ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט
מסכת שבת
כ"א מצות נר חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד והמהדרין מן המהדרין ב"ש אומרים ביום הראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך ובה"א יום א' מדליק א' מכאן ואילך מוסיף והולך. אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא חד אמר טעמי' דבי"ש כנגד ימים הנכנסין וטעמי' דבי"ה כנגד ימים היוצאים וחד אמר טעמי' דבי"ש כנגד פרי החג וטעמי' דבי"ה מעלין בקודש ולא מורידין. ונראה לבאר הנה הב"י הקשה למה קבעו כ"ח ח' ימים הלא להדליק ביום א' לא הי' נס ותירוץ כי מיד ביום א' הי' הנס נראה לעין כי לאחר שמלאו המנורה מן הצלוחית החתומה שמצאו לא חסר והצלוחית מאומה וכמעשה דצרפית דכתיב צפחת השמן לא חסר והנה עלינו לחקור מה היתה כוונת הבורא יתברך שמנו בנס הזה. הענין כי המנורה בבית מקדשינו הי' מגמתה להשפיע שפע חכמה לחכמי ישראל וארז"ל דאף עכשיו הרוצה לזכות בחכמת התורה ידרים עצמו בעת תפלתו יען המנורה היתה בדרום. והנה בימי היונים הרשעים, אשר כל מגמתם הי' להשכיח תוה"ק מישראל עד שגזרו כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל היו הצדיקים שבאותו דור דואגים, כי אם גם נצחו לפי שעה את היונים אבל פרוצי עמינו עדין יעמדו מול בני ישראל אשר היו מכח הצרות במדרגה התחתונ' ויסיתו אותם להקל מעליהם עול התורה, ומה גם אשר לפי שעה נצחו המלחמה אבל עדין לא שקטה ושנה אחר שנה היו להם מלחמות גדולות ונותן להם הרמז למען יקומו חכמי ישראל להרים קרן התורה שלא יתרשלו בזה, כי אין כאן כ"א להדליק יום א' כלומר לפי שעה, ע"י הנסים שנעשו להם התחילה האמונה לפרוח בלב בני עמנו, אבל יש לדאוג אשר בין היום ומחר ח"ו ישובו להתפתות ע"י הפריצים, ואמנם אם יחזרו חיל לגדור הפרצות יהי' ה' בעזרם' וקוי ה' יחליפו כח ואמת מארץ תצמח וע"ז בא הרמז שלא נחסר מהצלוחית מאומה ונעשה להם כפי צרכם נס שהיו צריכים שמן לשמנה ימים כמ"ש הר"ן שם כי במרחק ארבעה ימים הי' שמן טהור והוצרך להליכה וחזרה שמנה ימים וזה הי' שידליקו נר התורה עד כדי הצורך וה' יעמוד לימינם והמנור' תשפיע שפע חכמה על כל ישראל ויהי' לב אחד לאביהם שבשמים וכן עשו שעמדו בי"ד של חשמונאים וגזרו על פתן שמנן ויינן ובנותיהם משום נשג"ז ופעלו והצליחו וע"ד זה קבעו נס המנורה לזכרון לדורות. ודעת בי"ש כי בעת שראו אשר ביום א' נשארה הצלוחית מלאה ידעו והבינו כי יהי' זאת שמנה ימים רצופים למען לא יצטרכו להדליק שמן טמא אף כי טומאה הותרה בצבור גנאי מיהא הוה ולא עביד קוב"ה ניסא לשקרא ולולי שידליקו בו ח' ימים הרי לא הואיל הנס והיינו דקאמרי בית שמאי ביום א' מדליק שמנה, לומר כי ידעו מיד ע"י הנס ביום א' שיעמוד הנס שמנה ימים ומכאן ואילך פוחת כי לא היה הנס שוב רק על ז' ימים ועל ו' ימים וע"ד שכתבתי פירוש הכתוב ונתת ליריאך נס הקב"ה עשה להם כס להתנוסס מפני קושט סלה" למען יהי' בהם רוח ה' להרים קרן תורה ולהתנוסס כמו "אבני נזר מתנוססות" ואמנם מקרא זה דרשו בי"ה דכתיב נתת ליריאיך נס והנה ביום הראשון לאחר כיבוש מלחמה היו היריאים עד למרבה והיו כדאי שיעשה להם נס זה אבל מי יודע אם לא בין לילה יתמעטו היראים ואינו דומה מרובין עושין את התורה למועטין וכל יום הי' נס בפ"ע וזה ענין המקשה והתרצן לפנינו דהמקשה הקשה למה מברכין בכל יום שעשה נסים שהי' סובר כבי"ש דהנס הראשון כבר הי' בכללו הנס של כל הח' ימים ומשני לא דאנן כבי"ה קיי"ל וכל יום הי' נס בפ"ע ובארנו בזה פירוש ימים הנכנסין וימים היוצאים. ואמנם אידך אמ"ד סבר טעמא דבי"ש ע"ד דאיתא במדרש איכה, פעם אחת בקשו מלכות רומי שמד על שונאי ישראל נטפל להם אחד מחכמים אבגימוס הגרדי שמו ואמר להם טרם אתם גוזרים גזירה חזרו על בתי כנסיות ובתי מדרשות שלהם אם התינוקות עוסקים בהם בתורה אין אתם יכולים להם שכך הבטיחם אביהם יצחק כל זמן שהקול קול יעקב בתוה"ק אין הידים ידי עשו ומשכו עי"כ ידיהם מן הגזירה ודעת בי"ש כי זה הי' רמז הנס כי ותורה אור ע"י עסק התורה יתקיים וכל קרני רשעים אגדע, ולרמז על זה קבעו ביום א' מדליק שמנה להרבות אורה של תורה ואח"כ פוחת והולך כי ישובו רשעים לשאולה ומייתי שפיר ראי' מפרי החג שהיו פוחתין והולכין וכמ"ש רש"י פרשת פנחס, אבל בי"ה דעת אחרת עמם, כי תוה"ק ניתנה לנו להאיר ליושבי תבל ובעל הכרם יבער קוציו מדעתו, ואנן דעתינו ומעלין בקודש ואין מורידין' כלומר להעלות ע"י מצותי' הישרות יושבי תבל, לא להורידם שאולה רק לזכות כל אשר נשמת רוח חיים בקרבו כן ירבה וכן יפרוץ שפע תורתינו הקדושה בימינו עד בא לציון גואל בב"א.