אור ברסלב

ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט

החזן

תוס'

רואה כ' דב' פי' של רש"י תליין בב' אוקומתת בגמ' דלאוקומתא קמא דהתינוקות מסדרין ראשי פרשיותי' ע"כ צריך לפרש כפי' קמא של רש"י דחזן חזן ממש דאלו מלמד תינוקת מה ל' לראות בראשי פרשיות הלא יודע היכן סיימו אתמול ומשם יתחילו היום א"ו חזן ממש ורואה מהיכן מתחיל לקרות ואמנם לתי' בתרא דהתינוקת קורין כל הפרשה שפיר מיירי במלמד תינוקת וקורין לפניו וע"י קריאתן הוא מבין היכן יסיים היום ויתחיל למחר ומיושב לדברינו דקדוק רש"א בתוס' ד"ה מסדרין.

והאמרת רישא רואה פי' דהאי רואה ע"כ קורא דאי רק שמבין שומע הו"ל למתני.

וכ' רש"י ומריצין בפיו משמע מדבריו דאפי' דבור מותר דלא כהג"א דמפ' דוקא ע"י הרהור.

יג' שאני התם דליכא דיעות כ' רש"י וה"ה דהו"מ לשנויי דליכא הכירא ויל"ד הא בזה הוה כולא איבעי' דש"ס ומה עלה על דעת רב יוסף למפשט מהתם וכ' דה"ק רב יוסף דאם עוף בחלב דרבנן עשו הרחקה למה נסמוך באי' נדה אהכירא וע"ז משני הש"ס דהכירא לח מהני כ"א בדיעות וסבר המקש' דבדיעות לחוד תליא מלתא ומקש' אמכירין ומסקינן דדיעות והכירא בעינן.

ת"ש לא יאכל הזב ע' חי' ר"ן ולי נ' דק' לש"ס למה לא קאמר אא"כ עשו היכירא אלא ש"מ דלא מהני וע"ז משני היכירא לא מהני אבל שינוי מהני ולזה פי' רש"י דהוא בבגדו וכו' אסרה תורה במקום אחר וא"כ הוה שינוי גמור וגם בנדה י"ל דנוכל לסמוך עליו.

נטלה אשתו תפליו אולי ע"ד דאמרינן פ' ג' דברכות התולה תפליו שלא בכיס שלהן תולין לו חייו לקחה התפילין בכיס שלהן להראות כי היו נתונין תמיד בכיס ולא תלה אותן בפ"ע.

שקרא הרבה ושנה הרבה אמרה כן דאם לא קרא דלמא כי היא חייך אתורה שבכתב כ' ואי לא שנה דלמא אתורה שבע"פ כ' ואם לא שימש א"כ לא הי' מבין מה שלמד.

יג' ע"ב סינר והי' היא בבגדה אבר לא הוא בבגדו.

תוס' ד"ה רש"י גריס דאלה דברי הברית י"ל שפוסל התוכחה שבחקותי וכמ"ש הרמב"ן דבבחקותי על חורבן ראשון וכאן על חורבן שני.

וע' בחי' ר"ן דמ"מ הני לאו בכלל י"ח דבר והרב בפי' מתני' כ' שהם בכלל י"ח דבר.

וע' רש"א דד' רשי' לחלק בין ימי זיבה לימי ליבון נ' טעמו דימי ליבון חשוב פת בסלו.

גמ' מאן תנא ע' רש"י כוונת דבריו דהכי קשה להש"ס או דנימא דשני אפילו מפסיל לא פסיל דאין אוכל כמאכל או דנימא אוכל כמאכל ואוכל ראשון ראשון.

יד', ע"א רש"י ד"ה ופסיל להו ע' רש"א ולי נראה כוונת רש"א דעיקר ולד הטומאה דרבנן ומדאוריי' לאו תרומה טמאה היא והוה גזירה לגזירה משא"כ לענין שמירה כיון דרבנן פסלוה הי"ל חיוב שמירה שלא להביא לידי כך:

רש"י ד"ה התחילו עד אא"כ נטמאו בשרץ כ' רש"י כל זה דאף דאמרו גזרו עלי' טומאה ל"ד כ"ח פיסול ר"ל ומה שמסיים רש"י אא"כ נטמאו במשקין כוונת רש"י לד' תוס' לעיל דטומאה דלא מצינו בתורה לא גזרו רבנן עלי' ולולי דמצינו בתורה דמים שאובין מקבלין טומאה משרץ לח גזלו רבכך טומאה זאת והיינו דמסיים רש"י אא"כ נטמאו בשרץ.

אליו ואלו מטהרין דברי אביי צריכין ביאור וכמו שהקשה ער"ח ונראה דדברי אביי דהתורה אמרה אך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור ודרשו מפ' זה טהור הטובל וגם המעיין ובור טהור ואינו מקבל טומאה ותרווייהו במחוברין שאינם שאובים אבל מאחר שאמרו אלו ואלו מטהרין סברו דקרא גם בשאובין מיירי ואם נפל לתוכן שרץ לא היו מטמאין ורבא ס"ל דבאמת כולה שאובה דרבנן אבל שאובין בקרקע בכלל בור ושפיר פריך מאי נ"מ הרי באמת שאובין מ' סאה בקרקע לא מקבלי טמאה אמנם רש"י להוציא מפשט ביאר בכאן דכולה שאובה דאורייתא פסול וכ' לד' רש"י דמטומאת שרץ לא איירי אביי כ"א מאחר דגזרו רבנן דכל הפוסל תרומה מטמא משקין להיות תחלה א"כ זה הבא ראשו ורבו הנה הוא טבול יום ומטמא המים שטובל בהם דהיינו השאובין והם שהיו סבורין אלו ואלו מטהרין סברו דכשם שטמא שטובל במחוברין אינו פוסל אותם ה"ה אלו אין טבול יום פוסל אותם ולכך גזרו עליו טומאה ולרבא לא משמע לי' דמשו"ה גזרו דהרי תרי הגזירות בו ביום היו ולא גזרו הא אטו הא.

גמ' לא קיימא הא שאמרו כשם שזה הטהור לא נטמא ממים שאובין כך זה הטהור אחר הטבילה לא נטמא במים שאובין ודגזרו על ג' לוגין דוקא היינו דאי נגזור על מיעוט מים שאובין שיפלו על טהור שיטמאוהו אין הציבור יכולין לעמוד בה ובחרו בג' לוגין שיעור לפסול את המקוה.

רש"י ד"ה עסקניות קו' רש"י על רבותי' חזקים כראי מוצק ונראה טעמם כיון דתקנו נט"י לתרומה אמרו סתם ידים פוסלין את התרומה כי נטל לידים יהיב אדעתא ואי נגע בטומאה מדכר ע"ד שתקנו נט"י לתפלה וכן קידוש ידים מה"ת לעבודה למען ישים אל לבו לאן הוא הולך לפני ממ"ה ית' שמו ה"נ כן. ואמנם י"ל דד' רבותיו של רש"י דטומאה ודאי אוכלי תרומה זהורין אלא למאי דגזרו על הידים שנגעו בספר וכה"ג ודאי משתלי אינש ונגע ולא ידע גזרו מה"ט טומאה אכולהו ידים והעיקר משום שמא נטמאו בספר וכיו"ב ברצועות תפלין. ונתיישב בזה קו' תוס' ד"ה אף הא טפי להו אי"ח לא היא סתם ידים וידים מחמת ספר וחדא גזירה יחשב.

תוס' ד"ה תנא אף הידים לולי דברי תוס' י"ל דאדרבא מדתנן כאן גבי פוסלין והספר ספר מ' ס"ת דוקא מ' להש"ס דעל ספר גזרו מפני העכברים וא"כ אין חילוק בין ערום בין אינו ערום עכ"פ פוסל תרומה אבל אי ס"ד דידים פוסלות מחמת שאמרו כל הפוסל תרומה מטמא ידים להיות שניות א"כ אפי' נגע בספר במטפחת יפסול תרומה אתמהה א"ו הך דמ' ידים לקדש אתמר ולתרומה דוקא בספר ערום ומשום דר' פרנך לא זולת.

ערום בלא מצות פי' מרן הגאון חת"ס זי"ע דהכופר רזי תורה ומפשיט התורה ערומה שאין בה אלא פשטי דבריו ועי"ז נעשה תורת ה' פלסתר וכמו שכגלג מנשה וכי לא הי' למשה לכתוב כ"א ואחות לוטן תמנע נקבר ערום בלא מצות דלבסוף נעשה צדוקי.

שם ע"ב רש"י ד"ה ובא השמש בסוה"ד דהא לאו טמא אקרי ונ' דה"פ דאי ס"ד טמא הוה ליכתוב קרא וטמא עד הערב ואנא ידענא דבערב טהור ומדכ' עוד וטהר גלי לן דלאחר טבילה לא מקרי טמא אלא דטהור נמי ליתא כ"א פוסל לתרומה.

רש"י ד"ה אלא בבאין מחמת שרץ בסוה"ד וגזור רבנן דליטמא לענין תרומה כלומר שלא עשאן שני לעשות סיג לתרומה ולא ראשון דלחולין לא עשו סיג.

טו' ע"א תוס' ישנים ואירפא קאמר דידים דשלמה צ"ע הא שלמה בקדש גזר ואר"ע אין טומאת ידים במקדש פירש שאין שורפין קדשים על טומאת ידים

טו ע"ב תוס' ד"ה אתו אינהו בסו"ד ויל"ד לגירסא דידן מ"ט באמת לא משני הש"ס ונ' דמפר' להש"ס בשלמא בידים שייך לתרץ כן אבל בגושא נימא דתרתי זימנא גזור ולא קיבלו עלייהו וחזרו לגזור פעם ג' זה לא מסתבר ואמנם בכלי זכוכית שפיר יש לתרץ להכי שביק הש"ס לכלי זכוכית וסמיך אתי' דלעיל וע' רש"א.

רש"י ד"ה ואאוירא בסו"ד שידה פרוצה רמז לד' תוס' ד"ה ואאוירא בסו"ד דהגזירה הי' על שידה פריצה.

גמ' הואיל ותחלת ברייתן מן החול שוינהו פי' דזמנין דעושין גם כלי חרס מן החול ויאמרו שאין מקבלין טומאה.

טז' ע"א תוס' ה"ג רש"י ע' רש"א שהקשה לימא דמרובה לטמא אחרים מגבן וכ' דאין זה רבותא שכן הוא בכל הכלים

טז' ע"ב תוס' ד"ה וחכמים מטהרין והיכא מוכח נ' דאי גרסי' כבגמ' כאן ואלו א"כ פשיטא דקאי אטומאה דאורייתא אפילו גרסינן אלו כבמשניות אבל מדתנן בין מבפנים בין מבחוץ נ' ה"פ בין שקבלו טומאה מבפנים בין שקבלו מבחוץ ובשלמא ובטומאה מצינו לחלק אבל בטבילת כלים ליכא חילוק.

גמ' אך את הזהב צ"ע מי נדה היכא כתיבא הא האי אי נדה אצטריך לטבילת כלים ויש מכאן ראי' ברורה לדברי הרמב"ן פ' מטות דהאי קרא אסמכתא ועיקר למי נדה ממש וכתרגום אונקלוס. ובזה יש להבין דמסקינן משום גדר מי חטאת כ' רש"י שלא תשתכח וק' הא באדם ושאר כלים קיימי מי חטאת והאיך תשתכח וצ"ל בכלי מתכות תשתכח אמנם מהי"ת תשתכח דוקא בכלי מתכות א"ו משום דלא מצינו מי חטאת בכלי מתכות כ"א כאן ודרשי' להאי מי נדה לטבילת ויאמרו שדרשה גמורה וא"צ ממי חטאת לכלי מתכות.

גמ' שמא לא יקבנו פי' דבשבירה לא אייתר לי' בשאר טמאות דעד שהצורף ירתכן ג"כ יהי' אמנם מאחר דסגי בנקב וכזה א"צ צורף וא"כ גזרי' שמא לא יקבנו.

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים יא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה