אור ברסלב
ליקוטי מהריח חלק א ח"א סדר חצי קדיש וברכו

ליקוטי מהריח חלק א· רבי ישראל חיים פרידמן

ח"א סדר חצי קדיש וברכו

ח"א סדר פסוקי דזמרה

הנה אין אומרים קדיש וקדושה וברכו בפחות מעשרה ישראל זכרים ושיהי' גדולים בני י"ג שנה ויום אחד ושהביאו ב' שערות אבל א"צ לדקדק ע"ז ומסתמא אמרינן דודאי יש לו ב' שערות ומי שנולד באדר בשנה פשוטה ושנת י"ג מעוברת אינו נעשה גדול עד אדר שני ש"ע אבל אם שנה שנולד בה היתה ג"כ מעוברת ונולד באדר א' נעשה ג"כ גדול באדר א' בה"ט ודלא כמג"א ע"ש ואם נער אחד נולד בכ"ט לאדר ראשון ואחד נולד באחד באדר שני ושנת י"ג אינו מעוברת אותו שנולד בכ"ט לאדר א' אינו נעשה גדול עד בכ"ט אדר ואותו שנולד אחריו באחד לאדר שני נעשה גדול באחד באדר ש"ע: הנה צריך שיהי' כל העשרה במקום אחד והעומד בתוך הפתח מן האגף ולחוץ דהיינו כשסוגרין את הדלת נמצא מקום זה לחוץ אע"פ שהפתח פתוח נידן כלחוץ ומה שכתב בהש"ע דאם מראה להם פנים מהני להצטרף יחד דעת כמה גדולי אחרונים דצריך דוקא להכניס ראשו לפנים ולזה הסכים ג"כ בחיי אדם והוכיח בראי' שכן הוא ג"כ כוונת הש"ע ע"ש:

ועיין בפר"ח דאסור למנות את האנשים לגלגלותם לידע אם יש מנין עשרה דכתיב וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים:

ועיין ברמ"א שיש לעמוד לקדיש ולכל שאר דבר שבקדושה ומביאים ראי מעגלון מלך מואב דאמר לו אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא ועיין במג"א שמהרי"ל והאריז"ל לא היו עומדין אלא כל קדיש שתופסו מעומד נשאר מעומד עד שסיימו אמן יש"ר אך המג"א מסכים לדעת הרמ"א ע"ש ועיין בברכי יוסף דכשם שאין לעבור לפני המתפלל י"ח כך אין לעבור לפני האומר קדיש:

יתגדל ויתקדש עיין בסידר היעב"ץ לומר הדל"ת של יתגדל והדל"ת של ויתקדש בפת"ח ודלא כרז"ה שכתב בצר"י אך עיין בס' אשל אברהם שדעתו נוטה ג"כ לומר בצר"י ע"ש ודעביד כמר עביד וכו' ועיין בא"ר בשם השל"ה להדגיש הגימ"ל של יתגדל דלא לשתמע יתקדל ועיין ברמ"א דכשמתחיל יתגדל יש לומר הפסוק ועתה יגדל נא כח וכו' והמג"א כתב ע"ז שהאריז"ל לא היה רוצה לאמרו לכן אין לאמרו בין ישתבח ליוצר ובכל מקום שאסור להפסיק וג"כ יש לאמרו קודם שמתחיל הקדיש דבשעה שהחזן אומר הקדיש צריך לשתוק ולשמוע מהו אומר ע"ש ועיין פרמ"ג שעתה אין אומרין אותו אפי' במקום שמותר להפסיק שמיה רבה והטעם שאומרין הקדיש בלשון תרגום עיין בטור די"א משום דאמרינן בשעה שישראל עונין אמן יש"ר הקב"ה אומר או לבנים שגלו מעל שלחן אביהם ומה לו לאב שככה מקלסין אותו בניו ורחקם מעל שלחנו וכביכול שיש דאגה לפניו ית"ש ואם יבינו המלאכים זה יקטריגו עלינו לומר בזוים ושפלים כאלו יגרמו צער ודאגה כביכול להקב"ה ע"כ אומרין אותו בלשון ארמי שאין המלאכים מכירין בלשון ארמי ור"י פירש הטעם לפי שהיה רגילין לומר קדיש אחר הדרשה כדאיתא בסוטה עלמא אמאי קאי איהא שמי' רבא דאגדתא והי' שם עמי הארץ שלא היו מכירין אלא ארמית ע"ש ושני טעמים אלו הם בתוס' ברכות דף ג' ובזוה"ק הובא בב"י כתב הטעם מפני שבקדיש שוברין הכח של הסטרא אחרא לכך אומרין אותו בלשון התרגום שהוא לישנא דס"א ע"ש ועיין בסדר התפלה להרמב"ם שכשאומר ש"צ (יתגדל ויתקדש שמיה רבא) כל העם עונין אמן וכן הוא בסידר ר"ע ובדברי האריז"ל בעלמא די ברא כרעותיה הנה נוסח הרמב"ם והאבודרהם והא"ר והמט"מ והלבוש וכ"כ בס' הכוונת בשם נוסח אשכנז דברא כרעותי' אך נוסח דידן הוא בסידר ר"ע והאר"י ור' קאפיל ובסדר היום ועיין בכתבי האריז"ל כוונה ע"ז וימליך מלכותיה ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה הנה בסידורי אשכנז ליתא ד' תיבות אלו (ויצמח פורקני' ויקריב משיחי') גם בס"דר ר"ע ובכל בו ובלבוש ליתא ונוסח האבודרהם (ויצמח פורקני' ויבא קץ משוחי') אך נוסח דידן הוא ברמב"ם ובדברי האריז"ל ועיין בסדר היום שבחול נוסחתו כנוסח דידן ובשבת נוסחתו ויבא קץ משוחי' כנוסח האבודרהם וג"כ מוסיף שם ויפרוק עמי' וכתב קצת טעם למנהג זה ע"ש אך בכל הנוסחאות אין חילוק בין שבת לחול והנה המנהג כשאומר הש"צ (ויצמח פורקני' ויקרב משיחי") עונין אמן וברמב"ם ליתא אך הוא בסדר היום ובדברי האריז"ל בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל עיין בכל בו ובאבודרהם משום שבזמן הגאולה לא ישאר רק אחד מעיר ושנים ממשפחה כי כמה צרות עתידות לבוא באותו זמן ר"ל וזה נקרא חבלי המשיח לכך מברך את ישראל בברכת החיים ע"ש והנה נוסח הרמב"ם (ובחייהון דכל בית ישראל) אך בכל הנוסחאות כנוסח דידן בעגלה ובזמן קריב ואמרו אמן הנה פירוש בעגלה ר"ל במהרה והוא לשון הגמ' ועיין בא"ר שיש למחות בהחזן שמפסיק בין בעגלה ובזמן קריב ובין ואמרו אמן אלא יאמר בנשימה אחת כי הקהל יתחילו איש"ר קודם שיאמר החזן ואמרו אמן והוא שלא כדין יהא שמיה רבא מברך ועיין בא"ר בשם השל"ה להפסיק קצת בין אמן ליש"ר כי אמן קאי על יתגדל ועיין בטור והוא ג"כ בתוס' שם דיש ב' פרושים על שמי' רבא א' שיהיה שם י"ה רבא שאנו מתפללין על שם י"ה שיהיה שלם ומבורך הוא תפלה אחרת פי' ב' שהוא תפלה אחת ור"ל שיהיה שמו הגדול מבורך ולצאת ידי השני הפרושים כתב הרמ"א דיאמר יהא שמי' רבא מברך כאחת ולא יפסיק ביניהם ע"ש ועיין בגמ' פרק כל כתבי כל העונה אמן יש"ר בכל כחו וכו' ופרש"י שם ורבינו יונה בפרק מי שמתו דר"ל בכל כחו כוונתו ומפני שיש אנשים שהכוונה שלהם מתעוררת ע"י הכח אמר בכל כחו והב"י הביא בשם הפסיקתא והזוהר כפשוטו דר"ל בקול רם ע"ש אך לא יתן קולות גדולות שיתלוצצו עליו ויגרום להם חטא מג"א וע"ש ג"כ בשם השל"ה לומר מברך בקמ"ץ תחת הבי"ת ובפת"ח תחת הרי"ש ועיין בלבוש שהחזן חוזר ואומר אמן יש"ר אף שכבר אמר ואמרו אמן וכ"כ בבאה"ט בשם תשובת דרכי נועם אך בשם שכנה"ג כתב דלאו שפיר הכי אלא יחזור יש"ר לחוד ע"ש לעלם ולעלמי עלמיא יתברך וכו' עיין בסידר ר"ע וברמב"ם דכשהש"צ אומר יתברך העם עונין (אמן) אך הטור והרמ"א כתב דלא נהגו לומר אמן אחר יתברך והנה בענין מה שהקהל עונין (יהא שמיה רבא וכו') יש בזה כמה דעות דעת כמה גדולי הראשונים הובאו בב"י לענות עד עלמיא בלבד והטעם כי יש עד עלמיא כ"ח אותיות ושעל זה אמרו כל העונה איש"ר בכל כחו לפיכך צריך ליזהר שלא לומר ולעלמי עלמיא אלא ועלמי עלמיא והמהרי"א כתב לומר לעלמי עלמיא בלא וא"ו ולזה הסכים בשל"ה ובסידר ר' קאפיל ובסדר היום ע"ש והאבודרהם כתב לומר לעלם עלמיא אך הב"י כתב דאין לשנות ממטבע של חכמים לומר ולעלמי עלמיא אך תיבות שמיה חסר יו"ד כי כן הוא בדניאל ולזה הסכים במט"מ ובסידר היעב"ץ) ודעת כמה גדולי הפוסקים דלא יפסוק בין עלמיא ליתברך וכל המפריד בין עלמיא ליתברך כאלו הפריד וקיצץ במקום דליכא קיצוץ ונענש ולזה הסכים בהש"ע וכן הוא מנהג העולם והנה דעת השל"ה וס' הכוונת לענות אחר החזן עד דאמירן בעלמא וכ"כ המג"א דכן משמע בב"י אך המג"א מסכים למנהג הקדמונים לענות עד יתברך לבד וגם כמה פעמים החזן אומר במהירות ואז יצטרך הוא למהר יותר כדי לסיים קודם לענות אמן והמהירות מבטל הכוונה ע"כ טוב יותר לשמוע מהחזן ע"ש וכן הוא בלבוש ונהרא ונהרא ופשטה (אך בברכת ק"ש וכדומה אין לענות רק עד יתברך) ועיין בדרישה שאותן העונין עד יתברך יש להם לומר לומר ולעלמי עלמיא בוא"ו וגם שמיה מלא ביו"ד ואז הוא ל"ד אותיות כמנין כחו שהרי אמרו כל העונה אמן בכל כחו ועיין במג"א בשם השל"ה לומר (ויתברך) בוא"ו אך כתב שהמנהג לומר בלא וא"ו ושכן משמע בב"י ובכתבים ויתהלל שמי' דקודשא בריך הוא ועיין בטור בשם ר"ע ובב"י בשם רבינו האי גאון לומר (ויתקלס) במקום ויתהלל ויש שאין אומרים כלל לא ויתהלל ולא ויתקלס שא"צ לומר רק שבעה שבחים אך הטור כתב שמנהגינו לומר ויתהלל והטעם עיין בב"י משום שאז הוא ח' שבחים ועם יתגדל ויתקדש הם עשר כנגד עשרת הדיברות וכשם שהיה הפסק בין ב' דיברות ראשונות לח' האחרונות שב' הראשונות היו מפי הגבורה והח' מפי משה רבינו כן יש העסק כאן בין ב' שבחות הראשונות להח' האחרונות והא דאין אומרין ויתקלס לפי שמוציאין אותו לשון גנאי ע"ש (והא דבתפלת שבת אומרים לעלה ולקלס אכתוב אי"ה שם במקומו) לעילא מן כל ברכתא כן הוא. הנוסח בבאה"ט ובסידר ר' קאפיל ובמשנת חסידים והוא כדי שיהיה כ"ח תיבות מן יהא שמי' רבא עד דאמירן בעלמא שהוא סוף הקדיש ויש אומרים לעילא מכל ברכתא והוא נוסח ר"ע והאבודרהם ובטור וברמ"א ובסדר היום ובלבוש ובמג"א ועיין בסדר היום שלהשלים הכ"ח תיבות י"א (לעילא לעילא) ויש מכוונים להשלים בתיבות אמן ושכן נוהגין ע"ש ועיין בשע"ת שבעשי"ת שכופלין לעילא לעילא אז לכ"ע אומרים מכל ברכתא והנה דעת האו"ז הובא בד"מ להפסיק בין שמי' דקידשא ובין בריך הוא ולא יפסיק בין בריך הוא ובין לעילא מכל ברכתא כי תיבות בריך הוא נמשך למטה לתיבות לעילא מכל ברכתא והסכים לזה ג"כ ברמ"א ע"ש אך עיין בשע"ת בשם ס' הכוונת אדרבא להיפך להמשיך תיבות בריך הוא למעלה לתיבות שמי' דקודשא וכן דעת ביאר הגר"א ושכן משמע ברמב"ם ובש"ע ובטור בשם ר"ע ע"ש וכן משמע בהדי' בכל בו ע"ש. ועיין בספר אשל אברהם שמקיים הב' נוסחאות ואלו ואלו דברי אלקים חיים ועיין בטור בשם ר"ע ובב"י בשם הרמב"ם דכשהחזן אומר בריך הוא הקהל עונה אמן והסכים לזה ג"כ בהש"ע וכ"כ בס' הכוונת הובא בשע"ת דאם סיים העונה עד דאמירן בעלמא קודם שסיים הש"צ שמי' דקודשא בריך הוא עונה אמן ע"ש אך הטור והרמ"א כתבו שאין נוהגין עתה לענות אמן אחר בריך הוא ע"ש והיכי דנהוג נהיג והנה יש מקומות שהקהל עונין ג"כ בריך הוא וטעם מנהג זה נראה לפענ"ד משום דהט"ז מביא דהיה המנהג לענות בריך הוא לעילא כדי שידע החזן שתיבות בריך הוא נמשך למטה לתיבות לעילא מכל ברכתא אך כתב דזה ודאי חירוף הוא דמשמע דמתברך לעילא דוקא ולא לתתא ח"ו רק צ"ל ג"כ מכל ברכתא וכו' ומזה נשתרבב המנהג לומר (בריך הוא) לבד ועיין בטור שכתב שמנהג ספרד לומר למעלה מכל הברכות והשירות והתשבחות ותמה ע"ז למה מפסיקין באמצע בלשון הקודש ושגם ר"ע כתבו בלשון תרגום ע"ש ואף דגם לר"ע קשה הלא אמרינן יתברך וישתבח ג"כ בלשון הקודש עיין בב"י בשם האבודרהם שהשבח הזה לא היו יכולין לשנותו ללשון התרגום תשבחתא ונחמתא עיין בטור שתיקנו לומר ונחמתא ע"ש שבשעה שאומרין הקדיש הקב"ה מתאונן על גלותנו ע"כ אנו מתפללין שיתנחם בקרוב דאמירן בעלמא הנה בכל הסידורין הדל"ת הוא בפת"ח אך בסידר היעב"ץ כתב לומר בחיר"ק ע"ש:

ועיין בהש"ע והוא מדברי הכל בו דכשאומר יתגדל ויתקדש כורע וכן כשאומר יש"ר וכן כשאומר יתברך וכן כשאומר בריך הוא וכן כשאומר ואמרו אמן ועיין בפרישה דכתב דכשאומר יתגדל ויתקדש כורע ויזקוף עצמו כשאומר שמי' רבה כדין כריעה דתפלה שזוקף בהשם וכן בעגלא ובזמן קרוב ואמרו אמן יכרע וזוקף לומר יהא שמי' רבא דהיינו לפני השם וכן ביתברך יכרע עד שמגיע לשמי' דקוב"ה ואז יזקוף לומר שמי' דקוב"ה עד ואמרו אמן וכורע ע"ש ולרבינו הטור יש סדר אחר ע"ש אך כבר העיד עלינו בב"י שמנהג העולם כסדר הכל בו ולזה הסכים ג"כ הלבוש וכן הוא בחיי אדם ובסידר ד"ח והנה דעת ביאר הגר"א שלא לכרוע כלל בקדיש דאין להוסיף על הכריעות שמנו חכמים ע"ש אך כבר נהוג עלמא כהש"ע ואין אחר המנהג כלום:

ברכו את ה' המבורך הנה נוסח זה לומר ברכו קודם ברכת יוצר מוזכרה במס' סופרים פי"ט וכן נראה מדברי פרקי היכלות ומדרש כונן הובא בסידר ר"ע והיעב"ץ גבי אמירת ברכו ליחיד ולפי פי' הראשונים מוזכרה ג"כ בגמ' דידן גבי פורס על שמע ועיין בב"י סי' נ"ז בשם הירושלמי דאע"פ שאומר ברכו לא הוי כמוצא עצמו מן הכלל כיון שאומר המבורך ואע"פ שאמר המבורך מ"מ צריך לחזור ולומר ברוך ה' המבורך לעולם ועד ובאמת דעת הר"ם מרוטנבורג הובא בטור שא"צ הש"צ לחזור ברוך ה' המבורך אך כתב בשם ר"י מברצלונא שצריך לחזור ברוך ה' המבורך והעיד ע"ז הב"י שכן מנהג העולם והטעם שהמבורך אפשר מפי אחרים והא דאומרין ברוך ה' המבורך לעולם ועד ולא אמרינן ברוך ה' לע"ו עיין פרמ"ג בשם א"ר עפ"י דברי הגמ' חולין דף צ"א חביבין ישראל שמזכירין השם לאחר שתי תיבות שמע ישראל ה' ומלאכי שרת אין מזכירין אלא אחר ג' תיבות קק"ק ה' ופריך והא איכא ברוך כבוד ה' ממקומו ומשני כיון דכבר הזכירו אחר ג' תיבות מותרין אח"כ להזכיר אפי' אחר שתי תיבות ע"ש ולכאורה גם כאן איך אומרים ברוך ה' שהוא אחר תיבה אחת אלא כיון דכבר הזכיר הש"צ אחר שתי תיבות ברכו את ה' מותרים להזכיר לזה אומרים המבורך ר"ל שכבר בירכו הש"צ דהוי כאלו כבר הזכירו הם ע"ש ובזה נמי ניחא מה שהש"צ אומר ברכו את ה' ולא אומר ברכו ה' המבורך ודוק ועיין בזוה"ק תרומה מ"ש בזה עפ"י דרכו בקודש ועיין בסדר היום בשם מדרש רות דהנשמה אינה נכנסת להתיישב בגוף האדם עד שיברך ברוך ה' המבורך לע"ו ולכך יש בה חמשה תיבות כנגד נר נח"י ועיין בכל בו שהש"צ כורע כשאומר ברכו וזוקף בהשם:

ועיין במג"א בשם האגודה דאם אין עשרה בלא הש"צ אז יענה הש"צ ברוך ה' המבורך ביחד עם הקהל ואם לאו לא יצא ידי חובתו ואם הש"צ אמר בלחש ברכו ולא שמע ממנו רק שמע שהקהל עונים ברוך ה' המבורך אינו עונה ברוך ה' המבורך רק עונה אמן ע"ש ולזה הסכים ג"כ בח"א אבל בא"ר סי' קל"ט פסק דדוקא באם לא שמע רק מהש"צ כשחזר לומר ברוך ה' המבורך אז לא יענה רק אמן אבל אם שמע עניית הקהל עונה עמהם ברוך ה' המבורך ע"ש ולזה הסכים ג"כ בסידר ד"ח וכפי הנראה שגם הפרמ"ג הסכים לזה: והנה מה שמקצת ש"צ נוהגין שאחר שהקהל עונין ברוך ה' המבורך עונה הוא אמן וחוזר ואומר ברוך ה' המבורך עיין בשערי אפרים שהוא טעות כיון שתיכף יחזור ויאמר ברוך ה' המבורך למה לו לענות אמן לומר שמאמין בה והלא כולל עצמו עמהם ואומר ברוך ה' המבורך ע"ש ועיין בפרמ"ג כאן שמסתפק בדבר הזה וכפי הנראה שדעתו נוטה לענות אמן אך בסי' קצ"ח פסק להלכה דאין עונה אמן אבל אם לענות הקהל אמן אחר חזרת הש"צ ברוך ה' המבורך דעת הפרמ"ג שהוא רשות אך בשערי אפרים שם פסק שיענו אמן וכן דעת הלבושי שרד בסי' ס"ו ולא עוד אלא שדעתו שם שגם אם עומד בברכת ק"ש ושמע ברכו עונה אמן אחר ברוך ה' המבורך שאמן זה בכלל ברכו הוא ע"ש ולפע"ד דבפסד"ז יש לענות גם אמן זה כיון דאמן ופסד"ז שניהם שבת הם וכמו שעונה בפסד"ז כל אמן משא"כ בק"ש וברכותי' צ"ע וממג"א דשם אינו ראי' עיין במחהש"ק שהבין כוונת המג"א שקאי על אמן שאחר ברה"ת ולא כמו שפי' הלבושי שרד שקאי על אמן שאחר ברוך ה' המבורך ע"ש ועיין בעוש"ע סי' ס"ט דאם התפללו ביחידות ולא שמעו קדיש וברכו עומד אחד ואומר קדיש וברכו וברכת יוצר וזה נקרא בגמ' פורס על שמע אך הרמ"א שם כתב דעכשיו לא נהגו לומר ברכת יוצר רק אומרים קדיש וברכו ואפי' בשביל אחד שלא שמע פורסין על שמע ואפילו מי ששמע כבר יכול לומר קדיש וברכו בשביל זה שלא שמע ועיין במג"א דמי שמתפלל ביחידות והגיע ליוצר אור אף שכבר שמע ברכו מותר לו לומר קדיש וברכו ע"ש ובסי' נ"ד כתב דהפורס על שמע לא יאמר קדיש אם לא יאמר פסוקים ולכן המנהג לפרוס על שמע אחר גמר תפלת י"ח בלחש כדי שיאמר קדיש על תפלת י"ח ע"ש והנה אודות אמירת הברייתות המדברים מענין קדיש וקדושה וברכו בשביל יחיד שלא שמע וזמן אמירתם אכתוב אי"ה לקמן קידם אשרי ובלצ"ג ע"ש: והנה במקצת סידורין איתא לומר בשעה שהש"צ אומר ברכו יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה וכו' וכן הוא בטור וברמ"א ועיין בסידר ר"ע ששם איתא כן גבי תפלת שבת דוקא והטעם נראה פשוט משום דזה דוקא בשעה שהש"צ מאריך בניגון ולא בשעה שאומר התיבות דמוטב שישתוק ויכוון למה שאומר הש"צ כמ"ש המג"א ובחול אין רגילין להאריך אך כעת לא נוהגין לאמרו גם בשבת כי גם בשבת אין מאריכין כל כך אך גם במקומות שנוהגין לאמרו מ"מ העומד בפסד"ז ומכ"ש בק"ש וברכותיה אין לאמרו:

תוכן העניינים

ליקוטי מהריח חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה