ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט
מה"ב בענין קבלנות
מו"ק י"ב ע"א מקבלי קבולת יל"ד קבולת חוץ לתחום מותר ומאי לשון מקבלי קבולת ונ' הפי' דכי היכא דאמרי' בע"א כ"א שם אריסות למרחץ לא עבדי אינשי ה"נ בקבלנות דוקא באנשים שידועים שמקבלים בקבולת שאינם שכירי יום התם מפליג שמואל בין תוך התחום לחוץ התחום משא"כ בפועלים שעובדים לפי מה שיזדמן להם אם שכיר יום הם שכירי יום ואם בקבולת המה מקבלנים בהני לא לא שרי שמואל כלל וכלל. ומה"ט כ' דנאיד רש"י מפי' ר"י בתוס' ע"א דפי' דקבלנות תוך התחום דאסור ה"ט דיאמרו שכירי יום נינהו דהא הכא במקבלי רק בקבולת מיירי ואפ"ה אסור תוך התחום א"ו מטעם אחר אסור ואם יאיר נותן התורה ית' עינינו נבאר עוד שאר ד' רש"י.
ואמנם הרמב"ם דאזלי בשטת ר"י יישוב זה במ"ש כי בין שכירות יום לקבלנות לא ידעי אנשי להפריש ויבאו להתיר גם שכירות יום וטעמי' א"ש לטעמי' דלא מחלק בין קבלנות שדה לקבלנות בית וכן מורין דברי רש"י שכתב סתם מלאכה ומטעם רש"י באמת אין לחלק ג"כ ולפנינו אי"ה נבאר סברת המחלקין בין בית לשדה.
אבל אי קשיא הא קשיא לשטת הר"מ בתוס' ע"א דהחילוק בין בית לשדה דבשדה הגוי שותף משא"כ בקבלנות בית וא"כ קבלנות בית מדינא אסור ואמאי שרינן חוץ לתחום ואחר העיון נ' דלהר"מ הכל תליא בנקראת על שמו ומה"ט באריסות מותר דנקרא ג"כ על שם הנכרי אבל בבנין בית אם נקראת על שמו אין כאן שותף ואסור ואמנם חוץ לתחום דלא ידעי אנשי למי הבית נבנה לא מקרי נקראת על שמו עדן ומותר ונבא עוד לפנינו עד"ז ועד"ז כ' לפ' מ"ש תוס' בע"א שם ע"ד הר"ם ולפי"ז יש להתיר ברחים ונתקשה בס' לחם סתרים בל' לפי"ז שכתב תוס' ולמ"ש א"ש ל"מ לשטת ר"י כיון דברחים לאו אורחא בשכירי יום ודאי מותר להשכיר שיתלו לכה"פ באריסות אפי' לדברי הר"מ דלאו ה"ט אמנם כיון דאורחא הוא שהפועלים ברחים נוטלים חלק מן הקמח הרי הם כשותפין ומותר כמו שדה.
ועתה כבא בע"ה לבאר הסוגי' א' א' הנה שמואל לא אמר כ"א דברחים תליא מלתא ויל"פ על ב' פנים עעם התחום משום דבני עיר הבעלים יודעים כי האיש הזה בונה לו בית ואם יראו שבונים בשבת יתירו גם ע"י שכירי יום וכיו"ב מה יאמרו וא"כ רק על בני עיר הבונה מקום שהוא דר שם אנו דנין וא"נ איכא מתא דמקרבא התם למקום הבנין לא משגחינן בה ובא ר"פ ופי' דהאי תחום דקאמר שמואל תחום מקום שבונין קאמר כי במקום שבונין שם מפורסם למי הבנין ולכך אי איכא מתא דמקרבא להתם אסור ואמנם עכ"פ טעם האיסור משום דידעי אינשי למי הבנין אבל לחוש בחוה"מ לאינשי דאזלי ואתי מהי"ת ומ"מ מסיק הש"ס דגם להנהו חיישינן שישאלו למי הבנין וידעו כי הוא של יהודי אא"כ למה אמר שמואל סתמא חוץ לתחום מותר ולא ביאר דבריו דדוקא בשבת ויו"ט מותר משא"כ בחוה"מ א"ו דמ"מ יש חילוק ביני' דאם נבנה בשבת ויו"ט תוך התחום דהחשד קרוב מאוד מאחר שהכל יודעין למי הבנין אפילו דיעבד הבנין אסור ליהנות ממנו משא"כ בחוה"מ דהחשש רחוק שאם ג"כ יבואו אנשים מעלמא יחקרו למי הבנין נהי דלכתחלה אסור דיעבד מותר והנה אפודנא דמר זוטרא בחוה"מ אקלע רב ספרא ור"ה ב"ח להתם ומ"מ לא עלו לגוה ומקשה הש"ס אי בחוה"מ בחוץ לתחום ג"כ דיעבד אסור למה סתם שמואל וקאמר מקבלי קבולת חוץ לתחום מותר וע"ז מתרץ הש"ס טעמא מאי שרי דיעבד בחוה"מ דאנשים נכרים לא יבואו לחקור למי הבנין אדם חשוב שיש לו שם שאני. כי ע"י חשיבותו הכל משיחין מבנין שבונין בשבילו ואפילו לשאר אינשי דאזלי ואתי החשש קרוב ולכך לא עלו לגוי' ואמנם בתי' בתרא נחתי' מהא וס"ל בחוה"מ דיעבד שרי והכא סיוע סייע בתבנח בהדיי' ומעתה בשבת ויו"ט בחוץ לתחום משרי לכ"ע ובחוה"מ הוא דאיכא ב' תירוצי ולכך בה' שבת שביק הטור הך דנכון להחמיר דכיון דשרי שמואל לכתחלה למה נחמיר אבל בחוה"מ דאיכא ב' תירוצי כ' נכון להחמיר וא"ש ג"כ שלא הזכיר הטור אדם חשוב כי אדם חשוב קאי אוני שבונה אותו אם יש לו שם מפורסם וכה"ג שכיח בין עשירי עם מדי יום וכ' סתם נכון להחמיר כלומר אף דאיכא עוד תי' לקולא נכון להחמיר כתי' קמא.
ועתה נבא לבאר בע"ה כיון דקבלנות מותר מ"ט גזרו בתוך התחום וכ' דזה הביא להפוסקים החולקים על הרמב"ן וס"ל דדוקא בבנין בית אסור ולא בשדה וה"ט מאחר דחזינן דאפילו אם סיוע סייע בתבנא שוב לא הוה קבלנות בניקל יאמרו כי התבן שהביאו להם הפועלים לצורך החמר מבית בעל הבית הביאו ולא הי' כאן קבלנות נמצא דבקבלנות בית דוקא שייך חשד זה גזרו משא"כ בשדה.
ועתה נבא בס"ד לבאר דברי רש"י ע"ד שכתב במה"ק דכוונת רש"י מי שלא ראה אותם עוסקים בימות החול יסבור שהתחילו בשבת והיום יהיב וכה"ג ל"מ קבולת ועד"ז סובבים דברי ר"פ לא תימא דהאי תחומא מבעלים. דמקרבא לא אכפת לן דכיון דהבעלים אינם יכולין לילך שם בשבת למה יאמרו היום יהיב להו וע"ז קאמר ר"פ כיון דהקבלנין עכ"פ יכולין לבא אל הבעלים שפיר יאמרו היום יהיב להו וזה שכפל רש"י עוד הפעם לומר היום יהיב להו אבל בחוה"מ כ' רש"י אסור שיאמרו היום יהיבי לי' והל' ק' מאוד בזה ונ' פי' ד' רש"י דבאמת יפלא הדבר שנחוש לאינשי דאתי מעלמא שיבאו לחשוד את מי שלא ידעו טבתו אמנם הענין הני אינשי ידמו בדעתם כי בודאי דרים כאן ישראל תוך התחום ואסור לבנות בשבת ויו"ט ולא רצו בעלי הקבולת לקבל תחלה שלא יצטרכו לנוח בשוי"ט והיום שהוא חוה"מ יהבי לי' כלומר נתרצו לו ויאמרו כי מותר לתת קבולת במועד אפילו לצורך המועד.
ועתה עלינו לבאר מדוע כ' רש"י לעיל אסור ר"ל ליתן ובמתא דמקרבא כ' אותן פועלים נכרים אסורים וכ' כוונת רש"י דבתוך התחום של הבעלים אם יתנה עמהם שלא יעשו בשויו"ט ואם יבאו בכל זאת לעשות ימחה בידם אבל חוץ לתחום מאין ידע כי עושים בשוי"ט וע"כ צריך להתנות עמהם כי הם אסורין לעשות ואם מ"מ יעשו לא וקח הבנין מידם וע"ד דעביד מר זוטרא דלא על לגבי'.
והקשה רש"י מכלים לכובס ומאי ענין קושי' זאת למה שכ' רש"י דטעמא דשמואל שיאמרו היום יהיב לי' ונ' דאי לאו האי טעמא היינו אומרים כפי' ר"י בתוס' ע"א שם דטעמא דשמואל שיאמרו שכירי יום נינהו וזה לא שייך גבי כלים לכובס אבל השתא דאתי רש"י לסברא דהיום יהיב לי' שפיר ק' מכלים לכובס מ"מ מבואר שוב מדברי רש"י דס"ל כד' הרמב"ם דבנין ל"ד כי אם כל מלאכת קבולת דאל"כ לא מק' רש"י מכלים.
גמ' והאמר שמואל יל"ד למאי הל' מייתי המקשה ריש ד' שמואל דתוך התחום אסור ונ' דזה ע"ד אא"ב דבאמת גם בתוך התחום יק' מנא ידעי' דאפי' דיעבד אסר שמואל א"ו דיש לדייק זה מדאכפל שמואל למימר חוץ לתחום אסור תוך מותר פירושו בדיעבד. ומשני ה"פ ד' שמואל כשם דאסור בתוך התחום ר"ל לכ"ע ה"נ מותר חוץ לתחום ר"ל להמון עם אבל לאדם חשוב לא קאמר שמואל.
ע"א כ"א ע"ב תניא רשב"ג אומר לכאורה מאי קמ"ל רשב"ג הא תנן לה במתני' וכ' דמהך קו' דייק הש"ס דרשב"ג לדיוקא אתא וסבר תחלה דאכותי קאי אדיוקא ולמאי דאמרי' דבחוה"מ שכן נמי עבדינן הדרי' למימר דהדיוק אבל שדהו מותר וק' הא ג"כ תנן לה במתני' וכ' דבמתני' הייתי אומר דמשכירין ר"ל לשנים הרבה וכדברי ר"ה גאון בטור סי' רמ"ג דעי"ז איכא פירסום וידעי כ"ע ששכירה היא בידו וכ"ת א"כ במרחץ אסור וצ"ל כד' רש"א מפני שמכניס לתוכה ע"א והיא נקראת עכ"פ ביתו וכ"ת הא מסקי' תוס' במתני' בסוה"ד דע"א לא אסר כ"א בבית דירה ובית מרחץ הרי לא הוה בית דירה י"ל דמשום שהי' להם חק קבוע להעמיד ע"א במרחץ כדאשכחין במתני' במרחץ של אפרודיטו גרע טפי אבל רשב"ג דקאמר דטעמא דמרחץ אין משכירין משום דגוי עושה בו מלאכה בשוי"ט א"כ לא מיירי בהשכרה שיש לה קול וק' אמאי שדה מותר ומשני דבשדה א"נ שכירות אין לה קול מ"ו יתלו באריסות משא"כ במרחץ דלאו לאריסותא עביד.
גמ' כותי נמי צריך ביאור וכי לא ידע המק' דאנן נמי בחש"מ במרחץ מלאכה עבדינן ונראה דמדדייק רשב"ג למימר מרחץ ש"מ דשדה שרי וע"כ בחו"ל היכא דליכא תו"מ קאי ובחו"ל יש לחוש בכותי משום יו"ט שני דהוה חוה"מ גבי דידי' ולכו יו"ט והיינו דמק' אמנם בימי רשב"ג שהיו מקדשין עפ"י הראי' היכא דשלוחים היו מגיעין לא הוה כ"א יו"ט ראשון ולא ב' ימים והיכא דאין מגיעי' הוה ספיקא דאורייתא דלא ידעו אימתי קדשו ב"ד החדש ובספיקא דאורייתא גם כותאי זהירו ובחוה"מ ממש גם אנן עבדי'
והנה העולה מסוגיין נראה דהיכא דאיכא תרתי להתירא ודאי ידונו לכף זכות אשר ע"כ היכא דשייכא שכירות ואריסות תרווייהן מותרין וא"כ מסתבר דה"ה קבלנות מותר היכא דשייכא אריסות והרמב"ם דאוסר קבלנות שדה יהיב טעמא דכ"ע לא ידעו לחלק בין שכיר יום לקבלנות ומ"מ המתירין יש להם לסמוך עמ"ש דבתרתי להיתירא לא גזרו רבנן.
תוס' ד"ה מ"ט הגי' לפנינו בתוס' כלים אבל במתני' שבת שם הגי' כלי לבן וז"נ עיקר קו' התוס' דמדנקט רשב"ג שם כלי לבן דוקא ש"מ דלא חייש לד' בי"ש שיאסר סמוך לשבת משום דמחזי כמצוה לו לעשות בשבת כ"א דבאמת הא דקבלנות בכביסה מהני היינו כמ"ש רש"י הנ"ל במו"ק דאינו ניכר שהוא מלאכה של ישראל אבל כלי לבן של בית ר"ג היו מפוארים בהידור והיו נכרין של מי הם ולכך החמירו בהם וע"ז מקשה תוס' הא עכ"פ מלאכת כביסה לקבלנות עבידא ואמאי לא נימא קבלן קבלנתי' עביד.
ולמ"ש א"צ לדברי רש"א שכתב דקושית ה"ר יהודא היא דוקא לשטת ר"ת ולמ"ש א"צ דבכלים לכובס כ"ע מודו דשרי מטעם קבלן קבלנותי' עביד ומה"ט בשאר כלים לא היו מחמירים בבית ר"ג רק בכלי לבן משום שהיו ניכרים שהיו של בית ר"ג שהי' מהודרין ביופי ושפיר הקשה ה"ר יהודה ומה בכך שהיו ניכרין למה לא נימא גם בהו קבלן קבלנותי' עביד.
אא"כ מאי מק' תוס' שוב מהך דביצה בשלמא בהך דביצה היו מחמירין לגמרי כבי"ש אבל בכלים מאחר שלא היו מחמירין כ"א בכלי לבן ובשאר כלים לא א"כ הוה דלא כבי"ש ודלא כבי"ה ונ' ד' תוס' מאחר דלא מדינא קאמר רשב"ג כ"א מטעם חומרא מסתבר שוב למימר דכלי לבן לאו דוקא כ"א לגמרי היו מחמירין כבי"ש וצ"ע.
תוס' ד"ה אבל לנכרי מאי לכאורה יל"ד מאי דייק הש"ס כלל מרשב"א דלמא הא דנקט רשב"א כותי דבכותי אין צריך לחלק בין ג' ארצות דמתני' משא"כ בנכרי אמנם א"כ ממילא מבואר דס"ל דבחו"ל לכה"פ לנכרי משכירין דאל"כ גם בנכרי אין לחלק.
והנה תי' תוס' קמא הכוונה דאי פליג רשב"א אמתני' א"כ הו"ל לאשמעינן טפי נכרי לאשמעינן דפליג אמתני' אלא ש"מ דלא פליג.
ועד"ז יש ליישב קושית רש"א דמאי דייק לעיל דלרשב"ג כותי שרי דלמא נקט נכרי לרבותא כיון דמלתא דרשב"ג כבר תני' במתני' הו"ל לאשמעי' רבותא בכותי שהוא דבר חדש. וכ' עוד רש"א על סו"ד תוס' דהא רשב"א ע"כ פליג במרחץ ולא ביאר דברי' ובס' לחם סתרים ביאר יותר דכיון דע"כ רשב"א פליג במרחץ לגוי וס"ל דשרי ומ"מ לא הזכיר במתני' דאיכא דפליג ולי לא ק"מ דהא דאסר תנא דידן במרחץ היינו אם השכיר לו גם לשבת אבל לששת ימי החול ליכא מאן דפליג ואוסר ומעתה תנא דידן קאסר אם השכיר לו סתמא וגם שבת בכלל ורשב"א מתיר בששת ימי השבוע אם התנה כן עמו שיניח בשבת וא"ש הכל.
תוס' ד"ה אי הכי לכאורה בלא"ה יק' מאי ס"ד למימר בכותי אריסותא קעביד הרי מצווה על כל מה שישראל מצווה א"ו הוה מ' לן מדנקט רשב"א מפני שנקראת על שמו ולא נקט סתמא מפני שעושה מלאכה והרי אסור א"ו בעצמו אינו עושה מלאכה בחוה"מ וע"י גוים שהוא שבות הוא דעביד וכולו האי לא חשו בלפני עור אמנם השתא מסיק כותי לא ציית שעושה מלאכה בעצמו שפיר פריך א"ה תיפוק לי' משום לפני עור ועד"ז יש ליישב ג"כ דברי תוס' ד"ה חדא דיק' יישבו שפיר דבעינן ג"כ לפני עור אבל נקראת על שמו ל"ל אמנם נפקא מיני' היכא דהכותי עושה ע"י נכרי' דלא חיישי' כה"ג ללפני עור והתם בעי' נקראת על שמו מאחר דלית לי' לרשב"א אריסותא קעביד.
תוס' ד"ה אריסא אריסותא הכ' כרשב"ג יל"ד אמאי לא קאמר הל' כסתם מתני' דבחו"ל לכ"ע משכירין שדות וכ' ד' ר"ת דממתני' אין ראי' דלמא ס"ל לתנא דמתני' שכירות יש לה קול וכ"ת א"כ מרחץ מ"ט אסור הא בלא"ה יק' אמאי לא דייק הש"ס אמרחץ כי היכא דדייק ארשב"ג וכמו שהק' רש"א וע"כ יש לתרץ לתנא דמתני' או כד' רש"א או באופן אחר אבל רשב"ג דמפ' מפני שעושה מלאכה וא"כ שכירות אין לה קול וק' שדה מ"ט שרי וע"כ דאריסא אריסותא עביד.
באו"ד עורות לעבדן וכלים לכובס לכאור' אדרבה מדלא נקט תנא התם דבי"ה מתירין לבנות בית ש"מ דבנין בית אסור אבל הא ליתא דהתם תנן ב"ש אומרים אין נותנין והו"ל רבותא טפי בעורת וכלים.
באו"ד חטין לתוך רחיים כ"כ במה"ק דר"ת לטעמי' אזיל דפוסק בשבת שם כרב יוסף דהך ברייתא בי"ש היא ומ"מ קשה כיון דרבה עכ"פ חולק על רב יוסף וס"ל מלתא דפרהסיא אסור דלמא ע"כ רב יוסף פליג ברחיים משום דיתלו שנתנו החטים מבעוד יום אבל בקבלנות דגוי מודה וצ"ל ד' ר"ת דע"כ לא פליג רבה התם אלא משום דהרחיים ברשות ישראל הוא ואיכא פירסום אבל בקבלן דאדעתא דנפשי' עביד לית לן בה.
והנה הא דמייתי ר"ת ראי' לדבריו דוקא מרשב"ג היינו דרבי דקאמר פוסק ס"ל דקבלנות לא מהני ומה דאמר ואינו שובת ר"ל דהו"ל אונס אבל מרשב"ג דקאמר וא"צ לפסוק ע"כ ס"ל קבלנות מהני.
וכ' ר"ת דחוה"מ דהתם לרבותא נקט אבל בעל המאור הקשה עליו בחוה"מ אבילות מאי עבידתי' עיי"ש ואולי ד' ר"ת דגם אונן אסור במלאכה ואנינות ודאי שייך בחוה"מ.
והנה תוס' הציעו הסוגיא דמו"ק דתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר ולאיזו ענין הביאו תוס' הך סיפא ונראה דארישא דתוך התחום אסור דהיינו מפני שנקרא על שמו של אבל אבל חוץ לתחום מותר יקשה יותר מה ענין תחומין אצל אבל והיינו דק' לה.
והנה ד' ר"י דהטעם משום שמא יאמרו שכירי היום ננהו י"ל באתרא דרגילו או בזמן דרגילו מותר משא"כ לדברי הר"מ דבעי' שותף דוקא בכ"ג אסור וכבר כ' לעיל אמאי לד' הר"מ חוץ לתחום מותר ויע"ל דכשם דקבלנות בתלוש בביתו של נכרי מותר ה"ה חוץ לתחום דכיון דאינו ידוע שהוא ביתו של ישראל דינו כתלוש בביתו של נכרי ועד"ז יש לסלק קושית תוס' מהירושלמי ע"פ ר"ת דר"ת ס"ל דלת"ק דרשב"א בתלוש לא בעי' קבולת ובמחובר מהני קבולת ורשב"א דפליג לטעמי' דס"ל אפילו אריסות לא מהני וליתא לדברי ר"ת אבל אנן קיי"ל כרשב"ג דאריסות מהני וכ"ש קבולת. ודע דע"כ הא דהחמיר ר"ת בביתו היינו משום שלא רצה לסמוך על הוראתו ואין לומר משום אדם חשוב החמיר דהרי גם הא דאדם חשוב מוקי ר"ת באבל דוקא וזה דלא כמו שכ' במה"ק.
ובסוה"ד ולפי"ז יש להתיר מבואר מסוף דבריה' דלא כ"כ כ"א לדברי הח"מ שהרי סיימו דהוה כמו שותף והטעם כ' דלהר"י לא מהני דא"נ יקח חלק מן הקמח ל"ד לאריסות דהתם ידוע שנוטל מחצה או שליש משא"כ כאן א"נ יקח קמח ויאמרו זה ושכירתו דבר יום ביומו ומי יודע שהוא נוטל חלק משא"כ בשדה שהכל גלוי וידוע.
ועד"ז מתורץ לנו קו' הב"ח על מהרי"א שהקשה האיך אפשר להתיר במרחץ קבלנות הרי הישראל נהנה ממה שהגוי עושה מלאכה בשבת והק' הב"ח דא"כ אמאי התירו תוס' ברחיים ולמ"ש הכי ק' לי' גם התוס' לא התירו אלא כשטת הר"מ וכמ"ש אבל הרא"ש לא הביא כ"א די' הר"י א"כ גם ברחיים אסור אף שנוטל הגוי חלק.
ואמנם הטור שהגיה בדברי הרא"ש קבלנות במקום הבלעה נמי מה"ט דודאי להר"מ דבעי' שותף דוקא לא מהני קבלנות כלל אבל לד' הר"י דהכל תלוי בזה שיאמרו שכיר יום הוא כיון דאיכא במרחץ למתלי בשכירות ובאריסות גם קבלנות מותר.
והנה המג"א נתקשה מ"ט הניחו הגדולים לבנות ביהכ"נ בקבלנות בשבת למ"ש דמאי דמשני הש"ס אדם חשוב שאני ר"ל כי הבונה הוא אדם חשוב ומכ"ש ביהכ"נ שהוא מפורסים מה הוא הבנין דאסור. וגם לפי פי' הפוסקים ר"ל מאחר דאדם חשוב אל יכנס לשם גנאי הוא לבית הכנסת שיבנה ע"ד שאסור לכל אדם חשוב לכנס.