אור ברסלב
ליקוטי מהריח חלק א ח"א סדר ברכת ק"ש שלפניה

ליקוטי מהריח חלק א· רבי ישראל חיים פרידמן

ח"א סדר ברכת ק"ש שלפניה

ח"א סדר חצי קדיש וברכו

הנה ברכת ק"ש שלפניו ושלאחרי' מוזכרים בגמ' בפ"ק דברכות ועיין בב"י סי' סמ"ך וסי' רל"ה בשם הרשב"א דברכת ק"ש אינו ברכת ק"ש ממש שהרי אינו מברך לקרות את שמע אלא הם בפני עצמן רק שתיקנו לאמרם לפני הק"ש ולאחרי' ע"ש והטעם מה שאמת אינו מברך לקרות את שמע כמו על שאר מצות אכתוב אי"ה בסדר הק"ש ע"ש אך עכ"פ מה שיש שייכות לאותן הברכות עם הק"ש עיין בסידר השל"ה ובשאר ספה"ק עפ"י דרכם בקודש ולפענ"ד נראה דאפשר עפ"י מ"ש הטור בסי' רל"ו בשם הירושלמי דכל המקיים שבע ברכת הק"ש כאלו קיים והגית בו יומם ולילה ע"ש והנה גבי ק"ש ג"כ אמרינן במנחות דף צ"ט ובתיקונים כ"א ברעיא מהימנא פנחס דאם קרא ק"ש שחרית וערבית כאלו קיים והגית בו יומם ולילה ע"ש לכך שפיר יש שייכות להק"ש עם ברכותי' דבשניהם כאלו קיים והגית בו יומם ולילה כ"ז כתבתי בדרך אפשר:

ועיין בהש"ע שזמן ק"ש הוא עד סוף שעה ג' שהוא שליש היום ואכתוב מזה אי"ה בסדר הק"ש אך על עתה באתי דאפי' מי שקרא ק"ש בלא הברכות בזמנה יראה שעכ"פ אח"כ יאמר ג"כ ק"ש בברכותי' עד סוף שעה ד' שהוא שליש היום דאחר שעה ד' דעת הש"ע דלא יאמר הברכות ע"ס ואם כי אין למחות במי שאירע לו סיבה שלא אמר הברכות קודם שעה ד' ורוצה לאמרם אח"כ כי יש לו מל מה שיסמוך עיין בפר"ח בשם הרמב"ם ושאר פוסקים אבל לכתחילה בודאי אין לזוז מפסק הש"ע ואפי' תפלת י"ח צריך להתפלל ג"כ קודם שעה ד' כמבואר בטוש"ע סי' פ"ט דאח"כ אין לו שכר תפלה בזמנו ע"ש וכבר כתבתי לעיל דאף שיש צדיקים ואנשי מעשה שמתפללין ומברכין ברכת ק"ש אחר הזמן הש"ע אין להרהר אחריהם והרבה תרוצים ולמודי זכות נאמרו עליהם אבל אין להתלמד מהם ע"ש:

והנה עפ"י האריז"ל צ"ל ק"ש וברכותי' בישובה שהוא מעולם הבריאה שהוא בחינת כסא עיין בפע"ח ובסידר האריז"ל וכן הוא בזוה"ק בתוספת לפ' ואתחנן דף רס"ה וז"ל כיון דמטי ליוצר אור דאיהו שירותא דצלותא דמיושב ע"ש וכבר כתבתי לעיל בשם עט"ז שבתפלת מיושב אל יסמוך לאחריו ולא יפשוט רגליו ולא ירכיבם זע"ז שכ"ז דרך גאוה ע"ש וג"כ יש לדקדק שלא יהא בשרו נוגע לערותו כמ"ש בש"ע סי' ע"ד שזה שכוח בשעת ישובה: והנה לענין הפסקה הדין שוה בין בק"ש וב"ן ברכותי' דבין פרק לפרק דהיינו בין יוצר המאורות לאהבה ובין שמע להויה ובין והיה לויאמר מותר לענות אמן על כל ברכה כ"כ בפרמ"ג סי' נ"א והסכים לזה בהגהות רע"א סי' ס"ו ובסידר ד"ח ובקיצור ש"ע ושכן משמע בטור ע"ש (ועיין בח"א דכתב דלאחר שסיים ברכת יוצר אור אהבה רבה מותר לענות אמן כשישמע בין מהש"צ ובין מאדם אחר שמסיים אותה ברכה דאמן הוא מכלל אותה ברכה אבל אמן על שאר ברכות אסור לענות ע"ש אך דעת האחרונים הנ"ל דגם על שאר ברכות מותר ורבים הם) אך בין אהבה לשמע צ"ע ובאמצע הפרק וכן בין ברכו ליוצר דדינו כאמצע הפרק לא יענה רק אמן דהאל הקדוש ושומע תפלה וכן לענות ברוך ה' המבורך לע"ו וכן לענות קדושה דהיינו פסוק קק"ק ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו וגם פסוק ברוך כבוד ה' ממקומו ותו לא (כ"כ המג"א בשם הל"ח וע"ש שדעת הגהות י"כ שגם ימלוך בכלל הקדושה אך דעת המג"א כהל"ח ושכן משמע בתוספתא דברכות ע"ש וכן הסכימו האחרונים וכן מפסיק לענות קדיש דהיינו איש"ר מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך (והנה דעת הל"ח שאין אומר תיבות יתברך רק עד עלמיא והסכים לזה' בח"א בשם הגר"א ובקיצור ש"ע אך דעת המג"א לומר גם תיבות יתברך ולזה הסכים ג"כ בש"צ בשם מאמר מרדכי ובסידר ד"ח וכן מנהג העולם וגם מ"ש בקיצר של"ה שלא יאמר אמן יש"ר רק יהא שמי' רבה מדברי כל הפוסקים לא נראה דיאמר אמן יהא שמי' רבה) וגם עונה אמן דסוף הקדיש דהיינו אחר דאמירן בעלמא וג"כ יפסיק לענות עם הקהל מודים אנחנו לך אבל לא יותר (ולכל הדברים אלו שאמרנו שמותר להפסיק באמצע הפרק מ"מ בפסוק שמע ישראל ובשכמל"ו וכן בין ה' אלהיכם לאמת ובין אמת לויציב אסור להפסיק עיין בש"ע ובמג"א שם) והנה דעת הלבוש והא"ר לענות ג"כ אמן אחר המברך את עמו ישראל בשלום אבל דעת המג"א דלא יפסיק לאמן זה כיון דהירושלמי אינו מזכיר רק אמן דהאל הקדוש ודשומע תפלה ומי יודע מאיזה טעם ע"ש וכן כל שאר אחרונים לא הזכירוהו וע' במג"א בשם ל"ח לענות ג"כ אמן אחר ברה"ת ועיין בח"א דהניחו בצ"ע וכפי הנראה שכוונתו דלפי מ"ש המג"א סלא לענות אמן אחר ברכת שום של"ו משום דהירושלמי אינו מזכירו א"כ ה"ה כאן ועיין בלבושי שרד שמפרש דהל"ח קאי על אמן שלאחר ברוך ה' המבורך וזה בכלל ברכו הוא ע"ש אך הוא קשה להולמו שיהיה מותר להפסיק לאמן שלאחר ברוך ה' המבורך שכבר כתבתי לעיל שבעיקר עניית אמן זה יש פלוגתא ודעת הפרמ"ג דהוה רק רשות ע"ש ומי שקראוהו לעלות לתורה דעת הש"ע דאינו מפסיק והלבוש כתב דהמנהג להפסיק אך לא יקרא עם החזן כלל וכ"כ בשערי אפרים ע"ש ולענין להפסיק לברכת רעם וברק יש בזה דעות וכפי הנראה בהאחרונים שוא"ת עדיף ולענין י"ג מדות כבר כתבתי לעיל שגם בפסד"ז אינו מפסיק וכן לענין ברכת אשר יצר למי שעשה צרכיו ג"כ כבר כתבתי לעיל שגם בפסד"ז יש דעות ושוא"ת עדיף דיכול לברך אח"כ ולקרות עם הציבור פסוק שמע ישראל ג"כ כתבתי לעיל שבפסד"ז מפסיק ובק"ש וברכותי' אינו מפסיק אלא יאמר התיבות שהוא אומר בשעה שהציבור אומרים שמע ישראל בניגון הציבור שיהיה נראה כאלו קירא עמהם ודלא כדעת הב"ח שגם בברכת ק"ש יפסיק לשמע ישראל: בא"י אמיה יוצר אור ובורא חושך הא דנקיט גבי אור יצירה ולגבי חושך בריאה עיין בסידר השלה"ק ובשאר ספה"ק עפ"י דרכם בקודש ועיין בבאה"ט שכשאומר יוצר אור ימשמש בתפילין של יד ובבורא חושך ימשמש בשל ראש ע"ש וכן הוא בסדר האר"י ובמשנת חסידים אך בספר הכוונת איתא שביוצר אור ימשמש בשל יד ובגאל ישראל ימשמש בשל ראש ע"ש ועיין עוד בבאה"ט להפסיק בין יוצר לאור דלא לשתמע יוצרר עושה שלום ובורא את הכל הנה נוסח ברכה זו הוא פסוק בישעי' מ"ה ושם כתב ובורא ר"ע אך עיין בגמ' שאנן קרינן הכל לישנא מעליא ע"ש והנה אחר ובורא את הכל אין עונים אמן כי אין זה סיום הברכה עד ברוך יוצר המאורות והא דיש הפסקה בהסידורין בין ובורא את הכל להמאיר לארץ נראה לפענ"ד משום דבימים שאומרים פיוטים אומרים כאן פיוט (ואי"ה ביוצר דשבת אכתוב מענין אמירת הפיוטים) וגם מפני שבשבת אומרים כאן היוצר של שבת ומטעם זה אפשר שלכך יש ג"כ הפסק בהסידורין קודם תתברך לנצח צורינו משום שאז חוזרין בשבת לנוסח של חול המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים הא דאמר ברחמים עיין באבודרהם כי הקב"ה מביא עלינו האורה בדרך רחמים מעט מעט וכו' ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית עיין בתוס' פ"ד דפסחים דלכך מברכין על אור השמש בכל יום ועל אור הנר במוצאי שבת דוקא מפני שאור השמש מתחדש בכל יום וכדאמרינן ובטובו מחדש בכל יום המלך המרומם לבדו מאז הנה מדברי הסדר היום נראה שנוסחתו היה (המלך המרומם והמתנשא לבדו מאז) אך נוסח דידן הוא במחזור ויטרי ובאבודרהם ובזוהר פקודי דף ר"ס ע"ש המשובח והמפואר והמתנשא הנה נוסח המחזור ויטרי משובח ומפואר ומתנשא בלא ההי"ן אך נוסח דידן לומר בהה"ן הוא באבודרהם ובכל הסידורין:

תתברך ה' אלהינו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת על כל שבח מעשה ידך הנה נוסח סידורי אשכנז תתברך ה' אלהינו על שבח מעשה ידך וכן הוא בסידר השל"ה וכן נראה לכאורה מסידר האריז"ל דקאמר שיש ק"ל תיבות מאל ברוך עד אל ברוך נעימות יתנו ע"ש ובודאי הכוונה חוץ מן הקדושה דהיינו עד ואומרים ביראה ולפי נוסח סידורי אשכנז עולה המנין מכוון ונוסח המחזור ויטרי הוא (תתברך ה' ה' אלהינו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת תתברך מושיענו על שבח מעשה ידך) אך נוסח דידן הוא באבודרהם ובסידורי ספרד והרמ"ק ועל מאורי אור שעשית הנה נוסח סידורי ספרד והרמ"ק ובסידר ר"ע ואבודרהם ועל מאורי אור שיצרת אך נוסח סידורי דידן הוא במחזור ויטרי ובסידר ר' קאפיל המה יפארוך סלה בסידורי אשכנז ליתא תיבות (המה) וכן הוא במחזור ויטרי ובאבודרהם אך נוסח דידן בסידורי ספרד:

תתברך לנצח צורנו מלכנו וכו' הנה נוסח סידורי אשכנז תתברך צורנו מלכנו וכו' וכן הוא בסידר ר"ע ואבודרהם ובמחזור ויטרי אך נוסח דידן הוא בסידורי ספרד והרמ"ק יוצר משרתים ואשר משרתיו עיין עט"ז לפניך שהוא ר"ת מו"ם והוא שם מע"ב שמות יחד בקול דברי אלהים חיים הנה נוסח האבודרהם (יחד קול בדברי אלקים חיים) אך נוסח דידן הוא במחזור ויטרי וכ"כ בפע"ח ומלך עולם הנה העט"ז כתב שאין לומר רק מלך עולם בלא וא"ו כי ומלך משמע ח"ו כב' רשויות ע"ש אך עיין בשע"ת שאין קפידא בזה ושכן הוא לשון הפסוק ושכן הוא באבודרהם ושכן יסד בשיר היחוד ליום השבת וכן הוא בכל הסידורין אשכנז וספרד כלם "אהובים כלם ברורים כלם גיבורים עיין בעט"ז לכוון שר"ת אהובים ברורים גיבורים הוא אב"ג והוא שם של מ"ב כלם קדושים בסידורי אשכנז ובסידר הרמ"ק ובאבודרהם ובמחזיר ויטרי ליתא תיבות אלו (כלם קדושים) אך מצאתי נוסח דידן בסוף ס' הזוהר בתוספת השייך לפ' ואתחנן ע"ש ומפי כבוד אדומ"ר הגה"ק מו"ה יקותיאל יהודא ט"ב מסיגוט זצללה"ה שמעתי שאמר ג"כ (כלם טהורים) ונוסחא זו לא ראיתי בשום מקום אך לא ראינו אינו ראיה ובלא"ה היה כדאי לעצמו וכלם עושים באימה וביראה הנה באבודרהם ליתא תיבות וביראה וכן נראה מדברי הפר"ח סי' נ"ט אך נוסח דידן הוא במחזור ויטרי ובסידורי ספרד והרמ"ק והשל"ה רצון קוניהם הנה נוסח סידורי אשכנז רצון קונם וכ"כ בא"ר ובס' שערי רחמים מהגר"א ובסידר ר' קאפיל אך נוסח דידן הוא במחזור ויטרי ובאבודרהם ובסידר ר"ע וכלם פותחים את פיהם בקדושה ובטהרה בשירה ובזמרה הנה באבודרהם ליתא תיבות אלו (בשירה ובזמרה) אך נוסח דידן הוא במחזור ויטרי וכן כראה מסידר האר"י ז"ל דקאמר שז' ווי"ן הם וכן הוא בסידר השל"ה ומברכין ומשבחין ומפארין הנה בסידורי ספרד והרמ"ק ובאבודרהם הכל הוא בלא וא"ו החיבור אך נוסח סידורי דידן במחזור ויטרי ובסידר האר"י והשל"ה ומעריצין ומקדישין וממליכין הנה נוסח סידורי ספרד והרמ"ק (ומקדישין ומעריצין) וכן הוא באבודרהם (ונוסח המחזור וויטרי ומקדישין וממליכין ומעריצין) ולכאורה נראה דלנוסח אשכנז שאומרין בקדושת מוסף נעריצך ונקדישך גם כאן שייך לומר ומעריצין ומקדישין משא"כ לנוסח ספרד שאומרין בקדושה נקדישך ונעריצך א"כ גם כאן צריך לומר ומקדישין ומעריצין אך לפ"ז נוסח דידן לכאורה צ"ע דבקדושה אומרים כנוסח ספרד נקדישך ונעריצך וכאן אומרין ומעריצין ומקדישין ודע דבאבודרהם ליתא תיבות וממליכין) אך הוא בטור סי' ס"א ובכל בו ובסידר האר"י:

והנה נוסח סידורי אשכנז ומברכים ומשבחים וכו' הכל בממי"ן לבסוף וכן הוא במט"מ וכתב ראי' לדבריו מדברי הטור שכתב להפסיק בין וממליכין לאת שם דלא לשתמע כאומר ח"ו מת ע"ש נשמע ג"כ שצריך לומר בממי"ן וכן הוא באבודרהם אך נוסח דידן לומר בנו"ן לבסוף הוא בסידורי ספרד וכן נראה מסידר האריז"ל דקאמר שס"ת הם בגימטריא מצפ"ץ וכן נראה מכל בו ע"ש ומאן דתני הכי לא משתבש ומאן דתני הכא לא וכו' אך האומר במ"ם יש לו להפסיק בין וממליכים לאת שם כמ"ש הטור:

ועיין בהגהות ח"ס או"ח שמטעם זה כדי להפסיק בין וממליכים לאת שם המנהג שהציבור ממתינין כאן על הש"צ דהכא איכא קפידא טובא מפני המינים העובדים למת לכן עושים הפסקה בין וממליכים לאת שם ע"ש ואף דגם לנוסח דידן דאומרים וממליכין בנו"ן לבסוף מ"מ ממתינין אפשר דמנהג זה ניסתרך ממנהג אשכנז כי אנן מבני אשכנז וסמך לזה שבסידורי ספרד אין כאן שום הפסקה בין וממליכין לאת שם ע"ש:

את שם האל הגדול הגיבור והנורא עיין במט"מ דיש נוהגין לעמוד כשאומר הש"צ וממליכים את שם וכו' כי ר"ת האל המלך הגדול הגיבור והנורא הם בגימטריא כ"ו כמנין הויה ונותנים באהבה רשות זה לזה הנה בסידורי אשכנז ליתא תיבות (באהבה) וכן בסידורי ספרד והרמ"ק והשל"ה והאבודרהם והמחזור ויטרי ליתא אך נוסח דידן הוא במשנת חסידים בשפה ברורה ובנעימה קדושה כלם כאחד הנה יש ממשיכין תיבות קדושה למעלה ואומרין ובנעימה קדושה בחולם ויש ממשיכין תיבות קדושה למטה ואומרין קדושה בשורק קדושה כלם כאחד עיין בבאה"ט ובשע"ת עונים באימה ואומרים ביראה הנה נוסח סידורי אשכנז עונים ואומרים ביראה וכן נראה מדברי השבלי לקט שמביא הב"י סי' נ"ט אך נוסח דידן הוא בטור ובאבודרהם ובמחזור ויטרי:

קדוש קדוש קדוש ה' צבאות וכו' הנה קדושת יוצר מוזכרה במסכת סופרים ובזוה"ק תרומה דף קל"ב ופקודי דף ר"ס ע"ש ועיין במג"א בשם הקנה שקדושת יוצר יאמר דוקא מיושב והבאה"ט כתב בשם הרמ"ע דאם היה יושב ועומד הרי זה טועה ואם היה עומד וישב ניכר שאינו חכם ע"ש אך מדברי הזוה"ק פקודי שם דקאמר ובגין דאיהו קדישא מעלמא תתאה איהו מיושב ולא בעמידה ע"ש משמע ג"כ כדברי המג"א בשם הקנה אך הנוהג עצמו כמ"ש בשם האריז"ל לישב מתחילת יוצא ידי שניהם מתנשאים לעומת השרפים בסידורי ספרד והאבודרהם ליתא תיבות אלו (לעומת השרפים:

אך הוא במחזור ויטרי ובסידר האריז"ל:

ועיין ועיין בקיצר של"ה שיכוין כשאומר קדוש קדוש קדוש קדיש בשמי מרומא עילאה קדיש על ארעא קדיש לעלם ולעלמי עלמיא וכן בקדושת י"ח ע"ש:

ברוך ככוד ה' ממקומו הנה לענין אם יאמר קדושת יוצר ביחיד עיין בש"ע שיש דעות בזה שיש אומרים לאמרה אף ביחיד שאינו אלא סיפור דברים מה שהמלאכים מקדישין וי"א שיחיד מדלגה ואומר ואומרים ביראה קדוש והאופנים וכו' משבחים ואומרים ברוך אך כבר העיד בנו הרמ"א שנתפשט המנהג לאמרה אף ביחיד וע"ש עוד שהציבור יענו קדושה זו בקול רם והא דאין אומרים ג"כ ימלוך כמו בקדושה של העמידה עיין בכל בו ובסידר השל"ה מפני שבקדושה זו רק מספרין איך המלאכים מקדישין והם אין אומרין ימלוך משא"כ בקדושת העמידה אנו מקדישין יחד עם המלאכים לכך אנו מוסיפין ג"כ ימלוך שממליכין אותו ג"כ למטה ע"ש:

לאל כרוך נעימות יתנו למלך אל חי וקים הנה נוסח סידר ר"ע (למלך אל חי וקים רם ונשא) אך נוסח סידורי דידן הוא במחזור ויטרי ובאבודרהם ועיין בעט"ז לומר למלך בפת"ח תחת הלמ"ד ובבאה"ט כתב בשם האר"י בקמ"ץ ע"ש כי היא לכדו מרום וקדוש הנה בסידורי אשכנז ליתא תיבות אלו (מרום וקדוש) גם בסודר ר"ע ובמחזור ויטרי ובאבודרהם ליתא אך נוסח דידן הא בסידורי ספרד והאר"י והרמ"ק ובסדר היום ועיין בש"צ שידגיש היטב העין של בעל מלחמות שלא לשתמע כאומר בל מלחמות ח"ו המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית הנה נוסח סידורי ספרד והרמ"ק וסידר ר"ע (המחדש טובו) וכן לעיל (וטובו מחדש בכל יום תמיד) אך נוסח סידורי דידן בסידר האר"י ובזוהר פרשת פקודי ובאבודרהם ובר"ח פ"ה משער אהבה אור חדש על ציון תאיר הנה יש שאין אומרין אור חדש וכו' והכלל אל ישנה אדם מן המנהג וכל אחד יש לו על מה שיסמוך כי דעת רש"י ז"ל הובא בטור שאין לחתום באור חדש כי הוא אינו מעין הפתיחה והחתימה כי הפתיחה והחתימה אינו מאור לעתיד אך הטור כתב בשם אביו הרא"ש ז"ל דהוי שפיר מעין הפתיחה והחתימה כי יוצר אור היינו אור שברא במעשה בראשית ונגנז לצדיקים לעתיד לבוא והיינו אור חדש שעתיד הקב"ה לחדש עלינו ע"ש והנה דעת האריז"ל ג"כ שלא לחתום באור חדש עיין בסידר האריז"ל ופע"ח בכ"ז שמעתי מגאונים וצדיקים המתנהגים עפ"י האריז"ל וחותמים באור חדש וכן כראה בהדי' בסידר ר' קאפיל שנוסחתו היה אור חדש ונזכה כלנו במהרה לאורו נראה לפענ"ד דאפשר הכוונה עפ"י מה שמביא בספר אור המאיר פרשת פקודי ששאלו להבעש"ט איזה ענין והיה לפניו ס' הזוהר והסתכל בו ואמר להם כל המאורע ושאלו אותו מהיכן ידע לדעת ולראות מרחוק והשיב להם הלא האור שברא הקב"ה היה מאיר עד סוף העולם אך נגנז והיכן נגנז בתורה וכשאדם לומד תורה לשמה ומסתכל בתורה בעין שכלו אז האור הגנוז מאיר לו להשכיל ולראות עד סוף העולם כאשר היה בתחלה ופי' בזה דע"ז אנו מתפללין והאר עינינו בתורתך לראות את האור הגנוז ע"ש וזה אפשר ג"כ הכוונה כאן ונזכה כלנו לאורו כי באמת האור חדש היינו האור הגנוז ג"כ כעת יאיר בתורה אך זה אינו רק לצדיקים אך לעתיד כשיתחדש הקב"ה האור הגנוז אז נזכה כלנו לאורו ודע דהשבלי לקט מביא הנוסחא ונזכה כלנו מהרה לאורו למענך יוצר אור אך נוסח סידורי דידן הובא ע"ש: והנה במקצת סידורין איתא ג"כ קודם אור חדש נוסח והתקין מאורות משמח עולמו אשר ברא וכן הובא בשם המנהיג אך בשם מהר"י אבוהב כתב שאין לאומרה שאין המאורות לשמח בהם אלא להאיר ע"ש והנה חוץ לזה תמי' לי הלא כפי הנראה בב"י שם יראה שגם האומרים והתקין מאורות אומרין אותו אחר איר חדש והוא מטעם כדי לצאת ידי חשש הנ"ל שאור חדש אינו מעין הפתיחה והחתימה:

בא"י יוצר המאורות עיין באשל אברהם מהגאון ר' אברהם אויפינהיים שמנהגם היו שלא לענות אמן אחר יוצר המאורות וכ"כ בסידר היעב"ץ לסיים בשוה עם הש"ץ וכ"כ בשע"ת בשם הברכי יוסף אך כתב דמהש"ע משמע שדוקא אחר הבוחר בעמי ישראל אין לענות אמן ע"ש ולזה הסכים ג"כ בסידר ד"ח ובלא"ה דעת הרמ"א שגם אחר הבויר בעמו ישראל באהבה יענה אחר הש"ץ ועיין מ"ש לעיל שה"ה על כל ברכה ששומע מותר לענות אמן אחר יוצר המאורות:

אהבת עולם אהבתנו ה' אלהינו הנה נוסח סידורי אשכנז אהבה רבה אהבתנו ואלו ואלו דברי א"ח וכל נוסחא יסדתה בהררי קודש עיין בגמ' פ"ק דברכות ובטור וש"ע ועיין בשע"ת שעפ"י האריז"ל יש לומר בחול אהבת עולם ובשבת אהבה רבה ועיין בספר מגיד תעלומה על ברכות בדברי הרי"ף ז"ל שם איזה טעם לזה ועיין בשע"ת בשם הש"צ שביוה"כ י"ל אהבה רבה אבינו מלכנו בעבור שמך הגדול ובעבור אבותינו שבטחו בך בסידורי אשכנז ליתא תיבות אלו (בעבור שמך הגדול) וגם ברשב"א פ"ז ממסכת ברכות (הובא בב"י סי' קפ"ח) ובמחזור ויטרי ליתא ע"ש אך נוסח דידן הוא בסידורי ספרד והרמ"ק ובאבודרהם ובסדר היום ובר"ח פ"ז משער אהבה לעשות רצונך בלבב שלם בסידורי אשכנז ובסידר ר"ע והשל"ה ובאבודרהם ותלמדם חוקי חיים עיין ברש"י פ"ק דברכות גבי ברה"ת נראה דנוסחתו היה (ותלמדם חוקי רצונך) וכן הוא בכסא מלך תיקון י"א ע"ש אך בכל הנוסחאות כנוסח דידן לעשות רצונך בלבב שלם בסידורי אשכנז ובסידור ר' קאפיל והשל"ה והאבודרהם ליתא תיבות אלו (לעשות רצונך בלבב שלם) אך נוסח דידן הוא בסידר הרמ"ק ובסידורי ספרד כן תחננו ותלמדנו בסידורי אשכנז ובסידר ר"ע ואבודרהם ובסידורי ספרד והרמ"ק ליתא תיבות (ותלמדנו) ובעט"ז נראה שגם תיבות תחננו ליתא ע"ש אך נוסח דידן הוא במחזור ויטרי ובסידר ר' קאפיל אבינו אב הרחמן (ט) המרחם המרחם רחם נא עלינו בסידורי אשכנז ליתא תיבות (נא) וכן הוא במחזור ויטרי ובסידר השל"ה ועיין בר"ח דאיתא שם תיבות נא אך ליתא שם תיבות המרחם ע"ש אך נוסח דידן הוא בסידורי ספרד והרמ"ק ובאבודרהם ותן בלבנו בינה להכין בסידורי אשכנז ובאבודרהם ליתא תיבות (בינה) וגם במחזור ויטרי ובפרש"י על הרי"ף גבי בה"ת ליתא ע"ש אך נוסח דידן בסידורי ספרד והרמ"ק והשל"ה ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה כן הוא נוסח סידורי דידן בסגו"ל תחת התי"ו ויש אומרין (תלמוד תורתך) בשוא תחת התי"ו וכן הוא בסידורי סלאוויטא שכן הוא עפ"י הדקדוק ושני נוסחות אלו מובא בסידר היעב"ץ והאר עינינו בתורחת ודבק לבנו במצותיך הנה יש נוסחא (והאר עינינו במצותיך ודבק לבנו בתורתך:

וכן היא בסידר ר"ע ובאבודרהם ונוסח המחזור ויטרי (והאר עינינו במצותיך ודבק לבנו ביראתך) אך נוסח סידורי דידן הוא בסידר האר"י ופע"ח ובפרישה סי' ס' ובשל"ה בהקדמת תולדות אדם וכן הוא לשון הגמ' פ"ק דברכות עיניך יאיר במאור תורתך ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך הנה אף כי יראה קודם לאהבה (ובאמת בשע"ת מביא כתב יד מהרח"ו לומר ליראה ולאהבה אך בכל הסידורין ובמחזור ויטרי ובאבודרהם כנוסח דידן) אך עיין בנועם אלימלך פ' וירא ופ' ויחי שאנו מתפללין על יראה הבאה מתוך אהבה היינו יראה עילאה ע"ש למען לא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד הנה נוסח סידורי אשכנז ולא נבוש לעולם ועד וכן הוא במחזור ויטרי ונוסח האבודרהם וסידר השל"ה (למען לא נבוש ולא נכלם לעולם ועד) אך נוסח סידורי דידן בסידורי ספרד והרמ"ק ובר"ח שם כי בשם קדשך הגדול הגיבור והנורא בטחנו הנה נוסח סידורי אשכנז (כי בשם קדשך הגדול והנורא בטחנו) וכן הוא בסודר ר"ע ופע"ח אך נוסח דידן הוא בסידורי ספרד והרמ"ק ובאבודרהם ורחמיך ה' אלהינו וחסדיך הרבים אל יעזבינו נצח סלה ועד הנה בסידורי אשכנז ובסידר האר"י והשל"ה כל זה ליתא ונוסח סידר ר"ע והמחזור ויטרי והאבודרהם (ורחמיך וחסדיך אל יעזבונו) אך נוסח דידן הוא בסידורי ספרד והרמ"ק ע"ש והנה יש אומרין ואל יעזבנו ואל יטשינו) ונוסחא זו לא מצאתי בשום מקום אך זאת מצאתי בס' עתירת שלם מהרב החסיד ר' מנחם מבארסלאב שמביא בשם הגה"ק ר' יצחק איזיק מקאמארנא זצללה"ה שלא לומר אל יעזבינו אלא אל יטשינו כי או"ת זי"ן לא שייך כאן בברכת אהבה כי זי"ן היא לשון כלי זיין שהוא לשון גבורה ובברכת אהבה לא שייך גבורה וזה הוא הטעם ג"כ שכתב בפע"ח שלא לומר הגיבור ע"ש (והרב המחבר הנ"ל מביא ג"כ בשם מחזור הגדול טעם אחר שאין אות זי"ן בברכה זו לפי שיש ז' אהבת לז' קרובים ולהורות שכל הז' אהבת בטלים הם נגד אהבת הבורא ית"ש ע"ש) ואפשר שמזה נסתרך המנהג לומר אל יעזבנו ואל יטשנו מהר והכא עלינו ברכה ושלום הנה נוסח סידורי אשכנז ובפרישה סי' ס' והביאנו לשלום ונוסח סידר ר"ע והאבודרהם (והבא עלינו שלום) ונוסח המחזור ויטרי (והבא עלינו ברכה ושלום) אך נוסח דידן בסידר האר"י ופע"ח ובסידורי ספרד מהרה מארבע כנפות הארץ הנה בסידורי אשכנז ובפרישה ליתא תיבות מהרה ונוסח האבודרהם (מהרה מארבע כנפות כל הארץ) אך נוסח דידן בסידורי ספרד ובפע"ח ובמשנת חסידים ע"ש ועפ"י האריז"ל כאן יש לאחוז הד' ציצית בידו השמאלית כנגד לבו עד לאחר ק"ש ושבור עול הגוים מעל צוארנו בסידורי אשכנז ובסידר ר"ע כל זה ליתא ונוסח סידר השל"ה (ושבור עולנו מעל צוארנו) אך נוסח דידן באבודרהם ובסידורי ספרד והרמ"ק ע"ש והנה יש אומרין (ושבור עול הגוים ועול הגליות) ונוסחא זו לא מצאתי אך שמעתי מאדומ"ר הגה"ק מו"ה יקותיאל יהודא ט"ב מסיגוט זצללה"ה שהיה אומר ג"כ נוסחא זו ותוליכנו מהרה קוממיות לארצינו הנה נוסח סידורי אשכנז וסידר ר"ע ובאבודרהם ובסידר הרמ"ק ותוליכנו קוממיות לארצינו ונוסח המחזור ויטרי (ומארבע כנפות תוליכנו קוממיות לארצינו) אך נוסח דידן הוא בסידורי ספרד:

ועיין בשו"ת הלק"ט סי' קפ"ה שבא"י אומרים ותוליכנו קוממיות בארצנו אך לארצנו ג"כ טוב כי אין מקומו של אדם ניכר ובסי' רנ"א כתב שעל אחינו מבקשים. כי אל פועל ישועות אתה ובנו בחרת מכל עם ולשון עיין במג"א בשם ספר הכוונת והכתבים שכשאומר (ובנו בחרת וכו') יזכור מעמד הר סיני וכשאומר (לשמך הגדול) יזכור מעשה עמלק שאין השם שלם וכשאומר (להודות לך) יזכור מעשה מרים שלא נברא הפה רק להודות ולא לדבר לשון הרע והמג"א הוסיף כשאומר (אהבה) יזכור מעשה עגל שאז לא היו אוהבים אותו ית"ש וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול הנה נוסח סידורי אשכנז וסידר ר"ע וסידר השל"ה ובמחזור ויטרי וקרבתנו לשמך הגדול וכן הוא באבודרהם אך נוסח דידן הוא בסידורי ספרד והרמ"ק ובר"ח שם סלה באמת באהבה בסידורי אשכנז והשל"ה ליתא תיבות (באהבה) ובסידר ר"ע גם תיבות (סלה) ליתא ונוסח סידורי ספרד והרמ"ק והאבודרהם (לשמך הגדול באהבה) וכפי הנראה נוסח דידן הוא מורכבת מסידורי אשכנז וספרד להודות לך וליחדך באהבה ולאהבה את שמך הנה בסידר ר"ע ליתא ונוסח סידורי אשכנז ובמחזור ויטרי להודות לך וליחדך באהבה ותיבות אלו (ולאהבה את שמך ליתא שם ונוסח סידורי ספרד (להודות לך וליחדך ולאהבה וליראה את שמך) ונוסח פע"ח ואבודרהם (להודות לך וליחדך ולאהבה את שמך אך נוסח דידן הוא בסידר ר' שבתי ובסידר ר' קאפיל:

בא"י הבוחר בעמו ישראל באהבה הנה לענין אם לענות אמן אחר הבוחר בעמו ישראל באהבה דעת המחבר בהש"ע דאין לענות כדי שלא להפסיק בין הברכה לדבר שמברכין עליה רק יסיים בשוה עם הש"צ וכן דעת השל"ה (ועיין מ"ש לעיל לענין ברכת יוצר המאורות) ודעת הרמ"א לענות אמן ולא מקרי הפסק שאין ברכה זו על הק"ש שהרי אין מברכין אקב"ו לקרות שמע עיין בב"י (ועיין ברוקח שמנהגם היו שגם יחיד אמר אמן אחר הבוחר בעמו ישראל) אך אם סיים הברכה קודם לש"צ עיין בשע"ת שאז גם דעת הש"ע לענות אמן: הנה ק"ש הוא מ"ע דאורייתא שחרית וערבית ויש דעות שכל הג' פרשות הוא דאוריית' וזמנה בשחרית משיראה חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות ויכירנו עד סוף ג' שעות שהוא רבוע היום ש"ע ואין להקל בזה כי יש דעות שגם הזמן הוא דאוריית' וכבר כתבתי לעיל שמי שאינו יכול להתפלל בתוך זמן זה יאמר עכ"פ כל הג' פרשות ק"ש אף בלא תפילין ועיין בבה"ט שקודם הק"ש יכוון לקיים מצ"ע של ק"ש כי מצות דאורייתא צריכות כוונה והא דאין מברכין אקב"ו לקרות שמע כמו על שאר מצות ע' באבודרהם מפני שברכה הוא קבלת מלכות שמים כדאמרינן כל ברבה שאין בה שם ומלכות אינו ברכה ובשמע ישראל יש בה הזכרת השם וגם נחשב כמו מלכות כדאמרינן במס' ר"ה שמע ישראל מלכות (וע' בפרמ"ג סי' רל"ט דכ' דצריך ליתן טעם למה לא מברכין על הק"ש ככל מ"ע ונעלם מעיניו הטהורים שכבר נתן האבודרהם טעם הגון ע"ז וגם מ"ש שם דאפשר שהוא בכלל אקב"ו לעסוק בד"ת שק"ש ד"ת הוא לפע"ד צ"ע דא"כ היו לאחד מהפוסקים להזכיר שאם לא בירך ברה"ת קודם התפלה אז יברך על הק"ש):

והנה לענין הפסקה בק"ש כבר כתבתי לעיל שהדין שוה כמו בברכות ק"ש שבין פרק לפרק דהיינו בין שמע לוהיה ובין והיה לויאמר יענה אמן על כל ברכה ובאמצע הפרק לא יפסוק רק לאמן דהאל הקדוש ודשומע תפלה וכו' ע"ש אך בפסוק שמע ישראל ובשכמל"ו ובין ה' אלקיכם לאמת ועיין במג"א דה"ה בין אמת לתיבות ויציב לא יפסיק כלל ע"ש:

ועיין בש"ע סי' ס"ה דבדיעבד אם הפסיק בק"ש בין בשתיקה בין בדיבור אפי' שהה כדי לגמור כולה ואפילו מחמת אונס איכו חוזר לראש אך דעת הרמ"א שם דאם שהה כדי לגמור כולה והיה מחמת אונס דהיינו שהיה צריך לעשות צרכיו או שהמקום אינו ראוי דהיינו שנמצא צואה בבית חוזר לראש ומשערין ענין השהייה לפי הקורא ע"ש והסכימו לזה האחרונים ע"ש והנה מדברי הרמ"א נראה דשיעור השהיה בק"ש לחוד משערינן ועיין בסידר ד"ח דה"ה בברכת ק"ש אם שהה כדי לגמור אותה ברכה חוזר לראש אך דעת הח"א דבין בק"ש ובין בברכותיה שיעור השהיה כדי לגמור כל הק"ש והברכות (כיון דבירושלמי פ' היה קורא הוא בעייא דלא איפשטא אי צריך שתהיה ההפסקה כדי ק"ש וברכותי' וכיון דדעת הש"ע דלעולם אינו חוזר אזלינן בזה לקולא ע"ש) ולפענ"ד לענין הפסקה בברכת ק"ש יש לסמוך על הח"א ולשער כדי שיגמור הק"ש וכל הברכות ובלא"ה המיקל לגמרי בברכת ק"ש דבכל גוונא אין לחזור אין מזניחין אותו ויש לו על מה שיסמוך דכפי הנראה כן הוא דעת המג"א כאן ובסי' נ"ג ע"ש ומפרש כן בהדי' בלבושי שרד כאן ועיין לעיל בח"א גופא בנשמת אדם כלל ה' דהכריע דרק בק"ש שהוא דאורייתא יחזור ובשאר ברכות בכל גוונא אינו חוזר וכפי הנראה דכוונתו שם גם על ברכת ק"ש דמאי אילמא ברכת ק"ש משאר ברכות אבל לגבי ק"ש יש להחמיר ולשער השהויה בק"ש לחוד כמו שנראה מדברי הרמ"א ושאר האחרונים ע"ש ועיין במג"א דדוקא מחמת אונס הנ"ל אבל אונס אחר א"צ לחזור אך בנ"א שם כלל ה' הכריע דבק"ש גם מחמת אונס אחר יחזור ע"ש ולכתחילה עיין במג"א דאפילו שלא מחמת אונס ואפילו בברכת ק"ש אין להפסיק בשהייה אך כדי לשמוע קדיש וקדושה מותר להשהות אפילו כדי לגמור כולה ע"ש:

ועיין בהש"ע סוף הלכות ציצית שמצוה לאחוז הציצית ביד שמאלית כנגד לבו בשעת הק"ש ורמז והיו הדברים האלה על לבבך ועיין במג"א שם לאחוז הציצית בין קמיצה לזרת וכבר כתבתי לעיל שעפ"י האר"י ז"ל יש לאחוז הציצית כשאומר מארבע כנפות הארץ ועיין בס' שערי רחמים מהגר"א שלא לאחוז רק בשתי ציצית שלפניו בק"ש אך מנהגינו לאחוז כל הד' ציצית מפורש בכתבי האריז"ל:

ועיין עוד בבאה"ט לכוון בהק"ש הי' דיברות הנכללין בהק"ש והסדר האיך הם נכללין ע' בבאה"ט שם והוא מדברי הירושלמי והנה לכוון כל הי' דיברות הוא דבר קשה ובפרט למי שמתפלל בציבור אך השני דיברות הראשונות הנכללין בפסוק שמע ישראל דהיינו ה' אלהינו הוא אנכי ה' אלהיך ה' אחד הוא לא יהיה לך בקל הוא לכוון והן הם העיקר כידוע שבשני דיברות אלו נכללין כל התרי"ג מצות כי כל העשיין נכללין באנכי לאוין בלא יהיה לך ועיין בט"ז סי' קכ"ז בשם הפע"ח שיכוון כשאומר (ה' ה' אחד) על ד' אותיות הוי"ה וכשאומר (ברוך שם כבוד מלכותו) על ד' אותיות אדנ"י וכשאומר (לעולם ועד) על שילב הוי"ה ואדנ"י דהיינו (יאדונה"י) ע"ש אך כל ערום יעשה בדעת כי כמה פעמים ע"י כוונת אלו לא יכוון הכוונות הפשוטות דהיינו פי' המלות והם הן העיקר ובפרט בפסוק שמע ישראל אם לא כיון לבו למה שהיא אומר אפילו בדיעבד לא יצא ע"כ אם מתפלל במתינות וביושב הדעת אז בודאי ראוי ונכון לכוון כל אלו הכוונות וכל המרבה לכוון כוונת האמיתות הרי זה משובח אבל בלא"ה לא יכוון רק הכונות המחיובת לנו עפ"י דין הש"ע ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים:

אל מלך נאמן הנה מנהג דידן ביחיד לומר קודם הק"ש (אל מלך נאמן כדי להשלים הרמ"ח תיבות והוא מדברי הרמ"א ובאמת כפי הנראה בטור וברוקח ובמחזור ויטרי יראה שאין חילוק בין יחיד לציבור שהנוהגין לומר אל מלך נאמן אומרים בין ביחיד בין בציבור ועיין בטור שיש מוסיפין ואומרין אמן אל מלך נאמן וכן הוא באמת דעת הרוקח והטעם עיין בב"ח מפני שסוברין דלעולם ועד חד תיבה הוא דלעולם ועד פרישו עולמות כמו שפרש"י פ' בשלח) אך מחמת שהזוהר והתיקונים (הובא בב"י) כתבו שלא להפסיק בין הברכה להק"ש ותיקנו שיחזור הש"צ (ה' אלהיכם אמת) ובזה ישלים הרמ"ח תיבות ויחיד יכוון בט"ו ווי"ן שבאמת ויציב שעולים צדי"ק והם כנגד ג' שמות הוי"ה ועם הד' אותיות הם צ' (וכ"כ המחבר בהש"ע) ועכ"ז נקרא מעוות לא יוכל לתקן שהפסיד הג' תיבות שהש"צ חוזר ע"ש לכך הכריע רבינו הרמ"א בד"מ דבציבור יסמוך על החזרת הש"צ ה' אלהיכם אמת כדעת הזוהר אבל ביחיד שבזוהר קורא אותו מעוות לא יוכל לתקן ע"כ יאמר בתחילה אל מלך נאמן כמנהג הקדמון אשר היה עוד בימי התנאים כמו שנראה מדברי התיקונים הנ"ל ועיין במג"א שדעת המהרש"ל שגם יחיד לא יאמר אל מלך נאמן ע"ש אך כבר העיד בנו הרמ"א שמנהגינו לאמרו ביחיד: שמע ישראל עיין בהש"ע שנוהגין ליתן יד ימין על העינים כשאומרין פסוק שמע ישראל כדי שלא יסתכל בדבר המונעו מלכוון ובפע"ח יש טעם אחר ע"ז עפ"י סוד ע"ש ועיין בעט"ז שדוקא יד ימין. ועיין בהש"ע סי' ס"ג דבק"ש לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו והבאה"ט כתב דלצורך מצוה מותר לרמוז בפרשה שניה ע"ש ועיין בחיי אדם דפשיטא הוא לשאוף טאבאק בשעת קריאת פרשה ראשונה ושני' אסור:

ועיין עוד בהש"ע שנוהגין לקרות פסוק שמע ישראל בקול רם כדי לעורר הכוונה ע"ש ולכאורה צ"ע מדברי הגמ' פ"ב דברכות דף י"ג גבי רבי בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים ע"ש א"כ משמע משם דלא אמר בקול רם דאל"כ הוי ידע רב מזה ע"ש ואפשר דכיון דהיה באמצע הלימוד עם תלמידיו לא אמר בקול רם כדי שלא לבלבל ולהטריד תלמידיו) ושאר ק"ש קורין בלחש ויש קורין כל הק"ש בקול רם ועיין בס' זכרון יהודא מגאון ישראל בעל אמרי אש שהיה מנהגו לקרות הק"ש בקול רם רק מפסוק השמרו לכם עד ושמתם את דברי אלה וכו' היה אומר בלחש ע"ש: ה' אלהינו ה' אחד עיין בד"מ וברמ"א שיפסיק מעט בין שמע ישראל לה' אלהינו ובין ה' אלהינו לה' אחד ועיין בטור וב"י ובד"מ שיכוון בתיבות אחד בא' שהיא יחיד ובח' שהוא יחיד בז' הרקיעים ובארץ ובד' שהוא מושל בד' רוחות העולם ולא יאריך יותר מכשיעור זה כדי שלא יקלקל הברת התיבה מחמת האריכות כמו שיש אומרים אחאד או אחדע אם כי בספר אשל אברהם מהגה"ק מבוטשאטש מצדד שם דיוצא ידי חובתו גם אם אמר כן מ"מ לכתחילה בודאי צריך לדקדק):

ועיין בהש"ע דיש נוהגין להטות הראש כפי המחשבה מעלה מטה ולד' רוחות ועיין בעט"ז והובא ג"כ בבאה"ט שהטיות ד' רוחות צריך להיות מזרח צפון מערב דרום כדרך מתנות המזבח ועכ"פ לא יטה מזרח מערב צפון דרום שלא יהיה נראה ח"ו כשתי וערב ע"ש ועיין בשלטי הגיבורים שם משמע איפכא שהטיות ד' רוחות יהיה דייקא בדרך זה מזרח מערב צפון דרום כדרך שנסדר בס' יצירה ע"ש אך דברי העט"ז נראין ועיין בשל"ה שצריך להפסיק בפסוק שמע ישראל בכל תיבה ותיבה דהיינו בין שמע לישראל וכו':

עיין בביאור הגר"א סי' ה' שדעת רבינו יונה בספר היראה שבכל פעם שמזכיר שם הוי"ה ב"ה א"צ לכוין רק פי' קריאתו שהוא אדון הכל רק בב' שמות שבפסוק שמע ישראל יאריך עד שיכוין ג"כ הכתיבה בהוי"ה שהוא היה הוה ויהיה ע"ש וא"כ מכש"כ לאנן דקי"ל בהש"ע שבכל שמות הוי"ה צריך לכוין הקריאה והכתיבה ואף שכבר כתבתי לעיל בסוף סדר רחיצת פניו ידיו ורגליו שחרית תקנה שיכוין בפעם ראשון בבוקר ואח"כ מסתמא לשמה קאי על כל היום ע"ש מ"מ כאן נכון לכוין בפרטיות כיון שלדעת הרבינו יונה והגר"א עיקר הכוונה נאמרו כאן:

בשכמל"ו עיין בטור ובש"ע לומר בשכמל"ו בחשאי והוא מגמ' פ"ד דפסחים משום דיעקב אבינו אמרו ומשה לא אמרו לכך תקנו לאמרו בחשאי ע"ש (ועיין בסי' תרי"ט שביוהכ"פ אומרים אותו בקול רם והטעם דלכך לא אמרו משה מפני שבשבח זה מקלסין המלאכים להקב"ה כמ"ש הטור שם והיה מתירא משה שלא יקנאו בנו המלאכים לכך אנו אומרין אותו ג"כ בחשאי משא"כ ביוה"כ אנו דומין למלאכי שרת ולא יקנאו עלינו) והנה דעת הב"ח דאם שכח ולא אמר בשכמל"ו אין מחזירין אותו אך המג"א כתב בשם הלבוש שאפילו לא אמרו בכוונה ג"כ מחזירין אותו:

ועיין בש"ע סי' ס"ה דאם קרא ק"ש ואח"כ מצא ציבור שקורין ק"ש צריך לקרות עמהם פסוק שמע ישראל (ועיין בא"ר שגם בשכמל"ו יקרא עמהם וכבר כתבתי לעיל שדעת התשב"ץ שגם בפסד"ז יקרא עם הציבור שמע ישראל וגם בשכמל"ו) ואם הוא במקום שמותר להפסיק טוב שיקרא עמהם כל ק"ש: ואהבת את ה' אלהיך וכו' הנה בזה נכלל הדיבור (לא תשא כי מאן דרחים למלכא לא משתבע בשמי' ועיין בהש"ע להפסיק מעט בין לעולם ועד לואהבת ויתן ריוח בין תיבה שתחילתה כסוף תיבה שלפני' כגון (על לבבך על לבבכם בכל לבבכם עשב בשדך ואבדתם מהרה הכנף פתיל אתכם מארץ וכן להפסיק בין ולמדתם אותם וקשרתם אותם ושמתם את וכן וחרה אף וראיתם אותם וזכרתם את ועשיתם אותם) ועיין בשל"ה דה"ה בכל אל"ף שאחר מ"ם וג"כ יתיז הזיי"ן של תזכרו שלא לשתמע תשקרו או תשכרו וכן הזיי"ן של וזכרתם וג"כ יפסיק בין היום ובין על לבבך ובין מצוך היום ובין לאהבה וקשרתם לאות על ידך וכו' עיין בהש"ע דכשאומר וקשרתם לאות על ידך ימשמש בתפילין של יד וכשאומר והיו לטוטפות בין עיניך ימשמש בשל ראש ואין להקשות א"כ כשאומר וכתבתם על מזוזות ביתך ימשמש במזוזה עיין בב"י סי' כ"ד דלא אמרו כן אלא במה שהוא לבוש בו ומזומן לפניו וכתבתם על מזוזות ביתך בזה נכלל הדיבור של ולא תחמוד) ביתך ולא בית רעיך ואספת דגנך בזה נכלל הדיבור של ולא תגנוב) דגנך ולא של חבירך ואבדתם מהרה בזה נכלל הדיבור של ולא תרצח) דמאן דקטיל יקטל ולפענ"ד אפשר לרמוז הדיבור לכאן משום דכתיב ולהארץ לא יכופר בדם כי אם בדם שופכו וזה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה למען ירבו ימיכם בזה נכלל הדיבור של כבד את אביך ואמך למען יאריכון ימיך:

ויאמר וכו' ועשו להם ציצית עיין במג"א סוף הלכות ציצית בשם האר"י ז"ל דכשיגיע לפרשת ציצית יקח הציצית גם ביד ימין דהיינו שביד ימין יאחוז הענפי הציצית ויבינו בהם עד שיגיע לנאמנים ונחמדים לעד ואז ינשק הציצית ויסירם מידו וראיתם אותו עיין בהש"ע סוף הלכות ציצית שהמנהג להסתכל בציצית כשמגיע לוראיתם אותם וליתן אותם על העינים (ועיין בסידר האר"י ופע"ח דכשיגיע לוראיתם אותם יסתכל בציצית וכשיגיע לאחרי עיניכם יסתכל בהם וישימם על העינים) וכשמסתכל בהם יסתכל בשתי ציצית שלפניו שיש בהם עשרה קשרים וט"ז חוטין שעולות כ"ו כמספר הוי"ה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם בזה נכלל הדיבור (לא תנאף) כדרשת חכמז"ל אחרי לבבכם זה מינות ואחרי עיניכם זה זנות ועיין בספר דרך פקודיך מצוה ל"ה שמביא שם מעשה רב שסיפר לו הרב הקדוש מהר"ם סופר מפשטוזארסק זצללה"ה שהיה בעיר אחד ובא אליו מנגידי עיר וסיפר לו היות שהיה שבת אצלם איש צדיק אחד ואמרתי אלכה כא אל כת המשוגעים ואראה מה מנהגם וכאשר באתי לשם אמר הרה"צ הנה נואף בא אל הבית ואני ידעתי בעצמי שלא הייתי נואף מעולם והאריך לדבר דברי חוצפה והיה מונחת שם גמ' על השלחן ופתח הרב הקדוש מהר"ם הנ"ל הגמ' והנה דרשת חכמז"ל טוב מראה עינים מהלך נפש טוב מראה עינים באשה יותר מאותה מעשה עצמה (ופרש"י טוב נגד היצה"ר) כתובה לפניו והראה להנגיד הנ"ל ראה שדברי חכמז"ל נזדמן בעת הצורך לתרץ לך כי בהיותך הולך בתוך השוק בעיר הגדולה והיית משוטט במקהלות הנשים והיית נהנה במראה עיניך והצדיק ברוח קדשו ראה קליפת הניאוף אצלך ואמר לו ע"ז סמיכות מתיה"ק וישאלו את אנשי מקומה היינו אנשי מקומו של עולם איה הקדשה ר"ל היכן הוא הזונה שאתה אומר שזכיתי התירץ הוא בעינים על הדרך ר"ל שאיכות הזנות הוא ע"י עיניך כשהיית הולך ונהנית במראה עיניך ודברי פח"ח וש"י. ועשיתם את כל מצותי בזה נכלל הדיבור (זכור את יום השבת) כי שבת שקול כנגד כל המצות ועפ"י האריז"ל החיוב לזכור בכאן זכירות שבת עיין במג"א סי' ס' אני ה' אלהיכם בזה נכלל הדיבור (לא תענה) דאמר ר' לוי אם העדת עדות שקר בחבירך כאלו העדת שלא בראתי שמים וארץ כ"ז מדברי הירושלמי אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים ועפ"י האר"י ז"ל צריך לכוון בכאן לזכירות יציאת מצרים:

ה' אלהיכם אמת הנה המנהג שהש"צ מחזיר ג' תיבות אלו והוא כדי להשלים הרמ"ח תיבות בק"ש וכבר כתבתי לעיל שמנהג הקדמון לא הי' כן רק גם בציבור אמרו (אל מלך נאמן) אך מנהג דידן הוא מדברי הזוהר הובא בב"י בשם מהר"י אבוהב שי"א ב' פעמים (להיות לכם לאלהים) אך ברוב מקומות אין חוזרין להיות לכם לאלהים אלא ה' אלהיכם אמת ע"ש ועיין בתשו' רש"ל לחזור (אני ה' אלהיכם אמת) שתיבות (אמת) אינו משלים המנין רמ"ח כיון שאינו מן הק"ש וכ"כ הב"י בשם ס' הפליאה אך כתב שבזוהר ותיקונים ובמדרש רות בכולן כתב רק (ה' אלהיכם אמת) וכל המשנה ידו על התחתונה וגוערין בו ע"ש והנה בס' מטה משה מהפך בזכותו דרבו המהרש"ל דזה הוא דוקא דעת חברייא דרשב"י אבל דעת רשב"י הוא כדעת מהרש"ל כדמוכח למעיין בזוהר ע"ש אך בשו"ת נחלת שבעה מביא דברי המטה משה והאריך שם ומסיק כדעת רבינו הב"י דכל החוזר אני ה' אלהיכם אמת ראוי לגערו ולבטל דבריו ע"ש והנה לענין אם יאמר הש"צ ג"כ בלחש תיבות (אמת) עיין במג"א בשם בע"מ דאינו אומר (וכ"מ מבואר הגר"א) אך בשם מהר"ם אלשקר כתב דאומר גם בלחש וכ"כ בבאה"ט בשם רדב"ז וכ"מ מדברי האחרונים שהבאתי אחר זה:

דעיין בשע"ת בשם שו"ת מים רבים דש"צ יאמר תיבות (אמת) בפעם ראשון בלחש ואח"כ יחזור ה' אלהיכם אמת בקול רם ידעת הפר"ח שהש"צ יאמר בפעם ראשון כל הג' תיבות (ה' אלהיכם אמת בלחש משום דמדברי הש"ס מוכח שלא להחזיר ג' תיבות אלו והוי כמזלזל בדברי רז"ל בעלי התלמוד אך בש"צ מביא בשם ברכי יוסף דדברי הש"ס אינו חולק לדברי הזוהר והביא בשם הכנה"ג שהנוהגים לומר ק"ש בקול רם יותר נכון שיסיים הש"צ אמת בקול רם עם הציבור ויחזור ויאמר ה' אלהיכם אמת משיסיים פעם ראשון בלחש ועיין בסדר היום שמי שמתפלל עם הציבור ולא אפשר לו לגמור הק"ש קודם שיחזור הש"צ (ה' אלהיכם אמת) יעמוד במקומו וישמע להש"צ ואח"כ יגמור ויועיל לו כיון שעומד בתוך הק"ש והם הרמ"ח עצמן ע"ש ועיין בשע"ת שגם אם קורא ביחיד רשאי להחזיר ה' אלהיכם אמת ושכן היה מנהג האר"י ז"ל ע"ש אך מדברי המחבר בש"ע שהן דברי הזוה"ק וגם מדברי הרמ"א לכאורה לא משמע כן:

תוכן העניינים

ליקוטי מהריח חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה