ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט
סוגיא דדבר שאינו מתכוון מה"ב
כריתות כ ע"א, הנה הרמב' בהל' שגגות הביא תחלה ברייתא ראשונה וכתב דאם נתכוין לכבות ולהבעיר חייב שתים ואח"כ כתב החותה גחלים להתחמם והובערו מעליהן חייב שתים וכתב הכ"מ הטעם משום דהוה לי' פ"ר וק' תינח אהבערה אבל אכבוי אמאי חייב אם לא נתכוין ונבאר תחלה דברי הש"ס דקאמר אי דלא נתכוין להבעיר מ"ט דמאן דמחייב תרתי ופי' רש"י דאאידך הו"ל מתעסק ופטור כוונתו דאין לומר דמשום דאינו מתכוין פטור דא"כ לימא דס"ל דבר שאינו מתכוין חייב א"ו משום מתעסק באנו עליו דפטור לכ"ע ומ"מ יל"ד מ"ט נקט הש"ס דוקא אי דלא נתכוין להבעיר א"ו הש"ס בעי לאקדומי סברא לתירוץ דר"י דקאמר לנפח ר"ל שנתכוין לכבות ואכתי יקשה הרי לא נתכוין להבעיר ואמנם הרי למ"ד מקלקל בהבערה חייב גם מתעסק חייב ושפיר חייב שתים אף דהו"ל לגבי הבערה מתעסק אבל אי הוה מתכוין להבעיר אף אי גבי כבוי הוה ס"ל משאצ"ל חייב עלי' מ"מ הוה לגבי כבוי מתעסק ופטור ומעתה ברישא דברייתא פסק הרמב"ם דצריך לכוין בשתים דאל"כ אף דמשאצ"ל חייב עלי' מ"מ הו"ל מתעסק לגבי אידך ופטור אמנם דוקא הכא שייך מתעסק היכא דכוונתו לא היתה אלא או להבעיר התחתונות או לכבות העליונות דמאחר דהרמב' ס"ל מקלקל בחבורה פטור מתעסק נמי פטור אמנם באידך שחותה גחלים להתחמם והרי יכול להתחמם במקומם א"ו משום דחמימי לי' טובא וחתה אותן כן שיכבו קצת א"כ הו"ל מכוין לכבוי ומשאצ"ל הרי חייב עלי' לדעת הרמב"ם ומה שלא נתכוין להבעיר כבר כתב הכ"מ ע"ד רש"י דהו"ל פ"ר וכמתכוין דמי וכ"ת הרי הו"ל מתעסק ופטור לד' הרמב' היינו דוקא בענין ברייתא קמייתא דלגבי תחתונות הו"ל מתעסק משא"כ באותן גחלים עצמם שחתה הו"ל פ"ר דע"כ יובטרו ע"י הליכתן אנה ואנה ל"ש למימר מתעסק.
גמ' חייב חטאת יל"ד מאחר דעיקר פלוגתת ת"ק וראב"צ אי חייב שתים או לא עיקר חסר מדברי ת"ק דהו"ל למתני אינו חייב אלא אחת ונר' דלר' יוחנן דמוקי בנפח אשמעינן דאחת מיהא חייב דמאחר דת"ק כר"י ס"ל דמקלקל בהבערה פטור ור"י סבירא לי' דלהכי אצטריך קרא במילה משום דמצד אחר הו"ל מתקן והכא ס"ד אפכא משום דמצד אחר הו"ל מקלקל גם אכבוי לפטור קמ"ל דהכא שאני דהכבוי בדבר אחר והקלקול בדבר אחר וכן לאמי בר אבין ס"ד הואיל אהבערה לא מחייב חטאת גם אכבוי פטור ולרבא פשיטא דא"ש דס"ד כיון דלא נעשית מחשבתו פטור לגמרי ולרב אשי דמוקי לר"ש ור"ש דיליף ממילה דמקלקל בחבורה חייב א"כ ס"ל דהתיקון לא מועיל לחייב אקלקול וה"נ נימא דמאחר דפטור אהבערה גם אכבוי לפטור קמ"ל דחייב דאינו דומה למילה שהקלקול והתיקון בדבר אחד.
כדי להבעיר עיין רש"י שהאריך ואעפ"כ לא ניחא לי' לתוס' בפי' רש"י וכתב דנפח לאו היינו פחם כ"א עושה פחמין ביער ואחרי שרוצה לתקן עוד פחמין רוצה להבעיר התחתונות שאינם גדולים למכור כי אין קונה אותם ויעשו אפר למען יהי' המקום פנוי והרי כחופר גומא ואין צריך אלא לעפרה זה תו"ד תוס'.
ולפע"ד כוונת הני מ"ד במה שאמרו כדי שיבעירו התחתונית כלומר דאם הי' רוצה לכבות ולא להבעיר הי' לו לכבות ע"י מים אלא שאינו עושה כן משום דמתירא שיתערבו לו הקטנים בתוך הגדולים אשר ע"כ חותה הגדולים לצרכו והקטנים יתבערו.
ואמנם צריך ביאור נפח זה דקאמר ר"י ל"ל הרי לגבי כל אדם אם יתבערו לו הגחלים בחנם הו"ל קלקול וצ"ל דזה לא מקרי קלקול דא"כ למ"ד מקלקל בהבערה פטור אף שלא לצורך וא"כ מה זה דאמרו בי"ה מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך הרי שלא לצורך בלא"ה מותר משום מקלקל אע"כ דבעינן הפסד ממש וכגון בפחם שהגחלים נצרכים לו והן הן ד' רש"י עיין ותמצא.
רבא אמר להקדים א"ב עיין רש"י נראה פי' דבריו במה שכתב למפטרי' בלא כלום אי אפשר כוונתו כיון דאמרינן דלהקדים לאו דוקא קאמר כ"א שלא לאחר ומעתה יש ב' צדדים לחיוב דלמא באמת הקדים ודלמא היו בב"א ועכ"פ חייב ורק צד א' להקל דילמא איחר ומסתברא דחייב ומ"מ עיקר טעמא דת"ק דהיכא דלא אתעבידא מחשבתו לגמרי לא מקרי מלאכת מחשבת ואפלג ראב"צ וס"ל דמ"מ הוה מלאכת מחשבת.