אור ברסלב
ליקוטי מהריח חלק א ח"א סדר נט"י שחרית

ליקוטי מהריח חלק א· רבי ישראל חיים פרידמן

ח"א סדר נט"י שחרית

ח"א סדר השכמת הבקר

הנה טעם נט"י שחרית הוא בפשיטות משום רוח רעה השורה על הידים כמבואר בגמרא שבת דף ק"ח ומפורש יותר בזוה"ק פרש' וישב וז"ל דלית בר נש דלא טעים טעמא דמותא בלילה ונשמתא קדישא איסתלקת מיני' ועל דא רוחא דמסאבא שריא עלי' וכד אהדרת נשמתא לגופא אתעברת ההוא זוהמא ואשתאר על ידוי וכו' ע"ש (והטעם דיש לרוחא דמסאבא כח לשלוט על הידים יותר מכל הגוף עיין בפע"ח ובשאר ספה"ק) אך מטעם רוח רעה לא היה צריך לברך ענט"י וכמו שאין מברכין על שאר הדברים הצריכין נטילה ג"כ מטעם רוח רעה שאכתוב בסמוך לזאת כתב הרא"ש בסוף מס' ברכות דטעם ברכה זו משום דלא אפשר שלא נגע בלילה במקום הטינופת לכך תקנו ברכה קודם ק"ש ותפלה וכן בתפלת מנחה וערבית אם עשה צרכיו קודם צריך לברך ענט"י ע"ש אך לפי מה דקי"ל בסי' ז' דקודם תפלת מנחה ומעריב אין צריך לברך ענט"י אף אם עשה צרכיו ודלא כהרא"ש לזאת כתב המג"א ריש סי' דל"ת דצ"ל הטעם כמ"ש הרשב"א דבבוקר נעשה כברי' חדשה וצריכין להודות לו וע"ז תקנו כל ברכת השחר לפיכך צריכין להתקדש בקדושתו וליטול ידיו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו ע"ש והט"ז בסי' זי"ן מקיים גם טעם הרא"ש גם לדידן רק דיש חילוק בין שחרית למנחה וערבית משום דבבוקר רוב פעמים ידיו מטונפות תקנו ברכה משא"כ במנחה וערבית לא שכיח ודלא מהרא"ש דשוין הם והנ"מ בין אלו הטעמים עיין בפרישה ובפרמ"ג:

לא ילך ד' אמות כלא נט"י הובא במג"א בשם התולעת יעקב שכל ההולך ד' אמות בלא נט"י חייב מיתה והוא מדברי הזוהר כמבואר בב"ח ועיין בשע"ת ריש סי' א' שהוא בזוהר כתב יד ולכאורה מוכח מגמ' דידן איפכא דבסוף פרק הרואה קמסדר ברכת ענט"י אחר הנחת תפילין ע"ש ובודאי קודם הנחת תפילין עשה צרכיו כי תפילין צריכין גוף נקי ועיין פ"ב דברכות הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה וינח תפילין ויקרא ק"ש ע"ש וידוע דביהכ"ס שלהם היה בשדות ועכ"ח שהלך יותר מד' אמות קודם הנטילה אך זה אינו דמשום הכי אין לדחות דברי הזוה"ק די"ל כמ"ש הט"ז ריש סי' מ"ו דהברכות לא על הסדר נאמרו ע"ש או כדברי הי"א דהגמ' לא מיירי שם מנט"י שהוא להעביר הרוח הרעה כי בודאי נטל ידיו כבר כשקם מהמטה אך אין לברך רק על הנטילה שהוא צורך התפילה עיין בספר שערי רחמים בהגהות שם ולפענ"ד אפשר דזה היה הכוונה בשמואל א' קפיטל כ"א שדוד המלך לקח החנית והצפחת המים אשר הי' מראשותיו של שאול המלך ולכאורה בשלמא החנית לקח שאם ניעור המלך שאול לא יהיה בידו החנית להכות אותו אבל למה לקח הצפחת המים אך לפי ששאול המלך שהיה בחיר ה' בודאי היה נזהר שלא לילך קודם נט"י וכפי הנראה שלכוונה זו העמיד הצפחת מים מראשותיו שכן כתבו הספה"ק להעמיד הכלי של מים ראשותיו עיין בסדר היום ולזה כיוון ג"כ אדונינו המלך דוד ולקח הצפחת מים כדי שאם ניעור המלך שאול לא יהיה בידו יכולת לרדוף אחריו ועוד שיעור את האנשים אשר אתו ליתן לו מים בתוך כך ימלט על נפשו כ"ז כתבתי רק בדרך אפשר ובדרך סמך וכל פוטפוטין בושין לבר מפיטפוטי דאורייתא:

ועיין בספר אגרא דפרקא בשם הרב הקדוש מו"ה משולם זוסא זצללה"ה שלא להציג רגליו על הארץ קודם נט"י והטעם עפ"י סוד ע"ש ועיין בתולעת יעקב שהביא זאת בשם מנהג חסידים הראשונים וז"ל חסידים הראשונים כשנערו ממשנתן היו רוחצין ידיהם והם על מטתם ע"ש והוא מדברי הזוה"ק בהקדמת בראשית דף יו"ד ע"ב חסידי קדמאי בזמנא דאתערי בלילא אסחון ידיהו וקיימי ע"ש והנה בודאי אשרי מי שנזהר בזה אך הוא גזירה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה כי ידוע מדברי רש"י ז"ל ריש מסכת ברכות שרוב בני אדם הם עניים ע"ש ובעוה"ר יושבין בדירות דחיקות ואין המקום להכיל השני כלים (היינו אחד מלא ואחד ריקן לקבל המי הנטילה) סמוך להמטה. השי"ת מהרה יחוש גאולתינו ופדות נפשינו אל ארץ טובה ורחבה ולא יאמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים:

לא יגע קודם הנטילה לפה ולחוטם ולאזנים ולעינים טוש"ע והוא מדברי הגמרא שבת דף ק"ח ועיין בסדר היום שלא יגע גם במלבושיו וכ"כ בר"ח בשם הזוהר ע"ש ומ"ש המג"א שמגמרא לא משמע כן כבר כתבתי שמגמ' אין הכרע ואם נגע במאכל ובמשקה דעת הגאון מליסא בסידר דרך חיים שהוא חשש סכנה אך בסידר היעב"ץ ובחיי אדם מתירין בדיעבד מלבד בשכר שאסור אף דיעבד מפני שמוזכר בגמרא בהדי' ע"ש ועיין בסידר היעב"ץ שנהגו להקל בנגיעת קטן שלא הגיע לחינוך אך יש להחמיר מיום המילה ע"ש:

לא יטול ידיו ממי שלא נטל ידיו שחרית ש"ע והוא מדברי הזוהר פ' וישב והטעם דכתיב והזה הטהור על הטמא וכן הוא בגמ' ברכות דף נ"א (ואין להקשות א"כ איך הימין מקבל מים מן השמאל והרי הוא טמא עיין בסדר היום דהכא חפץ להעביר הטומאה ממנו ולא אפשר בלא"ה משא"כ אדם שלא נטהר עדיין והרי הוא חפץ בטומאתו אין כח בידו להעביר טומאה טומאה אחרת) וע"י עכו"ם דעת הפרמ"ג ובסידר היעב"ץ דמותר ועיין בס' עבודת הקודש מהחיד"א שלא יוטל ידיו מאשה נדה:

נוטל כלי של מים בימינו ונותנו לשמאלו כדי שירק מים על ימינו תחילה ש"ע בשם הזוהר והא דנוטל הכלי בימינו תחילה משום שהכל נכלל בימין ומן הימין בא לשמאל בה"ט סי' ב' בשם כתבים ועיין במג"א בשם סדר היום שא"צ ליטול ידיו רק קשרי האצבעות אך בשם כתבים כתב ליטול עד פרק הזרוע ועיין עוד שם בשם הכתבים שאחר הנטילה יפשוט הכפות לקבל טהרה כמי שרוצה לקבל דבר ויגביהם כנגד ראשו וכ"כ בסדר היום שיהיו האצבעות למעלה ולא כמי שאומר להשפילם למטה ע"ש:

ועיין בהש"ע להקפיד בנט"י שחרית בכל הדברים המעכבים בנט"י לאכילה דהיינו שיהיה מים שלא נשתנו מראיהן או נעשה בהם מלאכה ושיהיה כלי הכשרה לנט"י לסעודה וגם כח גברא ובספר אשל אברהם מהגה"ק מבוטשאטש זצללה"ה כתב דטוב לחוש לכתחילה גם בחציצה אך לענין דיעבד דעת הרא"ה הובא בש"ע דאם אין לו מים כשרים לא יברך עליהם ודעת הלבוש הובא במג"א לברך על נקיות ידים ועיין בפרישה שגם לענין כלי וכח גברא הדין כן אך דעת הש"ע וכל האחרונים שכלי וכח גברא אינם מעכבים בדיעבד כלל ודעת הב"ח שגם מים כשרים אינם מעכבים בדיעבד ויברך גם על מים פסולים ענט"י וכ"כ בבה"ט בשם רש"ל ודמש"א:

ידקדק לערות מים על ידיו ג' פעמים טוש"ע והוא מגמ' שבת דף ק"ט ע"ש (ועיין בספר שערי רחמים בשם הגר"א ליטול ידיו ד' פעמים ג' להעביר הרוח רעה ופעם ד' להעביר מים הטמאים ע"ש) והנה דעת האריז"ל הובא במג"א ליטול ידיו ג' פעמים בסירוגין דוקא ע"ש אך דעת הסדר היום רצופים דוקא ע"ש וצ"ע על המג"א וביותר על הבה"ט והשע"ת שהשמיטו דעת הסדר היום ואפשר משום דמשמע מדבריו דמודה גם כן דגם בסירוגין מהני רק דאמר ומיני' בי' עדיף טפי ע"ש וכיון דלדעת המקובלים לא מהני בשום אופן רק בסירוגין לכך השמיטו דעת הסדר היום אך עיין בא"ר שהסכים ג"כ לדעת הסדר היום ומשמע שם שיש קפידא בדבר לומר דוקא רצופים ע"ש ע"כ יר"ש יוצא ידי שניהם וכ"כ בסידר היעב"ן שיטול תחילה ג"פ רצופים ואח"כ עוד ב' פעמים סירוגין אך מ"ש או להיפך תחילה סירוגין ואח"כ רצופים לדעת הא"ר לא מהני זאת רק באם מנגב ידיו והכלי בין נטילת סירוגין לנטילת רצופים דאל"כ אכתי יש חשש שלו ע"ש ודוק ועיין בפרמ"ג אשל אברהם ס"ק ז' ודבריו הקדושים אינם מובנים לי כי לפענ"ד לפי האופנים הנ"ל נפקינן מידי כל ספיקא ודוק וכ"ז מי שיש לו מים הרבה אבל מי שאין לו רק מים מצומצמים אז בודאי יטול ידיו בסירוגין כפי דעת רבינו האר"י וכפי מנהג רובא דעלמא:

ועיין בש"ע דאם שיכשך ידיו ג"פ בכלי מהני לק"ש ולתפלה ויברך ענט"י אבל לא לרוח רעה ואפילו אם שיכשך בג' מקומות מחולפים יש ספק אם מהני לרוח רעה כי משמע מדברי הזוהר דבעינן דוקא עירוי ועיין בסדר היום שכלי המקובל המי הנטילה טוב שיהיה שבור ומאוס ועיין בש"ע שמים של נט"י שחרית לא ישפכם במקום שעוברים שם בני אדם ועיין פסחים דף קי"א שהעובר על מים שפוכין ואפילו שפכתו אשתו בפניו דמו בראשו ואם פיזר עליהם עפר או אף בהו רוקא או רכיב אחמרא או סיים מסני לית לן בה ע"ש ואפשר דהיינו דוקא לגבי סתם שופכין אבל לגבי מים של נט"י שחרית אע"ג דאיכא כל הני חיישינן וכמו דאמרינן שם בגמרא דהיכא דאיכא למיחש לכשפים חיישינן:

הניעור כל הלילה יטול ידיו שחרית כלא ברכה ש"ע הנה יש כאן ספק הן לגבי גוף הנטילה והן לענין ברכה כי יש לספק אם הלילה גורמת לרוח רעה או השינה וכן לענין ברכה לטעם הרא"ש משום דנגע במקום מטונף לא שייך בניעור וכן טעם הרשב"א דנעשה ברי' חדשה לכאורה לא שייך גם כן בניעור אך הב"י כתב די"ל להרשב"א דכיון דתקנו ליטול ידיו שחרית לא פליג רבנן ע"ש (והטעם דלהרשב"א שייך לא פליג ולא אמרינן כן גם כן להרא"ש עיין בט"ז ובמג"א) לכך יטול ידיו מספק בעירוי ג' פעמים כדין נטילה לרוח רעה אך לא יברך מספק והה"ד אם היה ישן שינת עראי דאף דשייך טעם הרשב"א דנעשה ברי' חדשה אבל טעם הרא"ש לא שייך דבשינת עראי לא חיישינן דנגע במקום מטונף כמ"ש בב"י א"כ ג"כ אין לברך מספק רק באם ישן עראי ועשה צרכיו אז יש לברך בין להרשב"א בין להרא"ש כ"כ בפרמ"ג ובהגהות רע"א אך דעת הלבוש והא"ר דאפי' בניעור כל הלילה אם עשה צרכיו יש לברך ולזה הסכים בסידר היעב"ץ ובסידר דרך חיים: הישן ביום שיתין נשמין (ושיעור שיתין נשמין עיין בסידר היעב"ץ ובשע"ת די"א שלש שעות וי"א חצי שעה וי"א שלש מניטין ונראה בשע"ת שהסכים לדעה השני' שהוא חצי שעה) יטול ידיו גם כן מספק הנ"ל דדילמא השינה גורמת לרוח רעה וכן השכים בלילה קודם עמוד השחר יטול ידיו שנית כשיאור היום מספק הנ"ל דדילמא הלילה גורם ורוח רעה שורה עד אור היום אבל לענין ברכה אין כאן אפילו ספק דלא יברך שנית דלא שייך טעם הרשב"א דרק פעם אחת נעשה ברי' חדשה ולהרא"ש כיון שכבר נטל ידיו פעם אחת ובירך שוב אפילו עשה צרכיו לא הוה רק כמו עשה צרכיו כל היום דאינו מברך ענט"י ולרוח רעה לא שייך לברך וא"כ אפילו השכים בלילה וישן אח"כ שאז בין הלילה גורם ובין השינה גורם חייב ליטול ידיו מ"מ אינו מברך:

ועיין בספר אשל אברהם מהגה"ק מבוטשאטש שבכל אלו אין להחמיר שלא לילך ד' אמות קודם הנטילה כיון שכל עיקר נטילה זו אינו רק מחמת ספק ובשם האר"י ז"ל העידו שגם ספק אינו שדוקא תרתי בעינן לילה ושינה ורק משום כבודו של הב"י נוטלין הידים וזה לגבי גוף הנטילה משא"כ לגבי ד' אמות שלא הוזכר כלל בהש"ע ע"ש והנה לכאורה לפ"ז לגבי נגיעה בפיו ובחוטם ובעינים שהוזכר בהש"ע והוא מדברי הגמרא א"כ גם כאן יש להחמיר ולפ"ז בלילה אסור ליגע בפיו ובעינים עד אור הבוקר לאחר שיטול ידיו אך עיין בד"מ סי' וא"ו דספק זה אם חלילה גורם לרוח רעה אינו אלא על סוף הלילה ע"ש אך נראה לפענ"ד דכל זה לענין ניעור בלילה או השכים קודם אור הבוקר אבל הישן ביום נכון להחמיר בכל החומרות גם לענין הילוך ד' אמות דכבר הוכיח המקובל אלקי רח"ו מהזוה"ק (הובא בשע"ת) שגם הישן ביום רוח רעה שורה ע"ש:

והנה יש עוד דברים הצריכים נטילה במים כמבואר בהש"ע ויש מהם שיש להם סמך מדברי הגמרא או מזוה"ק ויש שרק קבלה היה בידם ואלו הם היוצא מביהכ"ס והוא מדברי הזוה"ק בהקדמת בראשית וסמך לזה גם כן מדברי הגמרא ברכות ריש דף ט"ו ובסוכה דף מ"ו ואם הוא בעשה צרכיו דוקא וכל שאר דיני נטילה זו אכתוב אי"ה לקמן בסדר הנהגת ביהכ"ס היוצא מבית המרחץ ואם הוא ברוחץ דוקא ושאר דיני נטילה זו עיין במ"ש לקמן בסדר רחיצת ערב שבת הנוטל צפורניו הוא מדברי הגמרא פסחים ריש דף קי"ב וכל דיני נטילה זו עיין במ"ש לקמן בסדר נטילת צפרנים בער"ש החולין מנעליו הנה דעת הע"ת דאפילו אינו נוגע בידו אך עיין במג"א ובא"ר דנוגע דוקא ומספר אשל אברהם נראה דאף לדעת הע"ת אינו אלא במנעלים כאלו שעל פי הרוב צריכין ליגע בהם בחליצתן ע"ש ולכאורה למה נקט דוקא החולץ מנעליו ולא נקט הנועל מנעליו ובשלמא לדעת הע"ת דאפילו אינו נוגע בידיו י"ל דזה היה קבלה בידם דוקא החולץ אבל אם נוגע דוקא א"כ הה"ד הנועל ואפשר דלפי מ"ש בס' מגדול עוז מהגאון היעב"ץ שער בית מדות דמנעלים ישינים דוקא לאפוקי חדשים שעדיין לא הלך בהם ע"ש א"כ י"ל דלכך לא נקט נעילת מנעלים דאז לא פסיקא לי' דאם נועל מנעל חדש אין צריך נט"י משא"כ לגבי חליצה לא חשיבין חדשים כיון שכבר הלך בהם אפילו פעם אחת הנוגע ברגלו או בגופו היינו במקומות המכוסים אבל במקומות המגולים כגון ביד עד הקובדו שקורין עלינבויגין ובצואר עד החזה א"צ נטילה מג"א וע' במחהש"ק שבמקומות שהבית יד של הכותנת שלהם הוא קצר וכורכין מנופחת סביב צווארם גם בזה יש להקפיד ועיין בפרמ"ג דמסתפק באם הולך יחף אם הוה בכלל מקומות המגולים ע"ש החופף ראשו ואם אינו רק נוגע בשער שבראשו דעת המג"א סי' קס"ב דג"כ יש ליטול ידיו וכן נראה מדברי המחבר שמביא השע"ת כאן אך עיין בא"ר סי' קס"ד ובחיי אדם ובספר אשל אברהם דנוגע לא ע"ש הנוגע בכנה ועיין בשע"ת ובספר אשל אברהם שדעתם להקל בפרעוש אך בסידר היעב"ץ כתב הה"ד פרעוש מפלה כליו אפילו לא מצא כנה מג"א ואם מצא כנה לא יהרוג איתה על המלבוש דקשה לכשפים חולין דף ק"ה משמש מטתו עיין בביאר הגר"א שהוא מדברי הגמרא סוכה דף כ"ו שכח ושימש מטתו וכו' ע"ש ועיין ברש"י נדרים דף צ"א מקדמא ומשיא ידא כדי לטהר ידיו אחר התשמיש ע"ש הולך בביה"ק או נוגע במת עיין במג"א דהה"ד הנכנס לבית שיש בו מת או מלוה למת (תוך ד' אמות דוקא מגדול עוז) ונוהגין לרחוץ גם הפנים ועיין ברמ"א יו"ד סי' שע"ו שמקפידין שלא לכנוס לבית אחר קודם שירחוץ ידיו ועיין בס' בל"י שאין מנגבים הידים אחר נטילה זו ע"ש אך בעקרי הד"ט כתב בשם הריב"ק ומהר"י בריאל שנגבו ידיהם ע"ש ועיין בהגהות רע"א יו"ד שם שיש חרם הקדמונים שלא ליטול ידיו מנהר אחר הלוית המת כי פעם אחת בקשו הגוים עלילה על זה ונהרגו על ידי זה כמה יהודים ע"ש המגלח והמקיז דם הוא גם כן מדברי הגמרא פסחים הנ"ל ועיין בפרמ"ג דמסתפק אם בכלל מקיז דם הוא ג"כ מה שקורין שרעפין באנקיס ועלוקה שקורין פיאווקס איגיל וסיים דיטול ידיו ע"ש והנה בכל אלו נטילת לכולי עלמא אינו מעכב לא כלי ולא מים כשרים:

ועיין בשע"ת ובמחהש"ק דיוצא מביהכ"ס ושימש מטתו והולך בביה"ק או נוגע במת יטול ג' פעמים ולשאר דברים רק פעם אחת ועיין בפרמ"ג סי' צ"ב שנוגע בגופו או חופף ראשו לד"ת ינקה בעפר לכתחילה ולתפלה בעינן לכתחילה מים ועיין ברמ"א סי' צ"ב דאין ליגע בצואת אוזן והחוטם דהוה כמו נוגע במקום מטונף ובספר אשל אברהם כתב דאינו רק חומרא בעלמא ולכ"ע סגי בנקיון כפיו גם לתפלה ועיין בספר ארחות חיים סי' ד' בהגהות הגאון מברעזאן בשם א"ר סי' קע"ג שגם הנוגע ברוק צריך נטילה ועיין בספר אשל אברהם סי' צ"ב שמיפשט פשיטא לי' שמותר ליטול ידיו ברוק ע"ש ולפענ"ד דיש חילוק בין רוק שלו לשל חבירו דשל חבירו מאוס והא"ר מיירי ברוק של חבירו כנראה למעיין שם:

תוכן העניינים

ליקוטי מהריח חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה