אור ברסלב

ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט

מסכת שבת

מה"ב בענין קבלנות

יח' ע"א תוס' ד"ה אבל דיו אף דיש לחלק בין מים לשמן מ' להו לתוס' דמ"מ בר גיבול מקרי.

וע' מ"ש ה"ה פ"ח מה' שבת והקשה עליו הלח"מ דא"כ אמאי בעי' שורין דיו מבע"י לבי"ה הא גם בשבת שרי וקושיתו תמוה אטו בשבת שרי למעבד עובדא לצורך חול ועוד אטו מי שרי לטלטל הסימני' ששורין ומ"מ תירץ הלח"מ עוררני תלמיד א' מוכרח דא"כ לבי"ש מאי שביתת כלים כיון דאין בנתינת מים מצ"ע אי' מלאכה.

יז' ע"ב ע' בר"ן שכ' ליישב אונין למה תנן וי"ל דרישא דאין שורין בא לאשמעינן שרייתו זהו גיבולו אונין כמ"ש הר"ן צמר ליורה ס"ד כיון דמשעה שבא הצמר ליור' נצבע אלא שלא קלט העין הצריך לצבע מ"מ ס"ד דאין זה בכלל צובע ואין כאן שביתת כלים וכן מורה לשון רש"י שכתב וקולטת כל הלילה ר"ל דלב"ה אף שקולנות שרי מצודות בלא"ה צריך ליישב מ"ש דקיי"ל גרם כבוי כגון נתינת מים לנר אסור אפילו בע"ש וכאן שרי בשלמא באינך ל"ק דהמלאכה כבר נעשית מע"ש אלא שהולכת גם בשבת אבל בגרם כבוי רק בשבת נעשה המלאכה אא"כ גם במצודות הכי הוה ומ"מ שרי דספק שמא יהיו נשבין מע"ש וספק שמא גם בשבת לא ישבו.

תוס' ד"ה אין פורשין ולולי דבריהם הייתי אומר דלהכי גזרו אף דלא אתי לידי חיוב דאורייתא משום צבי שנכנס לבית ונעלו בפניו דחייב משום צידה ואי לא גזרו אמצודות מהי"ת יהיו נזהרין בזה.

יח ע"א פותקין מים עיין חי' רשב"א וי"ל דהך רישא איצטריך לאשמעינן דכולא טעמא דבי"ש משום שביתת כלים מה דלא שייך בפותקין מים ומוגמר דלא חיישינן שיחליף אותן הבגדים בבגדים אחרים ויוליד ריחא בשבת וגפרי' דס"ד מוגמר שרי דאיכא בריח טוב יקרא דשבתא משא"כ בגפרית וקילור דלא גזרי' שמא ימרח.

רש"י ד"ה קילור תחבושת כוונתו לדברי התוס' שני' דמיירי דוקא בקילור תחבושת ועיין ברא"ש ווה שכתב בזה.

רש"י ד"ה והשתא דאמרת כוונתו ליישב מנ"ל להש"ס דכבי"ה מוקמינן לה דכבי"ש ודאי לא אתיא ממתני' ולא רצה רש"י לפרש כמ"ש החי' רשב"א דאי ר"י כבי"ש לחוד מוקי לה מאי מקשה ארבה דניחא לי' לאוקמה אף כבי"ה דא"כ הו"ל להש"ס להק' למסקנא הך קו' ועיי"ש בחי' רשב"א יישוב לזה.

תוס' ד"ה לימא מר בסוה"ד דאתי ממילא ודמי לפותקין מים לגינה ז"ב כוונתם.

תוס' ד"ה והשתא ראיתי דברי' תמוהים בדברי הרא"ש שכתב דלדידן מותר לתת מע"ש גחלים בכלים המיוחדים לכך ובוערין כל השבת הלא הן הן ד' הש"ס לבי"ש נר מאי עביד לא והיינו נר ולמה לי' להציע גחלים וראיתי להטור בקיצור פסק דנקט באמת נר.

ועיין בה"ה מ"ש ע"ד הרמב"ם כוונתו ליישב למה הביא הרמב"ם הברייתא קודם למתניתין ועיי"ש. ומ' בחי' רשב"א שהביא תוספתא דלבי"ש צריך שתהא כל המלאכה עשויה ועיי"ש וקשה א"כ הטמנה לבי"ש אמאי שרי וכ"ת לית לי' לבי"ש הטמנה כלל הא תני' ריש פ' יו"ט במס' ביצה לבי"ש אין טומנין מיו"ט לשבת אא"כ היו לו חמין טמונים מעיו"ט ש"מ הטמנה שרי וצ"ע.

יח ע"ב רש"י ד"ה בכדי שיעשו שלא יהנה ממלאכת שבת כ' דרש"י כ"כ לסיוע לשיטתו במ' ביצה ובפ' הדר דטעמא דבכדי שיעשה משום שלא יהנה ממלאכת שבת דאל"כ מה ענין בכדי שיעשו לשביתת כלים ומ"מ לר"ת אין קושי' דלמסקנא הך ברייתא כבי"ה וטעמא דלמא אתי למעבד בשבת ושפיר שייך בכדי שיעשה ועוררני תלמיד אחד דיש ליישב עד"ז קו' הרשב"א דמאי מקשה הש"ס א"ה מוגמר וגפרית הא גם לס"ד דאתי' כבי"ש קשה הך קו' אמנם בס"ד י"ל דבאמת עססיות ותורמסין מיירי בלא אפקרינהו ומ"מ ס"ד דלמ"ש מותרין מיד דלא שייך כאן בכדי שיעשה וכדברי ר"ת שכתב קמ"ל דאסור בכדי שיעשו משום שלא יהנה.

תוס' ד"ה גזירה ע' רש"י ולכאורה קוש' תוס' אמאי לא מקשה הש"ס הקו' שהוק' לקמן ותי' דידע הש"ס מהתי' דלקמן ול"ק דלקי להו מפת ואמנם פשט התוס' בתי' דהול"ל בקיצור דמיירי בבשרא אגומרי ושפיר הקשה רש"א.

גמ' א"ה מוגמר לרבה מעיקרא לא קשי' דבר מ' דעססייתן כבי"ש ומוגמר וגפרית כבי"ה ולרב יוסף מוגמר וגפרית במנחי אארעא דליכא שביתת כלים מעססיות בקדרה דאיכא שביתת כלים.

תוס' ד"ה דלמא מגיס ע' רש"א וי"ל דל"פ לדינא תוס' אדברי רש"י כ"א ס"ל מבשל לא שייך כ"א בבר אכילה ולא בצמר ליורה וע"כ טעמא משום צובע.

רש"י ד"ה ברחא איל גדול מ' לי' כד' דטעמא דגדי משום שהוא רך ואין חילוק בין כבש לגדי.

יז ע"ב מתני' אין מוכרין כאן לא פי' רש"י טעמא עד ברייתא לקמן וכ' דבמתני' הוה מוקמינן דמיירי בתגר וטעמא דבי"ש כמ"ש הרוב' אליבא דבי"ה אקודם חשיכה שיאמרו שמכר לו בשבת אבל בברייתא תניא לא ימכור חפצו דמשמע כלי תשמיש וכן לא ישאילנו ולא ילונו ש"מ דטעמא משום דמיחזי כשלוחו והיינו דנקט תנא דברייתא ישאילנו וילונו דישאילנו היינו מידי דהדרא בעינא ודאי שייך מחזי כשלוחו אפי' בילונו דלא הדרא בעינא אעפי"כ גזרו. וכן מסקנת תוס' ד"ה אין מוכרין ומה שסיימו בסו"ד וה"ט דעורות לעבדן ר"ל דמה"ט לא תנן להך בבא בהדי אינך דלעיל דבהנך הוה טעמא לבי"ש משום שביתת כלים משא"כ בעורות טעמא משום דמחזי כשלוחו ולהכי נקט אין מוכרין תחלה.

ואין טוענין ע' רש"י מבואר מדבריו דמלתא באפי נפשי' היא ולולי דבריו הי' אפשר לפרש דה"ק דאין מוכרין עד בכדי שיגיע ולא תימא דאם בשעת מכירה הוה כדי שיגיע למקום קרוב שוב לא אכפת לן בטעינה והגבהה לא היא כ"א אחר הטעינה או הגבהה צ"ל זמן שיגיע למקום קרוב ונקט טעינה ע"ג בהמה דהתם ודאי צריך זמן דאין בהמתו בידו דלמא לא תאבה ללכת מהר אפילו בהגבהה דהיינו שבגופו נושא בכ"ז חיישי' שמא יתרשל.

יח' ע"ב גמ' הן הן דלר"ע ע' רש"א ונ"ל דפליגי בפי' וכולן דתנן בדבי"ה דלת"ק לא קאי אלא אעורות וכלים ולר"ע קאי אכולא מתני'.

לא ימכור חמצו כ' רש"י בפסחים משום דבי"ש ס"ל דתשביתו היינו ביעור מן העולם ובחי' ר"ן פי' דלמא אתי לזבוני לישראל פי' לדבריו דכשם דר"י סבר כבי"ש ה"ה בי"ש סברי כר"י דחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח אסור בהנאה ושפיר גזרי' אלא דר"י לא גזר אלא במה שהדרך לשהותו והיינו כותח אלא דעיקר גזירה הי' בכותח הבבלי וגזרו על שאר מיני כותח אטו כותח הבבלי אבל מס' לא אסו' ותלינן שימכור קודם הפסח והא דמחלק ר"י בין ל' לאחר ל' דאי תימא דגם קודם ל' אסור א"כ באת לאסור לו כל השנה וע' רש"ל פסחים שם מה שכתב ליישב לד' תוס' בין קודם ל' לאחר ל' וצריכין אנו לדבריו בתי' שני בתוס' פסחים שם אבל לתי' ראשון דהיינו שיסברו שנתן לו למכור א"ה למה לו לתת לו קודם שלשים יום.

יט ע"א הא תו ל"ל לא מק' תרתי ל"ל דאי הוה תנא נכרי הייתי אומר משום דאין שביתתו עליך אבל הכלב דהיינו כלבו כדמשני דרמי עלי' דשביתתו עליך לגזור אטו שאר הוצאה שמוזהר בבהמתו וחייתו אבל עכשיו דתנן כלב ברישא הא ככרי תו ל"ל ולזה רמז הרמב"ם שמהפך הגי' ונקט נכרי דאין שביתתו עליך ואח"כ כלב ועד"ז יובנו ג"כ ד' החי' רשב"א דאין לפ' גוי היינו רמי עלי' ר"ל וכלב דעלמא ולאו דידי' דלא רומי עלי'.

תוס' ד"ה נותנין בסוה"ד מלאכה ביו"ט דהוה דאורייתא ואף דאי לא דרשי' לכם ולא לנכרי' הוה שרי מדאורייתא לדידן מטעם הואיל ואך מדרבנן אסור מ"מ כ"כ התוס' ריש ביצה דסמוך לערב ל"ש הואיל ומשכחת לה דארייתא.

רש"י ד"ה כליו לעשות בהן מלאכה כוונתו לד' חי' רשב"א דהא דנקט לגוי ולא לישראל משום דבכלים שעושין בהן מלאכה מיירי ובישראל ליכא חשד שכר שבת עיי"ש.

וא"ל על ר' יוסי החסיד והר"ן גריס ר' יוסף החסיד משום דר' יוסי החסיד היינו ר' יוסי הכהן כדתנן באבות פ"ב.

רש"י שם אא"כ קצץ בדבריו יובן מ"ט לא תנא תנא בהדיא ואם לא קצץ משום דלבי"ש אין חילוק בין קצץ ללא קצץ וע' חי' רשב"א.

רש"י שם מפליגין מבואר מדבריו דמוקי לה במפרישי ים ואהא כתבו תוס' דאפילו בנהרות ג"כ ויל"ד דמצור לצידון ידוע ששניהם על הים יושבים וקשה לר"ח דמפרש לה דוקא בנהרות שאין המים עמוקים י' וצ"ע.

ולז' פי' רש"י טעם האסור מ' דס"ל כהרמב"ן דמשום איסור מלאכה נגעו בה וקודם ג' ימים אם אח"כ עושין מלאכה משום פי"נ הוא.

רשב"ג א"צ לכאורה הי' אפשר לפרש דר' ה"ק דדרך אשר כל הולכי ים צריכין להוליך הספינה וקאמר ר' דצריך הישראל להתנות שלא יעשה מלאכה בשבת ואם אח"כ ע"כ עשה מלאכה שוב שרי משום פי"נ אא"כ אמאי רשב"ג א"צ א"ו דר"ל פוסק עם הגוי לשבות והגוי אינו שובת וקאמר רשב"ג דאם יפסוק יסברו דלאו משום דבר מצוה שרי כ"א משום דפסק ויתורו להם אפילו לדבר רשות.

שם אין צריך הנה מלשון הרי"ף והרמב' מ' דאין חילוק בין מלחמת מצוה או רשות והכ"מ הביא דברי הירושלמי כאן דבמלחמת מצוה מתחילין אפילו בשבת ואולי ס"ל להרי"ף והרמב"ם מאחר דבגמרא דידן לא מחלק ש"מ דלא נחית ש"ס דידן להכי.

ויליף לה בירושלמי שם מדכתב גבי יריחו כן תעשה ששת ימים וביום השביעי תסובו ז' פעמים וע' בק"ע דכוונת הירושלמי להוכיח דיום השביעי שבת הי' ולי נ' מדלא כתב וכן תעשה ביום השביעי כ"א מלתא באפי נפשי' ש"מ דבא לאורויי דאפילו התחלה הי' מותר.

יז' ע"ב מתני' כלים לכובס נכרי ל' נכרי מיותר ואפשר להורות דלכותי מותר דס"ד דהכותי אינו משמר תוס' שבת ויהי' אסור מטעם זה קמ"ל כיון דיכול לתת לו סמוך לחשיכה ובבא השבת ע"כ יפסיק שוב אין לחוש שיתחיל בתוספת שבת.

תוס' ד"ה ולא עורות יל"ד דר"ת לא התיר אלא בבית חדש שעדן לא נקרא שם ישראל עליו אבל לתקן בביתו מודה ר"ת דאפילו בקבולת אסור.

רש"י משום שהוא קשה לכבס וצריך ג' ימים יל"ד א"כ הי' להם להחמיר בצבועין יום א' מיהת וכ' דכיון דלא צריכי כ"א יום א' אמרינן דלמא עביד להו לאחר השבת אבל בלבנים דצריך ג' ימים ואם ישבות בשבת יהיו ד' ימים כולו האי ודאי לא שביק לאחר שבת.

יט ע"א ומדברי' למדנו יל"ד הני נשי דידן נמי ידעי להא מלתא ומה התלמוד מדברי' ונראה דסתם לבנים הם פשתן וסתם צבועים הם צמר גפן וס"ד דהסבה משום דפשתן קשה לכבס יותר מצמר גפן ואמנם ר"צ העיד דבכל לבנים החמירו ובכל צבועים הקילו ש"מ דבחיוור וצבוע תליא מלתא והסבה דכל בגד חיוור תופס לכלוך יותר מן הצבוע וגם הכבוס צריך מלאכה יותר שלא ישאר רושם לכלוך משא"כ בצבוע דאינו תופס כ"כ גם מעט לכלוך אינו ניכר כ"כ.

יח' ע"א מתני' ושוין אלו ואלו לכאורה מ' דגם לבי"ה אשמעינן תנא רבותא דאי לא ליתנו ומודים בי"ש ומאי רבותא שייכא לבי"ה בשלמא לרבה דס"ל דגם לבי"ה רחיים אסור סד"א דקצץ עם נכרי דמתיר בי"ה משום דאדעתא דידי' קעביד אבל היכא דממילא קאתי מודה בי"ה דאסור משום שיחשדו אותו שנתן הקורות ועיגולין בשבת וראיה לדבר דגם ברחיים מודה בי"ה קמ"ל דרחיים משום השמעת קול הוא ובקורות ועיגולין מתיר בי"ה אבל לרב יוסף דרחיים כבי"ש מאי רבותא כאן אליבא דבי"ה ואמנם האריך במתני' וביאר דעיקר רבותא רק לבי"ש והביא ראי' מדלא פריך הש"ס כ"א מ"ט דבי"ש ומשני תי' דלא אתא כ"א כבי"ש ש"מ דלשון ושווין לאו לרבותא דבי"ה תנן.

יט ע"א גמ' הנך דאי עביד וכו' מכאן הביא תוס' לעיל ראי' לרבה דטעמא דבי"ש לאו משום שביתת כלים והמעיין בר"ן כאן יראה דגם לר"י א"ש וה"פ דהיכא דאיכא מלאכה דאורייתא ממילא אסור משום שביתת כלים אבל היכא דליכא מלאכה דאורייתא אף דאיכא מלאכה דרבנן אשביתת כלים לא גזרו אמנם לתוס' נראה דהוקשה לו לי גזרו היכא דאיכא חיוב חטאת ולר"י הרי מדאוריי' אסור ונראה משום סיפא דנקט לא גזרו נקט הכא גזרו אבל לישנא ל"ד.

ועיין בחי' ר"ן בשם רא"ה דדייק כתירץ בתרא דתוס' ד"ה ר' ישמעאל אלא שהפליג דאפילו מדרבנן יגמור בידים דאל"כ הו"ל כנר וקדרה לבי"ש וכן למה המשקין מותרי' ולמ"ש מדברי הר"ן הנ"ל לא אסרו בי"ש אלא במלאכה דאורייתא וכן במשקין שזבו ג"כ לא גזרו כ"א בסחיטה דאורייתא וצ"ע.

שם ע"ב גמ' ריב"ח מ"ט לא אמר פי' למה לו להביא מתני' דעדיות ולא הביא ממכלתין מפרק חביות. ואח"כ פריך אדר"א למה לו להביא מתני' וברייתא הי' לו להביא מעדיות דסגי במתני' לחוד.

גמ' רב אסר והכי אמרינן במי שהחשיך יל"ד הא גם לפנינו קאמר ר"נ הכי ונראה דרש"י בא להוציא מטעות מדקאמר ר"נ גבי מילי דידי' וקמפלגי בפלוגתא דר"י ור"ש לאו דאינך לא תליין בפלוגתא דר"י ור"ש וע"ז מייתי רש"י מפרק מי שהחשיך דאמרינן כן גם אכרכי דזוזי עיי"ש ואמנם דבאמת קאמר ר"נ היינו דר"י ור"ש פלוגתייהו בשבת אבל לא ביו"ט ור"נ ביו"ט מיירי ולזה קאמר דאפילו ביו"ט פליגי בפלוגתא דר"י ור"ש.

תוס' ד"ה שמן והנה יישבו תוס' לטעמיי' ענין שמן וממחצלות לא דברו מאומה ואין לומר דמחצלות הוה מוקצה מחמת מיאוס דא"כ לר"ת לקמן הו"ל למתני בהדי כרכי דזוזי ואמנם ברי"ף ורא"ש פי' מחצלות הנצרכין בבית הבד.

ומה שמאנו תוס' בדברי רש"י וכתב בפשיטות דלמה יהא מוקצה אף דרש"י ביאר הטעם נראה דקשה לתוס' דא"כ מי שיש לו מעשר עני בביתו יהי' אסור לטלטל בשבת.

רש"י תמרי דעיסקי משמע מדבריו דדוקא סחור' שמוכנת להוליכה למקום אחר הוא דאסור אבל לא שיהא הסוחר אסור ליהנות מאוכלין ומשקין שיש לו בחנותו למוכרן.

ושמואל אמר מותר ולא קאמר ושמואל שרי דס"ד בטלטול דוקא דומיא דכרכי דזוזא להכי קאמר מותר דאפילו באכילה מותר.

שם מתני' בשר בצל וביצה נראה דנקט הני תלת בבשר אשמעינן אף דלאו דכ"ע בן דרוסאי ננהו מ"מ סגי במאכל בן דרוסאי בבצל קמ"ל אף דנאכל כמות שהוא חי אם נתנו לצלות בעינן כמאכל בן דרוסאי ובביצה אף דאוכלין אותן אם נצלו כל דהו צריך כמאכל בן דרוסאי.

כ ע"א גמרא וכמה ונראה דפשיטא להש"ס דלאו יצולו ממש קאמר דא"כ ליתני בקיצור אין צולין משחשיכה א"ו בהא כדי שיצולו אשמעינן קולא והיינו וכמה.

תניא חנניא אומר לא קאמר תניא נמי מזה ראי' לדברי הפוסקים דיש חילוק בין צלי' לבישול ובצלי' הכל מודים דבבן דרוסאי סגי ובבישול חנניא יחידאי הוא דאית לי' הכי.

יט ע"ב רש"י במתני' משלשלין לכאורה לרב אשי לעיל דמוקי רישא בבשרא אגומרי אין מקום לדברי רש"י אלא שהתוס' לעיל כתב ליישב דתנור פתוח בפסח הו' כבשרא אגומרי.

כ' ע"א תוס' ד"ה איבעי' הנה מדהשמיט הרי"ף והרא"ש הך שקלא וטריא ש"מ כרש"י מפ' וס"ל דהלכה כת"ק דכל פני' שרי' וה"ה נתלבט מדוע פסק הרמב' כר"א ובחידושי ר"ן כתב דהגי' ראב"י ומשנתו קב ונקי.

רש"י ד"ה גבבא וכן פי' רש"י ר"פ כירה לקמן וע' תוס' שם פ' כירה שפירשו בענין אחר.

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים יא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה