ליקוטי מהריח חלק א· רבי ישראל חיים פרידמן
ח"א סדר לבישת הבגדים
גרסינן בגמרא ברכות דף נ"א אל תטול חלוקך בשחרית מיד השמש ופרש"י אלא אתה בעצמך תיקח ממקום שהוא ותלבשנו והובא במג"א סי' ד' ועיין בפרמ"ג שהכוונה אפילו נטל השמש ידיו ע"ש אך מזוה"ק בראשית דף י"ג דקאמר ועל דא לא יסב מנוי לאלבשא ממאן דלא נטל ידיו ע"ש מבואר שדוקא ממי שלא נטל ידיו ואפשר דיש חילוק בין חלוקו לשאר מלבושים ובגמ' חלוקו דוקא קאמר ועיין בספר אור צדיקים שהמלבוש הראשון יהיה של מצוה היינו הט"ק ע"ש אך היינו דוקא לפי מנהג האריז"ל ללבוש הט"ק על החלוק כמ"ש המג"א סי' ח' וג"כ למי שאינו ישן בהט"ק שלבוש בו כל היום: ידקדק במלבושיו ללבשם כדרכו שלא יהפוך הפנימי לחוץ ש"ע והוא מדברי הגמרא שבת דף קי"ד ואף דהגמ' שם מיירי מת"ח עיין בט"ז שת"ח אפילו לובשו כבר מהופך חוזר ופושט ושאר כל אדם עכ"פ לכתחילה ידקדק ועיין בשע"ת בשם התב"ש דלצורך תפלה גם אפילו אינו ת"ח יהפכנו ועיין בסדר היום שכתב ואע"פ שנראה שהוא דבר נקל כיון שהוא תחת מלבושיו אפ"ה ענין גדול הוא ויש בו קפידא גדול וסוד ה' ליראיו לא ילבוש שני מלבושים כאחת שקשה לשכחה מג"א בשם כתבים ועיין בבה"ט שישים שני צדי המלבוש ביד ימינו וילבוש הימין תחילה ואח"כ ילבוש השמאל וכן בכל דבר ימין תחילה ויכוין שהכל נכלל בימין ומן הימין בא לשמאל והוא ג"כ בשם הכתבים ואם יש בהמלבוש קשירה יקשור השמאל תחילה ואם כי בהגמ' ובהש"ע לא נזכר דבר זה רק לגבי מנעלים ע"ש וכן נראה לכאורה מהטעם שמביא הלבוש ע"ז הובא בד"ח פ"ט דברכות משום דאמרינן בפרק כיסוי הדם בשכר שאמר אברהם אם מחוט ועד שרוך נעל זכו לב' מצות לציצית ורצועות של תפילין הרי דשרוך נעל יש לו שייכות עם תפילין ע"ש אך יש עוד בלבוש שם טעם אחר משום דמצינו דלגבי קשירה אחשבה רחמנא לשמאל גבי קשירת תפילין ע"ש א"כ לפ"ז אין חילוק בין מנעל לשאר מלבוש וכ"כ בסידר היעב"ץ ובש"ע התניא דהה"ד לכל מלבוש ע"ש:
לא ילך יחף רמ"א והוא מדברי הגמ' שבת דף קנ"ט לעולם ימכור אדם קורת ביתו ויקח מנעלים לרגליו ובפ' ע"פ המונע מנעלים לרגליו הוא כמנודה לשמים ועיין ביד אפרים שתמה שם מהא דריב"ק בשבת דף קנ"ב שהלך יחף וכבר קדמו בזה בח"א מהרש"א ומתרץ דהיה בימים דאסור בנעילת הסנדל ע"ש אך עכ"פ נשמע מזה דגם בביתו אין לילך יחף דאל"כ דילמא מעשה דריב"ק בביתו היה ועיין בא"ר שבמדינת הערב שחם מאוד וכלם הולכים יחף מותר ועיין בר"ח בחופת אלי' שער שלשה שמנעל דחוק מביא לידי פרגודא (היינו חולי הרגלים) והמחליף סנדל ימין לשמאל קשה לשנאה ועיין בספר חסידים דסכנה לילך במנעל של מת:
לא ילך בגלוי הראש ש"ע והוא מגמ' קידושין דף ל"א ועיין בבה"ט בשם הפוסקים דהוא רק ממדת החסידות (והיינו משום דהגמרא קאמר שם רב היכא לא אזיל בגלוי הראש משמע דאחריני לא מזדהרי עיין ב"ח) אך סיים בצ"ע משום דרבינו הטור ברמזים כתב אסור לילך בגלוי הראש ע"ש ואני מצאתי ג"כ בזוה"ק פרש' בלק דף קפ"ז לא ילך בר נש בגלוי דרישא וברעיא מהימנא נשא מפורש יותר אסור לבר נש למיזל בגלוי דרישא ועיין בט"ז סי' ח' דבזה"ז בלא"ה אסור משום ובחוקותיהם לא תלכו כ"ש בחוק זה שיש טעם דכיסוי הראש מורה על יראת שמים כדאמרינן סוף מסכת שבת כסי רישך דתיהוי עלך אימתא דשמיא ובקידושין דף ל"ג דהאי גברא דלא הוה מכסי רישא אמרו כמה חציף הוא זה עכ"ל הט"ז ולכאורה המעיין בקידושין שם יראה דקפידא שם הי' על שהחציף לגלות ראשו לפני רבנן ע"ש אך נראה דכוונת הט"ז שעכ"פ יראה משם שכיסוי הראש מורה על יראה והכנעה ויהיה איך שיהיה מגמ' דשבת הנ"ל לבד ג"כ יש די דהרי ר' נחמן ב"י היה עפ"י מזלו להיות גנבא ובכ"ז כיון דלא גילה ראשו לא היה בכח היצה"ר לשלוט בו ופעם אחת דנפל גלימי' מרישי' מיד תקיף עליו יצרי' ע"ש ועיין בשע"ת דלענין גלוי הראש לאו דוקא הליכה אלא הה"ד עמידה וישיבה ויש מדקדקים שאפילו במרחץ מכסין ראשיהם במטפחת:
ועיין בספר ייטב פנים לאדומו"ר הגה"ק מו"ה יקותיאל יהודא ט"ב זצל"ה שהיה אב"ד דק"ק סיגוט במאמר דורש טוב לילך מכוסה כל הראש ולא כמו עתה שמחצית הראש הוא מגולה והכובע חבוש בקצה הראש וכו' ע"ש ועיין בסידר היעב"ץ שדרך הצנועים לילך בכובע על כובע התחתון:
ועיין בשלה"ק שער האותיות שידקדק שיהי' מלבושיו טהורים ונקיים כי טהרת המלבוש יעורר טהרת הגוף וטהרת הגוף יעורר טהרת הנפש ע"ש בכ"ז יראה להלביש עצמו בזריזות ולא כאשר המנהג בעוה"ר אצל קצת בני אדם ולפעמים ג"כ אצל בני תורה שעוסקין בתיקון המלבושים עד שעת התפלה ויותר הם מדקדקים על מנעליהם שיהי' שחורות ממה שמדקדקים על הרציעות שהם הלכה למשה מסיני שיהי' שחורות לולא עוד אלא אפילו בש"ק נותנין למשוח המנעלים עם המשיחה שקורין וויקס והוא מלאכה דאורייתא ואפילו בדיעבד אסורים ללובשם עד למוצ"ש בכדי שיעשו ועיין בזוה"ק וישב בפסוק ותתפשהו בבגדו וז"ל כד שליט יצה"ר על בר נש קשיט לי' לבישוהי ומסלסל בשערי' וכו' ע"ש ועיין בש"ך יו"ד הלכות חקת העכו"ם בשם מהרי"ק שעד היום מסורת בידינו להקפיד על מלבושים אדומים ע"ש ומקור לזה מגמ' ברכות דף כ"ף ע"א עפ"י דברי הרש"א והרש"ל בשם הערוך ע"ש: