבת אם גמר פסד"ז קודם הש"צ יאמר ישתבח מיד) ואם אמרו ישתבח ואח"כ באו עשרה דעת הא"ר דאפ"ה אם לא הפסיק אומר קדיש אף דעת סידר היעב"ץ וד"ח דיאמר איזה פסוקים מהפסד"ז ויאמר אח"כ קדיש:
ישתבח שמך לעד מלכנו הנה ברכת ישתבח מוזכרת בזוה"ק תרומה דף קל"ב ובויקהל דף ר"ב ובירושלמי הובא בב"י וע' בכלבו שיסדו שלמה המלך ונרמוז בר"ת (שמך לעד מלכנו האל) וכ"כ בסדר היום בשם י"א והא דברכת ישתבח אינו פותחת בברוך עיין בטור וש"ע מפני שהוא סמיכה לברכת ברוך שאמר ששניהם על פסד"ז נתקנו זה לפניו וזה לאחריו (ופסוקים שביניהם לא הוי הפסק) ועיין בפע"ח ובסידר השל"ה והיעב"ץ שיש בישתבח י"ג שבחים כמו שיש בברוך שאמר י"ג פעמים ברוך ואין לומר ישתבח אלא א"כ אמר ברוך שאמר וקצת פסד"ז ואם בא לביהכ"נ ומצא הציבור בסוף פסד"ז יאמר עכ"פ ברוך שאמר תהלה לדוד ואח"כ ישתבח ואם יש לו שהות יותר יאמר גם הללו אל בקדשו ואם יש לו עוד שהות יותר יאמר גם הללו את ה' מן השמים ואם יש לו עוד שהות וכו' עיין בש"ע והא דשני מזמורים אלו הללו מן השמים והללו אל בקדשו יש להם קדומה כתבתי לעיל משום דלפרש"י ע"ז כיוונו בגמ' באמרו יהא חלקי מגומרי ההלל משום דבזמורים אלו יש הללויה הרבה ע"ש אך מזמור הללו אל בקדשו יש לו עוד קדומה שבו יש עשרה פעמים הללוי' והם כנגד מספר כל הללוי' שבכל מזמורי פסד"ז תחילה וסוף ובהללו מן השמים ליכא רק ז' פעמים:
כי לך נאה ה' אלהינו ואלהי אבותינו הנה יש נוהגין לומר (כי לך נאה ה' אלהינו ואלהי אבותינו לעולם ועד) והוא נוסח סידורי ספרד והרמ"ק אך בסידר ר"ע ואבודרהם ובמחזור ויטרי וכו' ליתא תיבות אלו לעולם ועד שיר ושכחה הלל וזמרה וכו' עיין במג"א בשם השל"ה לומר כל הי"ג שבחים היינו משיר ושבחה עד לאחר קדושה הגה"ה נצח גדולה וגבורה תהלה ותפארת הנה נוסח ר"ע (נצח וגבורה תהלה גדולה ותפארת) ונוסח הרמ"ק והסדר היום ונצח וגבורה גדולה ותהלה ותפארת) אך נוסח סידורי דידן הוא במחזור ויטרי ובזוה"ק תרומה ובכתבי האריז"ל:
ומלכות בנשימה אחת (ומ"ש המג"א שבחים עיין בבה"ט בשם כתבי האריז"ל שאינו רק י"ג שבחים) ועיין בסידר היעב"ץ ובש"צ דמ"ש המג"א לומר בנשימה אחת לאו דוקא אלא שלא להפסיק בדיבר שכן הוא בזוהר ור"ל אף במקום שמותר להפסיק בברכת ישתבח כגון לענות אמן וקדיש וקדושה וכדומה מ"מ בשבחים אלו לא יפסיק ברכות והודאות לשמך הגדול והקדוש ומעולם ועד עולם אתה אל הנה נוסח סידורי אשכנז ברכות והודאות מעתה ועד עולם וכן הוא במג"א סי' ת"פ ובמחזור ויטרי ונוסח סידר ר"ע ואבודרהם (ברכות והודאות לשמך הגדול ומעולם וכו') אך נוסח דידן בסידורי ספרד והרמ"ק בא"י אל מלך גדול ומהולל בתשבחות הנה נוסח סידורי אשכנז בא"י אל מלך גדול בתשבחות וכן הוא ברש"י פ"ק דתענית והתוספת ברכות דף נ"ט ובמחזור ויטרי ומדברי הטור נראה שנוסחתו היה (בא"י מלך מהולל בתשבחות עיין במג"א) ונוסח סידורי ספרד והאבודרהם (בא"י מלך גדול ומהולל בתשבחות) אך נוסח דידן הוא בסידר ר' קאפיל ור' שבתי בורא כל הנשמות רבון כל המעשים בסידורי אשכנז ובמחזור ויטרי ליתא תיבות אלו ונוסח ר"ע והאבודרהם (אדון כל המעשים) אך נוסח דידן הוא בסדורי ספרד והאר"י ובסדר היום הבוחר בשירה זמרה מלך יחיד אל חי העולמים הנה נוסח סידורי אשכנז ובמחזור ויטרי ובד"מ סי' נ"ד ובב"י סימן תפ"ו ובספר הכוונת מלך אל חי העולמים ונוסח הסדר היום (מלך חי העולמים) ונוסח סידורי ספרד והרמ"ק והאבודרהם (הבוחר בשירי זמרה חי העולמים ונוסח סדר התניא (מלך יחיד אל חי העולמים) אך נוסח דידן הוא בסידר ר' קאפיל ע"ש ולענין אם לומר חי בצר"י או בפת"ח עיין מ"ש גבי ברכת ברוך שאמר דעביד כמר עביד וכו' ע"ש:
והנה יש נוהגין אחר שסיימו ברכת ישתבח עונין אמן אחר ברכת עצמן וכן הוא דעת המחבר בהש"ע סי' נ"א ורט"ו אך כבר העיד עלינו הרמ"א שאין המנהג כן והיכי דנהוג נהוג ע"ש אך היכי דסיים ברכת ישתבח בשוה עם הש"צ אז גם למנהג דידן יש לענות אמן עיין בט"ז סי' נ"א:
עיין בש"ע לעמוד כשאומר ישתבח ועיין בש"צ דעפ"י האריז"ל סודה מיושב וכ"כ הב"ח בשם התולעת יעקב אך כתב דבציבור עומדין גם הקהל בחול כדי לשמוע הקדיש מעומד מפי הש"צ ולענות מיד אמן יש"ר ג"כ מעומד אבל בשבת המנהג שהקהל יושבין בשעה שאומרים ישתבח לפי שהחזן מנגן ומאריך בברכת ישתבח ולמה יהיו עומדין בחנם ואין עומדין עד שמתחיל הקדיש ע"ש: