ליקוטי מהריח חלק א· רבי ישראל חיים פרידמן
ח"א סדר ברכת הודאה והשבח ברכת הגומל
גרסינן בגמ' פ' הרואה והובא בש"ע סי' רי"ט ארבעה צריכים להודות יורדי הים כשעלה ליבשה והגיע למחוז חפצו ולא כשמתעכב הספינה בדרך אצל נמל א"ר הולכי מדבר כשהגיעו ליושב ולמחוז חפצו שע"ת חולה ונתרפא ודעת הש"ע אפילו חילי שאין בו סכנה ודעת הרמ"א דוקא כשיש בו סכנה והב"ח והא"ר הסכימו לדעת הש"ע ואינו מברך עד שיחזור לבורי' לגמרי עט"ז היוצא מבית האסורים ודעת המג"א על עסקי נפשות דוקא אך בא"ר ובשע"ת בשם בר"י ונתיב חיים כתבו דאפילו על עסקי ממון ע"ש: ועיין בש"ע דה"ה למי שנעשה לו נס כגון שנפל עליו כותל או שניצול מדריסת שור או אם עמד עליו ארי' לטרפו או באו עליו שודדי לילה וניצל מהם וכיוצא בזה צריך לברך הגומל וי"א דאין מברכין הגומל אלא אהני ארבעה וטוב לברך בלא שם ומלכות ע"ש והמג"א כתב דהמנהג כדעה הא' והסכים לזה ג"כ בא"ר:
והנה צריך לברך בפני עשרה (דכתיב וירוממוהו בקהל עם) ותרי מינייהו רבנן דתני הלכתא דכתיב (ובמושב זקנים יהללוהו) ואם אינו שכיח רבנן אינו מעכב ש"ע ועיין בבה"ט די"א דהני עשרה עם הבעל הנס וי"א חוץ הבעל הנס ועיין בא"ר דלכתחילה יש לחוש להתוספת והרא"ש שכתבו שיהיה התרי רבנן מלבד העשרה:
ועיין בש"ע שהמנהג לברך הגומל אחר קרה"ת לפי שיש שם עשרה והא"ר בשם ס' ת"ח פ' חלק כתב טעם דכשאומר ברכו את ה' הוי נמי כהודאה דכתיב הודו לה' ברכו שמו ע"ש ואם אחר שסיים ברכה אחרונה שכח לברך הגומל וחזר למקומו ושוב נזכר יחזור אל הבימה אצל הס"ת ויברך א"ר בשם מהרי"ל:
ועיין בש"ע דנכון שלא לאחרה שלשה ימים ואם איחר יש לו תשלומין לברך כ"ז שירצה ועיין בבה"ט דעד ה' ימים יש לו תשלומין והוא מדברי הרשב"א הובא בב"י אך מלשון הש"ע משמע דאפילו אחר ה' ימים ומפורש כן בהדי' בשיטה מקובצת ע"ש) ועיין במג"א דיברך אפילו שלא בפני הס"ת כדי שלא יתאחר יותר מג' ימים:
ועיין במג"א דקטן אינו מברך דלא שייך לומר הגומל לחייבים דלאו בר עונשין הוא ונראה כקורא לאביו רשע ואין לומר דידלג תיבות לחייבין דאין לשנות ממטבע שטבעו חכמים ע"ש (ועיין בשע"ת שבלחמי תודה כתב דקטן יברך והבר"י כתבי שכן נהגו בגליל שלהם אך במדינתנו המנהג כהמג"א שלא לברך ע"ש) ומהאי טעמא כתב בא"ר דגם נשים אין מברכין כדאיתא בזוהר פ' אמור ובש"ס דעיקר עונש אשה בחטא בעלה כמו קטן אך כתב דהבעל יאמר לה (בא"י אמ"ה אשר גמלך כל טוב) והוא תענה אמן ובשם הת"ח כתב דיכוון הבעל כשאומר ברכו שנותן הודאה בשביל אשתו והוא תענה אמן על ברכתו ודעת הכנה"ג הובא בבה"ט שנשים יברכו בביהכ"נ שלהם ושישמעו האנשים מביהכ"נ או שיברכו בפני נשים ואיש אחד ע"ש: בא"י אמיה הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב הנה נוסח הגמ' גומל בלא ה"א וכן הוא ברי"ף וברא"ש וברוקח אך ברמב"ם ובטור ובאבודרהם ובש"ע ובכל בו הגומל בה"א ע"ש והנה נוסח הלבוש בא"י אמ"ה הגומל חסדים טובים לחייבים שגמלנו כל טוב ועיין בשערי אפרים בשם שו"ת איתן האזרחי שמנהג אשכנז כלבוש ושכן נרשם על הטס של כסף אשר בביהכ"נ בקראקא ע"ש ובאמת בנוסח הגמ' שלפנינו הוא כנוסח הלבוש וכן הוא ברוקח ובפסקי תוס' אך ברי"ף ורמב"ם ורא"ש ובאבודרהם ובכל בו ובש"ע כנוסח דידן ועיין בהגהות הגר"א בגמ' שם שהגיה שם ג"כ כנוסח דידן וכ"כ בשערי אפרים בשם מהר"א שרענצילס ושכן הוא בס' המנהגים ושכן נרשם בהטס בלבוב ע"ש ועיין בהש"ע שהשומעים אומרים מי שנמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב סלה הנה נוסח הלבוש ורמב"ם וטור אשר נמלך כל טוב הוא יגמלך כ"ט סלה ונוסח האבודרהם וסידורי ספרד (אשר גמלך כ"ט וחן וחסד וחמלה הוא ברחמיו יגמלך כ"ט סלה) ונוסח הכל בו (צור שגמלך כל טוב) ובגמ' כל זה ליתא כלל אך נוסח דידן הוא בש"ע ובהגהות מנהגים ובא"ר סי' קמ"א (וע"ש עוד דהשומעים יענו אמן קודם שיאמרו מי שגמלך וכו': ועיין בשל"ה דיאמר ג"כ פ' התודה ופ' נסכים כי אין זבח בלא נסכים ואח"כ יה"ר כאלו הקרבתי קרבן תודה בזמנה ובמקומה וכהלכתה:
ברכת שפטרני עיין ברמ"א סי' רכ"ה בשם המהרי"ל ומרדכי דמי שנעשה בנו בר מצוה כשקורא בתורה בפעם ראשון האב מברך בא"י אמ"ה שפטרנו מעונשו של זה והוא מדברי המדרש רבה פ' תולדות אך הרמ"א כתב דטוב לברך בלא שם ומלכות רק לומר ברוך שפטרני מעונשו של זה והטעם עיין בד"מ כיון שלא הוזכרה ברכה זו בגמ' אך עיין בחיי אדם שהגר"א עשה הלכה למעשה ובירך בשם ומלכות וכ"כ בשערי אפרים בשם המגלה עמוקות פ' תולדות שכתב לברך בשם ומלכות והביא ראיות לזה וסיים ואם יזכיני ה' אקיימנה אי"ה ע"כ דעת שניהם הח"א והש"א שוין בזה שמי שמברך בשם ומלכות יש לו על מה שיסמוך ע"ש ועיין בהגהות מנהגים שמביא ג"כ ברכה זו בשם ומלכות ועיין בא"ר בשם א"ח לומר אשר פטרני שכן הוא במהרי"ל ונוסח דידן שפטרני הוא טעות אך הא"ר כתב שאין קפידא בדבר וגם במדרש גופא איתא שפטרני ע"ש ולפענ"ד ראיה לדבריו מדברי הרמ"א דבד"מ העתיק בדברי המהרי"ל אשר פטרני וברמ"א העתיק שפטרני אלא עכ"ח ששוין הם: ועיין במג"א ב' פרושים בברכה זו אחד דעד עכשיו נענש האב בחטא בנו ובשם הלבוש פי' איפכא דעד עתה הבן נתפס בעון אבותיו וכל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה (ע"כ ראוי לכוון בשעת הברכה הב' פירושים) והטעם שמברבין ברכה זו בשעה שעולה לתורה משום שאז נודע לרבים שהוא בר מצוה דקטן אינו עולה למנין הקרואין ע"ש (ולפ"ז נראה שלא יפה עושין מה שקורין לנער בר מצוה למפטיר כי עדיין לא יתפרסם שנעשה בר מצוה כי קטן עולה למפטיר) וע"ש עוד שמצוה לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה (דהיינו ביום שנכנס לשנת י"ד) כיום שנכנס לחופה ובשם הרש"ל כתב דאם הנער דורש הוי סעודת מצוה אפילו אינו באותו יום ע"ש:
ברכת שהחיינו והטו"מ ודיין אמת הנה איתא בש"ע סי' רכ"ב. והוא מדברי הגמ' פ' הרואה על שמיעות טובות שהם טובות לו לבדו מברך שהחיינו ואם הם טובות לו ולאחרים מברך בא"י אמיה הטוב ומטיב (ועיין במג"א דדוקא ששמע מאיש נאמן שראה הדבר ע"ש) ועל שמועות רעות ר"ל מברך בא"י אמיה דיין אמת ואין מברך אלא א"כ מצטער שמיעה זו ולכך מנהג העולם על שמיעה שמת אדם אחד מברכין (ברוך דיין אמת) בלא שם ומלכות אבל במי שיש לו צער במיתתו וכ"ש באדם חשוב או ת"ח שמת ודאי יש לברך בשם ומלכות ט"ז סי' רכ"ג:
ילדה אשתו זכר מברך הטוב והמטיב וגם האשה צריכה לברך כן ש"ע סי' רכ"ג והוא ג"כ מדברי הגמ' פ' הרואה ועיין ברמ"א דאם מתה אשתו בלדתה מברך שהחיינו דהא ליכא הטבה לאחריני וכן אם מת האב קודם שילדתו תברך האשה שהחיינו ע"ש ודעת הט"ז שאף בזה מברכין הטוב והמטיב ע"ש: בנה בית חדש מברך שהחיינו ש"ע והוא ג"כ מדברי הגמ' שם וכן קנה כלים חדשים ע"ש) ועיין בזוה"ק תזריע מאן דבני בנין כד שארי למיבנ' בעי לאדכרא בפומיה דלפלחנא דקב"ה הוא בני בגין דכתיב הוי בונה ביתו בלא צדק ע"ש (ועיין בס' סדורו של שבת מאמר שבת בחול תזכור פ"א פי' בזה דרשת חכמז"ל מי הקדימנו ואשלם מי עשה לי מזוזה עד שלא נתתי לו בית ר"ל מי עלה במחשבתו לעשות לי מזוזה ועבור זה בונה בית ע"ש שהאריך בדברים ערבים ומתוקים ובדרך צחות אפשר לומר הוי בונה ביתו בלא צדק דהנה המנהג כשאדם בונה בית הוא מקמץ מן הצדקה ובאמת אדרבא בשעת חדוה חדוה (ולא עוד אלא לפ"ז בונה בית במעות של עניים ואח"כ כשבא עניים לביתו הוא מגרש אותם ואינו נותן להם לינת לילה) וזה הוי בונה ביתו בלא צדק ר"ל שבונה ביתו בזה שלא נתן צדקה וכל פוטפוטי דאורייתא טבין:
קנה כלים חדשים חשובים ושמח בהם מברך שהחיינו ש"ע שם ואם הוא דבר שאינו חשוב כל כך כגון חלוק או מנעלים וכדומה אבל הוא עני ושמח בהם דעת הש"ע לברך אבל דעת הרמ"א שאין מברך ושכן נוהגין ועיין בש"ע דיברך בשעת הקנין ואם הוא בגד כשלובשו יברך שנית מלביש ערומים ואם לא קנה כלי כמו שהוא אלא קנה כסף ונתן לאומן לעשות כלי או קנה סחורה ונתן לאומן לעשות בגד דעת הט"ז דג"כ מברך בשעת הקנין אך דעת המג"א דבזה אינו מברך אלא כשישתמש בהם ואם הוא בגד יברך אז מלבוש ערומים ואח"כ שהחיינו ואם לבשו בבוקר הוא יוצא בברכת מלבוש ערומים שבברכת השחר א"ר וע"ש דמי שנזהר בברכות אלו עליו נאמר וירח ה' את ריח בגדיו ויברכהו:
ועיין ברמ"א דהמנהג לומר למי שלובש בגד חדש תכלה ותתחדש אך על המנעלים ובגדים הנעשין מעורת של בהמה וחיה (אפילו טמאה ואפי' הוא ממין אחר רק שתפר תחתיו) אין אומרים דא"כ צריכין להמית בהמה אחרת שיתחדש בגד אחר וכתיב ורחמיו על כל מעשיו ע"ש ועיין פרמ"ג סי' כ"ב דשהחיינו מברכין אפילו על בגד של עורת:
ועיין בש"ע דאם קנה כלים שמשתמשין בהם הוא ובני ביתו מברך הטוב והמטיב ודיני הטוב והמטיב על שינוי היין כתבתי לעיל אחר ס' בהמ"ז ע"ש הרואה חבירו החביב עליו הרבה ושמח בראייתו לאחר שלשים יום מברך שהחיינו ולאחר י"ב חודש מברך מחיה מתים ש"ע סימן רכ"ה והוא ג"כ מדברי הגמ' פ' הרואה ואם קיבל ממנו כתב בתוך י"ב חודש אינו מברך מחיה מתים אבל לענין שהחיינו אפילו קיבל ממנו כתב בתוך שלשים יום מברך שהחיינו באה"ט ועיין בשע"ת דאיש מברך גם על אשה דהיינו אשתו ואמו ובתו ואחותו וכן אשה מברכת על איש בכה"ג דוקא ע"ש אך כ"ז באם ראו זא"ז כבר פעם אחת אבל מי שלא ראה את חבירו מעולם אע"פ שהוא נהנה בראייתו אינו מברך על ראייתו דכיון שלא ראוהו אינו אהבה כל כך ש"ע והנה העולם אין מברכין ברכות אלו ואפשר משום דבעינן החביב עליו הרבה ושמח בו ומאן מפיס האיך נקרא חביב עליו הרבה ובעוה"ר ערבה כל שמחה ואין אדם שמח בחבירו ועכ"ז כל ערום יעשה בדעת:
הרואה פרי חדשה המתחדש משנה לשנה מברך שהחיינו ונהגו שלא לברך עד שעת אכילה מפני שיש אנשים שאין נהנין בראיה ואין מברכין עד שיגמור הפרי ש"ע שם ועיין בבאה"ט בשם הלק"ט דיברך ברכת הפרי תחילה ואח"כ שהחיינו וכ"כ בסידר ד"ח ודעת הפרמ"ג לברך תחילה שהחיינו דבראי' ראוי לברך א"כ ברכת שהחיינו קדמה לברכת הפרי והסכים לזה בח"א ועיין בהגהות ח"ס שדעתו נוטה לברך ברכת הפרי תחילה אך כתב שכבר מנהגו לברך שהחיינו תחילה עפ"י מורו ע"ש ודעביד כמר עביד:
ודע דברכת שהחיינו על פרי חדשה היא מדברי הגמ' פ' בכל מערבין ועיין במג"א בשם הירושלמי פ' עשרה יוחסין עתיד אדם ליתן דין וחשבון על שראתה עינו מיני מגדים ולא אכל ר"א חש לה והיה מצמצם פרוטי למיכל בהון מכל מיני חדש בשתא והטעם עיין בט"ז סי' רכ"ז בשם התשב"ץ כדי להרבות בברכות ועיין בא"ר דר"ל בברכת שהחיינו:
ועיין ברמ"א דאין מברכין שהחיינו על ירק חדש דעומד כל השנה בקרקע ודעת הפרישה דדוקא ירק אבל על מיני לפתן (כגון צנון מייערן ריבין איגערקעס) מברכין שהחיינו ונראה שהסכימו לזה בא"ר ובפרמ"ג ובבאה"ט וכ"כ בסידר ד"ח אך במחהש"ק כתב דמדברי המג"א נראה דגם באלו אין מברכין וכ"כ בח"א דהמנהג שאין מברכין שהחיינו על ירק וליפטן והטעם שהם מצויים ואין לאדם שמחה בהם וגם ברכת שהחיינו הוא רשות כמ"ש בסי' רכ"ג הקילו בה:
ועיין בבאה"ט דמי שהיה לפניו ב' מיני פירות שהיה צריך לברך עליהם שהחיינו מברך ברכה אחת לשתיהן ולענין ברכת שהחיינו על הריח כתבתי מזה לעיל בסדר ברכת הריח ע"ש ולענין ברכת שהחיינו על המצות ועל הזמן וכן לענין שהחיינו בבין המצרים אכתוב אי"ה כל אחד ואחד במקומו ואבל דינו כבין המצרים ע"ש:
ועיין בס' אשל אברהם מהגה"ק מבוטשאטש דאין מברכין שהחיינו על (יח) אתרוג אתרוג מטוגין שאין ניכר אחר הטיגון בין חדש לישן וקודם הטיגון אינו עומד לאכילה וברכת שהחיינו הוא על אכילה:
ברכת רפואה הנה זה לשון הטוש"ע סי' ר"ל הנכנס להקיז דם (ועיין במג"א הה"ד בכל רפואה אומר יהר"מ ה' אלהי שיהיה עסק זה לרפואה כי רופא חנם אתה הנה נוסח הגמ' כי אל רופא חנם אתה ורפואתך אמת ונוסח האבודרהם (כי רופא חכם אתה ורפואתך אמת) ונוסח סידורי ספרד (ותרפאנו רפואה שלימה רפואת חיים כי אל רופא חנם ונאמן אתה) ולאחר שהקיז יאמר ברוך רופא חולים הנה נוסח הגמ' וברי"ף ורא"ש וכל בו ברוך רופא חנם אך נוסח הבה"ג וסמ"ג הוא ג"כ כנוסח הטוש"ע ע"ש ועיין בט"ז דיאמר בשם ומלכות וכ"כ בסידר היעב"ץ אך עיין בפרמ"ג דאין המנהג לומר לא שם ולא מלכות וכ"כ בס' אשל אברהם מהגה"ק מבוטשאטש:
ועיין בספר זכרון יהודא מהגה"ק בעל אמרי אש שנהג עצמו כשלקח סמים לרפואה אף שלא היה ראוי לאכילה היה מברך תחלה על ציקער שהכל ואח"כ אמר יה"ר שיהיה עסק זה לרפואה וכו':
ועיין בס' בית לחם יהודא סי' של"ו שיש חרם הקדמונים שלא לסמוך על רפואות שבתלמוד וכ"כ בהגהות רע"א בשם מהרי"ל כי אין לעמוד על עיקרן וילעיגו על דברי חכמז"ל ע"ש ולכאורה הלא אמרינן במסכת שבת החושש במעיו מותר ליתן בשבת על הטיבור כוס שיש בו הבל ואחז הכוס את הבשר ומושך אליו המעיים ומושיבן במקומן וכדומה והובא דברים אלו להלכה בהש"ע או"ח סי' שכ"ח וכן מה שנזכר במס' ב"ב והובא ג"כ להלכה בחו"מ סי' רע"ז דרוקו של בכור לאב הוא רפואה לחולי העינים ע"ש זה אינו דזה לא אמרו רק היכי דחכמז"ל הביאו הדברים לענין רפואה משא"כ כאן לא הובאו הדברים לענין רפואה כי הרפואה הי' מפורסמת בין המון ולא הובאו רק לענין דינא דשבת ודבכור:
סגולה לעין הרע עיין בס' קהלת יעקב מהגאון בעל מלא רועים ערך עי' לומר פסוק ואני ברוב חסדך:
והנה המנהג מי שמתעטש אומר לישועתך קויתי ה' ועיין בשל"ה אות ה"א שהוא מפרדר"א פ' נ"ב דעד יעקב אבינו לא היה אדם עוטש וחיה (ועיין בפדר"א שם ששם נזכר לומר בעטישתו חיים וז"ל לפיכך חייב אדם לומר בעטישתו חיים) לכך אומרין לישועתך קויתי ר"ל כשם שהושעתנו עתה כן אני מקוה לישועתך כעין שאומרים מי שגמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב ע"ש ועיין ברש"י ברכות דף נ"ג דהמנהג לומר לאדם המתעטש אסותא ע"ש ועיין במג"א סי' ר"ל בשם רש"ל דאם חבירו אומר לו אסותא ישיב לו ברוך תהיה קודם שיאמר לישועתך קויתי ע"ש דהמתפלל בעד חבירו הוא נענה תחילה ע"ש. ודע דבתוספתא פ"ח דבשבת יש אוסרין לומר אסותא משום דרכי האמורי וז"ל האומר מרפא ר"ל אסותא הרי זה מדרכי האמורי ר"א בר' צדוק אומר אין אומרים מרפא מפני ביטול תורה. של בית ר' גמליאל לא היה אומרין מרפא מפני דרכי האמורי ע"ש אך מלישנא דגמ' בברכות דף נ"ג שם נראה שהיה נוסחתם גם אצל בית ר' גמליאל מפני ביטול תורה וכן מוכח בהדי' דמותר לומר אסותא מדברי הירושלמי שמביא הטור ריש סי' ק"ע וז"ל אפילו מאן דעטיש בגו מיכלא אסור למימר אסותא משום סכנתא ע"ש: