ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט
בעז"ה דרוש לפרשת ראה.
ברבות ר"פ זו מה כתיב למעלה מן הענין כי אם שמור תשמרו את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה לאהבה את ה' אלקיכם וללכת בכל דרכיו ולדבקה בו כי אם שמר תשמרון אור בר קפרא הנפש והתורה נמשלו לנר הנפש דכתיב נר ה' נשמת אדם והתור' דכתיב כי נר מצוה ותורה, אמר הקב"ה לאדם הזה נרי בידך ונרך בידי נרי בידך זו התורה ונרך בידי זו הנפש אם שמרת את נרי אני משמר את כרך ואם כבית את כרי אני מכבה את כרך מנין דכתיב רק השמר לך ושמור נפשך מאוד הוה כי אם שמר תשמרון, ד"א אר"ש משל למה הדבר דומה לשני בני אדם אחד הי' לו כרם בגליל פירוש ודר ביהוד' ואחד הי' לו כרם ביהוד' ודר בגליל אמר זה שביהוד' לזה שבגליל שמר לי כרמי שבגליל ואני אשמור לך כרמך שביהודה כך אמר הקב"ה תורתי בידך ונפשך בידי אם שמרת את שלי אני אשמור שלך הוה אם שמר תשמרון אמר ישעי' פ' ע"ב כה אמר ה' בורא שמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאי' נותן נשמה לעם עלי' ורוח להולכים בה נראה לפרש מאחר דגלה לנו השי"ת ביצירת האדם ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חי' קשה לשכל האנושי להשיג מאין בא התחברות הנפש האלקי כמאמר המדרש המנפח משל מי הוא מנפח לא משל עצמו הוא מנפח ובא שהמעה"ש והסביר לנו הנפח הזה ואמר נר ה' נשמת אדם ר"ל זהר אלקי הוא הנשמה בקרבינו ואין חילוק בין האדם החי והמת כי אם בעודו בחיים פניו מאירים ובמיתתו כ' משנה פניו וישלחוהו וכיון שגוף האדם עפר מן האדמה מה התחברות שייך בין חלק אלקי לעפר מן האדמה וביאר לנו זה היטב החסיד בספר חובת הלבבות כי האדם נברא ע"ד זה אחרי כי הדם הוא הנפש כמו שכתב כי נפש כל בשר דמנו בנפשו הוא והדם הזה ע"י שהוא מרתיח בכל עת וע"י רתיחה זאת הדם מתמעט בכל עת צריך האדם לקבץ אל קרבו המאכלים אשר הכין השי"ת לצרכו והמאכלים אחרי שנטחנו בקיבה יהפכו ע"י הכבד לדם ויושלם בכל עת הדם שנחסר ע"י רתיחה זאת אמנם מרתיחת הדם יעלו אדים דקים דרך חוט השדרה על המוח והאדים האלו אין בהם רק רוחניות כמות האדים העולים ביורה שמבשלים בו יין שרף שהם דקים ורוחניים והמה המה אשר תתחבר עמהם הנפש האלקי וההתחברות תהי' לפי יקרותם ולזה כתב הרמב"ם אין השכל צלול אצל אוכלי המאכלים הגסים כאשר הוא צלול לאוכלי מאכלים דקים והמה נקראים רוח וכל זמן שיתקיים ההתחברות הלז הנפש והרוח המה בשיתוף וע"ז אמר הכתוב אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש כי בבע"ח הנפש עצמה תחיה אותה ובבני איש ע"י השיתוף וביאר החובת הלבבות בזה מאמר שלמה המלך ע"ה בקהלת בעת פרידת הנפש מהגוף בתחלה ירתק חבל הכסף הוא הרוח המשתף הנפש עם הגוף כי נפסקו האדים מלעלות ואח"ז תרוץ גולת הזהב המשיל הרוח בכסף והנפש בזהב וממילא תשבר הגוף הנמשל לכד של חרס על המבוע וישוב העפר על הארץ כשהי' וזה ענין מאמר הכתוב ולא תשקצו את נפשותיכם בכל הרמש הרומש על הארץ כי האדים מדברים אשר המה שקץ לנפש ולזה אמר הכתוב ולא תטמאו בהם ונטמאתם בם כתב רש"י חסר א' כתיב שהדברים האלה מטמטמים את הנפש וזה שאמר ישעי' כה אמר ה' בורא שמים ונטיהם ר"ל בנוטי' המלאכים המנהיגים כל הככבים והמזלות ורוקע ר"ל יוסד הארץ וצאצאי' נותן מן השמים נשמה לעם לבני אדם עלי' על הארץ ואמר ורוח המחבר הנשמה עם הגוף ורוח זה להולכים בה בארץ כי מצאצאי' הארץ יתהוה הרוח ומעתה ענין טהרת הנשמה בידינו לפי טהרת המאכלים אשר יקרא מהם הרוח וטהרה זו צריכה להיות ע"י המצווה עלינו בתוה"ק ואם אנו משמרים התורה שהיא נר ה' השי"ת ישפיע לנשמותינו שפע חכמה ותבונה וישמור השיתוף בין הרוח לנשמה ויתקיים מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד והיינו אם תשמור נרי אני אשמור נרך ואם ח"ו אנו סרים מדרך התורה יתקיים בנו לא ידון רוחי באדם לעולם לא יועיל הרוח הזה לשתוף הנשמה עם הגוף יען גם הרוח בשגם הוא גם כן בשר ואין הגון לשיתוף זה וזה שהתחיל בפ' לפנינו אחר אם שמור תשמרו ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה בידינו לקלל ולברך וביאר הקללה מעצמה אם לא תשמעו אם נסור מדרך התורה והברכה תהי' אם תשמעו כי עי"ז תאיר נשמת ה' בקרבינו.
סיומא לדוד ה' אורי וישעי עד לחזות בנועם ה' וגו' ובשוח"ט אורי בר"ה וישעי ביוה"כ מכאן ואילך אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי כתב הרמב"ן פרשת אמור דבכל ימים טובים כתיב בתחלת הפרשה אחרי שכתב וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וגו' משא"כ ביוה"כ כתיב אחרי וידבר ה' אל משה לאמור אך בעשור לחדש הזה יום הכפורים הוא וכתב הרמב"ן ע"ז דהפסוק בא לבאר ענין התרועה בר"ה וביאר הכתוב דמלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא ומה מלכותא דארעא כשיש על האדם משפט קשה מבית המשפט שולחין הזמנה ליום הנקבע על עסק משפט כמה ימים קודם למען יערוך לו דין וטענה להציג נפשו כן עשה השם יתברך ויתעלה ביום הדין הגדול ולא המתין עד יום בואו כ"א צוה להריע בשופר בר"ה עשרת ימים קודם למען כל איש ישראלי יחשוב עם נפשו ויעזוב דרכו הרעה אשר הלך בה בשנה העברה ויקיים בנפשו לפני ה' תטהרו ופירשו רז"ל זה על הוידוי עיוה"כ טרם ישב השי"ת על כסא הדין וזה שאמר הכתוב אודיע לך ענין התרועה באחד לחודש יען בעשור לחודש וזה מרומז בתיבת אך ונראה דזה רמז דוד המלך ע"ה במזמור פ"ט שאמר אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון כוונתו יודעי תרועה המבינים ענין התרועה בר"ה ועי"ז ה' באור פניך במה שהארת להם מה לעשות מכח התרועה יהלכון וייטיבו דרכם קודם יוה"כ כמ"ש הרמב"ם בהל' תשובה שנהגו כל ישראל להתנהג בחסידות לפנים משורת הדין הצדקה ומע"ט בעשרת ימים ואחרי שאמר השי"ת בשה"ש ע"י שלהנמוע"ה פתחי לי אחותי וביארו רז"ל פתחו לי כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתח' של אולם וע"ז אנו מתפללים ותשובה גם אנחנו עושים אבל אתה יתברך החזירנו בתשובה שלימה לפניך ובעת שאנחנו זוכים לעשות תשובה שלימה אם תחנה עלי מחנה של מקטריגים ודאי לא יירא לבי כי ביוה"כ אין לשטן רשות להסטין כמו שדרשו רז"ל מפסוק יגער ה' בך השטן לכך כתיב השטן בגימטריא שס"ד כי יותר משס"ד יום אין לו רשות להסטין כי יום שס"ה הוא יום הכיפורים אין לו רשות להסטין וכן אנו אומרים בכל נדרי הס קטיגור וקח סניגר מקומו וע"כ אפילו תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח ומאי בזאת וביאר אומר הכתוב טוב ה' לקויו לנפש תדרשנו ודרשו רבותינו במ' איכה טוב ה' לקויו יכל לכל ת"ל לנפש תדרשנו הכוונה אם האדם בוטח בה' שימלא לו כל משאלותיו בעניני העוה"ז הוא בטחון שוא אבל אם יבטח רק בצרכי נפשו בטחונו יתקיים והיינו לנפש תדרשנו אבל לצורך הנפש ג"כ אנו צריכין שלוה והשקט כי דאגת העולם יטרדונו ממלאות בשלימות לצרכי הנפש וזה שאמר דוד המלך עליו השלום הוה יודע אשר גם בעת תקום אלי מלחמה בזאת אני בוטח יען איננו מתאוה לשלוה והשקט לחיות חיים נעימים כ"א אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש ומה היא ה' נגדך כל תאותי כן רצוני אינו כ"א שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו וא"כ כל תקותי רק לעשות רצונו יתברך וכיון שאצלי לנפש תדרשנו יתקיים כי טוב ה' לקויו ובזאת אני בוטח כן יסיר מישראל כל דאגה למען לישב בשלוה בבית ה' ולבקר בהיכלו אמן כן יהי רצון.
בעז"ה חידושי אגדה לסיומא דמסכת ברכות ש"ק פרשת נח תרנ"ד לפ"ק.
שלהי מכלתין עת לעשות לה' הפרו תורתך ר' נתן אומר הפרו תורתך עת לעשות לה'. נרא' לפרש דבריש מכלתין תנן בשעה שכהנים נכנסים לאכול בתרומתן ומקש' הש"ס כהנים מאימת קאכלי בתרומה משעת צאת הככבים ליתני משעת צאת הככבים ומשני מלתא אגב ארחי' קמ"ל והקש' בתוס' הא כבר תנן לה במסכת יבמות בהדיא הערב שמשו אוכל בתרומה נרא' לפרש התנא רמז לן בזה ענין אחר דאמרינן במסכת חולין בפרק הזרוע על האי קרא דכתיב בעזרא לתת מנת לכהנים הלוים למען יחזקו בתורת ה' כהן המחזיק בתורת ה' יש לו מנת שאינו מחזיק בתורת ה' אין לו מנת והיינו אין נותנין מתנות כהונה אלא לכהן חבר ועדיין צריך לבאר לשון יחזקו, אמנם הענין התורה גזרה על הכהנים הלוים חלק ונחלה לא יהי' לו בקרב אחיו ה' הוא נחלתו הכוונה ע"ד שאמר הכתוב בפרשת הברכה יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ולכך לא ניתן להם חלק ונחלה למען יתאמצו להורות משפטי ה' ותורתו לישראל וגלל כן כל ישראל מצווין לתת להם מתנותיהם וזה ענין יחזקו בתורת ה' לאו שישבו בד בבד ויעסקו בתורה כי אם יעמדו על המשמר לחזק התורה בישראל ואם עושין כן יש להם מנת ראוין לקבל מתנותיהן ואם לאו אין להם מנת אינם ראוין לכך והנה בספר דניאל בסופו פסוק ומצדיקי הרבים כככבים לעולם ועד הכוונ' כי הרוצ' להצדיק רבים אם גם ירא' אשר בכל מאמצי כחו אינו משיג להוציא מחשבתו אל הפועל אשר שומרי דבריו ישמרו פקודתו בכל זאת לא יסוג אחור ויעמוד על משמרתו כי אם גם לא הביא שומעיו אל השלימות האמתי כרצונו אי אפשר שלא עשו דבריו רושם בלב שומעיו כי דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל לב והצלה פורתא עכ"פ הוה אבל באין חזון יפרע עם והנה השי"ת ברא להאיר גם הלילה הירח אבל מאחר שהירח פוחת והולך מימי חדש בחדשו ופעמים יהי' חושך בתחלת הלילה ופעמים בסוף הלילה, לזאת ברא ג"כ הככבים המאירים לעולם ועד בשוה ואף כי אורם מול מאור הירח כלא נחשב ישמחו בו עוברי דרכים בהארה זו המועטת כן צריך להיות בהמצדיקי הרבים אם גם לא ישפיע אור כהירח שאורו בהיר כככבים עכ"פ יגהו אורם וזה כוונת הכתוב ומצדיקי הרבים כככבים לעולם ועד להיות בענינם מסתפקים במועט ועד"ז רמז לן תנא דידן כהנים מאימת קאכלי בתרומה ר"ל מאימתי ראוין לקבל תרומה אם הם המצדיקי הרבים שהם כככבים לעולם ועד והיינו דתנן בתרומתן ר"ל התרומה הראוי' להן אם יחזקו בתורת ה' והנה אמרו בפרק החליל היצה"ר מתגרה בת"ח ביותר כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו הכוונה כי היצה"ר משתדל בכל כחו למנוע הת"ח שישתדלו להחזיק תורה בישראל וע"י מה שיאמר להם ראה אם אתה יושב לבדך ועוסק בתורה עד היכן יגיע חכמתך בתורתך, אבל אם תשתדל לפקוח עיניך על המון העם כמה אתה מפסיד עי"ז בהשגת חכמתך אבל פיתוי היצה"ר הוא שוא ותועה וכמ"ש החובה"ל במשל שהביא לשני סוחרים שבאו לשוק למכור סחורתן האחד עינו רעה בשל אחרים ומוכר רק ביוקר כדי שירויח בסחורתו מחצ' על מחצה והשני המבין כי ע"י היוקר יסוגו הקונים אחור ולא יקנו מוכר סחורתו בעשרה למאה ובחזרתם לביתם מן השוק יתברר כי הריוח שירויח השני הוא כפלי כפלים ממה שהרויח הראשון כי כנגד קונה אחד שקנה מן הראשון היו מאה קונים שקנו מהשני וכן הוא הענין אצל הת"ח, הת"ח השומע לעצת היצה"ר הנ"ל ולא ישתדל לטובת הכלל אם גם הרויח הרבה לעצמו אבל מה אנו מה חיינו אך הבל כל אדם סלה מה כחינו ומה גבורתנו משא"כ המזכה רבים שיש לו חלק בכל מה שפעל אצל הרבים אם מעט אם הרבה יזכה לעשר ידות יותר מהת"ח היושב בד בבד וזה כוונת ר' נתן כי האי קרא עת לעשות לה' הפרו תורתך מסיפא לרישא מדרש וכוונתו על הא דתנן בריש מכלתין כהנים אימת קאכלי בתרומה משעת צאת הככבים דהיינו אם הם ממצדיקי הרבים וכמ"ש וע"ז קאמר שלא יתפת' מיצה"ר כי ע"י הצדקת הרבים יפסידו בחכמת תורתם כ"א יאמרו הפרו תורתך אתה צריך להפר תורתך ולהפסיד בחכמתך משום עת לעשות לה' ועיין בענין זה הקדמת ספר חתם סופר חלק יו"ד הנקרא פתוחי חותם ותשבע בצחצחות נפשך.
גמרא שלהי מכלתין אמר לוי בר חייא היוצא מביהכנ"ס ונכנס לביהמ"ד ועוסק בתורה זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון אר"ח בר אשי אמר רב צדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב ועיין רש"י ונרא' לבאר ענין התפלה בבית הכנסת מלבד שהיא סבה להתקבל תפלתו כמו שלמדו רז"ל מן הפסוק הן אל כביר לא ימאס יש בה עוד תועלת אחרת כי אם האדם התפלל לבדו בביתו אין תפלתו אלא לצרכי עצמו על מחסוריו אשר יפגעוהו לא כן המתפלל בביהכנ"ס ויתבונן באחיו בני ישראל הנמצאים עמו ויראה מחסורי איש ואיש אחד מחוסר פרנס' והשני מחוסר בריאת הגוף וכיו"ב והמקיים מצ"ע ואהבת לרעך כמוך קודם התפלה כמ"ש המחצית השקל אשר קודם התפלה חייב כל איש ישראלי לומר הריני מקבל עלי לאהוב כל אחד ואחד מישראל כמוני, מתוך זה מתפלל על כל חביריו ועי"ז יתקיים בו כל המתפלל בעד חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה ולמדו כן מאברהם ואבימלך וע"כ למד דוד המלך עליו השלום מאחיתופל שני דברים הא' אשר יחדיו נמתיק סוד שלא יעסוק בתור' בד בבד כי עי"ז דעתו של אדם מתנופשת כמ"ש חרב אל הבדים ונואלו, והשני בבית אלקים נהלך ברגש, שיתפלל ברבים ולא ביחידות, אבל ענין זה הי' די אם הת"ח יתפללו בבית מדרשם כי גם שם ימצאו אצל חבריהם כמה ומחסורים לכל אחד ואחד אבל אמרו רז"ל לבעי רחמי ואתכלי' על עלי' התלמדי חכמים צריכים להתפלל על מחזיקי התורה אשר נמשלו לעלים ולתכלית זה נבחרו הביהכנ"ס למען יודע להת"ח צערן של צבור, ואמנם אחר התפלה בבית הכנסת צריך הת"ח להשתדל לו תקוה שתתקבל תפלתו והדרך לזה היא כמ"ש דוד המע"ש בפתיחת ספרו כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והי' כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו, דהיינו פירי התורה והחכמ' יתן בעתו לא כאותם שנאמר עליהם כי רבים חללים הפילה, ודרשו רז"ל זה תלמוד שלא הגיע להורא' ומורה ולזה אמר יתן בעתו ואמר ועליהו לא יבול ופירשו בתנא דבי אלי' עליהו אלו בעלי אמונה ר"ל המון העם אשר לא חכמו בתורה אבל הם עלים המגינים הלומדים וההוגים בתוה"ק ולזה אמר לוי שאחר שהתפללו הת"ח בבית הכנסת ותפללו בעד הצבור יכנסו לבית המדרש ואמנם המקיים בביה"מ ובתורתו יהג' יומם ולילה ופרנסתו מקופחת ע"כ עוסק בתורה מתוך הדחק ואמרו רז"ל כל העוסק בתורה מתוך הדחק תפלתו נשמעת שנאמר ונתן לך לחם צר ומים לחץ וכתיב בתרי' חנון יחנך לקול זעקך וזה שאמר לוי כשם שע"י הכנסתו מביהכנ"ס לביהמ"ד גרם שאין תפלתו חוזרות ריקם כך אחר שקבע עצמו לביהמ"ד וחי' חיי צער אם יכנס לביהכנ"ס שוב תפלתו נשמעת כדכתיב חנון יחנך לקול זעקך. ועל זה קאמר ר' חייא בר אשי לא די אשר הת"ח בעוה"ז ישתדלו לטובת אחיהם בני ישראל גם כשיגיע לעוה"ב עומדים ומתפללים, ועומדים ומתפללים בעד טובת אחיהם בנ"י כמו שמצינו אצל חטא העגל שאמר משה זכור לעבדיך אברהם יצחק ויעקב וכלב השתטח על קברי אבות שינצל מעצת מרגלים וזה שאמר ת"ח אפילו לעוה"ב אין להם מנוחה וסיים הש"ס שם אמר ר"א אמר ר"ח תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך אל תקרא בניך אלא בוניך הכוונה כי ע"י שהת"ח משתדלים אל הבורא ית"ש שישפיע טובה על ישראל הקב"ה שומע תפלתן כבן המתחטא לפני אביו כמו שאמר שמעון בן שטח על חוני המעגל עי"ז הם מרבים שלום בעולם כי סבת המחלוקת היא עין ברי' צרה בחברתה, וזה בא מחמת צמצום הפרנסה אבל אם הקב"ה שומע תפלתן של הת"ח השלום מתרבה אמנם זה בתנאי אם תורתן של ת"ח לעשות נ"ר ליוצרם וזה שאמר וכל בניך לימודי ה' שעוסקין בתורה לשמה אז ורב שלום בניך אל תקרא בניך אלא בוניך הכוונה בבוכיך על מחזיקי התור' העומדים לימין הת"ח כי אם אין קמח אין תורה ואמר יהי שלום בחילך אם בחילך היינו בין הת"ח שכולם מתכוונים לעסוק בתורה לשמה, אז יהי' שלוה גם בארמנותיך ר"ל בחרוונותיך של העוסקים בישובו של עולם וסיים בהאי קרא לבאר כוונתו ה' עוז לעמו יתן אם השי"ת יתן עוז לעמו שיהיה לכל ישראל פרנסה בשפע ולא תהיה פרנסתם מצומצמות אזי ה' יברך את עמו בשלום.
סוף הספר