ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט
בעז"ה דרוש לשבת שובה פרשת האזינו תרנ"ב.
ילקוט פרשת האזינו:
האזינו השמים, ח"ל משה לישראל, שמא סבורים אתם לברוח מעל כנפי השכינה או לזוז מן הארץ ולא עוד אלא שהשמים כותבים שנאמר "יגלו השמים עינו", ומנין שאף הארץ מודעת ? ת"ל "וארץ מתקוממה לו "עתיד" כנסת ישראל שתעמוד לדין לפני הקב"ה, ואומרת לפניו רבש"ע! איני יודע מי קלקל במי ומי שינה במי ? אם ישראל קלקלו לפני המקום ואם המקום שינה בהם בישראל, כשהוא אומר "ויגידו השמים צדקו" הוה אומר ישראל קלקלו לפני המקום ולא המקום שינה בהם בישראל שנאמר אני ה' לא שניתי" חתם שהמע"ה ספרו קהלת "סוף דבר הכל נשמע, את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם" ואמר כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט על כל נעלם, אם טוב ועם רע" פירוש דבריו אלה, כי יש מחכמי או"ה שהאמינו במציאות הבורא והשגחתו על ברואיו, אבל הסכימו כי אין על האדם רק לכצור האמונה הזאת בלבו ולירא את ה' ולאהבה אותו כאשר יאהב ויירא כל מקבל טובה למטיב לו, אבל מצות מעשיות אינם מן הענין, כי ה' יראה ללבב וזה מתנגד לתוה"ק שצותה עלינו להניח תפילין ולקבוע מזוזה וללבוש ציצית ולישב בסוכה וליטול ד' מינים וכיוצא, וטעם ענין זה, יען גם הגוף קנין ה' בעולמו כי בצלם אלקים עשה השי"ת את האדם, ונאמר "כי הוא עשך ויכונניך" נמלך השי"ת על כל איבריו של אדם על איזה תכונה יבראם ואמר הכ' "גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו" והגוף הנה הוא אחד מפליאות נשגבות הבורא ית' בעולמו כדתנן אדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולם דומות זה לזה והקב"ה ברא כל בני אדם בחותמו של אדה"ר ואין אחד דומה לחבירו, אשר על כן צוה השי"ת גם על הגוף מצות מעשיות להראות כי לא הנשמה לבדה נפחה השי"ת בקרב האדם, כ"א גם הגוף יציר כפיו, ואמנם העושה המצות המעשיות האלה כמצות אנשים מלומדה, ולא יכוין בעשייתן לעבוד באהבה וביראה את קונו לא הועיל במעשיהו יען עד"ז רק הגוף עבד השם והנשמה שהיא עקרת הבית באדם והיא משפעת לו דעה, בינה והשכל, לא השתתפה במעשה עבודת הגוף ואדרבא הנשמה צריכה לעורר הגוף לעבוד במעשים כאלו את השם יתברך והגוף יעשה הכל כאשר תצוה עליו הנשמה וז"ש "סוף דבר הכל נשמע" כי יראת ה' שהוא כח הרוחני היוצא מנשמתינו, צריך להקדים, אבל לא תשמע לדברי הפילוסופים, האומרים דביראה זאת דיו, לא היא כי אם "את מצותיו מצות המעשיות שמור" ופירש הטעם, אם תעבוד השי"ת עד"ז עבד כל האדם הנשמה והגוף את ה' וזה שאמר זכי זה כל האדם ואמר אביא לך ראי' בתורה, כי עבודת הגוף בלא שיתוף הנשמה אינה, שהרי בעונש העבירות הכל תלוי במחשבה שחישב העושה רע, אם מזיד הי' חייב בעונשין ואם בשוגג הי' פטור וא"כ ה"ה במעשה הטוב הכל תלוי בזה, כי השכר הכל לפי היראה והאהבה שהציקה בהאדם בעשותו המצוה, וז"ש "כי את כל מעשה שעושה אם טוב ואם רע האלקים יביא במשפט על כל נעלם המחשבה ואם הנעלם לא הי' משתתף במעשה אין כאן כלום וה"ה במעשה הטוב. ואמנם החילוק בין המעשה למחשב' כי המעש' גלוי לכל המלאכים הממונים על האדם יעידו על מעשיו, ככתוב אם יש עליו מלאך מליץ אחד מאלף להגיד בב"ד של מעלה לאדם ישרו אשר עשה, אבל המחשב" אם הית' טובה או רעה לא יודע כ"א בעדים והתרא' במעש' רע וזולת זה א"א בבי"ד של מטה להעניש, אבל במעשים טובים וכן ברעים בלא התראה אין מי יודע מה הי' בלבינו זולת הבוחן ובודק גנזי נסתרות לבדו, ואם השי"ת לא יעיד לפני בית דינו מה הי' בלב החוטא:
גם בבי"ד של מעלה לא יוכלו לגמור דינו, וזה ענין שאלת כנ"י לולי הי' חטא החוטאים מגיע ח"ו לאל ית' הי' מן הדין שיגיד השי"ת לפני בית דינו הקדוש, ראו מה קלקל בי פלוני, אבל אם רבו פשעיך מה תעשה לו, א"כ הלא אהבה רבה ואהבת עולם אהבת עמך ישראל ועל כל פשעים תכסה אהבה ולמה לו יתברך שמו להגיד על פשעינו את זדון לבינו לחייב אותנו, וז"ש איני יודע מי קלקל במי, אם ח"ו ישראל קלקלו במעשיהם לפניו יתברך וזה אי אפשר וא"כ השי"ת שינה אהבתו לישראל, ולא קיים על כל פשעים תכסה אהבה ? ואמנם באמת הענין העוש' מצוה אחת עומד מהמצו' מלאך מליץ יושר והעובר עבירה אחת עומד מהעביר' זאת משטין א' ותכונת אלו המלאכים לפי המחשבה טובה שהיתה באדם בשעת מעשה הטוב והמלאך רע לפי המחשב' הרע' שהית' באדם בשעת מעש' אם שוגג אם זדון אם מרד, אם שוגג ועל זה אמר דניאל על המלאכים אלף אלפין ישוושוני' שהשי"ת עושה שלוחותי' על ידיהם, ואמנם רבוא רבבן יקומין לא לשמש רק להראות על מעשי יצורי, וע"ז נאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם, כי המליצים טובה מועטים והמשטינים רבו וזה ענין "יגלו שמים עונו" כי בשמים נראה בפועל מה עשו בני אדם בארץ ואם רבו המשטינים הנבראים ממעשים רעים יאמר על המדינה "אם לחרב" ואם המליצים רבו יאמר "לשלום" ועד"ז ובריות בו יפקדו, והנה דברי רז"ל על אנשי דור המבול "האומרים לאל סור ממנו" שהיו אומרים וכי מה יש לו עלינו? הגשמים שמוריד לנו נתקן מעשינו, ומכ"ש בדורינו שנפרצו החכמות על פני תבל, עד שנשמע בימינו מחכם אחד שיודע עשות תחבולה להוריד גשמים בלי עבים ועננים, אבל כ"ז בזמן שעולם כמנהגו נוהג "וכל שתה תחת רגליו" אמר הכתוב, אבל בעת שיגלו השמים עונו והארץ גם היא מתקוממה לו אזי לא יועילו כל החכמות, וזה ענין מדרש הנ"ל, ושמא סבורים אתם לברוח ע"י חכמתכם ובינתכם מעל כנפי השכינה או לזוז מעל הארץ מעל הטבע הנותן לכם בארץ לא יועיל לכם, כי השמים כותבין ככ' השמים יגלו עונו, ועי"ז והארץ מתקוממה לו' לא יועילו לכם חכמתכם.
סיומא דרשו ה' בהמצאו דרשו רבותינו אימת בין ר"ה ליו"כ וישיב אל ה' וגו' עד כי ירבה לסלוח:
ר' סימן בשם ר' זירא, התיר להם הקב"ה סליחה אחת משלו, וזה עשירית האפה (במדרשים אחרים הגירסא תחת התיר וויתר וכ"נ) אחרי שאמר הכתוב על האדם "ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחכנו א"כ מאי מעליותא דהני יוד יומי בין ר"ה ליוה"כ, הענין משל לסוחר גדול שמוכר באשראי שמוכר לסוחרים קטנים ומנהג בין סוחרים הקטנים בעת שיבואו לשלם ההשראה יחסר מממון האשראי סך מה ועלי' יקחו שוב בהקפה ובכל עת שיבואו לשלם לעולם לא ישלמו כל ההקפה ובכל פעם שיעשו ככה ירבה ענין זה להסוחר, אבל יאמר אל לבי, אמתין עד תקופת השנה בעת אעשה חשבון על כל מה שעסקת בשנה הזאת. ויהי ביום החשבון הגדול אם גם חרה להסוחר אשר האיש הזה השאיר מחובותיו עוללות, אבל בחשבו כמה עכ"פ הרויח ע"י מקחי האיש הלזה בשנה הלזאת העביר את המדה וא"ל אעפ"י שנשאר לי עליך סכום חשוב משנה העוברות, בא וקנה שוב בשנה החדשה והחוב הישן תשלם לי לאט לאט, וכן הענין מדי בקר ובקר פוקד הפוקד יצורי קדם מה עשה כל איש ואיש מבקר עד בקר ובעוה"ר מדי יום ימצא כי לא עשינו המוטל עלינו כראוי ומדי יום נותרנו חייבים לבוראינו יתברך, אבל בבא יום ר"ה יספרון וחשבון מעשינו מכל השנה יבוקר פותחין בזכות תחלה ויבאו לחשבון המע"ט שנעשו בשנה הזאת וישמח הבורא יתברך במע"ט האלו ואם גם בעוה"ר גם חשבון המעשים רעים יעלו על מאזנים בבא החוטא ומתודה ומקבל עליו שלא יעשה עוד ימצא לו השי"ת לבטוח בו שישוב בתשובה יען הרחמים כבר גברו ע"י חשבון המע"ט. ואמר "יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו הרשע לרשע ביתו נהיתה אצלו עד"ז מיד כאשר ייסדה יכין לו דרך עליו יהי' מתוקנים הליכות ביתו כך וכך חדרים, בכל חדר כסא ושלחן וספסל ומוטות מהודרות ככל הצורך וכן שאר כלי אכילה ושתייה מזוככות ויקרות ועריכות יהי' כלאחד השרים וכאשר לא ימצא כדי מחסורו בחול יחפש אחריו אף בשבת ויו"ט ואם לא ימצא לו דרך הצדק יהי' בדרך העול שערי גזל ואונא' שערי רבית פתוחים לפניו עד שנעש' רשע גמור ועדיין יכה לבו עליו, וברבות הימים יתחבר לאיש און, הוא האפיקורס האומר לית דין ולית דיין ואזי יתנחם על מעט הטוב אשר חשב לפעם ועשה אחרי כי נחקקות הדעות הנפסדות והמקולקלות אסר ילמדנו הבער הוא האפיקורס בלבו. ולזה אמר ישעי' הנביא, אם יבא רשע כזה לשוב צריך לעזוב שני דברים, הראשון דרכו הרע אשר רגיל בו "וזה יעזב רשע דרכו" והשני מחשבות איש און שנחקקו על לבו ואח"כ "וישיב אל ה' וירחמהו" ואחרי כי החטאים נחלקו לב' ענינים, המעשים אשר עשה החוטא המה חטאת הגוף, ואמנם מחשבות הרעות המה חטאי הנפש, והנה המחשבות הרעות אחרי שהסירם מלבו יש להם מחילה אבל מעשי הגוף הלא צריכים קרבן. והנה השי"ת צוה כי אין עולה בלא מנחה והעולה כולה כליל, לכפר על הרהורי הנפש שלא ישאר בלבו שום הרהור מינות ועל הגוף שהוא כעפר לכל עשירית האפה, ואם ישוב האדם ויעזב הרהורי עבירה והשי"ת המבין מחשבתו האמיתית שלא נשאר חטאת נפש בקרבו יוותר לו על עשירית האיפ' וירב' לסלוח, וזה מאמרם וויתר לו השי"ת סליחה א' משלו והיינו עשירית האיפה.