ליקוטי מהריח חלק א· רבי ישראל חיים פרידמן
ח"א סדר ברכת המזון
עיין בפע"ח ובמשנת חסידים שקודם ברהמ"ז יאמר מזמור למנצח בננינות מזמור שיר וכו' שהיא בתהלים קפיטל ס"ז ואח"כ פסיק אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי שהיא בתהלים ל"ד ופסוק זה יש לו סמך מדברי הזוה"ק פ' בלק שפתח האי ינוקא קודם ברהמ"ז ואמר אברכה את ה' בכל עת ע"ש (ולפענ"ד נראה דאפשר לומר בדרך פשוט דבברהמ"ז אומרין ואכלת ושבעת וברכת וכו' וכדי שלא לשתמע שדוקא כשאנחנו שבעין אז מברכין ה' וכדרך שכתב גבי עכו"ם והיה כי ירעב והתקצף וכו' ע"ז אנחנו מקדימין ואומרים אברכה את ה' בכל עת וכו') ואח"כ אומרים פסוק סוף דבר הכל נשמע את אלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם שהיא בסוף קהלת ואח"כ אומרים שני פסוקים בתהלים תהלת ה' ידבר פי יברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה כשנוטל הכוס בידיו יאמר הפסוק וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' והוא ביחזקאל קפיטל מ"ב: ועיין בר"ח פט"ו משער הקדושה שכשיברך ברהמ"ז יכוין שהוא מקיים בזה מצות עשה ע"ש כי הוא מצוה דאורייתא וצריכות כוונה כמ"ש בסי' ס"א ומטעם זה י"א קודם בהמ"ז הריני מוכן ומזומן לקיים מצות עשה של בהמ"ז כמ"ש ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך: כוס של ברהמ"ז הנה לענין כוס של ברהמ"ז עיין בטוש"ע סי' קפ"ב שיש בזה כמה דעות י"א שברהמ"ז אינה טעונה כוס אפילו בשלשה וי"א שבאפי' ביחיד טעונה כוס ודעת המדרש הנעלם בשלשה טעונה כוס וביחיד אין צריך כוס לכך יש מדקדקים (הובאו בב"י ובהגהות הרמ"א) כשמברכין ביחיד על היין אין אוחזין הכוס בידם אלא מניחים אותו על השלחן ע"ש ודעת הב"ח לאחוז בידו אפילו ביחיד כי גם המדרש הנעלם לא קאמר אלא דא"צ כוס אבל אם מברך על הכוס טפי עדיף ע"ש אך מדברי האריז"ל נראה לכאורה שביחיד לא יברך על הכוס:
ועיין בפ' שלשה שאכלו שעשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה (טעון הדחה שטיפה חי מלא עיטור עיטוף נוטלו בשתי ידים ומגביה טפח ונותן עיניו בו וי"א אף משגרו לאנשי ביתו) ר' יוחנן אמר אנו אין לנו אלא ארבעה (חי מלא הדחה שטיפה) וסימנו חמש"ה מ"מ למצוה מן המובחר יש לדקדק בכלם וכ"כ המג"א בשם המקובלים והנה אפרש כל אחד ואחד עפ"י דברי הטוש"ע והמפורשים הדחה ושטיפה הנה הדחה היא מבפנים ושטיפה מבחוץ ועיין בתוס' והובא בהש"ע דאם היא נקי ואין בו שיורי כוסות אינו צריך ע"ש אך עיין בהגהות תפארת שמואל על הרא"ש דלהידור מצוה ראוי להדיחו: חי עיין בהש"ע שיתן היין לתוכו חי עד שמגיע לברכת הארץ ואז מוזגו להודיע שבח הארץ (והוא מדברי הרי"ף והרמב"ם ע"ש) ועיין בב"י שיש נוהגין שלא למזוג הכוס במים עד סוף ברכת הארץ ואין להם על מה שיסמוכו וכו' ע"ש אך ראיתי בהגהות הגאון ר' ליפא מייזלש במס' ברכות שם דמדברי הזוה"ק פ' בלק דף קפ"ט משמע בהדי' כיש נוהגין ע"ש: ועיין בטור דאם אין היין חזק א"צ למוזגו והעיד ע"ז הרמ"א שכן נוהגין באלו הארצות והב"י הביא מנהגם למזוג הכוס אפילו ביין שאינו חזק כי במדרש הנעלם ברות נרמז סוד בנתינת המים בהיין:
מלא עיין בטור וברמ"א שיהיה מלא על כל גדותיו והנה יש שאין ממלאין הכוס ממש אלא מניחין קצת ריקן למעלה ואומרים שזה בכלל עיטור שיש כמו עטרה להכוס אך עיין בט"ז ובמג"א שאין זה פירושו של עיטור ואדרבא אחד מהעשרה דברים היא שיהיה מלא אך הט"ז מהפך בזכותם שטעמם לפי שאם יהיה מלא הרבה ישפוך ויתבזה ע"ש:
עיטור עיין בטור שאין אנו נוהגין בעיטור והגר"א כתב לעטר הכוס בששה כוסות סביב עיין בס' שערי רחמים ועיין בשע"ת בשם תפארת שמואל דאף דלא עבדינן עיטור מ"מ אין לעשות להיפוך להניח כלים רקים על השלחן בשעת בהמ"ז וגדולים נזהרים בזה ע"ש ובלא"ה אפי' כשאין מברכין על הכוס כתב בס' זכירה להסיר הכלים ריקים מהשלחן בשעת בהמ"ז כי אין הברכה שורה על דבר ריק ע"ש:
עיטוף עיין במג"א בשם הב"ח שיתעטף במלבוש העליון ולא יברך במצנפת קטנה רק ישים הכובע על ראשו וע"ש בב"ח שאף כשמברך ברכת המזון ביחיד ינהוג כך. נוטלו בשתי ידים והטעם מפני חביבות ועפ"י האריז"ל צריך לקבלו ג"כ משתי ידים זולתו והכוונה בזה עיין בס' עטרת צבי על הזוהר ריש בראשית ועיין בפע"ח ובסידר ר' שבתי שמדברי הינוקא בפ' בלק משמע שאוחז בב' ידיו עד שמתחיל בברכה שני' אך האריז"ל לא היה נוהג כן רק כשהתחיל לברך נוטלו בימינו ע"ש:
ועיין בבאה"ט שיעמיד הכוס על כף ימינו והאצבעות יהי' זקופים סביב הכוס והוא בשם השל"ה אך בשם האריז"ל כתב שיהיה הכוס עומד על החמשה אצבעות על גביהם ממש ע"ש. ומגביה טפח דכתיב כוס ישועות אשא עיין בגמ' ורמז ע"ז עיין בפי' דברי שלום על תהלים שכוס ישועות אשא בגימטריא שחייבין להגביה הכוס של ברכה מעל השלחן טפח. ונותן עיניו בו והטעם כדי שלא להסיח דעתי' מיני' וכתב הרמ"א ע"כ אין לוקחים כוס שפיו צר שקורין גלוק גלאז ועיין בט"ז ובמג"א שמקשין על דברי הרמ"א הלז אך הט"ז סיים דודאי כיון דנפיק מפומי' דהרמ"א יש לברך על כוס שפיו רחב אבל אינו מעכב ע"ש. ומשגרו לאשתו וכתב המג"א אפילו לא אכלה עמהם וכתב הפרישה דנתפשט המנהג קצת שלא לשתות בין איש לאשתו והטעם ע"ש:
ועיין בהש"ע דהכוס יין של בהמ"ז צריך שלא יהיה פגום שאם שתה ממנו פגמו אך יכולין לתקן כוס פגום ע"י שיוסיפו עליו מעט יין ואפילו ע"י מים מתקן ועיין בעט"ז דבירושלמי משמע דיותר טוב לתקן ע"י מים מעם מעט יין ע"ש אך בלבד שלא יהיה המים ג"כ פגומים ועיין במג"א בשם הטור דיש נותנין פירורי פת ביין פגום לתקנו ומנהג שטות הוא אך הב"ח כתב סמך למנהג זה מקרא דגורן ויקב שהגורן ממלא היקב וכ"כ הפרמ"ג בשם הלבוש ועיין בא"ר דהרבה פרורים לא מהני דהקריבהו לפחתך ועוד דהא צריך הכוס הדחה משום שיורי פת ע"ש:
ועיין במג"א סוף סי' ק"פ לכסות הפת בשעת בהמ"ז כשמברכין על הכוס שלא יראה בושתו (ובס' אשל אברהם מהגה"ק מביטשאטש כתב דאולי אין לכסות רק שלימה ע"ש סוף סי' קפ"ב) ועיין בשע"ת בשם ברכי יוסף שבמקומם אין מי שנוהג כן רק באיזה עיר ראה קצת נוהגין כן:
ברכת הזמון עיין בפ' ג' שאכלו דשלשה שאכלו כאחת חייב לזמן להזדמן יחד ולומר נברך שאכלנו משלו ואם הם עשרה אומר נברך אלהינו שאכלנו משלו וכו' ע"ש. ועיין בש"ע סי' קצ"ז דשבעה שאכלו פת וג' אכלו כזית ירק או שאר דבר או שתה רביעית משקה חוץ ממים (ודעת המג"א אפילו מים) מצטרפים עמהם לזמן בשם לומר (נברך אלהינו שאכלנו משלו) אבל שנים שאכלו פת י"א דאין הג' מצטרף עמהם לברך ברכת הזימון לומר (נברך שאכלנו משלו) אלא אם יאכל כזית פת וי"א אפילו כזית דגן וי"א אפי' כזית ירק או רביעית משקה כמו לגבי עשרה ע"כ דעת הש"ע דלכתחילה לא יתנו לו שאר דבר כדי לזמן עמו אך אם נתנו לו יזמנו עליו ולזה הסכים היעב"ץ אך המג"א כתב בשם הב"ח דנותנים לו גם שאר דבר ושכן המנהג וכ"כ בח"א ובקיצור ש"ע שכן המנהג ליתן לו גם שאר דבר חוץ ממים ע"ש: ועיין בש"ע דאם שנים גמרו סעודתן ורוצים לברך ואחד עדיין לא גמר סעודתו צריך להפסיק מסעודתו כדי שיברכו בזימן ויענה עמהם וימתין עד שיסיים המברך בא"י הזן את הכל ואח"כ יגמור סעודתו אבל אם אחד רוצה לברך אין השנים מחויבים להפסיק רק אם רוצים לעשות עמו גמ"ח וימתינו ג"כ עד שיסיים הזן את הכל ואם אחד שכח ובירך ברהמ"ז בפני עצמו יכולין אח"כ לזמן ברהמ"ז ויענה גם הוא עמהם אבל אם רק שנים אכלו פת והג' אכל שאר דבר ושכח ובירך ברכה אחרונה או אחד מהשנים שאכלו פת שכח ובירך ברהמ"ז עיין בא"ר בסי' קצ"ד וסי' קצ"ז דשוב אינם יכולין לזמן אח"כ:
והנה יש נוהגים כשמברכין בזימן בעשרה עומדין על רגליהם כשאומרין ברוך אלהינו שאכלנו וכו' וכ"כ בס' אשל אברהם שכן היה מנהג הרב הקדוש מו"ה משה ליב מסאסוב זצללה"ה וע"ש דיש פנים לכאן ולכאן די"ל דנברך אלהינו כיון דצריך עשרה הוה דבר שבקדושה והוה בעמידה אך י"ל דאין מוכרע דודאי כל דבר שבקדושה צריכה עשרה אבל לא כל דצריך עשרה הוה דבר שבקדושה ע"ש ועיין בח"ס תשובה נ"א נראה בהדי' דא"צ לעמוד ע"ש וידידי הרב המופלג בתו"י וכו' מו"ה יעקב ג"וו נ"י מסיגוט אמר לי ראיה שא"צ לעמוד מדברי הגמ' ברכות דף נו"ן וליברכו י' י' שמע ר"ש גלותא ואיקפד ופרש"י שהיה צריך המברך להגביה קולו וישמע ריש גלותא וכו' ע"ש ולא אמר משום דהיו צריכין לעמוד ויבין הריש גלותא ולכאורה הוא דבר נכון בכ"ז אין מזניחין אותן הנוהגין לעמוד ובפרט שכבר נאמר דבר זה משמי' דגברא רבא ומן הגמ' הנ"ל אין הכרח כל כך ודו"ק ועיין בב"י סי' קצ"ט ובפרישה ובב"ח גבי נשים מברכות לעצמן ובלבד שלא יזמנו בשם משום דהוא דבר שבקדושה ע"ש ודעביד כמר עביד וכו':
ועיין בש"ע קצ"ט שקטן שהגיע לעונת הפעוטות (ועיין במג"א שהוא כבן ט' או כבן יו"ד) ויודע למי מברכין מזמנין עליו והרמ"א כתב די"א דאין מזמנין אותו כלל עד שיהיה בן י"ג שנה ושכן נוהגין ואין לשנות ונשים אין מצטרפין אותם לזימן ולזמן בפני עצמן ג"כ אינו חובה רק רשות וג"כ דוקא לומר נברך שאכלנו משלו אבל אם הם עשרה ורוצים להזכיר השם לומר נברך אלהינו לא (דהזכרת השם הוא דבר שבקדושה ולא נמסרו לנשים ב"י) אבל כשאוכלות עם ג' אנשים מגו דחל הזימן על האנשים חל ג"כ עליהם ויוצאת בזימן האנשים:
והנה המנהג לומר קודם ברכת הזימן רבותי מיר וועלין בענטשין עיין במג"א שהוא מדברי הזוה"ק ריש דברים שכתב שיאמר הב לן ונברך שכל מילי דקדושה צריכה הזמנה ומזה נוהגין בלשון אשכנז ולומר רבותי מיר וועלין בענטשין ע"ש יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם הנה מה שעונין המסובין פסוק זה עיין במג"א שם שהוא ג"כ הזמנה לברכת הזימון עבור המסובין: ברשות מרנן ורבותי היא מדברי הכל בו וז"ל ומדרך המוסר לכל מי שיברך שיטול רשות מן הגדולים המסובין שם ואומר ברשות רבותי נברך שאכלנו וכו' ע"ש:
נברך שאכלנו משלו הנה הרש"ל הביא המנהג שגם המזמן אומר (נברך שאכלנו משלו ובטובו חיינו) וכתב הטעם שלא יהא נראה דקאי על הבעה"ב ע"ש ועיין בזוהר תרומה שם איתא ג"כ נברך שאכלנו משלו ובטובו חיינו אך עיין בב"ח שמהר"ל מפראג ביטל מנהג זה וגזר שלא יאמר רק נברך שאכלנו משלו ושכן הוא האמת ע"ש ומדברי הזוהר אינו מוכרח דאפשר שהוא ט"ס וצ"ל ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו:
ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו הנה נוסח סידור ספרד (ובטובו הגדול חיינו) אך בכל הנוסחאות כנוסח דידן וכן נראה מלשון הזוהר הנ"ל נברך אלהינו שאכלנו משלו והנה יש אומרים (נברך לאלהינו שאכלנו משלו) והוא טעות כמבואר בטוש"ע שצריך לומר נברך אלהינו בלא למ"ד והיא מדברי התוס' והרא"ש (ולכאורה צ"ע דבהרא"ש גופא גבי מאה ואלף גרס בלמ"ד ע"ש ומה חילוק יש בין עשרה למאה ואלף ועיין בתר"י ששם באמת הנוסחא גם גבי מאה ואלף בלא למ"ד ע"ש) והנה גירסת הרמב"ם בפי' המשניות ובספרו הגדול בלמ"ד וכן הוא בגמ' במס' מגילה דף כ"ג וברעיא מהימנא פ' פנחס דף רמ"ו ע"ש בכל זה כיון דהני פוסקים הכל כתבו בהדי' לומר בלא למ"ד דוקא וטעמם בצידם א"כ אין לנו לסמוך על גירסת הרמב"ם והגמ' והרעיא מהימנא שלא כתב שם בהדי' ואפשר דט"ס בדבריהם:
ועיין בש"ע סי' קצ"א דמי שלא אכל עמהם ושמע שהמברך אומר נברך שאכלנו משלו עונה אחריו ברוך ומבורך שמו תמיד לע"ו ואם לא שמע מהמברך רק מהמסובין שעונים ברוך שאכלנו משלו עונה אחריהם אמן והה"ד בעשרה עונה אחריו ברוך אלהינו ומבורך שמו וכו' (ועיין בעט"ז בשם מהרי"ל שהה"ד בסעודת נשואין עונה ג"כ ברוך אלהינו שהשמחה במעונו ומבורך שמו וכו' אבל אם אפילו רק שתה עמהם עונה עמהם כמו שהם עונין דשתי' בכלל אכילה אפילו למ"ד שאין מצטרף עמהם לזימן א"ר ועיין במג"א סי' קצ"ב בשם השל"ה דהמסובים יענו אמן אחר שחזר המברך ואמר ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו אך בשם הלבוש כתב דא"צ לענות אמן ושכן המנהג ע"ש ולזה הסכים ג"כ בא"ר ועיין בש"ע שהמזמן ודאי לא יענו אמן אחר אמירת המסובים ברוך שאכלנו משלו כיון שהוא בעצמו חוזר ואומר ברוך שאכלנו וכו' ע"ש:
(הג"ה עיין בהש"ע דאם מזמנים בעשרה יכול לומר (נברך אלהינו על המזון שאכלנו משלו) ובב"י כתב שיכול לומר ג"כ (למי שאכלנו משלו) אך אין נוהגין כן אלא אומרים בעשרה בשוה כמו בג' ואין משנים כלום רק מה שמזכיר השם וכן משמע בא"ר ע"ש וכן בלבוש העתיק נוסח ברכת הזימן בעשרה נברך אלהינו שאכלנו משלו רק בסוף כתב דבעשרה יכול ג"כ לומר על המזון שאכלנו משלו ונוסח למי שאכלנו משלו השמיטו לגמרי בש"ע ובלבוש גם בא"ר כתב בשם האחרונים דלא יאמר למי שאכלנו משלו ע"ש). ברכת המזון עיין בבאה"ט ובסידר ר' שבתי בשם הרמ"ק ובסדר היום שבהמ"ז יאמר מתוך הסידר ועיין בס' החינוך שקבלה הוא שכל הנזהר בבהמ"ז מזונותיו מצויין לו בכבוד:
ב"ה וב"ש הנה נוסח הכל בו (ברוך משביע רעבים ברוך משקה צמאים) ונוסח המחזור ויטרי (ברוך משביע רעבים ברוך משקה צמאים ברוך הוא וברוך שמו) ודעת הטוש"ע שלא יאמר כלל ברוך משביע רעבים ברוך משקה צמאים והמוסיף גורע אך לענין (ב"ה וב"ש) נראה דעת הטור בסי' קצ"ב דבברכת הזימן יש לאמרו ועיין בפרישה שכן הוא ג"כ דעת הרוקח סי' רפ"ג ובאבודרהם אך הד"מ אם כי נתן טעם לדבר שהוא כדי להפסיק בין ברכת הזימן לברכת המזון מ"מ דעתו שאין לאמרו כלל וגם בהש"ע לא נזכר כלל וכן דעת הרש"ל אך דעת הב"ח לאמרו כשמברכין בעשרה דוקא כיון דמזכיר שם אלהינו ע"ש ומנהג דידן הוא כדעת הטור והרוקח והאבודרהם הנ"ל לאמרו אף בשלשה ועיין במג"א שכן הוא ג"כ דעת המר"ל מפראג ודעת הלבוש:
והנה לענין אם לומר גם המסובין או רק המזמן הנה לטעם הד"מ שהוא כדי להפסיק א"צ לומר רק המזמן כי המסובין בלא"ה מפסיקים בעניות אמן אחר ברכת המזמן עיין בפרמ"ג בשם א"ר אך לטעם הב"ח המסובין והמזמן שוין אך לטעם הב"ח א"צ לומר כלל רק בעשרה ע"כ נראה דבשלשה לא יאמרו המסובין רק המזמן אך בעשרה אז יאמרו גם המסובין ועיין בספר זכרון יהודא מהגאון בעל אמרי אש שהוא המתין עד שאמר המזמן ברוך אתה ה' ואז אמר ב"ה וב"ש ואח"כ התחיל הברכה ע"ש והנה נוסח סידורי ספרד היא (ב"ה וב"ש וברוך זכרו לעולמי עד) ע"ש אך בכל הנוסחאות כנוסח דידן: בא"י הון את העולם כלו הנה נוסח סידורי ספרד (הזננו ולא ממעשינו המפרנסנו ולא מצדקותינו המעדיף טובו עלינו הזן אותנו ואת כל העולם כלו) אך בכל הנוסוחאות ליתא רק כנוסח דידן בטובו בחן ובחסד וברחמים הנה במרדכי סוף מס' ברכות בנוסח הבהמ"ז שמביא שם בשם הפרדס לרש"י ליתא שם תיבות (בחן) וגם בנוסח הבהמ"ז לאו"ז בסי' קצ"ט ליתא וכן היא בזוהר תרומה דף קס"ח ע"ש אך נוסח דידן לומר בחן הוא בנוסח הבהמ"ז להרמב"ם בסוף ס' אהבה ובמחזור ויטרי ובאבודרהם הוא נותן לחם לכל בשר הנה ברמב"ם שם כל זה ליתא עד ומפרנס לכל אך הוא בכל הנוסחאות הנ"ל אך תיבות (הוא) גם שם ליתא:
כי לעולם חסדו הנה נוסח המחזור ויטרי (כי לעולם חסדו עמנו) אך עיין בטור שאין לומר חסדו עמנו כי חסדיו הם עם כל חי וכ"כ במרדכי שם ובטובו הגדול תמיד לא חסר לנו הנה נוסח סידורי דידן חסר החי"ת בקמ"ץ והוא על משקל פעל קל כמו פקד פעל וכ"כ השל"ה ונוסח סידורי ספרד חסר החי"ת בחיר"ק והוא על משקל כבד כמו איבד שיבר ושני נוסחאות אלו הובאו במו"מ בשם המרדכי וע"ש שאותן האומרים חיסר אומרים ג"כ ואל יחסר היו"ד בשו"א וחי"ת בפתח והסמ"ך בצירי כדי שיהי' שניהם מגזרה אחת ע"ש אך לנוסח דידן צ"ל יחסר היו"ד בסג"ל וחי"ת בשו"א והסמ"ד בפת"ח עיין בשל"ה והובא ג"כ בבאה"ט ואל יחסר לנו מזון לע"ו הנה נוסח המחזור ויטרי (ואל יחסר לנו לע"ו ובסידורי ספרד (ואל יחסר לנו מזון תמיד לע"ו) אך נוסח דידן הוא באו"ז ובאבודרהם בעבור שמו הגדול כי אל זן הנה נוסח מקצת סידורין (כי הוא זן) וכן הוא באו"ז וכ"כ בא"ר לומר כן שכן הוא ג"כ במרדכי ורד"א ובמט"מ ודלא כא"ח שכתב כי הוא אל זן ע"ש אך נוסח דידן הוא ג"כ בדברי האריז"ל עיין בסידר האר"י ופע"ח ומפרנס לכל ומטיב לכל הנה ברמב"ם שם ובמחזור ויטרי ובאו"ז ובאבודרהם ליתא תיבות אלו (ומטיב לכל) ונוסח סידורי ספרד (ומפרנס לכל ושלחנו ערוך לכל) אך נוסח דידן הוא בסידר ר"ע ובמט"מ ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא ועיין בד"מ שיש שאין אומרין רק (ומכין מזון לכל בריותיו) ואין אומרין אשר ברא דמשמע דאיכא נמי בריות שלא ברא (ונוסח ספרד והתקין מחי' ומזון לכל בריות אשר ברא ברחמיו וברוב חסדיו) אך נוסח דידן הוא ברמב"ם ובמחזור ויטרי ובאו"ז כאמור פותח את ידך וכו' במקצת סידורין ליתא וגם הב"י הביא בשם הכל בו שלא לאמרו כי ברכת הזן משה תיקן בשעה שירד המן (כדאיתא בגמ' פ' שלשה שאכלו) ואיך נביא פסוק שאמר דוד לדברי משה רבינו ע"ש אך היא בסידר ר"ע וברמב"ם ובמרדכי ובמחזור ויטרי וגם הב"י כתב שאין בטענה זו הכרח וכן הוא בפע"ח ע"ש: ודע דנוסח הרמב"ם והמחזור ויטרי כאמור פא"י ומשביע לכל חי רצון ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא אך במרדכי שם ובפע"ח ובסידר ר"ע איתא פסוק פא"י קודם ברכת הזן את הכל וכנוסח דידן בא"י הון את הכל כן הוא הנוסחא בסידר ר"ע וברמב"ם וכו' וכן נראה מדברי הזוהר תרומה שם ויש אומרים הון ברחמיו את הכל והוא נוסח סידורי ספרד ובתולעת יעקב וכבר כתבתי לעיל שברכת הזן משה תיקנו:
נודה לך ה' אלהינו על שהנחלת לאבותינו הנה נוסח סידורי ספרד (על ארצנו ועל נחלתינו נודה לך ה' אלהינו וכו') ונוסח הרמב"ם (נודה לך ה' אלהינו ונברכך מלכנו) אך במחזור ויטרי וברוקח סי' ל"ז ובאי"ז בכל בו ובאבודרהם ליתא כל הני הוספות וכנוסח דידן ועיין בטור שמביא בשם מהר"ם לומר (נודך ה' אלהינו וכו') ולא נודה לך דמשמע נודה לך את פלוני ע"ש וכ"כ המט"מ בשם התשב"ץ ובאמת כן הוא ג"כ נוסח המחזור ויטרי והאו"ז ע"ש אך נוסח סידר ר"ע וברמב"ם וברוקח ובכל בו ובאבודרהם (נודה לך) ולא נודך וכנוסח דידן וכ"כ הטור שכן המנהג ארץ חמדה טובה ורחבה הנה נוסח סידורי ספרד (ארץ חמדה טובה ורחבה ברית ותורה) וכן הוא ברמב"ם ובמחזור ויטרי ובאבודרהם אך עיין בתוס' וברא"ש שאין לומר ברית ותורה שדי במה שאומר אח"כ על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו וכן באו"ז ובמרדכי ליתא וכן נראה מדברי הזוה"ק תרומה ע"ש ועל שהוצאתנו ה' אלהינו מארץ מצרים הנה בסידר ר"ע וברמב"ם ובמחזור ויטרי ובאו"ז ליתא תיבות (ה' אלהינו) אך איתא ג"כ בלבוש ופדיתנו מבית עבדים הנה בסידר ר"ע ליתא אך הוא ברמב"ם ובמחזור ויטרי ובמרדכי ובאו"ז ועל בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו והנה בנוסח הרמב"ם ליתא ועל בריתך שחתמת בבשרנו ולכאורה נראה דכוונתו משום דאמר קודם ברית ותורה אך לפי זה למה זכר כאן ועל תורתך שלמדתנו והנה דעת הרמ"א והוא מדברי הכל בו בשם הראב"ד דנשים לא יאמרו (ברית ותורה) דנשים לאו בני ברית ותורה נינהו ועיין במג"א בשם בדה"ב להב"י דכיון שאין נקרא אדם אלא כשיש לא אשה א"כ שניהם גוף אחד הם והמג"א מתרץ דנשים כמי בני ברית הם כדאמרינן במס' ע"ז פ"ב דכמאן דמהילי דמי ותורה הם חייבים ללמוד הדינים שלהם ומאי טעמא אמרינן דנשים מברכין ברכת התורה ע"ש ועיין בשע'ת דהא"ר החזיק בדעת הרמ"א שלא יאמרו ברית ותורה אך הבר"י מביא בשם המאירי כמנהג העולם שיאמרו ברית ותורה ע"ש ועל חקיך שהודעתנו הנה באו"ז ליתא תיבות אלו (ועל חקיך שהודעתנו:
וכן נראה מדברי רש"י ברכות דף מ"ח ע"ב בד"ה צריך שיקדים ובסידר ר"ע ליתא כל זה עד ועל הכל ונוסח סידורי ספרד (ועל חקי רצונך שהודעתנו) וכן הוא ברמב"ם ובמחזור ויטרי אך נוסח דידן הוא במרדכי ועל חיים חן וחסד שחוננתנו הנה ברמב"ם כל זה ליתא עד ועל הכל ונוסח האו"ז (ועל חיים וחסד שחוננתנו) ונוסח רש"י בברכות שם (ועל חיים שחוננתנו ונוסח סידורי ספרד (ועל חיים ומזון שאתה זן ומפרנס אותנו) אך נוסח דידן הוא במחזור ויטרי ועל אכילת מזון שאתה זן ומפרנס אותנו תמיד הנה נוסח המרדכי (שאתה מזמן לנו ושאתה מפרנסנו) ונוסח דידן הוא במחזור ויטרי בכל יום וככל עת וככל שעה הנה במרדכי ליתא רק בכל עת וכ"כ במט"מ בשם רש"ל ובסידורי ספרד גם זה ליתא אך נוסח דידן הוא במחזור ויטרי ובמט"מ בשם מהר"ן והחילוק בין עת לשעה כתבתי לעיל גבי ברכת שים שלום:
והנה בחנוכה ובפורים אומרים כאן על הניסים ואם שכח אין מחזירין אותו רק יאמר אחר ברהמ"ז הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כמו שעשית לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה בימי מתתיהו וכו' או בימי מרדכי ואסתר וכו' ועיין בסידר היעב"ץ שבבהמ"ז אומרים ועל הניסים בוא"ו ועיין בשע"ת דאע"ג דאמרינן בגמ' דאין להתפלל על הנס כיון שאומר יעשה לנו ניסים לשון רבים שפיר דמי ע"ש:
ועל הכל ה' אלהינו הנה נוסח רש"י ז"ל בברכות שם וברמב"ם ובאו"ז ובמחזור ויטרי ובמרדכי (ועל כלם ה' אלהינו אך נוסח דידן בסידר ר"ע ובסידורי ספרד ובתר"י אנחנו מודים לך הנה נוסח סידר ר"ע ורמב"ם ואו"ז וברש"י שם אנו מודים לך אך נוסח דידן הובא בבאה"ט סי' קפ"ז משום דאנו היא לשון אנינות ועיין במ"ש לעיל גבי ואנחנו כורעים ומברכין אותך יתברך שמך הנה נוסח סידורי ספרד (ומברכין את שמך) וכן הוא ברמב"ם ובמרדכי (ונוסח סידר ר"ע (ומברכין את שמך אלהי ישענו) ונוסח האו"ז (ומברכין לך יתברך שמך) אך נוסח דידן במחזור ויטרי בפי כל חי תמיד לע"ו הנה בסידורי ספרד ובסידר ר"ע וברמב"ם ובמרדכי ליתא אך הוא במחזור ויטרי ובאו"ז ככתוב ואכלת ושבעת וברכת וכו' הנה נוסח סידורי ספרד והרמב"ם (כאמור ואכלת ושבעת וכו') ובסידר ר"ע ליתא כלל אך נוסח דידן הוא באו"ז ובמרדכי ובמחזור ויטרי בא"י על הארץ ועל המזון הנה באו"ז יש כאן קודם ברכה זו תוספת נוסחא (וזכור לנו ה' מהרה את ברית אבותינו ונקמינו מהרה משונאינו ובישועתך תרום ותגביה קרננו וכל החיים יודך סלה בא"י על הארץ וכו') אך עיין במרדכי שמי שמוסיף וזכור לנו הוא תוספת של כדי ע"ש ועיין בגמ' שם שברכת הארץ יהושע תיקנו בשעה שהכניס את ישראל לארץ:
רחם נא ה' אלהינו הנה בסידורי ספרד וברמב"ם ובאו"ז וכו' ליתא תיבות נא וכן הוא בזוה"ק פ' תרומה על ישראל עמך הנה נוסח סידורי ספרד והאבודרהם ובא"ז ובמחזור ויטרי (עלינו ועל ישראל עמך) אך נוסח דידן הוא בטור ובמרדכי ובזוה"ק פ' תרומה ע"ש ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך הנה נוסח סידורי ספרד (ועל הר ציון משכן כבודך ועל היכלך ועל מעונך ועל דבירך) אבל בכל הנוסחאות כנוסח דידן ועל מלכות בית דוד משיחך הנה בסידורי ספרד וברמב"ם לא נזכר כאן מלכות בית דוד רק קודם ובנה ישראל איתא שם (ומלכות בית דוד משיחך תחזירנה למקומה במהרה בימינו) אך נוסח דידן הוא במחזור ויטרי ובאו"ז ובמרדכי ועל בית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו הנה במרדכי כל זה ליתא עד רוענו זוננו ע"ש (ולכאורה ל"ע הלא איתא בגמ' ששלמה תיקן ועל הבית הגדול והקדוש וצ"ל דזה יוצא במה שאמר ובנה ירושלים וכו') ונוסח המחזור ויטרי (שנקרא שמך עליו ועלינו) אך נוסח דידן ברמב"ם וברוקח סי' של"ז ובאו"ז אלהינו אבינו הנה בסידורי ספרד ובאו"ז ליתא תיבות (אלהינו) ובנוסח בהמ"ז להרמב"ם כל נוסח דידן עד ובנה ירושלים ליתא ע"ש אך נוסח דידן הוא במחזור ויטרי רוענו זוננו פרנסנו הנה כבר כתבתי שבנוסח הרמב"ם ליתא אך הוא בהדי' בירושלמי במס' שבת פ' ואלו קשרים הובא בהפוסקים וכן הוא בכל הנוסחאות ע"ש והנה יש אומרים רעננו בחסרון וא"ו ובשו"א תחת הרי"ש וגם זוננו במלאפו"ם וכ"כ הב"י סי' קפ"ח בשם המדקדקים ודעת הט"ז לומר רועננו זוננו בחול"ם כי הם שם התואר ולא לשון בקשה אך עיין בפרמ"ג שכתב שמנהג דידן לומר רועננו בחול"ם ואח"כ זוננו במלאפו"ם ע"ש ויש נוהגין לומר בשבת הכל בחול"ם משום דאסור לשאול צרכיו בשבת עיין בשלטי הגבורים במרדכי שם אך מנהגינו שלא לשנות בין שבת לחול ואין בו משום שאלת צרכיו כדאיתא בירושלמי דטופס ברכה כך הוא וכלכלנו והרויחנו הנה במרדכי ליתא תיבות (והרויחנו) אך הוא במחזור ויטרי ובאו"ז ובאבודרהם:
ודע דהחילוק בין זוננו ופרנסנו וכלכלנו עיין בפרמ"ג דזוננ"ו היא אכילה ופרנסנ"ו הוא מלבושים וכלכלנ"ו היא שאר דברים ע"ש והרויח לנו ה' אלהינו מהרה מכל צרותינו הנה נוסח המרדכי (והרויח לנו מכל צרותינו ונוסח האו"ז (והרויח לנו ה' אלהינו מכל שונאינו) אך נוסח דידן הוא באבודרהם ובמחזור ויטרי ונא אל תצריכנו ה' אלהינו הנה נוסח סידורי ספרד והמרדכי והאו"ז (ואל תצריכנו ה' אלהינו) ונוסח דידן במחזור ויטרי לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלואתם הנה נוסח סידורי ספרד (ולא לידי הלואתם שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה) ובאבודרהם כל זה ליתא אך נוסח דידן במחזור ויטרי ובאו"ז כי אם לידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה הנה במחזור ויטרי ובאבודרהם כל זה ליתא ונוסח סידורי ספרד (אלא לידך המלאה והרחבה העשירה והפתוחה) ונוסח האו"ז אלא לידך הקדושה והמלאה והרחבה) ועיין בס' מאורי אור שתמה דמה ענין הקדושה בין הפתיחה והרחבה ומשום הכי מסכים לומר הגדושה ושכן הוא נוסחא ישינה ע"ש אך לנוסח האו"ז ניחא שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד הנה נוסח סידורי ספרד (שלא נבוש בעוה"ז ולא נכלם לעוה"ב) ונוסח האו"ז והמחזור ויטרי (ולא נבוש לעולם ועד) אך נוסח דידן באבודרהם והנה יש אומרין (שלא נבוש ולא נכלם ולא נכשל וכפי הנראה שהוא סירכא דלישנא מברכת אהבה רבה ואין לו מקום כאן ובכל הנוסחאות ליתא:
וחתני הרב המאוה"ג וכו' מו"ה בנימין זאב ל"ש נ"י פירוש גם נוסחא זו עפ"י דברי הגמ' גבי ר' פנחס בן יאיר שאמר לי' רבינו הקדוש רצונך סעוד אצלי והשיב לו ר' פנחס ישראל קדושים הם אבל יש שיש לו ואינו רוצה וכו' כי רבי היה סובר שכוונת ר' פנחס שאינו נהנה משל אחרים שלא יכשל בדבר איסור (וכדרך כמה אנשי מעשה שאינם אוכלים אצל אחרים מחמת חשש זה) לכך כעת שהיה המעשה שחמורו לא אכל דבר איסור כדאמרינן בגמ' שם לכך נפיק רבי לאפי' ואמר לי' שיאכל אצלו כי כעת אין לך לדאג מחשש איסור כיון שראיתה שגם חמורך לא רצה לאכול דבר איסור והשתא בהמתן של צדיקים וכו' וע"ז השיב לו ר' פנחס לא כמו שאתה סובר שמחמת חשש איסור אין אני כהנה משל אחרים ישראל קדושים הם וגדורים ממאכלות אסורות (כי אצל מאכלות אסורות שייך לשון קדושה כדאמרינן שמנו של גיד מותר וישראל קדושים נהגו בו איסור וכמ"ש בתוה"ק והתקדשתם והייתם קדושים ולא תשקצו את נפשותיכם וכו') אך הכוונה שאין אני נהנה משל אחרים שיש אשר יש לו ואינו רוצה וכו' ובזה מיושב נמי קושיות התוס' דאם אינו רוצה למה נקרא קדוש אך לפי שבגדר מאכלות אסורות הוא קדוש היוצא לנו מזה שלענין להנות משל אחרים חוץ מזה שהוא נהמא דכסופא יש לנו חשש דר' פנחס בן יאיר שיש שאינו רוצה ואסור להנות ממנו והיא לאו מדברי קבלה אל תלחם לחם רע עין ויש שאין לו והוא כמו אבק גזל כמו האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעלי' וע"ז אנו מתפללין ואל תצריכנו וכו' שלא נבוש ונכלם מצד נהמא דכסיפא ולא נכשל מצד חשש דרפב"י עכ"ד ונכון היא. והנה בש"ק אומרים כאן רצה והחליצנו וכו' וביו"ט ובחוה"מ ובר"ח אומרים יעלה ויבא ועיין ברמ"א סי' קפ"ח בשם י"א דגבי ברהמ"ז לא יסיים בנוסח יעלה ויבא מלך חנון ורחום אלא ידלג תיבות מלך (והטעם דכיון דמזכיר מלכות בית דוד בברכה זו אין לו להזכיר מלכות שמים דלא להשוות מלכותא דארעא עם מלכותא דשמיא) והרמ"א סיים דסברה נכונה הוא אבל לא ראה נוהג כן והט"ז והמג"א מיישבין המנהג שמסיימין מלך דדוקא לאמרו זה אצל זה כמ"ש בטוש"ע על אותן שאומרים ומלכותך ומלכות ב"ד חשוב השוואה ע"ש ועיין במטה אפרים באלף למטה סי' תקפ"ג דאף הנוהגין שלא לסיים מלך בשאר יו"ט ור"ח אבל בר"ה יסיימו ע"ש:
ועיין בהש"ע סי' קפ"ח דאם היה אוכל בשבת וחשכה לו כיון שעדיין לא התפלל ערבית אומר רצה בברהמ"ז (ועיין בקיצר ש"ע דעכ"פ בברכה אחרונה על הכוס של ברהמ"ז כיון שהוא לילה לא יזכיר של שבת או של יו"ט ושכן הורה הגאון בעל אמרי אש) והנה דעת הש"ע שם דה"ה ר"ח חנוכה ופורים אך דעת השל"ה הובא במג"א דדוקא גבי שבת הדין כן משום דמצוה בתוספות וחשוב כמו שבת ודעת תשו' הרמ"א הובא בעט"ז דה"ה פורים דטעמו לאו משום תוספות הוא אלא משום דחשיבו סעודתייהו להיות נקרא קביעות לילך אחר התחלת הסעודה משא"כ בר"ח וחנוכה והנה דעת המהר"ם מלובלין דה"ה ר"ח אם חל בשבת משא"כ אם חל ר"ח באמצע שבוע ונמשכה סעודתו עד הלילה לא יזכיר ר"ח (כ"ז היא בעט"ז והובא בבאה"ט) ועיין בספר אשל אברהם דדעתו דוקא ר"ח שחל בשבת אבל חנוכה אפי' חל בשבת אם נמשכה סעודתו עד הלילה לא יזכיר של חנוכה וטעמו שגם ר"ח יש לו שייכות קצת לתוספות משום שהיה לו קרבנות המוספים ובקרבנות הלילה הולך אחר היום משא"כ בחנוכה ע"ש אך עיין בא"ר דאחר שהביא כל הני דעות כתב דמ"מ נראה דאין לשנות מנהגינו שהעיד בתשו' מהרי"ל ובש"ע דגם בר"ח ובחנוכה ופורים אם נמשכו סעודתייהו עד הלילה מזכיר ע"ש וכ"כ הלבוש שכן המנהג ע"ש: ואם ר"ח ביום א' ונמשכה לו סעודת שבת עד הלילה דעת הט"ז להזכיר שניהם רצה ויעלה ואף דהוי תרתי דסתרי מידי דהוה איקנה"ז דאומרים קידוש תחילה על יו"ט הבא ואח"כ הבדלה על שבת שעבר ודעת רוב הפוסקים דאין עושין תרתי דסתרי אהדדי ויש בזה דעות שונות דעת השל"ה והא"ר להזכיר ר"ח ולא של שבת ודעת הב"ח להיפך להזכיר שבת ולא ר"ח ודעת המג"א דאם לא אכל פת בלילה מזכיר של שבת ואם אכל יזכיר ר"ח ולא שבת אבל כשחנוכה ביום א' אפי' אכל פת בלילה מזכיר שבת ולא חנוכה משום דאינו אלא רשות להזכיר ע"ש והסכים לזה בח"א כלל קי"ח ובסידר ד"ח: והנה מנהג העולם לאכול כזית פת בלילה ולהזכיר שבת ור"ח וכ"כ בש"ע התניא וכ"כ בס' דרך סעודה למהר"ם פאפראש ע"ש אך עיין בקיצר ש"ע שטוב למנוע עצמו שלא לאכול אז בלילה וכן היה נוהג עצמו מרן הגה"ק בעל דברי חיים זצללה"ה ועיין בס' אשל אברהם שדעתו נוטה ג"כ שלא לאכול בלילה ואפי' אכל דעתו נוטה שלא להזכיר רק רצה ויעלה ויבא יהרהר ע"ש וכן בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א דעתו נוטה שאפי' אכל פת בלילה לא יזכיר רק שבת ע"ש:
ואם שכח לומר רצה או יעלה ויבא אם נזכר קודם שהזכיר את השם מן ברכת בונה ירושלים אומר רצה או יעלה ויבא ואח"כ אומר ובני ירושלים וכו' אבל אם כבר הזכיר השם מסייים הברכה בונה ירושלים אמן ואח"כ אומר בשבת בא"י אמ"ה שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית בא"י מקדש השבת והנה נוסח הרמב"ם פ"ד דברכות והכל בו אשר נתן מנוחה לעמו ישראל לאות ולברית קודש ונוסח הש"ג על המרדכי אשר נתן מנוחה לעמו ישראל ביום שבת קודש לאות ולברית אך נוסח הוא בגמ' וברי"ף ורא"ש וטוש"ע וכו' והטעם דבשבת אומרים לאות ולברית עיין בלבוש משום ושמרו בני ישראל את השבת וכו' ברית עולם ביני ובין בני ישראל אות הוא לעולם וביו"ט בא"י אמ"ה שנתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה את יום חג (פלוני) הזה בא"י מקדש ישראל והזמנים הנה נוסח הגמ' ואו"ז לעמו ישראל לשמחה ולזכרון ונוסח הרא"ש והרוקח והאבודרהם לששון לשמחה ולזכרון אך נוסח דידן ברי"ף ורמב"ם וטוש"ע ולבוש והנה נוסח הרמזים שנתן ימים טובים לע"י באהבה אך בכל הנוסחאות ליתא תיבות (באהבה) גבי יו"ט וגם ברא"ש וטור ליתא ובאמת לא שייך באהבה רק גבי שבת כמ"ש הלבוש דשבת במרה נצטוו וקבלנו מאהבה משא"כ שאר מצות כפה עלינו הר כגיגת:
ודע דנוסח זה לומר את יום חג פלוני ליתא בגמ' וברי"ף ורמב"ם וכו' אך הוא מדברי הראב"ד והובא בטוש"ע ועיין במג"א דבראש השנה אינו אומר לששון ולשמחה והנה בחוה"מ אין אומרים שנתן ימים טובים דחוה"מ לא אקרי יו"ט כמ"ש המג"א סי' ת"צ ועיין בקיצור ש"ע שכתב לומר (שנתן מועדים לישראל לששון ולשמחה) והפרמ"ג הביא בשם א"ר בשם שכנה"ג לומר (שנתן ימים לישראל לששון ולשמחה) אך כתב דאפשר יאמר (שנתן ימים קדושים לישראל לששון ולשמחה) וכמו שכתב המג"א לענין יוה"כ וכן העתיק הנוסחא בח"א ע"ש:
ואם חל י"ט בשבת אומר קודם רצה ואח"כ יעלה ויבא דתדיר קודם ואם שכח אחד מהם אותו ששכח יזכיר בברכה ולא יכלול השני עמו אך אם שכח שניהם יכלול שניהם יחד בברכה ויאמר בא"י אמיה שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית וימים טובים לששון ולשמחה את יום חג (פלוני) הזה בא"י מקדש השבת וישראל והזמנים והנה נוסח הכל בו ואשר נתן שבתות למנוחה לעמו ישראל וימים טובים לאות ולמופת ולשמחה ולזכרון) אף בג"מ ובכל הנוסחאות ליתא הך לאות ולמופת ועיין בא"ר שאם כולל שוי"ט יחד יאמר (לששון ולשמחה ולזכרון שאפי' הטור והכל בו שדעתם שביו"ט לחוד לא יאמר לזכרון מ"מ גבי שוי"ט כתבו לומר לזכרון ויש טעם בדבר בב"ח ע"ש:
והנה בר"ח אומרים ברוך אשר נתן ראשי חרשים לעמו ישראל לזכרון ואינו חותם ש"ע (והנה נוסח הש"ג והסמ"ק לכפרה ולזכרון ועיין מ"ש בזה בנשמת אדם ודבריו נכונים) והנה מדברי הש"ע הזה נראה שאינו מזכיר שם ומלכות ועיין בשע"ת שלזה הסכים ג"כ הברכי יוסף ושיש לומר שכן הוא ג"כ דעת הרי"ף והרמב"ם ע"ש ולזה הסכים ג"כ בפרמ"ג ובסידר ד"ח ע"ש אך דעת הלבוש והא"ר לומר בשם ומלכות בא"י אמיה אשר נתן ר"ח וכו' והסכים לוה ג"כ בח"א ובקיצור ש"ע ובגליון שם כתב שכן הוא ג"כ ברבינו ירוחם ובס' א"ח ושכן מוכח ברמזים ועיין בא"ר שכן הוא ג"כ באגודה ורוקח וסמ"ק ושבלי לקט ואבודרהם וס' צ"ל וש"ג ובתניא ע"ש:
ועיין בש"ע דחוה"מ הוא כראש חודש והמג"א כתב דגם ראש השנה הוא כר"ח (וכ"כ בסידר ד"ח בהדי' לומר בלא שם ומלכות ע"ש) ולפענ"ד נראה דאף מי שמברך בר"ח בלא שם ומלכות מ"מ בראש השנה יברך בשם ומלכות ועיין בא"ר דהסכים להכנה"ג לחתום בר"ה (ברוך מקדש ישראל והזמנים) ודלא כהמג"א שכתב שאין חותם בר"ה כמו בר"ח והטעם דהרבה פוסקים סוברים דאסור להתענות בר"ה ואפי' להסוברים שמצוה להתענות מ"מ אם אוכל מחיוב לאכול פת והוה כשאר יו"ט ע"ש ולכאורה יש ראי' ג"כ מהש"ע מדלא כתב כלל דין דראש השנה כמ"ש לגבי חוה"מ אלא ודאי דהוא בכלל שאר יו"ט מ"מ לענין חתימה קשה לעשות מעשה נגד:
דעת רבינו המג"א שכתב בהדי' שלא לחתום משא"כ לגבי שם ומלכות שבלא"ה דעת רובא דרובא הפוסקים ראשונים שגם בר"ח יברך בשם ומלכות ואין שום אחד מהראשונים שיאמרו כן בהדי' וגם בש"ע לאו בפירש איתמר רק מדיוקא ע"כ לגבי ראש השנה דבלא"ה יש סברה לומר דראש השנה דינו כיו"ט וכמ"ש הא"ר בודאי נכון לברך בשם ומלכות בא"י אמ"ה אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לזכרון מאת ה':
ואם חל ר"ח בשבת דינו כמו כמ"ש לעיל לענין יו"ט דאם שכח אחד מהם אותו ששכח יזכיר בברכה ואם שכח שניהם יכלול שניהם יחד ויאמר בא"י אמ"ה אשר נתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית וראשי חדשים לזכרון בא"י מקדש השבת וישראל ור"ח והנה יש בזה ב' דעות אם לסיים ג"כ בר"ח כיון דבר"ח לבד אין חותמין כמ"ש לעיל אך דעת הלבוש והמג"א והא"ר כיון דיש כמה דעות לחתום גם בר"ח וכאן כיון דבלא"ה אנו חותמין משום שבת לכך מסיימין ג"כ וראשי חדשים ועיין בא"ר שכן הוא ג"כ ברבינו ירוחם ולזה הסכים ג"כ בסידר ד"ח:
ועיין בח"א דמביא בשם א"ר בשם מהר"ש דכל זמן שלא סייים בונה ירושלים אפי' אמר בא"י בונה יאמר רצה או יעלה ויבא ויסיים אח"כ בונה ירושלים אמן והח"א תמה עליו מסי' תרפ"ב וכבר העיר בזה על המהר"ש בא"ר גופא שם וגם בפרמ"ג שמצדד להציל את המהר"ש מהשגות הא"ר מ"מ סיים בצ"ע וגם מה שהכריע בח"א דאם לא אמר רק בא"י יסיים למדני חקיך עיין בשע"ת בשם הבר"י שדין זה הוא פלוגתא דרבוותא בריטב"א דתענית אם שכח יעלה ויבא בתפלה ונזכר לאחר שאמר בא"י י"א שיסיים למדנו חקיך ויאמר יעלה ויבא ואח"כ ותחזנה וברכת המחזיר וכו' וי"א שיסיים הברכה כדרכו ויאמר יעלה ויבא קודם מודים ע"ש) ותמי' לי על הגאון בעל ח"א שהרי לעיל כלל כ"ד פסק הוא גופא כדעה הב' שיסיים הברכה כדרכו:
והנה כל זה אם נזכר קודם שהתחיל ברכת הטוב והמטיב אבל אם כבר התחיל הברכה אז אם הוא בשבת ויו"ט ובשני סעודות הראשונות חוזר לראש ברהמ"ז אבל בר"ח ובחוה"מ ובר"ה ובסעודה ג' דשבת שאינו מחיוב לאכול פת גומר ברהמ"ז כדרכו ואינו חוזר ש"ע ועיין בח"א שאפי' אם התחיל ברכת הטוב והמטיב כל שלא אמר עדיין רק בא"י יסיים אשר נתן וכו' אך עיין בש"ע התניא שאפי' לא אמר רק תיבת ברוך בלבד שוב אין לו תקנה בברכת אשר נתן וקצת ראיה נראה לפענ"ד לזה מלשון המנהגים שכתב אבל אם נזכר קודם שפתח הטוב ומטיב אחר בונה ירושלים אומרה ברכה בפני עצמה ע"ש ולכאורה תיבת (אחר בונה ירושלים) מיותרים וגם בגמ' לא מזכיר אלא שלא פתח בהטוב ומטיב ע"ש אלא הכוונה שדוקא אחר בונה ירושלם מהני התקנה דברכת אשר נתן אבל אם התחיל בברכת הטוב והמטיב אפילו תיבה אחת שוב אין תקנה) והסכים לזה בקיצור ש"ע וע"ש שכן משמע ג"כ בברכי יוסף (הובאו בשע"ת דלא כחי' אדם אך כתב דאם דכשלא אמר רק בא"י יסיים למדני חקיך שלא יהא ברכת לבטלה ואח"כ חוזר לראש ע"ש:
רצה והחליצנו ה' אלהינו במצותיך הנה נוסח הרמב"ם פ"ב מהלכות ברכות (אלהינו ואלהי אבותינו רצה והחליצנו וכו') אך בכל הנוסאות כנוסח דידן ובמצות יום השביעי השבת הגדול והקדוש הזה הנה נוסח הרמב"ם (ובמצות יום השביעי הגדול והקדוש הזה) ובאבודרהם ליתא כלל אך נוסח דידן במחזור ויטרי ובאו"ז כי יום זה גדול וקדוש היא מלפניך הנה נוסח סידורי ספרד (כי יום גדול וקדוש הוא מלפניך) אך בכל הנוסחאות כנוסח דידן לשבות בו ולנוח בו באהבה הנה באבודרהם ליתא תיבות (באהבה) ונוסח סידורי ספרד והרמב"ם (נשבות בו וננוח בו באהבה) אך נוסח דידן במחזור ויטרי ובאו"ז כמצות רצונך הנה נוסח סידורי ספרד (כמצות חקי רצונך) אך בכל הנוסחאות כנוסח דידן וברצונך הניח לנו ה' אלהינו הנה בסידורי ספרד ואבודרהם ליתא אך היא ברמב"ם ובמחזור ויטרי ובאו"ז שלא תהא צרה הנה נוסח סידורי ספרד והרמב"ם והאו"ז (ואל תהא צרה) וכן הוא בזוהר תרומה אך נוסח דידן הוא במחזור ויטרי יגן ואנחה ביום מנוחתנו הנה בסידורי ספרד ליתא תיבות (ואנחה) ונוסח הרמב"ם (צרה ורעה ויגן ואנחה ביום מנוחתנו) אך נוסח דידן ברוקח סי' ש"מ ובאו"ז והראנו ה' אלהינו בנחמות ציון עירך הנה ברמב"ם כל זה ליתא עד ובנה ירושלים ונוסח המחזור ויטרי ובאו"ז ובאבודרהם (והראנו בנחמת ציון) ונוסח סידורי ספרד (והראנו בנחמת ציון במהרה בימינו) אך נוסח דידן הוא ברוקח סי' ש"מ ובבנין ירושלים עיר קדשך הנה בסידורי ספרד ואבודרהם ליתא ונוסח האו"ז (בירושלים עיר קדשך) אך נוסח דידן הוא ברוקח שם כי אתה הוא בעל הישועות ובעל הנחמות הנה נוסח סידורי ספרד ובאבודרהם (כי אתה הוא בעל הנחמות) ונוסח דידן הוא באו"ז ובמחזור ויטרי וברוקח והנה בסידורי ספרד יש כאן תוספת נוסחא ואע"פ שאכלנו ושתינו חרבן ביתך הגדול והקדוש לא שכחנו אל תשכחנו לנצח ואל תזנחנו לעד כי אל גדול וקדוש אתה ובמחזור ויטרי יש ג"כ נוסחא הנוספת אחר בעל הנחמות (כאמור כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלם תנחמו) והוא פסוק בישעי' והנה נוסח יעלה ויבא אבאר אי"ה בסדר ר"ח:
ובנה ירושלם עיר הקודש במהרה בימינו הנה נוסח סידורי ספרד והמרדכי (ותבנה ירושלם עירך במהרה בימינו) ונוסח המחזור ויטרי (ותבכה ירושלם עיה"ק במהרה בימינו) ונוסח האבודרהם (ובנה את ירושלם עיר קדשך ונוסח הרמב"ם (ובנה ירושלם בקרוב כאשר דיברת) אך נוסח דידן הוא באו"ז בא"י בונה ירושלים אמן כן הנוסחא במחזור ויטרי ובטור ובאו"ז ויש נוסחא בונה ברחמיו ירושלם כ"כ המרדכי בשם מהר"ם ולזה הסכים הרמ"א והב"ח ונוסח הרמב"ם (בונה ברחמיו את ירושלם ונוסח סידורי ספרד (בונה ברחמיו בנין ירושלם) ויש נוסחא בונה ירושלים ברחמים והוא נוסחות מהר"י גינצבורג הובא במג"א ע"ש. והטעם לנוסחא זו עיין במחהש"ק משום דהכל בו וא"ח כתבו שאין לומר בונה ברחמיו משום דכתיב ציון במשפט תפדה אך המרדכי כתב בשם מהר"ם לומר ברחמיו דכתיב בזכריה ושבתי לירושלם ברחמים ביתי יבנה בה ומ"ש במשפט ר"ל בשביל עושי משפט והעט"ז כתב תירץ אחר דהפדי' תהיה במשפט אבל להיותה מבונה בכבודה הוא ברחמים ע"ש והב"ח מביא הב' תירוצים ע"ש) ע"כ דעת המהר"י גינצבורג לומר לשון הפסוק שתיבת ירושלים הוא קודם תיבות ברחמים ע"ש אך כבר העיד בנו הרמ"א שהמנהג לומר בונה ברחמיו ירושלים והנה יש שבשבת משנים נוסח ברכת שלישית זו ובמקום רחם נא ה' אלהינו וכו' אומרין (נחמנו ה' אלהינו בציון עירך ושמחנו בבנין בית בחירתך בבית הגדול והקדוש וכו' וחותם בא"י מנחם ציון בבנין ירושלם) משום דאמרינן בגמ' דבשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה וכן הוא דעת הרוקח סי' של"ח וכן נראה שכן הוא דעת הרי"ף והסכים לזה הגר"א וטעם לזה עיין בתוס' דרחם הוא תחנה ואין אומרין תחינות בשבת ובאבודרהם הביא עוד טעמים ודעת רש"י ז"ל דרחם נמי היינו נחמה והכוונה אינו רק דלא נימא דצריך להתחיל בשל שבת ולסיים בשל שבת ע"ז אמר דמתחיל ומסיים בנחמה דהיינו כתיקן הברכה וכ"כ התוס' דהיא מנהג שטות ע"ש ודעת הרמב"ם דבין שבת ובין בחול יכול לומר בין רחם ובין נחמנו רק אין לשנות בין שבת לחול ולזה הסכים בהש"ע וז"ל פותח ברחם ה' אלהינו או נחמנו ה' אלהינו וחותם בה בונה ירושלם או מנחם ציון בבנין ירושלם ואין לשנות הנוסחא משבת לחול דבין בשבת בין בחול אומר נוסחא אחת ע"ש:
ועיין ג"כ במג"א דיש משנים הנוסחא בשבת ואומרים ותבנה ירושלים והטעם עיין בלבושי שרד כי ובנה ירושלם הוא לשון בקשה משא"כ ותבנה אך (טז) המג"א המג"א כתב דהוא מנהג שטות. והנה ברכת בונה ירושלם דוד ושלמה תיקנו עיין בגמ' שם דדוד תיקן על ישראל עמך ועל ירושלם עירך ושלמה תיקן ועל בית הגדול והקדוש ועיין ברא"ש דאין הכוונה שלא ברכו אותה ברכה עד דוד ושלמה דהא דרשינן כולהו מקרא אלא דוד ושלמה תיקנו המטבע לפי מה שנתוסף טובה לישראל:
בא"י אמיה האל אבינו מלכנו הנה בסידר ר"ע ובמרדכי ובשבלי לקט ובאבודרהם ליתא תיבות האל והטעם עיין באבודרהם מפני שכבר אמר אלהינו ע"ש אך נוסח דידן הוא ברמב"ם ובמחזור ויטרי ובאו"ז ובפרש"י על הרי"ף ובתר"י ובטור אדירנו בוראנו גואלנו יוצרנו הנה בש"ע או"ח סי' קפ"ט וביו"ד שע"ט ליתא תיבות (אדירנו) ובמחזור ויטרי ובמרדכי ליתא תיבות (בוראנו) ותיבות (יוצרנו) וברש"י דף מ"ט וברמב"ם ובאבודרהם איתא תיבות בוראנו אך תיבות יוצרנו גם שם ליתא וכן הוא בהש"ע שם ונוסח האו"ז היא להיפך ליתא שם תיבות בוראנו אך איתא שם תיבות יוצרנו וכ"כ המט"מ בשם הרש"ל ע"ש אך נוסח דידן הוא בב"ח באו"ח וביו"ד שם קדושנו קדוש יעקב רוענו רועה ישראל הנה ברמב"ם ליתא תיבות אלו רוענו רועה ישראל) אך הוא ברש"י שם ובכל הנוסחאות המלך הטוב והמטיב לכל הנה ברמב"ם ובאו"ז ובאבודרהם ליתא תיבות לכל ובמרדכי כל זה ליתא אך נוסח דידן הוא ברש"י שם ובמחזור ויטרי ובש"ע ובשבלי לקט שבכל יום הנה נוסח סידר ר"ע והרמב"ם והמחזור ויטרי והכל בו והמרדכי (שבכל יום ויום) ונוסח השל"ה והב"ח אל בכל יום וכפי הנראה שהמג"א הסכים לנוסחא זו אך עיין בט"ז שאין דעתו נוחה בנוסחא זו והסכים לנוסח דידן ע"ש ועיין בפרמ"ג שהעולם נהגו לומר בכל יום הוא הטוב ולא שבכל יום וכ"כ בשלטי הגבורים על המרדכי ולזה הסכים בד"מ ע"ש וכ"כ הבאה"ט בסי' קפ"ז בשם הט"ז ועכ"פ לא יאמר (אל שבכל יום) דנראה כאלו ח"ו שתי רשויות הם עיין במג"א בשם הכל בו ואם כי נוסח הש"ך ביו"ד סי' שע"ט הוא אל שבכל יום ע"ש מ"מ דברי המג"א נראין הוא היטב הוא מיטב הוא ייטב לנו הנה דעת הרש"ל לומר (הוא היטב מיטב ייטב לנו) שכל זה נחשוב להטבה אחת והג' הטבת (היינו מה שאמר המדרש הובא בטור שצ"ל בברכה זו ג' הטבת וג' גמולות) הם הטיב והמיטב נחשב לשני הטבת והיטב מיטב יטב היא הג' ע"ש והעיד ע"ז המג"א שכן המנהג ע"ש ונוסח המרדכי אינו רק (טוב ומטיב עמנו) ונוסח האו"ז והאבודרהם (הוא מטיב לנו) והוא ג"כ ע"ד הנ"ל שהטוב ומטיב נחשב לב' הטבות אך עיין בב"ח דמדברי הרא"ש לא משמע כן אלא צריך ג' הטבות מלבד הטוב והמטיב ושכן הוא בהש"ע ושכן עיקר ע"ש:
ועיין בהכל בו דיש אומרין הוא מטיב הוא הטיב הוא ייטב ע"ד ה' מלך ה' מלך ה' ימלך וכן גבי ג' גמולות אומרים הוא גומלנו הוא גמלנו והוא יגמלנו אך נוסח דידן הוא עפ"י נוסח הטוש"ע לומר ע"ד היה הוה ויהיה. ודע דנוסח הטוש"ע לומר הוא הטיב לנו הוא מיטב לנו הוא ייטב לכו אך נוסח דידן שלא לומר תיבות לנו עד לבסיף היא בסדר ברהמ"ז הקצר ובש"ך יו"ד שם הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו הנה יש אומרים הוא יגמול בעדינו וכן הוא נוסח המחזור ויטרי והאו"ז וכן הוא בפרישה סוף סי' קפ"ט ע"ש אך במט"מ ובא"ר הסכימו לנוסח דידן לומר הוא יגמלנו ושכן הוא בטור ובתשב"ץ ובמרדכי ובכל בו ובאבודרהם ע"ש לעד לחן ולחסד ולרחמים הנה במחזור ויטרי ליתא תיבות (ולרחמים) ובמרדכי כל נוסח זה עד לעולם אל יחסרנו ליתא ונוסח סידורי ספרד והרמב"ם והאבודרהם (חן וחסד ורחמים) אך נוסח דידן באו"ז ולרוח הצלה והצלחה ברכה ישועה נחמה פרנסה וכלכלה ורחמים הנה בסידורי ספרד וברמב"ם כל זה ליתא ובמחזור ויטרי איתא תיבות אלו (ורוח הצלה והצלחה ברכה) ותו לא ובאי"ז איתא ג"כ תיבות (ישועה ונחמה) אך תיבות אלו (פרנסה וכלכלה ורחמים) גם שם ליתא וחיים ושלום וכל טוב ומכל טוב לעולם אל יחסרנו הנה בסידורי ספרד וברמב"ם ובאו"ז ליתא רק תיבות (וכל טוב) ובמחזור ויטרי איתא (וחיים ושלום וכל טוב) אך תיבות אלו (ומכל טוב לעולם אל יחסרנו) גם שם ליתא אך הוא במג"א סי' קצ"ב בסוף נוסח ברהמ"ז הקצר ובא"ר בשם ס' אור חדש:
ועיין בא"ר בשם אור חדש לומר וכל טוב ומכל טוב שניהם במלאפו"ם ובשם התשב"ץ כתב לומר וכל טוב בחול"ם אך מן ומכל טוב לא מזכיר בתשב"ץ כלל ודעת הרז"ה לומר גם שניהם בחול"ם אך בסידר היעב"ץ כתב לומר וכל טוב בחול"ם ומכל טוב במלאפו"ם וכ"כ בהדי' בסידר ר' קאפיל (ודע דנוסח הרמב"ם הוא (שבכל יום גומלנו חן וחסד ורחמים וכל טוב) ולכאורה צ"ע הלא צריך להזכיר ג' הטבות וג' גמילות ואף אם נאמר דהרמב"ם חשוב הטוב והמטיב לב' הטבות וכל טוב להטבה הג' אך על הג' גמילות דאיתא במדרש בהדי' מה נאמר ואפשר דדעת הרמב"ם כיון דאמרינן בגמ' דהטוב והמטיב צריכה ג' מלכות ומגמילות והטבת לא מזכיר כלל נראה דהגמ' לא סבירה לי' כהמדרש הנ"ל כנלפענ"ד בדרך אפשר):
ועיין בטור הא דהטוב ומטיב פותחת בברוך אע"ג דסמיכה לברכת בונה ירושלים היינו מפני שהטוב ומטיב אינו דאורייתא רק ביבנה תיקנו על הרוגי ביתר שנתנו לקבורה (ומטעם זה עונין אמן אחר בונה ירושלם להפסיק בין ברכת דאורייתא לדרבנן) לכך לא מקרי סמיכה והא דאין חותמת בברוך משום דהוה מטבע קצרה דמתחלה לא תיקנו רק הטוב והמטיב רק אח"כ הוסיפו בה דברים ע"ש ולפי מ"ש הב"י בסי' מ"ו בשם ר' יונה דלכך גבי ברה"ת ברכת אשר בחר פותחת בברוך מפני שאומרה בפני עצמה כשמברכין על התורה ע"ש א"כ בלא"ה אתא שפיר דברכת הטוב והמטיב פותחת בברוך משום דגם הטוב והמטיב אומרים בפני עצמה יין וכדומה:
טז' ודע דהא דסמכו ברכת הטוב והמטיב אחר בונה ירושלים עיין בב"י משום דאמרינן בירושלמי כשנחרב ביתר נגדעה קרן ישראל ואינה עתידה לחזור עד שיבא בן דוד לכך סמכות אצל בוכה ירושלים ע"ש ובפי' קרבן העדה על הירושלמי כתב לפי שברהמ"ז צריכה כוס והיה ראוי לברך על הכוס אחר בונה ירושלם והם היו סביב הכרם לכך קבעו אחר בונה ירושלם ע"ש ועפי"ז אמר לי ידידי הרב הה"ג החו"ב העצים מו"ה נתנאל הכהן נ"י אב"ד ב' אויוואראש שאפשר שזה הטעם הנוהגין להניח מידו הכיס של ברכה אחר בונה ירושלים לפי שהיה ראוי לברך על הכוס אחר בונה ירושלים ונכון הוא אך היעב"ץ כתב שאביו הגאון הח"צ שחק על מנהג הזה והיה אוחז הכוס עד שעת השתיי':
ועיין בטוש"ע או"ח סי' קפ"ט וביו"ד סי' שע"ט שבבית אבל מוסיפין בברכת הטוב והמטיב אחר הוא ייטיב לנו נוסחא זו (אל אמת דיין אמת שופט בצדק לוקח נפשות במשפט שליט בעולמו לעשות בו כרצונו כי כל דרכיו משפט ואנחנו עמו ועבדיו ובכל אנחנו חייבין להודות לו ולברכו גודר פרצת ישראל הוא יגדור את הפרצה הזאת מעלינו ומעל אבל הזה הוא גמלנו וכו') וביו"ד שם הוסיף עוד שיש מוסיפין גם בברכה שלישית ואומרין (נחם ה' אלהינו את אבלי ירושלם ואת האבלים המתאבלים באבל הזה נחמם מאבלם ושמחם מיגונם כאמור אשר אמו תנחמנו וכו' בא"י מנחם ציון בבנין ירושלים) ובברכת הזימון מוסיפין נברך מנחם אבלים שאכלנו משלו ע"ש ועיין בבאר הגולה שמה שאין נוהגין בברכת אבלים שסמכו אדברי התוס' פ"א דכתובות שברכת אבלים צריכה עשרה ושכן כתב הב"י בשם הרמב"ן והר"מ ע"ש ובאמת כן הוא ג"כ דעת הג"א בכתובות שם אך מדברי הטוש"ע אינו נראה כן ומ"ש הבאר הגולה שכן כתב הב"י בשם הרמב"ן לפנינו ליתא בב"י ואדרבא המעיין בב"ח יראה שדעת הרמב"ן אדרבא להיפך ע"ש ע"כ נראה לפענ"ד מי שמברך ברכת אבלים אף ביחיד גם כן לא משתבש אך נראה דברכת מנחם אבלים ונברך מנחם אבלים שהביא ביו"ד שיש מוסיפין אין לומר כי הרבה חולקין על מנהג זה כמ"ש בטור וב"י ובטוש"ע או"ח אינו מוזכר כלל רק הב"ח ביו"ד העיד ע"ז שכן המנהג לאמרו ע"ש וכיון שהאידנא המנהג להיפך וכפי עדותו של הבאר הגולה ע"כ אין לאמרו:
הרחמן היא ימלך עלינו לע"ו הנה נוסח בקשות הרחמן אלו אינו מתיקון ברהמ"ז רק מה שהוסיפו אח"כ ועיין ביד אפרים דמחמת אונס קצת יכול להשמיט נוסח הרחמן ועיין בפרישה שנוסח בקשות אלו הם מעין ברכת הטוב והמטיב ועיין במג"א ובמט"מ והוא מדברי הבה"ג והכל בו לענות אמן אחר הרחמן שבברהמ"ז והנה נוסח הרחמן זה מוזכר ברא"ש וברמזים ובמחזור ויטרי:
הרחמן היא יתברך בשמים ובארץ הנה נוסח סידורי ספרד (הרחמן הוא ישתבח בשמים ובארץ) אך נוסח דידן במחזור ויטרי והנה בסידורי ספרד יש כאן עוד נוסחא הנוספת הרחמן הוא ישתבח על כסא כבודו הרחמן הוא יפרנסנו בכבוד הנה נוסח סידורי ספרד ובמחזור ויטרי בכבוד ולא בבזוי בהיתר ולא באיסור בנחת ולא בצער:
הרחמן הוא ישבור עולנו מעל צוארנו הנה נוסח סידורי ספרד ישבור עול הגליות ונוסח סידר ר' קאפיל ישבור עול הגוים:
הרחמן היא ישלח לנו ברכה מרובה בבית הזה ועל שלחן הזה שאכלנו עליו הנה נוסח סידורי ספרד (הרחמן הוא יברך את השלחן הזה שאכלנו עליו ויסדר בו כל מדעני עולם ויהיה כשלחנו של אברהם אבינו כל רעב ממנו יאכל וכל צמא ממנו ישתה) אך נוסח דידן הוא במחזור ויטרי:
הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו הנביא ז"ל ויבשר לנו מהרה בשורות טובות ישועות ונחמות הנה בסידורי ספרד ובמחזור ויטרי יש כאן כמה נוסחאות הנוספות ע"ש:
הרחמן הוא יברך את אכי מורי עיין בספר חסידים סי' ת"ת דאם מתפלל על אביו או רבו לא יאמר אבי מורי או רבי כי שלמה אמר בתפילתו דוד אבי ואלישע אמר אלהי אליהו ע"ש ומצאתי בסידורי סלאוויטא שהעירו בזה ואפשר דהיינו דוקא היכי דמזכיר השם בתפילתו משא"כ כאן שאין מזמכיר רק הרחמן ואם כי הכוונה על השי"ת מ"מ כיון דלא מזכיר השם בהדי' אין קפידא:
הרחמן היא יברך את בעה"ב הזה עיין בבאה"ט סי' ר"א בשם מהר"ש שברכת בעה"ב יש לו סמך מן התורה וברכת את ה' אלהיך את לרבות בעה"ב ועיין בא"ר סי' קפ"ז שהוא בירושלמי ועיין עוד שם דדוקא כשאוכל על שלחנו של בעה"ב ואוכל מלחמו ע"ש עיין בכל בו ובמחזור ויטרי שבסעודת נשואין יאמר יברך את החתן והכלה והשושבינים וכל רבותי המסובין כאן ובסעודת ברית מילה יאמר יברך את אבי הבן ואת הבן והמוהל והסנדק וכל רבותי המסובים כאן) כמו שנתברכו אבותינו אברהם יצחק ויעקב כן הוא נוסח הכל בו והמחזור ויטרי ובמג"א ובמט"ע ויש נוסחא אברהם בכל יצחק מכל יעקב כל וכן הוא בסידר ר' קאפיל ובקיצור של"ה ובנועם אלימלך פ' תצא ע"ש ועיין במט"מ בשם מורו לומר כל בכ"ף רפוי' דכן הוא ג"כ בפסוק וכי יש לי כל אך המט"מ כתב דדוקא בפסוק כיון שסמיכה לוא"ו כך משפטה שתהא רפוי' משא"כ בברהמ"ז שאינו סמיכה צריך לומר דגושה וכ"כ בא"ר כן יברך אותנו כלנו יחד ואם יש עכו"ם בבית יאמר כלנו יחד בני ברית ועיין במג"א סי' קפ"ט לומר יברך אותנו בני ברית כלנו יחד) אך דעת הא"ר בשם הכל בו לומר כלנו יחד בני ברית דכיון דהוא תוך כדי דיבור אין קפידא ואדרבא לנוסח המג"א כראה כמו חזרה ע"ש בברכה שלימה ונאמר אמן הנה נוסח סידורי ספרד (וכיה"ר ונאמר אמן) אך נוסח דידן במחזור ויטרי ובכל בי:
והנה נוסח ברכת בעה"ב במחזור ויטרי הרחמן הוא יברך בעה"ב הזה אותו ואת ביתו ואת בניו ואת כל אשר לו ואת עמדיו ואת סומכיו ואת דורשיו ואת דורשי שלומו וטובתו בבנים ובבנות בעושר ובנכסים כמו שנתברכו אבותינו וכו' יה"ר מלפני אלהי השמים שלא יבוש בעה"ב בעוה"ז ולא יכלם בעוה"ב ויצלח מאד בכל נכסיו ויהיה נכסיו מוצלחים וקרובים לעיר ואל ישלט שטן במעשי ידיו ואל יזדקק לפניו שום דבר חטא ועבירה ועון מעתה ועד עולם ע"ש ונוסח תפלת יה"ר הזה הוא מדברי הגמ' פ' שלשה שאכלו ע"ש ונוסח סידורי ספרד הרחמן הוא יברך בעה"ב הזה ובעל הסעודה הזאת הוא ובניו ואשתו וכל אשר לו בבנים שלא ימותו ובנכסים שלא יתמו ויה"ר שלא יבוש בעה"ב וכו' ונוסח ברכת בעה"ב בסידורי דידן הוא מדברי הכל בו ע"ש אך תפלת יה"ר הנ"ל איתא בכל בו ג"כ ע"ש כבר תמה ע"ז במעדני יי"ט על שאין בנוסחותינו הלא הוא מפורש בהדי' בהגמ' דזה הוה ברכת בעה"ב ע"ש:
והנה בסידורי ספרד יש עוד נוסח אחד של הרחמן הרחמן הוא יברך אותנו כל אחד ואחד ממנו בשמו הגדול כמו שנתברכו אבותינו וכו' ונוסחא זו הובא ג"כ בכל בו ובמט"מ וע"ז כיון ג"כ במג"א בסוף סי' קפ"ט במ"ש ויאמר ויברך אותנו כל אחד ואחד בשמו ע"ש במרום ילמדו וכו' הנה בסידורי ספרד ליתא אך הוא במחזור וטרי ובכל בו ובמט"מ והנה נוסח מקצת סידורין ממרום ילמדו וכו' והוא נוסח הכל בו אך נוסח דידן היא בס' אור חדש ונישא ברכה מאת ה' עיין במט"מ שיש שאין אומרים מאת ה' שלא יבליע האל"ף אלא אומרים מעם ה' וי"א מהשם אך דעת המט"מ שלא ישנה מלשון הפסוק לומר מאת השם רק יגדיש האל"ף היטיב:
הרחמן הוא ינחילנו ליום שכלו טוב הכוונה עיין בכל בו משום דעתיד להיות כלו שבת היינו חרבן אלף שנה שהיא יומא דהקב"ה ובס' ייטב לב פ' אמור מביא אדמו"ר בשם זקנו הגה"ק בעל ישמח משה עפ"י דברי הירושלמי דע"פ אסור במלאכה משום שמקריבין קרבן הפסח ומקשה א"כ בכל יומא ליתסר שמקריבין התמיד ומשאני דלא אפשר ע"ש א"כ לפ"ז לעתיד דכתיב ועמדו זרים ורעו צאנכם ויהיה אפשר ממילא יהיה אסור במלאכה וזה ליום שכלו שבת ע"ש:
הרחמן הוא ינחילנו ליום שכלו טוב אפשר הכוונה עפ"י דברי הצליח סוף פ"ג דפסחים על מאמר הגמ' לא כעוה"ז העוה"ב וכו' כי אין דבר רע ח"ו יוצא מהקב"ה והכל לטובה אלא שהאדם בעוה"ז אין מבין הדבר אבל לעתיד שיהיה ומלאה הארץ דעה אז יבין שהכל היא רק טוב לכך גם על בשורה רעה ח"ו יברכו הטוב והמטיב ע"ש ולזה ליום שכלו טוב שיהיה הכל רק טוב כ"ז כתבתי רק בדרך אפשר:
ועיין במג"א סי' ת"צ דבחוח"מ אין לומר הרחמן הוא ינחילנו ליום שכלו טוב דלא מיקרי יו"ט ועיין בחק יעקב שם דאם חל יו"ט בשבת יכלול שניהם יחד אך עיין בפרמ"ג שם בשם א"ר דאין המנהג כן רק יאמר כל אחד בפני עצמו ויאמר של שבת תחלה דתדיר קודם ע"ש:
הרחמן הוא יוכינו לימות המשיח ולחיי העוה"ב הנה יש אומרים יזכינו ויחיינו ויקרבנו לימות המשיח ולבנין ביהמ"ק ולחיי העוה"ב וכן הוא בסידורי ספרד והיא נוסחא מורכבת מנוסח הרמב"ם והאבודרהם כי ויזכינו ויחיינו ויקרבנו) הוא באבודרהם ונוסח (לימות המשיח ולבנין ביהמ"ק ולחיי העוה"ב) הוא ברמב"ם ונוסח המחזור ויטרי (הרחמן יחוש לכו גואל ויבנה חומת אריאל ויקבץ נפוצות יהודא וישראל ויזכנו לשני ימות המשיח ולחיי העוה"ב) ונוסח סידורי דידן עיין בא"ר שהוא במט"מ ובא"ח: מגדיל ישועות מלכו עיין באבודרהם שבשבת י"ל מגדול הדל"ת בחולם ובוא"ו והוא פסוק בשמואל והטעם כי שבת הוא מלך גדול וחולם בוא"ו הוא מלך גדול ובחול י"ל הדל"ת בחירק והוא פסוק בתהלים כי חירק הוא מלך קטן ועוד מגדיל הוא בתהלים ועדיין לא היה דוד מלך ומגדול הוא בנביאים וכבר היה דוד מלך ע"ש וכתבי האריז"ל יש ג"כ טעם לזה עפ"י סוד ע"ש ועיין בא"ר שגם בר"ח אומרים מגדול וסימן לדבר שבת וחודש קרא מקרא ע"ש:
עושה שלום במרומיו וכו' הא דאומרין עושה שלום עיין באבודרהם משום דכל התפלות חותמין בשלום ובמט"מ עפ"י דברי פרש"י ז"ל פ' בחוקותי שמא תאמר הרי מאכל הרי משתה אם אין שלום אין כלום וכו' לכך אחר בהמ"ז אומר הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן והא דלעיל גבי ברכת בעה"ב אומר ונאמר אמן וכאן ואמרו אמן עיין במג"א משום דגבי ברכת בעה"ב אינו יכול לגזור ולומר ואמרו אמן משא"כ כאן גבי ברכת עושה שלום שהיא הקב"ה ועיין במט"מ דאף בית ד' אומר ואמרו אמן להמלאכים השומרין אותו ע"ש:
יראו את ה' קדושיו הנה מוסיפין בכאן פסוקים המדברים מענין בטחון המזונות וכל הפסוקים הם בתהלים חוץ מפסוק ברוך הגבר אשר יבטח בה' שהוא בירמיה קפיטל י"ז והנה בסידר ר' שבתי ליתא כל הכי פסוקים אך פסוק יראו ה' קדושיו ופסוק כפירים רשו ורעבו הוא במחזור ויטרי ע"ש וברמב"ם איתא פסיק כפירים רשו ורעבו ופסוק הודו לה' כי טוב ע"ש ומדברי האבודרהם נראה לומר גם פסוק הודו לאל השמים וכו' אך בכל הסידורין ליתא ובסידורי ספרד גם פסוק הודו לה' כי טוב ליתא ע"ש והנה פסוק פותח את ידך ליתא גם בסידורי ספרד גם באבודרהם עוד יש שינוי אחת בסידורי ספרד שפסוק נער הייתי גם זקנתי איתא שם לומר קודם הפסוק ברוך הגבר (ובאבודרהם ליתא כלל פסוק נער הייתי וכו') וג"כ איתא שם אחר הפסוק נער הייתי לומר הפסוק (כל היום חונן ומלוה וזרעו לברכה) ואח"כ לומר מה שאכלנו יהיה לשבעה ומה ששתינו יהיה לרפואה ומה שהותרנו יהיה לברכה כדכתיב כדכתיב ויתן לפניהם ויאכלו ויותירו כדבר ה' ואח"כ פסיק ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ ואח"כ פסוק ברוך הגבר אשר יבטח בה' ואח"כ הפסוק ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום: והנה יש נוהגין קודם שמברכין על הכוס של בהמ"ז אומרים פסוק כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא וכן הוא בסידורי ספרד והטעם עיין באבודרהם לרמז על סעודת הקב"ה להצדיקים ודוד המלך יברך ויאמר כוס ישועות אשא כדאיתא בפ' ע"פ ויש נוהגין לומר סברי מרנן קודם ברכת פה"ג וכן הוא בכל ובלבוש אך עיין בא"ר שכתב שלא ראה נוהג כן והכי דנהוג נהוג ע"ש והא דאין מברכין פרה"ג על כוס בהמ"ז קודם בהמ"ז כמו בקידש והבדלה עיין בתוס' ברכות דף נ"ב ע"א:
סרר ברכת הנהנין ברכת היין גרסינן בריש פ' כיצד מברכין והובא בש"ע סי' ר"ב על פירות האילן אומר בורא פרי העץ חוץ מעל היין שעל היין אומר בא"י אמיה בורא פרי הגפן (והטעם עיין בפרש"י שמפני תשובתה קבעה לה ברכה בפני עצמה ע"ש) בין חי בין מבושל בין שהיא עשו קונדיטין דהיינו שנותנין בו דבש ופלפלין ע"ש ועיין בח"א דה"ה מה שקורין ווערמיט וויין שהוא מר ע"ש ואם בישלו יין וטורפו בביצים וצוקער שקורין ויין זופא עיין בשו"ת מהר"ם שיק או"ח דאם היין היא הרוב מברכין בורא פרי הגפן אף שאין לו תואר יין ואם אין רוב ביין מברכין שהכל ע"ש ודין יין עמוקים אכתוב אי"ה בסדר יין קידש מחמת כי אין דרך לשתות יין צמוקים לשם משקה רק לקידש והבדלה ע"כ שם מקומה ע"ש: והנה המנהג כשאדם שותה יין או שאר משקה המשכר אומר לחיים ויש סמך למנהג זה מדברי הגמ' פ' במה אשה מעשה בר"ע שעשה משתה לבנו ועל כל כוס וכוס אמר חמרא וחיי לפום רבנן וכו' והטעם משום דאמרינן לא נברא היין אלא לנחם אבלים וגם בשעה שדנו דינו נפשות היו משקין אותו יין כדאמרינן פ' נגמר הדין לכך אמרי חמרא וחיי שהיין הזה יהיה לחיים ועיין בס' ייטב לב לאדמו"ר הגה"ק מו"ה יקותיאל יהודא ט"ב מסיגוט זצללה"ה פ' תבא שכתב בזה דבר נחמד בשם גאון ספרדי כי נפש אדם היא כח המדבר וכמו שתרגום ויהיה אדם לנפש חי' לרוח ממלא ובכל דיבר שמוציא אדם מפיו נתמעט כח החיוני וכדכתיב נפשי יצאה בדברו אך זה בדברי עוה"ז אבל בד"ת כתוב תורת ה' תמימה משיבת נפש שמשיב הנפש וטל תורה מחייהו והנה איתא בגמ' אגברו חמרא לדרדקי כי היכי דילמרו מילי הרי דשתיית היין מעורר כח הדיבור לדבר הרבה ע"כ בהמוני עם השותים במזרקי יין מדברים דברים בטלים ועי"ז יתמעטו להם כח תחיינו משא"כ ת"ח מדברים אח"כ דברי תורה ותורת ה' משיבת נפש וזה חמרא וחיי לשתות ולחיות לפום רבנן ותלמידיהם:
ועיין בא"ר סי' קע"ד בשם בה"ג שראה להרב מהר"א שהיה נוהג לברך על היין ושתה מעט ואח"כ אמר להמסובים (בשמחתכם) והיא כמו שאנו אומרים לחיים ואח"כ גמר לשתות משום דאין להקדים כבוד בו"ד לכבוד שמים והבה"ג כתב דאין בכך כלום דגדול כבוד הבריות וכו' מ"מ כתב דכשהוא זוכר נוהג עצמו כמהר"א וגם הא"ר שם החזיק במנהג מהר"א ע"ש: ועיין בשלה"ק שהרבה לדבר בגנות המרבה בשתיי' ומלמד זכות על הצדיקים ששתו לפעמים בסעודת מצוה יותר מדי שכוונתם היה לש"ש כי ברבות השמחה יחזק כח השכל ואז יותר מוכן לגלות תעלומות החכמה וכו' וסיים ובכל זאת רבים ישתו לא לימא ע"ש והוא לשון הגמ' פ"א דכתובות:
ועיין במסכת שבת והובא בש"ע או"ח סי' שכ"ח סגולה למי שנשתכר הרבה לסוך כפות ידיו ורגליו בשמן ומלח ע"ש ובס' נתיב מצותיך מהגה"ק מו"ה יצחק אייזיק מקאמארנא זצללה"ה מביא שם בשם הבעש"ט לאכול תפוחים משום שהתפוחים מפיגין המשקה ע"ש. ועיין בש"ע סי' קע"ה דעל כל שינוי יין כל שאינו יודע שהוא גרוע מן הראשון מברכין עלי' בא"י אמ"ה הטוב והמטיב והטעם שעל שינוי יין מברכין ולא על שינוי פת ובשר עיין בהגהות רע"א בשם ס' כד הקמח מפני שבמקום שמשנים היינות בודאי יש שם רוב שמחה וכדי למעט בשמחה תיקנו לברך הטוב והמטיב שהוא ברכה שתקנה על הרוגי ביתר ע"ש ועיין באבודרהם שהסביר הדבר יותר בשם הירושלמי עפ"י מאמר חכמז"ל פ"ה דגיטין ששבע שנים בצרו העכו"ם את כרמיהם מדם הרוגי ביתר ע"ש:
ועיין בש"ע סי' קע"ה דאין מברכין הטוב והמטיב אלא אם יש לו ג"כ אדם אחר עמו (ששותה עמו מן היין דהכי משמע הטוב לדידי' והמטיב לחבירו ואפי' הם אשתו ובניו ע"ש (והנה דעת. הרמ"א אע"פ שאין לו עוד מן היין הראשין אך דעת השל"ה ומג"א דדוקא כשיש לו עור מן הראשון ע"ש) ואם הביאו לו השני יינות בבת אחת מברך (בורא פרי הגפן על היין הטוב ופוטר היין הב' ע"ש:
ברכת מזונות הנה הדין מפורש בהש"ע סי' קס"ח דעל כל תבשיל שיש בו מחמשת המינים מברכין עליו בא"י בורא מיני מזונות וכן הדין על פת הכאה בכיסנין אם לא קבע סעודתו עליהם אבל אם קבע סעודתו עליהם אז מברך עליו המוציא וברכת המזון ע"ש ושיעור קביעת סעודה יש אומרים שהוא מג' ועד ד' בצים עיין בבאה"ט ס"ק י"ז ודעת הגר"א הובא בחיי אדם שהוא שיעור סעודתו ערב וצהרים ובש"ע מהגאון התניא כתב דמד' עד ששה בצים אם אינו קובע סעודתו עליהם מברך בורא מיני מזונות ומעין שלש ואם קובע סעודתו הוא ספק ויברך על פת אחרת וכו' ואם הוא יותר מששה בצים אז אפילו אינו קובע סעודתו עליהם הוא הוא ספק ואם קובע עליו מברך המוציא וברהמ"ז ע"ש ולדעת הכל הליפתן שאוכל עם הפת כיסנין הוא מצטרף לשיעור ע"ש ויהיה איך שיהיה הותרו הרצועה בין המוני עם שאוכלין כדי שבעם עד שכריסם בין שיניהם בלא נט"י ובלא ברכת המוציא וברהמ"ז ויותר שכוח זה אצל עוברי דרכים:
ועיין בהש"ע דמהו נקרא פת הכאה בכיסנין י"א שהוא פת הנעשה כמין כיסים שממלאים אותם דבש או ציקער ואגוזים ושקדים ותבלין (וע' במג"א סוף הסי' דאם ממולא בבשר או דגים או גבינה לא הוי פהבכ"כ ובשם שב"ל כתב דאפשר ה"ה ממילא בפירות לא ודעת הט"ז דגם בממולא בשר או גבינה ודגים מקרי פת כיסנין וכן דעת האבן העוזר) וי"א שהוא פת הנילוש בשמן ודבש וחלב ובמי פירות ודעת המג"א דוקא שאין בו מים כלל אך דעת הט"ז ושאר האחרונים אפי' עירב בו ג"כ מעט מים (ועיין במג"א שם בשם התוס' דפת הנילוש במי בצים לחם גמור הוא אך בשם השב"ל כתב דגם מי בצים הוי כדבש ומי פירות ולזה הסכים באהעו"ז ובדג"מ ושאר האחרונים ועיין בט"ז בשם הב"ח דצריך שיהיה הדבש וכו' מרובין מהקמח אך הט"ז כתב דלא חיישינן לזה) וי"א דהיינו הקיכליך שעושין בסעודה לתיאבון ולדינא הסכים בהש"ע שכל אלו הם פת כיסנין והטעם עיין בט"ז משום דברכת מזונות פוטר הכל אפילו פת גמור דהא זיין אלא מפני חשיבות הפת קבעו עליו המוציא וברהמ"ז משום הכי כל שאין ברור לנו שהוא פת גמור יש להקל ע"ש:
והנה נתפשט המנהג אצל המוני עם שיש שלשין עיסה במי אורז או ברוטב של בשר או שמבשלין עשב שקורין טעה ולשין בהמים וכדומה ואוכלין בלא נט"י וברכת המוציא ואין לזה שום היתר כלל עיין בתשו' תפארת יוסף ותשו' הרי בשמים רק אם לש ביין צמוקים שהי' צריך לברך עלי' פה"נ אז יש לו דין פהב"כ:
ועיין במג"א דאם אוכל כת כיסנין למזון ותבשיל כמעשה קדירה שקורין עפיל פלאדין וכדומה שתמיד מחמת סעודה באים א"צ לברך עליהם תוך הסעודה ואין להחמיר וליקח קצת תפוחים מבפנים ולברך עליהם בירא פרי העץ כי קמחא עיקר והוי ברכה לבטלה ודבר שבא רק לקנוח ותענוג מברך לפניהם בורא מיני מזונות ע"ש ועיין בדג"מ דגם באם באה רק לקנוח מ"מ אין מברכין עלי' תוך הסעודה אלא אם יש לו דין פהב"כ לכולי עלמא דהיינו שהוא נילוש גי"כ בדבש או בחלב וכו' והוא ממולא ג"כ בפירות וכדומה ע"ש:
והנה אם עשה קניידליך וחרעמוליך מקמח הנעשה ממצה או מפת דעת המג"א נוטה לברך המוציא ודעת האבן העוזר לברך עליהם בורא מיני מזונות רק למי שלבו נוקפו יעשו הקניידל'ך והחרעמזליך קטנים שלא יהיה בכל אחד כזית ודעת החיי אדם דאם הם נילוש בשומין ודבש אז אפילו יש בכל אחד יותר מכזית מברך במ"מ אך אם נילוש במים יש ליזהר לעשות פחות מכזית ע"ש:
תבשיל מה' מיני דגן כגון גריס גרויפין גערשטליך מברך עליהם בורא מיני מזונות וכן העשוי מקמח ואפילו לא נתן רק מעט קמח באיזה מאכל כדי שיתן טעם בתערובות מ"מ קמחא הוא עיקר ושאר התערובות בטל לגבי הקמח אבל אם נתן הקמח לדבק בעלמא בטל הקמח לגבי שאר המאכל ש"ע סי' ר"ח ואם בישל אחד מה' מינים יחד עם שאר מין כגון פערפיל עם באנדליך עיין בקיצור ש"ע כיון שכל אחד מובדל בפני עצמו צריך לברך שתי ברכות דהיינו שמברך תחילה מזונות על הפארפיל ואוכלין ואח"כ מברך בפה"א על הבאנדליך והרוטב הוא טפל וא"צ לברך עלי' אך דעת הגה"ק מו"ה יצחק איזיק מקאמארנא בספר אוצר החיים פ' וילך דא"צ לברך רק מזונות והמברך גם על (הבאנדליך) הוא ברכה לבטלה ע"ש ואם בישל יחד שני מינים אחרים שאינו מין דגן אזלינן בתר הרוב ש"ע:
פרי העץ גרסינן במשנה ריש פ' כיצד מברכין והובא בש"ע סי' ר"ב על פירות האילן אומר בא"י אמ"ה בורא פרי העין חוץ מן היין וכו' ועיין (במג"א דיאמר בורא ולא הבורא והא דאמר המוציא בה"א עיין במחהש"ק) ועיין ברמ"א סי' ר"ג דלא מקרי עץ אלא שמוציא עליו מעצו אבל הני דכלה עליו לגמרי בחורף והדר פרח משרשיו לא מקרי עץ ומברכין על פירותים בפה"א ע"ש ועל מאלינים דעת הט"ז בסי' ר"ד ובא"ר ריש סי' ר"ג לברך בפה"א אך בח"א כתב שהוא ראה בעינו שהוא אילן ממש וצריך לברך בפה"ע ע"ש:
ועיין בס"ע שענבים כל זמן שלא הגיע לכפול הלבן הם בכלל בוסר ומברך עליהם בפה"א ומתוך שלא נודע לנו שיעור פול הלבן לעולם מברך עליו בפה"א עד שיהיה גדול ביותר ע"ש ועיין בח"א דקורא תגר על שלוקחים בליל ר"ה ענבים לברכת שהחיינו ומברכין עליהם בפה"ע כי הוא ברכה לבטלה אלא צריך לברך בפה"א ע"ש וכ"כ במטה אפרים סי' ת"ר ע"ש אבל עיין בס' אשל אברהם דכתב דנוהגין לברך בפה"ע על ענבים בר"ה וע"י המנהג מוכרע שאין בו חשש בוסר ובפרט לפי מ"ש המג"א שעכשיו ענבים קטנים מפיל ע"ש ובלא"ה דעת המג"א בסי' ר"ו דאם בירך על הבוסר בפה"ע יצא ואם דבס' אבהע"ו והא"ר חולקין עליו עיין במחהש"ק שמיישב דברי המג"א ועיין בשע"ת בשם פנים מאירות ג"כ לברך על הבוסר בפה"ע ואף דגם לענין שהחיינו יש ספק דעל בוסר אין מברכין שהחיינו כדאיתא בש"ע סי' רכ"ה בליל ר"ה בלא"ה העיקר דמברכין שהחיינו והפרי אינו אלא לרווחא דמילתא:
והנה שאר כל הפירות משראוי לאכלם ע"י הדחק מברכין עליהם בפה"ע (ודעת הח"א דאם אינם ראוים לאכילה רק ע"י הדחק מברכין עליהם שהכל) ואם אינם ראוים אפילו ע"י הדחק אין מברכין עליהם כלל ש"ע שם ס"ב ועיין בסעיף י"ד דאם מתקן ע"י אור או שטיגנם בדבש כדרך שעושין לאגוזים ירוקים וכדומה מברך עליהם שהכל אגוז גמור המטוגן בדבש שקורין נויאט מברך עליו בורא פרי העץ ש"ע ואותן שמרקחין נויאט עם שומשין עם אגוזים יחד הולכין אחר הרוב שע"ת:
ועיין במג"א סי' ר"ד ס"ק ב' דפירות שנפלו מן האילן קודם גמר בישולם אפילו ראוין לאכילה ע"י הדחק מברך שהכל ועיין במחהש"ק בשם הפרישה דאפילו הניחן אח"כ תוך הקש וכדומה ועי"ז נתבשלו מ"מ מברך עליו שהכל אך בשם הלחם משנה כתב דאם נתבשלו אח"כ בקש מברך בפה"ע. ועיין בש"ע שפירות שאין דרך לאכלם חיים (כגון ערמונים שקורין קעסטין) אם אכלם כשהם חיים מברך שהכל:
אתרוג המטוגן בדבש עיין בט"ז סי' ר"ה דמברך בפה"ע והנה דעת סידר היעב"ץ לברך שהכל אף בספר אשל אברהם סי' רכ"ה הסכים ג"כ לברך בפה"ע ע"ש וכ"כ בקיצור ש"ע בשם הגאון בעל אמרי אש ע"ש ועל קליפת מדאנצין שמרקחין בדבש דעת הט"ז בסי' ר"ד ס"ק ט"ו ובח"א לברך בפה"א ודעת המג"א בסי' ר"ב לברך בורא פרי העץ ודעת הא"ר ופרמ"ג לברך שהכל ע"ש וכ"כ בבאה"ט:
פאווידלא או לעקוואר עיין ברמ"א סי' ר"ב די"א בפה"ע וי"א שהכל והכריע שם לחוש לכתחלה לברך שהכל אבל אם בירך בפה"ע יצא כי כן העיקר ודעת הט"ז לכתחלה יברך בפה"ע והב"ח פסק לכתחלה בורא פרי האדמה ואם בירך שהכל או פרי העץ יצא ע"ש אך בא"ר הסכים ג"כ כהרמ"א. גרעינים מפירות האילן דעת הש"ע בסי' ר"ב דמתוקים בורא פרי העץ ומרים אינו מברך עליהם כלל ועיין בבאה"ט בשם גן המלך דבמתוקים בפה"א ובשם הפמ"א לברך בפה"א או שהכל ובשם הפר"ח והבר"י לברך שהכל והיד אפרים הכריע דלכתחלה שהכל ובדיעבד אם בירך פרי העץ או פרי האדמה יצא ע"ש ויש ליזהר בגרעיני תפוחים ואגסים ששכוח בהם תולעים:
פרי האדמה הנה איתא במשנה ובש"ע סי' ר"ג על פירות הארץ מברך בא"י אמ"ה בורא פרי האדמה חוץ מן הפת והא דקאמר כאן האדמה ובלחם הארץ עיין באבודרהם משום דלישנא דקרא הכי הוא להוציא לחם מן הארץ ע"ש ולפי מ"ש בשל"ה שם שהוא מרמז לארץ החיים שממנה נזונים עליונים ותחתונים בלא"ה אתא שפיר ואין להקשות הא גופא קשיא למה לא רמזה גם בברכת פר' האדמה לארץ החיים י"ל משום דעל הלחם יחיה האדם והוא עיקר חיי אדם לכך גבי ברכתו רמזי לארץ החיים:
והנה דיני פרי האדמה הוא בש"ע סי' ר"ג וסי' ר"ה וכבר כתבתי לעיל שאפילו אם גדל באילן אם עליו כלה לגמרי בחורף והדר פרח משרשיו בכלל פרי האדמה הוא ואין מברכין פרי האדמה אלא על דבר שטובים לאכלם חיים ומבושלים אבל דבר שטובים מבושלים יותר מחיים כשהם חיים מברך שהכל ש"ע ועיין בא"ר שאפילו טובים נמי חיים מ"מ אם אין דרך לרוב בני אדם לאכלן חיים מברך שהכל וכ"כ בח"א ועל לפת שקורין מייארין וריבין כשהן חיין מברך שהכל ועל מבושל בפה"א ש"ע ועיין במג"א שמפקפק דאפשר דאם בישלו לפת בלא בשר משתנה לגריעותא וא"כ ברכתו שהכל אך עיין בשע"ת שמט"ז משמע דבכל בישול משתנה למעליותא ואם בישלו עם בשר ושומן אע"פ שהשבח הוא מחמת השומן והבשר מ"מ מברך בפה"א גם להמג"א ועיין בבאה"ט דשלאטין מעורב עם חומץ ושמן זית בפה"א (ועיין בפרמ"ג דאם אכלו עם בשר ושאר דבר לטבל מברך על העיקר) זויאיר קרויט (דהיינו שהוא כבוש) בין חי בין מבושל בפה"א (והרוטב של קרויט כבוש או של איגערגעס כבושים שהכל ט"ז סי' ר"ב) ועיין בט"ז סי' ר"ד דשרביטין של קטניות שקורין ערבין שויטין הנזרעים בגינות לאכלן חיין בשרביטין בפה"א דע"מ כן נזרעו אבל הנזרעים בשדות דלא נטעו אדעתא דהכא מברך שהכל ע"ש ובשע"ת שום ובצל חיין כ"ז שלא הזקינו מברך עליהם בפה"א ואם הזקינו מברך שהכל ט"ז סי' ר"ה ועיין בשע"ת שבמדינותינו שלעולם אין אוכלים שום ובצל בלא פת אף כשהן רכים ע"כ לעולם יש לברך עליהם שהכל ועיין בש"ע סי' ר"ג דצונן שקורין רעטיך בפה"א:
ועיין בש"ע סי' ר"ד דכמיהין ופטריות שקורין שוואמען מברך עליהם שהכל (ועיין בא"ר דכמיהן הם שגדילים ע"ג קרקע ופטריות הם הגדלים על העצים) והטעם עיין בבאה"ט דמן האויר הם גדילים ועיין בס' אוצר החיים מהגה"ק מו"ה יצחק איזיק מקאמארנא זצללה"ה פ' וילך שכתב דעל תפוחי האדמה שקורין ערד עפיל מברך ג"כ שהכל דדמי לכמיהין ופטריות דלא ינקי מארעא ע"ש אך עיין בס' מאורי אור שכתב שברכתן בפה"א אף שמפרשים פטריות תפוחי אדמה ובל"א ערד עפיל אינו כן אף שבהנחתם בתלוש מוסיפים וגדילים בהם קטנים אין זה עיקר גידולם ע"ש וכן דעת היעב"ץ אבל באם נתמעכו לגמרי ודאי מברך עליהם שהכל דלא עדיפי מקטניות שמברך עליהם בפה"א לכ"ע ואם נתמעכו לגמרי מברך שהכל והוא ברמ"א סי' ר"ח: והנה באורז ודוחן הוא מה שקורין הירוורייו יש בזה כמה דעות דאיתא בש"ע סי' ר"ח והוא מדברי הגמ' פ' כיצד מברכין שהכוסס את האורז מברך בפה"א עשה מהם תבשיל או אפה מהם פת מברך לפניו בורא מ"מ אע"פ שאינו מז' מינים כיון שנקרא מזון שהוא משביע וסועד הלב ולאחריו בורא נפשות רבות דלא נתקנה מעין ג' אלא על ז' המינים ותבשיל או פת הנעשה מדוחן שהכל אך מחמת שמספקא לן מהו נקרא אורז ומה נקרא דוחן כי י"א שאורז הוא רייז ודוחן הירז וי"א להיפך עיין בתוס' לכך דעת השל"ה דיר"ש לא יאכל לא רייז ולא הירז אלא בתוך הסעודה ואם צריך לאכול בלא סעודה יברך על שניהם שהכל אבל כ"ז כשנתמעך אבל אבל אם לא נתמעך והם שלימים בין אורז ובין דוחן יכול לאכלם לכתחלה שלא בתוך הסעודה ומברך בפה"א דהוי בכלל כוסס וכמו חטים שלוקים ולזה הסכים גם הט"ז ובסידר ד"ח ובח"א אבל דעת הב"ח דגם בשלא נתמעכו והם שלימים איכא ספיקא שנסתפק הב"י בדעת ר' יונה די"ל דדוקא בחטים שדרך לבשלם כשהן חלוקים וכתושים כגון הריפות לכך שלימים הוי כאלו כוסס משא"כ גבי אורז שדרך לבשלם כשהן שלימים לכך דעת הב"ח די"ש לא יאכל לא הירז ולא רייז אפילו כשהיא שלם אלא בתוך סעודה והסכים לזה בא"ר ע"ש ולכאורה נראה דבזה אם אכלו בלא סעודה אז כ"ע מודה בפה"א דבזה איכא ס"ס ספק דילמא הוא דוחן ואת"ל שהיא אורז דילמא גם על האורז מברכין בפה"א כשהן שלימים אך עי"ן בא"ר בשם הכל בו דעל דוחן מבושל כשהיא שלם שהכל ע"ש א"כ אפשר לדעת הב"ח מברך גם כשהוא שלימים שהכל וכן דעת הגה"ק התניא בסידר שלו ע"ש ועל גרויפין שנעשו מטארטקע רעטשקע דעת הפרמ"ג דאם לא נתמעכו בפה"א וכן דעת הח"א וכתב שכן נהג הגר"א ולזה הסכים ג"כ בסידר ד"ח אך מדברי הט"ז כראה דגם בלא נתמעכו מברך שהכל וכן נראה מדברי הא"ר שכתב סתם טאטרקע שהוא חיידין לכ"ע שהכל ע"ש ועיין בפרמ"ג שתמה על הט"ז דלמה לא יברכו בפה"א וכן תמה על שאין מברכין בפה"א על פת הנעשה מטערקישין ווייץ טענגרע קאקאריץ מלייא (ובאמת דעת הגה"ק עו"ה יצחק איזיק מקאמארנא בס' אוצר החיים פרש' וילך דבמקום שזורעים אדעתא דהכי לעשות ממנו פת ותבשיל מברכים בפה"א על הפת ועל התבשיל) אבל המנהג לברך עליהם שהכל וגם בפרמ"ג גופא שם מצדד ליישב מנהג העולם ועיין בח"ס או"ח סי' נו"ן דמפשט פשיטא לי' שאין ברכתו כורא פרי האדמה רק מספקא לי' אם הוא מין אורז לכך כתב לאכלו בתוך הסעודה ע"ש אך כבר נהגו העולם לאכלן שלא בתוך הסעודה ומברכין עלי' שהכל: