אור ברסלב

ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט

סוגי' דכבתה

הדרן עלך פרק יציאות השבת שתים. בעזר הצור השוכן בשמים. ובעזר צור שמים בזרת תכן. נתחיל לבאר פרק כמה מדליקין.

שם כ' רש"י כר חנוכה נראה כוונתו דלא תימא דוקא היכא דנותן שמנים ופתילות גרועין והוא הגורם שתכבה הוא דאמרינן כבתה זקוק לה ולזה כתב רש"י כבתה נר חנוכה כלומר בכל נר חנוכה כבתה זקוק לה ומ' לי' לרש"י הא מלתא מדפליגי ר"ח ורב על ר"ה וס"ל אין זקוק לה ובשלמא אי בכל שמנים קאמר ר"ה זקוק היינו דפליגי עלי' ר"ח ורב דלאונסא לא תקינו רבנן וממילא בכה"ג אין נזקקין דלא ליתי לידי ברכה לבטלה אבל אי רק באותן שמנים ופתילות קאמר ר"ה למה יחלוקו רב ור"ח עלי' בהא.

שם ע"ב רש"י אין זקוק הלכך בחול שרי כוונת רש"י דלכאורה הי' אפשר לומר דגם ר"ח ס"ל כבתה זקוק לה אלא דלא גזר שמא יפשע וקאמר רבא דבהך גזירה לא מסתבר דפליגי ר"ה ר"ח כ"א טעמא דר"ח משום דס"ל אין זקוק לה. ומ"ש רש"י גזירה שמא יפשע ולא קאמר שמא ישכח נ' דמאחר דס"ל לר"ה דמותר להשתמש לאורה א"כ יוכל לעשות חפציו אצל נ"ח ומהי"ת ישכח בשלמא אי אסור להשתמש א"כ יפנה וילך לי' ודאי שייך ישכח אבל השתא דמותר ע"כ גזרינן שמא יפשע ודגזרינן הכא משום דחזינן דנותן שמנים ופתילות גרועים למצות חנוכה.

תוס' ד"ה ומותר ואין יכול להדליק בשבת ע' זבחים נ"א ע"א דברי ר"ת דל' משתשקע היינו תחלת שקיעה ד' מילין קודם בין השמשות ולדברי ר"ת ל"ק כלל קושית תוס' וגם לדברי תוס' שם דמשתשקע היינו סמוך לבין השמשות י"ל אי אמרינן כבתה זקוק לה ע"כ מדליק בערב שבת קודם זמנו שיהי' נזקק לנ"ח לתקנו ואמנם דעת תוס' דבשמן דעלמא דלא שכיח שיכבה לא חיישינן שיכבה אלא בהנך שמנים ופתילות הגרועים למה לנו להקדים לו הזמן לא שרינן לי' להדליק מאותן שמנים ופתילות.

ועיין תו"י מה שהקשה על תי' תוס' וי"ל דאי הכי הו"ל לר"ה למימר מדליקין בהן בחנוכה אפילו בשבת ותו ליכא למיטעי מידי.

וכ' רש"י עלי' דרב דאסור משום דבעינן מנכר שהוא כר חנוכה ויל"ד דתחלה הי' לרש"י למימר כיון דאסור ליכא למיחש להנייה ואח"כ טעמא מאי אסור דהנה הר"ן וחי' רשב"א כ' טעם האי' משום דעשאוה כמנורה ונראה דנ"מ דלר"ן ורשב"א לאחר זמן מצותה מותר להשתמש וכמ"ש הרי"ף ולד' רש"י אפילו אי עבר זמן מצותו אם ישתמש לאורו יאמרו לצורכו אדלקה והביא רש"י טעמו תחלה למימר דאפילו לאחר שעבר זמן מצותה אסור להשתמש הלכך ליכא למיחש להטייה משא"כ לדברי החולקים א"כ לאחר זמן מצותה כיון דמותר להשתמש אכתי ליתסר דלמא אח"כ יבא לידי הטייה.

שם בתוס' הנ"ל ומיהו רב ע' רש"א שהק' א"כ למה אצטריכו ר"ה ור"ח לאשמעי' דמותר ר"ה להשתמש ונראה דלק"מ דרב רבו של ר"ה ור"ח מאחר דרב אמר אסור להשתמש לאורה אשמעי' ור"ח דלא כרב אבל אי הוה רב סבור מותר לא הי' לו לאשמעינן. אמנם לרב בלא"ה א"ש דס"ד דלעולם ס"ל מותר להשתמש וס"ל כריב"ן בתוי"ט לעיל דטעמא דשוונים ופתילות אלו אינו משום שמא יטה כ"א דליכא שלם בית וממילא בנר חנוכה ל"ש זה ושרי ואצטריך לאשמעינן דבשבת טעמא משום דאסור להשתמש לאורה ואל"ה אסור שמא יטה ובהכי מתרץ דאביי לא קבלה מר' ירמי' ופירש רש"י דלא הי' חשוב בעיניו לסמוך עליו וזה ע"כ קאי לענין זקוק לה דאי לענין להשתמש א"כ מאי לא סמך עליו שייך וקשה והא רב ע"כ הכי ס"ל מדמתיר להדליק וי"ל דרב לא גזר שמא יפשע וכ"ז לשטת רש"י אבל מדברי תוס' מבואר דלענין להשתמש לאורה לא סמך וקשה הא בלא ר' ירמי' מרב שמעי' דמתיר להדליק בשבת ולמ"ש א"ש דלמא טעמא דרב דס"ל באותן פתילות ושמנים הטעם משום שלם בית וזה לא שייך בנר חנוכה וכמ"ש. אלא דמ"מ צריך ביאור לדברי תוס' אמאי היקל על עצמו משום דלא סמך אר' ירמי' וצ"ל משום דשמע מר"ה ור"ח תלמידי דרב דס"ל מותר להשתמש לא קיבל מר' ירמי' דהני תרי תלמידי פליגי עלי' דרב.

אלא אי ק' הא קשה מאי קאמר הש"ס מאי נ"מ הא גמרה הא הי' מתיר לעצמו להשתמ' לאור נ"ח וצ"ע.

וכתב עוד תוס' ור"י נמי מ' פי' מדס"ל דאסור להרצות מעות ולמה כ' ל' מ' ונ' דדלמא למ"ד משום ביזוי מצוה תשמיש קדושה מותר וכד' הרז"ה ורב דלא חייש לשמא יטה ע"כ ללמוד ג"כ אסור ויש לכוין זה ג"כ בדברי רש"י דלאחר שכתב דטעם האיסור משום פרסומי ניסא סיים וליכא למיחש להטייה כלומר אבל אי הוה טעמא משום ביזוי מצוה הי' תשמיש קדושה מותר ושוב יש חשש שמא יטה ומסתייע לזה מדמסיק לקמן במדליקין אי טעמא דרב משום ביזוי מצוה ואי גם אסור להשתמש לאורה מטעם ביזוי מצוה למה לא נימא רב לטעמי' אלא ש"מ דהכא טעמא אחרינא איכא.

והנה הטואו"ח כתב קיי"ל הדלקה עושה מצוה לפיכך כבתה אין זקוק לה והקשו עליו כדמ' הש"ס לקמן אי הדלקה או הנחה עושה מצוה הו"ל למפשוט דתליא בפלוגתא דר"ה ורב ונראה דודאי ר"ה פשיטא דס"ל הנחה עושה מצוה ומ"מ י"ל דס"ל גם הדלקה עושה מצוה ואם הדליקה חש"ו לא עשה כלום ואמנם למאי דקיי"ל הדלקה ולא הנחה עושה מצוה שפיר כ' הטור דממילא כבתה אין זקוק לה.

כב ע"ב אסור להרצות מעות דעת הרז"ה דרב אסי נחלק על רב דאוסר כל תשמיש אפילו של קדושה למען יהי' ניכר שהוא כר חנוכה ורב אסי אוסר דוקא חול וד' הרז"ה דאפילו מ"ד מותר להשתמש לאורה דוקא אם יש עוד נר של היתר ומבואר מדבריו דלא כתוי"ט שכ' דאם יש אחד משמן ופתילה כשירה שרי להשתמש בשאר נרות אפילו בשמנים ופתילות פסולין ולד' הרז"ה אמאי אוסר ר"ה לנר חנוכה אותן פתילות ושמנים משום דמותר להשתמש הרי צריך נר אחר שלא יאמרו לצורכו הדליק' וש"מ דלית לי' הך סברא.

ואמנם מה שנדחק הרז"ה בדברי שמואל וכי לית לי' ביזוי מצוה וי"ל בניישב למה לא הקשה שמואל ארב לעיל א"ו דבשלמא רב דאסר לגמרי אפילו תשמיש של קדושה טעמא דידי' כמ"ש רש"י שיהא ניכר שהוא נר חנוכה ל"ק לשמואל אבל לרב אסי דדוקא תשמיש חול אוסר הוא דמקשה שמואל וכי נר קדושה יש בו ואמנם לד' הרמב"ן ורשב"א והרא"ש יישב ג"כ הרמב"ן עד"ז דלרב דאוסר תשמיש קבוע מודה שמואל דאסור דבעינן היכירא שהוא של חנוכה אבל לרב אסי דגם תשמיש ארעי אסור קשה לי' לשמואל וכי קדושה יש בו. ומסיק רב יוסף משום ביזוי מצוה. והנה לדברי הרא"ש א"ש דהביזוי משום דידי' סמוכות אבל לחי' רשב"א דמפרש להיפך דרב אסי מיירי בידים רחוקים צ"ע מאי ביזוי מצוה איכא וצ"ל ע"ד שכ' תוי"ט דהאי איסור דביזוי מצוה עושה הנ"ח למוקצה למצותו וממילא אפילו תשמיש עראי אסור ושמואל י"ל ס"ל ע"ד דאמרינן אתרוג של מצוה מותר להריח בו דכיון דלאכילה קאי כי אקציי' מאכילה ולא מריחא אקציי' ה"נ מתשמיש קבוע אקציי' מעראי לא אקציי'.

גמ' וכי דם קדושה יש בו כ' דה"ק ל"מ עפר הכיסוי העומד להידרס ברגל ודאי ל"ש בו ביזוי אם מכסין ברגל אפילו תימא כי לגבי דם העומד לכסות מקרי ביזוי וכי דם קדושה יש בו.

רש"י ד"ה להסתפק פירות אין כוונת רש"י דדוקא בפי' שייך ביזוי דהרי גם בקרווי' וסדיני' אמרי' כן ואמנם בא לפרש לשון להסתפק ומ"מ נראה דהיינו דהשיב לו ריב"ל את לא מסתפקא לך אלא באכילה דמכליא קרנא ואני אומר דאפילו הרצאות מעות נגד נר חנוכה דלא מכליא קרנא אסור ומ"מ מקשה ר' יוסף דהו"ל למפשט מברייתא דקתני בה קרמי' וסדיני' דג"כ לא מכליא קרנא. וטעמא דריב"ל נ' דהאי בעל איבעי' לא איבעי' אלא אכל ז' אבל איו"ט אחרון לא מבעי' לי' משום דיו"ט אחרון לא אתסר אלא לר"י דאי לי' מגו דאתקצאי אבל ריב"ל פסק לקמן הלכה כר"ש ולכך לא איבעי' לי' על יו"ט האחרון ואמנם אם כן הך ברייתא דאוסר ביו"ט האחרון אתי' כר"י ומה"ט לא בעי ריב"ל למפשט מינה דאתיא אליבא דידי' דלא כהלכתא.

תוס' ד"ה סוכה תניא וקשה צריך ליישב מאי שייכות לקו' זו לש"ו של תוס' דא"כ טעמא דנוי סוכה משום מקצה ג"כ קשה קו' תוס' וכ' דד' תוס' דבלא"ה לק"מ י"ל ביזוי מצוה דאוריי' ועצי סוכה דאורייתא ושפיר, אבל למאי דמסיק תוס' דבנפלו לא שייך ביזוי מצוה ובעצי סוכה פשיטא להו דאפי' נפלו אתורין וכן משמע בתוס' ביצה שם דדעת ר"ת דל"א נפלו בעצי סוכה וקשה להו דלמא כי היכא דנפלו שרי ה"ה תנאי מהני.

שם מדליקין מנר לנר יל"ד נר מנר הול"ל ונ' דה"ט דההוא מרבנן דק' ההוא דקדיקא ולהכי קאמר דרב ע"י קינס הוא דאוסר וא"ש מנר לנר ואמנם ראב"א מפרש דה"ק רב אין מדליקין מנר ר"ל משום דמחזי כשואב מלחלוחית השמן ולהכי אסור.

וכ' רש"י לנר דחנוכה נראה דלא אצטריך רב להזכיר דבנר חנוכה מיירי מדקאמר סתמא מנר לנר והאי לנר בתרא מיותר הוא אלא ש"מ דה"ק בנר שני דומי' דנר ראשון ר"ל תרוווייהו של חנוכה.

רש"י ד"ה מתירין מטלית ישן לחדש נראה דכוונה דסתם המתיר ציצית מבגד לבגד משום דלא ילבש עוד בגד זה ומבטל ממנו מצות ציצית לגמרי.

כב ע"א תוס' ד"ה רב אמר ואע"ג דלכ"ע כלומר דלא תימא דהא תליא בהנך ב' תי' שכתבו תוס' דלתי' קמא אין מתירין דומיא דמזוזה ולתי' בתרא מתירין לזה כתבו תוס' דלכ"ע אין מתירין דמבגד לבגד שרי שמואל לא זולת.

דתניא יל"ד דמקמי דמייתי דאביי הול"ל דתניא ונראה דהש"ס בא ליישב ל"ל לר"ש לינקט גורר אדם לימא בקיצור דבר שאין מתכוין מותר ואמנם אביי ורבא דאמרי תרווייהו דמודה ר"ש בפ"ר ומאין למדו לומר כן היינו מדנקט ר"ש דוקא גורר כלומר כה"ג הוא דמותר והיינו דקאמר אביי הלכה כר"ש בגרירה בדבר שאינו מתכוין כה"ג דלא דלא הוה פ"ר ולהכי מייתי לי' הש"ס בתר ד' אביי.

יתיב ההוא מרבנן קרי' דראב"א כלומר שהי' תלמידו ויתיב וקאמר ולכך קפיד ראב"א וא"ל לא תציתו לי'.

רש"י ד"ה טעמא דרב בסוה"ד וממנו מדליק השאר נראה כוונת רש"י בזה דודאי אי איהו אדליק בעד כל בני ביתו ואתא א' מן המהדרין ובעי להדליק בנרו אפילו שמואל מודה דאסור דהנר הראשון הוא מתק"ח והשני להידור בעלמא ומכש"כ דלרב אסור כ"פ בא' שהדליק נר ראשון מיד להדליק את השאר וכה"ג למ"ד משום ביזוי שרי ואמנם למ"ד משום אכחושי אפי' כה"ג אסור ומ"מ מקשה הש"ס שפיר לקמן ממנורה דהתם ג"כ הנר מערבי שהוא עדות שהשכינה שורה הוא עיקר ומ"מ מדליקין ממנו לשאר נרות.

כב ע"ב סלע של מע"ש ורש"י החליף סלע בדינרין כוונתו מאחר דדינר זהב הוא משקל ב' דינרין וא' מכ"ה בדינר לפי החשבון שהזהב י"ב פעמים ככסף ואיך אפשר לשקול דינר זהב בסלע שהוא ד' דינרין א"ו סלע לאו דוקא כ"א דינרין שבסלע.

תוס' ד"ה וכי לאורה וי"ל דה"פ אמת שכביכול הי' מאיר להם בעמוד אש אמנם דלמא אם לא היתה המנורה דולקות במקדש לא הי' בא אור מלמעלן כמ"ד באש וע"ז דחה דהרי כל שנה מיום צאתם ממצרים טרם היתה המנורה הלכו לאורו.

ואי קאי שהש"י י"ל ע"ד שאין להיכל המלך להיות בלי אור ודחה אפילו בטפיח היו מבחינים מכ"ש שהי' במקדש אור אבל לסוגיא דמנחות צ"ל כמו שכתבתי.

תוס' ד"ה ובה הי' מסיים ופי' רש"י דאהטבה קאי וא"כ מזה ידעינן שהי' דולק מעת לעת א"כ ובה הי' מדליק ל"ל ולזה פי' רש"י דממנה הי' מדליק קאי אמנורה חדשה וה"ק לא די שלא נתן בה שמן יותר מחברותיה היה עוד מדליק ממנה כל המנורה ואעפי"כ היתה דולקות מערב עד ערב ומיושב קושית תוס'.

תוס' ד"ה מאי הוה עלה בסוה"ד ע' רש"א וסיים ויש לישב כראה דרב ושמואל פליגו לד' ריב"ם בהאי תי' פתילות ארוכות דרב נקט לי' לעיקר ואם במנורה דהדלקה עושה מצוה בעינן פתילות אריכות אי אמרינן בנר חנוכה הנחה עושה מצוה אפילו ע"י פתילות ארוכות אסור ושמואל נקט לי' להאי תי' לדוחק ובמנורה אפילו קינסא הוה שרי ודיו בנ"ח לאסור קינסא אבל לא פתילות ארוכות.

רש"י ד"ה היה, תפוס בסו"ד עד שכבתה עוררני תלמיד א' דבכוונת רש"י שלא הניחה כלל ולא קיים מצות הנחה.

רש"י ד"ה בפנים בבית לחוץ וכו' כוונת רש"י נראה ליישב מדוע הקשה עוד הפעם הרי כבר ידוע מתי' דרואה אומר לצורכו הוא דאדלקה ולזה כתב רש"י דקשה לי' למקשה אי משום הרואה ל"ל דנקט בפנים שלא במקום מצוה אפילו בחוץ אם מניחה ממקום למקום שייך ג"כ הרואה אומר ומ"מ התרצן וו' לי' דבחוץ ל"ש הרואה אומר.

כג' ע"א רש"י ד"ה דולקות לשם מצות חנוכה כ' דרש"י קשה לי' למה למ"ד הדלקה עושה מצוה ל"ק מכבה ומגבוה ודוקא למ"ד הנחה עושה מצוה א"ו ס"ל להש"ס דמיירי שהיתה דולקות לנ"ח ואי הדלקה עושה מצוה ע"כ מכבה דכל ליליא בעיא הדלקה חדתא לא למ"ד הנחה עושה מצוה למאי מכבה וכקו' תוס' וע"כ דמיירי שדולקת שלא במקומה וא"כ מכבה ומגבוה מבעי' לי' לאשמעינן דמיירי שדולקת שלא במקומה וכ"ת מנ"ל להש"ס דמיירי שהיתה דולקת לנ"ח נראה דאלת"ה מאי קמ"ל פשיטא בין למ"ד הדלקה עושה מצוה בין למ"ד הנחה עו"מ בענין קו' תוס' ע' בחי' רשב"א וחי' רמב"ן.

כא' ע"ב כר איש וביתו נראה לבאר דמה דתקינו ב"ד של חשמונאי נ"ח בכל בית ולא תקנו להדליק בבתי כנסיות כדרך שתקנו במגילה היינו להורות עד היכן כוחה של תורה שאפילו ח"ו כמעט נשתכחה תורה מישראל ויקומו אנשים מעט כדרך שהי' בימי חשמונאים יכולין בעזרו יתברך להקים עולה של תורה והיינו נר איש וביתו כי כל משפחה בישראל יכול להרים נר של תורה ואמנם המהדרין אומרים א"צ משפחה לזאת כ"א אחד הי' ויירש את הארץ ע"כ מדליקין כר לכל או'.

והמהדרין מן המהדרין לדברי הרמב"ם דס"ל תרווייהו אי' נר לכ"א וגם מוסיף והולך הפי' והמהדרין מן אותן המהדרין ומדליקין נר לכל א' ולד' התוס' הפי' והמהדרין יותר מן המהדרין מדליקין נר לכ"א ובמה הוא ההידור זה יותר זה פי' בתוס'. ומ"מ מסיים הרמב' דהמנהג אינו כן כ"א בלילה ראשונה נר לכ"א ובלילה שנייה ומשם ואילך א' מדליק ומוסיף וע' לח"מ ומ"מ מובן בזה מ"ט שבק המחבר כאן דברי הרמב"ם ופסק כתוס' והיינו משום דהרמב' כ' דאין המנהג כן.

גמ' כנגד ימים הנכנסים פי' בי"ש ס"ל דביום א' צריך מיד להודיע עד היכן הגיע הנס שדלק שמן שיעור יום א' ח' ימים ובכל יום נתמעט הנס עד שביום אחרון לא דלק אלא יום א' ובי"ה ס"ל דבכל יום הוה תוס' נס דביום שני הי' הנס שדלק מועט שמן שני ימים וכן עד יום ח' ולאידך מ"ד טעמא דבי"ש כמו שפרי החג יש בהם רמז שיהיו הרשעים מתמעטין כך אם ישראל מרימין קר' התורה הרשעים מתמעטין והולכין ולבי"ה הרמז כ"א נבוא להרים קרן התורה נעלה ממדריגה למדריגה עד ונא' על שמנה.

והנ"מ בין ב' הטעמים במי שאין לו שמן כ"כ שיוכל להדליק ל"ו נרות לטעם ראשון כ"ז שיש לו יוכל להיות פוחת או מוסיף והולך אבל לטעמא בתרא מוטב להדליק כר לכ"א לבד ולאו יפחות דבעינן דומיא דפרי החג א' א' ככתוב מעט מועט אגרשנו מפניך ולא שיפחות מח' או מז' עד א' וכן לא יוסיף כלל דאם יוסיף יהא צריך לפחות ומעלין בקודש ואין מורידין והיינו דלא סגי לבי"ה למימר מעלין בקודש לחוד כ"א אמרי ג"כ ואין מורידין לרמז על מ"ש.

ונ' דמה"ט סיפר רבב"ח משמי' דר"י עוד הפעם שני זקנים היו בצדון לאמור דהו"ל כמ"ד כנגד מעלין בקודש ואין מורידין וממילא מי שאין לו שמן לל"ו נרות לא ידליק מתחלה כ"א נר לכ"א.

וז"נ דעת הרי"ף שהביא ג"כ ד' רבב"ח אלו ומאי בעי בזה א"ו להורות נתן כי טעם זה יקר ונ"מ כמ"ש.

תוס' ד"ה והמהדרין לכאורה לשטתם דוקא ק' להו דס"ל שמדליקין על פתח החצר כל בני החצר ומי יודע בנקל מספרם אבל לרש"י שמדליקין בחצר בני הבית בקל יודעין כמה נפשות בבית.

רש"י ד"ה מבחוץ אפכא הו"ל למימר כ' כוונתו דעיקר תקנת נ"ח לא הי' כשידליקו בחוץ אלא משום פרסומי ר"ל המדליק בפנים אין כאן פרסומי משום דבפנים כל אדם מדליק אבל בחוץ אפילו בחצר הוה פרסום.

רש"י ד"ה ואם הי' דר בעלי' הנה לדברי רש"י א"ש דהדר בעליי' אין לו פתח בחצר שעול' לדירתו דרך סולם אבל בפתח החצר למה לא ימצא מקום מה בינו לשאר בני החצר וצ"ל לפיר' התוס' דבחלון הסמוך לר"ה איכא פרסומי טפי.

גמ' על שלחנו ודיו יל"ד מאי ר' ודיו אדרבא אמר רבא וצריך נר אחרת ונ' דר"ל דא"צ להדליק סמוך לפתח כ"א דיו על שלחנו ולכאורה אם הפי' סכנת גזירה כמ"ש תוס' כירה מ"ה לקמן א"ש דאם ידליק אצל הפתח יבינו שהוא נ"ח ויהי' בסכנה אבל לפי' רש"י למה לא ידליק אצל הפתח וצריך לדחוק כ"א ידליק אצל הפתח בנקל יוודע הדבר.

רש"י ד"ה וצריך נר אחרת מדבריו מ' דלא גרס להשתמש לאורה שהרי ביאר שהטעם משום היכר.

ואי איכא מדורה מכאן ג"כ ראי' דהטעם משום היכר דאי משום להשתמש כיון דמשתמש לאור המדורה פשיטא דלא צריך נר אחר.

תוס' ד"ה מצוה להניח בסוה"ד ע' רש"א ולי נ' דאי לב' בני אדם למהדרין נר לכל א' כפי' רש"י לקמן פשיטא מהי"ת לא.

רש"י ד"ה מאי חנוכה כוונת דבריו דהקו' על איזו נס קבעו הנרות.

רש"י ד"ה בחותמו נראה דבא ליישב קו' תוס' מהיסט ולזה כתב מאחר שהי' גנוז ודאי לא ראוהו דאם ראוהו היו פותחין ומטמאין השמן כשם שטמאו כל השמנים. וע' בחי' ר"ן.

והנה קו' תוס' מהיסט פי' החי' רשב"א משום דפך של חרס הי' ומ' לרשב"א דסתם פך הוא של חרס. וע' בחי' ר"ן.

נעשה בו נס יל"פ לשון בו ע"י ויש לפ' דבפך נעשה הנס שלא חסר כל ח' וכן פירש הרי"ף ונראה דדייק מלשון והדליקו ממנו מ' מהפך בכל יום דאל"כ הוה לי' למתני ודלק ח' ימים.

רש"י ד"ה בעל הגמל ר"ל דמקרי פושע דאל"כ לא הוה כ"א גרמא וגרמא בנזיקין פטור.

גמ' להניחה בתוך עשרה הקשה רשב"א עשרה עכ"פ מאן דכר שמי' ונראה דכוופ' דמצות הדלקה ברה"ר וקיי"ל לענין שבת למעלה מי' לא הוה רה"ר ובשלמא תוך עשרה היינו משום דהוה רה"ר אבל למעלה מעשרה מאן פלג לן.

כב ע"א תוס' ד"ה חנוכה משום כסוכה ויל"ד לא לימא אלא כמבוי ונראה דס"ד במבוי כיון דבקל לא יראה העובר הקורה ויוציא לרה"ר אבל בנ"ח שבע"ה מדליק איכא פרסומי ולכך מייתי סוכה דהבעה"ב מסכך ואפ"ה אמרינן דלא הוה למען ידעו ואי אייתי סוכה הייתי אומר משום דבעינן דירת עראי ולהכי מייתי תרווייהו.

כג' ע"א רש"י עלי בשבילי בגו ביתאי בביתי ר"ל דתרתי בעינן דהמדליקין יכוונו בשבילו וגם זה לא מהני אלא בתוך ביתו.

משיך נהורי' ע' תוס' ד"ה מריש ורש"א והטעם שהי' מהדר אמשיך כי בשאר שמנים אם יפיח בהם הרוח ימהרו לכלות השמן ואינם דולקים כשיעור והאי משיך נהורי' וידלק עכ"פ כשיעור.

המדליק צריך לברך כוונתו כל הברכות ולא שיברך להדליק לבד ושאר הברכות יברך אחר.

רש"י ד"ה הרואה משמע מדבריו דאם רואה קודם שהדליק אף שבדעתו להדליק מ"מ מברך וע' חי"ר.

גמ' ונמעיט נס לכאורה ונמעיט נמי נס הול"ל דאם ממעט נס למה מברך שהחיינו ונראה ד' המק' דהוה סבר דהפך שמן דלק במנורה ח' ימים וא"כ לא הי' נס כ"א ביום ראשון ומשני לי' נס כל יומא איתא פי' רש"י שכל ח' הדליקו מן הפך כלומר כי כל יום נשאר הפך מלא אבל לענין שהחיינו דכל יומא מצוה באפי נפשי' ומברך שהחיינו אמצוה חדשה.

גמ' והיכן צונו נראה דהמצות דרבנן תלתא גווני ננהו מצות שהם סיג לתורה כעירובין וכט"י עלי' צוה הכ' ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי א"כ נצטוו חכמים עלי' מדאורייתא ושפיר שייך לברך וצונו החלק השני מקרא מגילה והלל וכיו"ב ילפינן במגילה מק"ו מה מעבדות לחירות וכו' כמבואר באגדת פ"ק דמגילה ואמנם נ"ח אין בה סיג וק"ו לא שייך דאעיקר ההצלה כבר ניתקן הלל והודאה ונ"ח רק זכר לנס המנורה והיינו דמקשה והיכן צונו.

מלא תסור כתב רש"י מכל אשר יגידו וגו' כוונת רש"י דלא תסור הוה לא תעשה ולא שייך וצונו אמנם סיפא דקרא ועשית ככל אשר יורוך.

ר"נ אמר עיין בחי' ר"ן מ"ט נאדי ר"נ מתי' קמא ויל"ד ע"ד דבדברים שהם משום סיג א"צ לא תסור וי"ל ע"ד אחר דבאמת במצוה חדשה כתב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר אלא דדרשו במגילה ק"ו ממיתה לחיים וכהנ"ל ואמנם נ"ח שנתקן על נס המנורה ל"ש זה ומשני דכ' זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור נסי ה' יתברך הזהירה תורה להבין בכל דור אמנם עד"ז לא יהא קץ לזכרונות לזה כתב שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך על איזו נסים ובמה תעשה זכר.

רש"י ד"ה ומפרישין אותו ערום יל"ד לפי דברי רש"י למה אצטריך המקש' להאריך כולו האי הרי בלא זה דאשמעינן דלא בעי ברכה משנה יתירה היא וצ"ל דיש לדחות דבכל המצות כ' הכון לקראת אלקיך ובהפרשה ודאי הוה ביזוי מצוה אם מפריש ערום אבל בדמאי לית לן בה.

כג ע"א רש"י ומברכין עליו המוציא והק' התוי"ט פשיטא ונראה דברי רש"י דאאכילת אי' אין מברכין ובדמאי דוקא דרוב ע"ה מעשרין הוא דמברכין

גמ' והא יו"ט כני יל"ד ממ"נ בזמן שמקדשין עפ"י ראיי' הרי הוה ס' דאורייתא ובזה"ז אין כאן ס' כ"א ודאי דדברי' וצ"ל דלעולם בזמן שמקדשין מיירי ואעפי"כ ד"ת יש לסמוך ארובא ועל הרוב אין שני חסרי' ואין שני מלאי' סמוכין זה אחר זה ומצי לסמוך ארובא והספק הוא רק מדברי'.

חצר שיש בה ב' פתחים ע' רש"י בא ליישב לשטתו דס"ל דמדליקין על פתח הבית פתח חצר מאי עבידתי' ובתי' רש"י לא הואיל דאכתי אמאי לא אמר ר"ה בית שיש לו ב' פתחים ונראה דקושיא זאת קשה לי' לרבא ולהכי קדייק רבא דרצה ר"ת להורות דהשני' הם לפי פתחי החצר דהיינו משני רוחות דבחצר מיירי מרוח א' ב' פתחי' א"ו משני רוחות דוקא קאמר ר"ה.

וכ' רש"י שהרואה יהא סבר וכו' ודבריו תמוהים דבמסקנא לא קיימא האי טעמא וכ' דרש"י בא ליישב דמאי אשמעינן רבא מהי"ת נימא מרוח א' ג"כ צריך ב' נרות ולא זו כ"א הש"ס עוד מקשה בפשיטות מרוח א' נמי ליבעי א"ו משום דמשמע לן טעמא דר"ה משום דהבית חלוק מתוכו וזה שייך ברוח א' ג"כ ולהכי פריך הש"ס בפשיטות מרוח א' נמי ורבא קמ"ל דלחשדא דעלמא לא חיישינן ובבני מתא מרוח א' לא שייך חשדא ועד"ז א"ש דלא פריך הש"ס מנא תימרא אדר"ה דכיון דמ' לן טעמא דר"ה דסברי שהבית חלוק ולמה לא יחשדו אותו אבל לרבא דמסקינן אליבי' דהחשד מדבהאי לא מדליק בהאי נמי לא ומנא תימרא דלחשדא כי האי חיישי' ומייתי מפאה דחששה תורה שיאמרו מדבסוף לא הניח מעיקרא נמי לא הניח.

רש"י אב' רוחות א' בצפון וא' במזרח כוונתו דלמאי דמסקינן זמנין דחלפו בהאי ולא חלפו בהאי ואם הפתחים מזרח ומערב הבית קפנדרא וע"כ חלפו גם באידך גיסא א"ו מזרח יצפון הם הפתחים.

רש"י חשדא דעלמא בסוה"ד ומשם בשוק כוונת רש"י דלכאורה מאחר דלרש"י בחצר מיירי בני אדם דעלמא מנא ידעו וע"כ שהי' להם עסקא בחצר ושוב ידעו כבני מתא ולזה כ' רש"י שהי' להם אצל אחר בחצר זה עסקא ומשם עברו לשוק וראו שאין בפתח הבית נ"ח.

גמ' אילימא משום חשדא יל"ד לשון אילימא הרי גם למסקנא הכי קיימא ונראה דה"ק הש"ס אילימא משום וכו' וא"כ ע"כ חשדא דעלמא ואפילו מרוח א' ומסיק דלא היא כ"א משום חשדא דבני מתא.

והקשה ב"י מ"ש מביה"כ דאמרינן אי איכא פתחא אחרינא ליכא חשדא ונראה דבבית שיש לו ב' פתחים מסתמא בני בית מרובין ואי האי גברא מן המהדרין הו"ל למדליק מהם בפתח זה ומהם בפתח אחר ואמרו מדליתא ומן המהדרין ודאי דלא מדליק כלל וכלל ועד"ז יש לפרש חשדא דפאה שנתקשה בחי' ר"ן דמאחר דלא תצטוה תורה להניח פאה בסוף לווה יאמרו מדלא הניח בסוף לא נתן פאה כלל אמנם המפריש פאה באמצע הקציר נותן באומד ומצמצם כל דאפשר ואם רואה אח"כ כי לפי הקציר אין זאת מספיק מוסיף לבסוף ומדלא מוסיף לאו עין יפה הוא ויאמרו שלא הניח.

גמ' מפני מה אמרה תורה כלומר דבמעשר ותרומה וחלה הקפידה תורה על ראשית ובפאה אדרבא בסוף.

כג ע"ב נר שיש לו ב' פיות האריך רש"י לצייר תכונת הנר' הזה נראה דקשה לי' למה נקט לב' בנ' אדם לנקוט לב' נרות למהדרין מן המהדרין וכ"ת לרבותא נקט ב' בני הול"ל אפילו לב' בני אדם לזה צייר רש"י תכונת הכלי ומעתה לשני בני אדם עולה זה בצד אחד ואידך בצד השני אבל למהדרין מן המהדרין לא יצא אם מדליק מב' רוחות של כלי. וכן במילא קערה וכפה עלי' כלי ג"כ נראה דלא מהני למהדרין מן המהדרין.

רש"י שלם ביתו ותזנח משלם בא ליישב לשון שלם ביתו ולא אמר כבוד או כבוד שבת ע"ש האי קרא.

באו"ד שמוצטערין לישב בחושך דע שד' הרשב"א דמיירי שיש לו פת דאל"כ קידוש דאוריי' עדיף משלם בית ומנ"ח ור"ת הובא בהג"א הקשה עלי' כיון דיכול לקדש על הפת מעיקרא מאי מקשה לרבא א"ו דאינו יכול לקדש אפת ולדידן דקיי"ל דמקדש אפת עזב מיירי באין לו פת ודאוריי' בתפלה סגי כד' הרמב' וכ"כ כאן בה' חנוכה דקידוש דרבנן וק' לי' לרש"י אי אין לו פת ואי שלם בית שייך ולזה כ' רש"י שמצטערין לישב בחושך.

והנה משמעתין הקשה הרשב"א לעיל בסוגיא דכבתה ע"ד הרז"ה דס"ל דלדבר מצוה מותר להשתמש לנ"ח אמאי לא ידליק נ"ח על שלחנו כמו בשעת הסכנה ויאכל סעודת שבת אצל נ"ח קו' הרשב"א לגרסתו דגרס לעיל דגבי בשעת הסכנה וצריך נר אחר להשתמש לאורה והיינו בחול לדעת הרז"ה לתשמושי חול אבל בשבת ל"ל נר אחר אבל רש"י פי' דנר אחר משום היכר דבנר אחד ליכא פרסומי ניסא אי מדליק על שלחנו וכיון דהכא מיירי באין לו מעות לב' נרות א"כ א"א להדליק על שלחנו ומ"מ בזה"ז דמבפנים ג"כ איכא היכירא ע"י מקום מיוחד שפיר כ' המ"א דידליק מבפנים ולא גרע מבשעת הסכנה ע' בדבריו.

נ"ח וקידוש היום בתר דאבעיא הדר פשטא כ' לבאר דע"כ מיירי כמ"ש באין לו פת דאי אית לי' פת פשיטא דמקדש על הפת לדידן וכיון דאין לו פת הרי לא יצא ידי קידוש דאין קידוש אלא במקום סעודה וממילא נ"ח קודם ואמנם האי אין לו פת ע"כ מיירי דליום אית לי' דאי לית לי' כבוד יום וקידוש עדיף ויקנה פת לכבוד היום ומקדש עליו וא"כ דמיירי ביש לו פת לקידוש וכבוד היום ודאי פרסומי ניסא עדיף שהרי יוכל לקדש ביום על הפת והיינו בתר דאיבעיא הדר פשטא ודוקא בענין זה אבל עדן הס' במקומו אי תדיר עדיף אי פרסומא עדיף והיינו דקורין פ' ר"ח תחלה דלמא תדיר עדיף וקורין הפטרה בשל חנוכה משום דלמא פ"נ עדיף.

כד' ע"א מהו להזכיר של חנוכה ע' תוס' ד"ה איבעי' להו ובחי' רשב"א תי' בשם רבו הר"י משום דלרבה דס"ל טעמא דשמן שריפה משום שמא יטה א"כ נ"מ ג"כ לענין חנוכה בשבת ויש לתרץ בזה קו' תוס' בריש סוגיא דכבתה מנ"ל לרבא דר"ה מותר להשתמש לאורה ס"ל דלמא משום כבתה זקוק לה אוסר בשבת אמנם רבא קשה לי' מדסתם ר"ה ואמר פתילות ושמנים שאמרו חכמים מ' דגם שמן שריפה בכלל ור"ה כרבה ס"ל דטעמא דשמן שריפה משום שמא יטה וכיון דאסרו בשבת ושאר השמנים ג"כ משום כבתה גם בחול אסורין לנ"ח לא חלקו בשמן שריפה בין שבת לחול אמנם אימתי שייך שמא יטה אם מותר להשתמש לאורה וע"כ דר"ה מותר להשתמש ס"ל.

ויל"ד אמאי לא מבעי' גם בפורים אם מזכיר בבהמ"ז וכ' מזה ראי' לדברי מהר"י קולן שהביאו המג"א והטו"ז סוף ה' מגילה דבפורים אם לא הזכיר בבהמ"ז חוזר ותמה המג"א אטו עדיף בהמ"ז מתפלה הענין הוא כך דפורים לא אקבע כ"א למשתה ושמחה ועיקר המשתה ושמחה שהיה זכר לנס הוא ע"י ברהמ"ז משא"כ. בתפלה חנוכה הוא דאקבע להלל ולהודות אבל לא פורים ולכך בתפלה אינו חוזר אא"כ תימא בחנוכה דחוזר בתפלה והרי איתא בתוספתא שהביא הראשונים דאינו חוזר ותו מדמסיק אינו מזכיר ואם רצה להזכיר מזכיר א"כ בתפלה דחייב להזכיר שהרי קבעוהו להלל ולהודות למה אינו חוזר ונראה דמאחר דקבעוהו להלל ולהודות ה"ז דומה לאתה חוננתנו דאם שכח בתפלה אינו חוזר משום דעתיד להבדיל על הכוס ה"נ כיון דעתיד לומר הלל אינו חוזר בעל הנסים ואפשר באמת אם שכח לומר גם הלל או נאנס צריך לחזור משום על הנסים

תוס' ד"ה מהו להזכיר לא ניחא להו בפי' רש"י דא"כ למה לי' להש"ס להזכיר כלל פרסומי ניסא א"ו משום דבהא מלתא הוא דמס' לי'.

גמ' סבר לאדכורי בבונה ירושלים י"ל דלעשות היכירא הוא דעבד הכי שלא יאמרו כי הוא מחויב להזכיר ויחזירו אותו והשיבו לו דכתפלה עבדו לי' ומאחר דגם בתפלה אינו חוזר והי"ת יחזירוהו בבהמ"ז.

תוס' ד"ה דתני ר' אושעיא ואמנם מ"מ יל"ד אמאי שביק תנא דברייתא חנוכה ופורים ונרא' דעיקר רבותא בתעניות הוא דאף דבלילה לא התענה עדן מתפלל תפלת תעניות ובמעמדות אף דמעמדות שייך בעבודה מ"מ אינו מזכיר בעבודה וכ"ז לא שייך בחנוכה ופורים הלכך שבק למתניי' בהדי' וכלל להו במאי דתני ימים שאין בהם קרבן מוסף דגם חנוכה ופורים בכלל וכמ"ש הרי"ף פי' דאל"כ לימא בתעניות ומעמדות ותו לא א"ו לרבויי חנוכה ופורים אתו.

ויל"ד אמאי לא תני גבי ברהמ"ז בר"ח וחוה"מ אם לא אמר אין מחזירין אותו וכ' משום דהי' צריך לחלק בין התחיל בהטוב ומטיב ללא התחיל לכך שתק מזה.

גמ' מהו להזכיר של חנוכה במוספין נ' דמס' לי' מאחר דקבעו ימי חנוכה להודאה והלל כשם שתקנו הלל פ"א ביום הכי תקנו הודאה ג"פ ואין מזכירין במוספין או דלמא תקנו הודאה לכל תפלה ואמנם לולי הוה פשיטא לעיל דמזכיר של חנוכה בבהמ"ז א"כ פשיטא דבכל תפלה מזכירין ואמנם למאי דפשיט לן דאין מזכירין מדינא בבהמ"ז שפיר אבעי' ותליא אבעי' זאת באידך דלעיל אא"כ למה הפסיק הש"ס בהך דראש חדש ונ' דאי הוה פשטי' דגם ר"ח אינו מזכיר בבהמ"ז שוב לא יעלה על הדעת למבעי בחנוכה לענין מוספין אבל מאחר דפשיט לי' בחנוכה אינו מזכיר בבהמ"ז ובר"ח מזכיר היינו דאיבעי לי' לענין מוספין.

ר"ה ור"י אינו מזכיר י"ל לאו דפשיטא להו אלא מאחר דקיי"ל עכ"פ אפילו בתפלה אינו חוזר שפיר אמרינן מס' אינו חוזר.

וכ' רש"י מוספין ר"ח ושבת והרמב"ם לא הביא כ"א שבת וכ' דהרמב"ם מיירי שם אפילו בפורים ובשלמא שבת שייך גם בפורים למוקפין אבל ר"ח ל"ש.

ונסתפקתי למ"ש הרי"ף בשם הירושלמי דט"ו שחל בשבת עושין סעודת פורים בא' בשבת אם אומרים בשבת על הנסים בבהמ"ז:

תוס' ד"ה אלא להא בסוה"ד כוונתם רב אמר דרב אחדבוי ור"ג יליף מינה כדיני' אבל איפכא ליכא למימר דלד' תוס' הדחוי קאי למסקנא ואין ללמוד דרב אחדבוי מדר"ג.

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים יא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה