ליקוטי חבר בן חיים י· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין העדים שאמרו כתובות פ"ב
כ' רש"י פסולי עדות משחק בקובי' ע' ברמב"ן ורא"ה בכוונת רש"י והנה נחזי אנן דנימא ד' רש"י משום דמשחק בקוביא דרבנן לכאורה א"א דהרי כ' רש"י לקמן דהטעם דאין אדם משום עצמו רשע משום דאדם קרוב אצל עצמו ולאו כל כמיני' לאפוקי נפשא מחזקתו וכי לענין עבירה דרבנן אין לו חזקת כשרות ומ"ש:
א"וו ד' רש"י הם רק ללי"ק דרב"ח דבמגו משוי נפשי' רשיעא וכ"ת עכ"פ מאי בעי רש"י בזה נ' דרש"י בא לאורויי' לן דדייק רב"ח ממתני' למלתי' בלי"ק דיל"ד תרתי חדא למה לא כלל קטני' בכלל פסולי עדות ולאיזו ענין פרטי' ותו כיון דפרט לן תנא קטני' א"כ קרובי' הו"ל למימר א"וו תנא לבר מקרובי' אתא לרבויי וא"ל דעבדי' מרבו כמ"ש רש"י באמת לקמן למסקנא דאי משו"ה למה לא כלל כולהו בחדא מחתא א"וו לרשע נתכוון תנא דידן ואי לאו דפרט קטני' לא ס"ד למימר דבמגו משוי נפשא רשיעא משא"כ עכשיו דפרט קטנים ואפ"ה קאמר סתמא פסולי עדות ש"מ כמ"ש והיינו דרב"ח ולמסקנא צ"ל דבקטני' אתא לאשמועי' דאמרי' מגו נגד חזקה דאין העדי' חותמין על השטר כדלקמן אלא דבס"ד ליתא לדר"ל דהך דר"ל תליא באידך דעדי' החתומי' על השטר כמו שנחקרה עדותן בס"ד לית לן דר"ל דהרי מה"ט אמרי' בס"ד בשטר חוזר ומגיד וא"כ הך בהך תליא ובס"ד כי דייק שפיר דייק ובמסקנא ג"כ שפיר אתא:
אלא דאכתי יל"ד מ"ט לא נקט רש"י גזלן דאוריי' ונקט משחק בקוביא דרבנן ונ' דאתא לאשמועי' ל"מ היכא דמוציא על עצמו לעז גמור כיון דבמגו מהמני' לי' פשיטא דנאמן אפי' היכא דלא אודה כ"א שהוא משחק בקוביא ג"כ נאמן:
והנה כ' הראשוני' בשם הר"י בן מיגאש דאפי' בגזלן דאוריי' מהימן ברישא ואפי' למסקנא משום דאמר היינו כלומר והשתא עשינו תשובה והקשו עליו דא"כ גם אנוסים מחמת ממון ניהמני' ולי לק"מ דבשלמ' בגזילה שפיר א"ל דעבד תשובה כבר משא"כ הכא דע"כ לא עשה תשובה דהתשובה היא עכשיו שבא לב"ד ואומר שחתם שקר וע"כ לפי דבריו רשע הוא וא"כ לאו כל כמיני' לאשיויי נפשי' רשיעא ולאפסודי בתשובתו למלוה כ"נ תו"ד:
הרי אלו נאמני' ע' בתוס' ורש"א ולי ק' עוד ע"ד לאיזו ענין הביאו ד' המק' שהק' דאדרבה מפשטא דברי' מוכרח טפי דאנן סהדי שהשטר בתקפו ונ' דמפשטא דברייתא לא רצו להק' דא"ל כיון דקיום שטרות דרבנן הכי תקנו דאשטר מקוים כהאי דלקמן מה"ט לא מקבלי' ערעור כמ"ש משא"כ הכא אא"כ לא מק' הש"ס לקמן תרי ותרי נינהו כיון דחכמי' תקנו דלא ליקבלו ערעור ועכ"פ הוכרחו להביא קו' הש"ס:
הנה לרב"ח בלי"ק ברישא במגו נאמן ואף דאי' לי' ג"כ אין אדם משום עצמו רשע מ"מ ס"ל במגו משום עצמו וצ"ל טעמא מאי ואמנם דבר זה מצחות ד' רש"י למדנו שהאריך בענין אין אדם משים עצמו רשע בין בס"ד ובין במסקנא אלא דבמסקנא הוסיף רש"י למימר לפסול מחזקתו כוונתו דרב"ח ג"כ ידע מעיקר' דטעמא דאין אדם משים עצמו רשע משום דאדם קרוב א"ע אלא דמ' לי' דבמגו אפי' על עצמו הרי נאמן רכ"מ ואמנם למסקנא אמרי' טעמא משום דאי' לי' חזקת כשרות ונגד חזקה ל"מ מגו וכ"ת נפשוט שוב מיכאן דלא אמרי' מגו במקום חזקה לא היא אין ענין חזקה זו לשאר חזקות דחזקות דעלמא היינו חזקה דאתיא מכח רובא דרוב ב"א אין פורעי' תו"ז ומ"מ מיעוט פורעי' ומיבעי' לן אי מהימן במגו למימר דהוא מהמיעוט משא"כ הכא דלכ"ע אי' להו מלידה ומבטן חזקת כשרות כה"ג לא אמרי' דמגו עדיף כלל. וע' ברמב"ן דרך אחר וש"י:
תוס' ד"ה פסולי עדות דבעי' תחלתו בכשרות כ"כ לאפוקי מרש"י דמ' מדבריו דתע"פ מיהת הוה:
ד"ה קטני' נמי מ' מד' דבתי' ראשון ס"ל דבפ"ע ל"ש דר"ל ואפשר הטעם דגדול וקטן הוא דבר הנראה לעיני' ואיכא חזקה משא"כ פ"ע ועד"ז צ"ל ד' הרא"ה שכ' דאין ראי' דרבנן ס"ל מיגו עדיף מחזקה דדלמא טעמא דרבנן כ"ז שהעדי' גדולי' רמו אנפשיא משא"כ כשהם קטנים פי' דלא מפ' כרש"י דה"ה דהלוקח מדייק כ"א מ' לי' כפשוטו דה"ה שיהי' העדי' גדולי' וע"ז כ' מ"ש ואמנם פ"ע קי' דהעדי' גדולי' וע"כ צ"ל דהתם ליתא לחזקה דר"ל אלא דמ"מ עדן צע"ג וק"ל:
ואמנם לי נ' לת' דהש"ס ה"ק וכ"ת דווקא בפ"ע מידק דייק דכ' בתורה לא ימותו אבות על בנים והיינו בעדות בני' משא"כ בקטן כיון דהלואתו לכדי חייו הלואה וממכרו במטלטלין ממכר סובר דה"ה דכשר לעדות וע"ז מייתי מדר"ל דאדרבא אפי' בלוקח ומוכר גופיי' בקרקע דאין מכר קטן כלום דייקי עדי' כ"ש דהלוקח דייק אעדי' ואינו מדמה לע"א ובזה מדוקדקי' ד' רש"י שכ' בהך דר"ל דבמקח וממכר מיירי וע':
בענין קו' תוס' ממגו במקום חזקה א"ל דמס' להש"ס דדלמא טעמא דרבנן משום דס"ל קיים שטרות דאוריי' ומשו"ה כ"ז שלא נתקיים השטר הרי הוא כאלו אינו והמקיימו הרי מבטלו משא"כ ר"מ סבר דקיים שטרות דרבנן וכמ"ש תוס' במסקנא לענין מודה בשטר שכ' ומשו"ה כיון דמקוים היא שוב לא מהמנינן להו נגד החזקה:
בענין קו' תוס' אד' רש"י דאמאי אפלגו בעדים נ' ליישב דהנה רש"י לא רצה בפי' התוס' משום קו' תוס' לקמן דלמא ר"ה בעדי' דלא כר"מ אלא ש"מ דלר"מ אין רבותא בעדי' טפי מלוה אמנם לרבנן עדן י"ל דהוה רבותא דאע"ג דהלוה גופא מכחיש העדי' האומרי' אנוסי' היינו ולא לוה מעולם והוה לן למימר הודאת בע"ד כק' עדי' ואעפי"כ נאמני' לפוסלו: גגובא גונבי יל"ד הכפל ל' ונ' דלכאורה הכי הו"ל למימר אי ס"ל לרב הל' כר"מ דהא ר"ה משמי' דרב קאמר אמנם ר"נ ה"ק הא וודאי פשיטא לי דרב הל' כר"מ קאמר ואמנם אתה ר"ה לא רצית לומר אמר רב הל' כר"מ דהשומע יסבור דרב הל' כר"מ קאמר ואת לא ס"ל ובאמת גם אתה כר"מ ס"ל ובזה מתנגד אתה וגם עשיית לר"מ כגנב תמור זה אי אתה ס"ל כר"מ אימא מעצמך הל' כר"מ ולא משמי' דרב וידעו כי גם אתה הכי ס"ל: