ליקוטי מהריח חלק א· רבי ישראל חיים פרידמן
ח"א סדר הזכירות
למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים וכו' פסוק הוא בפ' ראה ועיין בס' חרדים שהוא ממנין תרי"ג מצות לסמ"ק ורשב"ץ לזכור בכל יום כי עבדים היינו במצרים ואלו לא הוציא משם עדיין היינו עבדים שם ותכלית הזכירה שנדע שבשביל כך אנו עבדים להקב"ה ועבד חייב לעשות עבודת רבו עיקר וסתם זכירה בלב אך דרשו חכמז"ל ממקרא יתירה דכתיב למען תזכור וכו' להזכיר ג"כ בפה והוא כדי לחזק הלב ע"ש וזה נמי הכוונה שמביא מפסוק למען תזכור ולא הביא הפסוק (זכור את יום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים) שנכתב קודם בפ' בא ומה גם שלשון למען תזכור אינו מדוקדק כמובן אך משום דמפסוק למען תזכור נלמוד החיוב להזכיר בפה:
זכור את יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב וכו' זה אינו לשון הפסוק אך הוא תוכן כוונת הפסוק בפ' ואתחנן (רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וכו' והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב) ועיין ברמב"ן פ' ואתחנן שם שזה מל"ת שלא לשכוח מכל הדברים אשר ראו עינינו הקולות והלפידים ודבריו אשר שמענו מתוך האש ולהודיע זאת לבנינו ותועלת מצוה זו שמה שאדם רואה בעיניו לא יועיל שום אות ומופת להכחיש הדבר גם מה שאדם מוסר לבנו גם הבנים לא יסתפקו בהם דאין אדם מוריש שקר לבניו ע"ש:
זכור את אשר עשה לך עמלק וכו' עיין בחרדים שמהרמב"ם וסמ"ק משמע שמצוה זו בכל יום ודרשו בספרי זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור ומה זכור בפה ע"ש ודע שבמקצת סידורין נתוסף בהם בסוף זכירה זו נוסח ומח שמו וזכרו ונימח זכירו מלהזכירו והוא מדברי השל"ה פ' תצא שם:
ועיין בספר קב הישר פ' צ"ט שהגאון ר' העשיל כשהיה רוצה לנסות הקולמוס היה כותב שם המן או עמלק ואח"כ היה מחקו לקיים תמחה זכר עמלק:
זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים וכו' פסוק הוא בפ' תצא ועיין ברמב"ן שם שזה מצות עשה לזכור בכל יום ותועלת זכירה זו שנדע גודל עון לה"ר מעונש הגדול אשר הי' למרים שלא דיברה אלא באחי' אשר אהבתו כנפשה ולא דיברה בפניו ולא בפני רבים אלא בפני אחי' הקדוש ועיין מ"ש לעיל גבי אלהי נצור בשם האריז"ל דהמצות והמעשים טובים אשר עשה המדבר לה"ר יקח האיש אשר דיבר בו ע"ש:
זכר את יום השבת לקדשו ע' בפרש"י שנזכור את השבת כל ימי השביע שאם נזדמן חפץ נאה מזמינו לשבת ע"ש ודברי פרש"י הם במכילתא ואף שזה דברי ב"ש דאמר מחד בשבתך לשבתך עיין ברמב"ן שגם הלל עצמו מודה לב"ש וכו' וע"ש עוד ברמב"ן דרשה אחרת על זכור את יום השבת שלא יהא מונה הימים כדרך שהעכו"ם מונים שקורין לכל יום שם בפני עצמו אלא יהא מונים כל יום על שם שבת אחד בשבת שני בשבת והיא ג"כ במכילתא שם:
זכור אל תשכח את אשר הקצפת וכו' והוא פסוק בפ' עקב ועיין בחרדים שתועלת זכירה זו ללמוד קו"ח אם אנו מצוון לזכור מה שעשו אבותינו במדבר מכ"ש שחובה עלינו להזכיר מה שאנו בעצמינו הקצפנו הבורא ית"ש מיום היותינו על האדמה עד היום הזה ולקיים וחטאתי לנגדי תמיד ע"ש ולפי פשיטא נראה לפענ"ד משום דחטא העגל הוא שמירה לדורות כמ"ש וביום פקדי וכו' לכך ג"כ החיוב על הדורות לזכור חטא העגל:
והנה בס' חרדים יש עוד שני זכירות מה שלא הובא בסידורי דידן והוא וזכרת כי הוא הניתן לך כח לעשות חיל והוא פסוק בפ' עקב והוא מ"ע לזכור ה' תמיד ע"ד שויתי ה' לנגדי תמיד וחיוב זכירה זו היא בפה וכתב ג"כ בשם מורו שהיה מרגלי' בפומי' לומר פסוק אשרי איש שלא ישכחך ע"ש וחיוב זכירה זו הובא ג"כ בשל"ה הלכות תשובה ע"ש וזכירה הב' וזכרת וכו' ויאכילך את המן שמלתך לא בלתה וכו' והוא ג"כ בפ' עקב ועיין בחרדים שממנה נלמוד קו"ח אם נצטוונו לזכור החסדים שעשה עם אבותינו מכ"ש שכל אחד מחויב לזכור תמיד החסדים שעושה השי"ת עמו תמיד ואז יכנע לפניו ויבוש והוא ממנין תרי"ג לרבינו יונה והנה שני זכירות אלו הובאו ג"כ בסידורי ספרד ובספר עבודת הקודש מהגאון החיד"א אך יש שם עוד שני זכירות:
א עמי זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור למען דעת צדקת ה' והוא פסוק במיכה. (ב) אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי והוא פסוק בתהלים: