אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים יא בעז"ה סוגיא דריחא מלתא מהדורא בתרא פסחים ע"ו ע"ב.

ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט

בעז"ה סוגיא דריחא מלתא מהדורא בתרא פסחים ע"ו ע"ב.

צולין לשה"נ תרנ"א מהדורא קמא:

גמרא ד"ה מפטמי מהדדי לכאורה הו"ל לרב למימר ריחא מלתא ואח"כ אפילו בנבילה כחושה משום דמפטמי ומזה כעין ראיה לד' תוס' פרק השוכר דדוקא בריח של פטום קאסר רב אלא שרש"א שם הקשה א"כ למה הוצרכו תוס' למימר דטעמא דרבא משום דמזיק לי' לימא משום דבת תוהא אינו ריח של פטום ונראה דקשה להם לשטתם דרבא אית לי' דר"ל אי סבר כרב במ"פ אביי ורבא כיון דכבפת חמה וחביות פתוחה דמיא ובריח כהאי שהוא חזק דכ"ע מודו בי' דלא בעי פטום א"ו טעמא דרבא משום דמזיק לי'. ואי קשה לד' תוס' הא קשה אמאי אמרינן ארב אי לימא כתנאי אמר לשמעתי' הלא רב בריח של פטום דוקא קאמר ואכתי לא ידעינן לדר"ל ושפיר מצי סבר כר"י וצ"ל דנקט תנא עכ"פ פת חמה ש"מ דחמימות שואב הריח וקמ"ל דאעפי"כ ר"י מתיר והיינו דלא כרב. ועד"ז נוכל לבאר ג"כ ד' הרי"ף דגם הרי"ף סבר דבריח פטום פליגי רב ולוי ומאחר דלוי לית לי' דר"ל קשה לי' ר"מ ור"י ור' יוסי הלכה כר' יוסי וקשה עלי' דלוי ולזה כתב הרי"ף דשוחבת דקאמר ר' יוסי ר"ל גופו של יין וא"כ גם ר' יוסי ס"ל דריח אינו אוסר ומ"מ כיון דכל הני תנאי בדיעבד הוא דפליגי אין ראי' להתיר לכתחלה. ומאי דקשה לי' לר"ן מאי אכפת לי' להרי"ף בברייתא דרב כהנא נימא דגם הך ברייתא לר"ל ולרב אזלא נראה דס"ל להרי"ף דאדרבא הך ברייתא ע"כ כלוי אתיא דאי כרב מאי רבותא דאסור לכתחלה לאכול פת זה בכותח כיון דרב אסור ריח פטום אפילו דיעבד אלא ש"מ דרב כהנא כלוי ס"ל וקמ"ל דכהגונא מקרי לכתחילה ומה דחקו להרי"ף להוסיף עוד תי' היינו דק' לי' על תי' קמא תינח פת י"ל לכתחלה מקרי דליתב לי' לכותח פת אחר ויניח פת זה למסעוד הלא כותח אבל ביני' דגים שהיה נהוג ביני' שהי' אוכלי' אותם בכותח אם אתה אוסרו לאכלו אין לך דיעבד גדול מזה ולזה כ' הרי"ף כיון כיון דעכ"פ לוי אוסר לכתחלה ע"כ ס"ל דמשהו מיהא ואסור לבטל אי' משהו לכתחלה אמנם בהני תראי פת וביניתא דהוה הצלי היתר בהיתר והיתר בהיתר לא בטיל וממילא אסור מה"ט דאין מבטלין אי' משהו לכתחלה לאכלן בכותח ונקט הרי"ף יש לו מתירין משום דמדרב אשי פרק משילין יליף לי' דמים ומלח לגבי עיסה ג"כ הוה היתר בהיתר דל"ש ביטול ולהכי לא בעינן מב"מ ול"ק מנדרים דבעינן מב"מ דהתם גבי נודר אי' הוה ואיסור בהיתר בטל זולת במין במינו.

והנה נשאר לנו עוד לתרץ לד' הרי"ף מאי מקשה הש"ס אלוי ממתניתין דאין צולין דהוה לכתחלה וגם לוי מודה ונראה דהנה למ"ש פלוגתא דרב ולוי בריח של פטום ושם רב אוסר דיעבד ולוי לכתחלה אבל באין חשש פטום מתיר רב דיעבד אבל לכתחלה י"ל דאוסר גזירה אטו היכא דאיכא ריח פטום ומעתה בס"ד מקשה אדלוי מאין צולין שני פסחים דמשמע אפילו שניהם כחושים אף דליכא ריח פטום מהי"ת יאסור לוי לכתחלה כיון דאפילו בריח פיטום מתיר דיעבד אבל לרב מקשה שפיר דנהי דבשניהם כחושים מתיר רב דיעבד מהי"ת יהי' מותר לכתחלה ולא נגזור משום תערובות טעמים היכא דאחד שמן ולמה נקט תנא אפילו גדי וטלה ולא אמר ואפילו שניהם כחושים אסור לכתחלה.

רש"י ד"ה בשר שחוטה וכ"ש כבר כתבנו במה"ק לישב כוונת רש"י בזה ע"ד הפשוט נראה כוונת רש"י מאחר דפליגי ר"ח ור"ח פרק הקומץ רבא אי נבילה בטילה בשחיטה אי לא פירש למ"ד מין במינו לא בטיל ורב ס"ל מין במינו לא בטיל לזה נקט דוקא שחוטה עם שמן דמפטם לי' לנבילה כחושה וחוזר אח"כ לשחוטה כמ"ש רש"י לפנינו כה"ג קאמר רב אף דלא הוה אלא משהו אסור משום דמין במינו לא בטיל אבל נבילה שמינה שנתנה ריח בשחוטה כחושה וא"א ריח לא הוה כ"א משהו ס"ל לרב דנבילה בטילה בשחיטה אמנם כבר ביאר רש"י במנחות שם דהך פלוגתא רק לענין טומאה אתמר אבל לא לענין איסור לזה כתב רש"י דהא דנקט רב נבילה כחושה לרבותא נקטה וכ"ש נבלה שמינה דאוסרת.

ואמנם מה שהאריך רש"י לבאר פירש דמפטמי מהדדי כוונתו ליישב קושית התה"ד שהקשה הלא אין הנאסר יכול לאסור במקום שאין האיסור עצמו יכול לילך שם לזה כתב רש"י דהכא שאני כי אין השחוטה אוסרת כ"א הנבילה לאחר שנתפטמה היא שאוסרת.

גמרא ולוי אמר אפילו שחוטה כחושה ול"ד כחושה שחוטה למה לי להנקט הרי עיקר רבותא דלוי דהנבילה שמינה ונראה דאם גם השחוטה שמינה אפילו שהנבילה ג"כ שמינה וידעינן בבירור דנבילה בשחוטה מ"מ אינו נרגש הריח דתרווייהו ריח בשר ננהו אבל אם השחוטה כחושה ואין בה שום ריח שמנונית אלא ריח שמנונית שהקלט והנביל' הריח זה נרגש בשחוטה סד"א דבריח כהאי מודה לוי דריחא מלתא קמשמע לן דאפילו בכה"ג ס"ל ללוי דריחא לאו מלתא ועד"ז יש ליישב למה זה דנקט הש"ס עבד לוי עובדא בגדי ודבר אחר בקיצור הול"ל עבד לוי עובדא כדעתי' ולמה שכתבנו אתי שפיר דריח דבר אחר הוא ריח הנרגש יותר מריח בשר נבילה ואשמעינן הש"ס דאפילו כהאי גוונא ללוי ריחא לאו מלתא.

והנה פירש רש"י בעובדא דגדי ודבר אחר שכאל' מיירי ר"ל דרק בדיעבד מתיר לוי ומשמע מדברי רש"י מדכתב זה כאן בהאי עובדא דוה דמהאי עובדא גופי' הוכיח רש"י דלוי לא שרי אלא בדיעבד ונראה לבאר ע"ד שכתבנו לפנינו לדקדק אמאי לא קיצר הש"ש וקא אמר עבד לוי עובדא כדעתי' ומשמע לי' לרש"י ז"ל שבא הש"ס לעורר דלוי לא שרי אלא בדיעבד דבשלמא גבי בשר שחוטה עם נבילה דאין ריח נבילה נרגש דתרווייהו ריח בשר י"ל דאפילו לכתחלה שרי לוי אבל בריח דבר אחר שהוא ריח משונה וניכר למה זה נתיר לכתחלה להטעים לישראל ריח דבר אחר אלא ודאי דוקא דיעבד שרי לוי ואולי מהאי טעמא נמי נקט בזה ריש גלותא דהוה תמן עובדא דלא צייתי לדברי רבנן שמיחו בידם.

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים יא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה