ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין דלא תחסום.
רש"י ד"ה פרות המרכסות הנה במה שכ' שעורי' מ' לכאורה דכוונתו למה שכ' הסמ"ע דבשעורין לא תליא בגמר' מלאכה לחלה כיון דסתם שעורי' לאו לפת קיימא ואין צריך לתי' התוס' אמנם ממה שכתב לקמן דטעמא דאינו עובר משום גמר מלאכתו למעשר יש ללמוד לכאור' חילק אחר והוא דלכאורה י"לד בבריית' דלעיל כיון דמדישו דריש ודישו בשור הוא דכ' למה נקט תנא פועל אלא ודאי משום דבעלמא מסקינן כרוך ותנו ומעשר וחלה גבי הא דתניא וחייב חלה לא שייך כ"א בפועל בר חלה הוא ולא הוה לגבי נגמר מלאכתו כל זמן שאינו חייב בחלה משא"כ בבהמה דלא שייך גבי חלה כלל דאדרבה עיסת בהמה פטורה תן החלה א"כ הכל במעשר תליא מלתא והיינו דתני הכא דפרות מרכסות אינו עובר משום בל תחסום כתב רש"י משום בל תחסום כ' רש"י משום דבמעשר תלי' מלתא:
תוס' ד"ה והדשות במעשר ותרומה יש ליישב לן קושי' דהנה לאו דלא תחסו' קאי בין בארץ ובין בחו"ל ובחו"ל כיון דליכא תרומה ומעשר נמצא שפיר דבשעת דישה הוה חולין מתוקני' משא"כ תרומה ומעשר לא משכחת כלל בשעת דישה:
גמ' רשב"י אומר נ' היכא דאיכא בל החסום דאוריי' לא שרי רשב"י כה"ג כ"א הכא דמשום מראית עין לחוד איכא וכ"ת א"כ היכי פשוט הש"ס לקמן ודריש דטעמא משום דמעלי הא הכא משום מ"ע לחוד הוה לא היא היכא דאיכא משום בל תחסום ג"כ תלי' במעלי לה אלא אמת שהכרשני יפות לה ושפיר פשיט הש"ס:
רש"י ד"ה בשנתא גידולי תרומה כוונתו דכ' בשלמא קו' הוא והכ' בא ליישב דלכאו' פשיטא כיון דמדאו' סטור עובר משום בל תחסום ולזה קאמר ומ"מ סד"א כיון דמדרבנן תרומה הוה להוי כמאכילו ותמרים וכיוצא דלא מחייבו בתרומה אלא מדרבנן קמ"ל דלא והטעם שלא יהי' חוטא נשכר:
גמ' הא במעשר ראשון הנה לכאורה כאן הו"ל לרש"י לפ' מה שכ' ליישב לקמן בתרומה ומדלא כ"כ נ' דס"ל לרש"י דאפכא משני במעשר ראשון אינו עובר ובמע"ש עובר והטעם דבמעשר ראשון ותרומה דלכהן וללוי הן דכיון דלא שכיח שיתנו להם קוידם מירוח לא אמרה תורה לגביי' לא תחסום משא"כ מע"ש דלישראל היא ולגבי ישראל כיון דאיכא לא תחסום לא חילקה התורה בין חולין למעשר:
תוס' ד"ה כאן במעשר ראשון מה שכ' דהא לר"י ממונ' הוא כוונתם ע"ד וכ"ת דכ"ז שאסור באכילה לא מקרי ממון הדיוט לר"י ולזה כ' דלא היא כ"א ממונא הוא אמנם נ' דרש"י יישב קו' תוס' במה שכ' לא אתי לאו דלא תחסום וכו' כוונתו דבשלמא לעיל גבי פועל דכתיב ואכלת דהוה מ"ע על בע"הב להאכיל הפועל שפיר אתי עשה ודחי ל"ת משא"כ כאן דליכא אלא לאו לא אתי ל"ת ודחי ל"ת וכ"ת הא מקי' חוסם לנחסם לא היא דהרי גם בפועל לאו ליכא כדאתרי' לעיל אלא ע"כ לגופא דמלתא הוא דמקשי' לא זולת:
תוס'
ד"ה והיכי דמי נ' לשי' רש"י יש ליישב קו' בזה דהנה במעשר ראשון אין תימא אם הקדימו בשיבולין משום דמייתר תרי מילי חדא דפטור מתרומ' גדולה כדאמרי' פרק שלשה שאכלו ועוד שהלוי צריך להטריח לגמור מלאכתו ומשו"ה עד השתא ס"ד דבמעש' ראשון מיירי לא ק' והיכי דמי משא"כ במעשר שני דלא מייתר מידי למה זה יקדימו בשיבולין ולהכי מק' הש"ס והיכי דמי ומשני דמ"מ מייתר כה"ג:
תוס' ד"ה אמר להו יש ליישב קושי' ע"ד אחר דהנה לכאורה כל איבעי' הש"ס לא שייך אלא למאן דשריש טעמא דקרא משא"כ למאן דלא דריש והנה ידוע מאן דדריש היינו ר' שמעון ובפלוגתי' היינו ר' יודא דלא דריש טעמא דקרא וא"כ שפיר פהיט הש"ס לר"ש ות"ק דפליג עלה היינו ר' יודא ולטעת' אזיל דלא דריש טעמא דקרא:
רש"י ד"ה חסום פרתו ודש בה דישה שלך זו ד' הלח"מ פ"י משכירות דלרש"י בתבואה של ישראל אומר לנכרי לחסום אפי' מלקות איכא עיי"ש והנה הרא"ש דקאי בשיטת רש"י לא מ' מדברי' כן גם יש לדקדק לפי"ז אדמפליג תנא דברייתא בין פרה לפרה ליפליג בפרת ישראל בין תבואת נכרי לתבואת ישראל א"וו רש"י לא קאמר כ"א דאפי' בתבאת נכרי קמיבעי' לי' ולעולם אי שרי אפי' בתבואת ישראל שרי:
והנה במ"למ פ' ה' שכירות תמה על הסמ"ע שכתב דאיבעי' לא איפשטא לחומרא אזלינן דכיון דלא הויא אלא דרבנן למה לא ניזל לקולא וכמו שכ' הראב"ד ונ' ד' הסמ"ע דהנה באמת פשיט הש"ס מבריי' דאי' איכא אלא שדחה דתני רישא איידי סיפא וע"ז יל"ד דאדרבא כחא דהתירא עדיף וברישא הוה לי' לאתנוי' מותר ולתני סיפא איידי רישא אלא דהש"ס לא אשגח בזה משום דבעי למפשט ממעשה דרב מאבוה דשמואל אמנם למאי דדחה ר"פ וודאי פשיטא דברייתא מ' לאי' וכמו שכתבנו:
אלא שיש לצדד בזה דדלמ' כח דחיובא ע"כ עדיף וכן כ' תוס' פ' שבוע' הדיינין גם שמעתי בשם הגאון מו"ה עקיבא איגר ז"ל דבדרבנן לא שייך כח דהיתיר' ומסתברא טעמי' לפמ"שכ ריש ביצה ע"ש:
והנה בנמ"י הביא בשם הר"ן ראי' לד' ר' סעדי' גאון בראש הא דאמרי' דמי שהחשיך לו בדרך וכו' וי"לד על דברי' דמה ענין זה לכאן התם בגוי העושה מלאכה בשבת בשל ישראל עפ"י ישראל משא"כ כאן אם הגוי קנה בשבת לעצמו קונה אף כי למחר יקנה הישראל ממנו מ"מ בשבת לעצמו קנה והרי לענין מכירה בשל ישראל לית מאן דפליג דאסור וצ"ע: