אור ברסלב
ליקוטי מהריח חלק א ח"א סדר הנהגת התפלה

ליקוטי מהריח חלק א· רבי ישראל חיים פרידמן

ח"א סדר הנהגת התפלה

ח"א סדר תפילין דר"ת

הנה מעלות המתפלל עם הציבור רבים הם שזוכה לענות אמן וקדיש וקדושה וברכו עיין בזוה"ק פרשת אמור בר"מ שהוא מ"ע לומר קדושה בכל יום וז"ל ונקדשתי בתוך בני ישראל פקודא דא לקדשא לי' בכל יומא וכו' ועיין בסדר היום בשם מדרש רות שהנשמה אינה נכנסת בגוף האדם עד שמברך ברוך ה' המבורך ועיין בעבוה"ק מהחיד"א בשם מדרש כיכן דמי שמגרע אמן יהא שמי' רבה וברכו חייב נידוי (ועכ"ח הכוונה אם עשה כן בלא אונס) אך המעלה הגדולה שבכל המעלות הוא זה גופא שמתפעל עם הציבור כדאמרינן בגמרא פ"ק דברכות מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים שנאמר הן אל כביר לא ימאס ועיין בזוה"ק ויחי דף רל"ד צלותא דיחיד לא עאל קמי מלכא קדישא אלא בחילא תקיפא דעד לא אעל ההוא צלותא לאהעטרא בדוכתא אשגח בה קב"ה ואסתכי בחובוי ובזכותי' דההוא בר נש מה דלא עביד כן בצלותא דסגיאין דלא אשגח בחובייהו בגין דא בעי בר נש לצלי צלותא בצבורא בגין דלא בזה את תפלתם אע"ג דלאו כלהו בכוונה ורעותא דלבא ועיין עוד בזוהר פקידי דף רמ"ה כל אינון צלותין דבקעי רקיעין למיעל קמי מלכא אי צלותא דסגיאין אינון פותחין לה פתחא ואעיל ההוא צלותא עד דאתעבידו כל צלותין דעלמא עטרה ברישא דצדיק חי עלמין ואי צלותא דיחיד איהי אי יאה היא למיעל קמי מלכא קדישא פותחין לה ואי לא יאה דחין לה לבר ע"ש ועיין בשלה"ק מס' תמיד בהגה"ה דמי שיש לו ביהכנ"ס ואינו הולך לשם להתפלל עם ציבור כוח לו שלא נברא:

ועיין בהש"ע דאם אינו יכול לילך לביהכנ"ס להתפלל שם עם הציבור יכוין להתפלל בביתו בשעה שהציבור מתפללין ואם מאיזה סיבה אינו יכול להמתין עד שעה שהציביר מתפללין מותר להתפלל בביתו או בביהכנ"ס כשאין שם הציבור אף קודם לתפלת הציבור אבל אם הוא בביהכנ"ס עם הציבור אסור לו להקדים תפילתו לתפלת הציבור אם לא שהשעה עוברת והציבור אינם מתפללין מאיזה סיבה ועיין עוד שם בהש"ע דצריך לילך עד מיל כדי להתפלל בציבור:

ועיין עוד בהש"ע דמי שיש לו ביהכנ"ס בעירו ואינו נכנס להתפלל בו מקרי שכן רע והיא מדברי הגמרא פ"ק דברכות שם דשכינים רעים אינם נכנסין אחד לתוך בית חבירו ועיין בבאה"ט שם דהכוונה אפילו בלא מנין עשרה ועיין בשע"ת דאם מתפלל בביתו בעשרה לא מקרי שכן רע אך עכ"פ ידי חובת ביהכנ"ס לא נפיק אם לא שהוא מקום קבוע לקדושה דאז הוא בבחינת ביהכנ"ס ע"ש ולענין אם להתפלל בביהכנ"ס ביחיד וחוץ לביהכנ"ס בעשרה איזה מהם עדיף עיין בספר ש"צ שזה תלי בפלוגתת הרמב"ם ורבני צרפת שמביא תר"י גבי רב אמי ורב אסי דמצלי ביני עמודי דלפי הרמב"ם תפלה בציבור עדיף ולפי רבני צרפת תפלה בביהכנ"ס עדיף אך כתב שהר"מ לונזאני בספר דרך חיים ובתשובת יד אליהו הכריחו דתפלה בציבור עדיף כדעת הרמב"ם ולזה הסכים גם כן הש"צ שם:

ועיין ברמ"א סי' ס"ט דאם התפללו בציבור ואח"כ יש עוד מנין שרוצים להתפלל בציבור לא יעמוד החזן השני במקום שעמד הראשון (שזה גנאי לראשונים דהוי כאלו לא יצאו י"ח בראשונה) אם לא שאותן שההפללו במנין הראשון כבר יצאו ועיין בנו"ב תנינא דבמקום שיש מנהג להתפלל כת אחר כת מותר:

יקבע מקום לתפלתו וגם בביהכנ"ס הקבוע לו צריך שיהיה לו מקום קבוע ובספר דרך משה מביא ע"ז משל נאה בשם כתבי האריז"ל למלך שרוצה ללכוד חומת העיר אז לוקח קנה שריפה שקורין ביקס ויורה כמה פעמים במקום אחד עד שינקב החומה אבל אם הוא טיפש ויורה פעם כאן ופעם במקום אחר אז החומה נשארה שלימה כך מיום שחרב ביהמ"ק נעשה חומת ברזל בינינו לבין אבינו שבשמים והתפלה שלנו הוא כמו קני השריפה ואם מתפלל כל פעם במקום אחד אז תפילתו עושה נקב בהחומה של ברזל וכו' ועיין במג"א דתוך ד' אמות חשוב מקום קבוע:

ישכים אדם לביהכנ"ס כדי שימנה עם העשרה הראשונים שכל אחד מהעשרה הראשונים נוטל שכר כנגד כל הבאים אחריהם משום דבי עשרה שכינה שרי' ולפ"ז נראה דבעשרה הראשונים אין שום קדימה אך במעדני יו"ט כתב שגם בעשרה הראשונים יש קדימה והראשון נוטל שכר התשעה וכל הבאים אחריהם והשני נוטל שכר השמנה וכל הבאים אחריהם וכו' ועיין במג"א שבזוהר נשא איתא שיתאספו יחד העשרה ויבואו לביהכנ"ס:

ועיין בכל בו להדליק הנרות קודם שיכנס אדם שם משום דכל בי עשרה שכינה קדמה ואתי' כדאמרינן בגמרא ועיין בספר ש"צ דבביהכנ"ס הקב"ה מצוי שם תמיד אם כן ראוי ונכון שיהיה הנרות דולקות שם כל היום ואין לכבות אותם אחר התפלה ע"ש ולא ראיתי נוהג כן בשום מקום רק בכמה מקומות יש בביהכנ"ס נר תמיד שדולק תמיד אבל שאר נרות מכבין אחר התפלה ולענין אם להשתמש בנרות דביהכנ"ס לתשמיש דחול עיין בש"ע סי' קנ"ד והמחמיר תע"ב:

ועיין בהש"ע סי' צ"ח דמי שידו משגת ראוי שיהיה לו מלבושים נאים מיוחדים לתפלה כמו בגדי כהונה (ועיין בסי' נ"ג לענין ש"צ שהוא שוחט ובודק לא יתפלל בבגדים הצואים ומסריחין ואם אינו רוצה להחליף בגדיו בשעת התפלה מעבירין אותו) ועיין בספר ש"צ דאין דבר המעכב התפלה כמו בגד שעטנז ואפילו שוגג וע"ש גם כן בשם המקובלים שלא לישא עליו שום דבר ברזל בשעת התפלה (ולא שמעתי מי שנזהר בזה) ועיין בסי' צ"א לאזור אזור בשעת התפלה אפילו יש לו מכנסים שאין לבו רואה הערוה משום הכון לקראת אלהיך ישראל ועיין במג"א דאם הולך כל היום בלא אזור מותר להתפלל בלא אזור ע"ש אך היינו דוקא באם הולך במכנסים וגם כן שהמכנסיים שלו הם על חלוקו ולא על גופו כמ"ש בתב"ש סי' א' הובא בשע"ת כאן אבל אם הולך בלא מכנסיים או שהמכנסיים שלו הם על גופו ממש אז לאו דוקא לתפלה אלא הה"ד לק"ש או לשאר ברכות צריך חגורה דוקא ועל דבר הזה יש לדקדק בלילה כששוכב במטה מופשט מבגדיו בלא מכנסים או אפילו במכנסים התחתונים אבל הם על גופו ממש וצריך לברך איזה ברכה ועיין עוד בהש"ע כאן דאין להתפלל יחף אם לא שדרך אותו מקים לעמוד כן לפני הגדולים ועיין בבאה"ט דאין להתפלל בבתי ידים שקורין הענטשוך וע"ז נאמר ויד רשעים אל תנידני:

ועיין בעט"ז סי' צ"ה הובא בבאה"ט שם שבתפלה מיושב אל יסמוך לאחריו ולא יהיה מוטה לצדדין ולא יפשוט רגליו ולא ירכיבם זע"ז מפני שכ"ז הוא דרך גאות וע"ש עוד בשם תשובת הרמ"ע לנענע כל גופו לקיים כל עצמותי תאמרנה וכו' והיינו בתפלה דמיושב אבל בתפלת י"ח אין לנענע בשם תשובת מ"ע וכבר הובא תשובה זו במג"א סי' מ"ח אבל המג"א הביא אח"כ בשם ספר י"מ מאכ"ח שקצת פרושים נהגו להתנועע בנחת בחתימת הברכות לבד לקיים מפני שמי ניחת הוא ובשם מהרי"ל כתב שהיה מתנועע בתפלה מלפניו לאחריו ומאחריו לפניו ושהרקנטי פ' יתרו נתן טעם עפ"י קבלה להתנועע בתפלה ושכ"כ בזוהר וסיים המג"א ע"ז ודעביד כמר עביד וכו' ובלבד שיכוין ע"ש ועיין בא"ר סי' מ"ח הובא בפרמ"ג שם שקצת מתנועעים תנועה משובשת שהגוף עומד על עמדו רק הופך הראש פעם לימין פעם לשמאל והוא דרך גאוה רק תנועה ישרה הוא לכוף ראשו כאגמון ולהתנועע לצד הפנים וכמ"ש המהרי"ל שהיה מנענע גופו מאחוריו ולפניו ע"ש אך בספר מעבר יבק מאמר שפתי רננות פרק למ"ד כתב טוב לנענע עצמו דרך ימין ושמאל ע"ש ואפשר דקפידת הא"ר גם כן אינו רק אם הגוף עומד על עמדו ומנענע רק הראש:

ועיין במג"א סי' וא"ו בשם לבוש לומר תהלים קודם התפלה בכוונה להבריח הקליפות המונעים התפלה מלעלות ולכך נקרא תהלים זמירות לשון כריתה כמו לזמר עריצים והמחהש"ק שם מביא בשם בית יעקב לחלק בין אם אומרו ביחיד או בציבור דבציבור יאמר קודם התפלה אבל ביחיד טוב שיאמר אחר התפלה שהתפלל בציבור כמ"ש האריז"ל שכל השפע שאדם מוריד בתפלתו עם הציבור מתקיים אחר תפילתו כל משך זמן היותו בביהכנ"ס אך עיין בא"ר שהסכים גם כן ללבוש דדוקא בשאר תחנונים יש לעשות כן משא"כ תהלים אף ביחיד טוב יותר קודם התפלה שנקראין זמירות שיכרות המקטריגים ע"ש: הליכתו לביהכנ"ס עיין בסדר היום שיעמוד אצל מזוזת ביתו ויאמר אות ה"א מתמני אפי הורני ה' דרך חוקיך כל החי"ת פסוקים והיא סגולה להציל עיני אדם מראות שוא וכ"כ בספר אור צדיקים ממהר"ם פאפראש בשם ר"י החסיד ומוסיף גם כן לומר אח"כ פסוק שמע ישראל (וזה הובא גם כן בעט"ז סי' א') וינשק המזוזה להכניע היצה"ר בשם שד"י כי אותיות יצר במלואם יו"ד צד"י רי"ש הם ס"ת שד"י ויאמר פסוק מגדול עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב ז"פ ואח"כ ילך במרוצה לביהכנ"ס ויאמר ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו (והוא מדברי הגמרא פ"ק דברכות ובש"ע סי' צדי"ק מצוה לרוץ לביהכנ"ס שנאמר ונדעה נרדפה וכו') ולא ימשוך בדיבור עם שום אדם בדרך ועיין במג"א דזה עד פתח ביהכנ"ס אבל בביהכנ"ס עצמו אסור לרוץ אלא ילך באימה וביראה:

ועיין בחיי אדם בשם ספר יראים שמצות ומקדשי תיראו נוהג גם בבהכנ"ס ובהמ"ד מדאורייתא (ועיין בזוהר נשא דף קכ"ו דכל בי כנישתא דעלמא מקדש אקרי) ועיין בטוש"ע סי' קנ"א ביהכנ"ס וביהמ"ד אין נוהגין קלות ראש כגון שחוק והיתל ושיחה בטילה ובזוה"ק מחמיר ביותר בעונש המדבר בביהכנ"ס וז"ל בפרשת תרומה דף קל"א מאן דמשתעי בבי כנישתא במילין דחול ווי לי' דאחזי פרודא ווי לי' דלית לי' חולקא באלקי ישראל ובספר דרך משה כתב בשם האריז"ל שמי שמדבר בביהכ"נ נעשה מן הדיבור דבר ר"ל וכבר האריכו בזה כל ספרי יראים וכ"ז אפילו שלא בשעת התפלה דאז בכל מקום אסור אפילו אינו ביהכ"נ כמ"ש בש"ע סי' קכ"ד כל השח בשעה שהש"צ חוזר התפלה הוא חוטא וגדול עונו מנשוא ע"ש ועיין בש"ע סימן צדי"ק שמי שרוקק בביהכ"נ צריך לדורסו ברגליו או לכסות בגמי (וכיצד ינהג בתפלת י"ח אכתוב לקמן בסדר תפלת י"ח) ובשבת אסור לשפשף ברגליו משום דמשוה גימות (אם לא שהוא קרקע מרוצף:

אבל מותר לדורסו לפי תומו ואע"ג דממילא ממרח עיין סי' שט"ז ועיין במג"א בשם ס"ח סי' רנ"ג שהרוצה שלא ירוק תדור בביהכנ"ס ילעוס קודם כניסתו שורש לאקרי"ץ אבל בעיוהכ"פ ובעט"ב אסור שישאר המתיקות בפיו וכשבולע הרוק בולע המתיקות) ועיין בש"ע סי' צ"ח דאין לנשק בניו הקטנים בביהכנ"ס שאין להראות אהבה זולה אהבת הקב"ה:

הנה המג"א ריש הלכות ברכת השחר מביא בשם ספר הכוונות שקודם התפלה יקבל עליו מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך והטעם מובן ומפורש במחצית השקל שם אך נראה לפענ"ד דאפשר להטעים הדבר בדרך זה דידוע מספה"ק והוא מדברי הזוה"ק והתיקונים דתפילה צריכה להיות בדחילו ורחימו ואיהי תרין גדפין להעלות התפלה השמימה ואם לאו לא פורחת לעילא והנה לפ"ז מה יעשו אנשים כערכינו וראיתי בני עלי' והם מועטים אך אמרו שהצדיקים עמודי עולם יעלו תפילתינו בתוך תפילתם והנה לכאורה עדיין לא עלתה ארוכה למכותינו כי ידוע מדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות סוף פ' חלק דאסור להתפלל ע"י אמצעי והיא אחד מי"ג עיקרים (ומטעם זה מיאן הגאון המהר"ל מפראג לומר פיוט מכניסי רחמים כידוע) ואין לומר דאין אנו מתפללין ע"י הצדיקים רק דהצדיקים בעצמן מעלין התפלה דכיון דאי אפשר בלא"ה הוי כאלו מתפללין ע"י אמצעות הצדיקים אך עיין בשו"ת ח"ס או"ח שמחלק בין מלאכים לבני אדם כיון דכל ישראל הם גוף אחד אין זה כמליץ בעד אחר משא"כ גבי מלאכים ע"ש ודברי פח"ח והנה בספר אורח לחיים פרשת נח מביא ששאל לרבו הגה"ק מו"ה שמואל שמעלקי מניקלשפורג זצללה"ה שאיך אפשר לקיים ואהבת לרעך כמוך במי שעשה לו חבירו איזה רעה והשיב משום דכל ישראל הם גוף אחד ולפעמים אדם מכה את עצמו בלי דעת היתכן שיקח מקל ויכה לידו על אשר הכה אותו בלי דעת הלא לחסר דעה יחשב כן ממש הדבר הזה שהוא נפש אחת עם חבירו ואם חבירו עושה לו איזה רעה מפני חסרון דעה וכשישלם לו הרעה יכאיב לעצמו יותר אלא יחשוב שהכל מאתו ית"ש והרבה שלוחין למקום ע"ש ודברי הגה"ק מו"ה ש"ש זצללה"ה ממש כבר הם כתובים בספר שלה"ק שער האותיות אות בי"ת ע"ש) ולפ"ז מי שמקיים ואהבת לרעך כמוך זאת יעיד שהוא גוף אחד עם כל ישראל כדברי הגה"ק מו"ה ש"ש הנ"ל (כי מבלעדי זאת אי אפשר לקיים ואהבת וכו' כי כל אדם יש לו איזה אנשים שונאים וכשאלת הגה"ק בעל אורח לחיים וא"כ שפיר יכולין הצדיקים להעלות תפילתו ואין זה כמתפלל בעד אמצעי כדברי הח"ס הנ"ל אבל מי שאינו מקיים ואהבת לרעך כמוך עכ"ח שאינו גוף אחד עם כל ישראל וממילא אין הצדיקים יכולין להעלות תפילתו כי יהיה נחשב ע"י אמצעי כמובן לכך קודם התפלה צריך לקבל עליו מצות ואהבת לרעך כמוך:

ועיין בספה"ק דזה הוא גם כן באם יש בתפלתו איזה חיות דהיינו שעכ"פ מכוון פי' המלות אבל אם אין בתפילתו שום חיות לא יועיל שום התכללות והתקשרות עם הצדיקים ובספר לקוטי יקרים מביא ע"ז משל נחמד לסיעה של בני אדם הנוסעים יחד ונחלה אחד מהם בדרך בודאי לא יניחהו שם רק יאחזו בזרועותיו ויוליכו אותו משא"כ באם ח"ו ימות אחד מהם בודאי יניחהו שם וילכו להם כמו כן ממש הוא הדבר הזה אם היה בתפילתו עכ"פ איזה חיות דהיינו שכוון עכ"פ פי' המלות הוי כמו חולה ויסייעהו הצדיקים משא"כ בלא כוונה כלל כמת הוא חשוב ובעלים מטפלים בנבלה: ועיין בספר סוד יכין ובועז שלכונות פי' המלות צריך להקדים הכוונה לאמירה דהיינו שקודם שיאמר אדון עולם אשר מלך יהרהר בלבו פי' המלות ולא להיפך כי מה דהוה הוה שכבר אמר התיבה בלא כוונה והוא כגוף בלא נשמה ומה מהני שמכוון אח"כ ובאמת דברים אלו כבר הם נכללים בדברי האגרת הרמב"ן שכתב והסר כל דברי עולם מלבך בעת התפלה וטהר רעיונך וחשוב הדיבור קודם שתוציאנו מפיך וכ"כ בס' רוקח בהקדמה וז"ל קודם שיצא הדיבור מפיך חשוב ביאורו ע"ש והנה להקדים הכוונה לאמירה הוא סגולה להתפלל מתוך הספר כידוע למודה על האמת וכ"כ בשם האריז"ל שכל התפלה היה מתפלל מתוך סידר התפלה והיא סגולה גם כן להנצל ממחשבות זרות ובשם הגר"א ז"ל כתבו רמז ע"ז ועם הספר ישוב מחשבתו הרעה ועיין במג"א סי' צ"ח שכתב בשם ספר הגן ג"כ סגולה לבטל המחשבה זרה בעת התפלה שיאמר פי פי פי ואח"כ ירוק ג"פ ולא ירוק לגמרי שאסור לרוק בעת התפלה לרצונו אך בדרך נחת והלשון תהא בין שפתים בשעת הרקיקה ובזה ילך המחשבה והא"ר כתב רמז ע"ז יהיה לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך אך במקום שאסור להפסיק אין לעשות כן דהוי הפסק ע"ש והא"ר כתב בשם קשל"ה סגולה אחרת להעביר יד ימינו על מצחו ג"פ ובכל פעם יאמר הפסיק לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי ואם הוא במקום דאסור להפסיק יהרהר בלבו ובסידר ר' שבתי כתב בשם הרמ"ק סגולה לומר הפסוק אש תמיד תוקד על המזכח לא תכבה וכתבו רמז ע"ז וכי יזיד איש על רעהו (היינו היצה"ר על איש ישראל) להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות היינו שיאמר הפסיק אש תמיד תוקד על המזבח ובזה ימות היצה"ר וה' יטהר לבנו לעבדו באמת ובלבב שלם אמן כיה"ר:

ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך זכות אברהם וכו' הוא מדברי הזוה"ק בהקדמת בראשית ובפרשת ויקרא וז"ל לא בעי בר נש למיעל לביהכנ"ס אלא אי אימלך בקדמיתא באברהם יצחק ויעקב בגין דאינון תיקנו צלותא לקמי קב"ה (ועיין בספר מגיד תעלומה על מסכת ברכות מהגה"ק מו"ה צבי אלימלך מדינוב זצללה"ה שמטעם זה נקרא התפלה בלשונינו דאווינן היא לשון דאביכן ר"ל מן תקנת אבותינו שאבות תקנם) הה"ד ואני ברוב חסדך אבוא ביתך דא אברהם אשתחוה אל היכל קדשך דא יצחק ביראתך דא יעקב ע"ש ולכאורה יש להבין הלא תמה זכות אבות כדאיתא במסכת שבת דף נ"ה ואין לומר כתירוץ התוס' שם דדוקא לרשעים תמה אבל לא לצדיקים ע"ש דכי מחזיקין עצמינו לצדיקים אך י"ל דאין כוונת התוספת דוקא לצדיקים רק הכוונה על היפך מרשעים דרק לרשעים תמה אך לכאורה עדיין לא עלתה ארוכה למכותינו דהלא אמרינן סוף פ"ג דנדה אפילו כל העולם אומרין לך צדיק אתה הוי בעיניך כרשע אך באמת כבר האריך בזה בספר לקוטי אמרים מהגה"ק בעל התניא שח"ו להיות במיניו כרשע דהלא בפי' אמרינן באבות ואל תהי רשע בפני עצמך רק הכוונה לשלול שלא יהיה בעיניו כצדיק שכבר יצא ידי חובתו ע"ש ואני שמעתי לפרש אפילו כל העולם אומרין לך צדיק אתה הוי בעיניך כרשע היינו שיהיה לו מדת השתוות שיהיה שוה בעיניו הגנות והשבח כמ"ש בחובת הלבבות פ"ה משער יחוד המעשה בשם חסיד אחד ע"ש והוא נכון אח"כ ראיתי שאין צריך לכל האריכות הלז וחדאי נפשי שמצאתי באו"ז הלכות תפלה דהא דאמרינן תמה זכות אבות ר"ל שאינו עומדת מעצמה אבל כשמתפללין שיעמוד לנו זכות אבות לענין זה כל ימי הארץ לא יתמו ועומדת לעד ע"ש מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל הנה העט"ז כתב בשם רש"ל שאין לומר פסוק מה טובו שבלעם אמרו ועיין בישועות יעקב או"ח טעם אחר שלא לאמרו ע"ש אך בכל הסידורין שלפנינו איתא וכן הוא בסידר האריז"ל ועיין בסידר ר"ע בסופו כתב הנכנס לביהכנ"ס יאמר מה טובו וכ"כ בד"מ בשם הכל בו וכ"כ בסדר היום וז"ל קודם שיכנס לביהכנ"ס ינקה מנעליו ויאמר ואני ברוב חסדך ויכנס ויאמר מה טובו וכן בספר מטה משה אך שהיה תלמוד רבינו הרש"ל מ"מ כתב ובבואו לביהכנ"ס נוהגין לומר מה טובו וע"ש עוד וכן בסדר היום שמביאים לומר עוד כמה פסוקים שלא נדפסו בסידורין שלנו ונהרא ונהרא ופושטה:

והנה בעט"ז שם מביא עוד בשם רש"ל שגם פסוק ואני תפילתי אין לומר שאין לאמרו אלא במקום שקבעו חכמים דהיינו בשבת במנחה עפ"י המדרש ע"ש ולכאורה כפי שנראה מפע"ח וכן בסידר השל"ה שמביא שם דברי האריז"ל נראה שגם רבינו האריז"ל לא היה אמרו אך בסידר ר' שבתי איתא איתא גם פסוק ואני תפילתי וכתב כוונה ע"ז ע"ש אך פסוק ה' אהבתי מעון ביתך וגם פסוק ואני אשתחוה ואכרעה שנדפס בסידורין שלפנינו גם שם ליתא אך בסידר ר' קאפיל מצאתי גם פסוקים אלו וכתב כוונה על כל אלו פסוקים ע"ש וגם בספר אור צדיקים מהר"ם פאפראש מביא כל הפסוקים אלו וכדרך שנסדר בסידורין שלפנינו:

אדון עולם אשר מלך עיין במט"מ בשם ר"י החסיד ורב האי גאון ורב שרירא גאון שמי שמכוון באמירת אדון עולם תפלתו נשמעת ואין שטן מקטרג על תפילתו וכו' ע"ש הנה מזה נראה שנוסח אדון עולם היה גם בזמן הגאונים (ובאיזה סידורי אשכנז הנדפסים בווין ראיתי שבס' התחיי' הכריח בראיות שר' יוחנן בן זכאי תיקן נוסח אדון עולם) והטעם שתיקנוהו לאמרו קודם התפלה כתב במט"מ שם שהוא מטעם הנ"ל מפני שהוא סגולה להתקבל התפלה ומבטל המקטריגים ע"ש ולפענ"ד נראה דאפשר משום דידוע מספה"ק דקודם התפלה צריך לקבל עליו מצות אהבה ויראת ה' והנה איך נמשך לאדם האהבה והיראה עיין בר"ח ריש שער היראה שאם יצייר אדם בדעתו שאם יעדר מציאת כל הנבראים מפני זה לא יגיע חסרון ח"ו במעלתו ית"ש כי הוא היה מלך קודם שנברא העולם וכל מה שברא לא ברא אלא לכבודו כדי שיכירו גדולתו ית"ש וגם באחרית הימים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא ובכ"ז אף שאין צריך לכל הנבראים מ"מ השגחתו עליהם בכל עת א"כ החיוב ליראה מלפניו ולאהבה אותו ית"ש והנה בנוסח אדון עולם נכלל כל דברי הר"ח הנ"ל וזהו אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא ר"ל שהיה מלך קודם שנברא העולם והכוונה בזה לומר שמלך קודם שנברא העולם ועל מה מלך עיין בסידר השל"ה (ועיין בא"ר שצריך לומר בטרם כל הכ"ף בקמ"ץ) לעת נעשה בהפצו כל אזי מלך שמו נקרא ר"ל שכל מה שברא לא ברא אלא כדי שיתגלה מלכותו ית"ש (ועיין בא"ר לומר בחפצו כל הכ"ף בחולם ורפי ע"ש) ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך ר"ל שגם באחרית הכל ונשגב ה' לבדו ע"ז אמר נורא ר"ל מזה ניכר שהוא נורא וצריך לירא מלפניו ית"ש ואח"כ אמר והוא אלי וחי גואלי וציר חבלי בעת צרה וכו' ר"ל אף שאין צריך לכל הנבראים מ"מ השגחתו עלי בכל עת אם כן החיוב הוא לאהבה אותו, ממש דברי הר"ח הנ"ל כ"ז כתבתי רק בדרך אפשר וה' ינחינו בדרך אמת:

ודע דנוסח כל הסידורין שלפנינו והוא נסי ומנוס לי אך נוסח סידר היעב"ץ וסידורי ספרד והוא נסי ומנוסי ע"ש ועיין בסידר השל"ה דכתב בידו אפקיד רוחי בעת אישן ואעירה ועם רוחי גויתי יש מדבקין תיבות ואעירה לתיבות אישן וכן מורה החרוז לפ"ז צריך לנקוד אישן בפתח תחת השי"ן (וכן הוא נוסח היעב"ץ בפתח) אמנם העיקר ואעירה קאי אלמטה ואישן נקוד בקמ"ץ ע"ש:

ודע דבסידורי ספרד יש כאן תוספת בנוסח אדון עולם וזה הוא והוא שני להמשיל לו להחבירה והוא ראשון והוא אחרון לכל חומר וצורה ראשית בלי תכלית ולו העוז והמשרה בלי ערך בלי דמיון בלי חבור בלי פירוד גדול כח והגבורה והוא אלי וחי גואלי וכו' מנת כוסי ביום אקרא והוא רופא והוא מרפא והוא צופה והוא עזרה בידו אפקיד רוחי וכו':

יגדל אלהים עיין בסידר היעב"ץ שי"א שהרמב"ם תיקנו וי"א דניאל ב"ר יעקב וי"א יחיאל בן ר' ברוך ועיין בבאה"ט סי' מ"ח דרבינו האר"י ז"ל לא היה אומר נוסח היגדל ע"ש אך מדברי השל"ה ריש שער האותיות ומסידורו שער השמים שמשבח שם נוסח היגדל ע"ש נראה שהיה אומרו וכן הסדר היום מביא נוסח היגדל ועיין בספר מדרש פנחס מהרב הקדוש ר' פנחס מקאריץ שם כתב לאמרו בשבת אבל לא בחול ולא כתב שם שום טעם ע"ז ואפשר דכן הוא גם כן דעת הסדר היום שמביא נוסח היגדל רק אחר תפלת מוסף של שבת ע"ש:

נמצא ואין עת אל מציאותו הכוונה בזה כמ"ש הרמב"ם ז"ל בריש הלכות יסודי התורה יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר יכול להמצאות ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים הוא לבדו יהיה מצוי ולא יבטל הוא לבטולם שכל הנמצאים צריכין לו והוא ברוך הוא אינו צריך להם ולא לאחד מהם הוא שהנביא אומר וה' אלהים אמת הוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמתיתו והוא שתורה אמרה אין עוד מלבדו כלומר אין שם מצוי אמת מלבד כמותו עכ"ד הקדושים המלהיבים לבו של אדם:

אחד ואין יחיד כיחודו עיין בהקדמת ספר חובת הלבבות שכתב אשר לו יאות ענין אחד האמתי ע"ש וביאר דברים אלו עיין בשער היחוד שם וברמב"ם פ"א מיסודי התורה ובפרישו להמשניות פרק חלק שיש כמה מיני אחדות ואינם אחדות האמתי אבל השי"ת הוא אחד האמתי מכל צד וזה ואין יחיד כיחודו: אין לו דמות הגוף ואינו גוף ביאור הדברים עיין בשלה"ק דאין לו דמות הגוף ואין לו דמות אפילו ממה שהוא ואינו גוף דהיינו המלאכים שאין להם גוף וע"ש עוד פי' אחר בדרך סוד:

לא קם בישראל כמשה עוד נביא ומביט את תמונתו הטעם שמשה זכה לתמונת ה' יביט משא"כ שאר הנביאים נראה לפענ"ד בדרך אפשר דידוע מדברי המדרש שלא היה שום אדם אשר היה יכול לעמוד בדין רק משה רבינו לבד ובזה פי' המגלה עמוקות דלכך היה נקרא איש אלקים מפני שהיה יכול לעמוד בדין ולא היה צריך לרחמים והנה אמרו חכמז"ל האי מאן דאכיל דלאו דידי' בעית לאסתכלי באפי' וידוע גם כן שהשי"ת תמיד הוא בבחינת משפיע כמ"ש בר"ח ריש שער היראה שמבלעדי שפעו וחיותו אי אפשר להתקיים לכל העולמות אפילו רגע לכך כל הנביאים כיון שלא קבלו שפעם וחיותם מהשי"ת רק מצד רחמים לא היו יכולין לאסתכלי באפי שכינתא משא"כ רבינו משה כיון שקיבל הכל מצד הדין אם כן לא היה אצלו נהמא דכסופא לכך זכה לתמונת ה' יבינו:

לא יחליף האל ולא ימיר דתו לעולמים לזולתו והא דאמרינן במדרש שמיני חידש תורה מאתי תצא עיין במפורשים שזה יהיה הוראת שעה ואפשר דזה הוא הכוונה גם כאן לא יחליף דתו אבל רק לעולמים אבל לפי צורך שעה יחליף ועיין מ"ש בזה בסדר אני מאמין בשם השלה"ק גומל לאיש חסד כמפעלו עיין בעיון תפלה שצ"ל לאיש חסד החי"ת בקמ"ץ והסמ"ך בחירי"ק וכן הוא באמת בסידורי ספרד ובהדי' מפורש שם כן שכתב גם כן יו"ד אחר הסמ"ך ע"ש אך בכל הסידורין איתא חסד בשני סגלי"ן והא דנקרא חסד אם הוא כמפעלו וגם למה אמר כמפעלו ולא כפעלו כמו שאמר כרשעתו הוא ע"ד הפסוק ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשיהו משום דאמרינן הבא לטהר מסייעין אותו הבא לטמא פותחין לו אם כן המעשים טובים שאדם עושה הם בעזר השי"ת וזה הוא החסד שהקב"ה משלם שכר כמפעלו כפי ערך הפעולה שנעשה ולא כפי מה שפעל בעצמו ועוד אפשר עפ"י מה דאיתא בספה"ק שהקב"ה משלם שכר גם על לעתיד ומקרא מלא הוא בהוציאך וכו' ממצרים תעבדון את אלהים ההר הזה משא"כ לגבי עונש הוא באשר הוא שם וגם על מחשבה טובה מקבל שכר ולהיפך על מחשבה רעה אינו מקבל עונש וזה שאמר כאן צופה ויודע סתרינו ר"ל המחשבות שלנו וגם מביט לסוף דבר בקדמותו היינו הדברים העתידין לעשות ע"ז גומל לאיש חסד כמפעלו ר"ל אף אם לא עשה עדיין רק שעתיד לעשות או שרק חשב לעשות מ"מ מקבל שכר כאלו עשאה משא"כ לגבי עונש יתן לרשע רע כרשעתו אשר עשה בפועל ולא מה שחשב לעשות או שעתיד לעשות כ"ז כתבתי בדרך אפשר וה' ינחיני בדרך האמת:

ברכת השחר הנה דעת הרמב"ם ז"ל פ"ז מהלכות תפלה לברך ברכת השחר כל אחת ואחת בשעת חיובם וכן נראה מלישנא דהגמרא בפרק הרואה וכן היה מנהג רבינו האריז"ל כמבואר בפע"ח ע"ש אך עיין בטוש"ע סי' מ"ו שמפני שאין הידים נקיות נהגו לסדרן בביהכנ"ס (ואין ראיה מהגמרא ומהרמב"ם והאריז"ל שהם היו קדושים והיו נזהרים שלא ליגע במקומות המסואבות משא"כ רובא דעלמא שאין יכולין ליזהר ולשבות בנקיון כל כך) וגם מפני העמי הארץ שאין יודעים לברך כדי שיענו אמן וכו' ע"ש והנה במנהג דידן יש גם כן מנהגים שונים כמבואר בטור וב"י וד"מ סי' וא"ו יש מסדרין כל הברכות בביהכנ"ס גם ברכת ענט"י ואשר יצר ויש מברכין ואשר יצר בביתם כדי שלא להפסיק בין נטילה להברכה וברכת אשר יצר כדי שאם בתוך כך יצטרך לעשות צרכיו שנית יצא מספק פלוגתא דרבוותא אם לברך ב' פעמים א"י ויש ליתן עוד טעם אחר לברכת א"י כמ"ש בד"מ שברכת אשר יצר יש לו שייכות להנטילה ודעת הרש"ל בתשו' לברך אשר יצר בביתו וענט"י בביהכנ"ס והטעם כי ברכת ענט"י נתקנה עבור התפלה דוקא ומנהגינו לברך כל הברכות עד לשכוי בינה בבתינו וכ"כ במטה משה שזה המובחר בדרכים לברך גם בה"ת עד לפגרים מתים בביתו (אלא שדעתו שם שברכת ענט"י לא יברך בביתו אלא בביהכנ"ס דאזיל בשיטת רבו המהרש"ל הנ"ל) וטעם למנהג דידן שאנו חוששין לדעת הטור והמחבר שלא לומר שום פסוק קודם בה"ת וברכת אלהי נשמה אפשר משום דיש סומכין אותה לברכת אשר יצר כמו שאכתוב לקמן בסמוך לכך גם הנוהגין לברך אותה אחר ברה"ת מברכין אותה בבתיהם שלא יהיה אגודת אגודת ואלו ואלו דברי אלהים חיים ועל כלם אני קורא ועמך כלם צדיקים ועיין בשע"ת שיש מברכין א"י ואח"כ ענט"י וטעמם ע"ש אך השע"ת שם כתב דאין טעמם מוכרח:

ועיין בהס"ע סי' וא"ו שיש נוהגין שאחר שבירך אחד ברכת השחר וענו אחריו אמן חוזר אחד מהעונים אמן ומברך אחריו ועונים אחריו גם כן אמן וכסדר הזה עושים כלם ואין לעורר אחריהם ולומר שכבר יצאו באמן שענו תחלה (ר"ל כי המהרשד"ם והמבי"ט קוראי תגר על מנהג זה עיין בשע"ת) מפני שהמברך אינו מכוין להוציא אחרים והם מכוונים שלא לצאת בברכתו ע"ש (ועיין בפרמ"ג שכתב דבאגור כתב שנהגו הזקנים כן ועכשיו בעוה"ר נתקיים ירהבו הנער בזקן ויבטלו התפלות ע"ש אך ממ"ש בשע"ת שהאריז"ל היה עונה אמן אפילו אחר מאה אנשים ע"ש נראה שמנהג הזה היה גם כן בבית מדרשו של רבינו האריז"ל שלא רק הזקנים לבד היו נוהגין כן ואודת ביטול התפילות כל ערום יעשה בדעת) וטעם מנהג זה עיין במג"א כדי לענות צ' אמנים כמ"ש המקובלים שיראה אדם שיהיה בתואר צדי"ק דהיינו לענות בכל יום צ' אמנים ד' קדושות י' קדישים ק' ברכות ועיין בזוה"ק בראשית דף ק"ס שהברכה טוב שיהיה בשלשה שאחד יברך ושנים עונים אמן ועיין ברעיא מהימנא ריש פרשת עקב דכל ברכה דאתיבי אמן עלי' דא הוא בקיומא ועיין במחהש"ק כאן בשם הש"ך חו"מ שפ"ב דהא דאמרינן שברכה שוה עשרה זהו' היינו דוקא שמברכין בפני רבים ע"ש וכל דיני ומנהגי אמן וב"ה וב"ש אכתוב אי"ה לקמן בסדר תפלת י"ח בהחזרת הש"צ ועיין בשע"ת שעכ"פ לא יתאספו יחד ויאמרו הברכות בזה אחר זה רק יפסיקו בין זה לזה:

ודע דכל ברכת השחר אם השכים קודם אור הבוקר יכול לברכם אף בלילה חוץ מברכת לשכוי בינה שיש שם דעות בזה וכל ברכת השחר אם לא יש בירך קודם התפלה יכול לברכם אח"כ חוץ מברכת ענט"י וברה"ח וברכת אלקי נשמה ואכתוב כל אחד במקומו ע"ש ולענין אם הפסיק באמצע הברכה בברכת השחר או בשאר ברכות עיין בח"א כלל ה' אם הפסיק בברכה קצרה צריך לברך ואפילו לקדיש וקדושה אסור ובדיעבד צ"ע אם יחזור ויברך אבל בברכה ארוכה כמו א"י וכדומה הדין כמו בברכת ק"ש:

בא"י אלהינו מלך העולם עיין בהש"ע סי' ה"א שיכוין בברכות פי' המלות וכשיזכיר השם יכוין וכו' וכבר כתבתי מזה לעיל בסוף סדר רחיצת פניו ידיו ורגליו ע"ש אשר קדשנו במצותיו עיין באבודרהם שאשר קדשנו הוא לשון קידושין שהקב"ה קדשן לישראל במצותיו ובר"ח פ"א משער הקדושה פ' בדרך פשוט שעשיית המצות מקדש את האדם כמ"ש ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים והא דהברכות פותחין בלשון נגלה ברוך אתה ה' אלהינו ומסיימין בלשון נסתר אשר קדשנו וכו' עיין באבודרהם מפני שהקב"ה הוא נגלה מצד מעשיו ונסתר מצד אלהותו ית"ש וכו' ובסידר השל"ה כתב טעם אחר עפ"י דרכו בקודש וצונו על נטילת ידים הנה נוסח כל ברכת השחר הם במסכת ברכות פרק בתרא חוץ מברה"ת שהוא בפ' קמא ע"ש והא דמברכין עכט"י עיין בהרא"ש שם משום דמצריכין כלי לנט"י והכלי שמו נטלה בלשון הגמ' ואף דאין צריך כלי אלא לאכילה לא חילקו חכמז"ל בזה והפרישה סי' דל"ת כתב בשם אגור שהוא לשון הגבהה משום דאמרינן פ"ק דסוטה דהנוטל ידיו צריך להגביהם למעלה וכ"כ הספה"ק להגביה ידיו בשעת ברכת נט"י ועיין בזוה"ק פרשת נשא ופ' יתרו דאין להגביה ידיו למעלה אלא בשעת תפלה וברכה ע"ש ולענין אם כיעור בלילה אם מברך ענט"י כתבתי לעיל בסדר נט"י שחרית ע"ש:

ודע דמי שלא בירך ברכת ענט"י קודם התפלה אין לו לברך אחר התפלה כי י"א דברכת ענט"י שחרית משום תפלה הוא ועיין מ"ש בזה לענין ברכת אלהי נשמה וברה"ת:

בא"י אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בחכמה עיין בהש"ע שהכוונה הוא שבריאת האדם הוא חכמה נפלאה והמהרש"א פי' על שם שנתן חכמה באדם משא"כ לשאר בעלי חי ע"ש ולכאורה איך שייך זאת לעשיית צרכיו נראה לפענ"ד עפ"י מה דאיתא במדרש פרשת בראשית שבד' דברים אדם דומה למלאכי שרת ובד' דברים לבהמה וחשב שם מטיל גללים כבהמה וכנגד זה חשב שיש בו דעה כמלאכי שרת ע"ש לכך לאחר עשיית צרכיו שהוא מהדברים הדומין לבהמה אומר אשר יצר בחכמה שכנגד זה יש בו חכמה כמלאכי שרת ובספר מגיד תעלומה על ברכות מצאתי שפי' עפ"י דברי המהר"ל מפראג על מאמר חכמז"ל כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה כי ב' דברים נבדלין מן הגוף החכמה למעלתה והצואה לפחיתתה לכך המלעיג על דבר הנבדל למעלתה נידון בדבר הנבדל לפחיתתה לכך מברכין אשר יצר בחכמה בעשיית צרכיו ע"ש ות"ל ית"ש כי הרחק לא התרחקתי ההרחקתי ללכת מדבריהם הקדושים וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים הנה נוסח הגמרא שלפנינו (חללים חללים) וכן הוא בפי' רש"י ונוסח האבודרהם חלים חלים ע"ש ובמחולת עפר בישעי' ב' אך נוסח דידן הוא בסידר ר"ע וברי"ף ורמב"ם ובמחזור ויטרי וברא"ש ולזה הסכים ג"כ בטור וב"י ובד"מ וכן הוא בהדי' במדרש תנחומא פרשת שמיני ונתן שם רמז ע"ז שחלולים חלולים בגימטריא רמ"ח כנגד אבריו של אדם ע"ש (ועיין באבודרהם שכתב שהאומרים חלולים חלולים הוא טעות ותמי' שלא הרגיש שכן הוא בהדי' במדרש) ועיין בגמרא פ"ג דברכות רבש"ע יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים ע"ש גלוי וידוע לפני כסא כבודך הא דאומרין לפני כסא כבודך ולא אומרין לפניך (ובאמת נוסח הרי"ף הוא לפניך אך בכל הנוסחאות כנוסח דידן עיין באבודרהם שמרמז שמקום הנפשות הם לפני כסא הכבוד ע"ש ובפשיטות היה נראה לפענ"ד כיון דיפתח ויסתם קאי אנקבי הרעי והשתן אין זה דרך כבוד למעלה לומר לפניך ודע דבכל הסידורין שלפנינו הוא (כסא כבודך) הב' כפי"ן רפוי' אך בסידר היעב"ץ ובפרמ"ג כתבו שהכ"ף הא' צריך להיות דגושה שאם יפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם הנה גירסת הרז"ה אחד בשני פתחי"ן אך בכל הסידורין שלפנינו הוא בסג"ל ובקמ"ץ ולזה הסכים בסידר היעב"ץ ועיין בפרמ"ג שהכריע דלפי' הב"י הוא כרז"ה אך לפי' הט"ז הוא כנוסח דידן ועיין בסידר האר"י והרמ"ק ששם הנוסחא (שאם יסתם אחד מהם או יפתח אחד מהם) וכן הוא בנוסח הרמב"ם והאבודרהם וכן נראה מהב"י אך בנוסח הגמרא שלפנינו ובסידר ר"ע ובבה"ג ובפי' רש"י וברי"ף ורא"ש ובמחזור ויטרי הוא יפתח קודם ליסתם וכנוסח סידורי דידן ע"ש ודע דנוסח הגמ' וסידר ר"ע ובה"ג וברמב"ם ובאבודרהם (או אם יסתם) אך ברי"ף ורא"ש ובמחזור ויטרי ליתא תיבות (אם) וכנוסח דידן אי אפשר להתקיים הנה נוסח הרי"ף והבה"ג והאבודרהם (אינו יכול להתקיים) אך נוסח דידן הוא בגמרא וברמב"ם ובסידר ר"ע ובמחזור ויטרי וברא"ש ודע דגרסת העט"ז ובסידורי ספרד והיעב"ץ אי בצר"י ולגירסא זו הסכים גם כן בפרמ"ג אך עיין בשע"ת שמסכים לגירסת הרז"ה לומר בחיר"ק ושאין לשנות ממה ששגור בפי כל ע"ש ולעמוד לפניך הנה ברי"ף וברמב"ם ובבה"ג ובאבודרהם ובסידורי ספרד והרמ"ק ליתא הך ולעמוד לפניך אך הוא במחזור ויטרי וברא"ש ואפשר משום דבגמרא אדרבא הנוסחא (אי אפשר לעמוד לפניך) וליתא שם כלל תיבות להתקיים ע"ש לכך אנו גורסין תרוי' אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך אפילו שעה אחת הנה בסידורי אשכנז ליתא וכ"כ בב"י בשם מהר"ם מרוטינבורק שלא לומר אפילו שעה אחת מפני שאדם סותם פיו כמה שעות ויכול לחיות ע"ש ועיין בט"ז שגם לפי' רש"י ז"ל אין לאמרו ובאמת גם בנוסח הגמ' שלפנינו ליתא אך נוסח דידן הוא ברי"ף ורמב"ם ובה"ג וברא"ש ועיין בטור וב"י שמיישבין קושיות המהר"ם ומסכימין ומסכימין לנוסח דידן וכן הוא בסידר ר"ע והאר"י והרמ"ק ודע דנוסח הרא"ש אינו רק (אפילו שעה) וכן הוא בסידר ר' קאפיל אך בכל הנוסחאות הנ"ל הוא אפילו שעה אחת וכנוסח דידן בא"י רופא כל בשר ומפליא לעשות הנה יש אומרים רופא חולי כל בשר והוא נוסח הרא"ש והב"י והלבוש וסידר היעב"ץ אך בנוסח הגמ' שלפנינו וברי"ף ורמב"ם וסידר ר"ע ובמחזור ויטרי ובאבודרהם ליתא תיבות (חולי) וכנוסח דידן ולזה הסכים גם כן במהרש"ל ובמט"מ ובמג"א ועיין בט"ז שכל אחד יש לו על מה שיסמוך וחלילה למחוק שום נוסחא ע"ש והנה בדעת רבינו האריז"ל אין הכרע איך נוסחתו אך זאת כתב המג"א בשם כתבים שיש בברכה זו מ"ה תיבות ועיין בשע"ת ובלבושי שרד ובמחהש"ק אך כפי הנראה בפע"ח ובמשנת חסידים יראה שהוא כדברי השע"ת ע"ש:

ברכת התורה הנה דעת הרמב"ן ועמי' רוב מהראשונים שברה"ת הוא מ"ע דאורייתא אך מדאורייתא אינו רק ברכה אחת ואם נסתפק אם בירך ברה"ת דעת הפר"ח דחוזר ומברך לכולהו וכן נראה שזה הוא ג"כ דעת החיי אדם והנשמת אדם ודעת השאגת ארי' בתשו' דאינו מברך רק ברכה אחת ויברך ברכת אשר בחר בנו שהוא מעולה שבברכות ולזה הסכים בסידר דרך חיים אך דעת המחבר דאינו מברך כלל ונראה שלזה הסכים גם כן בשע"ת ובפרמ"ג והנה במצוה דאורייתא איתא בהש"ע סי' סמ"ך שצריכה כוונה לצאת לכך איתא בכמה סידורין לומר קודם ברה"ת הריני מוכן ומזומן לקיים מצות עשה לברך על התורה:

הישן ביום שינת קבע על מטתי דעת רוב הפוסקים דצריך לחזור ולברך אך כבר העיד בנו הש"ע שנוהגין שלא לברך ומי שניעור כל הלילה יש פלוגתא בין הפוסקים בזה והמג"א כאן ובסי' תצ"ד הכריע דצריך לחזור ולברך ושכן עיקר אך הרוצה לצאת ידי ספק ישמע הברכות מאחר ע"ש. והנה מי שלא בירך ברה"ת קודם התפלה אם לומד אחר התפלה מיד בלי הפסק נפטר בברכת אהבה רבה ואם לא למד מיד דעת הא"ר בשם הלבוש ושאר אחרונים דצריך לברך אח"כ ברה"ת ולזה הסכים בחיי אדם אך דעת הקיצור ש"ע דאין מברך שכן נראה דעת הרי"ף והרמב"ם ובה"ג ושכן פסק בש"ע התניא:

והנה בענין ברה"ת רבו המנהגים יש מברכין קודם פ' התמיד אחר לעולם יהא אדם ורבון כל העולמים והובא מנהג זה בטור וברוקח ונוסח סידר הרמ"ק והאר"י ז"ל והסדר היום לברך אחר ברכת השחר ונוסח סידורי דידן ברה"ת תיכף אחר ברכת אשר יצר בכ"ז יש פסוקים קודם כגון פסוקי מה טובו ושאר פסוקים והיינו מפני שאין אומרם רק דרך תחנונים (עיין בש"ע בשם האגור) והעיד ע"ז הרמ"א שכן המנהג אך מנהג דידן שלא לומר שום פסוקים קודם ברה"ת וכדעת הטור והמחבר ועיין בספר ש"צ דגם הנוהגין לומר קודם כל מצוה וברכה פסיק ויהי נועם לא יאמר קודם ברה"ת: בא"י אלהינו מלך העולם אשר קדשני במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה הנה נוסח ספרד והרמב"ם והש"ע על דברי תורה ועיין בתר"י שהוא נוסחא מדוייקת אך הטור כתב שנוסח אשכנז הוא לעסוק בדברי תורה ולזה הסכים גם כן הב"ח וכן הוא במחזור ויטרי וברא"ש ובר"ן פי"א דנדרים וכן הוא נוסח הגמרא שלפנינו והא דקאמר לעסוק בדברי תורה ולא אמר ללמוד תורה עיין בב"ח ויותר ביאור הדברים בט"ז שהכוונה לעסוק בתורה דרך משא ומתן דרך פלפול בטורח ויגיעה ע"ש ולפענ"ד נראה דאפשר עפ"י מה שפירש אדומו"ר הגה"ק מו"ה יקותיאל יהודא ט"ב זצללה"ה מסיגוט בספרו הנכבד ייטב לב פרשת וישלח דברי חכמז"ל פ"ו דברכות לא ימוש ס"ת מפיך יכול דברים ככתבים ת"ל ואספת דגנך הנהג בהם מנהג דרך ארץ ופי' אדומו"ר דר"ל שגם בשעה שעוסק במו"מ יהיה עוסק עפ"י התורה וזה הנהג בהם ר"ל עם התורה מנהג דרך ארץ ובזה יקיים לא ימוש וגם ואספת דגנך ע"ש וזה שאנו מברכין לעסוק בדברי תורה היינו לעסוק כל העסקים עם הדברי תורה וזה עיקר המצוה ובלא"ה אי אפשר לקיים והגית בו יומם ולילה כי אם אין קמח אין תורה ועפי"ז אפשר לפרש בדרך סמך מאמר חכמז"ל בנדרים ולא שמעו בקולי ולא הלכו בו שלא ברכו בתורה תחילה דהנה בהפלאה פי' ולא הלכו בו שבשעה שעסקו במו"מ לא היה דעתם על התורה ע"ש וזה שלא ברכו בתורה תחלה ר"ל תחלת ברה"ת שהוא לעסוק בד"ת אותו ברכה לא ברכו הם כיון שברכה זו נתקן לעסוק במו"מ עם התורה והם בשעה שעוסקו במו"מ לא היה דעתם על התורה כמו שפי' הפלאה כ"ז כתבתי רק בדרך סמך ופיטפוטי דאורייתא טבין:

והערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך הנה יש אומרים הערב נא בלא וא"ו וכן העיד רבינו הרמ"א שכן המנהג אך סיים שטוב יותר לומר בוא"ו וכ"כ בבאה"ט בשם האריז"ל דאף שהיה אומר שברכה בפני עצמה הוא והיה עונה אמן אחר לעסוק בדברי תורה מ"מ היה אומר והערב בוא"ו והטעם עיין בשע"ת בפינו ובפיות עמך בית ישראל כן הוא נוסח דידן ובאבודרהם ובסידר השל"ה ונוסח סידורי ספרד הוא ובפי פיות עמך בית ישראל וכן הוא נוסח הגמ' שלפנינו וברי"ף ורמב"ם ובמחזור ויטרי וברא"ש ונוסח סידורי אשכנז הוא ובפי עמך בית ישראל וכן הוא בסידר ר"ע וכן הוא גירסת הרז"ה ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו הנה בסידורי אשכנז ליתא תיבות אלו (וצאצאי צאצאינו) וגם בגמ' וברי"ף וברמב"ם ורא"ש וטור ובסידר ר"ע ובמחזור ויטרי ליתא אך הוא בסידורי ספרד והרמ"ק ובסידר השל"ה והיעב"ץ ובאבודרהם בשם אבן הירחי ובעט"ז משום שצריך להתפלל על בנים ובני בנים שיהיה ת"ח מכאן ואילך התורה מחזרת על האכסני' שלה ומ"ש המג"א דבכלל צאצאיו הם גם כן בני בנים עיין בא"ר והובא בפרמ"ג שהשיג ע"ז ע"ש ולכאורה מי שאין לו בנים וגם אינו ראוי להוליד איך מתפלל ונהיה אנחנו וצאצאינו וכו' אך עיין בספר חסידים סי' תתל"ט דלכך הברכות הם בלשון רבים שלא בשבילו בלבד הוא אומר וכו' ע"ש צאצאי עמך בית ישראל הנה בסידורי ספרד והרמ"ק ליתא וכפי הנראה משום דבלשון וצאצאינו נכלל גם כלל כל ישראל אך נוסח דידן הוא בגמ' ובכל הנוסחאות ועיין בזוה"ק וישלח דף קס"ט מאן דצלי צלותא בעי לפרשא כדקא יאות ע"ש כלנו יודעי שמך עיין בא"ר שהכוונה על רזי וסודות התורה כי התורה כלה שמותיו של הקב"ה הם ולומדי תורתך לשמה בגמ' וברמב"ם וברא"ש ובסידר ר"ע ובמחזור ויטרי ליתא תיבות (לשמה) אך הוא ברי"ף ובאבודרהם ובסידר השל"ה וכן נראה מדברי האריז"ל ועיין הכוונה בזה בב"ח עפ"י דרכו בקודש ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל לכאורה מה הוא הלשון המלמד לשון הוה ודוחק לומר כמ"ש הט"ז על ברכת נותן התורה משום דהקב"ה ממציא לנו בכל עת טעמים חדשים דאם כן מה הוא לעמו ישראל הלא גם עכו"ם אם יעסוק בתורה בודאי ימצא גם כן טעמים חדשים אך נראה לפענ"ד דאפשר עפ"י דברי השלטי הגיבורים על המרדכי פ"ב דשבת דכשאדם לומד תורה לשמה אפילו אם אין בלבו להבין עומקה של הלכה הקב"ה מגיה דבריו שלא יצא מכשול מפיו ע"ש וזה המלמד תורה היינו מה שהקב"ה מגיה דברינו וזה דוקא לעמו ישראל ואפשר דלכוונה זו הוסיף גם כן רבינו הרי"ף ז"ל תיבות לשמה כי זה הוא גם כן דוקא במי שלומד לשמה כמ"ש השלטי הגיבורים וע"ז שייך שפיר הברכה אח"כ המלמד תורה וכו' כ"ז כתבתי בדרך אפשר וה' ינחינו בדרך האמת:

(הגה הנה נוסח סידר ר"ע הערב נא ה' אלהינו וכו' ובפה עמך בית ישראל ובצאצאינו ובצאצאי עמך בית ישראל ונהיה כלנו וצאצאינו מלומדי תורתך ויודעי שמך ונוסח האבודרהם ובפיות עמך בית ישראל בצאצאינו ובצאצאי עמך בית ישראל ונהיה כלנו יודעי שמך ולומדי תורתיך ונוסח הגמ' והרמב"ם יודעי שמך ועוסקי תורתך ע"ש וגם כן בחתימת הברכה נוסח סידר ר"ע המלמד תורה לעמו ישראל ברחמים ואפשר כוונתו למ"ש התיו"ט פרק שלשה שאכלו שהתורה הוא רק מצד חסד ורחמים ע"ש):

בא"י אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים הא דפותחת בברוך אף שסמיכה לברכת והערב נא וכל ברכה הסמיכה לחברתה אינה פותחת בברוך עיין בב"י בשם רבינו יונה מפני שאמרה בפני עצמה כשקרא בתורה בציבור ונתן לנו את תורתו ואף דהחזיר הקב"ה על כל אומה ולשון שיקבלו התורה ומה אשר בחר בנו ונתן לנו תורתו נראה שהכוונה על שכפה עלינו הר כגיגית מה שלא עשה כן לכל האומות כטענות האומות בריש מסכת ע"ז ועיין באפיקי יהודא שפי' המדרש דאמרו האומות מת ראוי להתקרב אלו יותר מכל האומות דהכונה על שכפה עלינו הר כגיגית ע"ש והוא כדברינו ברוך אתה ה' נותן התירה הכוונה בזה כתבתי לעיל בשם הט"ז משום דהקב"ה ממציא לנו בכל עת טעמים חדשים וזה נותן התורה ע"ש:

ועיין בש"ע סי' קל"ט דמי שקראוהו לקרות בתורה קודם שבירך ברה"ת נפטר מלברך אח"כ אשר בחר בנו רק מברך לעסוק בדברי תורה והערב נא וכו' עד המלמד תורה לעמו ישראל ואח"כ ברכת כהנים וכו':

יברכך ה' וישמרך הנה בגמ' לא מוזכר כלל מפסוקים אלו וגם ברי"ף וברא"ש ליתא אך הוא בסידר ר"ע וברמב"ם ובטור וגם התוס' הביאו בשם מנהג הצרפתים והוא מטעם שלא יהיה הפסק בין הברכה להלימד (ואם הפסיק בין הברכה להפסוקים דעת הב"ח דצריך לחזור ולברך ומ"מ לענין מעשה צ"ע) והטעם שהתקינו פסוקים אלו דוקא עיין בר"ח מפני שרצו לסדר אחר ברה"ת ג' פסוקים כדרך הקורא בתורה דתנן שלא יפחות מג' פסוקים והתקינו אלו שיש בהם ברכה ע"ש ולפענ"ד אפשר עפ"י מ"ש באבודרהם דבפסוקי ברכת כהנים מרומזים על הקורין בתורה דהיינו בפסוק יברכך יש ג' תיבות כנגד ג' הקורין בחול ובפסוק יאר ה' יש ה' תיבות כנגד ה' שקורין ביו"ט ובפסוק ישא ז' תיבות כנגד ז' הקורין בשבת ע"ש בסדר החזרת הש"צ לכך כיון שהתקינו ג' פסוקים כקורא בתורה התקינו אלו שמרומזים בהם הקורין בתורה והנה נוסח דידן לומר קודם ברכת כהנים פסיק וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם ואחר ברכת כהנים פסוק ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם אך בסידורי אשכנז ליתא וגם ברמב"ם ובמחזור ויטרי ליתא והנה פסוק ושמו את שמי איתא גם בסידר ר"ע אך פסיק וידבר גם שם ליתא אך נוסחא דידן הוא בסידר האר"י ובתולעת יעקב ע"ש: אלו דברים שאין להם שיעור הנה בסידר ר"ע ליתא כלל משנת אלו דברים שאין להם שיעור ואלו דברים שאדם אוכל פירותיהן ובסידר הרמ"ק ובסדר היום איתא אך גם כן רק משנת אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן ויש עוד שם שינוי אחרת ששם איתא לאמרה אחר פרש' העקידה וכן הביא הב"י בסי' מ"ו בשם נוסח הסידורין שלפניו אך נוסח סידורי דידן לאמרה אחר ברה"ת וגם משנת אלו דברים שאין להם שיעור הוא עפ"י התוספת בשם הצרפתים ובמחזור ויטרי אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז עיין בספר ש"צ בשם ספר הכוונות לומר (אוכל מפירותיה) ושכן נראה מדברי הב"ח סי' מ"ו ע"ש וכן הוא בהדי' גם נוסח הר"ש בריש מסכת פאה ועיין בתוספת שבת דף קכ"ז ששה דברים אוכל מפירותיהן וכן הוא באו"ז הלכות תפלה אך נוסח דידן הוא כנוסח המשנה והגמ' שלפנינו ובמדרש רבה פרשת דברים ובתנחומא פ' יתרו וברמב"ם בפירוש המשניות שם ובסדר התפלה ובמחזור ויטרי ולכאורה צע"ק נוסח הנ"ל הלא בפסוק כתוב אמרו לצדיק כי טוב כי פרי מעלליו יאכלו ולא מפרי כיבוד אב ואם וגמילות חסרים והשכמת בית המדרש שחרית וערבית הכנסת אורחים וביקור חולים והכנסת כלה והלוית המת הנה במשנה ריש פאה לא מוזכר כלל השכמת ביהמ"ד והכנסת אורחים וכו' אך נוסחיתינו אינו מריש פאה רק ממסכת שבת דף קכ"ז וכן מבואר בהדי' בתוס' פ"א דברכות ובמהרש"א שם ע"ש וכן הוא הנוסחא בסדר התפלה להרמב"ם ובסדר היום ובסידר הרמ"ק אך הכנסת כלה והלוית המת גם בגמ' שם וברמב"ם וברמ"ק ובסדר היום ליתא ומצאתי בתשובת רש"ל שהעיר בזה וכתב שם לומר באמת נוסחא אחרת (כיבוד אב ואם וגמ"ח והבאת שלום והכנסת אורחים וביקור חולים ועיון תפלה והשכמת ביהמ"ד והמגדל בניו לת"ת והדן את חבירו לכף זכות ות"ת כנגד כלם וכן הוא בגמ' שבת שם) אך עיין בסידר השל"ה שהוא ע"ד סוד ובדרך פשוט נראה לפענ"ד דאפשר עפ"י מה שנאמר במוכה הגיד לך אדם מה טוב וכו' כי אם אהבת חסד והצנע לכת ודרשו חכמז"ל אהבת חסד זה גמילות חסד והצנע לכת זה הכנסת כלה והלוית המת וכיון דחשוב כאן גמ"ח חשוב גם כן הכנסת כלה והלוית המת כיון דחזינן מדברי מוכח דשייכין אהדדי ועיין בתשו' מהר"ם שי"ק מ"ש בזה והנלפע"ד כתבתי ועיון תפלה והבאת שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו הנה בסידורי אשכנז ליתא הך (ובין איש לאשתו) ובאמת גם במשנה ובגמ' וברמב"ם ובמחזור ויטרי ליתא אך נוסח דידן הוא בסידר האר"י והרמ"ק ובסדר היום ובסידר השל"ה ובתשובת רש"ל ותלמוד תורה כנגד כלם הנה אם כי ת"ת כנגד כלם מ"מ אין לך רשות לפטור ממצות וגמ"ח וכבר האריכו בזה בהקדמה לספר ר"ח ובסדר היום כאן ואעתיק מה ששמעתי בזה בשם הרב הקדוש מו"ה זוסיא זצללה"ה שפעם אחת בא לאיזה עיר והיה שם איש אחד שהיה עוסק בתורה אבל לא בגמ"ח ובא אצלו הרה"ק הנ"ל וביקש אותו שיקבץ בעבורו מעות והשיב האיש הנ"ל שאין רצונו לבטל מת"ת כי ת"ת כנגד כלם ואמר לו הרב הקדוש מו"ה זוסיא שיספר לו איזה מעשה בעיר אחת היה עשיר אחד וקנה בגד עליון שקורין טיליפ יפה חג"ה הנה נוסח סידורי ספרד ורמ"ק השכמת ביהכנ"ס וג"כ ליתא שם תיבות אלו שחרית וערבית ובאמת גם בהגמ' וברמב"ם ליתא ואפשר שלכך שינו בספרד והרמ"ק לשון הגמ' וכתבו השכמת ביהכנ"ס כדי שלא נאמר שהכוונה על השכמת ביהמ"ד לת"ת כי זה אומר אח"כ ות"ת כנגד כלם ואפשר דזה ג"כ כוונת ניסחותינו שהוסיפו תיבות שחרית וערבית להורות שהכוונה על השכמת לתפלה:

והנה יש עוד שינוי בנוסח ספרד והרמ"ק ששם הנוסחא ביקור חולים והכנסת אורחים והשכמת ביהכ"נ ביהכ"נ והבאת שלום ונוסח הרמב"ם מאוד וכאשר בא לביהכנ"ס מלובש ביקור חולים והשכמת ביהמ"ד והכנסת בניליפ הנ"ל ותהום כל העיר על אורחים אך נוסחא דידן הוא גם כן רוב יופי' והיה שם איש עני ונתקנה בסידר השל"ה ור' קאפיל:

מאוד ע"ז ומכר כל אשר לו וקנה גם כן טיליפ כנ"ל וכאשר בא האיש עני לביהכנ"ס מלובש עם הטיליפ ותצחק כל העיר וחרה מאוד להאיש העני הנ"ל ושאל הלא הטיליפ שלי הוא ממש כמו של הנגיד הנ"ל ומדוע צחקתם עלי והשיבו לו הלא הנגיד הנ"ל הוא מלובש מכף רגל ועד ראש עם בגדים יקרים אך האמת שהטיליפ הוא יקר מכל אמנם לא כן אתה שאתה הולך בלא מכנסיים כמו כן ממש כוונת המשנה הלז שחושב כיבוד אב וכו' וזה הוא הבגדים מכף רגל ועד ראש אך ת"ת הוא הטיליפ שהוא יקר מכל אבל מי שהוא ערום ויחף ואין לו רק הטיליפ הלא אך לצחוק הוא כך שמעתי והדברים נכונים מצד עצמן:

ועיין בסידר היעב"ץ שהעיר כל חמתו על הסידר בית תפלה שהדפיס נוסח אלו דברים שאדם עושה אוכל פירותיהן ע"ש ולפענ"ד לא אדע מה קול רעש גדול הלא כנוסח הבית תפלה היה בהדי' בהסידורין שהיה לפני רבינו הב"י כמבואר בסי' מ"ו בד"ה ובסידורי אשכנז ע"ש ועיין במסכת שבת דף קכ"ז ובקידושין דף מ' דאמרינן שם והא אנן תנן אלו דברים שאדם עושה אוכל פירותיהן וכו' הרי בהדי' דבנוסח המשנה שהיה לפני רבותינו בעלי הגמ' היה גם כן שאדם עושה כנוסח הבית תפלה הנ"ל ובפרט לפי מ"ש לעיל שנוסח דידן אינו ממסכת פאה רק ממסכת שבת בודאי ניחא כי שם הנוסחא כנוסח הבית תפלה וכן הנוסחא במחזור ויטרי ובסידורי ספרד ע"ש (וכוונת נוסחא זו עיין בפי' כסא רחמים על אבות דר"נ פ' מ' משום דאמרינן במדרש דכל המצית שאדם עושה הקב"ה זורעה ומוציאה פירות והפירות אוכל בעוה"ז וכו' לכך קאמר דבמצות אלו תיכף בשעת עשוי' אוכל הפירות וא"צ להמתין עד שיוציאה פירות ע"ש) ע"כ אם כי אנן הנוהגין עפ"י סידורי דידן מנהגא ומה שכן הוא גם כן הנוסחא במשנה שלפנינו ובירושלמי ובמדרש פרשת דברים אך גם הנוהגין עפ"י נוסח הבית תפלה גם כן מנהגא ואלו ואלו דברי א"ח:

ועיין בסדר התפלה להרמב"ם ששם איתא לומר אחר משנת אלו דברים מימרת הגמ' דפ' אין עומדין ובנדה דף ס"ו אמר ר' זירא בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבת עליהם שבעה נקיים ואח"כ מימרת תדב"א כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב וכו' שהוא בסוף נדה ואח"כ מימרת אמר ריא אמר רבי חנינא ת"ח מרבים שלום וכו' שהוא בסוף מסכת ברכות:

אלהי נשמה שנתת בי עיין באבודרהם והובא בד"מ להפסיק מעט בין אלהי לתיבות נשמה שלא ישמע שהנשמה הוא אלקי טהורה הוא הור הנה הנה בנוסח הגמ' ובסידר ר"ע וברמב"ם וברא"ש ובמחזור ויטרי ליתא תיבות (היא) אך נוסח דידן מיוסד עפ"י נוסח הרי"ף ז"ל ועיין בשע"ת דלפי מ"ש בכוונת שיש מ"ז תיבות בברכה זו א"כ אין לומר (היא) ע"ש אך המעיין בסידר ר' שבתי יראה בהדי' שגורס היא רק דלא גרס לעתיד לבוא רק לעתיד לבד ע"ש וגם מ"ש בספר עבוה"ק מהחיד"א שלא יאמר טהורה היא דילמא ח"ו פגמה ואינו טהורה ע"ש לפי מ"ש בכתבי האר"י ז"ל דטהורה היא נגד נשמה לנשמה שבאצילות ע"ש (והנה בסודם לא בא נפשי ולא באתי רק כמעתיק דבריו הקדושים) וכבר כתבו הספה"ק דמי שיש לו נשמה שבאצילות אין חטא בא על ידו עיין בר"ח פ"ז משער התשובה ובלקוטי תורה מהאריז"ל פ' האזינו והוא מדברי הזוה"ק ע"ש כ"ז כתבתי רק בדרך אפשר ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו אתה נפחת בי הנה בעט"ז סי' ז' כתב שאין לומר אתה נפחת בי רק אתה נפחתה כי לא נאמר נפיחה רק באדה"ר ע"ש אך עיין בספר ש"צ שאין זה דיוק שכל העולם הם מחלקי אדה"ר וכן אומרין בנוסח נשמת כל חי ורוח ונשמה שנפחתה באפילו ע"ש וכן הנוסחא בגמ' וברי"ף ורמב"ם וכו' ע"ש והא דלא אמרינן גם כן בראתה ב' יצרתה בי (ובאמת בח"א מהרש"א ובסידר השל"ה נאמר גם כן בראתה בי יצרתה בי אך בכל הנוסחאות כנוסח דידן עיין בצל"ח משום דהנשמה כבר נוצרה והיתה באוצר הנשמות ע"ש ואתה משמרה בקרבי להבין השינוי בין בי לבקרבי עיין בסידר השל"ה כי בי הוא בעצמו אבל בקרבי הגה"ה הנה נוסח השבלי לקט אלהי נשמה שנפחתה בי אך בגמרא ובכל נוסחאות שנתתה בי וכנוסח דידן אתה בראתה אתה יצרתה אתה נפחתה בי הנה בגמרא ובסידר ר"ע ליתא כלל תיבות אלו אתה בראתה ונוסח הרי"ף אתה יצרת ואתה בראתה אך נוסח דידן ברמב"ם וברא"ש ובמחזור ויטרי ובאבודרהם ובדברי האריז"ל:

ודע דנוסח הרי"ף ורמב"ם והרא"ש ובמחזיר ויטרי ואתה יצרתה ואתה נפחתה ונוסח המהרש"א בח"א אתה יצרת ואתה נפחתה וכן הוא בהדי' בכנפי יונה אך נוסח דידן לומר הכל בלא ווי"ן הוא בגמ' ובסידר ר"ע ובאבודרהם ובסידר השל"ה ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד ליטלה ממני הנה נוסח סידר ר"ע אתה משמרה בקרבי אתה עתיד ליטלה ממני אך בכל הנוסחאות הוא בווי"ן ובנוסח דידן ולהחזירה בי לעתיד לבוא בסידר ר"ע וברמב"ם ובסידר השל"ה ואתה עתיד להחזירה בי אך בגמ' וברי"ף ובמחזור ויטרי ובאבודרהם כנוסח דידן כל זמן שהנשמה בקרבי הנה נוסח הרמב"ם כל זמן שהנשמה תלוי' בקרבי ונוסח המחזור ויטרי כל זמן שהנשמה תהא תלוי' בקרבי אך בגמ' ובסידר ר"ע וברי"ף ובבה"ג ובאבודרהם כנוסח דידן מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי ברי"ף וברמב"ם ובאבודרהם ליתא תיבות אלו ואלהי ואלהי אבותי ובסידר ר"ע ובמחזור ויטרי גם תיבות ה' אלהי ליתא אך נוסח דידן בגמ' ובסידר הרמ"ק והשל"ה וכן נראה מדברי האריז"ל רבון המעשים בנוסח הרי"ף ליתא ונוסח סידר. ר"ע אדון כל המעשים ונוסח סידור' ספרד שאתה הוא רבון כל המעשים אך נוסח דידן בגמרא ובמחזור ויטרי ובאבודרהם ובסי' השל"ה וברמב"ם אדון כל הנשמו' הנה נוסח הרי"ף ז"ל רבון כל הנשמות ועיין באבודרהם שהמון עם אינם אומרין רק רבון כל המעשים ולא אדון כל הנשמות וטועין הם שצריך לומר מעין חתימה סמוך לחתימה וגם הרמב"ם ור"ע כתבוהו ע"ש ובאמת בנוסח שלפנינו ליתא ברמב"ם ובר"ע אך נאמן עלינו האבודרהם וגם בגמ' ובמחזור ויטרי ובסידר הרמ"ק והשל"ה איתא ע"ש ודע דבסידורי ספרד יש כאן תוספת נוסחא ומושל בכל הבריות אך בכל הנוסחאות ליתא:

בקרבי הוא לשון קרבה בעלמא והנה אלהים עשה את האדם ישר להיות מתדמה קצת לנשמה לכך אמר נשמה שנתת בי נפחתה בי אבל לאחר שקלקל האדם ונעשה הגוף חומר עכור אז אין דביקות עצמי' הגוף להנשמה ע"כ אמר משמרה בקרבי לשון קורבה בעלמא אך לעתיד שיזדכך הגוף חזר ואמר ולהחזירה בי לעתיד לבא ע"ש ודברי פח"ח ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים הנה יש סומכין ברכת אלהי נשמה לברכת אשר יצר כדי שתהא ברכה הסמוכה לחברתה מפני שאינה פותחת בברוך וכן דעת רוב הפוסקים אך נוסח סידורי דידן לאמרו אחר ברה"ת הוא עפ"י דברי רבינו הרמ"א ז"ל שכתב בסי' מ"ו ונהגו לסדר ברה"ת מיד אחר ברכת אשר יצר ואין לשנות ושכן משמע בתוספת ובמרדכי והטעם עיין בד"מ שאינה צריכה להסמיכה מפני שהוא ברכת הודאה ע"ש ולכאורה הלא גם לדעת הרמ"א והד"מ עכ"פ מהיות טוב להסמיכה אך עיין בס' אשל אברהם מהגה"ק מבוטשאטש שהוא מפני חביבות ברכת תוה"ק לכך יש להקדימה ע"ש ולכאורה לדעת אלו שאינה סמיכה אם כן למה אין בה מלכות הלא קי"ל דכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה עיין בב"י סי' רי"ד דכיון שמזכיר בה שהקב"ה ברא הנשמות ונפחם בגופות ואח"כ נטלם מהם ומחזירן להם אין מלכות גדולה מזה ע"ש:. ועיין בספר ברכת הבית שער ל"ד שהקשה שם ידידי הרב הגדול המחבר נ"י על דברי הרמ"א הנ"ל דכתב דכן משמע בתוספת ובמרדכי והלא לא נמצא בתוספת ובמרדכי כלל מזה ואדרבא משמע בתוספת ברכות דף מ"ו שאלהי נשמה הוא סמיכה לברכת אשר יצר ע"ש ולפענ"ד ברור דיש כאן חסרון בדברי רבינו הרמ"א וכן צ"ל ונהגו לסדר ברה"ת מיד אחר ברכת אשר יצר וקורין אחרי' ברכת כהנים ומשנת אלו דברים ואין לשנות וכן משמע בתוספת ובמרדכי פ"ק דברכות וקאי הך וכן משמע על זה דקורין אחריו ברכת כהנים ומשנת אלו דברים וכן הוא בהדי' בד"מ כמ"ש ע"ש וזה באמת נמצא בתוספת ובמרדכי שם ע"ש וע"ז שייך גם כן שפיר ואין לשנות דהיינו אקריאת הפסוקים ומשנת אלו דברים דאלו אסמיכת ברה"ת לאשר יצר לא שייך ואין לשנות כיון דלכמה פוסקים יש קפידא להסמיך ברכת אלהי נשמה לאשר יצר ואם כי דלדעת הרמ"א אין קפידא ואפשר יש עוד איזה צד למעליותא להקדים ברה"ת כמ"ש לעיל מ"מ לא שייך ואין לשנות:

ודע דמי שניעור כל הלילה יש ספק אם לברך ברכת אלהי נשמה עיין בשע"ת לכך יש לברך בלא שם ומלכות או ישמע הברכה מאחר ויכוין לצאת (וכן הדין לגבי ברכת המעביר שינה) ומי שלא אמר ברכת אלהי נשמה קודם התפלה יש ספק אם יאמר אח"כ די"א דיוצאה בברכת מחי' מתים שאמר בתפלת י"ח: הנה קודם שמתחיל אדם איזה ברכה צריך לכוין לבו ולידע איזה ברכה שמברך וז"ל הס' חסידים סי' תתמ"ב לא יתחיל אדם בא"י עד שיחשוב בלבו על מה יש לומר הברכה וכו' ע"ש ואם בפתיחתו הי' דעתו על ברכה אחרת אז יש דעות שגם בדיעבד לא יצא עיין בגמ' פ"ק דברכות בסוגי' דפתח בחמרא וסיים בדשכרא ובמפרשים ובש"ע שם והנה ברכות אלו מהנותן לשכוי בינה עד הנותן ליעף כח מתוך שהם ברכות קצרות סמיכות זה לזה ע"כ מי שמברך אותן בע"פ שכיח הוא שאינו יודע בפתיחת הברכה איזה ברכה שמברך ובפרט מי שמברך אותם במהירות ולפעמים ג"כ דעתו על ברכה אחרת לזאת נכון לברך הברכות מתוך סידר התפלה ומה גם שכבר כתבתי לעיל שכל התפלה טוב ונכון להתפלל מתוך הספר והוא סגולה להנצל ממחשבות זרות ועיין בפרמ"ג סי' נ"ג דעכ"פ הש"צ יתפלל מתוך הסידר ועיין במחבר סי' רע"ד דמי שאין לו יד בקבלה אל יתפלל מתוך סידר האר"י כי הוא יוהרא וגונב דעת הבריות ועיין בפרמ"ג סי' י"ד שהתרעם על שנוטלין סידר של חבירו בלא דעתו ולפענ"ד נראה דקפידת הש"ע על הספרים לא היה אלא בזמניהם שלא היה הדפוס מצוי' משא"כ בזמנינו שלוקחין סידר בעד איזה פרוטות לית מאן דקפיד ע"ז אך באם הוא סידר היקר או שאר ספרים יקרים אז יש ליזהר בזה גם בזה"ז:

הנותן לשכוי בינה הנה נוסח סידורי אשכנז אשר נתן לשכוי בינה וכן הוא הנוסח בגמ' שלפנינו ובתוס' וברי"ף וברא"ש ובבה"ג ובמחזור ויטרי ובכל בו אך נוסח דידן הוא ברמב"ם ובסידר ר"ע ובטוש"ע ובאבודרהם וכן הוא נוסח האר"י והרמ"ק ובודאי כן היה ג"כ נוסח הגמ' שלפניהם ואלו ואלו דברי אלהים חיים ולכאורה קשה לנוסח דידן הלא ברכה זו ניתקן ע"ש הפסוק או מי נתן לשכוי בינה כמ"ש הרא"ש והטור א"כ טפי היה לנו לומר אשר נתן כלשון הפסוק אך זה אינו דכבר כתב הטור סי' קט"ז דבדרך שבח ותפלה רשאי לשנות לשון הפסוק ואפשר משום דכל הברכות הם בלשון בינוני תיקנו גם ברכה הנותן בלשון בינוני ולא אשר נתן בלשון עבר ואף דברכת כל צרכי ג"כ בלשון עבר כבר עמדו ע"ז המעדני יו"ט והפרמ"ג ולא מצאו טעם לדבר ואפשר דלרבותינו בעלי נוסחת הנותן לשכוי היה להם טעם על ברכת כל צרכי וע"ז לא היה להם טעם להבחין כין יום ובין לילה הנה בסידורי ספרד הוא לילה הלמ"ד הא' בפת"ח והשני בקמ"ץ ובכל הסידורין שניהם בקמ"ץ ודע דנוסח סידר ר"ע להבין בין יום ובין לילה אך בכל הנוסחאות כנוסח דידן. והנה כל ברכת השחר אם השכים קודם אור הבוקר יכול לברכם אך ברכת לשכוי בינה יש בזה דעות לברך ביום דוקא: שלא עשני גוי הנה גירסא דידן עשני בפת"ח תחת השי"ן וכן היא גירסת הרז"ה וגירסת סידורי ספרד בקמ"ץ תחת השי"ן ובסידר היעב"ץ מקיים השתי גירסות ע"ש והא דמברכין בלשון שלילה שלא עשני גו' ולא מברכין שעשני ישראל והן אמת שנוסח הרא"ש ועוד איזה נוסחאות שעשני ישראל אך עיין בשלה"ק ובמג"א שזה שינוי המדפיסים מחמת יראה) עיין בט"ז ובמג"א ולכאורה קשה בשלמא שאר ברכת השחר שייך לברך בכל יום משא"כ ברכת שלא עשני גוי וכן ברכת אשה ועבד היה די לברך פעם אחת מיום שנברא ואפשר משום דבכל בוקר נעשה כברי' חדשה כמ"ש הרשב"א לענין נט"י שחרית ואפילו ניעור כל הלילה לא פליג ממש כמ"ש שם לענין נט"י ובמג"א בשם המקובלים כתב דברכות אלו על שלא נדבק בנו בלילה נשמת גוי או נשמת עבד ואשה ע"ש ואם תאמר מנ"ל באמת שלא נדבק בנו עיין בסידר הרמ"ק ותמצא מרגוע לנפשך ודע דנוסח ג' ברכות אלו ושלא עשני גוי עבד אשה) הוא בגמ' במנחות פ' התכלת והובא ברי"ף וברא"ש פ' הרואה והנה בגמ' שם ובתוספתא וברי"ף וברא"ש הגירסא עשאני באל"ף אחר השי"ן וכן היא במחזור ויטרי ובטור אך בסידר ר"ע וברמב"ם ובש"ע ובאבודרהם הוא בלא אל"ף וכנוסח דידן:

שלא עשני עבד עיין בספר עבוה"ק מהחיד"א דנשים יברכו שלא עשני גוי' שפחה וכן הוא בסידר היעב"ץ אך עיין בס' אשל אברהם דאין לשנות נוסח הנהוג אצלינו כי בלשון גוי נכלל גם גוי' ובלשון עבד נכלל גם שפחה ע"ש והנה נוסח הרמב"ם לברך אשה קודם עבד וכן הוא בספר האשכול וכן נראה לכאורה מהגמ' בפ' התכלת שם ומתוספתא אך נוסח דידן לברך עבד קודם אשה הוא בסידר ר"ע ובטוש"ע ובאבודרהם וברוחק ובכל הסידורין וכפי הנראה ברי"ף ורא"ש יראה שנוסחת הגמ' שלפניהם היה ג"כ אשה לבסוף וכן היא בהדי' נוסח הירושלמי ברכות אם גם לפי נוסח הגמ' שלפנינו אין ראי' כי הגמ' שם לא סידר כן רק מתחלה כשהיה סלקא אדעתי' שמברכין שלא עשני בור במקום עבד אבל אח"כ דמסיק דמברכין עבד ולא בור ע"ש א"כ הסדר להיפך עבד קודם אשה וזה ברור והנה דעת הב"ח דאם הקדים אשה קודם עבד לא יברך שוב עבד וכן אם הקדים עבד לגוי אך דעת הט"ז דבדיעבד אין קפידא ע"ש:

שלא עשני אשה הנה עיין בטוש"ע שנשים במקום שלא עשני אשה מברכין שעשני כרצונו כמי שמצדיק עליו הדין ועיין בפר"ח ובסידר היעב"ץ ובעבוה"ק דלא יברכו ברכה זו כיון שלא נזכר בתלמוד ע"ש והנה אם כי אין למחות בידן כי כבר נתפשט המנהג לברך ויש להם על מה שיסמוכו כיון שהטור והש"ע מביאין מנהגם והוא נדפסה בכל הסידורין מ"מ נראה לפענ"ד דמהיות טוב שיאמרו אחר הברכה בשכמל"ו:

ועיין בטור בשם סידורי ספרד לברך ג' ברכות אלו (גוי עבד אשה) אחר ברכת עוטר ישראל וכן הוא באבודרהם וכפי הנראה הטעם משום דלאחר שמברכין אוזר ישראל ועוטר ישראל ששייכין דוקא לגבי ישראל כמ"ש הב"י שייך לברך שלא עשני גוי וכו' אך נוסח דידן הובא בטור בשם סידורי אשכנז וכן הוא בסידר ר"ע וברוקח וטעמא דידן עיין בפרישה בשם לבוש כיון שג' ברכות אלו נתקנו על יצירת ובריית האדם לכך מברכין אותם אחר אשר יצר ואלהי נשמה ולשכוי בינה שהם גם כן על מנהגו של עולם ואח"כ מתחילין בברכת הנהנין ע"ש ולפענ"ד אפשר דלאחר לשכוי בינה שהוא ברכה על שנתן לנו הקב"ה לב להבין כמ"ש הרא"ש מברכין שלא עשני גוי וכו' ר"ל שמה שאנו שמחים עם הבינה ודעת שנתן לנו הוא לעבודת הבורא ית"ש וכדרך שמברכין אחר ברכת אתה חונן השיבינו לתורתך כ"ז כתבתי בדרך אפשר וה' ינחיני בדרך האמת:

פוקח עורים הנה ז"ל הטור והש"ע כי מנח ידיו על עיניו (ר"ל כדרך שאדם עומד ממטתו ממשמש בידיו על עיניו לפותחם) אומר פוקח עורים ולענין סומא אם מברך דעת רוב האחרונים לברך ה"ה הפר"ח ועיין בספר ש"צ שכן פסק גם כן בספר מטה יהודא ובברכי יוסף בק"א וכמו שהורה הרמ"ז לסומא לברך והיה שם עמו ג' רבנן קשישי מא"י והסכימו עמו ע"ש וכן דעת הפרמ"ג והלבושי שרד ובסידר ד"ח ובחיי אדם:

ודע דנוסח הרי"ף ורא"ש וטור וש"ע ברכת מלבוש ערומים קודם פיקח עורים וכן הזהיר השל"ה לסדרן כן אך נוסח דידן הוא כנוסח הגמ' שלפנינו ובסידר ר"ע וברוקח ובמחזור ויטרי ובאבודרהם ובסידורי ספרד ולזה הסכים גם כן בא"ר ושכן הוא בבה"ג וכפי הנראה במעדני יו"ט יראה דכוונת הרי"ף והרא"ש וטור משום דאמרינן בגמ' כי מנח ידיה לעיני' מברך פוקח ע"ש ואיך אפשר להניח היד על העין קודם נטילה והלא אמרינן יד לעין הקצץ אעכ"ח דלובש קודם ומנח ידיו ע"י מלבוש אך אין זה הכרע ועיין בפרישה תירוץ אחר ע"ז:

מלביש ערומים הנה נוסח הגמרא ובאבודרהם ובסדר היום אחר פוקח עורים ברכת מתיר אסורים ואח"כ מלבוש ערומים ע"ש ונוסח סידורי ספרד פוקח מתיר זוקף מלבוש ולנוסח ספרד אפשר משום דבזה"ז שאין שוכבים על המטה ערום מותח האברים וזוקף עצמו קודם שלובש ע"ש אך נוסח סידורי דידן הוא בסידר ר"ע ובמחזור ויטרי וברוקח ונראה דטעם נוסח דידן משום דברכת מתיר אסורים ניתקן כשיושב על המטה כדאמרינן בגמרא והרי אמרינן בריש סי' ב' שילביש חלוקו בעודו שוכב ולא ילבוש מיושב שלא יגלה בשרו לכך נוסח דידן מלביש קודם מתיר עיין פרישה אך לנוסח הגמ' אפשר לומר דודאי לובש חלוקו כשהוא שוכב אך קודם שלובש יושב על המטה למתוח עצמותיו ומתעטף בסדינו שלא יתגלה בשרו וכן הוא במשנת חסידים ובסידר ר' שבתי ור' קאפיל כ"ז כתבתי רק בדרך אפשר:

מתיר אסורים הנה בסידר ר"ע ליתא כלל ברכת מתיר אסורים וברוקח ובמחזור ויטרי ברכת זוקף כפופים קודם למתיר אסורים ע"ש אך נוסח סידורי דידן עפ"י הש"ע לברך דייקא מתיר קודם זוקף ואם קדם ובירך זוקף קודם מתיר לא יברך עוד מתיר ע"ש:

זוקף כפופים הנה נוסח הרי"ף הוא ברכת רוקע הארץ קודם לזוקף כפופים אך בכל הנוסחאות הוא אחר זוקף כפופים וכנוסח דידן ע"ש ודע דיש מוסיפין עוד ברכה אחת כעין זוקף כפופים והוא ברכת מגביה שפלים ונזכרה ברוקח ובבה"ג ובמחזור ויטרי ובאגודה וגם הלבוש והעיטור כתבוהו אך במדינותינו אין נוהגין לאמרה ובמקומות שנוהגין לאמרה יש להם ע"מ שיסמוכו אבל אם בירך סומך נופלים גוערין אותו כ"כ המג"א ע"ש והנה בסידר ר"ע יש עוד ברכה אחת אחר זוקף כפופים והוא רופא חולים ע"ש אך שום פוסק לא מזכירה ובכל נוסחאות ליתא והוא פשוט דאין לאמרה וכמ"ש המג"א על סומך נופלים:

רוקע הארץ על המים הנה זה לשון הש"ע כשיניח רגליו בארץ יברך רוקע הארץ על המים עיין בא"ר שהוא לתת שבח להשי"ת שהארץ על המים הפך הטבע ועיין עוד שם בשם עמק ברכה שיכוון ליגע ברגליו ממש על הארץ לעמוד מעט קודם הנעלת מנעליו ע"ש כדי שיתחייב בברכת רוקע הארץ קידם ברכת כל צרכי ואז יברך הברכות כסדר שנתחייב בהם:

המכין מצעדי גבר כן הוא נוסח הגמ' והרי"ף ורמב"ם וטוש"ע וסידר ר"ע ובמחזור ויטרי ובאבודרהם ויש אומרים אשר הכין מצעדי גבר ועיין במג"א דכן הנוסחא באגודה ושכן נוהגין ע"ש וכן הוא הנוסחא במעדני יו"ט ובלבוש ובשל"ה ואלו ואלו דברי אלהים חיים והנה יש מברכין שעשה לי כל צרכי קודם מצעדי גבר ומאן דתני הכי לא משתבש ומאן דתני הכי לא משתבש עיין בב"ח ובמג"א אך מי שמברך מצעדי גבר קודם נכון שילד בביתו קצת קודם ניעלת המנעלים ואז יוצא לדברי הכל:

שעשה לי כל צרכי הנה ז"ל הגמ' כי סיים מסאני לר"ל כשנועל המנעלים) מברך שעשה לי כל צרכי והטעם מה ששייך ברכה זו לניעולת המנעלים עיין בסידר השל"ה בשם הרש"ל ובהגהות ס' תוספת שבת כתב בן המחבר בפשיטות עפ"י מה דאמרינן בפ' ע"פ לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו אם כן מי שאין לו מנעלים כאלו לא היה לו כלום כי הכל צריך ליתן בעד המנעלים וכו' ע"ש:

והנה לענין יוהכ"פ וט"ב דעת רבינו האריז"ל דאינו מברך אך דעת האחרונים לברך (ואכתוב אי"ה בזה לקמן בסדר יוהכ"פ וט"ב) ואבל ר"ל אף לדעת האר"י ז"ל צריך לברך כיון דכל העולם מותרין בנעילות הסנדל והה"ד מי שאין לו מנעלים עיין כל זה בשע"ת וביותר ביאור בס' ש"צ: ודע דנוסח הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ובמחזור ויטרי (שעשית לי כל צרכי) ונוסח סידר ר"ע ורבינו יונה ובעקידה שער נ"ה הובא בעמק ברכה ובס' האשכול (שלא חיסר מצרכי כלום) ונוסח בה"ג (אשר נתן לי כל צרכי אך נוסח דידן בגמ' וברי"ף וברמב"ם ובטוש"ע ובכל בו ובאבודרהם והכה יש אומרין העושה לי כל צרכי ונוסחא זו לא מצאתי בשום ספר מספרי הראשונים אך בסידר היעב"ץ מביאו בשם סידר בית תפלה וצוח עלי' ע"ש אך שמעתי נוסחא זו מאיזה גדולי הדור ובודאי נוסחא זו קבלה הוא בידם ועיין בסידר לב שמח מהגה"ק מאלעסק שמביא גם כן נוסחא זו ע"ש והנה נוסח סידורי דידן צרכי הצדי"ק בקמ"ץ והכ"ף בחיר"ק ודגושה וכ"כ בא"ר ובספר ש"צ ונוסח סידורי ספרד צרכי הכ"ף בפת"ח ורפוי' ויש אומרים צרכי הרי"ש בקמ"ץ והכ"ף בקמ"ץ ורפוי' ואם כי לרבינו המג"א לא ניחא לי' בנוסחות אלו מפני שהם לשון רבים ע"ש אך היעב"ץ בס' לחם השמים על המשניות מקיים גם נוסחות אלו ע"ש:

אוזר ישראל בגבורה הנה זה לשון הגמ' כי אסר המיינו ר"ל כשחוגר חגורה אומר אוזר ישראל בגבורה והוא ע"ש הפסוק אזור נא כגבור חלציך והוא פסוק באיוב והא דמזכיר ישראל בברכה זו וכן בברכה שלאחרי' עוטר ישראל עיין בב"י משום דהני שנים שייכין בישראל דוקא חגורה שלא יהא לבו רואה הערוה וכובע שלא ילך בגלוי הראש ע"ש משא"כ שאר האומות אע"פ שחוגרים גם כן בחגורה והולכים בכובע על הראש מ"מ אין כוונתם למצוה והא דאין מזכירין ישראל גם בברכת נט"י אע"פ שכוונתינו בנטילה לשם קדושה וטהרה וכוונת האומות אינו למצוה אלא לנקיות בעלמא עיין בלבוש דהתם א"צ להזכיר ישראל משום שאומר אקב"ו:

עוטר ישראל בתפארה הנה זה לשון הגמ' כי פרוס סידרא אומר עוטר ישראל בתפארה ועיין באבודרהם שלא נהגו במדינתינו לברך ברכה זה מפני שאין אנו נוהגין לפרוס סודר על ראשו היינו ללבוש מצנפת ע"ש ובאמת ברוקח ליתא ברכה זו וגם בשבילי לקט מביא כמה דעות שלא לאמרו ע"ש אך מנהג דידן עפ"י התוס' דלאו דוקא סידר אלא הה"ד לכל כובע ולכל כסוי ע"ש וה"ה לעיל גבי ברכת אוזר ישראל לאו דוקא חגורה ה"ה אבנט של מכנסיים רמ"א והא דאמר בתפארה עיין בב"י משום דכתיב והיית עטרת תפארת ביד ה':

הנותן ליעף כח הנה ברכה זו לא מוזכרה בגמ' וברי"ף ורמב"ם ורא"ש וברוקח וגם בסידורי ספרד ליתא אך הוא במחזור ויטרי ובב"ח בשם הסמ"ק והטור מביאה בשם סידורי אשכנז ע"ש וכעת הוא נדפסה בכל סידורי דידן ועיין במג"א שעפ"י האריז"ל יש גם כן לאמרו ועיין בשע"ת בשם ס' מצות שמורים שמאחר שרבינו האריז"ל הסכים לאמרו בודאי ברוח הקודש נאמרה לו ועיין בספר אשל אברהם מהגה"ק מבוטשאטש שכעת לית מאן דחש לי' שלא לאמרו ועיין בשע"ת שעפי' סוד יש לאמרו אחר מלבוש ערומים ובסדר היום מסידר ברכה זו אחר ברכת כל צרכי ובאמת כן הוא גם כן במחזור ויטרי אך במחזור ויטרי מסדר גם כל צרכי אחר עוטר ישראל ע"ש וטעם נוסח דידן עיין בלבוש:

המעביר שינה מעיני הנה ז"ל הגמ' כי משא אפי' (ר"ל כשרוחץ פניו) יאמר המעביר חבלה שינה מעיני וכן הוא הנוסח בסידורי ספרד ובבה"ג וברמב"ם ובאבודרהם ושבילי לקט ובסדר היום אך נוסח סידורי דידן הוא בסידר ר"ע וברי"ף ובמחזור ויטרי ובתוס' ורא"ש וטור וש"ע וכן הוא הנוסחא בסוף מסכת דרך ארץ רבה ע"ש ולכאורה קשה לנוסח דידן כיון דכשנכנס לישן אומר המפיל חבלי שינה אם כן גם כאן היה לומר המעביר חבלי שינה ובאמת מטעם זה הסכים במעדני יו"ט לנוסחת המעביר חבלי שינה ע"ש אך נראה לפענ"ד דזה תלי בהשני פרושים שמביא האבודרהם גבי ברכת המפיל על חבלי שינה דאם נאמר כפי' הא' דחבלי שינה הוא חלקים מחלקי השינה אז שייך גם כאן המעביר חבלי שינה אך אם נאמר כפי' הב' דחבלי שינה הוא כמו חבלי יולדה שכשאדם עומד זמן רב בלא שינה חבלי שינה וצירים אוחזין אותו ע"ש אם כן לא שייך כאן לומר המעביר חבלי שינה שהרי אותן חבלים וצירים כבר העביר בשעת השינה ולא בשעה שרוחץ פניו כ"ז כתבתי בדרך אפשר וה' ינחיני בדרך אמת:

ותנומה מעפעפי עיין בהש"ע שאין השומע עונה כאן אמן כי אין זה סיום הברכה עד הגומל חסדים טובים ע"ש ובאמת דעת הרוקח שכאן הוא סיום הברכה וגומל חסדים טובים הוא ברכה אחרת וכ"כ הכל בו בשם י"א אך גם דעת התוספת והרא"ש והטור והאבודרהם שהכל ברכה אחת הוא ע"ש וע"כ רבים נוהגין שברכת המעביר עד ויה"ר אין אומרין בקול רם כדי שלא יבואו השומעים לטעות ולענות אמן ויהר"מ ה' אלהינו ואלהי אבותינו הנה נוסח הגמ' והרי"ף (ה' אלהי) ונוסח סידר ר"ע והרמב"ם והאבודרהם (ה' אלהי ואלהי אבותי) אך נוסח דידן לומר ה' אלהינו ואלהי אבותינו הוא במחזור ויטרי ובסידורי ספרד והשל"ה וע"ש בסידר השל"ה הכוונה במקום שאומר אלהי או אלהינו עפ"י דרכו בקודש ועיין בסידר היעב"ץ שהכריע דאם אומרו ביחיד יאמר אלהי ואם אומרו ברבים יאמר אלהינו וכ"כ בסידר ר' קאפיל אך מדברי הסידר השל"ה הנ"ל לא נראה כן ועוד הלא כל נוסח הברכות הם ברוך אתה ה' אלהינו וכי גם שם נאמר דיש חילוק בין ביחיד לבין ברבים שתרגילנו בתורתך הנה נוסח הגמ' שתרגילני ביו"ד לבסוף וכן הוא ברוב נוסחאות אך המג"א כתב בשם א"ח לומר בוא"ו לבסוף לשון רבים וכמו גבי תפלת הדרך בסי' ק"י שצ"ל שתוליכנו לשלום בלשון רבים דלעולם ישתתף אדם בהדי צבורא שעל ידי זה תפילתו יותר נשמעת ודבקנו במצותיך הנה נוסח סידורי ספרד והרמ"ק והאבודרה' (ותדבקינו במצותיך) ולזה הסכים ג"כ בסידר היעב"ץ אך נוסח סידורי דידן הוא בגמ' ובבה"ג ובסידר ר"ע וברא"ש ואל תביאנו לא לידי חטא הנה העט"ז כתב שלא לומר ואל תביאנו לידי חטא רק לומר ושמרינו מלבוא לידי חטא ובאמת כעין נוסחא זו כתבתי בהג"ה בשם המחזור ויטרי אך נוסח דידן הוא בגמ' ובסידר ר"ע ובראש ובאבודרהם וכוונת נוסחותינו עיין באבודרהם שהוא כמ"ש ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי והמעדני יו"ט כתב משום שמצינו שהקב"ה מחזיק לב הרשעים להרשיע וכן התפלל דוד המלך אל תט לבי לדבר רע וכ"כ בסידר השל"ה ולא לידי עבירה ועון הנה י"א לא לידי עבירה ולא לידי הרהור עבירה וכעין נוסחא זו הוא במחזור ויטרי עיין במ"ש בהג"ה אך שמעתי בשם אדמו"ר הגה"ק מו"ה יחזקאל שרגא האלברשטאם משינאווא זצללה"ה שפיקפק על נוסחא זו משום דאמרינן במסכת ב"ב דף קס"ד שמהרהור עבירה אין אדם ניצל בכל יום ואל ישלוט בנו יצר הרע בגמ' ובסידר ספרד והרמ"ק ור"ע ליתא ונוסח סידורי אשכנז ואל תשלוט בנו יצר הרע וכן הוא בסידר ר' קאפיל אך נוסח דידן ברמב"ם ובמחזור ויטרי וברא"ש וכוף את יצרינו חג"ה שתרגילנו בתורתך הנה נוסח הרי"ף שתתן חלקי בתורתך וכוף את יצרי להשתעבד לך ותנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי בא"י גומל חסדים טובים ונוסח הרמב"ם שתרגילני לדבר מצוה ואל תרגילנו לדבר עבירה ועון ותשלט בי יצ"ט ואל ישלוט בי יצה"ר ותחזקני במצותיך ותן חלקי בתורתך ותנני לחן ולחסד ולרחמים ואל תביאנו לא לידי חטא ולא לידי עבירה ועון הנה נוסח הגמ' ואל תביאני לא לידי חטא ולא לידי עון ונוסח סידר ר"ע לא לידי חטא ולא לידי עבירה ונוסח המחזור ויטרי ואל תרגילני לדבר עבירה ושמרינו מבוא לידי הרהור עבירה ומבוא לידי חטא ועון אך נוסח דידן הוא ברא"ש ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון הנה נוסח הרא"ש ולא לידי בזיון ולא לידי נסיון אך נוסח דידן בגמ' ובסידר ר"ע והרמ"ק ובמחזור ויטרי ובאבודרהם והרחיקינו מאדם רע ומחבר רע ודבקנו כיצ"ט ובמע"ט הנה נוסח סידורי ספרד והרמ"ק ואבודרהם ותרחיקנו מיצה"ר ותדביקנו ביצ"ט ונוסח הגמ' ורחקינו מאדם רע ומחבר רע ודבקינו ביצ"ט ובחבר טוב בעולמך וכוף את יצרינו להשתעבד לך בסידורי ספרד ור"ע וברמב"ם ליתא אך הוא בגמ' וברי"ף ורא"ש:

הנה יש אומרים וכפה את יצרינו והוא נוסחות הרז"ה ובסידר ר' קאפיל ולנוסחא זו הסכים גם כן בסידר דעת קדושים מהגה"ק מבוטשאטש ובסידר ר"ע וספרד וברמב"ם ובאבודרהם כל זה ליתא אך נוסח דידן לומר וכוף את יצרינו הוא בגמ' וברי"ף ורא"ש ולזה הסכים גם כן בסידר היעב"ץ ותננו היום ובכל יום הנה בסידורי ספרד ובסידר ר"ע וברי"ף ורמב"ם ליתא תיבות היום ובכל יום אך נוסח סידורי דידן בגמ' ובמחזור ויטרי וברא"ש ועיין במג"א סי' ק"י שיאמר בקשה זו של ותנני בלשון יחיד דהיינו ביו"ד לבסוף והוא עפ"י סוד ע"ש ובודאי גם הה"ד כאן לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואינו הנה נוסח סידורי ספרד לאהבה ולחן ולחסד וכו' אך בכל הנוסחאות ליתא תיבות לאהבה וכנוסח דידן ותגמלנו חסדים טובים הנה נוסח סידורי ספרד והרמ"ק ובסידר ר"ע (וגומלני חסדים טובים) אך נוסח סידורי דידן בגמ' ובסידר ר"ע ובתוס' פ' ג' שאכלו וברא"ש ובמחזור ויטרי והכוונה של חסדים טובים עיין בסידר השל"ה כי יש חסדים המעטים הזכיות והפרמ"ג מפרש שיהי' טובים בנגלה ובנסתר כי יש חסדים שאינם טובים כפי הנראה ע"ש ברוך אתה ה' הגומל חסדים טובים הנה ניסח סידורי ספרד ובגמרא ורי"ף ורמב"ם ורא"ש וטור גומל ח"ט אך נוסח סידורי דידן לומר הגומל הוא בתוס' ר"י החסיד ובמחזור ויטרי ובסדר היום לעמו ישראל בסידר ר"ע והרמ"ק וברי"ף ורמב"ם ובה"ג ליתא תיבות אלו לעמו ישראל ועיין בב"ח שמביא נוסחות הסמ"ק גימל ח"ט לבריותיו אך נוסח דידן הוא בגמ' שלפנינו ובתוס' ר"י החסיד ובמחזור ויטרי וברא"ש וכוונת נוסחא זו עיין בב"ח עפ"י דרכו בקודש:

תוכן העניינים

ליקוטי מהריח חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה