אור ברסלב
ליקוטי מהריח חלק א ח"א סדר ברכת הראיה

ליקוטי מהריח חלק א· רבי ישראל חיים פרידמן

ח"א סדר ברכת הראיה

ח"א סדר ברכת הריח

הרואה אילנות שמוציאין פרח גרסינן בגמ' בסיף פ' כיצד מברכין היוצא בימי ניסן ורואה אילנות דמלבלבי (פ' שמוציאין פרח) אומר בא"י אמ"ה שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות (הנה נוסח הרמב"ם וברמזים ובאבודרהם ואילנות טובות ונאות ונוסח הכל בו סי' פ"ז ואילנות נאים אך נוסח דידן בגמ' וברי"ף ורא"ש ובטוש"ע סי' רכ"ו וברוקח ובאו"ז סי' קע"ט) להתנאות בהם בני אדם כן הוא נוסח הגמ' והבה"ג וברמזים ונוסח הרי"ף כדי להתנאות בהם בני אדם ע"ש אך נוסח סידורי דידן ליהנות בהם בני אדם והוא נוסח הרמב"ם והרוקח והאו"ז וטוש"ע והכל בו והאבודרהם:

ועיין בס' מגיד תעלומה מהגה"ק מו"ה צבי אלימלך מדינוב זצללה"ה שקרא תגר על נוסח דידן דאם כי רש"י ז"ל פי' להתנאות ליהנות מ"מ חלילה לשנות לשון הגמ' כי מי יוכל לבוא על עומק כוונתם וגם לפי נוסח הרי"ף שהוסיף תיבות (כדי) נראה שהוא מפרש פי' אחר מפרש"י ע"ש ולפענ"ד לא אדע מה קול רעש הזה וכי ברכה אחת הוא אשר מברכין בשינוי נוסח מלשון הגמ' גם במקום אשר בהחלט יש שינוי הכוונה לדוגמא גבי ברה"ת נוסח הגמ' ועוסקי תורתך ונוסח דידן ולומדי תורתך וכן הנותן לשכוי בינה ואשר הכין וכדומה משא"כ כאן שרש"י ז"ל העיד בנו שאין שום שינוי כוונה בזה וגם מה שמדקדק מלשון כדי שהוסיף הרי"ף ז"ל ג"כ אינו מוכרח כי המעיין ברמב"ם יראה שאף שנוסחתו ליהנות מ"מ כתב ג"כ לשון כדי בכ"ז ח"ו לא באתי להכריע נגד דברי הגה"ק בעל מגיד תעלומה רק הנראה לפענ"ד כתבתי בדרך אפשר:

ועיין באחרונים דלאו דוקא בימי ניסן אך בס' עבודת הקודש מהחיד"א כתב דהמדקדקים מקפידין שיהיה דוקא בניסן ויהיה שתי אילנות ע"ש וכ"כ בשו"ת הלק"ט שעל שקדים שמוציאין פרח קודם ניסן אין לברך ושיהיה ריבוי אילנות וכ"כ בס' מגיד תעלומה דעפ"י הקבלה אין לברך רק ביומא דניסן אך כתב דהוא ניסן דתקופה (וכ"כ בס' זכרון יהודא מהגאון בעל אמרי אש שהכוונה על ניסן דתקופה וכ"כ בהגהות ח"ס בשם מורו ע"ש) וא"כ יש להחמיר לברך בלא שם ומלכות כי לישנא דגמ' דייקא כדבריהם ע"ש ועיין בא"ר שהנזהר בברכת אילנות עליו נאמר ראה ריח בני וכו' ויתן לך אלהים וכו' ע"ש. ועיין בש"ע דאין מברכין אלא פעם אחת בכל שנה ושנה ואם לא בירך בשעת ראיה ראשונה עיין במחהש"ק דיש בזה ב' דעות אם לברך אח"כ ובח"א פסק בפשיטות דאינו מברך ע"ש אך עיין בפרישה ובא"ר שדעתם בפשיטות לברך וכדעת הרמ"א ומי שדעתו רחבה יכריע ועיין בבאה"ט בשם הלק"ט דאין מברכין רק על אילני מאכל ע"ש:

הרואה קשת הנה זה לשון הטור סי' רכ"ט הרואה קשת אומר בא"י אמ"ה זוכר הברית ונאמן בבריתו (וכן הוא נוסח הגמ' והרי"ף והרמב"ם אך נוסח הש"ע נאמן בלא וא"ו וכן הוא נוסח הבה"ג והכל בו והאבודרהם ולזה הסכים ג"כ הגר"א) וקיים במאמרו הנה נוסח התוס' (וקיים בשבועתו) וכן הובא בהגהות מיימני' בשם הערוך ע"ש אך בכל הנוסחאות ובכל הפוסקים כנוסח דידן. ודע דנוסח תוס' ר"י החסיד ותוס' הרא"ש ובכל בו בשם הר"ם (בא"י נאמן בבריתו וקיים (במאמרו וזוכר הברית) וכן הוא בתוס' דידן רק שבמקום וקיים במאמרו נכתב בתוספת וקיים בשבועתו כמ"ש קודם זה אך נוסח דידן הוא ברי"ף ורמב"ם ובבה"ג ובטוש"ע ובאבודרהם ע"ש ועיין בט"ז ובב"ח בשם הרש"ל שקרא תגר על מי שחותמין (בא"י זוכר הברית) כי לכל הפוסקים אין חתימה בברכה זו ע"ש וע' בא"ר דמקשה דהרי בראב"ן יש בהדי' חתימה בברכה זו וזה נוסחו (בא"י אמ"ה האל הנאמן במאמרו וקיים בבריתו בא"י זוכר הברית) ואני מצאתי גם כן בתוספתא וז"ל הרואה קשת אומר נאמן בבריתו בא"י זוכר הברית ע"ש ומגמ' דידן אין הכרע: ועיין ביערות דבש דף ע"ו בשם הזוה"ק שיש ב' מיני קשת אחד טבע כאשר תזרח השמש מול עבים עכורים כאשר הנסיון מורה בשומך צלוחית מלא מים נגד השמש ואחד שיש בו מראה תכלת לגמרי וע"ז הקשת יש לברך זוכר הברית ע"ש ועיין בחיי אדם דאסור להגיד לחבירו שיש קשת משום מוציא דיבה: הרואה חכמי ישראל ז"ל הטור והש"ע סי' רכ"ד הרואה חכמי ישראל אומר בא"י אמיה שחלק מחכמתו ליראיו (ועיין בחיי אדם דאף בזה"ז מי שהוא חכם גדול בתורה מברכין עליו ברכה זו והביא ראיה לדבריו) הרואה חכמי עכו"ם (שהן חכמים בחכמת העולם) אומר בא"י אמ"ה שנתן מחכמתו לבו"ד (הנה נוסח הגמ' ורמזים לבריותיו אך ברי"ף ורמב"ם ורוקח כנוסח דידן) הרואה מלכי ישראל אומר בא"י אמ"ה שחלק מכבודו ליראיו (הנה נוסח הרמב"ם מכבודו וגבורתו אך בכל הפוסקים כנוסח דידן) הרואה מלכי עכו"ם אומר בא"י אמ"ה שנתן מככודו לכו"ד הנה נוסח הרמב"ם גם אצל חכמי ישראל ומלכי ישראל שנתן ונוסח הרוקח והרמזים להיפך גם אצל חכמי ומלכי עכו"ם שחלק ונוסח הכל בו אצל חכמים בשניהם שנתן ואצל מלכים בשניהם שחלק ע"ש אך נוסח דידן לומר אצל ישראל בשניהם שנתן ואצל עכו"ם בשניהם שחלק הוא נוסח הגמ' שלפנינו ובבה"ג וברי"ף והטעם שאצל ישראל שייך חלק ואצל עכו"ם שנתן עיין בט"ז ובמג"א:

הרואה הים הגדול לפרקים אומר בא"י אמ"ה שעשה הים הגדול הנה נוסח הטור והש"ע סי' רכ"ח עושה הים הגדול אך נוסח דידן הוא בגמ' ורי"ף ורמב"ם ורוקח ואבודרהם וכל בו ולזה הסכים במג"א ועיין בפרמ"ג דמקשה דלמה בשאר נהרות הגדולים כמו פרת וחדקל מברכין בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית ולמה בים הגדול לא יברך עושה הים הגדול וסיים בצ"ע ועיין בצל"ח דמתרץ זאת בטיב טעם והוא דודאי לשון שעשה עדיף שהוא ודאי לשון עבר אך ברכת מעשה בראשית כיון שברכה זו תיקנו גם על הברקים ורעמים דלא שייך בהם שעשה מעשה בראשית שמתהוים תמיד וכדי שלא לחלק בין הברכות מברכין כן גם על נהרות משא"כ בים הגדול שקבע לו ברכה בפני עצמו מברכין שעשה ע"ש:

גרסינן בגמ' בפ' הרואה והובא בש"ע סי' רי"ח הרואה מקים שנעשה בו ניסים לכל ישראל או לרוב ישראל כגון מעברות הים וכו' מברך בא"י אמ"ה שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה ואם רואה מקים שנעשה בו נס ליחיד אינו מברך רק הוא בעצמו מברך שעשה לי נס במקום הזה וכל יוצאי יריכו מברכין שעשה נס לאבי במקום הזה (וע' בשע"ת דאפילו בן בנו מברך (ועיין בכל בו דאמר שעשה נס לזקני ע"ש) ומכאן ואילך אינו מברך ע"ש) ועל נס רבו ג"כ מברך ע"ש ועיין במג"א דדעת הרא"ש דבעינן שיהיה רבו ואדם מסוים אך דעת הרמב"ן דאפילו אינו מסוים ע"ש אך עכ"פ בעינן שיהיה רבו מובהק:

ועיין בש"ע די"א שאינו מברך אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם ויש חולקים ע"כ על שאר ניסים יברך בלא שם ומלכות וכל אלו הדברים כשרואה אותם משלשים יום לשלשים יום ע"ש:

הרואה כושי וגיחור שהוא אדום הרבה ומי שהוא לבן הרבה ומי שבטנו גדול ומתוך עוביו נראית קומתו מקופחת והנכנס ומי שכל שערות ראשו דבוקות זה בזה ואת הפיל ואת הקוף אומר בא"י אמ"ה משנה הכריות ואינו מברך אלא פעם ראשונה שהשינוי עליו גדול ש"ע סי' רכ"ה:

הרואה חמה בתקופתה והיא מכ"ח שנה לכ"ח שנה וכו' אומר בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית ופרטי דיניו עיין בש"ע סי' רכ"ט ובשע"ת שם וכבר נדפסו ע"ז כמה חיבורים:

הרואה קברי ישראל אומר בא"י אשר יצר אתכם בדין וכו' והוא מדברי הגמ' פ' הרואה והובא בש"ע סי' רכ"ד וראי' זו משלשים יום לשלשים יום אך אם ראה קבר אחר מברך והוא פשוט (ועיין בא"ר שאין לילך על קבר אחד ב' פעמים ביום אחד והיא מכתבי האריז"ל ועיין בח"א סוף כלל ג' דאשה נדה לא תכנס לבית הקברות עד שתטבול ע"ש:

ועיין בבבה"ט בשם הרדב"ז דאפילו על קבר אחד מברך אך דעת הלק"ט דעל קבר אחד אינו מברך ע"ש והנה מדברי השע"ת בשם הבר"י כראה דדוקא כשהולך בבית הקברות מברך אבל אם, רואה אותו מרחוק אינו מברך ועיין בס' אשל אברהם שמסתפק בזה אם רואה הקברות חוץ להיקף המחיצות ע"ש והמעיין בכל בו יראה שכן הוא בהדי' ג"כ דעתו שלא לברך רק בהולך בביה"ק שכתב הרואה קברי ישראל אומר יחיו מתיך נבלתו יקומון וכו' העובר בין קברי ישראל אומר ברוך אשר יצר אתכם בדין וכו' ועיין בתוספתא פ"ו דברכות היה הולך בבית הקברות אומר ברוך יודע מספר כלכם וכו':

והנה נוסח הברכה בא"י אמ"ה אשר יצר אתכם בדין וזן אתכם בדין וכלכל אתכם בדין הנה נוסח הרמב"ם והאבודרהם אשר יצר אתכם בדין ודן אתכם בדין וכלכל אתכם בדין ונוסח הרי"ף וזן אתכם בדין וכלכל אתכם בדין ודן אתכם בדין אך בגמ' וברא"ש וטור ובסידר ר"ע ליתא הך ודן אתכם בדין רק וזן וכנוסח דידן והמית אתכם בדין הנה נוסח הגמ' וברוקח ואסף אתכם בדין אך ברי"ף ורמב"ם ובכל הנוסחאות והמית אתכם ובנוסח דידן ע"ש ודע דאף דיש נספה בלא משפט וקי"ל דיש מיתה בלא חטא אך עיין בתר"י שהעיר בזה וכתב דאפ"ה דינו אמת וכל דרכיו משפט ע"ש ויודע מספר כלכם ועתיד להחיותכם בדין הנה נוסח הרי"ף והכל בו ועתיד להחיותכם בדין ויודע מספר כלכם וברמב"ם וטור ליתא כלל הך ויודע מספר כלכם אך ברא"ש ובאבודרהם הוא כנוסח דידן ולהקימכם בדין בנוסח הרי"ף ליתא ונוסח הגמ' ולקיים אתכם ונוסח הרמב"ם והאבודרהם ולהקימכם בדין לחיי העוה"ב ונוסח סידר ר"ע ועתיד ועתיד להקימכם בדין ולהחיות אתכם לחיי העוה"ב ונוסח הכל בי והוא יגלה עפר מעיניכם לזמן התחי' אך נוסח דידן הוא בטור וב"י בא"י מחיה המתים בנוסח התוספתא בא"י מחיה מתים במאמרו ע"ש אך בגמ' ובכל הנוסחאות כנוסח דידן ע"ש:

ודע הא דאמרינן ועתיד להחיותכם בדין לכאורה צ"ע הלא אמרינן מחיה מתים ברחמים רבים ואפשר שהוא ע"ד שכתב המהרש"א דכל הכתובים כאן הדין הוא משותף עם הרחמים דגבי יצירה כתוב וייצר ה' אלהים את האדם ששיתף הדין עם הרחמים וכן גבי מזונות וכו' והא דנקט בכלם דין משום והמית אתכם בדין ע"ש לפ"ז גם מ"ש ועתיד להחיותכם בדין הדין הזה הוא משותף ברחמים כי תחיית המתים אף שיהיה ברחמים מ"מ יהיה משותף ג"כ בדין כי גבי רשעים כתיב ישובו רשעים לשאולה שלא יזכו לחיי העוה"ב כדאמרינן בפ"ק דתענית תחיית המתים לצדיקים ע"ש כ"ז כתבתי בדרך האפשר: הרואה קברי עכו"ם אומר (בושה אמכם חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה) והוא פסוק (בירמיה ועיין בכל בו שכתב בשם י"א לומר פסוק (מתים בל יחיו רפאים בל יקומו לכן פקדת ותשמידם ותאבד כל זכר למו) והוא בישעי' כ"ו ובסידר ר"ע כתב לומר הב' פסוקים אלו ע"ש וצ"ע שברמב"ם והאבודרהם ליתא הך הרואה קברי עכו"ם והלא הוא מוזכר בגמ' ובירושלמי ע"ש:

הרואה בתי ישראל בישובן אחת לשלשים יום אומר (בא"י אמ"ה מציב גבול אלמנה בחורבנן אומר ברוך דיין אמת ש"ע סי' רכ"ד והנה דעת הב"י והמהרש"א דדוקא בא"י ובזמן הבית ודעת הרי"ף ורש"ל דאפילו בח"ל ובזה"ז אך דוקא בביהכנ"ס ע"ש:

הרואה בתי ע"ז בישובן אומר בית גאים יסח ה' ובחרבנן אומר אל נקמות ה' ועיין בא"ר דבזה לכ"ע אין חילוק בין א"י לח"ל ובין בזמן הבית לבזה"ז ע"ש הרואה מקום שנעקרה ממנה ע"ז אם הוא בא"י אומר בא"י אמ"ה שעקר ע"ז מארצנו ובחוץ לארץ אומר שעקר ע"ז מהמקום הזה ובשתיהם אומר (כשם שעקרת אותה מהמקום הזה כן תעקור אותה מכל המקומות והשב לב עובדיהם לעובדיך) ופשוט הוא שברכות אלו משלשים יום לשלשים יום: והנה שאר ברכת הראיה כגון הרואה מרקולות וכו' ובבל הרשעה וביתו של נבוכדנצר וגוב אריות של דניאל וכבשן האש של חמ"ו ואשתו של לוט וששים רובא אנשים ביחד המבוארים בש"ע בסי' רי"ח ורכ"ד שאין שכוח אצלינו השמטת:

וברכת הראיה שמברכין עליו שהחיינו כגון הרואה פר' חדשה והרואה חבירו החביב עליו כתבתי בסדר ברכת שהחיינו ע"ש:

ברכת הזיקים הנה איתא בש"ע סי' רכ"ז על הזיקים והוא כמין כוכב היורה כחץ באורך השמים ונמשך אורו כשבט (ועיין בשע"ת דא"צ לברך רק פעם אחת בלילה אפילו ראה כוכב אחר רץ) ועל רערת הארץ ועל הברקים שקורין בליצין (ועיין בח"א שעל ברק בלא רעם רק מחמת חום אינו מברך עליו ע"ש) ועל הרעמים שקורין דינירין ועל הרוחות שנשבו בזעף (ועיין במג"א שזעף אינו מתחיל אלא בלילה) על כל אחד מאלו אומר בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית ואם ירצה אומר בא"י אמיה שכחו וגבורתו מלא עולם והמנהג לברך על הרעם שכחו וגבורתו וכו' ועל הברק עמ"ב והטעם עיין בט"ז ואם שמע רעם וברק כאחד מברך על שניהם עושה מעשה בראשית מג"א (והנה דעת הא"ר בדין זה לברך שניהם משום דבלא"ה דעת הרש"י והראב"ד הובא בב"י דעת כל אחד לחוד מברך שניהם וכן דעת הראב"ן ורי"ו וא"כ בזה יש לסמוך עליהו ע"ש אך דעת הפרמ"ג והח"א ובסידר ד"ח כהמג"א ע"ש) ועיין בש"ע דכ"ז שלא נתפזרו העבים נפטר בברכה אחת ודע דנוסח המשנה ריש פ' הרואה עושה בראשית וכן הוא בתוס' שם בשם הירושלמי וברי"ף ורמב"ם אך נוסח דידן לומר (עושה מעשה בראשית) הוא ברא"ש וטור ובש"ע וכפי הנראה שאין קפידא בזה שבגמ' גופא נקוט לפעמים עושה בראשית ולפעמים עושה מעשה בראשית ע"ש וכן נמי לענין ברכת (כחו וגבורתו מלא עולם) שנוסח איזה פסוקים (שכחו מלא עולם) אין קפידא שנוסח המשנה שכחו וגבורתו מלא עולם ובגמ' נקוט רק כחו מלא עולם ע"ש:

תוכן העניינים

ליקוטי מהריח חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה