ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין מצא בגל פ' אלו מציאות
רש"י ד"ה כותל חדש נתעורר בשי"מ א"כ אמאי אצטריך הש"ס לאקשויי אברייתא הא גם אמתני' אצטריך להאי תי' ואמנם לדעתי הך ברייתא אצטריך לתרוצי מתני' דאל"ה לא ידעי' טעמא דרישא וממילא מק' שוב דלא אהניא לך הך ברייתא:
ומ"ש השי"מ דיש לחלק בין שתיך לשתיך ל"מ כן ברש"י:
תוס' ד"ה דשתיך יל"ד אמאי לא הק' כן מיד לעיל כמו שהק' הרא"ש ונ' דאולי היינו אומרי' דמיירי בחצר שאינה משתמרת אא"כ א"נ דישראל היא אבדה מדעת היא ולא מק' הש"ס מידי ולא אצטריך לשנויי דשתיך אלא ש"מ באינה משתמרת לא אצטריך של אמוריין א"כ ליקנו לי' חצירו:
ובענין ד' רש"ל כוונתו דלד' תוס' אמוריי' לאו דווקא ולד' הרא"ש דווקא ואי ס"ד דמחנות מוכח כד' התוס' א"כ ל"ל להרא"ש לחדש סברא לחומרא א"וו לית לי' למסקנא סברת תוס':
וכוונת רש"א דאדם לא קנה כ"א בשעה זכיי' וכיון דהשתא בשעת זכיי' הוה איסורא לא קני משא"כ בחצר דקני כל שעתא ושעתא:
דשתיך ע' מ"ש הש"ך ע"ד המחב' ר"ס וכוונתו דהמחבר אזיל בשטת הרמב' כמ"ש בהדי' דמיירי שבע"הב טוען ברי וממילא ע"כ מספיקא מחמרין דאל"כ יק' אדרבא ס' ממונא לקולא:
ואמנם נ' דהרמב' מפ' כן משום דס"ל דבעי' אינו מצוי אצל כל אדם וק' לי' למה לא הזכיר זה בש"ס ולכך פי' דהיינו דשתיך ואמנם המחבר מפ' דשתיך כד' רוב המפ' ואמנם ס"ל דעכ"פ דינו של הרמב' אמת ע"כ כמ"ש המחבר בהדי':
פלוגתת רש"י ותוס' עקרה דלרש"י ג' נכרי' ל"ד ולתוס' דווקא וממילא מבואר דפי' ד' תוס' כהרש"א ולא כמ"ש הש"ך דמשום רובא דמוכח כ' כן דלמה לא יהיו שני' רובא דמוכח לגבי חד::
ד' הראב"ד דקיי"ל כר"נ ותמה בכ"מ הרי רבא פלוג וע' ה"ה פי"ד ה"ח מגזילה ואמנם בשי"מ בשם הראב"ד כ' ליישב בהדי' דר"נ מיירי דנודע דאינם שותפין:
אמנם לרש"י שכ' דר"נ אליבא דאביי קאמר א"כ רבא לנפשי' לא ס"ל הכי ול"ש למימר בזה הל' כבתראי:
בענין ד' הטור שתמה הלח"מ נ' דאפשר כוונת הטור דדווקא בסתם אמרי' דחד מחל משום דבלא"ה איכא ס' דלמא חד איננו שותף והשני' נקטיהו כמ"ש תוס' משא"כ בוודאי שותפין דאין כאן כ"א חד ס' דלמא חד מניי' מחל משו"ה עדן אינו מחויב להחזיר:
כוונת ר"ב שהביא הסמ"ע ע' דאדם דמצווה על השבה זכתה לו התורה אבדה חצר דליתי' בהשבה לא זכתה לו תורה אבודה:
וליחזי אי קתא וכו' מבואר מזה דל"ד בסכינא וכיסי כ"א ה"ה בכל הכלים אזלי' בתר בית אחיזתן ולהכי אצטריך הש"ס לאוקמי דווקא במילי דלאו כלי: