ליקוטי מהריח חלק א· רבי ישראל חיים פרידמן
ח"א סדר משא ומתן
גרסינן במסכת אבות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון (והשלה"ק כתב דגם הבעלי בתים ישלשו ימיהם שליש בתורה שליש במשא ומתן ושליש בשינה ונתן רמז ע"ז אז תשכיל אז תצליח אז תישן דהיינו ח' שעות לת"ת וזה א"ו תשכיל ח' שעות במו"מ וזה א"ז תצליח ח' שעות בשינה וזה א"ו תישן) ובפ"ק דברכות אמרינן גדול הנהנה מיגיעו כפו יותר מירא שמים וכו' ע"ש אך יזהר שישא ויתן באמונה שיהיה מיגיע כפו ולא ירד לתוך אומנות חבירו (ועיין בסנהדרין דף פ"א ואת אשת רעהו לא טמא שלא ירד לתוך אומנת חבירו) ויזהר מלישבע אפי' באמת כדאמרינן במדרש איכה שאלף כרכים היו לינאי המלך וכו' ועיין באגרת התשובה לרבינו יונה שמה שרגילין המוני עם כשרוצין לאמת דבריהם אומרים דבר זה הוא אמת כה יושיענו ה' זה הוא שבועה ונקראת שבועת האלה ע"ש והמקלל את חבירו או את עצמו בשמו או בכינוי חייב מלקות ובכל אלו אין חילוק בין אם מזכיר השם בלשון הקודש ובין בשאר לשון ואפילו באחד מהשמות שקורין העכו"ם להקב"ה כמבואר בח"מ סי' כ"ז ולא כמו שרגילין המוני עם שאומרים בלשון אשכנז (גאט זאל איהם שטראפין) וכדומה ויזהר ג"כ שלא להזכיר שם שמים לבטלה כי הוא גורם עניות ר"ל וחייב נידוי כדאמרינן פ"ק דנדרים וזה ג"כ בכל לשון אסור (עיין בח"א כלל ה' בשם רבינו ירוחם) ואפי' במקום שצריך להזכיר השם לא יזכיר אלא בידים נקיות ובמקום נקי ואם אינו יודע אם המקום נקי או לאו אל יזכיר עיין באגרת התשו' לרבינו יונה: ועיין בשלה"ק שאם הזמין לו הקב"ה ריוח אז תיכף ומיד יפרוש מעשר והוא סגולה לעושר כמו שדרשו חכמז"ל עשר בשביל שתתעשר ועיין בספר דרך משה ליום י"ט בשם ספרי מוסר שמקרבים זה לפי השכל דרך משל למשפך שקורין טראכטיר שצריך להיות שהנקב שלמטה יהיה העשירית מלמעלה ר"ל שהרחב מהטראכטער למעלה צריך להיות רק עשר פעמים כמו הדק מלמטה ואז אפילו אם ישפוך לתוכה כל היום כלו לא יתמלא על גדותיו ולא ישפוך חוצה אבל אם הנקב למטה הוא פחות מעשירית אז בקל יתמלא על גדותיו ונשפך חוצה והנה הצדקה היא הנקב דלמטה שישפוך דרך שם השפע אצלו ואם הוא נותן מעשר לא יתמלא מלמעלה ותמיד השפע ישפוך אצלו משא"כ אם נותן פחות ממעשר אז יתמלא השפע למעלה וישפוך חוצה ע"ש. ועיין ביו"ד סי' רמ"ט שזה הוא מדה בינונית אבל עין יפה צריך ליתן חומש וסמך לזה מיעקב אבינו דאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך שני עשורים והנה שמעתי בשם אדומ"ר הגה"ק מו"ה יחזקאל שרגא האלברשטאם זצללה"ה משינאווא שצוה לאיש שיתן חומש ושאל אותו האיש הלז הלא גם גבי אברהם אבינו כתיב ויתן לו מעשר מכל והשיב לו הלא אברהם אבינו הוא מפורסם לאיש נדיב יותר מיעקב אבינו ואיך יתכן שיעקב נתן חומש ואברהם לא נתן רק מעשר רק הענין כי אברהם אבינו לא רצה ליקח ממלך סדום כלום והחזיר הכל אך עלה בלבו הלא הפסיד חלק הצדקה וזה ויתן לו מעשר מכל שנתן לו מעשר מזה שהחזיר אבל מה שנשאר ביד אדם ראוי ליתן חומש וכל דיני ומנהגי המעשר או החומש עיין ביו"ד שם ובפתחי תשובה ובמ"ש אדומ"ר בשו"ת אבני צדק סי' קמ"א קמ"ב ע"ש:
תפלת הדרך הנה הדין מפורש בש"ע סי' ק"י דאם יוצא לדרך עד פרסה צריך לומר תפלת הדרך בחתימת ברכה ובפחות מפרסה אומר בלא ברכה ואם צריך לילך כמה פרסאות דעת רש"י דאם לא אמר בתוך פרסה ראשונה שוב לא יאמר ודעת בה"ג שכל זמן שלא הגיע תוך פרסה הסמיכה לעיר שרוצה לילך היום יאמר בחתימת ברכה ולזה הסכים הרא"ש וטוש"ע אך לכתחלה יאמר אותה בפרסה ראשונה ויש לאומרה מעומד ואם עיכוב עמידתו טורדתו יאמר כשהוא מהלך וה"ה יושב א"ר:
ועיין בהש"ע דיש לאמרה אחר שהחזיק בדרך דהיינו לאחר שיצא מעיבורה של עיר (ועיין בא"ר דכ"ז ביום הראשון אבל ביום השני כשיוצא מבית מלונו אומרה אף קודם שיצא מבית מלונו) ולכתחילה יש להסמיכה לאיזה ברכה כדי שתהיה ברכה סמיכה לחברתה כיון שאינה פותחת בברוך:
והנה העולם מקילין בתפלת הדרך ואינם נזהרים בה ואפשר שסמכו עצמן על הפר"ח דכתב דדעת הרמב"ם דנוסחת תפלת הדרך שלנו הוא התפלה קצרה המתפלל במקום סכנה וכו' ע"ש (ולכאורה נראה כן גם כן מדברי רש"י ז"ל דפי' לעולם לישתף נפשי' אל יתפלל תפלה קצרה וכו' ולכאורה תפלה קצרה מאן דכר שמי' דהא על תפלת הדרך קאי ע"ש וע' בצל"ח שהעיר ט"ז) מ"מ נראה לפענ"ד כיון דדעת כל הפוסקים ראשונים ואחרונים לברך תפלת הדרך ונדפסה בכל הסידורין אין ספיקו של הפר"ח מוציא מידי ודאי כל הפוסקים:
יהר"מ שתוליכנו לשלום ותצעידנו לשלום ותדריכנו לשלום הנה ברכת תפלת הדרך הוא בגמ' פ' תפלת השחר והנה בגמ' שם ובסידר ר"ע וברי"ף וברוקח ובמחזור ויטרי ובא"ז וברא"ש וטור ובאבודרהם ליתא שם תיבות אלו (ותדריכנו לשלום רק ותסמכנו לשלום ע"ש והנה אם כי גם נוסח ותדריכנו לשלום הנכתב בסידורי דידן בודאי גם כן מקורו מקומו טהור וממקום קדוש יבא עכ"פ צ"ע למה לא נאמר גם כן ותסמכנו לשלום כמ"ש בגמ' ובהני פוסקים כי מי יוכל לבא על עומק כוונתם בנוסח שלהם ותגיענו למחוז חפצינו לחיים ולשמחה ולשלום בנוסח הגמ' וברי"ף וברא"ש ובמחזור ויטרי ליתא ונוסח הטור הוא (ותביאנו למחוז חפצינו לשלום) ונוסח האבודרהם (ותנחנו למחוז חפצנו לשלום ונוסח סידורי ספרד ותגיענו למחוז חפצינו לשלום אך נוסח דידן הוא בס' אור חדש ותצילנו מכף כל אויב ואורב בדרך כן הוא נוסח הגמ' וברי"ף וברוקח וכו' אך בנוסח סידורי דידן יש תוספת נוסחא ומן הליסטין ומחיות רעות ומכל מיני פורעניות המתרגשות לבא לעולם ונוסח סידורי ספרד ותצילנו מכף כל אויב ואורב בדרך ומכל מקרה ופגע רע ותשלח ברכה במעשה ידינו הנה בכמה סידורין ליתא ובאמת גם בסידר ר"ע וברי"ף ובמחזור ויטרי וברא"ש וטור ואבודרהם ליתא אך הוא בנוסח הגמ' וברוקח ובאו"ז ותתננו לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואינו הנה נוסח הרי"ף ורוקח ואו"ז והמחזור ויטרי והטור והאבודרהם ותנני לחן ולחסד וכו' וכדרך שאומרין גבי ברכת גומל ח"ט אך נוסח סידורי דידן הוא בגמ' ובסוף מס' ד"א רבה והנה נוסח המחזור ויטרי ותנני היום ובכל יום לחן ולחסד וכו' וכן הנוסח דידן גבי ברכת גח"ט אך בכל הנוסחאות ליתא כאן תיבות אלו (היום ובכל יום) והחזירנו לביתי לשלום כן הוא נוסח הרא"ש ועיין במעדני יו"ט שם שכתב שאע"פ שבגמ' וברי"ף ליתא מ"מ נכון היא לאמרו ע"ש ובא"ר הוסיף שכן הוא ג"כ בחדושי הרשב"א ובאבודרהם ואני הצעיר אוסיף ג"כ שכן הוא ג"כ במחזור ויטרי וברוקח ובאו"ז ובסוף מס' דרך ארץ רבה ע"ש ועיין בס' מגיד תעלומה על מס' ברכות שכן מבואר בהדי' בזוה"ק במדרש הנעלם שצריך להתפלל שיחזיריהו הקב"ה לביתו לשלום ע"ש ואפשר משום דאין זה דבר השוה לכל נפש כי מי שאין דעתו לחזור וכדומה אין לו לומר (והחזירנו לשלום) לכך השמיטיהו הסידורין אח"כ מצאתי בסידר הגה"ק התניא שכתב ואם דעתו לחזור יאמר והחזירנו וכו' ותשמע קול תחנונינו הנה בגמ' וברי"ף וברוקח וכו' כל זה ליתא ונוסח סידורי ספרד ואבודרהם (ותשמע תפלתנו) ע"ש כי אל שומע תפלת ותחנונים אתה בגמ' וברי"ף ורוקח וכו' כל זה ליתא אך בטור איתא (כי אתה שומע תפלת עמך ישראל ברחמים ונוסח סידורי ספרד והאבודרהם (כי אתה שומע תפלת כל פה) בא"י שומע תפלה: ועיין בא"ר שבעלי מעשה אומרים בצאתם מפתח העיר (בית יעקב לכו ונלכה באור ה' כי כל העמים ילכו איש בשם ה' אלקיו ואנחנו נלך בשם אלהים לע"ו) וע"ש שיש אומרים אחר תפלת הדרך יושב בסתר עליון וכן שיר למעלות אשא וכו' וע"ש עוד בשם השל"ה שחיוב גדול לעסוק בתורה בדרך לקיים בהתהלכך תנחה אותך ובשם הגמ' תענית כתב דלעיין אסור אך כתב דאפשר דיושב בעגלה מותר ע"ש:
ועיין בעט"ז שמה שנוהגין ליטול רשות מהגדולים כשהולכין לדרך יש סמך מדברי הגמ' פ"ק דברכות מיד נמלכים בסנהדרין ופרש"י נטלו רשות כדי שיתפללו עליהם: