אור ברסלב
ליקוטי מהריח חלק א ח"א סדר ברכת ק"ש שלאחריה

ליקוטי מהריח חלק א· רבי ישראל חיים פרידמן

ח"א סדר ברכת ק"ש שלאחריה

ח"א סדר ברכת ק"ש שלפניה

אמת ויציב ונכון וכו' כבר כתבתי לעיל שברכת אמת ויציב מוזכרה בגמ' ועיין בסדר היום שזה השבח של אמת ויציב שלחו בני הגולה שהיו רחוקים מירושלים ולא היו עם עזרא ולא רצו לעלות באמרם כיון שעתידין להגלות פעם אחרת וביהמ"ק עתיד לחרוב וכדי שלא יחזיקו אותם באנשי רשע ומחוסרי אמונה כתבו להם זה השבח הגדול ודבריו חיים הנה גירסת הרז"ה וסידורי ספרד החי"ת בפת"ח אך ביעב"ץ ובכל סידורי דידן בקמ"ץ נאמנים ונחמדים לעד הנה ידגיש האל"ף של נאמנים שלא יבליעו וכבר כתבתי לעיל בשם האר"י ז"ל שכאן ינשק הציצית ויסירם ולעולמי עולמים במחזור וויטרי יש כאן תוספת (מושך חסד ליודעיו וצדקתו לישרי לב) אך בכל הנוסחאות ליתא על אבותינו ועלינו הנה נוסח ר"ע ובמחזור ויטרי (עלינו ועל אבותינו) אך נוסח דידן הוא באבודרהם ובסידורי ספרד מאשכנז דבר טוב וקיים לעולם ועד בסידורי ספרד והרמ"ק ואבודרהם ליתא תיבות אלו לעולם ועד אך הוא במחזור ויטרי אמת ואמונה חוק ולא יעבור הנה נוסח ספרד והרמ"ק ואבודרהם (באמת ובאמונה) אך נוסח סידורי דידן במחזור ויטרי ובפע"ח יוצרנו צור ישועתנו הנה נוסח ספרד והרמ"ק ובסידר ר"ע ובאבודרהם ובמחזור ויטרי ובר"ח פ"ז משער אהבה צורנו צור ישועתנו אך נוסח סידורי דידן בסידר השל"ה ור' קאפיל ואין לנו אלהים זולתך סלה הנה נוסח סידורי אשכנז ובמחזור ויטרי ואין אלהים זולתך וכ"כ בסידר דעת קדושים שאין לומר ואין לנו אלהים זולתך דמשמע שיש ח"ו עוד אלהים אבל לא לנו ושכן הוא לשון הפסוק בשמואל ואין אלהים זולתך ע"ש אך נוסח דידן הוא בסידר ר"ע ובספרד והרמ"ק ובאבודרהם וקשה לשבש כל הספרים ועיין בפרש"י פ' קרח דכתיב אין לנו אלא ה' אחד ועיין בכל בו בסדר נשמת כל חי וז"ל מי שאומר אין מלך אלא אתה ואינו אומר אין לנו מלך אלא אתה טועה כי ודאי אין לנו מלך אלא הקב"ה אבל לעכו"ם יש אלקות ומלכים זולת הקב"ה ע"ש ועיין בסדר והוא רחום שאומרין בב' וה' בנוסח אשכנז כי אין לנו אלהי מבלעדיך ע"ש ואם כי בפסוק נאמר ואין אלהים כבר כתב הטור דגבי שבח תפלה רשאי לשנות לפסוק הפסיק: עזרת אבותינו הא דיש הפסק בהסידורין בין זולתך סלה ובין עזרת נראה לפענ"ד ע"ד שכתבתי לעיל לגבי המאיר לארץ משום דבימים שאומרים פיוטים אומרים כאן הפיוט שקורין זולת וג"כ עיין בסידר השל"ה שהיה מנהג דביום שהיה אומרים הפיוט היו אומרים נוסח אחר של אמת ויציב עד עזרת אבותינו ע"ש והוא מוזכרה בס' חסידים סי' רנ"ח ע"ש בהמפרש אמת אשרי איש שישמע למצותיך הנה בסידורי אשכנז ור"ע ובמחזור ויטרי ליתא כאן תיבות (אמת) וכן לקמן גבי אמת ממצרים גאלתנו וכן נראה מדברי הבעה"ט ריש פ' בראשית אך נוסח דידן בסידורי ספרד והרמ"ק והאר"י ובאבודרהם ובזוהר פ' ויקהל ומלך גיבור לריב ריבם לאבות ובנים בסידר ר"ע ובמחזור ויטרי ובאבודרהם ובסידר ר' קאפיל ליתא תיבות (לאבות ובנים) אך הוא בסידורי ספרד ואשכנז מלך גואל ומושיע הנה נוסח ר"ע מלך עוזר גואל ומושיע אך בכל הנסחאות כנוסח דידן ובכורך ישראל גאלת וים סוף להם בקעת הנה ניסח סידורי אשכנז ור"ע ובמחזור ויטרי ובכורך גאלת וים סוף בקעת אך נוסח דידן בסידורי ספרד (ודע דגירסת היעב"ץ בקעת הקי"ף בקמ"ץ אך בכל סידורי דידן ובספרד בפת"ח) וזדים טבעת וידידים העברת הנה נוסח ספרד והרמ"ק ור"ע ואבודרהם וידידים עברו ים (ונוסח המחזור ויטרי ודידים טבעת יבשה עשית וידידים עברו ים) אך נוסח דידן הוא ג"כ בסידורי אשכנז ור' קאפיל:

למלך אל חי וקים הנה גירסת הרז"ה והיעב"ץ (למלך הלמ"ד הא' בפת"ח ובסידר סלאוויטא בשם האר"י בקמ"ץ משפיל גאים עדי ארץ ומגביה שפלים עדי מרום הנה נוסח סידורי אשכנז ובמחזור ויטרי משפיל גאים ומגביה שפלים (ונוסח ר"ע מגביה שפלים ומשפיל גאים) אך נוסח דידן בסידורי ספרד ובאבודרהם ובסידר ר' קאפיל ועונה לעמו ישראל בעת שועת אליו הנה בסידורי אשכנז ר"ע ובמחזור ויטרא ליתא תיבות (ישראל) אך הוא בסידורי ספרד והרמ"ק ואבודרהם ולכאורה יש להבין מה שאומרים ועונה לעמו וכו' הלא קרוב ה' לכל קוראיו אף לנכרי אשר לא מבני ישראל המה אך נראה לפענ"ד דאפשר דגבי ישראל מצינו בפ' השוכר את הפועלים ר' חייא אמר משיב הרוח נשוב זוקא מוריד הגשם אתא מיטרא הרי תיכף באותו שעה נענה וכמאמר הכתוב עוד הם מדברים ואני אשמע וזה אינו רק לעמו ישראל וזה שאומרים ועונה לעמו ישראל בעת ששועם אליו ר"ל באותו עת גופא ששועם אליו ודע דנוסח סידורי ספרד ורמ"ק והשל"ה והאבודרהם העונה לעמו וכו' אך נוסח סידורי דידן במחזור ויטרי ובסידר ר' קאפיל תהלות לאל עליון גואלם בסידורי אשכנז ור"ע ובמחזור ויטרי ובאבודרהם ליתא תיבות (גואלם) אך הוא בסידורי ספרד והרמ"ק והאריז"ל (ודע דנוסח ר"ע והרמ"ק והאבודרהם תהלה לאל עליון אך נוסח סידורי דידן במחזור ויטרי ובכתבי האריז"ל יש כוונה ע"ז שתהלות הם שני תהלות ע"ש):

ועיין בכתבי האריז"ל שעד תהלות לאל עליון הוא מעולם הישיבה וכאן צריך לעמוד ולהכין עצמו לתפלת י"ח (ועיין בא"ר בשם עץ החיים שאז ילך ממקומו ג' פסיעות ויעמוד שם עד שירצה להתפלל י"ח ואז יפסיע לפניו ג' פסיעות:

בשמחה רכה ואמרו כלם לכאורה תיבות (כלם) מיותר אך ידידי הרב המאה"ג וכו' מו"ה יחזקאל בנטט נ"י אב"ד וואראהל הראה לי במכילתא בשלח שגם האומת אמרו שירה וזה ואמרו כולם ע"ש לשמך הגדול בסידורי אשכנז ור"ע ובמחזור ויטרי ובאבודרהם ליתא תיבות (הגדול) אך הוא בסידורי ספרד יחד כולם הודו והמליכו ואמרו הנה נוסח דידן ואמרו בקמ"ץ תחת המ"ם וכ"כ בסידורי סלאוויטא בשם סידר ש"ת אך נוסח היעב"ץ ואמרו בשב"א תחת המ"ם וכן הוא בסידורי ספרד וכ"כ בס' שערי:

רחמים מהגר"א ע"ש:

צור ישראל קימה בעזרת ישראל ופדה כנאמך יהודא וישראל ונאמר גואלנו ה' צבאות שמו קדוש ישראל הנה בסידורי ספרד והאבודרהם ליתא עד ונאמר גואלנו וכו' וכ"כ בס' מגיד תעלומה על מס' ברכות דף י"ב שכן נראה מדברי רש"י ז"ל ד"ה להגיד בבוקר חסדך דאינו מזכיר בה מגאולה לעתיד ע"ש אך כתב דנוסחותינו לומר צור ישראל וכו' הוא מירושלמי הובא בטור סי' ס"ו ע"ש (ונוסח המחזור ויטרי גואלנו ה' צבאות שמו קדוש ישראל ופדה כנאומך יהודא וישראל) ועיין בס' המנהגים שדעת הרי"צ גאות ור"א מווירמזא שלא לומר רק עד גואלנו ה' צבאות לפי שאז יש בו י"ד תיבות וס' אותיות והוא רמז שס' ריבוא נגאלו בי"ד ניסן אך ר"מ ש"צ הוסיף הפסוק גואלנו ה' צבאות שמו קדוש ישראל ושכן נוהגין ע"ש וכן נראה מכתבי האריז"ל ועיין בסידר ר' קאפיל ששם הנוסחא גואלנו ה' צבאות מעולם הוא סמך קדוש ישראל אך בסידורי ספרד ואבודרהם ובמחזור ויטרי ובספר המנהגים שם כנוסח סידורי דידן וכן הוא לשון הפסיק והוא בישעיה:

ודע דבסידורי אשכנז ובסידר ר' קאפיל ליתא תיבות (ונאמר) וכן כראה מדברי הס' המנהגים וכ"כ בס' עתירת שלום שדוקא לנוסח ספרד שאין אומרים צור ישראל שייך לומר ונאמר משא"כ לנוסח דידן לא שייך לומר ונאמר כיון שאין מזכיר מקודם שום פסוק ושגם בסידר הגה"ק התניא ליתא תיבות ונאמר ושגם הגה"ק מו"ה יצחק אייזיק מקאמארנא זצללה"ה לא היה אומרו ע"ש אך עיין בספר אשל אברהם מהגה"ק מבוטשאטש זצללה"ה שמהפך בזכותן של אותן האומרים תיבות ונאמר ושיש לו מקום ע"ש והבוחר יבחור ודע עוד דיש עוד ג"כ כ"מ בין נוסח דידן לנוסח ספרד לענין כוונת ענית אמן אחר ברכת גאל ישראל דלנוסח ספרד שאין אומדים צור ישראל א"כ אין כאן ברכת שבח וצריך לכוין אמן שהוא אמת משא"כ לנוסח דידן הוא שבח ותפלה וצריך לכוין שהוא אמת ושיאמנו דבריו כמ"ש במג"א סי' בא"י גאל ישראל ולא גואל ישראל בתפלת י"ח אומר גואל ישראל והוא מדברי הגמ' פ' ע"פ דתפלה רחמי נינהו ומתפלל על העתיד והנה דעת הטור בסי' ס"ו וסי' קי"א לענות כאן אמן אחר ברכת עצמו ודעת המחבר בהש"ע שגם אחר הש"צ אינו עונה דהוה הפסק בין גל"ת ודעת הרמ"א לענות אמן אחר הש"צ ושכן נוהגין (ובד"מ הוסיף שהנוהגין לענות אמן אחר ברכת עצמן בישתבח ובהשכיבנו יענו גם כאן אחר ברכת עצמן) וכן דעת הלבוש בסי' קי"א (וצ"ע בא"ר שכתב שהלבוש השמיט הך וכן נוהגין הלא אם דבסי' ס"ו השמיטו אבל בסי' קי"א כתב בהדי' דכן נוהגין והוסיף שכן הוא ג"כ עפ"י סיד ע"ש) אך בא"ר הסכים לדעת הש"ע ושכן דעת הר"מ בתשו' ובשל"ה ושכן כתיב במגיד משרים שכן צוה המגיד להב"י שלא לענות ושבפסקי תו' משמע שגם בשבת שאין חיוב כל כך לסמוך גל"ת ע"מ ג"כ אין לענות:

ועיין במג"א שהמדקדקין ממתינים בצור ישראל ואם ירצה יכוין לסיים עם הש"צ ואז אינו מחיוב לענות אמן ע"ש והנה מנהג המדקדקים מדחה בא"ר דבצור ישראל הוה באמצע הפרק ובאמצע הפרק אין עונים רק אמן דהאל הקדוש ודשומע תפלה והסכים לזה בלבושי שרד ובסידר ד"ח אך לתקנת המג"א דיסיים בשוה עם הש"צ דבא"ר הסכים ג"כ לתקנה זו וכן בסידר ד"ח ובח"א אך בלבושי שרד לא ניחא לי' גם בתקנה זו דהרי המג"א בסי' נ"א פסק דאם סיים בשוה עם הש"צ ישתבח עונה אמן כיון דיש פוסקים דבישתבח עונה אמן אחר ברכת עצמו א"כ ה"ה אחר גאל ישראל דדעת הטור דעונה אין אחר ברכתו (ועיין בספר פרי קודש הלולים מהגה"ק מו"ה צבי הירש מזידיטשוב זצללה"ה שמחמת שמנהגו הי' לענות אמן אחר ברכת עצמו בישתבח וכדומה לכך היה נוהג עצמו לסיים גאל ישראל בשוה עם הש"צ והיה עונה אמן ע"ש) ע"כ דעתו לסיים גאל ישראל קודם הש"צ ויתחיל תיכף התפלה ולא יאמר רק ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך ואח"כ ימתין על הש"צ כי ראוי להתחיל ולהתפלל בשוה עם הש"צ ולאחר ה' שפתי תפתח לכ"ע אין עונה אמן כמ"ש בא"ר ועיין בש"ע דאין לענות קדיש וקדושה בין גל"ת וכיצד עושה ממתין בשירה חדשה כדי לענות ואם שכח והתחיל שירה חדשה עין בא"ר שמסתפק בזה אך בשע"ת כתב בשם ש"צ דכל שלא סיים ברוך אתה ה' יכול לענות (וכ"כ בסידר ד"ח) ובשבת יכול לענות קדיש וקדושה בין גל"ת וכן אם שמע קול רעם יכול לברך אבל ביו"ט לא ע"ש ועיין בא"ר דבערבית מותר לענות קדיש וברכו בין גל"ת סדר תפלת י"ח גרסינן בפ"ב דמגילה ק"ך זקנים ומהם כמה נביאים (והם הנקראים אנשי כנסת הנדולה) תקנו התפלה על הסדר ע"ש כי מעולם היו מתפללין בכל יום (ולדעת הרמב"ם וכמה פוסקים הוא מצות עשה מן התורה להתפלל בכל יום שנאמר ועבדתם את ה' אלהיכם ועבודה זו תפלה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם ודרשו בספרי ובירושלמי איזהו עבודה שבלב זה תפלה ע"ש) אך לא היה נוסח קבוע לתפלה ולא זמן אלא כל אחד ואחד מתפלל בכל עת שירצה אם מעט ואם הרבה כיון שגלו ישראל ונתערבו בתוך העמים ונולדו להם בנים בארצותיהם ואותם הבנים היו שפתם משובשת ומעורבת מלשונות נכריות ולא היה אחד יכול להתפלל ולדבר כל צרכו בלשון עברית עמד עזרא ובית דינו והם האנשי כנסת הגדולה ותקנו לישראל י"ח ברכות בשפה ברורה ובלשון קצרה זכה וברה כדי שתהיה ערוכות בפי הכל וילמדו איתן ותהיה תפלת אלו העלגים תפלה שלימה כתפלת בעל לשון הצחה ותקנו ג"כ ג' תפלת בכל יום וכן תקנו כל הברכות ותפלות הסדורות בפי כל ישראל כדי שיהיה כל ברכה ותפלה שגורה בפי כל בלשון צחה כ"ז הוא מדברי הרמב"ם ריש הלכות תפלה ובאבודרהם ועיין בפר"ח סי' פ"ט ובפרמ"ג:

והנה הטעם שתקנו ג' פעמים ביום עיין בגמ' פ' תפלת השחר יא כנגד האבות שמצינו שאברהם התפלל תפלת שחרית יצחק תפלת מנחה יעקב ערבית ונתנו רמז ע"ז ערב ובוקר וצהרים שאות שני מאברהם הוא ב והוא רמז לבוקר ואות שני מיצחק הוא צ והוא רמז לצהרים ואות שני מיעקב הוא ע והוא רמז לערבית וי"א כנגד הקרבנות שחרית כנגד תמיד של שחר מנחה כנגד תמיד של בין הערבים מעריב כנגד אברים ופדרים שהיו מתאכלים ע"ג מזבח כל הלילה ע"ש והא דתקנו י"ח ברכות עיין ג"כ בגמ' שם: ועיין עוד בגמ' שם ר' גמליאל ובית דינו התקין עוד ברכה אחת והוא ברכת המינים לפי שהיו רבו האפיקורסין בישראל ע"ש ומכין הברכות של כל הג' תפלות הם נ"ז ג' פעמים י"ט ונתבו רמז ע"ז ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי ואהמ"ה בגימטריא כ"ז כמנין הברכות ע' באבודרהם:

זמן תפלת שחרית מנץ החמה עד סוף שעה ד' ובשעת הדחק מותר להתפלל אף קודם הנץ החמה ועיין במג"א בשם רש"ל שקרא תגר על שבימי הסליחות מתפללין קודם הנץ החמה והמג"א כתב דאפשר דסמכו על שטורח הציבור הוא שילכו לביתם ויתקבצו שנית כמ"ש הא"ר סי' רל"ה לענין תפלת מעריב אך עיין בא"ר שלא ניחא לי' בתירץ זה דאין טורח כל כך להמתין בביהכנ"ס ע"ש ובאמת גם המג"א מסיים שמ"מ לכתחילה יראה שלא להשכים ועיין בפרמ"ג סי' תצ"ד דביום א' דשבועות דנעורים כל הלילה מתפללין מיד כשיאיר היום מפני הטורח ע"ש:

כוונת התפלה עיין בהש"ע סי' צ"ח שהמתפלל צריך שיכוון בלבו פי' המלות שמוציא בשפתיו ויחשוב כאלו שכינה כנגדו ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפילתו ע"ש ולכך נקרא התפלה עבודה שבלב שצריך כוונת הלב ועיין באבודרהם שעבודה הוא לכבוש המחשבה הטרודה בעסקי העולם ולהביאה בשעבוד הכוונה וע' בזוה"ק בשלח דף ס"ג כל דמצלי קמי מלכא קדישא בעי למבעי בעותיה ולצלאה מעומקא דליבא ועיין ברוקח שורש היראה שכתב ותכוין דעתך פן תכזב בתפלתך כשתהרהר מחשבות אחרות ותאמר לבסוף יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי וכו' ועיין בס' אורחת חיים מהרא"ש שכתב כוון בתפלתך כי התפלה הוא עבודה שבלב ואם בנך ידבר לך ולא מלבו הלא יחר לך וכו' ועיין בספר חסידים בשביל ז' דברים אין תפילתו של אדם נשמעת ואחד מהם המתפלל בלא כוונת הלב שנאמר תכין לבם תקשיב אזנך:

ועיין בש"ע סי' ק"א שצריך לכוין בכל הברכות ואם אינו יכול לכוין בכלם עכ"פ לפחות יכוון באבות ואם לא כיון באבות דעת המחבר שצריך לחזור ולהתפלל אך דעת הרמ"א שבזמן הזה אין חוזרין בשביל חסרון הכוונה שאף בחזרה קרוב שלא יתכוין ועיין בטור בשם הרוקח שירגיל עצמו לכוין לפחות בחתימת כל ברכה שיש בהם קי"ג פעמים לב שבתורה לומר שצריך בהם כוונת הלב ע"ש והובא ג"כ בבעה"ט סוף פרשת פקודי ע"ש ולענין אם לנענע בתפלת י"ח כבר כתבתי לעיל בסדר הנהגת התפלה דכל הלבבות דורש ה' וכל אחד ישער בעצמו כפי מה שיועיל לו לעורר הכוונה ע"ש:

גרסינן פרק תפלת השחר היה עומד בח"ל יחזור פניו כנגד א"י וכו' והובא בש"ע סי' צ"ד ועיין ברמ"א שם דאנו שמחזירין פנינו למזרח מפני שאנו יושבים במערבה של א"י ונמצא פנינו לא"י ומי שאינו יכול לכוון הרוחות יכוון לבו לאבינו שבשמים ועיין בט"ז דמי ששכח ומתפלל לרוח אחרת אם הוא בצפון או בדרום יהפוך פניו לצד מזרח אבל אם התפלל למעריב לא יהפוך פניו לצד דא"כ יהיה פניו נגד צפון או דרום ומ"מ א"צ לעקור רגליו כדי להתפלל למזרח כי בדיעבד יש לסמוך אמ"ד שכינה בכל מקום ועיין בבאה"ט שבתשו' יד אליהו חולק על הט"ז דצריך לעקור רגליו אך גדול אחר הסכים להט"ז ע"ש ובא"ר כתב דברמב"ם מבואר כהט"ז רק מ"מ טוב להפוך פניו לדרום דזה נמי נגד א"י ע"ש וע' בסידר ד"ח דאם מתפלל בציבור ואושא מילתא יהפוך עצמו לצד שהציבור מתפללין:

ועיין ברמ"א סי' צ"ה שקודם תפלת י"ח יפסיע לפניו ג' פסיעות והטעם עיין ברוקח והובא בעע"ז משום דמצינו ג' הגשות לתפלה ויגש אברהם ויגש יהודה ויגש אליו ועיין בש"ע שם שיכוון רגליו זה אצל זה בתפלת י"ח והוא מדברי הגמ' פ"ק דברכות להתדמות להמלאכים דכתיב אצלם ורגליהם רגל ישרה וביאר הדברים עיין במט"מ דכיון שעומד לדבר עם השכינה צריך לסלק כל מחשבות הגוף מלבו ולדמות כאלו הוא מלאך שאין לו מחשבות הגוף וע"ש עוד טעם לזה:

ועיין בט"ז סי' צ"א בשם הזוהר ואתחנן מאן דקאים בצלותי' בעי לכסוי רישי' ועינוי בגין דלא יסתכל בשכינתא ומאן דפקח עינוי מקדים עלי' מלאך המות וע"ש עוד שכל מי שאינו עוצם עיניו בתפילתו אינו זוכה לראות השכינה קודם מותו כמו כל בר זכאי ע"ש (ועיין בפרמ"ג ד כוונת הזוהר במ"ש לכסות עיניו היינו בטלית של מצוה שעליו ע"ש וכן הוא בהדי' בר"ח פ"ח משער הקדושה) אך אם מתפלל מתוך סידר התפלה הוה כמו עיניו סגורות שע"ת שם ואע"פ שמתפלל בעינים סגורות מ"מ אסור להתפלל כנגד המראה שקורין שפיגול שלא יאמרו דמשתחוה לבבואה שלו רדב"ז ואם מתפלל ועיניו פתוחות בלא"ה אסור שלא יתבטל הכוונה וכמ"ש בש"ע סי' ל' שלא יתפלל נגד בגדים המצוירים ומטעם זה כתב המג"א שם דלא יצייר ציורים בכותל הביהכנ"ס אלא למעלה מקומת איש ע"ש:

ועיין בש"ע סי' צ"ז דאסור לרוק בתפלה ואם אי אפשר לו שלא לרוק מבליע בכסותו שלא יהא נראה ואם אינו יכול להבליעו בכסותו זורקו לאחוריו לשמאלו ולא לימינו וכ"ש לפניו והא דגבי פסיעות חולק כבוד לשמאלו תחילה מפני שהוא ימין הקב"ה עיין בט"ז ובמג"א שם:

ועיין בסי' צ"ב דהצריך לנקביו והתפלל תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל ואם יכול לעמוד עצמו שיעור הילוך פרסה יצא בדיעבד (ועיין ברמ"א שאפי' בדברי תורה אסור כ"ז שגופו משוקץ) ועיין בהגהות רע"א בשם גן המלך דלהכי נקיט שיעור הילוך פרסה ולא נקיט שיעור שעה וחומש שאפי' אם יושב במקום אחד יכול להעמיד עצמו אבל אם מהלך אינו יכול להעמיד עצמו כי ההילוך מוריד הנקבים משערינן כאלו מהלך ע"ש והטעם של השיעור פרסה עיין בעט"ז משום שזמן התפלה הוא שעה וצריך לשהות ג"כ מעט קודם התפלה ולאחר התפלה הרי החומש לשני השהיות:

תוכן העניינים

ליקוטי מהריח חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה