ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט
בעז"ה מילי דאגדתא לפני תקיעת שופר ר"ה תרנ"ג.
פ"ק דר"ה אמר הקב"ה, אמרו לפני מלכיות זכרונות ושופרות בר"ה, מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר. אמר דוד המלך ע"ה "הרנינו לאלקים עזינו, הריעו לאלקי יעקב, שאו זמרה ותנו תוף, כנור נעים עם נבל, תקעו בחדש שופר, בכסא ליום חגינו, כי חק לישראל הוא, משפט לאלקי יעקב, עדות ביהוסף שמו, בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע" הענין כי יום ר"ה הזה הוא מעצמו חג גדול כי בו המליך אדם הראשון להקב"ה ואמר "ה' מלך גאות לבש" וקבע השם ב"ה יום זה ליום גנוסיא של מלכותו, ומטעם זה הוא יום שמחה, וכן אמר עזרא לעדת ישראל "אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו" וסיים ועתה אל תעצבו אף כי היום יום הדין, כי חדות ה' מה שאתם שמחים עם חג לה' היא מעזכם ביום הדין הזה. ועל יום זה אמר דוד המלך ע"ה "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה" שיהיו שמחים אף שהם רועדים מאימת הדין. והנה הבוטח בה' במשך ימי השנה ומשמר כהלכה שבת ויו"ט ולא יאמר, הרי שבותה גורמת לי הפסד וכן בעניני מו"מ לא יעשה עול, עליו אנו אומרים התם ומתמם עם תמימים, ואיש כזה ישכון ביום הזה בטח ונכון כי ה' יתברך יוציא לאור משפטו. אבל ההולך במנסך ימי השנה בעקבה וערמה וחסר בטחון כזה יירא ויפחד מיום הזה, וע"ז תקנו לנו בתפלת מוסף כי זכר כל היצור לפניך בא, מעשה איש ופקודתו, ר"ל הדרך שיפקוד להלוך בו ועלילות מצעדי גבר, אם בצדק ואם בעול, מחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש, מה שהביא לאיש למעלליו ע"ד משארז"ל הרהורי עבירה קשין מעבירה, ופירש הבעל עיקרים, כי העבירה יש בהם קלות וחמורות, אבל ההרהורים שמסיתים את האדם לעבור עבירה, המה אחד משלש, או שאינו מאמין שצוה ה' על ככה והוא המגדף שנאמר עליו את דבר ה' בזה שאומר סכלות כזאת לא צוה השם ועי"ז מגדף השם אשר צוה על ככה, או שאומר אין ה' רואה אותו, כמאמר הרשע תהלים י' הסתיר פניו בל ראה לנצח או שאומר שה' רואה. ואעפי"כ מורד בו, ושלשתן כפירה באמונה, וסיים בתפלת מוסף שם אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ נגד יצרו רק בך הוא בוטח. ומעתה זה כוונת הכתוב, מי שה' עזו בכל עת, לאיש כזה ר"ה יום חדוה הוא לו, וזה שאמר, הרנינו, זמרו לאלקי מעוזינו שהיא תמיד מעוזינו, אבל הרימו קול תרועה, קול שבר ויללה לאלקי יעקב, למי שהולך בכל השנה בעקבה ובערמה וכהיום בר"ה יצעק בקול גדול ונעצב, מי יעני ומי יעשר מי ישפל ומי ירום, לזה יש להריע ולהתחרט על מחשבתו ועל דרכו של כל השנה. ואמר מטעם זה, אף כי בשאר ר"ח כתיב "וביום שמחתכם ומועדיכם ובראשי חדשיכם תתקעו בחצוצרות, ובכל אלו היו כנור ותוף אבל בר"ח הזה "שאו זמרה" פי' הבעל עקידה שישאו הזמרה ולצד ותנו לצד, וכנור נעים עם נבל"' ואח"כ ביאר באיזה ר"ח מדבר בחודש שצוה הקב"ה לתקוע בשופר, וכתיב היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו ועי"ז שצוה השי"ת לתקוע בשופר נתכסה ונעלם יום החג וזה "בכסא ליום חגינו" אף שהוא יום חג אבל לא נצטוינו לשמוח בו כמו בשאר חגים, וביאר הענין, באמת לישראל שהוא ישר עם אל אנשים כאלו לא יצטרכו לשופר לעורר אותם ואצלם הוא תקיעת שופר חג, אבל יום משפט הוא לאלקי יעקב למי שבכל השנה בעקבה ובערונה יתהלך אנשים כאלו צריכים השופר למען יעזבו דרכם אשר לא טובה, ואמר ראה כמה הבטחון ולהיפך חוסר הבטחון גורם! כי ע"י שאמר יוסף לשר המשקים "כי אם זכרתני אתך" אמר הכתוב "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו" ונשאר בבית הסוהר עוד שנתים ימים ובמשך הזמן ההוא הבין יוסף כי נתקיים בו הכתוב שקראו עליו חכז"ל "ארור הגבר אשר יבטח באדם ומה' יסיר לבו" ובהגיע יום הקדוש הזה שב אל ה' בכל לבו ובכל נפשו ושלח השם יתברך גבריאל המלאך אליו לבית הסהר ולמד עמו בלילה כל הלשונות למען יוכל ללבוש בגדי מלכות במצרים וכאשר לא היה יוכל לתפוס כל זאת בזכרונו הוסיף לו גבריאל אות אחת על שמו וזה פירש הפסיק לד' רז"ל עדות על מה שאמרנו עד הנה, כי ההילוך בעקבה בלי בטחון שנוי בעיני ה' וכאשר בה' בכל לבבו יבטח ברגע יעשה עמו נסים ועל כל זה עדות ביהוסף שמו מה הה' שנתוסף לו גרם "בצאתו על ארץ מצרים" שלבש בגדי מלכות "שפת לא ידעתי אשמע" הבנתי מעתה, ואחרי כל זה נתבאר המאמר, אמר הקב"ה אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות, מלכיות שתשמחו ביום זה יען הוא יום שהמליכני אדה"ר, ואמר ה' מלך וגו' וגם אתם תמליכוני עליכם, זכרונות כדי שתעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה ע"י השופר המעורר אתכם לשוב אלי בכל לבבכם ובכל נפשכם.