ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט
הדרן עלך פרק במה מדליקין בעור דסביביו ביעורין דזקיקין ונתחיל ללמוד פרק כירה שהסיקיהו בקש ובגבבא בעזר צור דגול מרבבה
תוס' ד"ה כירה יל"ד הא דתנן לקמן הקש שע"ג המטה לא ינענעו וכי הדרך לשכוב על הקש שלוקטין מתחתית הקרקע וכ"ת שנתונים בשק א"כ מאי ינענעו בגופו שייך וצ"ע והיותר תימא דתוס' שם ציינו ע"ד הכא ולא ביארו.
מתני' נוטלין יל"ד נוטלין פשיטא י"ל דס"ד דדמי לפותח פי התנור דחייב משום מבעיר ואפשר באמת משום האי טעמא אסרי בי"ש להחזיר דליהוי פסיק רישא דלא אכפת לי'.
לז ע"א גמ' איבעי' להו מהן לסמוך יל"ד למאי נ"מ מייתי הש"ס בעי' זאת באמצע השו"ט ונראה דהש"ס בא ליישב אמאי דחקי' לעיל אי להחזיר חסורי מחסרא לימא דבסמיכה מותר אפילו להחזיר לזה מייתי הש"ס דלא פשיטא לן אי סמיכה גופא שריא.
תוס' ד"ה חמין ותבשיל עיין רש"א שהקשה דלמא דר' אושעי' בסמיכה מיירי ונראה דלמ"ש רש"י דסמיכה היינו ע"ג קרקע וא"כ מאי דיוטא דיוטא דקאמר ר' אושעי'.
לז ע"ב תוס' ד"ה דיוקא י"ל ד' רש"י ע"ד דאבעי' לן התם אי ר"א להחמיר או להקל ואי ר"א להקל בעי' לת"ק פנים התחתון והעליון ופשיטא דל"ש שוב שמא יחתה וקמ"ל ר' ששת דלר"א להחמיר ולת"ק בפניו כל דהו סגי.
לח ע"ב לא יתן בין מתוכו ובכירה וריש פרקין לא הזכיר מתוכו ונראה דהיינו דק' לי' לר' חלבו ולזה קאמר דמתני' דכירה דלכה"פ בסיפא מיירי מאחזירין ובמחזירין עכ"פ מתוכה אסור.
תוכו תוכו ממש דל"ת דתוכו ע"ג ועל גבה היינו סמיכה קמ"ל רב יוסף דלא ה"פ.
איתיבי' אביי נראה דאביי לא רצה לפ' דמיירי בגרופה משום דא"כ ל"ל לתנא למימר הרי כתנור לימא הרי הוא ככירה שאינה גרופה א"ו משום דבכירה שאינה גרופה מותר לסמוך ובתנור אסור לסמוך נקט כתנור וי"ל בזה קצת דקדוק ד' תוס' בלשון אילימא דקאמר אביי משום דבאמת הי' אפשר לאוקמי בגרירה אלא משום דק' לי' קו' שר'.
ונראה לבאר קצת דהתנור שהדרך לאפות בו אפילו ע"י קש וגבבא לא ניכר ע"י חומו הרב אם ניסק בקש או בעצים ואסרו זה בפני זה ואמנם בכופר לא שייך זה אבל בגפת ועצים שוב חומו רב ואסרו גרוף אטו אינו גרוף משא"כ בכירה דל"ש כל זאת.
לח ע"א רש"י ד"ה שכח קדירה אליבא דמאן דאסר נראה דהכריחו לפרש כן דבשלמא אי בבשיל כמאכל בן דרוסאי ואין זה בכלל המבשל בשבת שפיר פשיט רחב"א ול"ש מדנקט המבשל אלא נקט השוכח אלא אי בלא בשיל כמב"ד מיירי א"כ היינו בכלל מבשל.
ועי"ל דרש"י בא ליישב האבעי' שנייה במה מיירי ולזה פירש רש"י דראשונה בבשיל כמב"ד ואליבא דמאן דאסר ואבעי' שנייה אליבא דחנני' ומיירי בבשיל כמב"ד ומבעי' לי' כיון דחנני' מיקל לכתחלה בכמב"ד דלמא גם באין כמב"ד מתיר דיעבד ופשיט לי' מדחזי' דר"י אסיר אפילו בבשיל כ"צ אם רק מצטמק ויפה לו למה נעביד פלוגתא רחוקה כ"כ ונימא דחנני' מתיר אפילו לא הגיע למאכל בן דרוסאי.
גמ' מאי ול"ש לכאורה מאי מקשה ולא מפרש כפשוטו ול"ש ה"ה שוכח דשוגג הוי שרי דיעבד ונראה דקשה לי' למה הוצרך להביא גם סיפא דמזיד לא יאכל הא בשוכח אבעי' הן א"ו דבשוכח אין חילוק בין שוגג למזיד כלומר שוהה או שוכח.
גמ' רבה ור"י נראה דמשמע להו דה"ק מדלא נקט תנא שוכח יאכל ואנא ידענא דוקא שוכח שהוא שוגג א"ו בעביד מעשה דוקא בעי' שוגג אבל בלא עביד מעשה אפילו מזיד שרי ואמנם רנב"י קשה לי' לפי"ז דלמא אי הוה נקט שוכח הו"א מבשל בידים אפילו בשוגג אסור א"ו אפכא פשיט לי'
רש"י ד"ה עבר ושהה ולפימ"ש לעיל אין צריך לדבריו. ויש להוסיף דמדלא נקט מבושלות ש"מ מבושלות היו מע"ש ובשבת נעשו מצומקות.
תוס' ד"ה עבר ושהה בסוה"ד עיין רש"א ולי נראה דכוונת רשב"א דאל תתמה מהשו"ט שלא אליבא דהלכתא דהרי גם לרי"ף וסייעתו הוא שלא כהלכתא דהרי גזרו גם על השוכחים.
לח ע"ב רש"י ד"ה מחזירין הקשה החי' רשב"א א"כ מאי פשיט מר' אושעיא דלמא התם בליל שבת הי' ונדחק ולי נראה דלהכי סיפר היינו עומדים לעילא מר"ח להודיע שהי' בשעה שהיו התלמידים אצל רבן וזה אין מדרך בליל שבת.
גמ' איכא דאמרי נראה דללי"ק הכל במעשה תליא ולכך בהניחן ע"ג קרקע בכ"ג אסור וללי"ב בעינן מחשבה עם מעשה.
ומאי דאבעי' לן בתלאן במקל נראה מד' רש"י דמס' לי' אי עודן בידו דוקא וקרקע ל"ד או קרקע דוקא ועודן בידו ל"ד.
תוס' ד"ה פנה ממיחם למיחם בסו"ד הדברים צריכין עיון דהא לקמן קיימי' בדבר שאינו מוסיף הבל ומאי יחתה יהא שייך שם וכ"כ רש"י שם כיון דאוקורי מיקר לה לא גזרי' שמא ירתיח משא"כ בשמעתין וכן יקשה קושית תו"י כאן וצ"ע.
ומ"ש תו"י לקמן מיירי גם בלילה נרא' כוונתם דאמר רשב"ג נוטל גלופקרין ומניח סדינים ולמה יקח הגלפקרין שהוא שומר מאויר קר ויניח סדינים א"ו בלילה מיירי והתבשיל חם ביותר ורוצה קודם האכילה להקירו קצת.
רש"י במתני' מיחם קומקום של נחשת וכן העתיקו מדבריו שאר מפרשים ונראה כוונתם דמתני' נקט בצד המיחם שר נחשת שאין מחממין אותו ביותר שלא יופסד משא"כ בברזל שאין חסין עליו ומחממין אותו ביותר קמ"ל דאעפ"י שא"א לצלותו בצד המיחם לגמרי כ"א כדי שתתגלגל אעפי"כ אסור. ודע דאפי' סמוך לחשיכה אסור אם אינו יכול לצלות כדי גלגול מבע"י כמו בפת לתנור אלא דחיוב חטאת אין כאן משום דלא נעשה מעשה בשבת וכן מורין ד' רש"י רפ"ק גבי התירו לרדותה.
גמ' אבעי' להו גלגול מאי נראה שנסתפק הש"ס אם רק לרבותא נקט שתתגלגל אבל באמת גם אגלגול חייב חטאת או דלמא היינו משום דאגלגול לא מחייב חטאת ופשיט לי' מדתנן כל שראוי לאכילה ע"י התיקון דינו כמבשל וה"נ דכוותי'. אבל בחי' ר"ן כתב דמספקא לי' אם תולדות האור כאור וחייב עליו או לא ופשיט מחמין דג"כ תולדות האור ננהו ואעפי"כ קרי לי גמר מלאכה וחייב.
לח ע"א תוס' ד"ה כל שבא עיין רש"א וסו"ד צריכין ביאור והכוונה דמדא"ל טול בכלי שני ש"מ דבכ"ר אפי' הפסק כלי לא מהני וע"כ דמחזי כמבשל וכה"ג בכ"ש שרי.
ומהך דשמן כתב ה"ה למד הרמב"ם דכל שראוי לאכלו בלא בישול אינו חייב על הבישול וצ"ע ממים דאשכחן בישול בחמין.
לט ע"א תוס' ד"ה ולא יטמיננה הדברים אינם מובנים הרי כל הסוגיא מבוארת דבחמימה איירי ונראה כוונתם לד' חי' רשב"א ליישב מאי ארי' שם הרי אפי' קר אין מטמינין בו כדתנן פרק במה טומנין וע"ז כ' ע"ש.
ל"ט ע"א רש"י ד"ה שמא יטמין לא סגי לרש"י בדבתרא לחוד דהחילוק בין דרך הטמנה לשלא כדרך הטמנה משום דא"כ גם בחול קר ליתסר א"ו דדוקא היכא דקאי לבשולי הוא דמחלקינן בין כדרך הטמנה.
תוס' ד"ה שמא יטמין עיין רש"א שנדחק במאד מכ"ז משום דהוה מפרש ד' תוס' דסידר לא הוה הטמנה משום דאין דרך לחמם אבל פי' התוס' כד' רש"י דבדרך הטמנה הוא דגזרינן ובסידר דמתניתין לא הוה דרך הטמנה ומעתה דוקא לבתר דמסקי' לשמא יטמין יש חילוק בין סידור לחול אבל מקמי הכי שפיר פריך מ"ש וכן כ"ז לרבה דוקא דאית לי' שמא יטמין אבל לקמן בקו' מחמי טבריא איירי' לר' יוסף דלית לי' גזירה זו שפיר מק'.
תוס' ד"ה מפני שמזיז לר"ש דאמר וכו' אף דבחגיגה דף ח' אמרינן גם לר"י פטור משום מקלקל התם כמו שפי' רש"י שם בחצירו דוקא מיירי תוס' ד"ה אלא למ"ד אי שרינן לבשל בחמי חמה ר"ל ע"ד שעשו אנשי טבריא.
ועיין ברא"ש שדקדק מסוגיא דיטומינכה ל"ד כ"א ה"ה בגלגל ועיין בק"נ שהאריך בדבריו ומ"מ קשה כיון דבסודר אין דרך לחמם באור כמ"ש תוס' ואפ"ה אסרי חכמים ש"מ דאין לחלק וצ"ע.
לח ע"ב תוס' ד"ה מעשה נראה דלפי' הראשון שכתב מיירי בסילון פתוח והחווי טבריא נכנסין לתוך הצונן בסילון ובתוכו היו רוחצין.
ל"ט ע"ב תוס' ד"ה ממעשה יל"ד דלמא גם במתני' בספק חשיכה מיירי וצ"ל דבספק חשיכה לא היו טועין אנשי טבריא לחמם את הצונן אא"כ יק' דלמא התם משום דצונן הוה אסירא הטמנה וברותחין אכתי מנ"ל דאסור הטמנה וצ"ל כיון דמבע"י הביאו הסילון א"כ כבר נתחממו אותן שמבע"י קודם חשיכה והשאר בשבת מאלי' בטילי כמו בקורת הבד ועגולי הגת בפרק קמא.
אמר עולא עיין ח"ר ועפ"י ד' תוס' י"ל דעולא ס"ל הך מתני' דאוסרת אמוסיף הבל בספק חשיכה מיירי ואתיא כרבנן דפליגי עלי' דרבי וגזרו בין השמשות אבל לרבי בספק חשיכה טומנין בדבר המוסיף הבל ג"כ וכ"ש מבע"י ובהך פלוגתא פליגי אנשי טבריא עם רבנן ואנן דקיי"ל כר' ממילא קיי"ל כאנשי טבריא ודי לאסור ביה"ש כדרך הטמנה אפילו לרבי אבל מבעוד יום לא.
רש"י ד"ה לא ישתטף בשבת כוונתו דשיטוף ביו"ט לא גזרו.
גמ' בין בצונן וטעמא מאי לפי ד' מהר"ם בתו"י מיושב והרשב"א כתב משום גזירות מרחצאות עיי"ש ואפשר ג"כ לומר דגזרו לר"י על זאת שלא יכנוס לשבת בלי הכנה מאומה כדרך שגזרו אין מגלחין במועד שלא יכנוס ביו"ט כשהוא מנוול.
תוס' ד"ה אא"כ בסו"ד דיכול לחמם יותר כוונתם מאחר דמחמם לשתיי' אי שרי לי' ללוקח' לרחיצ' הו"ל הערמה א"ו רשאי להוסיף ועיין חי' רשב"א.
תוס' ד"ה אמר רבב"ח ומיהו אי לאו הכרעה עיין רש"א וסיים ויש ליישב י"ל כוונתו דודאי אם המחלוקות במתני' ואח"כ סתים לן תנא הך סתמא עדיפא ולא אזלינן בתר מכריע אבל אי במתני' לא הזכיר ממחלוקת רק בברייתא ס"ד ג"כ דהלכה כסתם קמ"ל דמ"מ הל' כמכריע.
מ' ע"א ת"ש לא התירו הא דהדר מקשה משום דתנא אלא פניו משמע פניו דוקא אבל כל גופו כלל לא ואעפי"כ משני לא כעין פניו.
שם ואצ"ל חמין שהחמו עיין חידושי רשב"א שכ' מדלא קתני וה"ה הוחמו מעיו"ט ש"מ הוחמו מעיו"ט שרי וכד' הרי"ף והרמב"ם ואמנם לדבריו דגם הוחמו ביו"ט רק דרבנן א"כ מאי ואצ"ל דתנן אלא שהרי"ף גורס בשבת וא"כ לא מיירי מיו"ט כלל ואין ראי' לד' הרי"ף.
ועיין ברא"ש מה שהקשה אד' רי"ף ועיין בר"ן ביישוב הקושיא.
רש"י ד"ה לא שמיעא עיין רש"ל ורש"א ומ"ש רש"א דלמה לא מפרש רש"י דר' יוסף לא שמיעא לי' צ"ל כוונתו דרב יוסף ואביי תרווייהו לא ידעי מהנך קושיין דאם לא כן מאי מקשה הא רבה עביד בכולהו כרב וא"כ לא שמיעא להו הול"ל זה תו"ד רש"י.
רש"י ד"ה שפקקו נקביו הסכים רש"י לפירש לויה משום דלפי' זה שייך שפיר ולמו"ש רוחץ מיד אבל לפי' קמא שסותם הנקבים שלא יתקרר אין זה ענין אבל לקמן דגם גבי זיעה בעינן פקקו נקביו מ' כפי' דתרווייהו משום שהם חמים.
גמ' התירו להם את הצונן נראה דר"ל דגם בצונן הי' יכולים לרמות ולומר בצונן רחצנו וירחצו בחמין ואעפי"כ לא גזרו.
והתימה על הרמב"ם שהשמיט בהלכות יו"ט דאסרו הזיעה ולא הרגישו בזה נו"כ וצ"ע.
מ' ע"ב תוס' ד"ה מפני שמפשיר וכן מסקנת הרמב' ודקדק וכ' שכ' כרוחץ כל גופו לאפוקי מד' הרא"ש דאפי' בידים לבד אוסר ודעת הרא"ש כד' ר"ת בחי' הרשב"א דמדינא אסור.
שם תוס' ד"ה ובלבד לא ניחא להו בד' רש"י דכיון דהחמין סכנה הם לו למה ישפכם וע"כ דלמא מעצמם ישפכו א"כ היינו בחול.
רש"י ד"ה וה"ד יד סולדת תו"ד רש"י להביא ראי' לשטתו שפירש שהכל תלוי בזמן ועד"ז שפיר פריך והיכי דמי אבל אם הפי' כפשוטו וכי לא ידעי' יס"ב.
גמ' בכל מקום נראה דר"ל אפי' במקום ערוה כדדרשינן דבור אסור הרהור מותר.
רש"י להרהר בד"ת נראה כוונתו דהרהור לא מקרי כ"א אם מעיין אם מותר או אסור אבל לא זולת דאל"כ אכתי תקשה נהי דאומרו בלשון חול הרי מהרהר מיהת הוה.
גמ'
תדע עיין רש"א וי"ל דס"ד דאף לאפרושי מאיסור דוקא בלשון חול אסור קמ"ל מברייתא דר"מ דאפי' בלה"ק מותר.
בע"ה סוגיא דדבר שאינו מתכוין מה"ק