ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט
תוס'
ד"ה נוטל בסו"ד דלעיל לא קאי ר"ל דהש"ס לעיל תרתי קאמר דמתני' ר"א ולר"א אפי' מפנה אסור אבל למסקנא גם לר"א מפלה מותר.
ומד' רש"א בדבור זה של תוס' יש למשמע דמאכולת מ' טפי כינה מפרעוש ובנדה פ' הרואה כתם מ' אפכא דדם מאכולת כגריס וזה ק' למצוא בכינה.
יב' ע"ב ועל חולי ישראל לכאורה מאחר דר' יודא לית לי' דר' יוסי דצריך למאי הלכתא מזכיר ועל חולי ישראל ומזה נ' דכלפי דת"ק קאמר שבת היא מלזעוק קאמר ר' יודא דיכול לזעוק ע"ד שיתפלל ועל כל חולי ישראל ובעד רבים מתריעים אפילו בשבת ובזה יתיישב לנו דלקמן גבי' דר"א כ' רש"י והא לאו לענין שבת נקט ולמה לא כ' רש"י זה עלי' דר' יודא ור' יוסי אלא ודאי דברי רש"י דאדרבא לר"י ור"י משום שבת התקינו לומר כך וכמ"ש.
בקושי התירו כ' רש"י לעיל משום שמצטער והרי"ף הביא ג"כ וישתחו ישראל על ראש המטה וספרים דידן דלא גרסי מפ' לי' להאי ראש על שהיתה מטתו שלימה.
רש"י ד"ה סועד ומשום רבינו יעקב נ' משום דמסקינן לקמן וסועד היינו וזן כלומר כי יש כמה חולין השוכבים על ערש דוי ולא יאכלו ולא ישתו היינו השכינה זן אותם לכך גרס כאן אל תקרי סועד אלא סוער והקרי סוער כ' סועד פי' זן.
גמ' כמה גדולים שמעתי מפרשים על תנא דמתני' אמר כן שסתם ולא יקרא ולא פי' הטעם שמא יטה למען לא יבא להם כדרך שבא לר' ישמעאל שאמר אקרא ולא אטה.
חטאת שמינה ע' בחי' ר"ן וכ' דבאמת העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת אבל חטאת שמינה לא הוא וע"ז אמר כשיבנה ביהמ"ק אביא חטאת שמינה. ופלוגתא דת"ק ור' נתן אפשר הי' בתי' התוס' ת"ק לא מ' לי' לחלק וסובר ע"כ דרק רצה להטות ור' נתן אי' לי' תי' תוס' ואמר קרא והטה. ובחי' ר"ן תי' משום דעבר על דברי חכמים ובתי' זה מיושב הא מצוה בעדנא דעסק בה מוגינא והאיך אתא לידי' קרא והטה ולמ"ש החי' ר"ן א"ש מאחר דהוה מצוה הבאה בעבירה נענש עליו ולא הגינה עליו אמנם מיהודא בן טבאי עדן ק' וע"כ צריך לחילוק התוס'.
גמ' איבעי' להו שמש האינו קבוע הן לרש"י הן לתוס' הן לרי"ף יסוד איבעי' זאת אי שבקי' לתי' בתרא כולא מלתא דתי' קמא והכל תלוי' במשחא ונפטא וקבוע ואינו קבוע שווין או דלמא בקבוע הוא דמקילין אבל אינו קבוע כדקאי קאי דוק ותמצא.