ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט
בעזר נותן תורה לעמו מורשה.
קה ע"ב רש"י ד"ה הא ר"י ובדבריו מיושב אמאי שביק הש"ס בתי' קמא להא דחמתו דמתני' תחלה והיינו משום דידע דהך בבא ע"כ אתיא כתרי תנאי שבקא אדבתרא ושקיל וטרי אי לכה"פ הך בבא דעל מתו אתיא כחד תנא.
והנה לתי' דמתו דמתני' ל"ד א"ש דנקט בבריית' ובאבלו לאפוקי ממתני' דלא מיירי כה"ג אבל לתי' רש"י דבמסקנא כולא ר"י היא יל"ד מאי לשון ובאבלו ונראה דלכאורה יש להקשות לרבא דאמר כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכייל מהרי"ט דהיינו דוקא אם עי"ז יתוקן החטא וא"כ גם הכא אמאי יצא ועיין בחידושי הרשב"א בשם הירושלמי ואמנם הרמב"ם בפי' המשנה יישב זה דהכא לא גרע ממשכך חמתו ה"נ עי"ז מתייתב דעתי' ואפילו לא נימא יצא הו"ל תיקון וא"כ היינו בלשון באבלו דנקט.
מפני שלא בכה י"ל דלא נקט התנא שיבכה כלומר מדה כנגד מדה הואיל ולא בכה על אדם כשר כזה יבכה על הקטנים שהם ודאי כשרים.
רש"י ד"ה מי שרי כוונת דברי' מאי מק' הש"ס נהי דעביד איסור מ"מ תיקן אצל יצרו לזה כתב רש"י דלא היא כ"א אדרבא גירה יצרו עי"ז
מאני תבירא, יל"ד א"כ למאי מייתי הש"ס זה דהרי לא שבר כלים ונראה דע"כ בני ביתו לא ידעו דהוי מאני תבירא וילמדו לעשות כן אפילו במאני שלימא אלא ודאי דכה"ג ליכא איסור כלל.
תבר נכתמא נראה משום דברייתא נקט כלי לא רצה לזלזל בכלי ממש ותבר רק נכתמא.