ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין נפל סלע פ' אלו מציאות.
אמר רבא ע' שי"מ דהר אשוני' גורסי' רבה וכן הי' גי' רש"י שהרי כ' קודם שמשמש בכיסי והא רבא לית לי' כלל הא דאדם עשוי למשמש בכיסו ואמנם לילי ד' הראשוני' הייתי אומר דאדרבה לדידן הו"ל לרבא למימר נטלה שלא בפני' דכיון דאדם עשוי למשמש בכל שעה א"כ משעה שנעלם מנגד עיני' וודאי כבר אייאש אמנם לרבא אדרבה הכי אמרי' דהא דאמר רבא דיאוש הוה היכא דהוה אבודה משא"כ כאן דראה אחר בשעה שנפלה וכיון דאיהו מצווה להשיבה לו הוה כאלו לא נפלה כלל עד דשמענא דמייאש לא קודם:
ע"מ ואע"ג דהדר מתנה וכו' ע' רז"ה ורמב"ן במלחמו' ולי נ' דהנה י"ל דה"ט דבגזילה לא מהני ייאוש
משום דייאוש מטעם הפקר ובעי' הפקר לכל העולם דומיא דשמטה משא"כ בגזילה לא אפקרה כ"א לגזלן לחוד ואמנם כ"ז אם ידע שנגזל ממנו משא"כ כאן דסבר שאבד ממילא הפקיר לכל ומהני הייאוש וכבר הוה הפקר:
תוס' ד"ה עובר כוונתם לדחות ד' הרז"ה שהשיג על רש"י וכ"ה ברמב"ן ולדחות מקדושין ד' הרז"ה:
באו"ד וא"ת נ' להוסיף ביאור דא"ל דדווקא בשכר שכיר אמרה תורה משום דאלי' הוא נושא את נפשו דהרי רבא אמר שם באיזו נשך דהיינו עשק היינו גזל ואס"ד דהיכא דבהיתירא אתי' ל"ש גזל א"כ אצטריך שכר שכיר אלא דק' לי א"כ דגם היכא דבהיתירא אתא שייך גזל אמאי אמרי' בכתובות דפריעת ב"ח הוה רק מצוה ואמאי לא הוה גזל ואפשר דבאמת ד' התוס' לרבא פריעת ב"ח גזל והכא רבא גרסו וק' להו רבא דאיזו נשך אדרבא דהכא ואמנם גם לענין זה אולי י"ל דרבא ס"ל דעיקר קרא בשאר כלים דאומן ואומן קונה בשבח כלי ובשכירות חוזר ומקנה וממילא הוה באי' בא לידי' אם לא ישלם לו שכירותו: