ליקוטי חבר בן חיים י· רבי חזקי' פייבל פלויט
ליקוטי ש"ס ליקוטי בתר ליקוטי
מס' ברכות:
דף י"ב ע"א תוס' ד"ה לא לאתויי בסוה"ד לחומרא עיין מג"א סי' ר"ט סק"ג. כ"ח ע"א עיי' חגיגה י"ד ע"ב ת"ר מעשה בריב"ז וצ"ע. מ' ע"ב תוס' ד"ה אמר אביי כבריי' צ"ע דמתני' היא. באו"ד במקום מלכות כ"ה ל"ב ע"ב. מ"ח ע"א תוס' ד"ה ולית הלכתא וכדקאמר קטן עולה כצ"ל. נ"ט ע"ב גמ' בקנה וחזר וקנה צריך לברך כצ"ל. ס' ע"א בגליון פי' ע"ז עיי' בח"ס חלק או"ח סי' נ"ח מ"ש בזה. ס"ג ע"ב גמ' ואח"כ כתת כצ"ל. ברא"ש פרק ז' סי' ב' שחייב לברך ומ' מדברי הרא"ש דמספקא לי' לענין ברכת הנהנין ועיי' ברא"ש פרק לולב הגזול סי' ג' מפ' לה לענין ברכת הפרשת חלה וצ"ע. פ"ו סי' ג' הא לענין ברכה צ"ע לקמן סי' ה' ש"ג. רמב"ן הלכות בכורות דפוס פ"ב ה' ע"ב ברי"ט אלגאזי ד"ה ואולם על לאו ולוקה צ"ע מנ"ל דאי' בב"ח חל על אי' אבר מן החי. שם ד"ה וראיתי להה"ג דאינו חייב על בשר מן החי צ"ע א"כ אמאי אמר רב אחא בר יעקב אין מזמנין גוי על בני מעים הרי אין בהם גידים ועצמות ובבשר אין הגוי מצווה לפי' ד' המחבר. ו' ע"ב עיי' ליקוטי חבר ח"א מ"ש בזה וצריך להוסיף ועיי' ב"י סי' פ"א שכ' יישוב לקו' ה"ה הלכות חלה:
נ' ע"א אע"ג דלאו רובא אורז כצ"ל. ברמב"ן שם ס"א ע"א חוץ מד"א אין מקבלין אותי. מסכת שבת ז' ע"א דעד יי או של קרפף צ"ע מה דאמר עולא בדף זה ועיי' הגהת הגאוני'. י' ע"ב תוס' סוד"ה משל סדום ב' שנים בתחלה צ"ע. י"ב ע"א תוס' ד"ה שמש ושמש קבוע שאינו בודק יפה כצ"ל. י"ג ע"ב תוס' ד"ה רש"י גריס דאלה דברי הברית אולי דווקא היכי שכתב אח"כ ענינים כמו במשפטים משא"כ באלה דברי הברית. שם תוס' ד"ה וטהור ולא גזרו נמי בביאה י"ל דא"כ ימנעו ממרחצאות ואין רוב הצבור יכולין לעמוד ומצאתי כן בד' חי' הרמב"ן שבת הנקרא אוצח נחמד. כ"ג ע"ב הגהת דר"א ווילנא בנין דרבנן ובחי' הר"ן הגירסא כמו שהוא לפנינו. כ"ד ע"א תוס' סד"ה גזירה יו"ט חלה בשבת צ"ל ביו"ט כ"ה ע"א תוס' ד"ה כרת אלא בהנהו וכ"כ הרמב"ן בחומש פ' אחרי. כ"ה ע"ב תוס' ד"ה הדלקת נר זהירות בהדלקות דומיא דנדה תנן והיינו שמאחרין להדליק. שם תוס' ד"ה חובה פטור מלכסות פי' דא"צ לגלותי כדתנן חזר ונתגלה דאל"כ אונס הוא וכן כתב הרא"ש עיין שם. כ"ז ע"ב תוס' ד"ה אונין ודוחק לפ' עיי' י"ז ע"ב תוס' ד"ה אונין וצ"ע. ל"א ע"א וסותר ע"מ לבנות שלא במקומו הוא צ"ע הרי בז' ימי מילואים היה משה סותר ע"מ לבנות ובמקומו. ל"ב ע"א גמ' שטנא בתרי אומר נ' ע"ד שאמרו רז"ל נלינה בכופרים בך. ל"ד ע"א תוס' ד"ה נאכל עירובו עיי' מ"ש הרא"ש בשם הרב יונה ומיושב קו' תוס'. שם רש"י ד"ה שיערב צ"ל שעירב. בעין משפט שם אות קכ"ג הל' ט' צ"ל הל' ט"ו. ל"ה ע"א רש"י ד"ה טהור עיי' מ"ש בזה מהרי"ט ח"ב סי' מ"ז. מ"ב ע"ב תוס' ד"ה אבל פלט בניצוצות עיי' תוס' זבחים שם שכתבו לחלק בין עירוי הנפסק. מ"ג ע"ב בגליון ד"ה לעיל מניה להתיר טורח דמאן דמפ' כצ"ל. שם תוס' ד"ה זה זוקף, דרבא צ"ל דהכא. מ"ט ע"ב רש"י ד"ה זרעו לצבוע תכלת צ"ל ארגמן דתכלת דם חלזון. שם גליון ד"ה אמד צ"ע ההוא בימי רב יוחנן היה בא"י. נ' ע"א בעין משפט אות י"ח פ' כ"ו ה' י"ב כצ"ל. ליקוטי חבר ח"ש נ"א ע"ב תוס' ד"ה במה בהמה צריך להוסיף וכ"כ ר"ן שם, נ"ט ע"א תוס' ד"ה ור' יוחנן דע"כ בלא יחדו כצ"ל. ע"ב ע"ב תוס' ד"ה רבא אמר דבור זה שייך לקמן גמ' לרבא דאמר. ע"ג ע"א בגליון ס"א אלו אבות, וכ"ה בתוס' ע"ה ע"ב ד"ה חסר. ע"ד ע"ב תוס' ד"ה שכן צדי פי' בקונטרס לפנינו ברש"י שם כעין כאן. ע"ה ע"א תוס' ד"ה שוחט לאו אשוחט נ' כוונת דברי' דתנא דמתני' נקט שוחט בצד צבי והשוחטו מסתמא צד צבי הוא לצורך עצמו ואין כאן צובע. ע"ו ע"ב רש"י ד"ה סובן ורמב"ם מפ' אפכא וכן מבואר במ"ה פי"א ממסכת תרומות מתוס' חדשים. ע"ז ע"א תוס' ועוד כדפ' בקונטרס הוא סו"הד ומתחיל דבור חדש אלא משום. פ"א ע"ב תוס' ד"ה והאמר עיי' ר"ש כלאים משנה ב'. שם בליקוטי חבר ח"ש צריך להוסיף ועיי' לעיל נ' ע"ב תוס' ד"ה אבל לא סורק. פ"ד ע"ב רש"י ד"ה ואחת באמצע וכ"ש כלאי זרעים, נ' משום דלאו במפולת יד זרע להו והוה דרבנן. פ"ה ע"א תוס' ד"ה לא תסיג הזורע כלאים פי' סמוך לתבואת חבירו עיי' רש"י. צ' ע"א רש"י ד"ה פלפלת עיי' לעיל ס"ה ע"ב כ' רש"י פלפול ארוך. צ"א ע"א גמ' כל שהו עיי' מג"א סי' תפ"ו. שם גמ' יש דיחוי לענין שבת עיי' ביצה כ' ע"ב דחזי ואדחי. צ"ג ע"א תוס' ד"ה ה"ג דהא תנן עיי' מגיני שלמה מה שכתב בזה:
צ"ה ע"א תוס' ד"ה שרא זילחא דאיכא רצפה ולד' תוס' סנהדרין פ"ה ע"א ד"ה מר סבר לא קשה מידי. צ"ו ע"ב תוס' ד"ה ולר"א ולפי"ז התולדת עיי' מ"ש תוס' ב"ק ל"א ד"ה הך דהוה וצ"ע. ק"ד ע"ב גמ' דלת ועשאו ריש צ"ע הא הוה חק תוכות ועיי' בר"ן כאן. ק"ט ע"א תוס' ד"ה הא ר"מ דאיירי ברפואה ולרש"י היינו קו' רנב"י קי"ב ע"ב גמ' אמר ר' יצחק צ"ע חולין י"ג ע"א. קי"ט ע"א רש"י ד"ה דתנא דבי ר' ישמעאל צ"ע למה צריך תנא דבי ר' ישמעאל עיקר רבותא משמחליף בגדיו. קכ"א ע"א תוס' ד"ה ש"מ כ"ש שצריך להפרישו עיי' יומא פ"ב תוס' ישנים ד"ה בן שמנה:
קכ"ז ע"א תוס' ד"ה אע"ג בסו"הד לצורך אדם אחר וטעמא נראה דדרך בע"הב לסעוד לכל בני ביתו לכבוד האורח כמו שכתב הרמב"ן בחומש ר"פ וירא. ק"נ ע"ב תוס' ד"ה אלא להביא אסא לכאורה האי אסא הוה להעביר הריח ולא משום כבוד המצוה ולא הוה מצוה כדתנן ולא על הבשמים של מתים: