אור ברסלב

ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט

הימנותא

תוס'

בבית הכסא ואף דבמרחץ קאי מ"מ מאחר דמותיב פי' מביה"כ נקט בקו' בית הכסא.

רש"י ד"ה הנותן מתנה הנה הפי' הא' מבואר במה דיליף אלדעת כי אני ה' מקדשכם דמ' אשר טרם נתן להם השבת אמר הכי אבל פי' השני נ' דדייק לי' לרש"י ול' הנותן דלפי' קמא הול"ל הרוצה ליתן אלא ש"מ תרתי פי' אתנהו.

גמ' מתנה טובה יש לי בבית גנזי נ' דבית גנזי היינו גן עדן ושבת מעין עוה"ב.

גמ' מאי עביד לי' פי' מאחר דאסור להרבות דברים עם אשת חבירו מאי עביד לי',

גמ' והא שבת דעבידא לגלוי' פי' ע"י שבשבת לא ירד ובששי לקטו לחם משנה.

גמ' בתרייתא עדיפא מקמייתא נ' לבאר דשמעתי בשם הגאון החריף מו"ה קאפל ווערבוי זצ"ל דהא דא"ל רבא בר מחסיא מתחלה הך מלתא דרב דק' לי' עלי' דרב חסדא דאם יאמר לו שמועה ששמע כבר הלא ג"כ לא יאמר שכבר שמע אלא יתן לו במתנה ואי שמע רב חסדא להא דרב הרי צריך להודיע אלא ש"מ דלא שמע להא דרב ע"כ דפח"ח ואמנם באמת מרב לא שמע רב חסדא הא מלתא אבל מבריי' הנ"ל שמע ולא הי' לו הענין חידוש ולזה קאמר אבתריי' דמתמה עלה אמר רב הכי בתרייתא עדיפא מקמייתא.

תוס' ד"ה נתגלגל הדבר ע' רש"ל ולגירס' רש"ל צריך ביאור לא הי' נגזר עלי' עינוי כ"כ הרי נתענו ד' מאות שנה כמה שנגזר ונ' דאקושי שעבוד קאי דאין לומר דקושי השעבוד השלים הגלות שהרי ד' מאות נגזר עלי' וכך עבר עלי' א"ו קושי השעבוד הי' בחטא מכירת יוסף. ולולי ד' התוס' הייתי אומר דהש"י לא אמר כ"א בארץ ואלו לא הי' הגלות במצרים שהי' ערות הארץ הי' נח להם ללכת בדרך הישרה ולא עשו העגל אבל בחטא מכירת יוסף נתגלגל הדבר וירדו למצרים.

יא' ע"א כאש לנעורת הכוונה שלא ישאר מהנעורת מאומה אפי' אפר וע"ד יפה תענית לחלום ותימא בעיני שהרמב"ם בהל' תענית פסק שמחויב להתענות על חלום רע ושום אחד מהפוסקים לא הביא דבריו.

ואמר ר' יוסף נ' דהא דמייתי ר"י בריי' דרב אידי גם הא דרב יוסף שלא ירע בעיני רב אשי שלא וויתר לכבודו על החלום דלא יהא כבודו של רב אשי חשוב יותר מעונג שבת.

והנה ממה דלא אמר להו אני מצי לצעורי משמע ג"כ כדעת הרי"ף דלא מחלקין בכך ואמנם למה שכ' הרשב"א דהכל הי' לכבודו ומה דאיהו לא אמר אין ראי' דאמר האמת כמ"ש הרא"ש בתעני' שם אין ראי'.

ומ"ש הרא"ש דמהירושלמי מבואר דלא בעי התרת נדר מדדייק מרב דמתענין לשעות כ' הפי' דאי קיבל עליו במנחה התענית למה ילוה א"ו דמיירי שלא קיבל עליו וע"כ אינו אלא תענית שעות.

יא' ע"א מתני' לא יצא החייט במחטו יש לדקדק למה נקט החייט דוקא ובאחטו בשלמא לאביי דמתני' בתחובה לו בבגדו שפיר נקט החייט דדרך החייט לצאת במחט התחובה לו בבגדו ודוקא מחטו ורמז לן תנא דגזרי' בהוצאת שבת גזירה לגזירה וכ"ת הא סיפא דלבלר בקולמוסו בדנקיט לי' בידי' מיירי וכ"מ מדשביק לי' תנא בברייתא לקמן בפלוגתייהו דר"מ וא"כ השתא תחובה בבגדו לא יצא נקיט לי' בידי' ודאי לא יצא י"ל דס"ד אדרבא בדנקיט לי' בידי' יזכור כשיגיע שבת ויניחנה במקומה קמ"ל אבל לרבא דגם רישא בדנקיט לה בידי' מ"ש חייט ומחטו דתנן ונ' דהא דרישא מיירי בנקיט לה בידים מוכרח מהלבלר בקולמוסו דלא שייך כ"א נקט לה בידים דוקא ולאפוקי מדר"יו ודנקט מחטו דבה יש לגזור שישכח להניחה משא"כ במחט של אחרים ודאי יחזירנ' קודם שבת.

שמא ישכח ויצא יל"ד בשלמא לאביי דמיירי בתחובה בבגדו א"ש ל' ישכח ויצא אבל לרבא יוציא מבעי' לי' וצ"ל דלכאורה מאחר דעקירה היתה מבעוד יום וא"כ לא יבא לידי חיוב חטאת ומאי גזירה שייך לרבא וצ"ל דעיקר הוא שמא משחשיכ' יהא עומד לפוש ואח"כ יצא והיינו שמא יצא דתנן.

תוס' ד"ה שמא ישכח יל"ד דבקיצור הו"ל לתרוצי ישכח שהוא שבת ושכחת המחט דנקטו בדברי' למה לי ונ' דק' להו אי אשכחת שבת קאי הי"ל לפרט ישכח שהיא שבת ולזה כ' דמתחלה ישכח המחט ואח"כ ישכח השבת.

לא יעמוד אדם ברה"י כך הגרסא לפנינו כאן וכן בערובין צ"ט במקומה אבל בעירובין ר' מייתי הש"ס הגירסא להיפך ברישא רה"ר ובסיפא ברה"י וכ"נ גי' רש"י כאן מדמפ' רק רה"י ולשני הגירסות צריך ליישב בשלמא לרבא נקט תרתי גווני לאשמעי' דוקא ברה"י ורה"ר אסור אבל לא בכרמלית אבל לאביי תרתי ל"ל וכ' דאם שותה ברה"י ע"כ הכלי דמיירי בה לרש"י ברה"י שם ואם מוציאו לרה"ר הו"ל שואל שלא מדעת ולכך אף דתנא דברישא דאם עומד ברה"י לא ישתה ברה"ר הייתי אומר דהתם דוקא גזרי' דהכלי של רבים אבל בעומד ברה"ר והכלי ברה"י לא גזרינן וזה לגירסא דרישא בעומד ברה"י וסיפא ברה"ר ולאידך גירסא יש ליישב דאמרי' בעלמא שלא ישתה אדם מים בפני חבירו וא"כ לא שכיח שישתה ברה"ר לרה"ר וס"ד דוקא מרה"י לרה"ר דשכיח שיוציא קמ"ל דל"ש.

תוס' ד"ה לא יעמוד כ"כ לחלוק ע"ד רש"י שמפ' דחפיצים הצריכים לו קאי אכלי ופי' הם דאמים בלחוד קאי וביארו דבריו יותר בעירובין כ' ע"א וכן רש"י בעירובין צ"ט פי' ג"כ דאמים קאי וע' מה שהק' ה"ה פט"ו מה' שבת אדברי תוס' אלו.

באו"ד, וא"ת יל"ד למאי נ"מ הקדימו ענין הסוגי' בעירובין לרבנן הא קו' תוס' עכ"פ ק' אמתני' דתנן ואם הכניס ראשו ורובו מותר וכ' פי' דבריו עד"ז דמדתנן בהכניס ראשו ורובו מותר ע"כ מיירי דבכלל רובו גם הבטן ורק הרגלים עומדים ברשות אחר ורישא ע"כ שהבטן ברשות אחר ואמאי ק' לן לרבנן מידי האיכא הוצאה דאוריי' וע"ז תי' תירוצם ואמנם רש"י בעירובין שם תי' דההנחה בפיו די' וע' תוס' שם מה שפלפלו בזה וכ' דגם כאן רמזו מאחר דבעי' התם בכריתות אי' בת אחת א"כ לרשי' דבפיו הוה הנחה וחייב על איסור שבת ועל איסו' אכילה בעינן הנאת גרונו א"כ שוב לא הוה בת אחת משא"כ לתוס' דגם בשבת בבליעה תליא מלתא וכ' דמ"ש רש"י כאן הוציא ראשו ופיו כוון ג"כ לדבריו שם דבפיו תליא מלתא לא זולת.

גמ' כרמלית מאי יל"ד דהכי הוה לי' למבעי מאי וכן בגת ונ' דלא ק' להו מידי דיש לפרש שהגת רה"י וס"ד דמצי לשתות בתוכה אפי' עומד ברה"ר דודאי לא יוציא היין חוץ לגת כי עי"ז יתחייב במעשר קמ"ל דל"ש ולזה רצז לן רש"י במה שביאר לנו דאם מוציא חוץ לגת חייב במעשר.

תוס' ד"ה אמר אביי ונ' דרש"י ג"כ בא ליישב קו' תוס' ולזה מפרש כרמלית בקעה כוונת דבריו דמאחר דגם בקעה בכלל כרמלית והבקעה בימות החמה כרמלית ובימות הגשמים רה"י ואי שרינן לי' בימות החמה גם בימות הגשמים יתיר לעצמו ולכך גזרו. וכן הרשב"א בחי' שכ' עלה דאביי דאי לא הא לא קיימא הא כוונתו אם אתה מתיר לו לשתות מרה"י ורה"ר לכרמלית גם בתוכו יטלטל ארבע אמות. אלא דלכל הדברים האלו יק' דממאי דמדמי מחט התחוב' להך ומה"ט כ' תוס' דבכל איסור הוצאה גזרו.

והנה לעיל ג' ע"א איבעי' לן עקירת גופו כעקירת חפץ והק' תוס' לפשוט ממתני' דידן דלא יצא החייט ותי' דהכא רבנן גזרי והק' הק"נ תינח לאביי אבל לרבא אכתי ק' ותי' דחוק ונ' כוונת התוס' דהא גופא איבעי' אי טעמא דמתני' כאביי וליכא למפשט מידי או כרבא וש"מ עקירת גופו כעקירת חפץ. ועד"ז אפשר לתרץ קו' הק"נ למה השמיט הרא"ש פלוגתא דאביי ורבא דנדע אי מיירי מתני' בנקיט אי' בידי' או אפילו תחובה לו בבגדו וי"ל דמאחר דהביא הרא"ש לעיל דקיי"ל עקירת גופו כעקירת חפץ א"כ שפיר קיי"ל כרבא.

יא' ע"ב לא יצא הזב ואם יצא פטור אבל אסור יל"ד מאחר דקתני לא יצא אנו יודעין שהוא אסור והאי אבל אסור ל"ל ונ' דר"ל אף דפטור לצאת אפילו לחצר כדאמרינן בפרק במה אשה כל מה שאסרו חכמים אפילו לחצר אסור ואידך ברייתא ה"ק לא יצא לחצר מ"ט משום דלרה"ר חייב חטאת הא אי הוה פטור ברה"ר לא גזרו בחצר.

גמ' הדיוט שחקק קב ע' רש"י ותה"ד דאי בתר רוב הוצאות אנו הולכין ה"ה בבנין בעינן רוב בניני' וכל מעשה הדיוט אינו כרוב בניני' שהם מעשה אומן וכי נימא שלא נתנה תורה מלאכת בנין ליחייב עליו כ"א לאומני' וע' בחי' הר"ן מ"ש בזה.

רש"י ד"ה מבעי' לי' לספירה דבעינן רצופים יל"ד הא גם אי לא בעינן רצופי' עכ"פ נקיים איצטריך ונראה כוונת רש"י דאי לא בעינן רצופין לא יבדוק בשבת ויספור אח"כ לכך כ' רש"י דבעינן רצופין.

למשמש בגדיו ע"ש עם חשיכה כ' במק"א דעוה"ז נקרא ע"ש והזקנה היינו עם חשיכה ובגדיו היינו עונותיו ע"ד בבגדו בה וע"י שיזכור שהוא ע"ש עם חשיכה ימשמש וע"ז אמר ר"י הלכה רבתא לשבתא כלומר לעוה"ב שנקרא שבת.

יב' ע"א גמ' שמא יהרוג יל"ד אי מטעם שמא יהרוג מה ענין זה לכאן בפ"ח שרצים הו"ל למתני' וצ"ל משום דתנן דגזרו באיסור שבת גזירה תני נמי הא.

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים יא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה