אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים י מילי דהספידא ודרושים דרוש לז' אדר ראשון פ' תצוה ת

ליקוטי חבר בן חיים י· רבי חזקי' פייבל פלויט

מילי דהספידא ודרושים דרוש לז' אדר ראשון פ' תצוה ת

ליקוטי בתר ליקוטי שו"ע

ובו הספד על הגאון המנוח מו"ה משה פאלאק אב"ד בקהל יראים באניהארד. ברכות פ' זו ע"פ ואתה תצוה זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך לכן נקראו ישראל זית רענן שהם מאירים לכל אמר הקב"ה ויקחו אליך שמן זית לא שאני צריך להם אלא שתאירו לי כשם שהארתי לכם למה כדי להעלות אתכם בפני כל האומות שיהיו אומרין. ישראל מאירין למי שמאיר לכל. משל לפקח וסומא שהיו אהלכין אמר הפקח לסומא. בא ואני סומכך והיה הסומא מהלך כיון שנכנסו לבית אמר הפקח לסומא צא והדלק לי את הנר והאיר לי שלא תהא מחזיק לי טובה שלויתיך כך הפקח זה הקב"ה שנאמר. עיני ה' משוטטות בכל הארץ והסומא אלו ישראל שנ' נגששה כעורים קיר והיה הקב"ה מאיר להם ומנהיגם שנ' וה' הולך לפניהם יומם וגו' כיון שבאו לעשות המשכן קרא למשה וא"ל ויקחו אליך שמן זית זך אמרו ישראל ואתה תאיר נרי ואתה אומר שנאיר לפניך א"ל בשביל להעלות אתהם שתאירו לי כשם שהארתי לכם לכך נאמר זית רענן. עכ"ל:

כבר האריך הרמב"ן ס"פ בא ובפ' יתרו בדבור שני כי מימי דור אנוש ע"י שהאריכו שנים למרבה והתקרבו ע"י חכמתם למלאכי מרום כ' אז הוחל לקרוא ר"ל לצבא מרום בשם ה' ובדור הפלגה ע"י שנתפזרו בארבע כנפות הארץ האמינו כי כל ארץ וארץ עומדת תחת ככב אחר החלו לעבוד לככבים ומזלות ועד"ז פרצה ע"א בעולם ותנן במס' ע"א שאל פלוספוס אחד את רבן גמליאל אם הקב"ה מואס בע"א מדוע אינה מאבדה מן העולם א"ל. הרי הן עובדין לדבר שצורך העולם בו יאבד עולמו מפני השוטין. א"ל א"כ יאבדו אותן שאין צורך העולם בהם א"ל אף אנו מחזיקים ידם של אלו שיאמרו שהן אלהות שהרי לא יאבדו הנה ענין מאמרי הפלוספוס הלז היה נידן למעלה יותר מאלפים שנה על איזה דרך ישכון אור לאו"ה עד אשר הוציא ה' את ישראל ממצרים שמעו עמים ירגזון נמוגו כל יושבי כנען ואמנם נס עובר לא יתן מופת כי יאמרו מקרה הוא אשר על כן הביא ה' את עמו לארץ כנען וכרת עמם ברית אשר ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו ועי"ז וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליהם ויראו מהם כפי' הטל אורות. כי ילמדו ליראה את ה' מעם בני ישראל והנה יעקב אשר הכיר עוד את זקינו אברהם ושמע מפיו הצלתו מאור כשדים ורדיפתו את ארבעה מלכים אדירים לא היה צריך לשום אות על השגחת הבורא ית' וכל זמן שבניו ילכו בדרכיו כמו כן אין צריכין אות כי כל יושבי תבל יכירו כי ה' אתם וזה שאמר ישעי' ע"ה: כה אמר ה' אל' יעקב זה השם אשר פדה את אברהם א"ל ליעקב לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו בראותו כאשר יראה יעקב ילדיו. צאצאיו. מעשי ידי. בקרבו מה שאני עושה בקרבו בזה לבד יקדישו שמי כי יאמרו ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו ואת אלקי ישראל יראה על ידם עריצתו. ואמנם אם יזכו ישראל לזאת צריכין להלוך בכל עת בדרך תמים ולא היום כן ומחר כן ומדרגה זאת אי אפשר להשיגה כ"א אם השכל צלול מבלי תערובת ועכירות וז"ש למשה בנתינת התורה שאתה נותן לפניהם אינו די כ"א שיכינו שכלם עד שיבינו השמן זית זך כתית שלא יהא תערובת שמרים בו ואם השמן זך מעת שנבלע בפתילה לא יכבה אורו עד כלותו לשרוף השמן והפתילה וכן ויקחו אליך שמן זית זך שכל זך בלא עכירות וזה יועיל להעלות נר תמיד ואז יהי' זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך כי יפיפותך יתקים בך והלכו גוים רבים לאורך ויכירו כי יש אלקים בארץ וזה שתאירו לפני כשם שהארתי ע"י שתגרמו כי היטב איטיב אתכם יצא אורה לעולם וזה משל הפקח והסומא ע' בזה:

סיומא. סופ"ק דסוטה:

בר"י אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו היכן משה מת בחלקו של ראובן דכ' ויעל משה אל הר נבו ונבו בחלקו של ראובן קיימא דכ' ובני ראובן בנו את נבו והיכן משה קבור בחלקו של גד דכתיב וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון ומחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוה ארבעה מילין אותן ארבעה מי הוליכו מלמד שהיה משה מוטל בכנפי השכינה. ומלאכי השרת אומרים:

צדקת עשה. והקב"ה אומר:

מי יקום לי עם מרעים. ושמואל אומר:

מי כהחכם ומי יודע פשר דבר. ור' יוחנן אמר:

והחכמה מאין חמצא. ור"נ אמר:

וימת שם משה. סמלינון אמר:

וימת שם משה ספרא רבא דישראל. ויש אומרים:

לא מת משה כתיב הכא וימת שם משה וכתיב התם ויהי שם עם ה' מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש:

איתא בסנהדרין ל"ט ע"א א"ל האי צדוקי לר' אבהו אלקיכם כהן הוא דכתיב ויקחו לי תרומה כי קברי' למשה במאי טביל וכ"ת במיא והכ' מי מדד בשעלו מים א"ל בנורא טביל ומי סלקא טבילותא בנורא א"ל אדרבא עיקר טבילותא בנורא דכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים. הנה לא ק' לי' לההוא צדוקי כיון דכהן הוא היאיך קברי' דהרי לא היה לו קוברים וכהן מטמא לו אלא מאחר דהכהנים אינם רשאים לכנס במקדש קודם שטבלו והקב"ה קרא עצמו כהן שאמר קודם שנבנה המשכן ונמשחו הכהנים ויקחו לי תרומה התרומה שלו יתב' היתה ואמר הכתוב נורא אלקי' ממקדשיך ר"ל כל מקום ששכינה שורה נקרא מקדש ובכל מקום שהש"ית עושה נוראות עושה אותם ממקדשיו והיאיך יכנס למקדשו קודם טבילה והא דקאמר כהן הוא כוונתו דכהן הותרה לו מת מצוה משום שיוכל אח"כ לטהר עצמו וזה לא שייך בהש"ית והבין ההוא צדוקי דסוד הטבילה כמ"ש הרמ"ע בס' י"מ כי ע"י שהטמא הכניס כל גופו תחת המים נדמה כאלו חלף רגע אחד מן העולם ויוצא אח"כ כברי' חדשה וזה לא שייך בהקב"ה כלל וכלל כי על מציאותו יתב' עומד העולם ככ' ומתחת זרועות עולם אמנם אמר דוד המע"ה "יקר" בעיני ה' כלומר "כבד" בעיני ה' המותה לחסידיו כי גדול הנ"ר לפניו ית' מתורה ומע"ט של הצדיקים ואם אעפי"כ מד"הד פוגע בהם אותה שעה אלקים אש אוכלה וסביביו נשערה מאוד והרי הוא כאלו הוציא עצמו מן המציאות כמ"ש אצל שריפת בי"המק במסתרים תבכה נפשי ושקולה מי"צ כשריפת בית אלקינו וזה שהשיב לו ר' אבהו בנורא היה הטבילה העדר המציאות והוסיף לו עוד לולא היה אפשר לגבי אדם לצאת בנורא מן מציאות היה טוב ממים אלא א"כ לא היה אדם חוזר למציאות וזה שאמר כל אשר לא יב באש תעבירא במים והנה ר' ישמעאל היה דורש ויקבור אותו הוא קבר את עצמו שהרי קברו היה מוכן ועומד מששת ימי בראשית ועפ"י ה' היה נכנס לקברו והארץ כסתה עליו ולזה ארז"ל כיון שמשה מת בחלקו של ראובן וקברו היה רחוק ד' מילין בחלקו של גד א"כ אותן ד' מילין מי הוליכו אע"כ דלא כר' ישמעאל כ"א הש"ית קבר אותו ונתקשה למלאכי השרת קושית הצדוקי אם הש"ית גרם טומאה כביכול לעצמו במאי טביל ואמרו מלאכי השרת ענין הטומאה הוא מחמת כי אדם אין צדיק בארץ אשר לא יחטא אבל מדקברי' הש"ית ש"מ דלא היה בו חטא כלל כ"א צדקת ה' עשה כשם שהקב"ה צדיק בכל דרכיו כך משה היה צדיק בכל דרכיו ומה שנענש הוא כמ"ש וגם בי התאנף ה' בגללכם ויתעבר ה' בי למענכם והענין כי כל החטא היה שה"ית לא אמר לו בפי' להכות את הסלע אף שאמר לו קח מטך ומשה בעצמו למד ממה שנאמר לו בחורב והכית בצור ובאמת אין כאן חטא וכמו שהקשה הרמב"ן ומ"מ אחרי כי נכתבה פרשה זו בתורה יגרום לישראל שיוסיפו ג"כ על דברי ה' וישנו את דברו והיינו בגללכם ולמענכם שאמר הש"ית וזה שאמרו המ"ה מה שנענש "ומשפטיו" והמשפט שנעשה בו הוא "עם ישראל" בגלל ישראל וע"ז התאונן הש"ית ואמר אם לא עשיתי במשה דין אזי בנקל יקומו מרעים וישנו כמו כן דברי אל חי וזה מי יקום לי עם מרעים אמנם עכשו שעשיתי יאמרו. אם משה חטא מי לא יחטא והיינו מי יתיצב לי עם פועלי און. וכיו"ב אמר שמואל מי כהחכם ומי יודע פשר דבר דעל כל פן ופן פח ומוקש וכן אמר ר' יוחנן א"כ והחכמה מאין תמצא רנב"י אמר כי מיתתו גופה היתה עבדות ה' כמו שפי' הר' מנחם עזרי' בעשרה מאמרות כי הש"ית א"ל למשה עלה ומות בהר אשר אתה עולה שם ולא זו שלא התמהמה מלעשות דבר ה' ית' כ"א י"ב מעלות היו ופסען בפסיעה משה אחת לקים דרך מצותיך ארוץ והיינו וימת שם משה עבד ה' בשעת מיתה עבד הי וי"א כשם שמשה בחייו למד תורה כן עדיין עומד אחורי כתלי בי"המד וכל ת"ח העוסק בתורה לשמה משה עומד ומשמש ומאיר עיניו בהלכה וזה ענין שכל ת"ח נקראו בשם משה וה' ברוב רחמיו יזכינו לראות מהרה ביאת גואל צדק מדלג על ההרים ומבשר שלם אכי"ר הספד על הגאון מופת הדור אלופי ומיודעי מו"ה הילל ל"ש שהי' אב"ד בקהל קאלאמעא מחבר ספר משכיל אל דל ספר עת לעשות והגאון מו"ה יצחק עטטינגער אב"ד בעיר ואם בישראל לעמבערג והצדיק מו"ה חיים ברילל תושב פרעססבורג פ' שלח לך תרנ"א פה שוראן יע"א. בתנחומא פ' זו זש"ה לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיני' מהשכיל לבותם מה ראה לומר אחר מעשה מרים שלח לך אלא שהי' צפוי לפני הקב"ה שיהיו באין ואומרים לה"ר על הארץ אמר הקב"ה לא יהי' להם פתחון פה לומר לא היינו יודעין עונשו של לה"ר מה הוא לפיכך סמך הקב"ה הענין זה לזה כדי שידעו הכל עונש של לה"ר שאם בקשו לומר לה"ר יהיו מסתכלין מה נעשה במרים אעפי"כ לא רצו ללמד לכך נאמר לא ידעו ולא יבינו וגו':

אהובי ורבותי הצדיק ר' הילל שאנו עסוקין בו אף כי יראי ה' במדינתינו מקצה לקצה עסקו בהספידו אבל להספידו לפי ערכו אין איש בארץ בלתי כי הוא אלופי ומיודעי הוא הי' שליח מאת הש"י להטיף בלבי בימי ילדותי בעת בואי ממדינה משובשת ארץ מולדתי יראת ה' ואהבתו בשנת תקצ"ד באתי לפ"ב ואנה ה' לידי אשר קצין בן תורה אחד לקחני לקבוע עמו עתים לתורה וחילוף זה שכר לי בית דירה המלון שלן שם אותו צדיק וה' נתן בלבו לקרבני כאח ממש ולפקוח עיניו עלי ואספר בקהל עם התנהגות הצדיק הזה בזמן שהגיע לשנת עשרים משבת לשבת לא ארח ארוחה כי אם קנה לו מדי יום אחר תפלת הבקר בעד ג' צ"ל לחם חטין וזה הי' לו פת של שחרית והלך אל הבאר לשאוב לו קנקן של מים ועל סעודה זאת ישב ארבע עשרה שעות ועסק ביגיעה רבא בתורה בד בבד ולעת ערב הי' שוב לחם יבש מאכלו לא זולת תשמענה אזני דברי מבשר טוב כאשר שמעתי מפיו בעת אשר שאב המים מן הבאר הי' מסדר לו סי' טור אורח חיים אשר עסק בו ובירר לו השטות ובעת הפצרתי בו לעת ערב לשאוף אויר מעט והלך עמי לא פסק פומא מגרסא עד אשר בעת הלכנו באו ערלים וטחו אותו על כובעו והי' מרגלא בפומי' לומר הרני מקבל עול גלות מגודל דביקות בלימוד לא בא בתמידות לשיעור מר"ן הגאון ח"ס עד אשר הוכיחו פ"א ואמר לו עתיד אתה לומר חטאתי עויתי על כל שיעור מה שעזבת אצלי ומאותה שעה אפי' להשיעור בערב בא מעולם לא הסתכל חוץ לד' אמות שיחת חולין לא יצא מפיו בעת היותו בן עשרים ושתים לקח אותו ירא ה' אחד בעיר גאלאנדא שמו הי' דוד בן קלונימוס לביתו ונתן לו בתו הצדיקת ומלבד הנדוניא ארוחה חמש שנים ולא ארכו הימים אחר נשואין עד שנתקבצו אל ביתו עדרים עדרים כשלשים תלמידים ולמד עמהם ביגיעה רבה שיעורין כסדרן ומס' אחרת למגמר וכל מה שלמד עמהם היו צריכין לדעת ולהביע על פה והי' רגיל לנסות אותם בשבת אחר מנחה סמוך לאפילה למען יצרכו לומר הכל ע"פ והי' מדריכם על היראה אמתית וזמן כביר הי' מתפלל עמהם שחרית כוותיקין עד שהוצרכו בימי הקיץ לעמוד שתי שעות אחר חצות והי' הכל ערב להם מרוב חבתם אותו ומדי שבת בשבתו ערך שיעור חי' אגדה ומוסר בין שחרית למוסף לפני אנשי הקהלה והי' מקיים בנפשו אין ד"ת מתקיימי' אלא במי שנעשה אכזר על בניו כעורב ועיני ראו ולא זר בעש"ק אחד בימי הקור ואשתו היתה עסוקה בצרכי שבת וילד א' הי' בוכה ולקחו והושיבו בחוץ שלא יבטל מתלמודו ואחרי כלות ארחתו וחמיו לא הי' ביכלתו להספיקו ישב שוקד על תו"הק בלחץ גדול עד אשר הגיענו מכתב מגאלאנדא בו ספרו לי מלחצו וזכני צורי להקים לו מעמד מאיזו נדיבי פ"ב על ערך חמשה זהובים שיין לשבוע ובזה נסתפק בצמצום עד אשר נתקבל לרב כי אחרי עזבי עיר פ"ב תפש זה בידו הצדיק מו"ה חיים ברילל ואחר זה אפי' לאחר שנתקבל הקדוש לרב לצורך תלמיד חכם אחר בפ"ב ועדן כמדומה לי המעמד קיים לצורך ת"ח ובשנת תרי"א נתקבל לרב לעיר מארגרעטין וגם שם רבץ תורה ואחר שיראי ה' בגליל ההוא הלכו מדי שנה לצאנז הלך גם הוא פ"א עמהם וכראות הגאון בצאנז פניו צוה להבאים לביתו מאונגארן שילכו בתמידות לקבל פני הרב במארגרעטין ומאותו זמן באו לביתו כל איש מצוק ומר לב להתפלל בעדם ולא קבל איש פניו אשר לא הוכיחו על שמירת שבת ושאר עניני יראת ה' ואף בהתמדתו הגדולה בלימוד תו"הק אירע מעשה בת"ח אחד שירד מנכסיו והיו לו נושים וחזר הצדיק בעדו מעיר לעיר מנדיב לנדיב להקימו על רגליו ממארגרעטין נתקבל לקלויזענבורג ובעת ההיא הי' רב חובל אאד על כל מדינת זיעבענבערגן ובא לקלוי זענבורג לבטל שם רב מצדיק הזה ובאו יראי ה' והפצירו בחובל הזה ואמר שרק יקבל פניו ויאמר לו רבי והוא לא אבה ע"ד משנאיך ה' אשנא ועל פי ציווי החובל הזה באו גאנדארען והוציאו אותו מקלויזענבורג ולא הי' לו מנוס עד שלקחו הרב מו"ה ליב פראנקל בגראסווארדיין לביתו עד שנתפייסו אנשי מארגערעטין ולקחוהו שוב לרב ולא ארכו הימים נעשה א' מששנאיו פו"מ והניחו לישב שנה תמימה בלא סופק וסבל באהבה דוחק גדול ולא הי' לו מכל הדוחקים ביטול תורה ואח"ז נתקבל לסיקס ולשם באו אנשים הרבה עפ"י עצת הצדיק מצאנז לקבל פניו ולא פסקה ישיבה משלחנו עד שנקרא לעיר גדולה קאלאמעא ומאז פסקה ישיבה מעל שלחנו וחיבר חבוריו היקרים בראשית לפני יודעי ספר ספר משכיל "משכיל אל דל" ואח"ז לאנשים ונשים וטף ספר "עת לעשות" אשר כל קורא בו יתמלא יראת ה' וכל מה שספרתי אינו מגיע לא' מאלף ממדותיו הקדושים והנה אנכי קורא באזניכם אמרי דהע"ה על קבר אבנר שר וגדול נפל היום בישראל והאנשים בני צרויה כוונתי לענינינו באנשים בני צרויה בני צרי יה הרעש הגדול בארץ רוססלאנד אשר כמוהו לא נהי' מעולם וגירש שפאניא מול גזירת רוססלאנד כמר מדלי ולולי הי' השר הגדול בחיים והי' שופך דמעותיו בחיק אבינו הרחמן הי' תקוה אשר יתקיים בו ואת שועתם משמע ויושיעם אבל שר וגדול לפני ה' נפל בישראל והאנשים בני צרי יה קשים לישראל וארז"ל הני ברייני דהוו בשבבותי' דר' זירא כד דמיך ר' זירא אהדרי בתיובתא אמרי האידנא מן מגון עלן והנה הרואה מיתת צדיקים האלו והצרות הגוברות בעו"ה ולא יפקח עיניו לשוב בתשובה על כיו"ב אמר ישעי' לא ידעו ר"ל לא ירגישו ולא יבינו אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי הקיר כי טח מראות עיני' הנעשה לפנינו מהשכיל לבותם מה יעבור ח"ו עלינו וע"ד שפי' המ' הפסוק הזה על המרגלים. וכוונת הכ' לא ידעו מאבותם דרך היראה והמוסר ועי"ז לא יבינו: סיומא במ' כתובות פ' הנושא אר"א בשעה שהצדיק נפטר מן העולם ג' כתות של מלאכי השרת יוצאות לקראתו אחת אומרות לו בא בשלם ואחת אומרות הולך נכוחו ע' פי' רש"י וא' אומרת לו יבא שלם ינוחו על משכבותם תמן באבות תנן הילל אומר הוה מתלמידיו של אהרן אוהב שלם ורודף שלם אוהב את הבריות ומקרבין לתורה והנה לפי הפשוט ענין הרודף שלם ע"ד שפי' רז"ל בקש שלם ורדפהו בקשיהו במקומך ורדפיהו במקום אחר אבל לגבי אהרן שהיו כל ישראל ביחד ק' לפ' כן והנה במ' ערכין פ"ג תניא אר"ט תמה אני אם יש בדור הוה מי שמקבל תוכחה אמר ראב"ע תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח היתכן הני קדושי' לא הי' בהם מי שיודע להוכיח אבל ענין התוכחה ק' משני צדדין הא' אחרי שגזר שהע"ה בחכמתו אין אדם צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא הלא החוטא אשר מוכיחין אותו יחפש אחר חטאי הצדיק ויאמר לו אתה אומר אלי טול קיסם מבין עיניך ואני אשיב לך טול קורה וכן הוא בערכין שם והדין עמו ע"ד שאמר שהע"ה יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט ר"ל אם החכם המכובד חוטא אפי' חטא קל יקר וכבד מחטא גדול של הפחות ואר"י ה"ד חילל השם כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תורה והמכיר את נגעו עצמו קשה עליו להוכיח וזאת שנית סבת התוכחה היא מפני שלא יוכל לראות היאיך עבד מורד ברבו בפניו והסיבה הזאת תתלהב לב המוכיח עד שיצאו מפיו מלין אשר לא יערבו לפניו ית' שמו ישעי' אמר בתוך עם טמא שפתים אנכי יושב כ' ויעף אלי א' מן השרפים ובידו רצפה ויגע על פי ודרשו רז"ל רצוץ פה דובר לה"ר על בני וזה ענין מ' ראב"ע אחר שאמרו רז"ל כי הנוכח אומר למוכיח טול קורה והמוכיח מצד דביקותו בה' לא יוכל לעצור רוחו להביע דברים קשים והיאיך יעמוד להוכיח וי לו מיוצרו וי לו מיצרו ולהורות הדרך הנכון ארז"ל מה הי' מדתו של אהרן וארז"ל באבדר"נ אם ראה אהרן שאדם כשר הולך להתחבר עם פועלי און הי' מתקרב אליו והתרוע עמו וממילא נתפרד מחבילתו והי' אהרן מצד א' אוהב שלם שכרת ברית ריעות עם מי שהתחבר קצת לאנשי רשע וע"י אהבתו לאיש הזה גרם הפירוד בין האיש אשר בחר בו והאיש אשר רצה להשחיתו והתחכם כל כך ע"י שהי' אוהב את הבריות ולא רצה ליגע בכבודם אבל רצה ג"כ לקרבן לתורה והנה הלל הזה שאנחנו עסוקים בהספידו מעולם לא יצא מפיו אף אף האריך כמה שעות בתוכחה דבר עתק ועבריינים גמורים ערבה להם לשמוע תוכחתו כי אחרי שפרט וביאר גודל העונות הנעשות בעו"ה היפך מליצתו לעשות מליץ יושר על המון עם לאמר כי לכל העם בשגגה שאין המורים מפקחים עיני' ושמר פיו ולשונו שלא לעורר ח"ו דין על בני דורו ואף כי מי שהי' לו מקצת יראת ה' בשמעו תוכחתו החל להפרד מפועלי און ופעל הצדיק הזה אף כי אהב השלם ולא פגע בכבוד החוטאים וקורא אני על הצדיק הלזה מ' רז"ל פ"ק דסוטה כשנפטר מרע"ה הי' הקב"ה סופד ואומר מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און כי מדת מרע"ה היתה בינו לבין ישראל הגדיל חטאם ואמר להם אתם חטאתם חטאה גדולה ובשובו לפני ה' אמר ויעשו להם אלקי זהב ופי' רז"ל שאמר לפני הש"י כסף וזהב שהשפעת להם הביא אותם לכך וז"ש הש"י עליו מי יקום לי מי יקום בשבילי עם מרעים והאיש הזה אשר רב ריבי עם מרעים הוא יתיצב למולי עם פועלי און וזאת היתה המדה המשובחת בצדיק הלז שאנו עסוקים בהספידו והנה אמרו רז"ל לעולם ידון אדם חבירו לכף זכות שכל הדן חבירו לכף זכות דנין אותו מן השמים לכף זכות והן הן ד' הכת הראשונה שאומרים לצדיק שבאו לקבלו בא בשלם בזכות שעשית שלם בין ישראל לאביהם שבשמים אמנם יגיע הצדיק למדה הזאת יען בכל עת מבקר מומו מעצמו ומעריך הערך בין עצמו לאנשים נבערים מדעת כמו שפי' רז"ל והגד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגות נעשה להם לזדונות ולבית יעקב חטאתם אלו ע"ה שזדונות נעשו להם כשגגות וזה מאמר הכת הב' למה יבא הצדיק הזה בשלם יען הלך נכוחו ר"ל נוכח עצמו שעשה בכל עת חשבון עם עצמו כמו שדרז"ל על כן יאמרו המושלים ביצרם באו חשבון ואמנם הכת הג' אומרת תדע למה בקש הש"י נפשך אף כי היית לו כלי חפץ למען יבא שלם כי מפני הרעה נאסף הצדיק לכפר על עון הדור והיינו יבא שלם לכל ישראל ויבטלו כל גזירות הקשות על כל ישראל בעולם אחרי ינוחו על משכבותם ויה"ר שאסיפת הצדיק הלזה יכפר על כל ישראל אל ויבא שלם אכי"ר:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים י

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה