ליקוטי מהריח חלק א· רבי ישראל חיים פרידמן
ח"א סדר הקריאה
הנה עיין בש"ע סי' קל"ז שביום שקורין ג' אנשים אין קורין פחות מעשרה פסוקים ואי סליק עניינא בבציר כגון פרשת עמלק שאין בה אלא ט' פסוקים שפיר דמי ואין קורין לכל אחד פחות מג' פסוקים ואם לא קרא רק שני פסוקים ובירך ברכה אחרונה צריך לחזור ולקרות ויברך לפני' ולאחרי' ויתחיל לקרות מתחילת השני פסוקים שקרא תחילה ויסיים במקום שהיה צריך לסיים ואם קרא זה בכהן וכבר קראו אחריו לוי אם הלוי עדיין לא בירך ברכה ראשונה ואף שאמר ברכו לא הוי התחלה ויחזור הכהן ויקרא מתחלה כמ"ש ויברך לפני' ולאחרי' אבל אם כבר בירך הלוי אז יקרא עם הלוי ממקום שפסק הכהן כי אם יקרא ללוי מה שקרא הכהן יהיה פגם לכהנים שיקרא הלוי מראש הספר ואחר הלוי יקראו שני ישראלים שיהיה ג' קרואים והכהן אינו מן המנין כיון שלא קרא רק ב' פסוקים וכן על דרך זה בכלם: ועיין בסידר היעב"ץ דאם חל שמחת תורה ביום אג"ד אז קורין ביום ה' לישראל עד ויהי ערב ויהי בוקר יום החמישי ע"ש ובמקומותינו אין נוהגין כן:
ועיין בש"ע סי' קמ"א שצריך לקרות מעומד ולא יסמוך עצמו לכותל או לעמוד ומי שהוא בעל בשר וקשה לו לעמוד מותר להשען קצת ואם סמוך עד שאם ינטל אותו דבר יפול אפי' לבעל בשר אסור (ועיין בבה"ט שלא ישען על המפה דהוה תשמיש של מצוה אלא יסיר המפה וישען על העץ) ועיין בסי' קמ"ו דהציבור א"צ לעמוד בשעת קרה"ת ורמ"א כתב דיש מחמירין מחמירין ועומדין והט"ז כתב לעמוד בברכו והמג"א כתב לעמוד בכל הברכה ובכתבי האריז"ל כתבו דהאריז"ל משעה שהחזן התחיל לקרות היה יושב ולא היה עומד עד הקדיש שלאחר קרה"ת:
ועיין עוד בש"ע שם שהעולה לתורה צריך ג"כ לקרות עם הש"צ אלא שצריך לקרות בנחת שלא ישמיע לאזנו (והטעם עיין בב"י משום דמזוהר ויקהל משמע דאסור לקרות לגמרי אך כיון דהפוסקים כותבים דאם לא יקרא הוי ברכה לבטלה לכך הכריע דיקרא בלחש שלא להשמיע לאזנו ובזה אפשר גם הזוהר מודה דמותר) והרמ"א כתב ואפי' משמיע לאזניו ליכא למיחש דלא עדיף מתפלה ע"ש ועיין בהגהות מנהגים דקודם הקריאה יענה החזן אמן בקול רם:
נוסח ברה"ת לאחרי' בא"י אשר נתן לנו תורת אמת הנה נוסח הרמב"ם אשר נתן לנו תורתו תורת אמת והפר"ח כתב שנוסחא המדוייקת אשר נתן לנו תורתו אמת אך במסכת סופרים ובסידר ר"ע וכו, כנוסח דידן וגם הרמב"ם גופא בפי' המשניות מס' יומא כנוסח דידן ועיין במג"א דינענע התורה כשאומר ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו הנה נוסח הטור (וחיי העולם) ונוסח המעדני יו"ט (ולחיי עולם אך המג"א כתב בשם שבלי לקט לומר וחיי עולם כנוסח דידן ושכן נוהגין ע"ש:
ועיין ברמ"א סי' קמ"א שלא ירד עד שעלה כבר הראוי לקרות אחריו והמג"א כתב והמנהג להמתין עד שהתחיל השני הברכה והמדקדקים חוששין שבדרך לא יוכל לשמוע הקריאה כהוגן לכן ממתינין עד שיסיים השני ויורדין בין גברא לגברא ועיין בא"ר בשם מהרי"ל שיש שיורדין דרך אחריהם (וכ"כ בר"ח שער היראה פ' ט"ו) ועיין עוד שם סי' קל"ט בשם פענח רזא דנוהגין לכסות הפנים קצת עם הטלית כשיורד מן התיבה וסמך ויהי ככלותו לדבר אתו ויתן על פניו מסוה ע"ש ועיין בט"ז דא"צ לכסות הס"ת בין גברא לגברא רק שתהא מגוללת ובשעת הקדיש צריך לכסות ג"כ דאז מסתלק מן הקריאה והא"ר כתב דג"כ כשמזמרין החתן יכסה דאין כבוד לס"ת שיהיה זמן רב גלוי ע"ש:
ועיין בש"ע סי' רי"ט שהמנהג לברך ברכת הגומל אחר קרה"ת ועיין במג"א סי' רכ"ה שגם ברכת ברוך שפטרני שמברך האב כשבנו נעשה בר מצוה המנהג ג"כ לברך כשקורין את הבן לעלות לתורה ע"ש וכל מנהגי ב' ברכות אלו ודינם ונוסחתם אבאר אי"ה בסדר ברכת הודאה יע"ש:
חצי קדיש עיין בסידר ר"ע שי"א הקדיש אחר קרה"ת לאלתר קודם הגוללו וי"א שאין אומרים הקדיש עד אחר שמחזירין הס"ת למקומו (ודעת הרמב"ם פי"ב מהלכות תפלה כדעה השני' וכ"כ באו"ז בשם ספר המקצעות) אך הרב עמרם מסכים לדעה ראשונה לומר הקדיש אחר קרה"ת לאלתר ע"ש וכן העיד באו"ז שכן מנהגינו וכן הוא בטור סי' קמ"ט ובאבודרהם וכ"כ בכל בו וז"ל אחר קרה"ת אומר קדיש זוטא לעולם לבד ממנחה דשבתא דשבתא ודתעניתא וכו' ע"ש והנה כל דיני ומנהגי קרה"ת בשוי"ט ובחוה"מ ובחנוכה ופורים ובת"צ אבאר אי"ה כל אחד ואחד במקומו הראוי לה: הגבה הנה איתא במס' סופרים כשמוציאין הס"ת גוללה עד ג' דפין (ועיין במג"א סי' קל"ד דאפשר דוקא נקיט ג' דפין) ומראה פני כתיבתו לעם העומדין לימינו ולשמאלו ומחזירין לפניו ולאחריו שמצוה לכל אנשים ונשים לראות הכתוב ולכרוע ולומר וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל (יעיין בב"ח שמדקדק מלשון זה שהכתב יהיה נגד העם ואחורי הכתב יהיה נגד פני המגביה אך כתב שעכשיו נהגו שפני הכתב נגד המגביה ובכך נמי שפיר מראה פני כתיבתו לעם ע"ש) והנה מדברי המס' סופרים נראה שהיה עושין הגבהת התורה קודם הקריאה וכן נראה מדברי המחבר סי' קל"ד וכן הוא באמת מנהג ספרד אך הרמ"א שם כתב שנהגו לעשות הגבה אחר הקריאה ע"ש וכן היא בלבוש ועיין במג"א בשם האריז"ל שנמשך אור גדול לאדם ע"י הסתכלותו בס"ת מקרוב עד שיכול לקרות הכתב ע"ש ועיין בט"ז סוף סי' פ"ח בשם רש"ל שאשה נדה תזהר שלא לראות בס"ת בשעה שהחזן מראה לעם:
ועיין בשע"ת בשם כנה"ג שמותר לומר וזאת התורה בברכת ק"ש ע"ש אך עיין בספר עבוה"ק מהחיד"א דאין להפסיק באמירת וזאת התורה בברכת ק"ש (וכ"כ בתשו' חיים שאל ע"ש והנה במקצת סידורין מסיים פסוק וזאת התורה (עפ"י ה' ביד משה) וכבר צווחי ע"ז דאין זה לשון הפסוק ומנ"ל להוסיף על לשון הפסוק ובספר שערי רחמים מהגר"א כתב שם המגיה בשם גדול אחד שהיה המנהג לומר אחר פסוק וזאת התורה פסוק עפ"י ה' יחנו ועל פי ה' יסעו עפ"י ה' ביד משה ומזה נשתבש הנוסחא הנ"ל ע"ש:
גלילה עיין ברמ"א סי' קמ"ז די"א שאם המעיל בצד אחד פשתן ומצד אחד משי צריך להפך המשי לצד הספר ולא נהגו כן והמג"א כתב בשם האגודה דהמעיל התחתון דהיינו המפה יהיה המשי לצד הס"ת ומעיל העליון יעשה המשי לצד חוץ דומיא דארון שהיה מבית ומבחוץ בזהב ועיין בא"ר שמפקפק גם בזה וכתב דבעל נפש יעשה המפה משני צדדים בשוה ע"ש ומכבוד אדמו"ר הגה"ק מו"ה יחזקאל שרגא זצללה"ה משינאווא ראיתי שצוה לכרוך תחילה המפה בצד המשי סביב הס"ת ואח"כ להפוך המפה ויכרוך בצד המשי לחוץ ואז הוא גם במפה המשי בפנים ובחוץ:
ועיין במג"א בשם הכל בו שיאמר בשעת גלילה (לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וכו') ובקיצור של"ה בשם גדול אחד לומר (יר"מ שיגוללו רחמיך על מדתך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין ועיין בט"ז יו"ד שגם אבל ר"ל מותר להיות הגבה גלילה ואינו אסור רק לקרות בתורה:
והנה המנהג לקבץ צדקה בב' וה' לאחר קרה"ת והטעם עיין בש"ך יו"ד סי, רמ"ט ועיין בסידר אור ישר דכשנותן צדקה בשעת קרה"ת יתן ביד ימין ובעמידה (והוא עפ"י סוד עיין בשל"ה הלכות תשובה) ובלא"ה צריך לעמוד מפני גבאי צדקה כמו מפני כל עושי מצוה כדאיתא בקידושין דף ל"ג גבי מביאי בכורים עכ"ל וכ"כ בפתחי תשובה סי' רנ"ו:
יה"ר מלפני אבינו שבשמים הנה בסידורי ספרד ובכל בו איתא לאמרו בשבת שמברכין החודש ועיין במחזור ויטרי שם איתא לאמרו אחר קרה"ת במנחה לשבת אך מנהג דידן לאמרו אחר קרה"ת בחול הוא בסידר ר"ע (ועיין בהערות ותקונים בסוף סידר ר"ע מהרב המגיה שם שקורא תמה על מנהגינו שלא לאמרו בימים שאין אומרים תחנה ונפ"א כי הלא אנו רואין שגם בשבת היו אומרים אותו ע"ש ובאמת בהגהות מנהגים איתא דאין אומרים אותו ביום המילה וכ"כ בסידר היעב"ץ ע"ש אבל שלא לאמרו בכל יום שאין אומרים נפ"א לא נמצא כלל) והנה הנוסח באבודרהם (יה"ר מלפני השמים) וע"ש שכן כתב בדניאל די שליטין שמיא כי הקב"ה שוכן בשמים ונוסח ר"ע והמחזור ויטרי ובסידורי ספרד (מלפני אלהי השמים) לכונן את בית חיינו הנה נוסח ר"ע (לרחם את בית חיינו) אך בסידורי ספרד ואבודרהם ובמחזור ויטרי כנוסח דידן ולהשיב שכינתו בתוכנו הנה נוסח ר"ע ואבודרהם וכו' (להשיב שכינתו בתוכה) במהרה בימינו ונאמר אמן הנה בסידורי ספרד ור"ע ובאבודרהם (ואמרו אמן) אך במחזור ויטרי הנוסחא ונאמר אמן רק בסוף גבי החרוז של אחב"י גם שם הנוסחא ואמרו אמן ע"ש ולכאורה לפי מ"ש המג"א בסי' ק"צ ע"ש גם גבי תפלת יה"ר אלו היה צריך לומר ואמרו אמן ע"ש:
יה"ר מלפני אבינו שכשמים לרחם עלינו ועל פליטתנו ולמנוע משחית ומגפה מעלינו וכו' בסידורי ספרד (ולעצור המגפה והמשחית והחרב והרעב והשבי והביזה מעלינו) אך נוסח דידן במחזור ויטרי:
יה"ר מלפני אבינו שבשמים לקיים בנו חכמי ישראל בסידורי ספרד (לקיים לנו את כל חכמי ישראל) הם ונשיהם וכו' בכל מקומות מושבותיהם עיין בסידר דעת קדושים בשם הרב הקדוש מו"ה צבי הירש זצללה"ה המגיד מנודבורנא שהכוונה שכל חכמי ישראל יהיה להם פרנסה בכל מקומות מושבותיהם ולא יצטרכו לטלטל עצמם עבור פרנסתם:
יה"ר מלפני אבינו שבשמים שנשמע ונתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות הנה נוסח המחזור ויטרי (בשורת טובות ושמועות טובות):
אחב"י הנתונים בצרה ובשביה הנה הנוסח בסידר ר"ע ובמחזור ויטר' (אחב"י ואנוסי ישראל) העומדים בין בים בין ביבשה המקום ירחם עליהם הנה הנוסח בסידר ר"ע (המקום ב"ה ירחם אותם ויושיעם בעבור שמו הגדול):