ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
עוד בענין חסימה שם
גמ' הרביץ לה ארי ע' בכ"מ שהשיג על הרמב' והגיה קו"ץ ולי נ' דאין צורך כ"א לפי מאי דפשיטא לן באיבעי' זו דאין חילוק בין בידי' לממילא דהיינו ישב לה קוץ ג"כ צריך להסיר אלא דאיבעי' לן אם יש חילוק בין בגופה לרחוק מגופה ולהכי למאי דלא פשיטא לן אם ברחוק מגופה שייך לא תחסום גם הרביץ איבעי' לן והש"ס לא קאמר הרביץ חסימה ממליתא אלא לומר דגם רביץ איבעי' לן ולעולם גם הרביץ איבעי' לן:
שום גמ' העמיד בנה מבחוץ והק' הב"י על הטור למה השמיט איבעי' זו ונרא' דד' הטור דווקא העמיד איבעי' לן דעמד פשיטא דאין צריך להשתדל שיהא ק תאות אכילה ובהעתיד ג"כ לא איבעי' כ"א לענין מלק אבל אי' וודאי איכא כיון דבידים עביד כיון דאין מלקו' בז"הו השמיט הטור איבעי זו:
גמ' שם ולהבדיל בין הקדש לחול הק' תלמיד א' דלמא שאני התם דגלי קרא ונ' דר' יונתן ג"כ מודה דלא מסתבר טעמי' אמנם לישנא דקרא והיינו ב' של בדישו הביאו לומר כן אמנם כיון דאשכחן גבי בבואכם דאין ראי' מב' זו א"כ גם גבי בדישו ליתא לדר' יונתן:
גמ' עקימת פיו הויא מעשה מלשון זה קש' על הרב המגיד פ' י"ג מה' שכירות שכ' טעמי' דר"י משום דלאו דלא תחסום ניתן למלקות וא"כ למה לן הך סבר' דעקימת פיו וכו' וצ"ל דכוונת ה"ה דתרוויי' בעי' לא ניתן למלקות וגם עקימת פיו וכו':
תוס' ד"ה ר"ל בדברי' יש ליישב מה דק' לכאורה הא ר' יודא מודה במשנה תורה דרשי' סמוכין וא"כ מאי טעמא דס"ל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו אמנם טעמא דר"י משום דס"ל חסימה בקול לא הוה מעשה וכקו' התוס':
רש"י ד"ה וכן כוונתו אדש חייב אע"ג שלא חסם: