ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט
סוגיא דקבלנות לש"ש תרמ"ח
מו"ק י"ב ע"א רש"י ד"ה מקבלי קבולת יל"ד מה דחקו לרש"י לפ' דטעמי דאיסורא שיאמרו היום יהבי' לי' ולמה לא אמר טעמא שיאמרו ששכר הגוי ליומא וכ' דדחקו לרש"י הא דמסקינן דגם בחוה"מ אוסר שמואל וס"ל לרש"י כד' רוב הפוסקים דמלאכת חוה"מ הוה רק דרבנן וכן שכיר יום גופי' דרבנן ואנן ניקום עוד ונגזר קבולת אטו שכירות א"ו טעמא דיאמרו היום יהבי' לי' וזה אסור מדאורייתא ובחוה"מ מדרבנן דכל שאין ישראל עושה אינו אומר לגוי ועוש' ולכך הדר רש"י לקמן כדמסיק בחוה"מ דאסור ביאר רש"י עוד הפעם דיאמרו היום יהבי' לי' ר"ל דבחוה"מ ע"כ הטעם משום היום יהבי' לי'. אלא דצריך ביאור מאחר דחזי אינשי שכבר התחילו הפועלים לעבוד בימות החול האיך יאמרו בשבת היום יהבי' לי' ודנימא דשמואל לא אסר כ"א התחילו לעבוד בשבת א"ה עיקר חסר מן הספר וצ"ל בתוך התחום דמקרבא למתא ומ"מ יוכל להתרמות שיבאו בשבת שם אנשים לטייל מאותן שלא היו עדי' שם בחול ויסברו שהתחילו בשבת ויאמרו היום יהבי' לי' ואפי' במתא עצמה יוכל להיות שכמה אנשים לא ראו העבודה בחול ובשבת ראו למבראשונה העבודה ויסברו דבשבת יהבי' לי'.
רש"י ד"ה מתא דמקרבא אסור הפועלים אסורים וק' למה חזר רש"י מפירושו לעיל דאסור קאי אבעל הבית שאסור ליתן אפי' בקיבולת ומדוע פי' כאן האי' אנכרי' ואטו צייתי ונ' דרש"י ק' פי' לקמן דפריך והאמר שמואל ואמאי לא עלו לגוי' וק' וא"נ לא אמר שמואל יק' אמאי לא עלו לגוי' מי גרע ממעשה שבת דלא קיי"ל כר"י הסנדלר דמעשה שבת קדש וכ"ש ע"י נכרי אלא ש"מ דק' לש"ס ל"ל לר"פ לאהדורי עוד הפעם ולומר אסור בקיצור הו"ל למימר אבל איכא דמקרבא לא א"ו דבא לאשמעי' דמלאכת הפועלים אסורה דרבנן גזרו בה דלא יבואו למפשע לכתחלה.
אלא דמ"מ ק' הענין דניחא להש"ס דתוך התחום אסור ולזה נראה דנהי דלא נחית המק' לחלק בין אדם חשוב או לא מ"מ משמע לי' דודאי אם ע"ה יניח ביתו לבנות בקבולת ושי"ט נהי דעבר אדשמואל מ"מ דיעבד מותר ליהנות אבל אם מר זוטרא בונה ביתו בולא תוך התחום יאמרו הותר הדבר ולכך צריך פירסום ולא עלו לגוי' אבל חוץ לתחום דמותר אפי' בת"ח מותר ומשני הש"ס אדם חשוב שאני נ' הפי' דהא דחוץ לתחום מותר משום דלא שכיחי דאזלי התם וצריך לבאר מלת לא שכיחי דבאמת גם חוץ לתחום הרי יכולין לבא שמה ע"י עירוב אלא כיון דקיי"ל אין מערבין אלא לדבר מצוה לא שכיחי דאזלי אבל אדם חשוב צריך ליזהר דלמא מ"מ יבואו שם ע"י עירוב והוה בכלל הרחק מן הכיעור והדומה לו.
וא"ל איהו נמי לא על לגוה וקשה א"כ מעיקרא מאי קסבר וכ' דכ' בנו לי' אפדני מקבלי קבולת מוקשה א"ו ה"פ איהו באמת התנה עמהם שלא יעשו בשבת ואנהו לא שמעו לי' ולהוציא עצמו מחשדא לא על לגוה ובזה מיושב תירוץ בתרא סיוע סייע בתבנא בהדיי' ואין זה קבולת וק' אמאי עביד הכי א"ו איהו אתני בהדייהו דלא למעבד בשבתא והפועלים לא שמעו לקולו. ואמנם י"ל דהני תרי לשני בהא פליגי לי"ק סבר דלא סייע בהדיי' אלא דס"ל דגם חשוב א"צ לחוש אם שמואל מתיר בהדי' ולכך על לגוי' ולישנא בתרא סבר דמסייע אלא דהתנה עמהם שלא יעשו בשבת והם לא שמעו לו ולכך להוציא עצמו מחשדא לא על לגוה.
תוס' ד"ה אמר שמואל דהא רחים של מים בע"א ספ"ק דחו תוס' ראי' זאת דרחים טוחנין מעצמם ונ' דר"ת קאי כשטת רש"י הנ"ל דגם בפועלים עיקר החשש שיאמרו היום יהבי לי' וזה שייך גם ברחים. ודע דראי' זאת היא ר"ת לטעמי' דפוסק במסכת' שבת ברחים כמאן דשרי ובתוס' שם נחלקו עליו גם בזה.
באו"ד וצ"ע ע' יישוב לזה בתוס' ע"א הנ"ל.
ע"א כ"א ע"ב גמ' אבל שדהו לנכרי ע' רש"א שכ' ליישב דלא מקשה אמתני' ונ' להסביר דברי' דלכאורה מרחץ דתנן מיותר אטו גרע מבית וע"כ צ"ל דס"ד במרחץ דמזבין לע"ז שרי קמ"ל מתני' דמ"מ בבית ישראל אסור שנקראת על שמו ומדוקדק בזה דנקט רשב"ג תרתי דנקראת על שמו משום ע"ז ועוד מפני שהגוי עושה בו מלאכה בשבת.