ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט
בראשית רבה
פרשה זו מה כתיב למעלה מענין ואלה המלכים אמר ר' לוי משל לנפח שהי' פתוח באמצע פלטיא ובנו זהבי פתוח כנגדו וראה חבילות של קוצים נכנסו למדינה, אמר אנה יכנסנו כל החבילות אמר לו פיקח אחד מאלו אתה מתיירא גץ אחד יוצא משלך וגץ אחד משל בנך ואתה שורפם כך כיון שראה אבינו יעקב עשיו ואלופיו מתיירא א"ל הקב"ה מאלו אתה מתיירא גץ אחד משלך וגץ אחד משל בנך ואתם שורפים אותם כדכתיב והי' בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וגו'. נראה לבאר בנבאר תחלה מאמר אחד ברב' פרשת בראשית בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם כלל גדול בתורה ר' עקיבא אמר ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה והענין עד"ז הנה תכלית יצירת האדם בעולם הוא למען נסות הנפש האלקי אם גם בעת תשכון בבית חומר תשאר אלקותה ולא תשתנה ואזי היא כדאי לישב עולמי עד בגן אלקים בין העומדים ואמנם הדרך אשר בו יתכן לאדם לעמוד על משמרתו בעולם הזה הוא על ב' פנים, הא' מלמעלה למטה, והשני מלמטה למעלה, כאשר נבאר, ואולי אל ענין זה כיוון שלמה ע"ה בשיר השירים בשנותו שבח האומה הישראלית בראשונה שבחה מלמעלה למטה ובפעם השנית מלמטה למעלה והענין כי אם האדם ישים תמיד לנגד עיניו אשר שכלו ותבונת רוחו אשר בקרבו לא מן האדמה לוקחו כ"א חלק אלקי ממעל המה, הלא יבין וידע כי רוחו הלזה לא יתענג ולא ימצא נחת בתענוגי העוה"ז ככה אך גופו הבשרי הוא אשר יתענג בזה ואמנם רוחו אל אלקיו ידרוש ואך בחוקיו ובמשפטיו ימצא מנוח ולזה בשומו כזאת אל לבו ספר תולדות אשר ביום ברוא אלקים אותו ובדמות אלקים עשה אותו הלא זה לבד יורהו לחקור ולבוא עד תורת ה' כאשר אמרנו ואמנם בחינה זו כבר הועמדה על מסורת התורה ואשר באמתות התורה יסתפק לא יספוק לו זה הדרך לבוא אל נקודת האמת אשר ע"כ בחר ר' עקיבא [הלא הוא אשר בארבעים שנה לימי חייו עוד לא זרח עליו אור התורה] בדרך אחר אשר הביאו אל השלימות והוא הדרך מלמטה למעלה וזה ע"ד שאמר שלמה ע"ה מכל משמר נצור לבך הענין כי כל זמן אשר לב האדם נכון בקרבו ולא נלכד ברשת העול והחמס כ"א יתהלך בישרו אזי זה לבד יורה על אשר עדין נפשו בקרבו על מתכנתה כי אך הוא לבד אשר תצוה עליו לסור מדרך הרע והוא בגלל יראת השם אשר נקשר עמו כענין שאמר שלמה "יראת ה' שנאות רע" הכוונה כי שנאת רע בעצמו הוא יראת ה' אשר ע"כ זמן שאדם הולך בדרך הישר ויאהב משפט וצדקה אזי נפשו השלימה אשר בקרבו מעצמה תדרוש אל אלוה ואמנם במה ידע האדם אם זך וישר פעלו הלא גם העושה עול יאמין כי דרך דרך ישר כמו שאמר שלמה ע"ה יש דרך ישר $ציור בספר$ לפני איש ואחריתו דרכי מות אמנם כור הבחינה ע"ז יהי' אם האדם בכל מפעליו בחן אם איש אחר יפעל כמו אלה אשר הוא עושה עתה אם ינעם לו אזי הוא דרך טוב ובהפכו דרך רע וז"ש ר' עקיבא ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה הכוונה אשר כל זמן שלא יפעל האדם פעולה לאחרים אשר לא תנעם אליו ונמצא זה הולך בתוותר וישרתו אזי מעצמו ידרוש לתורת אלקיו וזה הי' ג"כ כוונת הלל במסכת שבת באומרו לאותו הנכרי אשר בא להתגייר ע"מ שילמוד עמו התורה כולה על רגל אחד ר"ל שיעמוד באמונתו ומצבו ולא יהי' הפכפך בתורתו א"ל הלל דעלך סני לחברך לא תעביד ואידך פירושא זיל וגמור הכוונה ג"כ אם רק תהי' ישר לב אזי מעצמך תדרוש אחרי תורת אלקים כאשר ידרוש הגוף הבריא אחרי לחם חקו אף כי החולה ימאס בו כן הדבר אם הנפש בריאה תדרוש אחרי שלימותה, והנה כ"ז אשר האדם אוהב משפט וצדק יכסהו השם במיני נסיונות ואמנם האוהב חמס אשר כבר נפשו נשחתה למה זה עוד מכסהו יוצרו ואם נראה אשר חובל רשע ומכת רע חלקו אל נחשוב כי זה נסיון מאת הבורא, כי אם גמול ידיו יעשה לו כמו שאמר ישעי' אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו, וזה ענין מאמר דוד ע"ה, ה' צדיק יבחן, רשע ואוהב חמס שנאה נפשו, כי כבר נפשו נשחתה ואמר וימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות, אמר אם ימכור עליהם רע אין זה מדרך הבחינה כי אם מכת כוסם כמו שאמרנו וע"ז אמר כי צדיק ה' ר"ל עיקר האלקית הוא מדת הצדק באשר צדקות אהב כל אשר יאהב צדקות ישר יחזו פנימו, הדרך נכון לו לחזות בנועם ה'. והנה אבינו יעקב עמד בנסיון יותר מכל המנסים, ואמנם עתה בראותו גודל הצלחת עשו ומשפחתו דאג אודות בניו אולי יתפתו ע"י הצלחת הרשעים לסור מדרך הטוב וזה ענין שהי' ירא מעשו ואלופיו, ואמנם השם סיבב גדולת יוסף אשר אך עמדו בצדקתו הביאו לגדולה זאת למען אם יאמר יעקב כי אך הולך בתום ילך בטח ישמעו אליו בניו ולא יתקנאו בעשו ואלופיו, והנה האש הוא ענין התוכחה, אשר תבעיר כמו אש בראש המוכיח בהתוכחו עם שומעי תוכחתו, ולהבה היא משל ההצלחה, אשר תעלה את האדם כמו הלהבה מאליה עלי במתי גבוה, ולזה אמר הכתוב "והי' בית יעקב אש" אם בית יעקב יתן תוכחתו בדברים כענין שנאמר הלא כה דברי כאש ורבית יוסף להבה" דהיינו בהצלחה, אזי "בית עשו לקש" ולא יתקנאו בגדולתו ולזה המשילו רבותינו ז"ל יעקב לנפח אשר דבריו כפטיש יפוצץ סלע ויוסף לזהבי אשר יצבור כסף וזהב ומובנים דבריהם ז"ל.
רבה פ' נשא על פסוק ביום השביעי נשיא לבני אפרים, מי הקדימני ואשלם מדבר ביוסף שהוא הקדים ושומר את השבת עד שלא נתנה וטבוח טבח והכן אמר ר' יוחנן ע"ש הי' ואין והכן אלא לשבת, אמר הקב"ה אתה שמרת את השבת עד שלא נתנה תורה חייך שאני משלם לבן בנך שיהא מקריב קרבנו בשבת מה שאין יחיד מקריב ועלי לקבל קרבנו ברצון שכן אמר בענין ביום השביעי נשיא לבני אפרים. נראה לבאר הנה ענין הקרבנות אף כי הוא מחקי התורה כבר נתנו בזה בעלי הפשט טעם ודעת ולדעתינו הענין על דרך שאמרו ז"ל בפרק אלו עוברין, תנא רבי אומר ע"ה אסור לאכול בשר שנאמר "זאת תורת הבהמה והעוף" כל העוסק בתורה מותר לאכול בשר בהמה ועוף. הכוונה הנה השי"ת שת כל תחת רגלי האדם ונתן לו רשות לשחוט בעלי חיים למזונותיו, ואמנם לא לכבודו כ"א לכבוד היוצר והבורא וזה כי אחרי אשר ע"י שיזון האדם מבעלי חיים יוסיפו בו כח לעשות חיל בעבודת ה' ותורתו א"כ אפוא הלא זה דרך השלימות אצל עבדי השם ואמנם כל זה באיש אשר בחר לעבוד ליוצרו ולא כן באדם אשר אך לעמל יולד ולעמלו הגופני יעמול והוא אשר נקרא בשם ע"ה כלומר העוסק בישיבה של ארץ ואדם כזה מה טובו משאר בעלי חיים שאינם מדברים הלא גם המה יעבדו כמותו העולם ולזה אמר רבי ע"ה אסור לאכול בשר, ואמר שנאמר זאת תורת הבהמה והעוף הכוונה כי תורתינו גם בשביל כל הברואים נתנה וגם הבהמה והעוף ע"י התורה ישיגו השלמתם, ואמנם זה במי שניזון מהם ועוסק ע"י זה בתורה וכמו שאמרנו, והנה אם האדם חוטא ע"י אשר שבעה נפשו בתאות העולם הזה ומחמדיו אזי בשובו צוה הבורא אשר יביא איבריו ומשמניו לבית ה' לעולה או לחטאת לאמר כי איש כמוני אנכי כדאי להיות שלחני מזבח השם למען יגיעו הבעלי חיים על ידי לשלמותם ולכן אך מזבח ה' וכהניו יאכלו וישבעו ואמנם אשר עדין לא חטא ויביא קרבנותיו יען הוא על משמרת לבלתי ישבע בדשן נפשו הוא אשר יביא שלמים ויקח החלב והאלי' והקטיר על מזבח ה' לאמר כזה, אם ישבע נפשי אולי ירים לבבי מפני זה אנכי מקריב עתה החלב והאלי' דהיינו השבע והדשן ואמנם הבשר יאכל בעצמו, והנה זה רק בזמנינו אשר האמת נאדרת ולא כן יהי' בעתיד במהרה בימינו כאשר יפקח ה' עיני האדם ויבין כל יצור את תכליתו וישמח האדם בבוראו ועבודתו אזי מעשה הקרבנות לא יורו על פחותות האדם כ"א יאמר האדם אין לי צורך להתענג לכמו אלה כי די לי בעבודת יוצרי אשר יתענגנו יותר מכל התענוגות אכן בזמנינו אם גם אחד מני אלף יכיר האמת לא יוכל לשמוח בו יען רבי רבבות רודפי שקר יתיצבו לנגדו, וזש"ה "והביאותים אל הר קדשי" ואז "ושמחתים בבית תפלתי" שתהי' שמחתם בלתי עכורה אחרי כי רודפי הבל ע"ע כלנו זרע אמת יכירו האמת אזי גלל כן יביאו עולות וזבחים לאמר, למה לנו אלה לתענוגות גופינו הלא עבודת השם תשמחינו יותר מכל תענוגי העוה"ז וא"כ הקרבנות לא מצד פחיתותם יובאו כ"א "עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי" ואמנם זה יהי' רק בעת כאשר ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים" וכמו שאמרנו, וזה ענין הקרבנות. ואמנם ענין שבת קודש מלבד שהוא זכר למעשה בראשית אף גם זאת היא רמז ליום שכלו שבת ומנוחה וזה מחיי העולמים והענין עד"ז אמרו רז"ל, פרק כל כתבי כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים שנאמר וקראת לשבת עונג וגו' והאכלתיך נחלת יעקב אביך והכוונה בנחלה בלי מצרים הוא נחלת העוה"ב כי בעוה"ז הלא הכל מוגבל ובל מצרה והכוונה כי אדם אשר ישמור את השבת ואמנם בכל זה יתעצב אל לבו על אשר לא יוכל לעבד עולמו כמו בחולי הוא האיש אשר יעשה עמל העוה"ז עיקר ולא יאמין כי תכלית העמל היא מנוחת העוה"ב אמנם אשר יתענג ביום השבת הוא האיש אשר יחשוב עבודתו וימי המעשה לטורח אך יקוה למנוחת הנפש אשר אלי' תקותו כי רק המאמין בעוה"ב כוחל עוה"ב, וע"כ המענג את השבת נותנין לו נחלה בני מצרים ואמנם השם לא ביאר בתורתו בענין זה של שמירת שבת ולא כתב טעם כ"א זכר למעשה בראשית למען לא ישמרו את השבת ע"מ לקבל פרס וזה ענין מאמרם ז"ל במסכת שבת ע"פ לדעת כי אני ה' מקדישכם מכאן שהנותן מתנה לחבירו דלא עבידא לגלויי צריך להודיעו ואמרו כי שבת ג"כ מתן שכרה לא עבידא לגלוי' עיין בענין זה שם וגם המפורשים שם ובדברינו מבואר הענין כי אף אשר ענין שבת הוא העוה"ב בעצמו לא גילה אותו הקב"ה בפירוש מטעם שאמרנו וזה כוונתינו בתפילת מוסף לשבת ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג, הכוונה המשמר שבת וקוראו עונג יזכה לע"ל לשמוח בה' ואמר הטעם יען עם מקדשי שביעי כולם ישבעו ויתענגו מטובך הכוונה כי גם עתה עולמם הבא יראו בחייהם כמו שאמרנו, ואמר ובשביעי רצית בו וקדשתו הוא באמת חמדת ימים כי הוא דוגמת העוה"ב, ובעוה"ז רק אותו קראת זכר למעש' בראשית. והנה מטעם כי ענין שבת כענין עוה"ב ולעוה"ב כבר אמרנו כי לא יהי' קרבן יחיד כ"א יכירו וידעו כל יושבי תבל וגלל כן אם קרבן צבור דוחה שבת ואף אם גם היחיד באמונתו יחי' בכל זאת כבר אמרנו כי לא יהי' לבבו שלם יען יתיצבו רבי רבבות נגד עיניו והנה כבר כתב הרמב"ן כי אף אשר בחוצה לארץ לא שמרו האבות את התורה והרי יעקב נשא ב' אחיות בכל זאת שמר יוסף את השבת יען הוא מצות אבות, ולמה שכתבנו הי' הענין יען העונג כי יום השבת אשר הוא מעין העוה"ב לא הי' עם לב יוסף להפילו מידו והרי זה למופת כי איש אחד בין אלפי רבבות אנשי מצרים הרעים בכל זאת באמונתו חי וכזה ראוי להקריב בעוה"ז קרבן רצון אף ביום השבת מעין עוה"ב וזה ענין מאמרם, חייך שבן בנך מקריב בשבת וקרבנו יהי' לרצון. ועד"ז אמר דוד הזבח והעולה אשר אתן המורים על פחותותינו אין לך חפץ בם כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה כי אם שלמות נפשו אותו אתה תדרוש זבחי אלקים רוח נשברה אמנם יגיעו הימים אשר הטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים אז לא יהיו הקרבנות בגלל פחיתות הנפש כמו שאמרנו ואז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל אז יעלו על מזבחך פרים כי הזבחים זבחי צדק וע"כ תחפוץ בהם כן יהי רצון במהר' בימינו אמן.