ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין מצא בחנות פ' אלו מציאות
הק' הראב"ד פי"ו מגזילה על הרמב' כיון דקיי"ל כאביי דייאוש שלא מדעת לא קני למה יקנה חצירו טפי מידו וכ"ה בנ"י ונ' דוודאי אי חצר מעצמו הי' קונה שפיר אמנם כיון דבעי' שיאמר תזכה לי חצרי וע"כ מיירי לאחר שנעלם האובד מנגד עיני' דאל"ה הוה גזילה וא"כ כיון דקיי"ל אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה שפיר הוה אז יאוש מדעת ושפיר כ' הרמב"ם וכן הריב"ש מיושב בזה שהביא תי' הרמב"ם:
וכ' עוד הראב"ד דאפי' ייאוש לא מהני דהוה כפקדון והניח הניח דברי' באינו מובן ולי נ' כוונתו דאי נימא דחצר יקנה לחנוני א"כ אין רשות לשום אדם ליקח מחנות שום אבודה וא"כ אין אדם מייאש מאבידתו דיודע זה חנוני לקחה ובוודאי יחזירנה לו ומאן דמייאש אדעתא דכ"ע מייאש:
אר"א ע' תוס' והנה במתני' לא עמדו על ד' רש"י מ' דס"ל דמתני' מצ"ע מסתבר טפי לאוקמה ברוב ישראל דסיפא דמצא בפירות ע"כ מיירי ברוב ישראל אלא שלא למחוק גי' כ' כן אדר"א ואמנם נ' דאדרבא מדר"א מ' להו דמתני' מיירי באין בו סימן דמשו"ה אצטריך ר"א למימר בצרורין דאי גם מתני' מיירי בצרורין ל"ל לר"א לאדכורי כלל צרורין:
ובשי'"מ בשם הראב"ד הביא דר"א דווקא צרורין קאמר והק' עלי' הרשב"א א"כ בצרורין ואפי' מונחין הו"ל למימר ותו מאי מק' הש"ס ממתני' דלמא מתני' לר"א במותרין ונ' דבחדא קו' מתרצי' חברתה דר"א להכי לא קאמר בצרורין דלא נימא דמתני' במותרין וא"כ ע"כ מתני' ג"כ לר"א בצרורין ושפיר מק' הש"ס:
והנה כ' ה"ה ע"ד הרא"ש שהם דחוקי' דנימא דמייאש משום החנוני ולא פי' ובש"ך סי' ר"ס כ' כיון דרוב ישראל למה לא יתלה בהם ויש להשיב מידי דהוה אנכרי בבי כנשתא דלעיל בש"ס דכיון דהנכרי דייר שם מייאש האובד ותולה בנכרי וה"נ ל"ש ונ' כוונת ה"ה דכיון דאמרי' סתמא דמלתא הבאים לחנות לא ישלח יד באבידת החנות והחנוני מצאה אף הוא אומר אי תבענא לי' לדינא לא יעיז פני' לכפיר שהוא לא לקחה ע"ד דאמרי' לעיל בשנים שנפל לא' מהם סלע:
וע' ב"י וכ"מ מה שתי' ע"ד הרמב' במה שכ' דגם למוצא ואמנם אנא חזינא דהרמב"ם שינה בלשונו בחנוני לא הזכיר כלום מצרורין ודווקא בשולחני כ' כן ונ' דהרמב' מ' לי' ג"כ כמ"ש הטור דר"א רק אשולחני קאי ולא אחנוני אמנם מאחר שבירושלמי קאמר ר"א בהדי' גם בחנוני כן מ' לי' דבירושלמי דלא הזכיר כלום מצרורין גם בחנוני דינא הכי משא"כ בש"ס דידן דר"א בצרורין מיירי כה"ג דווקא בשולחנו דינא הכי וכמ"ש הראב"ד דאין דרך שולחני לצרור מעותי' וע' בזה:
תוס' ד"ה בלוקח לכאורה גם התוס' מסקי כרש"י ונ' לכאורה דלתוס' איכא כעין ס"ס אמנם א"צ לכך דלרש"י מ' דווקא היכא דגם התגר לא ידע הא אילו ידע התגר גם הלוקח ממנו חייב להחזיר אמנם התוס' הוסיפו דכיון שיצא מיד התגר לא מהימן וכמו שביאר הסמ"ע רס"ב כ"מ מדברי' למע' שם:
ויש לו תובעין ע' רש"י ותוס' ב"ק ס"ו הבינו מד' רש"י אשר כוונתו דרק למעוטי מהפקר אתא אמנם סו"ד מוכיחין דכוונתו דלהפקר ל"צ קרא וע"כ לייאוש אתא:
תוס' ד"ה בעידי אוכף ע' רש"א ולדברי' יל"ד דארישא סימנים דגופא הי"ל לתוס' לסיים דברי' ולזה נ' דכוונת תוס' דאי סימני' לאו דאוריי' רצה הש"ס לומר עידי' ע"י סימני' משא"כ אי סימנים דאורייתא דלמא לעדים אתא קרא ולא לסימני' וכ"ת כיון דלא חיישי' לשאלה מה לי סימני' מה לי עדים לא היא דהנה בסימני' ע"כ יש חשש דלמא גם אחר יש לו כלי בסימני' אלו דמה"ט חס' אי סימני' דאוריי' אלא דמשום ס' א' לא חיישי' משא"כ אי איכא עוד ס' דלמא משאל שאול דהוה ס"ס מנ"ל אע"כ דסוגיין לא קאי אי סימנים דאוריי':
תוס' ד"ה לגיזת זנבו דקדקו לומר אעפ"י שאין בה וכו' דאי יש בה הא גופא הוה השבת אבידה ונ' דלזה כיון הסמ"ע ואין מקום להשגת הש"ך לדע"הק:
ולולי דברי' הייתי אומר דס"ד דהיכא דמהדר לי' בתר דהו"ל שוב צמרה כעין שנאבדה לא מיחייב לאהדורי לי' גם הגיזה קמ"ל:
בגמ' שהנקרה וכו' וכ' ה"ה דמהרמב' מ' דלא משגחי' על שעת אבידה וכ' וכ"מ בגמ' ותמה עלי' בכ"מ ותמה הלח"מ דע"כ הדין עם ה"ה אמנם כוונת הכ"מ לד' הד"מ דמדלא כ' הרמב' כ"א אפי' לא הי' שו"פ בשעת הכרזה ושתיק משעת אבידה ש"מ דשעת אבידה בעי' והד"מ סבר דמ"ש הב"י וצ"ע קאי על הרמב"ם ובאמת לא קאי כ"א אד' ה"ה ואמנם כוונת ה"ה נ' מדאמר רבא באו"ד דב' פרוטות סגי לג' שותפין דאמרי' חד מחל לאחר אבידה וק' עכ"פ בשעת אבידה לא הגיע פרוטה לכל א' אלא ש"מ דלא משגחי' בשעת אבידה וכאו"ד קמ"ל ומ"מ הש"ס דהכא מצי קאי ללי"ק דרבא דלעיל ובאמת מה"ט פליג לי"ק לעיל אלי"ב וע':
מה שחנני ה' ית' בסוגי דסימני' פ' א"מ ופ' האשה בתרא תחלת דקי"ן תרט"ז.
איבעיא להו סימני' דאוריי' וכ' לכאורה י"ל דאיבעי' הש"ס הוה בהא מלתא דמ' לי' דנהי דמהדרי' בסימני' מ"מ ע"כ מודינן דאיכא עוד אבדה כזו בסימני' כאלו דכיון דמדה ומשקל וכיוצא ג"כ הוה סימן אלא כיון דהאי דיהיב סימנא ע"כ נאבד ממנו כלי כזה לא חיישי' שגם אחר שיש לו כזה כלי במדה ומשקל וכיוצא אבדו ג"כ וה"ט דלא חיישי' למיעוטא אמנם למאי דקיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב אפי' למיעוטא הו"ל למיחש אלא דזה תליא בטעמא דאין הולכין בממון אחר הרוב אי הטעם דדווקא באי' אמרה תורה דניזל בתר רובא משום דלא נתנה תורה למה"ש ואי בעי' למיחש למיעוטא אין לדבר סוף א"כ וודאי בזה ג"כ לא הו"ל למיזל בתר רובא אמנם אם הטעם כמ"ש תוס' בכמה מקומות משום דאמרי' סמוך מיעוטא לחזקת ממון ואין אנו יכולי' להוציא ממון ע"י רוב א"כ הכא אזלא לה חזקה דאין המוצא נקרא מוחזק ושפיר נוכל למיזל בתר רוב וא"כ איבעי' הש"ס מ"ט דאין הולכין בממון אחר הרוב ובזה מיושב ג"כ דלמאי דקיי"ל סימני' לאו דאוריי' מנ"ל דאסי' מובהק סמכי' אלא משום דסי' מובהק עדיף מרוב א"כ מהי"ת לא נסמוך עלי':
אמנם א"ל דאיבעי הש"ס הוה בפשיטו' אי הא דנקט תנא דמתני' מה שמלה יש לה סימני' דווקא נקט וא"כ סימני' דאוריי' או שמלה לתובעין אצטריך וסימני' כדי נסבה וכ"ת הרי עכ"פ שמלה לתובעין אצטריך לא היא דהרי כ' תוס' דתובעין היינו ייאוש ובירושלמי מפיק לי' מאשר תאבד וכו' וא"כ שמלה ע"כ לסימני' אייתר אמנם נ' דהא מלתא תליא בפלוגתת הרמב' והראב"ד פ"ו מגזילה אי בזוטי של ים שרי אפי' בלא ייאוש או בעי' ייאוש ג"כ דאי התם שרי אפי' בלא ייאוש א"כ ע"כ מהתם ליכא למילף וא"כ ע"כ משמלה ילפי' ובהא הוא דמס' לי' להש"ס האי זוטו של ים היכי מיירי אם בדייאוש או אפי' בדלא אייאש וא"כ מסתייעא מזה לד' הרמב' דפסק דבעי' אייאש דווקא דכיון דאיבעין לא אפשטא א"כ אזלי' הכא לחומרא דסי' לאו דאוריי' והכא לחומרא דלמא סימני' דאוריי' ומשמלה ילפי' ויאוש מאשר תאבד ובעי' אייאש דווקא:
ועפ"י דרכינו מסתייען ד' רש"י ביבמות שכ' דאי סימני' דאוריי' משמלה ילפי' אף דרבא יליף לה לקמן מדרוש אחיך ואמנם הא מלתא נ' דתליא בהא דרבא הוה ס"ל דאי סימנים לאו דאורייתא ה"ט דאכתי מאן יימר דממנו נפל דלמא מכרה לאחר קמי נפילה וא"כ מאי אמרת דרוש אחיך בעדים א"כ האי עדים ע"כ עידי נפילה דאי עדים שהי' שלו אכתי מאן יימר דלא מכרה וכן סי' מובהק ע"כ לא הוה מה"ט והנה ס"ל לרבא דהך ברייתא דדרוש אחיך ומתני' תרוויי' חדא קתני דהתורה אמרה שידרוש את הבעל אבדה אם אינו רמאי ואם רמאי לא יחזיר לו ע"ד שמחזיר לשאר בנ"א שאינן רמאי' ועד"ז הי' ג"כ שקלא וטריא דלעיל וזה כעין דרך הר' שלמה בס' המאור אמנם ע"ד אחר וזה דבשלמא אי בסימנים אמרה תורה א"כ לרמאי בעי' עדים משא"כ אי לכ"ע בעי' עדי' מה לי אם הוא רמאי או לא וע"ז משני הש"ס דלעולם לכ"ע בעדים אמנם סגי כמ"ש רש"י וביאר הרמב"ן שיביא עדים שהי' שלו ורמאי צריך עידי נפילה דווקא אמנם לרבא דס"ל אי סימנים לאו דאורייתא ה"ט דכיון דע"י נפילה אתרע חזקתו אמרי' דלמא מכר א"כ אי צריך עדים היינו עדי נפילה וא"כ רמאי במה יהא דינו אע"כ בסימנים ואמנ' אנן לדידן י"ל דטעמ' דלא סמכי' אסימנא דדלמא איכא א' בסוף העולם שיש לו ג"כ כלי בהאי סימנא וא"כ גם בסי' מובהק וגם בעידים שהי' שלו סגי וברמאי בעי' עידי נפילה ובאמת לא מהני סי' מובהק כד' הראב"ד ולא כהרא"ש דגם ברמאי מהני סי' מובהק ומ"מ לפי"ז ע"כ מדרוש אחיך לא ילפי' ולא כלום דאיכא למדחי התם בסי' מובהק מיירי אע"כ אי ס"ל סימנים דאוריי' משמלה ילפי' וכמ"ש דהתם אין לומר דלמא בסי' מובהק דאטו התם שמלה י"ל סי' מובהק:
וי"ל ג"כ קיצור עד"ז דבעי' שמלה לגלות דלא בעי' סי' מובהק דמדרוש אחיך איכא למדחי דלמא בסימן מובהק:
למאי נ"מ י"לד דטובא נ"מ אי הוה המוצא אבידה אם אינו מחזירה גזלן דאוריי' או דרבנן ונראה דבכוונת התנא דמתני' מספקא ליה דהא וודאי דנתנו חכמים לסי' דין תורה דאל"כ למה יבא התנא לכלול סי' בהדי תובעי' דהא דאוריי' ולהכי בעי מאי נ"מ:
והנה י"לד למה לא קאמר דנ"מ לשאר איסו' שבתורה כדאשכחן בחולין דהתירו בשר בסימנא ונ' דהנה ד' רש"י שם דלא סמכי' אכל הני עובדי דכולהו ס"ל כרב דבשר שנתעלם אסו' וי"לד עליו למה לא פי' כרשב"ם דהתם מיירי שנאבד הבשר ונ' דקש' לי' לרש"י דאס"ד דנאבד הבשר ממש א"כ תלי' בסי' אי דאוריי' או דרבנן וא"כ שוב הני אמוראי דלא כהל' דהרי לא קיימ"ל סי' דאוריי' א"וו לא הוה כ"א בשר שנתעלם מן העין דהוה דרבנן ולהכי סמכי' אסימנים אא"כ קש' אהני פוסקים דפסקו להני עובדי ואמנם לד' הרמב"ם דס"ל ס' דאו' מ"הת לקולא ורק מדרבנן לחומרא שוב לק"מ דשפיר אמרי רבנן התם דנסמוך אסי' וממילא מיושב דלא נקט הש"ס הכא נ"מ לשאר אי' וכמ"ש דהתם באמת אפי' סי' דרבנן סמכי':
ואמנם אימת היכא דלא אתחזק אי' משא"כ בא"א דאתחזק אי' התם הוא דבעי' סימני' דאוריי' ולהכי נקט הש"ס גט אשה דוקא וא"ש בזה ג"כ ל' הרמב"ם שכת' הסימני' סומכי' עליהם בכ"מ ודנין על פיהם דין תורה והמדה וכו' סי' מובהקי' והק' הכ"מ הכי בגט אשה ועיגונא אין סומכין ואמנ' אם נדקדק דמלבד שהאריכות בל' הרמב"ם ק' די"ל ג"כ למה כ' דין תורה ולא כ' דבר תורה א"וו כי הרמב' ר"ל דלענין אי' דאור' דנין בסי' כדין תורה ומתירין עלי' ס' דאורייתא דהם אמרו והם אמרו ולעולם אין כאן דבר תורה והיכא דאתחזק אי' לא סמכי' עליי':
ולד' רוב הפוסקים דס' דאוריית' מ"הת לחומרא י"ל ג"כ דלא רצו בש"ס לומר דנ"מ שאר אי' דס"ד כיון דעכ"פ סי' מאבדה ילפי' ובאבדה אין כאן חזקה כנגד הסי' שוב אין סומכין עלי' ג"כ כ"א דומיא דהכא היכא דאין חזקה כנגדו משא"כ היכא דאיכא חזקה לא סמכי' אסי' קמ"ל דאי סי' דאורייתא אפי' כה"ג סמכי' עלייהו:
ומ"מ ק' למסקנא למה סמכי' התם גבי בשר אסימני' לדינא כיון דסי' לא אפשטא וצ"ע:
ובזה שכ' י"ל ד' הרא"ש שהק' עלי' הש"ך לאיזו ענין פלפל אי ס"ל לרבא סי' דאורייתא הרי רב אשי מס' לי' ורב אשי בתרא הוא ולמ"ש י"ל דדוקא בגט אשה חס' לי' לרב אשי משום דבאנו לידון נגד החזקה ומ"מ איכא למימר דבשאר אי' אית לי' סימנים דאוריי' ושפיר ולזה פלפל הרא"ש אליבא דרבא וע':
רש"י ד"ה לאהדורי גט וכו' ונרא' בנדקדק בד' רבא לקמן דפתח בסי' דאוריי' וקאמר נקב יש בצד אות פלוני' היכא היא אומרת סי' הגט ולזה נ' לבאר דהנה באמת לכאורה למה נסמוך כלל אסי' נימא לי' היכא דאיכא לברורי מבררין והכא עדים אלא דלמא לית לי' עדי ואמנם בגט כיון דאין דבר שבערוה פחות משנים א"כ תביא עידי מסירה ודי' ולכך מודה רבא דצריך סי' מובהק והן הן ד' רש"י דגט בשמעתין היינו בשליח ולא בדידה וכ"ת עכ"פ ק' קו' הרא"ש הרי בחוט לית לה סי' מובהק התם טעמא אחרינא דבלא"ה י"לד נימא בחוט ג"כ בהדי דנקט לי' חזיתי וצ"ל דבחוט כ"מ שלא יצא מתחת ידי הבעל א"א שתדע כמה ארכו ומכיון שכבר ידעה ע"כ כבר התחילה הנתינה ושוב לא חיישי' דבאמצע נתחרט וע"ד הרא"ש יש להק' ממ"ש הוא בעצמו במ' גיטין בסוגיא דשליש דכיון דאיכא שליש דמסייע לה מעיזה ומעיזה ונימא ג"כ דמה דמגרע העזתה מסיינו לדבריו כמו בסי' דשמעתין דכיון דקיי"ל סי' לאו דאו' למה היו עדיפי סימנים מע"א וצ"ל דהתם א"א לצרף השליש כלל כיון דלחודי' לא מהימן גם לדידה אוזיקי מזיק דמחמתי' מעיזה פניה משא"כ בשמעתין אם הגט מזיקא העזתה מ"מ סימנים שנתנה עכ"פ הם לטובתה לאמת דברי' ועדן צ"ע:
ואמנם אכתי י"לד למה אמרי להתיר עיגונא בסי' א"ב והי' נ' ג"כ דאין זה רבותא דבעיגינא אקילו אמנם למ"ש הריב"ש דבמים שאין סוף אף דאיכא מ"מ כיון דבעיגונה איכא תרי חזקות חזקת א"א וחזקת חי לא סמכי' ארובא א"כ ה"נ י"ל דלא פשיטא לי' להש"ס דא"נ סי' דאורייתא מ"מ טפי מרובא לא הוה מהיכא דאיכא תרי חזקות לא סמכי' עליי' ולהכי בעי' דווקא בגט אשה דליכ' כ"א חדא חזקה חזקת א"א ולא בעיגונ' ואף דבעי למפשט מעיגונא באמת הו"מ למדחי אלא דבלא"ה דחי שפיר ובזה יש ליישב ד' הפוסקים דלא סמכי' בסי' מובהק בעיגונא והק' האחרונים הרי בגט סמכי' אסי' מובהק ולמ"ש י"ל דכיון דאנן לית לן סי' דאוריי' א"כ סי' מובהק לדידן אי הוה דאוריי' דהתם לא סמכי' עליי' בתרי חזקות ה"נ הכא:
רש"י ד"ה תקנתא נ' כוונתו דלכאורה אי אמרו רבנן סימנים מלתא א"כ כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וגם בגט מהני אע"כ ה"ט דהכא תקנתא במציא' הוא דהוה כדמפ' לקמן ול"ש בגט וה"ט דמאריך הש"ס ולא קאמר בקיצור אי דרבנן לא מהדרי' דבתקנת' תלי' מלתא וז"ש רש"י ג"כ בממונא דהפקר ב"ד ס"ל דאף דאדרב' בגט אדיפא דכל דמקדש אדעת' דרבנן מקדש מ"מ בממון שוב הפקר ב"ד הפקר:
חמור בסי' אוכף עי' רש"י ותוס' כוונת תוס' דאס"ד כרש"י דאמאי דמוקמי' קרא להכי קאי א"כ קרא לא אתי כ"א דע"י אוכף מחזירי' החמור ולדינא אמרי' סי' ולעולם קרא לעדים אתי ומה עלה ע"ד המק' להק' איוו ברייתא היא באיזו מקום והתרצן הגיה בה והמק' שפיר הק' ואמנם מדי רש"י יש ללמוד דהמק' מ' לי' הרי גם עדים ע"כ ע"י סי' יעידו ותי' לו המק' דלא היא כ"א עדים ע"ו טב"ע יבואו ויעידו ע' ש ברש"י ותמצא:
אמנם י"ל ג"כ ע"ד שכ' למעלה דהתקש' מ' לי' דאי בעי עדים צריך שיעידו אנפילה וא"כ פשיטא דמהדרי' ולמאי אצטריך קרא ותשני' לי' דלא היא כ"א סגי בעדים שהי' שלו ושפיר אצטריך קרא:
ואמנם אכתי קש' אף למאי דמשני נהי דאיכא עדים דאוכף זה שלו מ"מ טפי מסימן לא הוה האי אוכף לגבי חמור וצ"ל דעכ"פ סימן מובהק הוה וא"כ עכ"פ מבואר מזה דאי סי' גם לאו דאוריי' מנ"ל דאסי' מובהק מהדרי' מיהת:
תוס' ד"ה דרשהו י"לד לפי דברי' למה לא הק' ממתני' וכמ"ש הרז"ה ונ' דהתוס' ידעי ג"כ שפיר לפ' קו' הש"ס ע"ד שכ' לעיל דהמק' מצי סבר דברייתא ומתני' חדא קאמרי דמתני' קאמר דלרמאי לא ותן בסי' ומכלל דלאחרי' יתן והרז"ה ג"כ הכי קאמר דבסי' ידרשנו ג"כ אם הוא רמאי אא"כ למה לא הק' ממתני' אזוו דמ' לי' תנא דמתני' ה"ק ד"ת לכל אדם בעדים אלא דחכמים התקינו סי' וברמאי אוקמא אד"ת וא"כ ברייתא פליגא אמתני' והיינו קו':
ועד"ז מובן העי"ל בתוס' דקס' לכאורה עכ"פ אמאי לא מק' ממתני' אמנם מכיון שכבר כ' תוס' דבמתני' איכא למימר דאסמכתא בעלמא מצי' שפיר לומר דהתק' השוה המשנה והברייתא כהדדי ע"ד שכ' לעיל אלא לא בעי למפרך ממתני' משום דמתני' משמע דאסמכתא בעלמא הוא:
וי"ל לכאורה לד' המק' לשטת תוס' ל"ל קרא דאצטריך סי' מהי"ת יהדר לו אבידה בילא כלום והי' נרא' לכאורה דהמק' סבר אבדתא מכריז ואמר גלימא וס"ד דסגי בהכי להכי אמר קרא דבעי סימני' והתרצן ס"ל דגלימא מכריז וא"כ ע"כ קרא אעדים אתי אא"כ יק' להל' דקיי"ל גלימא מכריז תפשוט דסי' לאו דאוריי' ונ' דא"ל ס"ד דסגי בחוורי וסומקי קמ"ל דבעי' סי' ממש:
בגופו ובכליו י"לד השתא בגופו לא מהני בכליו לא כ"ש בשלמא לד' התרצן א"ש דכליו מיירי בסי' מובהק ואעפ"כ משום שאלה לא מהני וכן לתי' כליו חוורי וסומקי י"ל דה"ק אע"ג דמכירי' גופו דארוך וגוץ עם כליו דחוורי וסומקי מ"מ לא מהני משא"כ בס"ד ק' כליו ל"ל ולמדתי מד' רש"י שכ' לקמן כליו בגדיו דלד' המק' ה"ל כליו גופו דהיינו קיטע עם הקב ואעפ"כ לא מהני ובמסקנא מסקי' דכליו היינו בגדיו:
וי"ר עוד ע"ד אחר דהנה הב"י הביא פוסקי' כמה סי' שאינם מובהקי' מצטרפי' להיות סי' מובהק וקמ"ל תנא דאם הסי' א' בגופו וא' בכליו אינם מצטרפי':
גופו דאריך וגוץ י"לד מהי"ת ס"ד דאאריך וגוץ נתיר עיגונא ועוד וכי מה ענין אחיך וגוץ לפרצוף עם החטם ונ' דנ"מ למים שאין להם סוף דבלא"ה לא הוה כ"א חשש רחוק ואם אח"כ העלו מן המים אריך וגוץ כזה שנפל ס"ד דלסמוך קמ"ל דלא:
ויע"ל דד' רש"י במ"ש כלי' בגדי' לאפוקי כוס וארנקי דלא חיישי' בהו לשאל' ואמנם תנא בגדיו לחוד מיירי ואין כיס וארנקי בכלל:
אלא הא דתניא י"לד מקמי דשני' לי' כלי' בחוורי וסומקא הו"ל להק' מכיס וארנקי וכן הוא ביבמו' ונ' דגם המק' ידע דיש כלי' שאין עשויין להשאיל כדאמרי' בעלמא ולהכי לא הק' מכיס דלמא הני אין עשויין להשאיל אמנם בתר דמשני כלי' בחוורי יק' לחה לא תי' אידך תרצן הכי וניחא דגופו וכלי' בחדא בבא נינהו א"וו משום דלתי' זה ע"כ כליו היינו בגדיו דאל"כ מאי קמ"ל פשיט' דלא הוה סי' שלא השתא קמ"ל דאף דגופו ובגדיו ביחד ידועי' לא מהני והתרצן קמא מ' לי' דמתני' בכל כלים מיירי מדלא קתני בגדיו וא"כ גם כיס וארנקי בכלל ושפיר הק':
ואכתי ק' דלמא קשר סי' הוה וכמ"ש תוס' ביבמות ונ' דמ' לי' א"כ מה לי כיס וארנקי דוקא דנקט לתני סתם קשור בכליו בשלמא השתא מיירי דלא ידע כלל שנתן הגט בכיס וארנקי וקמ"ל דאף דאין דרך לתת גט בכלים כאילו משא"כ א"א דקשר הוה סי' מאי קמ"ל בהני דווקא:
תוס' ד"ה מצאו ע' רש"א ודבריו גם ד' תוס' ק' מאוד להולמין דא"כ לפשוט שוב דסי' דאוריי' כמ"שכ תוס' בדבור שאח"ז ומ"ש סי' דלא פשיט ומ"ש שאלה דק' לי' וצ"ל דכוונת תוס' דפשטא דבריית' מדנקט קשור בכיס וארנקי ולא נקט סתמא קשור בכליו ע"כ לאו לסי' אתא א"כ מצי מיירי שפיר דמצאו בעצמו משא"כ לענין שאל' אי נימא דמיירי דמצאו בעצמו דליכא למיחש לשאלה א"כ פשיטא וכי לא יהא נאמן במגו א"וו דמיירי דאיכא למיחש לשאלה ואשמעי' דלא חיישי' וכיס וארנקי דנקט לד' המקש' לרבותא דל"מ בבגדים אפי' בכיס וארנקי לא חיישי' ומעתה גם לד' רש"י י"ל דהא דפי' דמיירי שמצאו בעצמו היינו משום סימן ומ"מ מיירי דלא אמר קים לי שלא השאלתי' ועדן אשמעי' דלא חיישי' לשאל':
אין מעידין על השומא כ' רש"י שומא באבר פלוני מ' לי' דשומא לחוד ודאי לא עדיף מאריך וגוץ דרוב בני אדם יש להם שומא א"נ משום דקרי לה לראב"ש סי' מובהק ע"כ באבר פלוני הוה ודלא הוה סי' מובהק לת"ק ה"ט משום דס"ל כמ"ש בעל העטור דבעי' נקב בצד אות פלוני דוקא ולא בשורה פלוני וא"כ אבר לא עדיף משורה ומהכא ראי' ברורה לב' העטור וכמ"שכ דבגוונא אחרינא לא משכחת לי' לראב"ש דליהוי סימן מובהק:
סי' דרבנן ע' רש"י רצה לדקדק למה לא קאמר סי' לאו דאוריי' כדאמר לעיל אלא משום דק' לי' לש"ס אי בסי' פליגי למה נקט שומא דווקא לנקט סתמא אין מעידין על סי' א"וו דגם ת"ק בא לאשמועי' בא"א דווקא אין מעידין הא בעלמא היכא דסגי בסי' דרבנן מעידין על השומא כלומר הוה שומא סימן:
והנה הק' האחרוני' על הפוסקים דאפי' בסי' מובהק לא שרי' עיגונא מסוגי' זו והנה מכאן לא יקש' כ"כ דהרי רק לחדא תי' מסקי' כך ואדרבא רבא דשני האי תי' לית לי' תי' זה דהרי ס"ל סי' דאוריי' במסקנ' ואמנם מרב אשי ק' דקאמר דמהדרי' גט בסי' מובהק לכאורה י"ל דווקא בגט משום דבלא"ה לא הוה כ"א חשש בעלמא דלמא מאחר נפל משא"כ כאן דלא ידעי' כלל אמנ' אי ס"ל כהאי תי' דסי' עשויין להשתנות וודאי ל"ק אמנם בלא"ה נ' דהא דסמכי' אסי' מובהק ה"ט דכיון דיהיב סי' מובהק וודאי נאבד ממנו כלי כי האי ודלמא גם מאחר נפל הוה ס' ואין ס' מוציא מדי וודאי משא"כ בעיגונא דאין כאן ודאי כלל אסי' מובהק לחוד לא מצא למסמך דלמה לא ניחוש דאיכא עוד אחרינא דשוי' לי' סי' מובהק כי האי:
והנה גם מכיס וארנקי הקשו למה לא נתיר אם מצא גבי' כיס וארנכי שמכירין עדים בט"ע והי' נ' ד' הפוסקי' דגם כאן בגט קשור מיירי דאמר דלא השאילו אלא דמוצאו אחר להכי לא מהימן ואמנם בכיס וארנקי דאין דרך להשאיל מהימן משא"כ היכא דאין אומר אהא לא סמכי':
וי"ל עוד דבאמת אי דאוריית' לא נחתי' להכי דאמרי דמיירי שהקשר סי' א"כ כיון דסימן לא אפשטא אזלי' גם בזה לחומרא:
תוס' ד"ה דמסמני וי"ל וכו' נ' כוונתם דסלוקי היזיק' שאני ודווקי לעשות מעשה עפ"י ניחוש אסרה תורה:
יבמות תוס' ד"ה ורמנהי מצאו קשור י"ל כיון דאבא לא חייש לשאלה דמעידי אוכף יליף ולית לי' הך סברא אוכפא לא מישלי אנשי א"כ כיס וארנקי דנקט ל"ל אי איירי שמצאו בעצמו ויש לו טב"ע בשלמא אי לסי' אתא קמ"ל דאפי' סי' דלא שכיחי דאין דרך לקשור גט בכיס וארנקי משא"כ אי משום טב"ע:
תוס' ד"ה מצאו באו"ד וי"ל י"לד אכתי מאן דוחקי לאוקמי כה"ג ולהק' ורמינהו ממ"נ מדכ' שיש עדי' ש"מ ולעולם שמצאו הוא א"כ מאי סימני' שייך אלא דהא ל"ק די"ל בשעה שנאבד אמר לעדים אלו גט נאבד לו ואלו סימני' אמנם א"כ נימא שמצאו אחר ונ' דגם בקו' השמיטו העיקר דהיינו דמיירי במצאו הוא וצ"ל דמ' להו בפשיטות דל' מצאו בעצמו אלא שרצו ליישב א"כ כיס וארנקי למאי הל' נקט אלא ש"מ לסי' וע"ז כ' דלא היא דלמא לטב"ע דמהני טב"ע דכיס וארנקי לגבי גט אי טב"ע דגט אף דידע שלא הי' קשור בכיס וארנקי וכמ"ש תוס' בגיטין ע"ש ומ"מ כ' בתי' דודאי מ' דארנקי וכיס לסי' נקט להו ואי משום דמצאו דלמא מיירי שיש עדי' שנאבד:
רש"י ד"ה בסי' קמפלגי סי' דאורייתא משמלה כ"כ לעיל אמנם מה דדוחקו רש"י בזה נ' דק' לי' אי הני תנאי בדרוש אחיך פליגי מאן פליג לן למדרש כ"כ בפשיטות דרוש אחיך בסימן ולמשרי עיגונא הרי רבא מרא דשמעתא ומ"מ לא קאמר כ"א את"ל איוו בשמל' פליגי או אצטריך לתובטון וא"כ סו' לאו דאורייתא או דלמא תובעי' א"צ קרא וכמ"ש לעיל וא"כ סי' דאוריי':
תוס' ד"ה דכ"ע סי' דרבנן וי"ל וכו' נ' להוסיף על דבר דלעיל דס"ל דאיכא תנא דס"ל סי' דאוריי' אי לאו דהאי תנא דכיס וארנקי ג"כ הכי ס"ל לא הוה נקט כיס וארנקי דלא נימא משום סימנים נקטינהו משא"כ השתא דנקטי דכ"ע סי' דרבנן שפיר מצי למנקט כיס וארנקי ואנן נפ' כמ"ש תוס':