ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט
תוס'
ד"ה אי איכא בסוה"ד בדיינין שאינן מומחין צ"ע פי' דבריו אם כוונתם שדיין זה הי' אינו מומחה כלומר ונוטה על שוחד אמאי קבל אותו המערה עם כל הדיינין הנקברים שם ואי כל הני דיינין הכי הוה אמאי זכו לעכנא סביבות המערה כדפי' תוס' במו"ק שם דהיינו קבלוה שלא ניזוק מהעכנא.
גמ' נעשה שותף פרשתי במקום אחר דהעולם קיים על הדין והאמת והשלם והדן אמת לאמיתו מקיים העולם ובזה נעשה שותף להקב"ה שהשי"ת ברא העולם והיא מקיימו.
ותני' מפסיקין לק"ש וכ' רש"י שהוא דאורייתא ויל"ד למ"ד פ"ג דברכות דק"ש דרבנן טעמא מאי מפסיקין ואמאי לא פריך הש"ס בברכות מהך מתני' אהאי מ"ד שם וי"ל כיון דלמסקנא מוקמינן מתני' בחברי' העוסקים בתורה אפי' תימא ק"ש דרבנן לא ק' וכמ"ש הכ"מ והלח"מ בהל' ק"ש שם אד' רמב"ם דאין זאת הפסקה מד"ת דגם ק"ש ד"ת והי' נ' לסיוע להך סברא מקו' דידן אבל באמת גם לס"ד יש ליישב כיון דיצי"מ מיהת דאוריי' א"כ בעי' לאפסוקי ליצי"מ נח לו לאפסוקי' לק"ש דאית בי' תרתי ועד"ז משני הש"ס במקומו בברכות שם.
יא ע"א גמ' והתנא לי' רישא ע' רש"י ונ' דל"ק לי' כ"א מה לי מנחה או שאר תפלות ולדעתי י"ל דהש"ס דייק לי' דגם סיפא במנחה מיירי דבשחרית ודאי בעי' לאפסוקי דאסור לאדם שיאכל קודם התפלה ודמיא להא דריב"ל דדייקי' מני' דחייב לאפסוקי וכ' דה"ה באינך תספורת ובורסקי דאסור לעשות חפציו קודם תפלה חוץ במרחץ כ' ד' הכ"מ דיש להקל ובערבי' הרי קיי"ל תפלת ערבית רשות ופשיטא דאין מפסיקין וע"כ במנחה מיירי והיינו דק' לי'.
גמ' דתניא חברי' שהיו עוסקין בתורה מפסיקין לק"ש. יל"ד דאנן לא ק"ל כ"א אין מפסיקין לתפלה ולמה לן למימר דגם מפסיקין לק"ש בחברי' העוסקין בתורה היא ונ' דק' לן היכא רמיזא במתני' דסיפא בעוסקי' בתורה עסקי' ואמנם מ"ט נקט תנא ק"ש דוקא ולא שאר מילי דאורייתא אלא ודאי נקט ק"ש דס"ד כד' הירושלמי דזה שינון וזה שינון וע"כ בעוסקי' בתורה עסקי' והיינו דתנן מפסיקין לק"ש ולא אמרי' זה שינון וזה שינון ואין מפסיקין לתפלה.
ועכ"פ סוגיא דידן מוכח דלא כהירושלמי הנ"ל ובירושלמי גופא מבואר דרשב"י הוא דס"ל הכי ורבנן פליגי עליו והתימא ע"ד תוס' מו"ק ט' ע"ב שכ' בפשיטות כד' הירושלמי הנ"ל ונ"ל דק' להו אדמתרצי הני תנאי התם כאן במצוה שאי אפשר לעשות ע"י אחרים ליתרצי כאן במצוה עוברת א"ו ס"ל כרשב"י רבם לד' הירושלמי דמק"ש אין מפסיקין ואי הוה נקטו מצוה עוברת הוה גם ק"ש בכלל וכ"ת גם באי אפשר לעשות ע"י אחרים ק"ש בכלל לא היא בק"ש הטעם דת"ת וק"ש שקולין לרשב"י כמבואר בירושלמי שם.
וכ' רש"י דמפסיקי' לק"ש דזמנה דאוריי' ר"ל מהאי טעמא לא אמרינן זה שינון וכדייקי' בירושלמי שם ממתני' מכאן ואילך כעוסק בתורה הא בעונתה יותר מעוסק בתורה.
יא ע"א רש"י באו"ד ואנן מפסיקי' לתפלה יל"ד מאי בעי רש"י בזה ונ' דכוונתו דמאחר דבק"ש הטעם משום דק"ש בעונתה עדיפי מת"ת א"כ דיו עד סוף עונתה וכמ"ש הרז"ה בס' המאור דבדליכא שהות איירי ואפ"ה אין מפסיקין לתפלה בעוסקים בתורה משא"כ באינך דמתני' דוקא באיכא שהות אין מפסיקין.
גמ' כגון אנו מפסיקין בי' לק"ש יל"ד לק"ש גם רשב"י וחביריו מפסיקין וכ' דבאמת הי' מסתבר דלתפלה גם אנו לא נפסיק כדר"ז לעיל מניחי' חיי עולם אלא מאחר דלק"ש אנן ע"כ מפסיקין וכן לאומנותי' אנו מפסיקין ואם לא נפסיק לתפלה הי' בזיון לתפלה ולכך אמר מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה.
י' ע"א מתפלל אדם תפלתו בבית המרחץ יל"ד למה לא נקט בקיצור מותר להתפלל בבית המרחץ וכ' דאמתני' דידן קאי דתנן ולא יכנס למרחץ ולמה לא יכנס הלא יוכל להתפלל אלא ש"מ דאסור להתפלל וע"ז קאמר ר"א בר אהבה דלעולם מותר להתפלל תפלתו ומתני' בחדרי' הפנימיי' מיירי לשם לא יכנס דשם אסור להתפלל.
גמ' יש שם מקרא פי' רש"י ק"ש כ' דאי מקרא ממש היל"ל תורה.
וא"צ לומר שאילת שלם הנה בבבא בתרא דקדק רש"י מאחר דאצ"ל למה אמרה תנא מ' מדבריו דבשאר בבות א"ש ונ' לבאר דס"ד מקרא ותפלה שרי שמא יעבור הזמן אבל בשאילת שלם אסור קמ"ל דאדרבה כ"ש שאילת שלם.
מניח תפלין ואצ"ל שאינו חולץ ס"ד דהמניח תפלין ודאי לא יסיח דעת אבל מי שהתפלין עליו בנקל יסיח דעתו מהם בבית המרחץ. קמ"ל דאדרבא לא חיישינן כלל.
אין שם שאילת שלם וכ"ש מקרא נ' דמשום דתנן פ"ג דברכות גבי מי שהוא בבית הטבילה אם אינו יכול לעלות יתכסה במים ויקרא ס"ד אפילו כי טבל בבית המרחץ דינא הכי קמ"ל דהתם בנהר וכיו"ב עסקי' אבל לא במרחץ.
יש שם שאילת שלם ואין שם מקרא ותפלה נ' הטעם דבשלמא בשאילת שלם יכול להחזיר פניו מן העומד ערום משואל בשלם משא"כ בתפלה דצריך פניו כנגד ביהמ"ק גזרו בה בכל גווני.
וכ' רש"י חולץ מראשו נ' כוונתו דבשל יד ודאי לא יכנס עמהם למים כי בודאי יקלקלו משא"כ בשל ראש אצטרך לאשמעי' דהרי יוכל לכנס במים עד צאורו וראשו למעלה מן המים ואעפי"כ אסור:
שם ע"ב דמאיס כ' רש"י השם ר"ל אף דקמיירי בחדתי דאין שם דבר מגונה מ"מ השם מגונה.