אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים יא בעז"ה דברי אגדה לסיומא דמסכת שבת

ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט

בעז"ה דברי אגדה לסיומא דמסכת שבת

בעז"ה סוגיא דביטול כלי מהיכנו לסיומא דמסכת שבת פרק כירה מ"ז

במתניתין ומדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת, יל"פ ע"ד אגדה, דאמרו רז"ל פרק כל כתבי, כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"א כדור אנוש מוחלין לו, ודבר זה קשה לקבל, וכי משום שמשמר את השבת יוותר עבודה זרה ? ונראה ע"ד שכתב רש"י בחומש פרשת תולדות ע"פ ויקח מחלת לא מחלת שמה אלא בשמת שמה ולמה קורא מחלת שכל הנושא אשה מוחלין לו כל עונותיו ובגמרא יבמות איתא כל הנושא אשה מזונותיו פקוקין שנאמר מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'. הענין, כל זמן שאדם שרוי בלא אשה ארז"ל שרוי בלא חומה, כי האשה היא כחומה נגד היצה"ר, כמו שאמר רב לחייא ברי' דיינו שמצילת אותנו מן החטא, וכיון שנושא אדם אשה יתנחמו למעלה אודות כי יקוו אשר מהיום יתגבר על היצה"ר ופוקקין כלומר סותמין חשבון עונותיו לפי שעה לראות מה יעשה מהיום והלאה וכן נראה הענין במה שאמרו, המשמר שבת כהלכתו מוחלין אפילו עובד ע"א לאו מחילה ממש כ"א מאחרי דמשמר שבת כהלכתו ומאמין שהעולם נברא ע"י בוראנו יתברך פוקקין לו עונותיו לראות אם ייטיב דרכיו וישליך גם ע"א אחרי גיוו וזה ענין מאמר ופוקקין בשבת השבת פוקק חשבון העונות. והנה ארז"ל ר"פ יו"ט כל מזונותיו של אדם קצובין לו מתשרי חוץ מהוצאות שבת ויו"ט שאם פוחת פוחתין ואם מוסיף מוסיפין לו. וזה ענין ומודדין בשבת מדה כנגד מדה. עשירים שבחו"ל אמרינן במכילתין במה הן זוכין בשביל שמכבדין את השבת, ואמרו כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים, ואמנם וקושרין הוא, כי השבת משפיע שפע שלשה ימים לפניו ושלשה ימים לאחריו והיינו דאמרינן במסכת גיטין, רביעי חמישי וששה בשבת מקרי קמי שבתא, חדא ותרתי ותלתא בשבתא אחר שבתא שיונקים משבת, וכתב בספר חיי אדם, כי השבת הוא נר אמצעי של המנורה אשר למולו יאירו שבעת הנרות הנה שבעה ימי השבוע וזה ענין וקושרין בשבת, שכל הימים מקושרין ומהודקין לשבת קודש ע"י שמקבלין שפעת חייתם. ועד"ז יש לנעוץ סוף המסכת בתחלתה, אשר היא, יציאת השבת שתים שהן ארבע בפנים, ושתים שהן ארבע בחוץ, כיצד העני עומד בחוץ ובעה"ב בפנים, רמז לנו התנא בלשון "יציאות" שדקדקו התוס' "הוצאות" הו"ל למימר, ורמז לנו התנא כי לשון יצאה הוא הוצאה ממש כמו שארז"ל אם השבח יתר על היציאה, ואמר כי בעני יציאותיו שתים, האחת, עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, ואמנם כ"ז בעני שאינו מוצא שילוה לו על הוצאות שבת אבל אם מוצא מלוים ויש לו תקוה שיזדמן לו לפרוע, על כגון זה ארז"ל, לוו עלי ואני פורע, ואמר הכתיב "כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו" רמז בזה לעניים מרודים אשר המה סריסים מפרנסתם ואעפי"כ משמרים שבת כהלכתו, ולא די זה כ"א קוראים לשבת "עצמו" קוראים עונג כמרגלא בפי מרן זי"ע וקראת "לשבת עצמו" עונג וזה כי מצדיקים עליו דין שמים ולא יהרהרו אחר מדותיו של הקב"ה וז"ש יציאות העני שתים שהזכרנו ועליהם נאמר שתים אשר ישמרו שבתותי אף בימי עניים ולא די זה כ"א "ובחרו באשר חפצתי" חפצי להם נעים ובוחרים בכל אשר אבזור עליהם ומול שתים אלו הבטיח להם המשלם שכר טוב ליראיו "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים" והיינו שתים שהן ארבע לעני העומד בחוץ, ואמנם גם בעל הבית העומד בפנים, העשיר יש לו שתים, ה"ה שמירת שבת "ממצוא חפציך ודבר דבר" ועונג שבת ומול שתים אלו יש לו ליחל לשתים, בשכר שמירת שבת מוחלין כל עונותיו ונגד העונג נותנין לו כל משאלות לבו והיינו שתים שהן ארבע בפנים נמצא דהך בתרא דפוקקין ומודדין והני שתים שהן ארבע כוונה אחת להם.

ומסיים הש"ס דאשכחי' לרבה בר ר"ה דיתיב באונא דמיא ותימא על רבה בר ר"ה מה עלה ע"ד לישב בש"ק באונא דמיא, ונראה דהמנורת המאור בהלכות תשובה מביא משם פסיקתא, דבני אדם בעוה"ז נמשלו לחבורה גדולה שעברו בספינה דרך הים ובאו אל אי אחת יפה ונעימה ושבתו שם איזה ימים, והנה היו שם ד' כתות, הכת האחת דאגה פן בעת תרדו מן הספינה אל האי בנתים הספינה מקום עמידתה תעזוב והוא תותר על האי ומטעם זה לא ירדה מן הספינה כלל, והכת השניה ירדה אל האי אבל לא התעכבה שם זמן מרובה מחמת דאגת שהספינה תלך לה ואם גם לא מצאה בריוח כ"כ מקום בספינה כונו כת הראשונה שנוותרה על הספינה אמנם הרויחה מכת השלישית אשר יצאה כמו כן מן הספינה לא סרה ללכת אל הספינה עד אשר הקימו הספנים תרנם ותקעו בקול תרועה אזי נסו בהחפזה אל ירכתי הספינה ונפקד מקומם מהקודמנים להם והוכרחו להתישב עצמם בדוחק אמנם עוד הרויחו יותר מכת הרביעית אשר לא מצאה מעצור לרוחה לעזוב האי היפה מאוד, מעוטרת בכל מיני מאכל מפירות מתוקנים וכיוצא בזה ולא נתנה לבה הכת הרביעית הזאת לקול תרועת האניה האות אשר תעתק מקומה עד אשר נשארה לטרף ביד חיתו יער $ציור בספר$ אשר באו עליה וגמרו בפסיקתא כן הוא האדם עם כל תענוגי העוה"ז הצדיקים יפחדו מהם פן יסורו לבבם מדרך התורה ועומדים על נפשם מבלי לפנק ולהתענג בתענוגים והם המה אשר נאמר עלימו "אשבעה בהקיץ את תמונתך" והכת השניה אנשים אשר בנערותם התפתו במקצת אל תענוגי עולם אבל מהרה חוש נתעוררו משנת הפתיות והשיגו אורחות חיים וזכו לחזות בנועם ה', והכת השלישית אשר רדפו אחר התענוגים עד כי הגיעו לימי הזקנה ונתקיים בהם ותפר האביוכה "כמו ברזילי הגלעדי" "אם אשמע עוד בקול שרים ושרות" ואם גם זכו לשוב אל יוצרם בכל זאת נשאר מחרפת נעורים עלי נשמתם, והכת הרביעית, המה אנשים אשר גם בפתחו של גיהנם אינם חוזרים, והנה רבה בר"ה וכל חכמי התלמוד ודאי היו מכת הראשונה הפורשים מן העולם כמאמר רבינו הקדוש לא נהנתי מעוה"ז אפילו באצבע קטנה, ואמנם בשבת קודש כל המרבה בתענוג הרי זה משובח ובבית ריש גלותא שהיה שם אז רבה בר"ה נוכל להרגיש האיך היה העונג שבת שם ונתירא רבה בר"ה שלא תטהו התאוה לחיות גם בימות החול כן ומפני זה ישב באונא דמיא להיות לנגד עיניו המשל הנ"ל מפסקתא למען בצאת הש"ק יסיר התענוגים מלבו ומ"מ בבא ש"ק הבא שוב התענג על ה' וכ"כ הרמב"ם אין יצר הרע מצוי אלא בלב פנוי מן התורה וז"ש דהמע"ה שלום רב לאוהבי תורתיך השלום האמיתי ממלחמות היצר ומ"מ ואין למו מכשול לעת שויו"ט יתענגו על ה'. ואמר הכתיב בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים ודעת רז"ל עוה"ז נברא ביו"ד ועוה"ב נברא בה"א הענין העוה"ז הכל מתנת חנם מאתו יתברך ויק' לקיים על כל מי שהוא וחנותי את אשר אחון אבל העוה"ב אשר הוא עת הגמול לשלם לגומל חסד כמפעלו הוא דומה לאות הה"א אשר קוראה הפייטן בפיוט אקדמות "אתא קלילא דלית בה מששא" וחילוק זה הוא ג"כ בנעוריו צריך עזר גדול מן השמים כי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו אבל לעת זקנה נחה שקטה רתיחת הדם ותגבורת היצר, העזר צורינו הוא דומה לאות הה"א וז"ש בטחו עדי "עד" ר"ל עד זקנה ושיבה כי בי"ה, ה' צור עולמים ביו"ד וה"א צר ב' עולמים ביו"ד ימי הנעורים בה"א ימי הזקנה.

סיימנו בעזהשי"ת מסכת שבת ביום לידתי כ"ד שבט שנת תרנ"ב לכ"ע: בעזהי"ת

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים יא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה