אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים יא בעז"ה דרוש לערב ראש חודש אלול שנת התרנ"ב לב"ע בקהל יראים איפאלישאנה.

ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט

בעז"ה דרוש לערב ראש חודש אלול שנת התרנ"ב לב"ע בקהל יראים איפאלישאנה.

בעז"ה דרוש לז אב ואתחנן תרנ"ב.

ברבות ר"פ שופטים אל תהי מלגלג בדין שהוא כרבויי אחד מרגלי העולם למה ששנו חכמים על שלשה דברים העולם קיים על הדין על האמת והשלום, תן דעתך שאם אתה הטית את הדין מזעזע את העולם שהוא אחד מרגליו, ורבנן אמרו קשה הוא כחו של דין שהוא אחד מרגלי כסא הכבוד, מניין שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך. המוקשה במשנה דלעיל על שלשה דברים העולם קיים, שהוא סותר למה ששנינו בראש הפרק, על שלש' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילת חסדים, ונראה לבאר בתחלה פירוש המשנה הזאת המוקדמת, דיש לדקדק למה לא שנו עבודה תחלה, שהרי העבודה התחיל בה אדם הראשון כמו שדרשו חז"ל ע"פ "שור מקרין ומפרי" ? והתורה נתנה למרע"ה יותר מאלפים שנה אח"כ. ונראה דבאמת ענין העבודה היה מצוי בעולם אף קודם שנתנה תורה מן השכל האנושי שמחייב עבודת מי שמקבל טובה להמטיב עמו, אבל ע"י עיון זה יצא בימי אנוש ע"א לעולם ככתוב אז החל לקרוא בשם ה'" והענין דהשכל האנושי אינו מסכים שישב הבורא הכל בקירוב עם בריותיו יושבי תבל, אשר כלא חשובין אשר ע"כ אדה"ר וקיין והבל שנגלה השי"ת להם עבדו וזבחו לה' אבל מאותו דור ואילך לאחר שנגרש אדה"ר מג"ע לא זכה איש לגילוי שכינה ועלה על דעתם כי השי"ת רק על השמים כבודו, כמו שאמר דוד המע"ה בשמם "רם על כל גוים ה'" אבל על השמים כבודו, ואשר רצה לחשוב כי השי"ת משגיח בשפלי ארץ בזו אותו, וזה הענין "אז החל לקרוא בשם ה'," כי היה חולין בעיניהם לקרוא בשם ה', אמנם בא נח ונתגלה השי"ת לדבר אתו אז התחלה האמונה האמיתית להתנוצץ בארץ ובצאתו מן התיבה הקריב קרבנות לשם ה', וכתיב "וירח ה' את ריח הניחוח" ונשבע שלא להביא עוד מבול לעולם ושם בן נח לבדו נחל האמונה מאביו נח וכמו שאמר נח בעצמו וישכון באהלי שם" כי ראה נח אשר חם ויפת אינם מוכנים לקבל האמונה האמיתית ואחרי מותו ישובו לאמונת דור אנוש וכמו שעלה בהם. ועשרה דורות אחרי נח נתגלה השי"ת לאברהם וצוה אותו על המילה למען יחקק בזרעו ע"י הברית הזה, אשר בורא שמים וארץ בעצמו נתגלה לאברהם וצוהו על המילה. וכל זמן שהיו צאצאי אברהם חותמים בניהם באות ברית קודש נתקיימה האמונה האמיתית ביניהם עד שפסקו במצרים מלמול והיו שטופים בע"א כמו שספר הנביא יחזקאל מהם, שנ' להם על פי נביא איש את שקוצי עיניו השליכי ובגילולי מצרים אל תטמאו ולא אבו לשמוע" לזאת אחר שהרבה השי"ת אותותיו ומופתיו בארץ מצרים עד שאמר פרעה "ה' הצדיק" חלף מה שאמר בתחלה "לא ידעתי את השם" לאמור וכי השם יתברך משגיח בתחתונים ומה גם בני ישראל שקיבלו האמונה האמיתית צוה השי"ת את משה טרם צאתם מארץ מצרים לקיים ברית אברהם ואח"כ ראוים לאכול מן ולהקריב קרבן פסח והיה רצונו יתברך לחזק שוב ע"י ברית זה האמונה האמיתית כי ה' הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד מלבדו, כמ"ש פרשת ואתחנן "אתה הראת לדעת" בעיניך ראית כי השי"ת משגיח בתחתנים ומה גם בקרבתם לפני הר סיני שאמרו כולם "כי מי כל בשר אשר שמע קול אלקים חיים מדבר מתוך האש ויחי" ואחרי שהשרשה ע"י נכסי מצרים ומתן תורה האמונה הזאת בקרבם אז צוה השי"ת בספר ויקרא על העבודה, וזה ששנו חכמים תורה ואח"כ עבודה שתהא עבודה נמשכת מקבלת התורה ולא מפאת השכל העיוני הכוזב. ואמנם ענין גמילת חסדים ומה גם לשון "חסדים" ולא חסד בלשון יחיד, נראה לבאר במה שאמרו חכז"ל ברבות פרשת משפטים אמר דוד המלך ע"ה לפני הקב"ה, "ישב עולם לפני אלקים" שיהיו בני אדם ניזונים מידו של הקב"ה בעצמו ולא יצטרכו זה לזה, והשיב לו הקב"ה "חסד ואמת מן ינצרוהו" וצריך ביאור תינח חסד אבל אמת מה ענינו כאן ? אמנם אמרו רז"ל במסכת ערכין, בזמן שהעני בא אל העשיר ואמר לו פרנסינו! אם מפרנסו עליו כתוב עשיר ורש נפגשו מאיר עיני שניהם ה' " ואם לאו שעושה כולם ה' " מי שעשאו לזה עשיר עושה איתו עני, עני עושה אותו עשיר שיאר הענין נאמר קהלת ידוע תדע "ברבות הטובה רבו אוכליה" אם השי"ת ירבה נכסיך ישלח לך עניים הרבה "ומה כשרון לבעליה כ"א ראות עיניו" די לך שאת ממונה מפי השי"ת להיות שלוחו לזון עניים, והנה בטענה זאת בא העני אל העשיר מבקש, פרנסינו' ואם מפרנסו "מאיר עיני שניהם ה' "העני הנחהו השי"ת אצל מי שהכין לו מזונותיו והעשיר מאמין כי הוא רק שליח השי"ת, ואם לאו, שעשיר גוער בהעני הקב"ה נוטל הטובה שמסר בידו, ומפרנס בעצמו העניים, הרי דאם החסד חסד של אמת ע"י החסד שעושה העשיר עם העני מתפרר "כי ממך הכל ומידך נתנו לך" וזה שהשיב השי"ת לדהמע"ה אם אנכי אפרנס העולם לא יאמינו בי, כי אם יתלו הכל בכחם ועוצם ידם, אבל עכשיו אחרי זה יראו "כי לא לחכמים לחם ולא לנבונים עושר" ויעשו זה עם זה חסד של אמת יכירו כי אני אני הוא המשפיע. ולזה אמר "חסד ואמת מן ינצרוהו"' החסד מברר האמת בעולם, ואמר הכתוב "ואל ירע לבבך בתתך כו' אם אתה מאמין כי לכך בא העושר לידך ולמה זה ירע לבבך ? אטו האמונה על הקופה של צדקה ירע בעיניו לזון עניים, הרי לכך נתמנה. ואמנם תדע "כי בגלל הדבר הזה שאתה מאמין וכי אתה רק שליח השי"ת יברכך ה' אלקיך" וזה שאמרו רז"ל יותר ממה שבעה"ב עושה עם העני, עושה העני עם בעה"ב כי אם יתקיים ע"י העני בבעה"ב, יברכך ה' אלקיך "ברכת ה' הוא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה" כי בחסרון האמונה שהכל מה' נאמר מרבה נכסים מרבה דאגה, לא כן במי שמאמין שהשי"ת הוא הנותן יבטח בה' ולא ידאג, וזה ענין העבודה שהיא האמונה ואח"כ גמילות "חסדים" לשון רבים, חסד שעושה בעה"ב עם העני וחסד שעושה העני עם בעה"ב ע"ד שביארנו. והנה זה פירוש על שלשה דברים העולם עומד, כי שלשה דברים האלה מעמידין העולם, כמאמר הכתוב "אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם" ושאר הברכות, אמנם השי"ת ארך אפים, וגם בעת שלא יקיימו שלשה עמודי העולם ישפיע עדין להם טובו, אבל אחת הוא שאין השם יתברך יוכל להביט, אם ירבה חמס בעולם ואיש את רעהו חיים בלעו כמו שמצינו בדור המבול, שהיו עובדי ע"א ומגלי עריות, כי שניהם בכלל "כי השחית כל בשר את דרכו" כמ"ש רש"י שם, אבל בכל זה לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל, שנאמר "קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הערץ חמס" אמ"ש רש"י על פסוק זה, ואמנם אם נעשה דין בעולם ממילא אין מקום לחמס, אבל הדין הזה צריך להיות דין אמת לאמתו, ע"ז אמרו רז"ל כל דיין שדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה, כי ברא העולם והדיין שדן דין אמת לאמתו מקיימו, ואמנם אם גם הרשיע הדיין את הרשע, ארז"ל וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין ועי"ז ת"ח מרבים שלום בעולם והשלום הוא קיום העולם כמו שאמרו רז"ל, חטא דור הפלגה היה גדול מחטא דור המבול שפשטו ידיהם בעיקר ובכל זאת לא הי' עונשם קשה כ"כ מפני שהי' שלום ביניהם וביאר הענין הרמב"ם בח' פרקים, כי כל זמן ששלום בעולם בנקל יוכל כל דור של רשעים להתהפך לדור צדיק. אמנם אל יפול לב אדם עליו, אם השלום כ"כ גדול מדוע הסכימו גאוני זמנינו להפרד שלומי אמוני ישראל מעל הכת הנקראת פארטשריט ! ע"ז כתב רש"י בשיר השירים על פסוק "אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקב הצאן" בעקבי אבותיך ואז "ורעי גדיותיך על משכנות הרועים" הנה בעת נבנה בית שני באו אבותינו לשאול את פי הנביא זכרי', אם יוסיפו עוד להתענות הד' תעניות שגזרו בחרבן הבית ? והשיב להם הנביא "הצומת יהיו ליהודה ולישראל לששון ולשמחה ולמועדים טובים, וסיים והאמת והשלום אהבו" נתנבא זכרי' בזה, כי בבית שני יהיו להם מלחמות שונות עם השקר, והזהירם שלא יטו אחרי השלום כ"א רק עם האמת והנה המלחמה הראשונה היתה להם עם הכותיים שבעל כרחינו רצו לסייע אותנו בבנין ביהמ"ק ונחמיה בן חכליה השיב להם "לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו" ובכל זאת התגוררו בתוכינו כמה מאות שנה עד שמצאו להם דמות יונה בהר גריזים ועשאום כנכרים לכל דבריהם. ואח"כ עמדו כת צדוק וביתות שהיו כופרים בתורה שבע"פ ואמרו שבתורה שבכתב מאמינים והשיב עליהם הרמב"ם בפרקי אבות, אם היו מאמינים בתורה שבכתב, הלא שמה כתיב לאמר "וקמת ועלית ועשית ככל אשר יורוך" אמנם באמת היו כופרים בכל, וכמו כן ברבות הימים הובדלו מכלל ישראל. וכן היה הענין סמוך לחורבן בית שני עם הנוצרים כי היה אומרים, שלא באו לגרוע מתורת משה כ"א להוסיף וכמה מאות שנים מלו את בניהם ושמרו שבת, ואמנם חז"ל שהבינו, כי כל המוסיף גורע נבדלו כמו כן מהם. והנה בשנת תקע"א קנו בעיר האמבורג נגידים והקימו להם בית הכנסת חדשה עם קאהר וכיו"ב ואמרו, כי ע"י החדוש הזה יורם אמונת ישראל יותר מעלה וקדושי עליון שהיו בימים ההם, הגאון מהר"ם בנעטה, ר' עקיבא איגר החתם סופר ושאר צדיקים זכר כולם לברכה פרסמו בקונטרס "דברי הברית" שלא לכרות להם ברית ועי"ז נשארה קהל האמבורג קהלה מפוארה, והכת הזאת נמנעו מלמול את בניהם, ובעיר וויען בנו כמו כן ביהכ"נ כזאת ואחר כלות מאה שנה עשו יובילעום על זאת. והיה כתוב בעלה "פעסטער ללאיד" כי מכל האנשים, אשר בנו את ביהכ"נ בוויען לא נשארו כי אם ב' משפחות ישראלית והשאר המירו דתם, ואנן מה נענו בתריי' בעיר גדולה פעסט דרש הרב בקהל יראים אשר יש דחנוען ת"י, אשר יותר משלש מאות נערים נמצאו במאטריקעל של הפארטושריטט שכא נמולו. השבת קודש נאבד מהם לגמרי, ולא זה שהשבת כרמס ברגל, עוד יעידו פנים לשורר בע"ש שמור וזכור לקראת שבת, יאמרו דרך מעלה, דרך לעג וקלס רכה במנוחתינו. זה שנתים בנו בית החולים ובעת חנכו עמד אחד מיוחד שבהם ודרש להם:

על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל עבודה וגמ"ח, והנה תורה ועבודה כבר פסקו אבל גמי"ח נשאר, והודה בעצמו כי רק גמי"ח נשאר לישראל. ונשאל, וכי גמי"ח בזה"ז לישראל לבד הוא קנין ? וכי הגעזעללשאפטי העומדים בכל סכנה להציל בפעסט ובוויען (רעט- טונגסגעזעללשאפט) ישראלים המה ? ובלי ספק במעוט הזמן כשם שנשכח אתם ש"ק כך ישכח אצלם ברית קדש, מהם ומכל הדבקים בהם, אשר על כן, אחינו בית ישראל ! עלינו הציווי ללכת בעקבי הצאן, בעקבי אבותינו וכאמור להם "לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו" אנו בעזרת השי"ת נגדל בנינו לתורה ולעבודה ומדת גמי"ח היא תדבק מאליה בזרעו של אאע"ה כמו שארז"ל:

כל שאינו רחמן, ביישן וגמול חסד אינו מזרעו של אברהם אבינו. ואתם לכו בדרך אשר בחרתם לכם ובכל זאת לא נשגיח עליכם להטותכם אלינו ואתם לא תשגיחו עלינו ובשם ה' נלך לבטח דרכינו ונקיים והאמת והשלום אהבו, לא זולת.

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים יא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה