ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט
סוגיא דמקלקל בחבורה לשבועות תר"נ שובת פי"ג.
רש"י ק"ו ע"א חוץ מחובל באדם לכאורה נקנו חובל משום דבחובל באדם תנן לה בב"ק שם כמו שהביא רש"י אבל הא גופא קשיא לנה לא הביא רש"י מתני' דשמנה שרצים דתנן החובל בהן חייב ונראה ד' רש"י דלמא התם מיירי שמתקן איזו דבר בחבלה זאת.
רש"י ד"ה והא תנן וקשיין יל"ד מאחר דחובל ומבעיר בהדיא תנן בב"ק שם הו"ל להש"ס בלא"ה למפרך מתני' דבב"ק אמתני' דידן דתנן כל המקלקלין פטורין וצ"ע.
תוס' ד"ה חוץ מחובל א"כ אמאי א"ל פוק נראה דר"י לא אשתיק לא כמו רב בחולין שם כ"א א"ל לפי דבריך הך ברייתא כר"ש דמקלקל בחבורה חייב לא תתני ברייתא זאת באנפאי דיסברו השומעין כי גם אנא כר"ש ס"ל ואם בכל זאת תרצה לשבותה באר דבריך דמיירי בצריך לכלבו דגם ר"י מודה בה.
באו"ד מודה ר"י לענין שבת חייב ובחולין שם ביארו דברי' דבשבת במלאכת מחשבת תליא מלתא.
תוס' ד"ה בחובל לבשל קדרתו עיין רש"א ולכאור' יש לדחות דהא בנקברין אפרן אסור וי"ל דמ"מ לא נקטו אפר משום דר' יהודה במתניתין סוף תמורה דמתיר לשרוף הנקברים.
וכתב עוד רש"א דגם לרש"י י"ל עד"ז קושית תוס' בסנהדרין דמשכחת לה לר"ש במבעיר ע"ד שכתב תוס' כאן ובחובר לשם מצוה נראה פירוש דבריו כגון שטעה ומלר בשבת ציצין שאין מעכבין ועשה חבלה בלא מצוה.
והנה תוס' בסנהדרין מצאו מקום לד' ר"ש שמחייב בשוחט זבחים שאינן ראוין לפסח בשבת אע"ג דמיירי בטועה והו"ל מתעסק וצ"ל הואיל ומקלקל חייב מתעסק נמי חייב וא"כ ש"מ דלר"ש מקלקל בחבורה חייב ואין לומר אפכא דלר"ש מתעסק חייב ומקלקל פטור דאמאי נימא דדוקא בחובה יהא מתעסק פטור א"ו משום דאמרה תורה אף דכל מקלקל פטור ובחבורה חייב מסתבר דמתעסק נמי פטור כיון דלא בעינן מלאכת מחשבת. ובד' תוס' אלו מובן מדוע כתב רש"י דר' יהודה לא אתפרש ומר"ש שתיק רש"י משום דס"ל כד' תוס' דנוכל ללמוד דר"ש מזבחים שאינן ראויין.
גמ' מה לי לתקן מילה לכאורה התיקון במילה משום דמותר בתרומה וקדשים אא"כ ליתא למ"ש התוס' לעיל ד"ה הא ר"י הא ר"ש לדיוקי דמצוה מקרי תיקון ונראה ד' התוס' דהתיקון במילה הוא משום דערל זכר אשר לא ימול ונכרתה וא"כ שפיר כתב דהמצוה הוא התיקון.
מה לי לבשל סממנין מה לבשל פתילה ור"ש הבערה כתב קרא והבערה מצ"ע קלקול הוה דהו"ל מלאכה שא"צ לגופה ופטור עלי' וא"כ ר"ש לשטתו שפיר יליף וראי' לדברי רש"י דהא בהא תליא.
תוס' ד"ה מדאצטריך קרא לכאורה יקשה כיון דבאמת ממילה ילפינן דחובל חייב מנ"ל לר"ש כלל דשריפת בת כהן האיסור משום ההבערה דלמא משום נטילת נשמה הוא דאסור וי"ל דא"כ לא תבערו דכתב רחמנא ל"ל א"ו דהאיסור משום מקלקל בהבערה.
אלא שיש לתמוה האיך לא עלה מיד ע"ד תוס' תירוץ השני שכתב דכ"מ דלא ידעינן נטילת נשמה הוה מלאכה אין ענין לומר דבבת כהן משום נטילת נשמה אסרה תורה ונראה ד' תוס' מדילפינן ובת כהן כל ד' מיתות ב"ד ש"מ דקים לן דמשום נטילת נשמה אסרה תורה וע"ז דחו בתירוץ בתרא דהא דילפינן היינו למסקנא אבל מקמי' דידעינן דרשא דמילה באמת הוה מוקמינן קרא דלא תבערו רק אב"ר ולא אשאר מיתות ב"ד.
תוס' ד"ה מה לי לבשל וליכא למימר ובדברי תוס' אלו מובן מ"ט לא הקשו תוס' קושי' גם לדידן דילפינן מפסוק דמשבותי' דהקטרת אברי' מותר בשבת א"כ מנ"ל ללאו יצאה או לחלק יצאה אמנם איכא למימר ר' יודא כר' יוסי ס"ל דיליף מאחת מהנה משא"כ לר"ש דפליג אר' יוסי קשיא וביבמות הקשה באמת תוס' הא אצטריך קרא לארבע מיתות ותירוץ דא"כ הו"ל למכתב לא יעשה מלאכה בכל מושבותיכם מ"ש הבערה דנקט ש"מ משום דלחלק יצאה וכן תי' שם לר"ש דאי למקלקל בהבערה לחוד אתא הוה לי' למכתב סתם מקלקל ומ"ש דכל מושבותיכם אשריפת בתכהן א"ו תרתי ש"מ.
באו"ד והשתא א"ש אף דכתב תוס' בסנהדרין והוכיחו דשמואל ס"ל דמקלקל בחבורה פטור אמנם מאחר דלר"ש ע"כ צריך לדרשא אחרת והיינו דשמואל ניחא לי' לשמואל טפי הך דרשא מדרשא דר' יוסי.