אור ברסלב

ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט

שבועות כב ע"ב

פרק ר' ישמעאל תחלת הקיץ תרנ"ב.

תוס' ד"ה אהיתרא דמסתמא כר"י ס"ל בפרק כל הבשר גבי פלגי דזיתא דתרבא משמע דלא פשיטא לרב אשי דמעיקרא קאמר לא תזלזל בשיעורא דרבנן והיינו לר"ל ובתר הכי קאמר ועוד והאמר ר"י י"ל דמתחלה לדברי חור רב אשי קאמר.

ומ"מ ד' תוס' דאפילו לר"י חל שבועה אח"ש וכ"כ הרמב"ם מהלכות שבועות בהדיא ונעלמו דברי רמב"ם אלו מהגאון לח"מ בהלכות שבותת עשור שכתב שם ליישב ד' הרמב"ם עפ"י ד' תוס' אלו ולא זכר דהרמב"ם כ"כ שם בהדיא. אבל קשה לי טובא א"כ מאי דוחקא דש"ס להביא ראי' מר"ל דלא אמרינן אהיתרא משתבע ואמאי לא מייתי מר"י וסייעתא דמוקמי למתני' בכולל ואמאי לא משני שאני בנבילות וטריפות במפרש דאמרי' אהיתרא משתבע ואין זה ענין למה דמשנינן דמוקי לה כד"ה דאטו כר"ע לא אתיא למר כדאית לי' אפילו בסתם ולמר כדאית לי' לרבנן במפרש וכ"כ לעיל לפרש דאד' ר"ל ניחא משום דקשה לפלוג ולתני בדידי' וצ"ל לד' תוס' דאי כר"ל מוקי לה ובמפרש ע"כ טעמא דר"ש דפטור משום דס"ל כ"ש למכות ודלמא ר"י ס"ל במכות שם דח"ש בבריה דומיא דחטה דוקא קאמר ואף דמייתי שם ברייתא דתניא בהדיא ר"ש כ"ש למכות מ"מ תנא דמתני' לכאורה לא ס"ל כמו שהקשה הש"ס שם וצריך לדחוק דלדברי דרבנן קאמר ור"י לא משמע לי' הכי ולכך לא רצה לתרץ מתני' עד"ז דיקשה לתנא דמתני' דמסתמא לא פליג אתנא דמכות מ"ט דר"ש דפטר ועד"ז יש לתרץ ר"ל אדר"ל דהכא מבואר דר"ל ס"ל אליבא דר"ש כ"ש למכות ובמכות איכא למ"ד משמי' דר"ל דבבריה דוקא פליג ר"ש וצריך לדחוק אמוראי ננהו ולמ"ש א"ש דהאי מ"ד מפרש רק ד' מתני' וע"ד שכ' אבל מודה דאית לי' לר"ש כ"ש למכות מהך ברייתא דמייתי.

והנה הרמב"ם פ"ה שבועות כתב דחרצן בשאר אינשי הוה ספק אבל בנזיר אמרי' דח"ש פטור דדעתי' אכזית הואיל ומושבע ועומד הוא והניחו הר"ן שם בתימא והכ"מ והלח"מ שניהם יגעו לתרץ ד' הרמב"ם ובשניהם יחסר היסוד אשר עליו בנה הרמב"ם לפסוק נגד פשטא דסוגיא ונרא' דכ"כ לעיל להקשות להפוסקים ומכללם הרמב"ם כאן בה' שבועות דאח"ש חל שבועה יהא מאיזו טעם שיהא קשה למה פשט הש"ס מר"ל ולא פשט עד"ז מר"י דל"ל לאוקמי בכולל הרי יוכל לאוקמי בנשבע שלא יאכל ח"ש דחל ג"כ על נבילות א"ו נהי דלר"י בנשבע שלא יאכל ח"ש חל גם אאיסור אבל אם נשבע אנבילה ל"ש לומר אהיתרא קמשתבע דכיון דאסור מדאורייתא ל"ש למקרי אהיתרא ואדרבא כיון דחזינן דבשבועה זאת בעי לזרוזי נפשי' שלא לעבור על דבר תורה מסתבר יותר דכוונתו לזרוזי שלא יעבור אאי' לאו מדנימא כוונתו שלא לעבור אאיסור בעלמא ולפי"ז כל אבעיא בנזיר לא הוה אלא לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת ולדידי' מסתבר למימר דאח"ש קמשתבע ושפיר פשיט הש"ס מר"ל מאחר דהאבעיא לא הוה כ"א לר"ל אבל לדידן דקיי"ל כר"י לא איבעיא לן כלל דאדרבא מסתבר טפי שנשבע על כשיעור הואיל ואי עבר חייב מלקות מדנימא שנשבע על ח"ש דאין בו אלא איסור בעלמא.

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים יא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה