ליקוטי חבר בן חיים י· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין גביי' כתובה
והדרא ומפקא בהאי ב"ד נ' דלרבותא קאמר דאפי' בהאי כ"ד מציא גביא שנית דבפעם הראשון נתן לה הב"ד הפס"ד שכתובתה מאתים ועכשיו תבא לגבות בשטר כתובתה:
כ' רש"א וק"ק מאי איכא בין מ"ד נאמן ובין מ"ד לא אמר כלום כיון דעכ"פ צריכה להחזיר השטר כתובה ונ' די"ל עדים שנשרפה א"נ דלמ"ד נאמן נאמן כה"ג ולאידך מ"ד אינו נאמן:
כ' תוס' דמיירי בתפסה שלא בעדי' וק' א"כ אף בדבר שאין בו טורח אמאי לא מהימנא במגו דלהד"מ וצ"ל דהוה כמגו במקום אנן סהדי:
ולשני וכו' כוונת רש"י לטעמי' דמתני' עכ"פ בלא תובעו דווקא מיירי וא"כ אין מקום לד' תוס' דשלך הוה רבותא טפי משום דהוה ברי דלרש"י לא מיירי בברי ולזה כ' רש"י דכיון דבין דידי' לחברי' הוה עסק דינא למה לי' דנקט אבוה כלל:
ולקמן שוב פי' רש"י גבי מנה לי בידך דל"ת דקו' הש"ס הי' למה נקט קרקע דמה לי קרקע או כסף כ"א אלעיל קאי נהי דבקרקע אצטריך למנקט אבוה ל"ל דנקט מטלטלי ואמנם כדפריך מהאכלתי' פרס אצטריך רש"י ליישב דקו' הש"ס הי' דהיה רבותא טפי משום דהוה מודה במקצת ע' בזה: מחמת ממון כ' רש"י שצועקי' כוונתו דמחמת ממון שחייב למלכות הוה כמחמת נפשות דעכ"פ לא ירצה שיתגלה מקום מושבו:
שלא בפני' כ' רש"י משום דחברך חברא אי' לי' כוונת רש"י בזה דווקא ולא פי' כן לעיל משום דבס"ד מצי' למימר דבהא תלי' מלתא למ"ד לא הוה מחאה ס"ל דמחאה ה"ט כי היכי דליזהר בשטרא ושלא בפניו מה"ט לא מהני ומ"ד מהני ס"ל טעם מחאה משום דאי לא מחי שש"מ מחיל אזכותי' וא"כ אפי' שלא בפניו מהניא ואמנם למסקנא דתחלקי' בין יהודא וגליל וכיוצא, בזה ע"כ משום חברך חברא אי' לי' מהני וזה כוונת רש"י:
אי אליבא דראב"י ע' רש"י ותוס' והעיקר בזה דלד' רש"י דר"י באינו תובעו מיירי קו' הש"ס הוה כפשיטו הרי רבנן גם בתובעו פליגו וכ"ת השתא בס"ד מנא יודעי' לזה כ' רש"י דהשתא ס"ל מתני' דשבועות רבנן היא והתם בתובעו מיירי ואמנם לד' התוס' דגם ר"י בתובעו מיירי אין מקום לד' רש"י לזה כ' תוס' דהש"ס מייתי כל הסוגי' ע"ד והוינן בה ולמאי דמסיק א"כ גם בעדי' פליגו רבנן וממילא סיפא שוב לא א"ש וזה לרבנן ולראב"י דכוותא הוה דלר"ש באמת רק לס"ד קאמר דלא מצי קאי לראב"י ולתוס' דכולא סוגי' ע"ד והוינן עלה באמת גם למסקנא ניחא ואמנם לרש"י במסקנא צ"ל דר"י כרבנן ס"ל אלא דלרש"י לא ניחא בזה משום דרוב הפוסקי' פסקו כראב"י:
הנה קו' תוס' ארש"י מגיטין כבר יישב רש"י בעצמו שם שכ' דכולא סוגי' בגיטין ע"ד והוינן עלה א"כ ל"ק כלל ב' קו' תוס' ואמנם לרש"י הוא דמצי' ההכרח לומר כן משום דבס"ד מ' דק' אדרבא אי ר"י כראב"י גם בשוורי' שבועה מיהת לבעי אך למסקנא בעי' דומיא דטענו קטן מיהת כמ"ש רש"י שם והתוס' לטעמיי' דאדרבא רק בס"ד ר"י כראב"י ולא במסקנא דאין ענין דר"י לטענו גדול:
והנה מ"ש התוס' דקו' הש"ס טענת אחרי' דחק לרש"י נ' דאיכא למימר דקו' אחרת דחקו לרש"י ג"כ דאי בקטן ראב"י מודה נימא הא דתנן בשבועות מנה לאבא וכו' דמק' הש"ס מנה לרב מיירי בקטן:
והנה ד' הראב"ד פ"א מטוען שהאריך בהם הלח"מ שם מצ"ע צריכין ביאור דמדכ' דרבנן מודו בברי גמור א"כ נדחות ראי' הרי"ף משבועת ה' כמו שהיא בר"ן בשבועות וא"כ אין הל' כראב"י ואיהו משיג על הרמב' מראב"י אמנם נ' כוונת הראב"ד רק להשיג על מה דקרי לה הרמב' טענת שמא וקאמר איהו דאי שמא מקרי גם לראב"י הוה פטור א"וו ברי מקרי ואמנם לדידן הל' כרבנן דפטור אך ה"ד משבועה דאוריי' ככופר הכל במגו כיון דמעיז בבנו אמנם היסת חייב כיון דלא הוה שמא:
חזקה אין אדם מעי"ז ק' לי' עוררני תלמיד דהתם שאני דהחזקה מגרע המגו עצמה משום דאינו מעיז לא מצי טעין הכי משא"כ כאן בב"ב המגו במקומה אלא שהחזקה מגרע הטענה ולא המגו והוא אמת ויציב. לפשוט מהכא פ"ק דב"ב דלא אמרי' מיגו במקום חזקה דהרי היינו הך לפמ"ש תוס' וצ"ל דא"ל דש"ה דלאפטורי משבועה לא אמרי' מגו במקום חזקה משא"כ התם דלאפטורי ממונא וזה ג"כ כוונת הר"ן בשבועות שכ' דמהכא שמעי' דמגו דאוריי' אע"ג שכ"כ דמאת בתי ידעי' דמגו דאוריי' משום דלאפטורי משבועה לא ידעי' מהתם ע' בזה:
ובענין פלוגתת ראב"י ורבנן הי' א"ל דראב"י כריב"א ס"ל דמשום מכיר בשקרו הוה טעמא וכיון דבברי גמור מיירי ראב"י כמ"ש לד' הריף אפי' בבנו מעיז ורבנן כרש"י דמשום עשה לו טובה הוה ובנו לא עשה לו טובה ושפיר מעיז:
ובענין מה שהק' בתוס' ע"ד רש"י מכמה סוגיות הש"ס דגם בפקדון כו"ה פטור אולי התם בשואל דעשה לו ג"כ טובה או בשו"ש מיהת ולעולם בשו"ח כו"ה חייב:
בענין תיקון העולם גבי מציאה לרש"י שלא יכחיש לגמרי ולתוס' דמיירי שיש עדים התיקון עולם שלא יניחנה וילך לו דוק ותשכח: