ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
סוגי' דסימנים יבמות פ' האשה בתרא.
באו"ד דיש עדים וידוע שם נ' כוונתם דמיירי שהשלי' בדרך אבדו ומניין שם עדים אלא שיש עדים במקום אחר וידוע שם שיש עדים בביתו:
וזה נ' ג"כ כוונתם ע"ב ד"ה בין כלים דלא ניחא להו בפי' רש"י דמיירי בין כלי תשמישו דבדרך ל"ש זה אלא האי קשור קאי ג"כ אבין כליו ומיירי בכלים שאין עושין להשאיל:
וכ' עוד שהכיס וטבעת סי' מובהק נ' כוונתם דהקשור' עם הכיס הוה סי' מובהק וכד' הפוסקים דתרי סי' שאינם מובהקים לצטרפי לסי' מובהק דאל"כ הו"ל למימר שיש בכיס סי' מובהק:
רש"י ד"ה דכ"ע סי' דרבנן ודריש שמלה וכו' כוונתו דהך סוגי' דב"מ דפשיט רבא סי' דאוריי' פליגי מנא ילפי' סי' וסוגי' דב"מ יליף מדרוש אחיך וסוגי' דידן יליף משמלה וא"כ איכא למדחא לתובעין אצטריך:
תוס' ד"ה דחיישי' הנה ממצא פירות לכאור' ל"ק כ"כ דאיכא למימר דנותן סי' מדה והכלי לא הי' מלא אלא מצא דבר שיש בו סי' בצד דבר שאין בו סי' ק' שפיר. אבל ק' ר"ל קו' הש"ס:
ורש"י דכ' דקיי"ל דמהדרי' אין כוונתו דאמאי דקיי"ל מק' הש"ס אלא שרצה ליישב דהו"מ למנקט עידי אוכף והוה ק' כ"כ אלא דנקט הש"ס כמו דקיי"ל:
וי"לד אמאי לא הק' הש"ס תחלה מכיס וארנקי דאיירי' בי' וצ"ל דלפי מאי דקיי"ל אי סי' דאוריית' מצי השתא מיירי שהקשר סי' וא"כ אין כאן חשש שאלה:
תוס' ד"ה ואבע"א בסו"הד נראה דלא ניחא להו לפ' דמכירו קאי אגט דא"כ חפיסה דנקט ל"ל ובס"ד דמ' להו דאי אחפיסה קאי הו"ל מכירה או מכירן צ"ל דמיירי שידע שלא אבדו בחפיסה וכמ"ש בגיטין ד"ה בחפים עיי"ש:
והנה בר"ן בגיטין כ' דמיירי אי דנותן סי' בחפיסה או שיש לו טב"ע בגט וכמסקנת תוס' בגיטין דאו קתני אלא שק' מדוע נקט בחפיסה סי' ובגט טב"ע נ' דמ' לי' דאי בחפיסה מיירי ג"כ בטב"ע ומ"מ מהני מכ"ש דמהני בגט עצמו א"וו בחפיסה מיירי בסי' וכ"ת תפשוט דסי' דאוריי' נ' דמיירי שיודע שאבדו בחפיסה וזה מקרי ג"כ קצת סי' והוה כתרי סי' שאינם מובהקי' דכהדדי מצטרפי לסי' מובהק:
ובענין ד' הרמב' שפ' דבעי' תרוויי' ותמה עליו הר"ן נ' ד' הרמב' דע"ה לא מהימן בטב"ע דאמרי' דאמר בדדמי אא"כ יש ידי' מוכיחות וזה כה"ג שיודע שאבדו בחפיסה זו ומטעם זה ג"כ ע"ה סומא מותר באשתו בטב"ע דקלא דהתם כיון דאשתו עמו בבית מקרי ג"כ ידי' מוכיחות ודפסק הרמב' בבשר שנתעלם מן העין דע"ה נאמן בטב"ע התם כמ"ש הרמב' דמשום דלא הוה כ"א דרבנן:
בגיטין תוס' אימי' דאוריי' ע' רש"א ולמ"ש דהא דסי' מובהק מהני מה"ת מעידי אוכף ילפי' דלא עדיף מסי' מובהק א"כ ע"כ עדי' העיקר דמהדרי' עלי' מדאוריי':
ובענין קו' תוס' שם בגיטין מהכרזה לולי דברי' י"ל דאדרבה מדצריך עדים מן התורה ועדים לא שכיחי א"צ שים הכרזה מן התורה ורבנן תקונו סי' תקנו ג"כ הכרזה:
ב"מ אמר רבא א"ל ר"ס נ' ד' רבא דגם צריך טעם היאיך הפקיעו האבדה ממוצאה:
א' לוה משלשה יחזיר ללוה הנה בקו' לא הזכיר הש"ס מג' הלוי' וה"ט דאיכא למימר דהתם לא ניחא למלו' שיונח ביד המוצא דעכ"פ לא יפרע ואמנם י"ל ג"כ דלא ניחא לי' דליהדר בסי' דהלוה ידע הסי' ג"כ כמו המלו' ולהכי לא הק' הש"ס ומ"מ כאשר בא לכלל יישוב, יישוב גם זאת:
תוס' ה"נ ניחא כוונת דברי' דבשלמא במוצא אבדה דאף שמוצאה ואינו מפיק בסי' מ"מ מצי להיות שיצטרך לחזור בעדי' ולא הוה עכ"פ כ"א ס' וס' משא"כ בלוה דהוה וודאי וס':
אלא אמר רבא יל"ד כיון דלא משכח רבא טעמא דליהוי דרבנן א"כ ממילא הוה דאוריי' וצ"ל כמ"ש הרא"ש דמהא לא ארי' דדלמא דעת ראשוני' רחבה דעתם מאחרוני' והם שפיר ידעי טעמא ולזה אצטריך קרא:
אמנם הא וודאי ק' הא כבר דחה לי' לעיל והייתי סבור לומר דהנה באמת י"ל דבלוה מטעם דלא נתנו חכמי' דברי' לשיעורין אא"כ אי דרוש דקרא היינו עדים ומן התורה עדים צריך בשלמא היכא דניח' לי' לבעל אבדה שפיר משא"כ היכא דלא ניחא לי' היאיך הפקיעו ממנו דין תורה אלא ש"מ דרוש בסי':
ד"א נ' דרבא ה"ק א"א סי' לאו דאוריי' למה נידרוש קרח ארמאי נימא טפי דקרא ה"ק דלא תיהדר בסי' כ"א בעדים אלא ש"מ דבאמת מהדרי' בסי' ועד"ז ע"כ סי' לאו מדרוש ילפי' כ"א משמלה ומיושבי' ד' רש"י ביבמות ע' לעיל מ"ש ואמנם אי שמלה לתובעי' אצטריך א"כ ל"ל מהי"ת נפיק קרא לסי' דלכתיב רחמנא דרוש להכי א"וו לרמאי אתא קרא וי"ל דרבא לטעמי' דגם ייאוש שלא מדעת מהני א"כ אדרבה סי' מסתבר טפי משא"כ לדידן דבעי' ייאוש מדעת א"כ תובעי' מסתבר טפי וע':
אמר רבא את"ל ע' רש"י והנה מה דלא נקט רבא תחלה סי' ועדי' דלנקיט תחלה סי' ועדי' נ' דה"ק רבא דמדינא הו"ל למימר יחלוקו אלא משום דאיכא לברורי כגון ע"י עדים וסי' והן זה המשך הדברים דברי':